מלכים ב פרק כג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים ב' פרק כג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כט אדר תשע"ח

מלכים ב פרק כג

(א) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יאשיהו שלח שליחים, וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם השליחים כינסו את זקני יהודה וירושלים אל יאשיהו[1]: (ב) וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק יאשיהו עלה לבית המקדש,[2] וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ כל אנשי יהודה וכל תושבי ירושלים עלו לבית המקדש יחד איתו (עם יאשיהו),[3] וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל הכהנים והנביאים והעם כולו, מהאדם הכי קטן ועד האדם הכי גדול, היו במעמד זה,[4] וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית יאשיהו קרא באזני כל העם את דברי התוכחה שנאמרו בפסוקים המתארים את כריתת הברית בפרשת כי תבא,[5] הַנִּמְצָא בְּבֵית יְקֹוָק ספר התורה ממנו קרא יאשיהו את התוכחות הוא ספר התורה שנמצא על ידי חלקיה הכהן בבית המקדש והוא היה פתוח במקום דברי התוכחה[6]: (ג) וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד יאשיהו עמד במקום בבית המקדש המיוחד למלך לעמוד שם,[7] וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי יְקֹוָק יאשיהו כרת ברית לפני ה',[8] לָלֶכֶת אַחַר יְקֹוָק וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו (הברית שיאשיהו כרת הייתה) ללכת אחרי ה' ולקיים את מצוותיו שציווה,[9] וְאֶת עֵדְוֹתָיו (הברית גם הייתה) לקיים את המצוות שה' ציווה לקיימם כדי שיעידו על הניסים והנפלאות שעשה ה' איתנו (כמו החגים המורים על הניסים שה' עשה איתנו ביציאת מצרים),[10] וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ וכן לקיים את חוקי ה' בכל הלב והנפש, בכל הכח,[11] לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וכן לקיים את דברי הברית הזאת הכתובים בספר התורה שנמצא,[12] וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית העם כולו התחזק וקיבל על עצמו את דברי הברית[13]: (ד) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יאשיהו המלך ציווה את חלקיהו הכהן הגדול, וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וכן ציווה יאשיהו את הסגנים של חלקיהו (כמו כהן משוח מלחמה והכהן שמחליף את הכהן הגדול במקרה והוא נפסל לעבודה),[14] וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף וכן ציווה יאשיהו את השוערים של בית המקדש,[15] לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל יְקֹוָק אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם (יאשיהו ציווה את חלקיהו הכהן הגדול, את הסגנים של חלקיהו ואת השוערים שבבית המקדש) להוציא מבית המקדש את כל הכלים שנעשו לבעל, לאשרה ולכוכבים,[16] וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן יאשיהו שרף את כל כלי העבודה זרה במישור הסמוך לנחל קדרון,[17] וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל ולאחר ששרף את כלי העבודה הזרה, יאשיהו נטל את האפר שנוצר משרפתם ושם אותו במקום טומאה, בבית אל, במקום שהעמיד ירבעם את עגל הזהב[18]: (ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה יאשיה ביטל את הכמרים שמינו מלכי יהודה כדי לעבוד עבודה זרה,[19] וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת על ידי הכהנים שמינו לעבודה זרה, היו יכולים כל מלכי יהודה להקטיר קטורת לעבודה זרה על הבמות,[20] בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם (הכהנים מונו כדי לעבוד עבודה זרה) בערי יהודה ובערים שסביבות ירושלים,[21] וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם יאשיהו ביטל גם המינוי של הכהנים שקיטרו לבעל, לשמש ולירח, למזלות ולכל צבא השמים[22]: (ו) וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְקֹוָק מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן יאשיהו הוציא את האשרה מבית המקדש אל נחל קדרון שנמצא מחוץ לירושלים,[23] וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן יאשיה שרף את האשרה בסמוך לנחל קדרון,[24] וַיָּדֶק לְעָפָר יאשיהו שרף את האשרה עד שמהשריפה היא הייתה דקה כעפר,[25] וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם יאשיהו השליך את האפר שנוצר משריפת האשרה על קברי אנשים מאנשי יהודה שמתו שהיו עובדים את האשרה בחייהם ובכך יאשיהו ביזה אותם[26]: (ז) וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק