שופטים פרק ז

שופטים פרק ז

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן ירובעל שהוא גדעון קם מוקדם בבוקר,[1] וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ גם כל העם שהיה עם גדעון (ככתוב בפרק ו' פסוקים לד' – לה') כדי לצאת למלחמה קם מוקדם בבוקר,[2] וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד חיילי ישראל הקימו את מחנה הצבא שלהם בעין חרד,[3] וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן מחנה מדין היה צפונית למחנה של גדעון ואנשיו,[4] מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק המקום ממנו התחיל מחנה מדין להיות פרוס היה במקום שנקרא "גבעת המורה", גבעה שעמדה בתוך עמק[5]: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן ה' אמר לגדעון:[6] רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם קבוצת החיילים שאיתך גדולה מידי כדי שאני אוכל למסור את מדין בידך, יש לך יותר מידי חיילים ואינני יכול למסור את מדין בידך כשיש לך כל כך הרבה חיילים,[7] פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל שמא יתרברבו, יתגאו ישראל,[8] לֵאמֹר כך יאמרו בני ישראל בשעה שהם יתגאו: יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי (שמא יתגאו בני ישראל ויאמרו) היד שלי הושיעה אותי. ה' אמר לגדעון שאם הוא יילחם במדין עם חיילים רבים, בני ישראל יתלו את הניצחון בחוזק הצבא שלהם במקום לתלות זאת בסיועו של ה', בני ישראל יחשבו שהישועה הייתה בגלל החיילים הרבים באופן טבעי, והם לא יבינו שהישועה הייתה ישועה ניסית מאת ה'[9]: (ג) וְעַתָּה מאחר שהישועה צריכה להיעשות על ידי מספר קטן של חיילים,[10] קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם (מאחר שהישועה צריכה להיעשות על ידי מספר קטן של חיילים) תקרא עכשיו באזני החיילים שהתאספו לצאת איתך למלחמה,[11] לֵאמֹר כך תאמר בשעה שתקרא את דבריך באזני החיילים:[12] מִי יָרֵא וְחָרֵד (תאמר אל החיילים) מי שמפחד ומשקשק מרוב פחד מהיציאה למלחמה,[13] יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד (תאמר אל החיילים שמי שמפחד מהיציאה למלחמה) יחזור לביתו מוקדם בבוקר דרך הר הגלעד, כשאף אחד לא יראה אותו וכך הוא לא יתבייש. גדעון אמר שמי שמפחד מהיציאה למלחמה, יחכה לבוקר, וכשאף אחד לא יראה אותו, הוא יחזור לביתו. אולם, גדעון אמר לחייליו לחזור דווקא דרך הר הגלעד, כדי שהם לא יתפזרו לכל עבר, אלא יחזרו בצורה מסודרת דרך מקום אחד,[14] וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף לאחר ששמעו את דברי גדעון, עשרים ושניים אלף חיילים חזרו לביתם,[15] וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ ועשרת אלפים חיילים נשארו עם גדעון[16]: (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן ה' אמר לגדעון: עוֹד הָעָם רָב עדיין יש לך יותר מידי חיילים, ועם ישראל עדיין עלול לומר שהוא ניצח במלחמה נגד מדין בזכות הצבא הגדול שהשתתף במלחמה,[17] הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם תוריד את כל החיילים אל מעיין מים,[18] וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם ואני (ה') אזקק לך שם את הצבא. ה' דימה את ניפוי החיילים לזיקוק: כמו שהצורף מזקק את הכסף מהסיגים, כך ה' ינפה את החיילים ויוריד מכמות החיילים שתצא למלחמה,[19] וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ וכל חייל שאומר לך שהוא ייצא איתך למלחמה,[20] הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ (כל חייל שאומר לך שהוא ייצא איתך למלחמה) ייצא איתך למלחמה,[21] וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ וכל חייל שאומר לך