עמוס פרק ו

עמוס פרק ו

(א) הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן הנביא פונה בדבריו אל אותם היושבים בציון (בירת ממלכת יהודה) בעודם שאננים מפני הפורענות העתידה לבוא עליהם,[1] וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן וכן פונה הנביא אל היושבים בביטחה בהר שומרון (בירת ממלכת ישראל), כאשר גם הם אינם פוחדים מפני הפורענות שתבוא עליהם,[2] נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם פעם, העמים האחרים היו קוראים בשמם של ישראל ואומרים עליהם שהם העם המובחר ושהנהגתם טובה,[3] וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל ועכשיו בני ישראל פנו אל דרכם של אותם גוים שפעם היו משבחים אותם[4]: (ב) עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ (הנביא ממשיך בדבריו אל השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון): תעברו למקום שנקרא "כלנה" ותראו שם שהארץ שם היא טובה,[5] וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה ולאחר מכן תלכו אל העיר חמת הגדולה ותראו את טוב הארץ שם,[6] וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים ולאחר מכן תרדו אל העיר גת שהיא המובחרת שבערי ארץ פלשתים ושם תראו את טוב ארץ פלשתים,[7] הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה לאחר שתבדקו את טוב הארצות האלה, האם אחת מהן טובה יותר מארץ ישראל? הנביא אומר לבני ישראל לבדוק בארצות הטובות ביותר שניתנו לאומות ולהשוותם לטוב ארץ ישראל. לאחר ההשוואה יתברר לבני ישראל שארצם היא הטובה ביותר,[8] אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם האם תחום ארצם של אותם גוים הוא גדול יותר מתחום ארצכם? אם כן אתם רואים שה' נתן לכם את הארץ הטובה ביותר, ומדוע תמרדו בו?[9]: (ג) הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע אתם (בני ישראל) מקרבים את עצמכם ליום רע,[10] וַתַּגִּישׁוּן שֶׁבֶת חָמָס ואתם הגשתם את עצמכם לשבת במקום שבו יעשו לכם חמס. על ידי החטאים שלכם אתם גרמתם לעצמכם גלות שם יגרמו לכם לחמס ויציקו לכם[11]: (ד) הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן (הנביא פונה אל העשירים שבבני ישראל העסוקים ברדיפה אחרי התענוגות ואינם נותנים את ליבם על הפורענות שתבוא עליהם:) השוכבים על מיטות יקרות העשויות משן של פיל,[12] וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם ועל המיטות של עשירים אלה פרוסים סדינים ארוכים יותר מהמיטה. דרכם של העשירים היה לעשות סדינים ארוכים יותר מהמיטה והיה בכך משום יופי וכבוד,[13] וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן ומתוך הצאן אתם (העשירים) אוכלים רק את  הכבשים השמנים והמשובחים,[14] וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק ומהדיר שבו היה גדל הבקר, אתם (העשירים) אוכלים רק את העגלים המפוטמים[15]: (ה) הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל העשירים היו שרים כשהם מלווים בנגינת הנבל, ובשעת השירה, הם היו מתאימים את עצמם לקול הנבל,[16] כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר העשירים חשבו להיות כמו דוד המלך שהיה שר גם הוא לקול הנבל, אולם אינם דומים כלל לדוד המלך, שהרי דוד המלך היה שר את שיריו לכבוד ה' והעשירים היו שרים רק כדי ליהנות[17]: (ו) הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן העשירים היו שותים מכלים גדולים שנקראים מזרקים ולא מכוסות רגילים,[18] וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וכן היו העשירים סכים את גופם בשמנים מובחרים,[19] וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף העשירים היו מתפנקים ולא היו דואגים מחמת הפורענות שעתידה לבוא על בני ישראל. במקום לדאוג על הפורענות שעתידה לבוא על בני ישראל ושהידיעה על כך תגרום להם לכאב לב, היו העשירים עסוקים בהתפנקות[20]: (ז) לָכֵן בגלל שהעשירים היו משתמשים בשמן המובחר כדי לסוך את גופם,[21] עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים העשירים יגלו בראש שאר הגולים. יש כאן מידה כנגד מידה: כשם שהעשירים השתמשו בשמן המובחר והראשון שיצא מהזית, הם גם יהיו אלה שיגלו בראש כל הגולים מבין בני ישראל,[22] וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים ובזמן שיגלו, יסורו מהעשירים המשתאות הגדולות שהם היו עושים[23]: (ח) נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּנַפְשׁוֹ ה' נשבע בעצמו,[24] נְאֻם יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אלה הם דברי ה' אלוקי הצבקות (צבאות השמים והצבאות שעל הארץ), מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אני (ה') מתעב את בית המקדש, כיוון שבני ישראל חוטאים לצד הקרבת הקרבנות בבית המקדש. ה' משרה את שכינתו בבית המקדש רק