יאשיה נתץ את הבתים שהיו בבית המקדש ויוחדו לעבודת האשרה,[27] אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה באותם בתים שהיו בבית המקדש וששימשו לעבודת האשרה, היו הנשים אורגות יריעות כדי לתלות אותן מסביב לאשרה[28]: (ח) וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה יאשיה הביא מכל ערי יהודה את כל הכמרים שהיו מצאצאיו של אהרון הכהן. עד עכשיו היו כמרים אלה משמשים ככהנים לעבודה זרה, ועכשיו יאשיהו הביאם כדי להחזירם בתשובה וכדי שהם יהיו כהנים בבית המקדש,[29] וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים יאשיהו המאיס את הבמות ששם עבדו עבודה זרה, על ידי שהוא השליך עליהם נבלות ודברים מאוסים אחרים,[30] מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע הבמות שטימא יאשיה היו מוצבות מגבע בצפון ממלכת יהודה ועד באר שבע בדרום הממלכה,[31] וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים יאשיהו גם נתץ את הבמות שעמדו מול שערי חומת ירושלים,[32] אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר וכן שבר יאשיהו את הבמה הגדולה במיוחד שהייתה בפתח שער בחומת העיר ירושלים שנקרא "שער יהושע שר העיר ירושלים",[33] אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר כאשר אדם היה נכנס דרך שער "יהושע שער העיר", הבמה הייתה לשמאלו[34]: (ט) אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם הכהנים שבעבר (לפני שיאשיהו החזיר אותם למוטב) הקריבו קרבנות על הבמות ששימשו לעבודה זרה, לא היו ניגשים להקריב קרבנות על מזבח ה', גם אם הם חזרו בתשובה,[35] כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם אלא הםרק קיבלו מאחיהם הכהנים את שיירי המנחה הנאפית כמצה (וכן שאריות של קדשים נוספים, ובכך דינם היה ככהנים בעלי מומים שהיו אוכלים מבשר הקרבנות, אך לא היו מקריבים אותם)[36]: (י) וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת יאשיהו המאיס (על ידי שהשליך שם נבלות) את המקום שבו תושבי יהודה היו מקריבים את בניהם למולך. מקום זה נקרא "תופת" משום שבשעה שעובדי המולך היו מעבירים את בניהם למולך, היו מתופפים שם בתופים כדי שהאב לא ישמע את הצעקות שצועק בנו בשעת ההעברה באש, שמא אם ישמע את ייסורי בנו – הוא יתחרט ולא יעביר אותו למולך,[37] אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם התופת נמצא במקום שנקרא "גיא בן הנם". מקום זה היה גיא שהיה שייך לאדם בשם "בן הנם",[38] לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ (יאשיהו המאיס את התופת) כדי שאף אחד לא יעביר שם את בנו או בתו באש לשם עבודת המולך[39]: (יא) וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ יאשיהו ביטל, השבית, את הסוסים, שמלכי יהודה רכבו עליהם לקראת השמש בשעת הזריחה,[40] מִבֹּא בֵית יְקֹוָק אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים (מלכי יהודה היו רוכבים על הסוסים בשעת הזריחה) מהכניסה לבית המקדש ועד למגרשים שהיו מחוץ לעיר,[41] וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ ואת המרכבות עליהם רכבו מלכי יהודה לקראת השמש שהיו רתומות לסוסים – שרף יאשיהו באש[42]: (יב) וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה את המזבחות שבנו מלכי יהודה על הגג של עליית אחז,[43] וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק ואת המזבחות שבנה מנשה בעזרת כהנים ובעזרת ישראל שבבית המקדש,[44] נָתַץ הַמֶּלֶךְ (את המזבחות שהיו על גג עליית אחז ואת המזבחות שעשה מנשה בעזרת כהנים ובעזרת ישראל) ניתץ יאשיהו, וַיָּרָץ מִשָּׁם יאשיהו הזדרז להוציא את העבודה זרה מבית המקדש,[45] וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן יאשיהו השליך את האפר שנוצר משריפת העבודה הזרה לתוך נחל קדרון[46]: (יג) וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית ואת הבמות שהיו בנויות דרומית להר הזיתים,[47] אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הבמות האלה הן אותן במות שהניח שלמה לנשיו לבנות כדי להקריב עליהן קרבנות לשם העבודה זרה שהן עבדו:[48] 1) לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים לעשתרת (סוג של פסל בדמות של צאן) שהיה העבודה זרה של צידון, 2) וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב ולכמוש, העבודה זרה של מואב, 3) וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן ולמלכם, העבודה זרה של עמון, טִמֵּא הַמֶּלֶךְ (את הבמות ששלמה המלך הניח לנשותיו לבנות) יאשיהו המאיס על ידי שהוא שם עליהם