שלא ייצא אתך למלחמה,[22] הוּא לֹא יֵלֵךְ (וכל חייל שאומר לך שהוא לא ייצא איתך למלחמה) לא ייצא איתך למלחמה[23]: (ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם גדעון הוריד את עשרת אלפים החיילים שהיו איתו אל המעיין,[24] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן ה' אמר לגדעון: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב כל מי שילקק את המים מהמעיין על ידי הלשון שלו, כמו שהכלב מלקק מים,[25] תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד (כל מי שילקק את המים על ידי הלשון שלו) תעמיד אותו לבד, תעמיד בקבוצה נפרדת את כל החיילים שליקקו את המים כמו שהכלב מלקק את המים,[26] וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת וכל מי שיכרע על ברכיו כדי להתכופף לנחל ולשתות מהמים, תעמיד אותו לבד, תעמיד בקבוצה נפרדת את כל החיילים שכרעו על ברכיהם כדי לשתות את המים מהמעיין. מי שליקק מים כמו שהכלב ליקק מים, עשה זאת על ידי שהוא לקח את המים בתוך ידיו, וממילא הוא לא כרע על ברכיו כדי לשתות. זו הסיבה שה' ציווה את גדעון להפריד אותם מהחיילים שכרעו לשתות מים מהמעיין, משום שאלה שכרעו היו רגילים לכרוע לפני עבודה זרה[27]: (ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ בסך הכל היו שלש מאות חיילים שהכניסו את המים לתוך ידיהם וליקקו את המים כמו שהכלב מלקק אותם,[28] וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם ושאר החיילים שהיו עם גדעון, כרעו על ברכיהם והתכופפו אל המעיין כדי לשתות מהמים[29]: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן ה' אמר לגדעון: בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם על ידי שלש מאות החיילים שליקקו את המים כמו כלבים, אני אושיע אתכם,[30] וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ (על ידי שלש מאות החיילים שליקקו את המים) אני (ה') אמסור בידך את מדין,[31] וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ וכל שאר החיילים שלא ליקקו את המים, אלא התכופפו למעיין ושתו, יחזרו חזרה למקומם ולא ישתתפו במלחמה[32]: (ח) וַיִּקְחוּ אֶת צֵדָה הָעָם בְּיָדָם החיילים שליקקו את המים ככלבים ונשארו להילחם נגד מדין, לקחו את המזון שהיה לכלל החיילים. לחיילים ששוחררו לביתם היה מזון שהם הביאו איתם למלחמה, וכאשר הם חזרו לביתם, החיילים שנשארו להילחם לקחו את מזונם,[33] וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם החיילים שנשארו לקחו גם את השופרות של החיילים ששוחררו לבתיהם,[34] וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו ואת שאר החיילים, כלומר: החיילים שהתכופפו למעיין ושתו, שלח גדעון חזרה לבתיהם,[35] וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק ואת שלש מאות האנשים שליקקו את המים כמו כלבים, השאיר גדעון במחנה כדי שילכו איתו,[36] וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק מחנה מדין היה בעמק מתחת למחנה של גדעון. כלומר: מחנהו של גדעון היה למעלה בהר, ואילו מחנה מדין היה בעמק שמתחת להר[37]: (ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא בלילה לאחר שגדעון שחרר את החיילים שהשתחוו ושתו מהמעיין,[38] וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק ה' אמר לגדעון: קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה (ה' אמר לגדעון) קום ותרד להילחם בתוך המחנה של צבא מדין, [39] כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ (קום והילחם במחנה של צבא מדין) שהרי אני אמסור את מחנה מדין בידך, אתה תנצח במלחמה נגד מדין[40]: (י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת ואם אתה מפחד לצאת להילחם נגד מדין,[41] רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה תרד אתה יחד עם פורה המשרת שלך (פורה היה משרתו של גדעון), אל מחנה מדין (ללא שאר החיילים ואל תילחם נגדם עדיין)[42]: (יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ (כאשר תרד למחנה מדין) אתה תשמע מה אומרים חיילי מדין זה לזה,[43] וְאַחַר ואחרי שתשמע את מה שחיילי מדין מדברים ביניהם,[44] תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ (אחרי שתשמע את מה שחיילי מדין אומרים זה לזה) ידיך יתחזקו ולא תפחד,[45] וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה ואחר כך תוכל לרדת ולהתקיף את מחנה מדין עם כל הצבא,[46] וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה גדעון ופורה משרתו ירדו למחנה מדין והגיעו אל השומרים החמושים שהיו בקצה מחנה מדין ושמרו עליו[47]: (יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק מדין, עמלק, ובני קדם, חנו כל אחד עם הצבא שלו בעמק שמתחת מחנה ישראל,[48] כָּאַרְבֶּה לָרֹב למדין ובני בריתו היו כל כך הרבה חיילים, והנביא מדמה את כמות החיילים שלהם לארבה שבא בכמות גדולה,[49] וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר את הגמלים של מדין לא היה ניתן לספור, בגלל שהיו כל כך הרבה מהם,[50] כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב הנביא מדמה את מספר הגמלים של מדין לגרגירי החול שנמצאים על שפת הים. כשם שלא ניתן לספור את גרגירי החול שעל שפת הים (בגלל שיש כל כך הרבה מהם), כך לא היה ניתן לספור את גמלי מדין (בגלל שהיה כל כך הרבה מהם)[51]: (יג) וַיָּבֹא גִדְעוֹן גדעון הגיע אל מחנה מדין,[52] וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם (כאשר גדעון הגיע אל מחנה מדין, הוא שמע ש-) אחד מהשומרים על מחנה מדין סיפר לחברו ששמר איתו חלום שחלם,[53] וַיֹּאמֶר השומר שחלם סיפר לחברו: הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי אני חלמתי חלום,[54] וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים ובחלום היה לחם עשוי משעורים שנאפה באופן שצלו אותו על גבי גחלים,[55] מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן הלחם שראיתי בחלום התגלגל במחנה מדין,[56] וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל הלחם התגלגל עד שהוא הגיע לאחד האוהלים שנמצא במחנה,[57] וַיַּכֵּהוּ הלחם הכה את האוהל,[58] וַיִּפֹּל האוהל נפל כתוצאה מהמכה של הלחם,[59] וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה הלחם הפך את האוהל מלמעלה למטה, האוהל התהפך בגלל המכה שהכה אותו הלחם,[60] וְנָפַל הָאֹהֶל ולבסוף האוהל נפל לגמרי[61]: (יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר השומר השני ענה לשומר שחלם את החלום ואמר לו: אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל ניתן לפתור את החלום רק באופן אחד: הלחם מסמל את חרבו של גדעון בן יואש מישראל,[62] נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה ה' ימסור בידו של גדעון את מדין ואת שאר המחנה, את העמים שהצטרפו למדין במלחמה נגד ישראל. זהו פיתרון החלום: כמו שהלחם הוא דבר חלש ואין בו כח להילחם, ובכל זאת  הוא הפך את האוהל, כך ה' ימסור את מחנה מדין החזק בידיו של גדעון למרות חולשתו (של גדעון)[63]: (טו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ כאשר גדעון שמע את סיפור החלום ואת הפיתרון שלו,[64] וַיִּשְׁתָּחוּ גדעון השתחווה והודה לה',[65] וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל (לאחר ששמע את דבר החלום והודה על כך לה') גדעון חזר אל מחנה ישראל,[66] וַיֹּאמֶר