בשעה שבני ישראל עושים את רצונו, וכאשר עם ישראל חוטא לפני ה', הרי שבית המקדש מתועב בעיני ה',[25] וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי ואת הארמונות שבהם מתענגים העשירים אני (ה') שונא,[26] וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ ולכן אני (ה') אסגיר בידי האויב את העיר ירושלים ואת כל מה שממלא את העיר, את כל מה שנמצא בתוך העיר (כולל בית המקדש)[27]: (ט) וְהָיָה אִם יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ במקרה ויהיו עשרה אנשים שיישארו בחיים מכל הפורענויות (כמו הדבר) והם יתחבאו יחד בבית אחד מפני האויב, הרי שכל האנשים האלה ימותו, כיוון שהאויב ישרוף את כל הבית כשהאנשים עדיין מתחבאים שם. כוונת הפסוק אינה דווקא לעשרה אנשים, אלא שהנביא נקט לשון עשרה כדוגמא לכך שבבית אחד יתחבאו  אנשים רבים[28]: (י) וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן הַבַּיִת ודודו של האדם שיישרף בתוך הבית: בין אם זה דודו מצד האב (הנקרא בלשון הפסוק בשם "דוד", כלומר: אחי האב) ובין אם זה דודו מצד האם (הנקרא בלשון הפסוק "מסרפו", אחי האם) יישא את עצמות האחיין שלו שנשרפו בתוך הבית ויוציא אותם משם,[29] וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת ודוד הנשרף ישאל אדם אחר שנמצא בקצה הבית שבא גם הוא להוציא את עצמות קרוביו משם:[30] הַעוֹד עִמָּךְ (דוד הנשרף ישאל את האדם שנמצא בקצה הבית:) האם יש עוד עצמות שאתה צריך להוציא מהבית?[31] וְאָמַר האדם שנמצא בקצה הבית יאמר לדוד הנשרף:[32] אָפֶס אין עוד עצמות. אדם זה יתרעם על כך שלא נשארו עוד עצמות ושהפורענות הייתה כל כך גדולה,[33] וְאָמַר הדוד יאמר לאדם המתרעם שנמצא בקצה הבית:[34] הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם יְקֹוָק שתוק ואל תתרעם על מידותיו של ה', שהרי האנשים שנשרפו לא רצו להזכיר את שם ה' אלא הם עבדו עבודה זרה וחטאו בחטאים שונים, ואם כן היה ראוי שהם ייענשו בעונש זה[35]: (יא) כִּי הִנֵּה יְקֹוָק מְצַוֶּה שהרי ה' הוא שמצווה על ביאת הפורענות,[36] וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים האויב שה' יצווה אותו, יכה וישבור את הבית הגדול עד שיישארו ממנו רק רסיסים. הנבואה על הבית הגדול היא על ממלכת ישראל. הסיבה שהנביא מדמה את ממלכת ישראל דווקא לבית גדול היא היות ורוב בני ישראל היו תחת שלטון ממלכת ישראל,[37] וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים וכן, האויב שה' יצווה אותו, יבקע את הבית הקטן לבקעים. הנבואה על הבית הקטן היא על ממלכת יהודה. הסיבה שהנביא דימה את ממלכת יהודה לבית קטן היא משום שרק מיעוט של בני ישראל היו תחת שלטון ממלכת יהודה. כמו כן יש הבדל בין בקיעים לרסיסים. הרסיסים הם קטנים יותר ולא ניתן לחברם, והנביא רומז בדימוי זה שממלכת ישראל שתוכה לרסיסים לא תחזור מהגלות בזמן בית שני. לעומתה, ממלכת יהודה שהובקעה לבקעים גדולים הניתנים לתיקון, תחזור מהגלות בזמן בית המקדש השני[38]: (יב) הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים האם הסוסים יכולים לרוץ במקומות בהם יש הרבה סלעים – בוודאי שלא, שהרי ריצה על הסלעים תגרום לשבירת הפרסות שלהם. כמו כן, האם אדם יכול לחרוש עם הבקר שלו במקום ששם יש סלעים – בוודאי שלא, שהרי הוא יגרום בכך שהבקר שלו יינזק. כשם שאנחנו רואים שאדם ניזוק כאשר הוא משנה את הדרך הטבעית והראויה שבה הוא אמור לנהוג (כמו שגורם לכך שהבקר שלו יינזק אם הוא משנה מדרך העולם וחורש איתם במקום מלא בסלעים) כך כאשר אדם משנה מהדרך הראויה שבו הוא אמור להתנהג והוא חוטא, הרי שהוא ניזוק בכך שהוא נענש,[39] כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט שהרי אתם (בני ישראל) הפכתם את משפטי התורה לדבר מר על ידי שאימצתם את חוקות הגויים במקום לשמור את משפטי התורה, ובכך שיניתם מהדרך הראויה שהיה ראוי שתנהגו בה,[40] וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה וכן את פירות הצדקה המוזכרים בתורה הפכתם לעשב מר שנקרא "לענה" בכך שעברתם על דיני התורה[41]: (יג) הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר החוטאים שמחים ללא כל סיבה. הם אמנם חושבים שעכשיו טוב להם, אך הפורענות קרובה לבוא עליהם,[42] הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם החוטאים אומרים שהם לקחו את כוחם בחוזקם. הם סוברים שכוחם בא מחוזקם ואינם מבינים שהכוחם בא מאת ה'[43]: (יד) כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי (הפורענות קרובה) שהרי ה' אלוקי הצבקות אמר שהוא מקים עליכם (בני ישראל) עם שיתקוף אתכם,[44] וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל הָעֲרָבָה ואותו העם שה' יקים עליכם ילחץ אתכם בכל גבול ארץ ישראל: מלבוא חמת שנמצאת בצפון ארץ ישראל ועד נחל הערבה שנמצא בדרום ארץ ישראל[45]:

[1] מצודות + רד"ק. מלבי"ם: שאנן הוא מי שאין לו שום מלחמה לעומת הבוטח שיש לו מלחמה אלא שהוא באוח בנצחונו. לממלכת יהודה לא הייתה מלחמה ולכן הם היו שאננים בעוד שממלכת אשור עלתה להילחם נגד מחנה ישראל ולכן הם רק נקראים בוטחים.

[2] מצודות + רד"ק.

[3] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהגוים משבעת העמים היו יושבים באותם ערים (שומרון וירושלים) כיוון שארץ זו היא ארץ טובה. מלבי"ם: הנביא שואל כיצד ייתכן שמלכות ישראל גלתה ראשונה מבין העמים מסביב, הרי היא הייתה מלכות חזקה והיה ראוי שהיא תוגלה רק לאחר ששאר העמים יוגלו.

[4] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שבנ"י כבשו את ארצם של שבעת העמים. מהר"י קרא: הכוונה היא שבנ"י מדברים את הדברים הבאים אל האומות. א"ע: הכוונה היא שישראל יוכנעו תחת הגויים.

[5] מצודות. רש"י: כלנה היא בבל.

[6] מצודות. רש"י: חמת היא אנטוכיא.

[7] מצודות + רש"י.

[8] מצודות.

[9] מצודות. מלבי"ם: בנ"י עברו דרך ארצות אלה במהלך גלותם, והנביא אומר להם לבדוק האם ארצות אלה הם טובים יותר מהם, ולאחר שיענו לו שלא, יתברר שגלות ישראל הייתה נגד דרך הטבע, שהרי בדרך הטבע ארצות אלה היו צריכות לגלות לפני ישראל.

[10] מצודות. רש"י: הכוונה היא לביזוי שהיו בנ"י מבזים את הנביאים על בוא היום הרע שיבוא עליהם. רד"ק: פירש מעין דבריו של רש"י כאשר הכוונה לדבריו היא שבנ"י היו מרחיקים מעצמם את יום הפורענות שעליו היה מתנבא הנביא. מלבי"ם: בעוד האומות היו מנסים להרחיק את הגלות, הרי שבנ"י קירבו את הגלות על ידי החטאים שלהם.

[11] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שבנ"י קירבו את החמס ע"י שהיו שופטים משפט שקר. מהר"י קרא: אתם גרמתם לעצמכם לשכון ליד עשיו שהוא איש חמס.

[12] מצודות + רד"ק.