נבלות של שקצים ודברים מאוסים אחרים[49]: (יד) וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת יאשיהו שבר את המצבות (מזבחות הבנויות מאבן אחת) שהיו בנויות לעבודה הזרה,[50] וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים יאשיהו גם כרת את עצי האשרה ששימשו לעבודה זרה,[51] וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם במקום בו היו המצבות ועצי האשרה, הניח יאשיהו את עצמות עובדי העבודה זרה, כדי לבזותם. יאשיהו הוציא מהקברים את העצמות של עובדי העבודה הזרה כדי לבזות אותם, והניח אותם במקום שבו היו המצבות ועצי האשרה[52]: (טו) וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל גם המזבח ששימש לעבודה זרה שהיה בנוי בבית אל (וזאת למרות שבית אל לא הייתה חלק ממלכות יהודה),[53] הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וגם את הבמה שבנה ירבעם בן נבט בבית אל. הבמה היא הבניין שבו היו בונים את המזבח ובו היו מניחים את העבודה הזרה,[54] אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל ירבעם בנה את הבמה בבית אל כדי להחטיא בה את ישראל, גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ יאשיה שבר גם את המזבח וגם את הבמה שהיו בנויים בבית אל,[55] וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר יאשיה שרף את הבמה עד שהאפר שנוצר משריפתה היה דק כמו עפר,[56] וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה יאשיה גם שרף את עץ האשרה שהיה שם[57]: (טז) וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר יאשיה פנה וראה את הקברים שהיו על ההר בבית אל ,[58] וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים יאשיה שלח שליח להוציא את העצמות מהקברים של עובדי העבודה הזרה שהיו בבית אל,[59] וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ יאשיהו שרף את העצמות של עובדי העבודה הזרה שהיו בבית אל, על גבי המזבח שהיה שם, היות ואותם אנשים קבורים עבדו עבודה זרה בחייהם,[60] וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים יאשיהו המאיס את המזבח כדבר הנבואה שאמר הנביא בשם ה',[61] אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בדברי נבואתו, אמר הנביא לירבעם,  שיאשיהו עתיד לשרוף על המזבח את עצמות עובדי העבודה הזרה[62]: (יז) וַיֹּאמֶר יאשיהו שאל את אנשי בית אל: מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה (יאשיהו שאל את אנשי בית אל) מהי המצבה המשונה הזו שאני רואה? מדוע המצבה הזו גדולה יותר משאר המצבות ומי קבור תחתיה?[63] וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר תושבי בית אל ענו ליאשיה: הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה המצבה הזו גדולה יותר משאר המצבות משום שמתחתה קבור הנביא שהגיע מארץ יהודה,[64] וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל הנביא שבא מיהודה ניבא בתקופתו של ירבעם שאתה (יאשיהו) עתיד לשרוף את עצמות עובדי העבודה הזרה על המזבח הזה[65]: (יח) וַיֹּאמֶר יאשיה ציווה את תושבי בית אל: הַנִּיחוּ לוֹ תניחו לעצמות הנביא,[66] אִישׁ אַל יָנַע עַצְמֹתָיו (יאשיהו ציווה להניח לעצמות הנביא וחזר והדגיש גם ש-) אף אחד לא יזיז את עצמות הנביא,[67] וַיְמַלְּטוּ עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן עצמותיו של נביא האמת הצילו את עצמות נביא השקר שנקבר לידו. תושבי בית אל לא נגעו בעצמות נביא השקר, משום שהם חששו שאם הם יעשו כן, הם יזיזו גם את עצמות נביא האמת, וכך יצא שעצמות נביא האמת הצילו את עצמות נביא השקר.[68] נביא השקר מתואר כאן כנביא אשר בא משומרון משום שבתחילה הוא התיישב בעיר שומרון ורק לאחר מכן הוא עבר לבית אל[69]: (יט) וְגַם אֶת כָּל בָּתֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן (בנוסף לעבודה הזרה שהייתה בבית אל) גם את כל הבתים שהיו בערי שומרון שבהם הניחו את העבודה זרה,[70] אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס (את כל הבתים שהיו בנויים לשם עבודה זרה) שמלכי ישראל בנו כדי להכעיס את הקב"ה, הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ יאשיהו סילק (את כל הבתים שהיו בנויים לשם עבודה זרה שמלכי ישראל בנו כדי להכעיס את הקב"ה),[71] וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל יאשיהו עשה לבתים שבשומרון שהיו בנויים להניח בהם את העבודה הזרה ככל הדברים שהוא עשה למזבחות שהיו בבית אל (שבר אותם והמאיס אותם)[72]: (כ) וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת יאשיהו שחט על המזבחות של