גדעון אמר לשלש מאות החיילים שהיו איתו: קוּמוּ קומו לצאת למלחמה,[67] כִּי נָתַן יְקֹוָק בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן (קומו לצאת למלחמה) כיוון שה' מסר בידכם את מחנה מדין[68]: (טז) וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים גדעון חילק את שלש מאות החיילים שהיו אתו לשלש קבוצות. כל קבוצה נקראת "ראש", ובכל ראש היו מאה חיילים,[69] וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים גדעון נתן לכל אחד מהחיילים שהיו איתו שופר וכד ריק,[70] וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים הלפידים ששימשו לתאורה לחיילי ישראל, היו מתחת לכדים, וכך הלפידים האירו מצד אחד לחיילי ישראל ומצד שני המדינים לא ראו את האור שבקע מהם[71]: (יז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גדעון אמר לחיילי ישראל:[72] מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ תיראו את מה שאני עושה, ותעשו כך גם אתם,[73] וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה אני אגיע לקצה המחנה של מדין,[74] וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן ואת מה שאני אעשה שם – תעשו גם אתם[75]: (יח) וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי כאשר נגיע לקצה מחנה מדין, אני וכל מאה האנשים שאיתי נתקע בשופרות (גדעון פיקד על אחד מהראשים),[76] וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה וגם אתם (שני הראשים הנוספים) תתקעו בשופרות כשתגיעו אל קצה המחנה,[77] וַאֲמַרְתֶּם לַיקֹוָק וּלְגִדְעוֹן ותאמרו בשעת ההתקפה: הישועה באה מה' על ידי גדעון[78]: (יט) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה גדעון ומאה החיילים שהיו איתו הגיעו לקצה מחנה מדין,[79] רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה (גדעון והחיילים שהיו איתו הגיעו לקצה מחנה מדין) בתחילת החלק האמצעי של הלילה. הלילה נחלק לשלשה חלקים, ובכל חלק יש ארבע שעות. גדעון תקף בתחילת החלק האמצעי, דהיינו: לאחר שעברו ארבע שעות מתחילת הלילה,[80] אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים (גדעון תקף) בשעה שבמחנה מדין הקימו את השומרים על המחנה כדי שהם יחליפו את השומרים ששמרו עד עתה. בכל חלק מהלילה התחלפו השומרים במחנה מדין (כך שמשך כל משמרת הייתה ארבע שעות). גדעון תקף בזמן שהתחלפו השומרים, משום שבזמן זה השומרים עסוקים בהחלפה ותשומת ליבם נתונה פחות לשמירה עצמה,[81] וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת גדעון והחיילים שהיו איתו תקעו בשופרות,[82] וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם גדעון ואנשיו שברו את הכדים שבידיהם כדי שחיילי מדין יראו את הלפידים ויבהלו[83]: (כ) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים (לאחר שגדעון תקע בשופר) כל שלשת הראשים תקעו גם הם בשופרות ושברו את הכדים (גם שני הראשים האחרים עשו כמו שגדעון וחייליו עשו),[84] וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים חיילי ישראל החזיקו ביד השמאלי שלהם בלפידים שכבר לא היו מכוסים על ידי הכדים,[85] וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וביד ימין, החזיקו חיילי ישראל את השופרות כדי לתקוע בהם,[86] וַיִּקְרְאוּ חיילי ישראל קראו בשעת ההתקפה: חֶרֶב לַיקֹוָק וּלְגִדְעוֹן הישועה על ידי החרב היא מה', והיא (הישועה) באה על ידי גדעון[87]: (כא) וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה כל אחד מחיילי ישראל עמד מסביב למחנה מדין במקומם שהיה מיוחד לו,[88] וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה כל מחנה מדין רץ כדי לברוח