[13] מצודות. רש"י פירש שני פירושים: א. שהם עצמם היו משתטחים על המיטה שלהם. ב. הכוונה היא לזנות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהיו פורטים על מיתרי הנבל. בשם חז"ל פירש שהכוונה היא שהיו נותנים פרוטה לפני הנגן.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רש"י הביא את מחלוקת חז"ל במסכת שבת אם הכוונה היא שהיו זורקים את הכוסות זה לזה או שהיו כלים עם שתי פיות שהיו יכולים לשתות שני אנשים בבת אחת, כל אחד מצד שני של הכלי.

[19] מצודות. רש"י: השמן המובחר ביותר הוא שמן אפרסמון. מהר"י קרא: היו משתמשים בשמן הראשון שיצא מהזיתים כדי למשוח את המלכים.

[20] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שלא כאבו על גלות השבטים שגלו לפני מלכות ירבעם בן יואש.

[21] א"ע. רד"ק: בגלל שלעשירים לא היה אכפת מגלות השבטים שגלו לפני מלכות ירבעם בן יואש.

[22] א"ע. מהר"י קרא: הכוונה היא שעשרת השבטים יגלו לפני מלכות יהודה. מלבי"םף הכוונה היא שמלכות ישראל תהיה המלכות הראשונה מעמי האזור שתוגלה על ידי מלך אשור, למרות שהיא הייתה ממלכה חזקה ובדרך הטבע היה ראוי שהיא תגלה רק לאחר שכל העמים מסביב יוגלו. גם ממלכת יהודה גלתה ראשונה מבין עמי האיזור למרות שהיה ראוי בדרך הטבע שהם יוגלו רק לאחר מכן.

[23] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיבוא עליהם אבל גדול. רד"ק: אותם אלה שהיו ישנים אל מיטות שהסדינים שעליהם יהו סרוחים ועודפים, יבוא עליהם אבל גדול. בשם אביו פירש הרד"ק שמרזח היינו הרמת קול, וכן פירש הא"ע שהכוונה היא להרמת קול של שמחה.

[24] מצודות.

[25] רש"י. מצודות: הכוונה היא שה' מתאווה לבית המקדש בניגוד לארמונות. א"ע: הכוונה היא לכילוי ירושלים.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: הכוונה היא לירושלים ויושביה.

[28] רש"י + מצודות.

[29] מצודות. רש"י: הכוונה היא לקרובו ואוהבו.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה היא שישאל את הניצולים האם יש עוד אנשים שחיים בתוך הבית. רד"ק: הכוונה היא שהיו אנשים שהיו נכנסים לתוך הבתים על מנת לסלק משם את עצמות המתים ולשרוף אותם כדי שלא יעלו ריח רע. האנשים היו שואלים זה את זה אם יש עוד גופות שצריך להוציא ואז היה עונה השני שאין עוד ושהוא כבר הוציא את כולם. אמירה זו הייתה בהתרעמות ולכן השני השתיק אותו ואמר שהם היו ראויים לאותו העונש.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: הכוונה היא שיאמר לסלק משם את הפגרים. מלבי"ם: אחד מאנשי הבית יישאר בחיים וכאשר ידבר איתו דודו של מי שמת, ירצה לומר את צידוק הדין על קרובו שמת וכן לברך שהחיינו על הירושה, אלא שהמשרת ישתיק אותו כדי לומר לו שלא זהו הזמן לעשות זאת שהרי לא ניתן לבזבז על כך את הזמן היות והבית הולך להתמוטט. הבית הקן הוא הבית שאליו יש לברוח כדי להיות מוגנים בזמן שהבית הגדול יתמוטט.

[36] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לרעידת האדמה.

[37] מצודות. א"ע: יש שפירשו שהכוונה בבית הגדול היא לשר ואנשיו.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות. מלבי"ם: בימי ירבעם בן יואש הייתה תשועה לישראל היות ועוד לא נחתם גזר דינם. כאשר ישראל נושעו, הם שמחו על כך, והנביא אומר ששמחתם הייתה ללא כל סיבה שהרי ה' עוד לא גזר את דינם וממילא הם היו צריכים להיוושע באותו הזמן, אך בקרוב ייחתם גזר דינם.

[43] מצודות. תרגום: על ידי החוזק קנינו לנו נכסים. רד"ק: הכוונה היא להתחזקותו של ירבעם בן יואש.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רד"ק מזהה את אותו העם עם אשור וכן הוא אומר שנחל הערבה הכוונה היא לים המלח.