העבודה זרה את כל הכהנים שהקריבו על הבמות שנשארו בשומרון. היו מעט אנשים מעשרת השבטים שנשארו בארץ ולא גלו יחד עם שאר העם שבישראל, והם עדיין היו עובדים עבודה זרה בבתי הבמות. יאשיהו שחט את הכהנים שעבדו שם עבודה זרה,[73] וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם יאשיה שרף את עצמות הכהנים המתים על המזבחות ששימשו לעבודה זרה,[74] וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם (לאחר השמדת העבודה הזרה) יאשיה חזר לירושלים: (כא) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם יאשיהו ציווה את כל העם, לֵאמֹר כך אמר יאשיהו בשעה שהוא ציווה את העם:[75] עֲשׂוּ פֶסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה (יאשיהו ציווה את העם) תחגגו את חג הפסח כמו שכתוב על ספר הברית, כמו שכתוב בתורה[76]: (כב) כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מימות השופטים ששפטו את ישראל (הכוונה היא מימיו של שמואל שחי בסוף תקופת השופטים), לא היה מעמד גדול כל כך שבו חגג עם ישראל את חג הפסח ברוב עם, כמו חג הפסח שנחגג על פי ציווי של יאשיהו. חג הפסח שנחגג על פי הציווי של יאשיהו, נחגג במעמד הגדול והמכובד ביותר שנחגג חג הפסח מאז ימות השופטים,[77] וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל גם בתקופה שבה היו מלכים על כל ישראל, דהיינו: ימי דוד ושלמה, לא היה מעמד כל כך גדול ומכובד של עשיית חג הפסח כמו שהיה בחגיגת הפסח שנחגג על פי ציווי יאשיהו,[78] וּמַלְכֵי יְהוּדָה וגם בתקופת מלכותם של כל מלכי יהודה (שמלכו לאחר חלוקת המלוכה), לא היה מעמד גדול ומכובד כל כך של חגיגת הפסח כמו שהיה בחגיגת הפסח על פי ציווי של יאשיהו[79]: (כג) כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם רק בשנה השמונה עשרה למלכות יאשיהו על יהודה (שהיא השנה שבה ציווה יאשיהו על שיפוץ בית המקדש) נחגג בירושלים הפסח כפי שציווה יאשיהו: במעמד גדול ומכובד. אולם, לאחר שנה זו, הפסח לא נחגג שוב במעמד מכובד כל כך[80]: (כד) וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים את סוגי הכשפים השונים שהיו בירושלים: האובות (אדם המעלה את המת דרך בית שחיו) והידעונים (אדם המכניס עצם של חיה לתוך פיו ועל ידי דברי כישוף העצם מדברת),[81] וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ וכן השמיד יאשיהו את סוגי העבודה הזרה השונים: התרפים, הגילולים והשיקוצים, שהיו ביהודה וירושלים (הנביא מבזה את העבודה הזרה על ידי שהוא קורא לה בשמות גנאי),[82] לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר (יאשיהו ביער את הכשפים ואת העבודה הזרה) כדי לקיים את המצוות הכתובות בספר התורה המצווה, אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְקֹוָק (מצוות אלה כתובות בספר התורה) שמצא חלקיהו בבית המקדש. הנביא אומר שמציאת ספר התורה על ידי חלקיה, היא שגרמה לביעור הכשפים והעבודה הזרה על ידי יאשיהו[83]: (כה) וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְקֹוָק בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ לא היה מלך שחזר אל ה' בכל ליבו ובכל נפשו ובכל ממונו כמו יאשיהו. הכוונה היא שלא היה מלך שחזר אל ה' בכל כוחו כמו שעשה יאישהו, יאשיהו היה גדול החוזרים בתשובה,[84] כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה יאשיהו עשה ככל מה שציווה משה בתורה,[85] וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ וגם אחרי יאשיהו, לא היה מלך שעשה שינוי כל כך גדול כמו שיאשיהו חזר בתשובה[86]: (כו) אַךְ לֹא שָׁב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה למרות שיאשיהו חזר בתשובה, ה' לא חזר בו מהכעס הגדול שהוא כעס על העם שביהודה,[87] עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה (ה' לא חזר בו מהכעסים) שמנשה הכעיס אותו (את ה') על ידי החטאים שבהם הוא חטא, והעם שביהודה המשיך לאחוז בחטאי מנשה בסתר, (לכן ה' לא חזר בו מהכעס שהיה לו על ממלכת יהודה)[88]: (כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר: גַּם אֶת יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי אני אגלה גם את ממלכת יהודה מהארץ שאני משרה בה את שכינתי, מארץ ישראל,[89] כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי אֶת יִשְׂרָאֵל (אני אגלה את ממלכת יהודה) כמו שהגליתי את ממלכת ישראל, וּמָאַסְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֶת יְרוּשָׁלִַם ואני מאסתי בעיר הזאת שבחרתי, בירושלים,[90] וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם וכן