מחיילי ישראל,[89] וַיָּרִיעוּ מחנה מדין הריע תרועה של פחד, כדי לסגת,[90] וַיָּנוּסוּ מחנה מדין ברח מפני חיילי ישראל[91]: (כב) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת על ידי שכל שלש מאות החיילים שהיו עם גדעון תקעו בשופרות, דבר שגרם לרעש גדול,[92] וַיָּשֶׂם יְקֹוָק אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ (על ידי ששלש מאות החיילים שהיו עם גדעון תקעו בשופרות) ה' גרם שתהיה מהומה במחנה מדין, ומרוב בהלה, כל אחד מחיילי מדין תקע בטעות את חרבו בחייל אחר של מדין,[93] וּבְכָל הַמַּחֲנֶה המהומה שה' גרם לה הייתה בכל מחנה מדין,[94] וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד בֵּית הַשִּׁטָּה החיילים ממחנה מדין ברחו והגיעו עד מקום שנקרא "בית השיטה",[95] צְרֵרָתָה מבית השיטה ברחו חיילי מדין למקום שנקרא "צרתן",[96] עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה מצרתן ברחו חיילי מדין עד שהם הגיעו לשפת נהר הירדן, למקום שנקרא "אבל מחולה",[97] עַל טַבָּת מאבל מחולה ברחו חיילי מדין למקום שנקרא "טבת"[98]: (כג) וַיִּצָּעֵק אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן אָשֵׁר וּמִן כָּל מְנַשֶּׁה נאספו חיילי ישראל משבט נפתלי, משבט אשר ומכל שבט מנשה,[99] וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן חיילי ישראל רדפו אחרי מחנה מדין כדי להרוג אותם בשעת מנוסתם[100]: (כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם גדעון שלח שליחים בכל הר אפרים,[101] לֵאמֹר השליחים שגדעון שלח אמרו לתושבי הר אפרים:[102] רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן תרדו לקראת חיילי מדין שבורחים, וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם (גדעון אמר לתושבי הר אפרים על ידי שליחיו) תכבשו את הגשרים העוברים מעל נחל שהיה סמוך להר אפרים,[103] עַד בֵּית בָּרָה ותמשיכו לכבוש את הגשרים עד למקום שנקרא "בית ברה",[104] וְאֶת הַיַּרְדֵּן ותוציאו מנהר הירדן את המעברות, את האבנים שעליהם היו עוברים את הירדן (אבנים אלה שימשו מעין גשרים), וכך חיילי מדין לא יוכלו לעבור לצד המזרחי של הירדן,[105] וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם נאספו כל החיילים משבט אפרים,[106] וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה חיילי שבט אפרים כבשו את הגשרים מהנחל שהיה סמוך להר אפרים ועד לבית ברה,[107] וְאֶת הַיַּרְדֵּן חיילי שבט אפרים הוציאו מהירדן את האבנים עליהם היו עוברים את נהר הירדן, כך שחיילי מדין לא יכלו לברוח אל העבר המזרחי של הירדן[108]: (כה) וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב חיילי שבט אפרים לכדו את שני השרים של מדין: ערב וזאב,[109] וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב חיילי שבט אפרים הרגו את ערב במקום שנקרא "צור עורב", ואת זאב הרגו חיילי אפרים במקום שנקרא "יקב זאב" (המקומות נקראו בשמות אלה לאחר שחיילי שבט אפרים הרגו שם את שרי מדין. את עורב הרגו על סלע גדולה ולכן קראו לסלע זו "צור עורב" ואילו את זאב הרגו במישור ולכן קראו למישור זה "יקב זאב"),[110] וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן חיילי שבט אפרים רדפו אחרי חיילי מדין,[111] וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ חיילי שבט אפרים הביאו איתם את הראש של ערב ואת הראש של זאב,[112] אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן (חיילי שבט אפרים הביאו איתם את הראש של ערב ואת הראש של זאב) אל גדעון שבשלב זה של המלחמה כבר עבר את הירדן כדי לרדוף אחרי זבח וצלמונע, מלכי מדין, שהיו בעברו המזרחי (של הירדן)[113]:

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רש"י: הכוונה לגבעה שמי שהיה עומד על גבה היה עומד ומסתכל לתוך העמק. רד"ק: ייתכן שמורה הדרכים היה עומד ומסתכל שם.

[6] רלב"ג: הסתפק אם היה זה דרך נביא או בנבואה. לכאורה הדבר תלוי באופן שבו פירשנו את התגלות ה' אל גדעון בפרק הקודם.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור ההבדל בין "נא" ל"עתה".

[11] תרגום.

[12] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[13] תרגום. מלבי"ם: כדי שהשפע האלוקי יחול על מחנה ישראל, היה צורך שבני ישראל יהיו מוכנים בשני דברים: א. גבורה. ב. קדושה. בתחילה ציווה ה' לשלוח חזרה את החיילים שפחדו כדי שלחיילים הנשארים תהיה ההכנה של גבורה, ולאחר מכן ציווה ה' לשלוח חזרה את החיילים שניכר עליהם שהם עבדו עבודה זרה, כדי שלחיילים הנשארים תהיה ההכנה של קדושה.

[14] מצודות + דעת מקרא. רד"ק: פירש "ויצפור" באופן נוסף, כשהכוונה לסיבוב – שיעשה סיבוב. כך פירש גם את עניין המצנפת – מלשון לעשות סיבובים איתה על הראש. מלבי"ם: הכוונה היא שאלה שפחדו יילכו וישנו בהר גלעד ולאחר מכן בבוקר יחזרו חזרה לביתם. גדעון ידע שהישועה תהיה באותו הלילה, וממילא רצה שהחיילים שפחדו להילחם יהיו שותפים גם הם בשלב השני של המלחמה, ברדיפה אחרי חיילי מדין. משום כך אמר להם לישון במקום נפרד משאר המחנה ושיחזרו לביתם בבוקר, כאשר הכוונה האמיתית הייתה שיצטרפו למלחמה בבוקר. לעומת זאתף אלה שכרעו ושתו, חזרו מיד לביתם ולא השתתפו בכלל במלחמה.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] תרגום. מלבי"ם: בניגוד לפעם הראשונה שנאמר לגדעון "רב העם אשר איתך", פה נאמר לגדעון באופן סתמי שהעם רב. בפעם הראשונה היה רוב העם עובדי ה' והיו דומים בכל לגדעון. בפעם זו הפריד ה' מגדעון את האנשים שלא היו דומים לו משום שהם עבדו ע"ז.

[18] בפירוש דעת מקרא כתב שהכוונה לעין חרוד.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רלב"ג: ה' לא רצה שאלה שהתכופפו ייצאו למלחמה משום שהם היו עצלנים בניגוד למלקקים את ידם שהראו חריצות וגבורה. בניפוי הראשון ה' ניפה את בעלי העבירות, ובניפוי השני הוא ניפה את העצלנים. רד"ק הביא בשם המדרש שאלה שכרעו למים היו עובדים את הצל שלהם. מלבי"ם: אלה שהתכופפו הראו שיש להם בולמוס לשתייה.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] מהר"י קרא.

[31] תרגום.

[32] תרגום.

[33] מצודות.

[34] מצודות. רלב"ג: ה' אמר לגדעון כיצד יושיע את ישראל, על ידי השופרות והכדים, אלא שהכתוב קיצר כמנהגו.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] דעת מקרא.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] תרגום.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות. רש"י: "נופלים" פירושו שוכנים (בניגוד למצודות שפירש קצת אחרת ופירש שהכוונה שהיו חונים). מלבי"ם: לא כל חיילי מדין היו חמושים – רק אלה שהיו בקצה המחנה.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] מצודות. רש"י: זהו זכות הקרבת קרבן העומר. כמו"כ כתב רש"י שבכתיב כתוב "צלול" לומר לנו שהדור היה צלול מהצדיקים. רד"ק: למרות שכתוב "צלול" המילה נקראת בצליל משום שאותיות אהו"י נקראות אותו הדבר. רבינו ישעיה: הסתפק אם הכוונה ללחם או לעוגה. רלב"ג: צליל לחם שעורים פירושו קול לחם השעורים שהתגלגל. מלבי"ם: מדין ניסו לבזוז את השעורים שהתחילו לקצור בטז' ניסן.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] מצודות.