מאסתי בבית שאמרתי שאשרה שם את שכינתי, בבית המקדש[91]: (כח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (כט) בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת בימיו של יאשיהו, פרעה נכה שהיה מלך מצרים, עלה להילחם נגד ממלכת אשור על נהר הפרת,[92] וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ יאשיהו מלך יהודה יצא לקראת פרעה, כדי למנוע ממנו מלעבור דרך ממלכת יהודה ולהילחם באשור. שטח ממלכת יהודה חצצה בין מצרים לאשור, ויאשיהו ניסה למנוע מפרעה נכה מלעבור דרך ממלכת יהודה כדי להילחם נגד מלך אשור,[93] וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ כאשר יאשיהו ופרעה נכה נלחמו זה נגד זה, פרעה הרג את יאשיהו במגידו[94]: (ל) וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ לאחר שיאשיהו מת, עבדיו הרכיבו אותו ממגידו,[95] וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ עבדיו של יאשיהו הביאו אותו לירושלים וקברו אותו בקבר שהוא (יאשיהו) הכין לעצמו לפני שהוא מת,[96] וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ העם שביהודה לקח את יהואחז, בנו של יאשיהו, וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ העם שביהודה משח את יהואחז למלך,[97] וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו העם שביהודה המליך את יהואחז במקומו של יאשיהו: (לא) בֶּן עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוֹטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה: (לב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו יהואחז עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה' כמו החטאים שבהם חטאו מנשה ואמון שהיו אבות אבותיו (אמון היה סבו ומנשה סבא רבה)[98]: (לג) וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת פרעה נכה קשר את יהואחז ברבלה שנמצאת בארץ חמת (וכך לא היה יהואחז יכול לברוח),[99] מִמְּלֹךְ בִּירוּשָׁלִָם פרעה נכה הסיר את יהואחז ממלכותו בירושלים,[100] וַיִּתֶּן עֹנֶשׁ עַל הָאָרֶץ פרעה הטיל מס על העם ביהודה, בגלל שהוא (העם שביהודה) המליך את יהואחז לפני יהויקים, למרות שיהויקים היה גדול מיהואחז,[101] מֵאָה כִכַּר כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב המס היה מאה ככרות כסף וככר אחד של זהב.[102] על תושבי יהודה היה מוטל להעלות סכום זה לפרעה נכה בכל שנה[103]: (לד) וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת אֶלְיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו פרעה נכה המליך את אליקים, בנו של יאשיהו (אחיו של יהואחז) במקומו של יאשיהו. בכך רצה פרעה נכה לגרום לכך שמי שימלוך על יהודה יהיה עבד שלו,[104] וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים פרעה החליף את שמו של אליקים ליהויקים. פרעה החליף את שמו של אליקים משום שהוא רצה להראות בכך שני דברים: א. שיהויקים נמצא תחת רשותו (של פרעה) עד שהוא יכול לעשות לו כרצונו ואפילו להחליף את שמו. ב. כדי להראות לכולם שמלכותו של יהויקים רצויה על ידי פרעה וממילא תהיה רצויה על ידי ה' (בניגוד למלכותו של יהואחז),[105] וְאֶת יְהוֹאָחָז לָקַח וַיָּבֹא מִצְרַיִם וַיָּמָת שָׁם פרעה לקח את יהואחז למצרים, ולאחר שיהואחז הגיע למצרים, הוא מת שם[106]: (לה) וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נָתַן יְהוֹיָקִים לְפַרְעֹה יהויקים נתן לפרעה את הכסף והזהב שהוא (פרעה) הטיל על יהודה בתור מס,[107] אַךְ הֶעֱרִיךְ אֶת הָאָרֶץ לָתֵת אֶת הַכֶּסֶף אולם, יהויקים העריך את מידת עושרו של כל אחד מתושבי יהודה, וכל אחד שילם את המס לפי מידת עושרו ולפי היכולת הכספית שיהויקים העריך שיש לו,[108] עַל פִּי פַרְעֹה (יהויקים העריך את מידת העושר של תושבי יהודה) כדי להעביר את התשלום שפרעה ציווה על תושבי יהודה להעביר אליו,[109] אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ נָגַשׂ אֶת הַכֶּסֶף יהויקים גבה בכח מכל אחד מתושבי ירושלים את הכסף, כאשר גובה התשלום של כל אחד נקבע לפי מידת עושרו,[110] וְאֶת הַזָּהָב אֶת עַם הָאָרֶץ לָתֵת לְפַרְעֹה נְכֹה יהויקים כפה את העם לשלם גם את הזהב שהוא היה צריך לתת לפרעה נכה[111]: (לו) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ זְבוּדָּה בַת פְּדָיָה מִן רוּמָה: (לז) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] רד"ק: וכתב הסיבה שתרגם יונתן נביאים בשם "ספריא" היא מפני שלא היו שם נביאים נוספים על חולדה הנביאה, אלא שכתב שייתכן שעכשיו חזרו לשם הנביאים שנבאו באותו הזמן: צפניה וירמיה.

[5] מצודות.

[6] מצודות והוסיף שהסיבות שקראו דווקא מספר זה הן משום שזהו הספר שנמצא בבית המקדש וגם משום שזהו ספר התורה אותו כתב משה רבינו.

[7] מצודות. רלב"ג: זהו העמוד עליו קרא המלך כאשר הוא קרא את פרשת הקהל.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] מצודות בפירושו לספר מלכים א' פרק ב' פסוק ג'. זאת בניגוד לפירושו לעיל בפרק יז' פסוק טו' שם פירש שעדותיו הכוונה להתראות. נראה לומר שהסיבה לשינוי במצודות נובע מכך שבפרק יז' מוספים המילים "אשר העיד בהם" ומכאן למד שכוונת הנביא להתראה בעוד שכאשר המילה "עדותיו" מופיע בתוך רשימה של סוגים שונים של מצוות, הכוונה היא למצוות המעידות על הניסים שעשה איתנו ה'.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] רד"ק.

[14] מצודות.

[15] מצודות. מהר"י קרא בשם ר' מנחם בר חלבו: הכוונה היא לשומרי הארמון.

[16] תרגום. מלבי"ם: לאורך הפסוקים הבאים בונה הדרגה בפעילות השמדת העבודה הזרה של יאשיהו. תחילה התחיל מההיכל, לאחר מכן עבר לעזרה וכך הלאה והלאה עד שהשמיד את כל העבודה הזרה מהארץ.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רד"ק: עיקר עבודת העגל הייתה בבית אל, ולכאורה הדבר קשה שהרי הנביא אומר בספר מלכים פרק יב' שהעם הלכו עד דן כדי לעבוד את העגל. ואולי כוונתו שבתחום ממלכת יהודה (שחלק מהמפרשים מסבירים שבזמן יאשיהו בית אל הייתה בתחום ממלכת יהודה) זהו המקום העיקרי שבו עבדו עבודה זרה, אך אין זה בהשואה לדן. רש"י בפסוק יט' כתב שבזמן יאשיהו חזרו עשרת השבטים על ידי ירמיהו הנביא ויאשיהו מלך על כולם, וממילא יאשיהו גם מלך על שטח מלוכה גדול יותר משטח ממלכת יהודה.

[19] מצודות. רד"ק: לא רק שיאשיהו הצליח לבטל את מינוי הכנים לעבודה הזרה, אלא הוא גם הצליח להחזירם למוטב.

[20] רד"ק.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות. תרגום: הכוונה היא שהוא השליך את האפר על קברים שבהם קברו סוג מסוים של ע"ז שנקרא "גליא". רלב"ג: מכאן למדנו שקבר אסור בעבודה זרה משום שאם היה מותר ליהנות מקבר של ע"ז, היה יאשיהו צריך לחשוש שמא יהנו מהקברים ואז יבואו ליהנות מהעבודה הזרה.

[27] מצודות. רלב"ג: בתים המיוחדים לזנות. רד"ק דוחה אפשרות זו משום שמההקשר של הפסוקים עולה שמדובר בעבודה זרה.

[28] מצודות.

[29] מצודות. מלבי"ם: הסיבה שיאשיהו הביא את הכהנים האלה הייתה כדי שיאמרו לו היכן יש במות.