[59] רש"י. מצודות: הלחם הוא שנפל פנימה לתוך האוהל. לכאורה פירוש המצודות מסתדר טוב יותר בפשט הפסוק משום שבהמשך הפסוק כתוב שהאוהל עצמו נפל, וממילא משמע שנפילה זו לא הייתה של האוהל. פירשנו בפנים לפי רש"י משום שסדר הדברים משתמע יותר כרש"י, ואת הצלע בסוף הפסוק פירשנו לפי המלבי"ם שכתב שהכוונה היא שהאוהל נפל סופית.

[60] רש"י. מלבי"ם: הפלת האוהל מסמלת את נפילת החללים של מדין והפיכת האוהל מסמלת את הבריחה משדה המערכה.

[61] מלבי"ם.

[62] מצודות. מהר"י קרא: מנהגו של דבר עגול הוא להתגלגל מלמעלה למטה. בסיפור החלום, האוהל התהפךבכל כיוון וממילא משמע שגם אם מחנה ישראל היה בעמק ומחנה מדין היה בהר, הלחם היה מתגלגל כלפי מעלה. רבינו ישעיה: כמו שהלחם מבוזה ואנחנו חשבנו לאכול אותו, ובסופו של דבר הוא הפך את המחנה, כך גדעון שהיה מבוזה בעינינו ינצח. גם הדימוי לשעורים נובע מהביזיון שבו הם ביזו את הלחם, או שהוא הופיע בדמות שעורים בגלל שהסיפור ארע בפסח.

[63] מצודות + תרגום.

[64] רש"י. רד"ק: פיתרון החלום נקרא "שבר" משום שהחלום הוא כמו דבר שחתום וסגור, והפיתרון שובר ופותח את החלום.

[65] מצודות. דעת מקרא: "וישתחו" הינו שורש ש.ח.ה של יחיד בבניין התפעל.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] רש"י. כמו"כ רש"י כתב מדרש חז"ל שהלפידים והשופרות נועדו כדי להזכיר את זכות מתן תורה.

[72] מלבי"ם: גדעון השתמש בשמונה תחבולות: א. חילק את אנשיו לשלש חלקים כדי לתקוף משלש כיוונים. ב. נתן לכל חייליו שופרות כדי להבהיל את חיילי מדין. ג. נתן לחייליו לפידים כדי להבהיל את חיילי מדין. ד. שם את הלפידים בתוך הכדים כדי שהתאורה של הלפידים תהיה פתאומית. ה. ציווה עליהם שלא לתקוף עד שהוא עצמו יתקוף. ו. ציווה שיעשו כמוהו. ז. שהתקיעות יהיו מסביב למחנה מדין וכל יחשבו המדינים שתוקפים אותם מכל הכיוונים. ח. שיצעקו חרב לה' ולגדעון.

[73] רש"י.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] רש"י.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] מצודות. מלבי,ם: גדעון הגיע דווקא באשמורת התיכונה משום שאז רוב חיילי מדין היו ישנים.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] רד"ק.

[85] תרגום. מלבי"ם: המהומה במחנה מדין התחילה עוד לפני שחיילי ישראל הספיקו כולם לתקוע בשופרות – כאשר עדיין הם רק החזיקו בשופרות.

[86] תרגום.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] רד"ק.

[90] רש"י.

[91] תרגום.

[92] מצודות. מלבי"ם: כאשר השופרות התחילו לתקוע בפועל (עיין בהערות לפסוק כ'), התחילו חיילי מדין להרוג זה את זה משום שהם חשבו שאלה שרצים ובורחים ואינם תוקעים בשופרות הם אויבים.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] תרגום.

[96] דעת מקרא.

[97] דעת מקרא.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] רלב"ג.

[101] תרגום.

[102] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[103] מצודות. רש"י: הכוונה למים שהפרידו בין ארם לארץ ישראל.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] עפ"י מצודות בפירושו לעיל.

[109] מצודות.

[110] רד"ק + רלב"ג.

[111] מצודות.

[112] תרגום.

[113] מצודות.