[30] מצודות. מלבי"ם: הסיבה שיאשיהו רק המאיס את הבמות וא שבר אותן היא משום שרובן נבנו לשם שמים. אולם, כל מה שהיה לשם עבודה זרה, נותץ ונשבר על ידי יאשיהו.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] רד"ק.

[39] מצודות. בעניין הסבר עבודת המולך – עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר ויקרא שם הרחבנו בעניין.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י כתב שאינו יודע מהם הפרוורים.

[42] מצודות.

[43] רד"ק.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רש"י: "וריץ" הכוונה היא שיאשיהו ביער את העבודה הזרה משם. רד"ק כתב שלש אפשרויות לפרש זאת: א. יאשיהו הריץ את העבודה הזרה משם (באופן דומה למצודות). ב. עניין שבירה ונתיצה. ג. משורש רצ"ץ.

[46] תרגום.

[47] תרגום. מצודות: הסיבה שהר הזיתים נקרא בלשון הנביא "הר המשחית" היא משום שהיו עליה במות לעבודה זרה, כינה הנביא את ההר "הר המשחית" לגנאי.

[48] מצודות.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] מצודות. רלב"ג: כוונתו של יאשיהו הייתה לטמא את המקום שבו היו מונחים המזבחות על ידי שהניח שם את עצמות עובדי העבודה הזרה.

[53] מצודות אולם ראיתי בספר כלשהו שכתב שבזמן יאשיהו כללה מלכות יהודה גם את העיר בית אל, אלא שאינני זוכר היכן ראיתי זאת.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] מצודות. מלבי"ם: דרכם של עובדי עבודה זרה היה להקים בית קברות בסמוך לקברים שלהם משום שהם היו דבוקים בטומאה.

[59] תרגום.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] מצודות. רש"י: יאשיהו ראה שבצד אחד של קבר עלו קוצים ובצדו השני עלו בשמים ושאל מדוע השינוי הזה בין שני צידי הקבר וענו לו שקבורים שם גם נביא השקר וגם נביא האמת. .רד"ק: נביא השקר ידע שיאשיהו עתיד לשרוף את העצמות של עובדי העבודה הזרה, ולכן ציווה לבניו גם להכין מצבה גדולה יותר כדי שיאשיהו יזהה שנביא האמת קבור שם והוא ידע שיאשיהו לא ייגע בקבר זה בכלל.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רש"י: גם נביא השקר היה קבור שם, אלא שלדבריו צריך לומר שבתחילה ניסו לקוברו בקבר אלישע ולאחר מכן קברו אותו ליד נביא האמת כפי שציווה את בניו (עיין במוספי רש"י במקראות הגדולות המאור פרק יג' פסוק כא').

[66] תרגום.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] רד"ק בפירושו לספר מלכים א' פרק יג' פסוק יא'. מלבי"ם: הכוונה היא שנביא האמת ניבא שגם ביתר ערי שומרון יאשיהו יזבח את עצמות עובדי העבודה הזרה.

[70] עיין בביאורנו לעיל בפסוק טו'.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] מצודות. רש"י: ירמיה החזיר חלק מעשרת השבטים שגלו ומלך עליהם, וכך מובן כיצד השמיד את העבודה הזרה בשומרון ובבית אל. רד"ק: הבמות היו קיימים עדיין והייתה גם שארית מעם ישראל שלא גלה והם היו עדיין עובדים בבמות האלה עד שיאשיהו הסיר אותם.

[74] מצודות.

[75] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[76] תרגום. מלבי"ם: גם פסח מצרים נועדה כדי לבטל את תועבת מצרים.

[77] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלא היה מעמד שבו נחגג חג הפסח שבו היה עם ישראל מאוחד משום שהמלכות נחלקה לשתיים ורק בימי יאשיהו, לאחר שירמיה החזיר את עשרת השבטים, חזרה המלכות להיות מאוחדת. מצודות: לא היה חג הפסח שנחגג לאחר תהליך טהרה כל כך גדול של עם ישראל. רד"ק: רק בחגיגת הפסח בימי יאשיהו השתתף כל העם ונטהר, וזאת לעומת הפסח שעשה חזקיהו שאז היו עדיין רבים מישראל שלא היו במעמד וכן היו הרבה אנשים שלא נטהרו ואכלו את הפסח בטומאה. ההשוואה לשמואל היא משום שאצל שמואל היה כל עם ישראל מאוחד בהשמדת העבודה הזרה, וגם כאן בתקופת יאשיהו היה הדבר כן. רלב"ג: הסיבה שפסח יאשיהו היה נחשב גדול יותר מאשר שאר המלכים היא משום שבימי שאר המלכים, כולל דוד ושלמה, היו במות. לפי זה, הפסוק לא בא להשוות את מעמד חג הפסח אצל שאר המלכים, אלא היא באה לציין את המצב הרוחני של העם באותה תקופה. הרלב"ג מוסיך וכותב שרק בשנה זו היה לב כל ישראל מאוחד אל ה', אך לאחר מכן חזר עם ישראל לחטוא בסתר. החטאים בסתר הם שגרמו לגלות יהודה והם גם הכשילו את יאשיהו בכך שהוא חשב שמצבו הרוחני של העם גבוה כל כך, עד שיתקיימו כל הברכות שה' בירך את ישראל וביניהם כלולה גם "וחרב לא תעבור בארצכם", והוא לא ידע שמצבו הרוחני של עם ישראל הוא ירוד.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] רלב"ג.

[81] עיין בהערות בפרק כא' פסוק ו'.

[82] תרגום. לגבי הסבר עניין התרפים, כתב רש"י אצלנו שהכוונה היא לצלמים שהיו מדברים על ידי כשפים ועיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית שם הארכנו בהבאת השיטות השונות שנאמרו בעניין.

[83] מצודות.

[84] מצודות והביא את השיטות בחז"ל האומרות שיאשיהו לא חטא גם לפני כן אלא שהכוונה היא שהחזיר חזרה את הכספים שהיה דן בצעירותו. כמו"כ כתב שלמרות שכתוב גם על חזקיה שלא היה כמוהו בכל מלכי יהודה, שם הכוונה היא שלא היה כמו חזקיה במידת הביטחון, ואילו כאן הכוונה היא שלא היה כמו יאשיהו שחזר בתשובה. רד"ק: הכוונה היא גם למצב העם שלא היה מלך שבימיו היה העם מקריב קרבנות רק בבית המקדש. בעניין ההשוואה לשאר מלכי יהודה כתב הרד"ק שאסא סמך על מלך ארם ולא דרש את ה' בחוליו, יהושפט עזר למלכי ישראל הרשעים וליבו של חזקיה גבה. רלב"ג: אין הכוונה שיאשיהו חזר בתשובה, אלא הכוונה היא שבתחילת מלכותו לא השמיד את העבודה הזרה ורק לקראת סוף מלכותו השמיד אותם.

[85] תרגום.

[86] תרגום.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] תרגום. מהר"י קרא: האמירה הזו נאמרה בימי מנשה.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום וכתב שפרעה נכה נקרא בשם זה משום שהוא היה נכה ברגליו.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] תרגום.

[96] מצודות. רד"ק: הכוונה לקבר מלכים.

[97] תרגום. רש"י: הסיבה שמשחו את יהואחז למלך למרות שלא מושחים מלך בן מלך היא משום שיהויקים היה גדול ממנו בשנתיים. הסיבה שדווקא יהואחז מלך במקום יאשיהו ולא יהויקים היא שיהואחז היה ממלא מקום אבותיו. רד"ק: יאשיהו המליך את צדקיהו בחייו, אלא שהעם רצה את יהואחז ולא את צדקיהו. כמו"כ דן לאורך הפירוש על הפסוק בדבר זיהוי בניו של יאשיהו. רלב"ג: מצד האמת היה העם צריך להמליך את יוחנן הבן הבכור, אלא שיוחנן היה צדיק והעם רצה להמליך עליהם מלך שיהיה קצת רשע, ולכן המליכו את יהואחז.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] מצודות. רד"ק: מסביר הן על פי הקרי והן על פי הכתיב. "במלוך" הכוונה היא שפרעה לקח את יהואחז כשהוא עוד מלך על ירושלים. "ממלוך" הכוונה היא שהסירו מהמלכות.

[101] מצודות. רד"ק: יהואחז ניסה לנקום את הריגת אביו ע"י פרעה והפסיד במלחמה.

[102] תרגום. רד"ק: הביא גירסא בתרגום אונקלוס שהכוונה היא ליותר מככר זהב אחד ודחה זאת, אך בגירסא שלפנינו בכל מקרה מדובר על ככר זהב אחד.

[103] רלב"ג.

[104] רד"ק.

[105] רד"ק.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] מצודות.

[111] תרגום. מלבי"ם: את הכסף לקח יהויקים מכל הארץ ואילו את הזהב לקח מעם הארץ, אלה שהמליכו את יהואחז.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב