שופטים פרק טז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק טז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יד' אדר תשע"ח

שופטים פרק טז

(א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה שמשון הלך לעיר עזה,[1] וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה בעזה, ראה שמשון אישה שמוכרת מזונות,[2] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ שמשון התחתן עם האישה שראה בעזה[3]: (ב) לַעַזָּתִים לֵאמֹר נאמר לאנשי עזה:[4] בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה (נאמר לאנשי עזה) שמשון הגיע לעזה,[5] וַיָּסֹבּוּ תושבי העיר עזה הסתובבו בעיר כדי למצוא את שמשון,[6] וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר תושבי עזה התחבאו לשמשון בשער העיר עזה במשך כל הלילה כדי להרוג אותו כשהוא יעבור שם,[7] וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה תושבי עזה עשו את עצמם חרשים כאילו שהם אינם יודעים ששמשון נמצא שם, כדי שהוא לא ישים לב שהם יודעים היכן הוא נמצא וכך הם יוכלו להרוג אותו,[8] לֵאמֹר כך אמרו תושבי עזה כשהם התחבאו:[9] עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ עד שיגיע הבוקר, כשיהיה אור, ושמשון ינסה לצאת מהעיר דרך שערי העיר, נהרוג אותו[10]: (ג) וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה שמשון ישן בעיר עזה עד חצות הלילה,[11] וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה שמשון קם משנתו בחצות הלילה,[12] וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר שמשון אחז בדלתות שערי העיר עזה שהיו נעולות,[13] וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וכן אחז שמשון בשני המשקופים של שער העיר עזה,[14] וַיִּסָּעֵם שמשון עקר אותם (את דלתות שערי העיר ואת המשקופים),[15] עִם הַבְּרִיחַ (שמשון עקר את הדלתות ואת המשקופים) יחד עם המנעול שנעל אותם,[16] וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו שמשון שם את הדלתות והמשקופים על כתפיו,[17] וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר שמשון העלה את הדלתות והמשקופים אל ראש ההר שהיה ליד העיר עזה,[18] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן מההר שאליו העלה שמשון את הדלתות והמשקופים, היו משקיפים לעבר העיר חברון[19]: (ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן לאחר המקרה עם האשה העזתית,[20] וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק (לאחר המקרה עם האשה העזתית) שמשון אהב אישה שגרה בנחל שורק, ולכן הוא גייר גם אותה,[21] וּשְׁמָהּ דְּלִילָה שמה של האישה מנחל שורק היה דלילה: (ה) וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ שרי הפלשתים עלו אל דלילה ואמרו לה:[22] פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל תפתי את שמשון ותגרמי לו שהוא יגיד לך כיצד הוא כל כך חזק,[23] וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ (תפתי את שמשון שיגיד לך כיצד הוא כל כך חזק) ומה אנחנו נוכל לעשות כדי לנצחו,[24] וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ ואנחנו נקשור את שמשון ונייסר אותו,[25] וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף ובתמורה לכך שתגלי לנו את מקור כוחו של שמשון, כל אחד מאתנו ייתן לך אלף ומאה שקלי כסף[26]: (ו) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן דלילה אמרה לשמשון: אם אתה אוהב אותי, תגיד לי את הסוד שלך,[27] הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל תאמר לי עכשיו כיצד אתה כל כך חזק,[28] וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ (ותגיד לי) במה אפשר לקשור אותך כדי לענות אותך, ללא שתוכל להשתחרר ולהתנגד לעינוי[29]: (ז) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן שמשון ענה לדלילה: אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ אם יקשרו אותי בשבעה חבלים דקים שהכינו מאבריה הפנימיים של בהמה, כשהם עוד לחים ועוד לא התייבשו,[30] וְחָלִיתִי (אם יקשרו אותי בשבעה חבלים דקים ולחים) אהפוך להיות חלש יותר,[31] וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם ואז אהיה כשאר בני האדם, לא אהיה כל כך חזק[32]: (ח) וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ שרי הפלשתים העלו לדלילה שבעה חבלים דקים לחים שלא התייבשו,[33] וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם דלילה קשרה את שמשון בחבלים שהעלו לה שרי הפלשתים[34]: (ט) וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר חיילי הפלשתים שהתחבאו כדי לתפוס את שמשון, התחבאו בחדר של דלילה על פי עצתה,[35] וַתֹּאמֶר אֵלָיו דלילה אמרה לשמשון: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן שמשון! פלשתים עולים עליך כדי לתפוס אותך. (דלילה רצתה לבדוק אם שמשון דיבר אמת כשהוא אמר לה שאם יקשרו אותו בחבלים דקים ולחים, הוא יהיה חלש, ולכן, לפני שיצאו חיילי פלשתים מהחדר, היא בדקה כיצד הוא יגיב כשתאמר לו שפלישתים עולים עליו. אם שמשון יצליח לקרוע את החבלים, האורב לא ייצא מהחדר, ושמשון אפילו לא יידע שניסו לתופסו. אם שמשון לא יצליח לקרוע את החבלים, האורב יתפוס אותו),[36] וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ שמשון קרע את החבלים, כמו שנקרע פתיל של פשתן כשהוא מתקרב אל האש, שמשון קרע את החבלים בקלות,[37] וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ בקריעת החבלים, לא נודע כוחו האמיתי של שמשון, כיוון שהוא לא היה צריך להתאמץ כדי לקרוע את החבלים[38]: (י) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן דלילה אמרה לשמשון: הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים אתה לעגת לי בכך שאמרת לי שקרים ולא סיפרת לי מהו מקור כוחך האמיתי,[39] עַתָּה עכשיו, כשאני יודעת שאמרת לי דברים לא נכונים,[40] הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר תאמר לי עכשיו באמת במה ניתן לקשור אותך כדי להחליש אותך[41]: (יא) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שמשון אמר לדלילה: אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה אם יקשרו אותי בחבלים חדשים, שעדיין לא נעשתה בהם מלאכה אפילו פעם אחת,[42] וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם (אם יקשרו אותי בחבלים חדשים) אהפוך להיות חלש יותר, ואז אהיה כמו כל אדם, ולא אהיה חזק במיוחד[43]: (יב) וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים דלילה לקחה חבלים חדשים,[44] וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם דלילה קשרה את שמשון בחבלים החדשים,[45] וַתֹּאמֶר אֵלָיו דלילה אמרה לשמשון: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן שמשון! פלשתים עולים עליך כדי לתפוס אותך,[46] וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר חיילי הפלשתים שהתחבאו כדי לתפוס את שמשון, ישבו בחדר סמוך, וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט שמשון קרע את החבלים החדשים מעל זרועותיו כאילו שהם היו חוטים דקים, שמשון חתך את החוטים בקלות[47]: (יג) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן דלילה אמרה לשמשון: עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי עד עכשיו לעגת לי,[48] וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים ועד עכשיו אמרת לי שקרים בקשר למקור כוחך,[49] הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר תגיד לי באמת במה ניתן לקשור אותך,[50] וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שמשון אמר לדלילה: אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת אם תארגי את שבע התלתלים שעל ראשי  עם חוטי השתי שנמצאים במכונת האריגה (החלק במכונת האריגה שבה נמצאות החוטים היא המסכת), אז אהיה חלש. שמשון אמר שאם דלילה תכניס את שערותיו לתוך המסכת, באופן שהם ישמשו לחוטי הערב, והיא תארוג אותם יחד עם חוטי השתי שבמסכת, הוא יאבד את כוחו[51]: (יד) וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד דלילה נעצה את תלתליו של שמשון בחתיכת עץ שנקראת "יתד" (שהיא חלק ממכונת האריגה), ולאחר מכן ארגה את שערותיו עם חוטי השתי שבמסכת,[52] וַתֹּאמֶר אֵלָיו דלילה אמרה לשמשון: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן שמשון! פלשתים עולים עליך כדי לתפוס אותך,[53] וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ שמשון התעורר משנתו,[54] וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת שמשון עקר את העץ שדלילה נעצה בתלתליו יחד עם המסכת ששערות ראשו היו ארוגות בו[55]: (טו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו דלילה אמרה לשמשון: אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ איך אתה אומר לי שאתה אוהב אותי,[56] וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה והלב שלך לא היה איתי באמת כבר שלש פעמים, ולכן לא אמרת לי את האמת שלש פעמים,[57] שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל שלש פעמים לעגת לי, ולא אמרת לי באמת במה הכח שלך גדול, שלש פעמים לא אמרת לי באמת מהו מקור הכח שלך[58]: (טז) וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים כאשר עברה תקופה שדלילה ציערה את שמשון,[59] וַתְּאַלֲצֵהוּ דלילה דחקה את שמשון (לספר לה את מקור כוחו),[60] וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת פקעה סבלנותו של שמשון עד מוות (בלשון הגזמה), שמשון כבר הרגיש שהוא רוצה למות בגלל הצער שדלילה גרמה לו[61]: (יז) וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ שמשון אמר לדלילה את כל מה שיש לו על הלב, את כל סודותיו,[62] וַיֹּאמֶר לָהּ שמשון אמר לדלילה: מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי תער לא עלה על ראשי, מעולם לא הסתפרתי,[63] כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי (מעולם לא הסתפרתי) כיוון שאני נזיר לה' עוד מאז שהייתי בבטן אמי, עוד לפני שנולדתי,[64] אִם גֻּלַּחְתִּי אם יגלחו אותי, אם יספרו את שערותיי,[65] וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם (אם יספרו אותי) כוחי המיוחד יסור ממני, ואהפוך להיות אדם חלש יותר, כך שאהיה כמו אדם רגיל[66]: (יח) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ דלילה ראתה ששמשון אמר לה הפעם את הדברים הנסתרים בליבו, את הסוד למקור כוחו האמיתי (והפעם היא האמינה לו, מכיוון שניכרים דברי אמת),[67] וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים דלילה שלחה שליחים, ועל ידיהם היא קראה לשרי הפלשתים,[68] לֵאמֹר כך אמרה דלילה לשרים על ידי השליחים:[69] עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ תעלו עכשיו לתפוס את שמשון, כיוון שהפעם הוא אמר לי את הסודות שבליבו,[70] וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שרי הפלשתים עלו אל דלילה,[71] וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם שרי הפלשתים העלו בידם לדלילה את הכסף שהם הבטיחו לתת לה, אם היא תגלה להם במה גדול כחו של שמשון[72]: (יט) וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ דלילה הרדימה את שמשון על הברכיים שלה,[73] וַתִּקְרָא לָאִישׁ דלילה קראה לסַּפָּר,[74] וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ דלילה ציוותה על הספר לגלח את שבע התלתלים שהיו  בשערו של שמשון,[75] וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ דלילה התחילה לייסר את שמשון. גילוח השער של שמשון הוא התחלת העינוי היות ועל ידי הגילוח הפלשתים היו יכולים לתפוס אותו,[76] וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו כוחו המיוחד של שמשון סר ממנו[77]: (כ) וַתֹּאמֶר דלילה אמרה לשמשון: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן שמשון! פלשתים עולים עליך כדי לתפוס אותך,[78] וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ שמשון התעורר משנתו,[79] וַיֹּאמֶר שמשון אמר בליבו:[80] אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם אצא הפעם להילחם בפלשתים כמו שיצאתי בפעמים הקודמות,[81] וְאִנָּעֵר ואתנתק גם הפעם מהחבלים שקשרו אותי בהם,[82] וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְקֹוָק סָר מֵעָלָיו ושמשון לא ידע, שבגלל שהוא הסתפר, ה' סר מעליו וכוחו כבר סר ממנו[83]: (כא) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים הפלשתים אחזו בשמשון,[84] וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו הפלשתים ניקרו את עיניו של שמשון,[85] וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה הפלשתים הורידו את שמשון לעזה,[86] וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם הפלשתים קשרו את שמשון בשלשלאות נחושת,[87] וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים שמשון הושם במאסר ותפקידו שם היה לעבוד במלאכה בזויה של טחינה ברחיים[88]: (כב) וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ לאחר ששמשון הוסגר לפלשתים, שערות ראשו התחילו לצמוח באופן ניסי (ומשום כך הפלשתים לא גילחו אותו פעם נוספת, משום שהם לא תיארו לעצמם ששערותיו יצמחו במהירות כל כך גדולה),[89] כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח (שערות ראשו של שמשון התחילו לצמוח) כמספר התלתלים שדלילה גילחה, התחילו לצמוח לשמשון שבעה תלתלים[90]: (כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שרי הפלשתים נאספו משתי סיבות:[91] 1) לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם כדי להקריב קרבן לאל שלהם שנקרא דגון, כיוון שהפלשתים חשבו שהם הצליחו ללכוד את שמשון בזכות דגון,[92] 2) וּלְשִׂמְחָה כדי לשמוח על שהם לכדו את שמשון,[93] וַיֹּאמְרוּ בשעת הקרבת הקרבן והשמחה אמרו הפלשתים:[94] נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ דגון אלוהינו מסר בידינו את האויב שלנו שמשון[95]: (כד) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם הפלשתים שלא היו שרים ראו את שמשון מרחוק,[96] וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם הפלשתים שיבחו את דגון אלוהיהם,[97] כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ (הפלשתים שיבחו את דגון) כיוון שהם אמרו: דגון אלוהינו מסר בידינו את שמשון, כאשר הפלשתים תיארו את שמשון בשלשה תיאורים:[98] 1) אֶת אוֹיְבֵנוּ שמשון הוא האויב שלנו ואנחנו שונאים אותו,[99] 2) וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ שמשון החריב את ארצנו, על ידי ששרף את שדותינו,[100] 3) וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ שמשון הרבה את מתינו, הוא הרג הרבה אנשים מהעם הפלשתי[101]: (כה) וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם לאחר שהפלשתים אכלו ושתו, כאשר לבם היה טוב עליהם,[102] וַיֹּאמְרוּ הפלשתים אמרו זה לזה: קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ תקראו לשמשון והוא ישמח אותנו על ידי שיספר לנו את סיפורי גבורותיו,[103] וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים הפלשתים קראו לשמשון מהבית שבו הם אסרו אותו,[104] וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם שמשון צחק לפני הפלשתים. דרכו של מי שמשמח אנשים אחרים, לצחוק איתם,[105] וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים הפלשתים העמידו את שמשון בין העמודים עליהם היה בנוי הבית שהם היו בו[106]: (כו) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ  שמשון אמר לנער שהזיק בידו (נער זה היה מחזיק בשמשון ומראה לו את הדרך ללכת בה משום ששמשון היה עיוור):[107] הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם תניח את ידיי ואל תאחז בהם, כדי שאוכל למשש בידיי את העמודים שהבית סמוך עליהם, את העמודים שהיוו יסודות לבית,[108] וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם ואני אשען על העמודים האלה[109]: (כז) וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים הבית אליו הביאו את שמשון היה מלא באנשים ונשים,[110] וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים ובתוך הבית התאספו כל שרי הפלשתים,[111] וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן ועל גג הבית, התאספו שלשת אלפים אנשים ונשים שקראו לשמשון כדי שיצחיק אותם[112]: (כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר שמשון התפלל לפני ה' ואמר:[113] אֲדֹנָי יֱקֹוִק זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה ה' אלוקים, תזכור אותי עכשיו ותחזק אותי עכשיו רק עוד פעם אחת,[114] הָאֱלֹהִים אני (שמשון) מבקש שאתה האלוקים תזכור אותי פעם נוספת,[115] וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים ואתנקם עוד פעם אחת מהפלשתים, על כך שהם ניקרו את שתי העיניים שלי[116]: (כט) וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם שמשון אחז את שני העמודים האמצעיים שהבית היה סמוך עליהם, את העמודים ששימשו ליסודות לבית,[117] וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם שמשון נשען על העמודים האלה,[118] אֶחָד בִּימִינוֹ את אחד העמודים אחז שמשון ביד ימין, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ ואת העמוד השני אחז שמשון ביד שמאל[119]: (ל) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן שמשון אמר בליבו בשעה שהוא אחז את העמודים: תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים אני אמות יחד עם הפלשתים, אני כל כך רוצה להרוג את הפלשתים –  עד שלא אכפת לי שעל ידי שאהרוג אותם, אני אמות יחד איתם,[120] וַיֵּט בְּכֹחַ שמשון היטה את עמודי הבית בכל כוחו, וכך נפל הבית כולו (משום שהעמודים האלה היוו את יסודות הבית),[121] וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ הבית נפל על השרים ועל האנשים הרבים שהיו בתוכו,[122] וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו מספר הפלשתים ששמשון הרג כשהוא הפיל את הבית ונהרג גם הוא, היה גדול יותר ממספר הפלשתים ששמשון הרג לאורך כל השנים שבהן הוא היה חי[123]: (לא) וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ אחיו ומשפחתו של שמשון ירדו לעזה,[124] וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ אחיו ומשפחתו של שמשון נטלו את גופתו של שמשון,[125] וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו אחיו ומשפחתו של שמשון עלו וקברו את שמשון בקבר של מנוח אביו, קבר שהיה בין צרעה לאשתאול,[126] וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה שמשון הנהיג את בני ישראל במשך עשרים שנה. הנביא חזר והזכיר זאת כדי לומר לנו שכל תקופת הנהגתו של שמשון כלולה בעשרים השנים האלה, גם התקופה שהוא היה במאסר[127]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] מצודות. מלבי"ם: שמשון בעצמו הודיע לפלשתים שהוא בעיר עזה והוא לא פחד מהם.

[5] תרגום.

[6] מצודות.

[7] תרגום + מצודות.

[8] מצודות. רבינו ישעיה: הכוונה שתושבי עזה התייעצו יחד בסוד.

[9] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[10] מצודות. רבינו ישעיה: נמתין עד אור הבוקר ואז נהרוג אותו.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. מלבי"ם: עקירה עם הבריח מראה על גבורה גדולה יותר מאשר שבירת המנעול.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] דעת מקרא.

[20] רלב"ג. מלבי"ם: עברה גוררת עברה. כאן שמשון אפילו לא שינה את שמה של האשה לשם של אשה עברייה.

[21] רלב"ג.

[22] עיין ביאורנו לפרק ג' פסוק ג'.

[23] מצודות.

[24] מצודות. מלבי"ם: הפלשתים פנו אל דלילה ואמרו לה שאם כוחו גדול בגלל איזו סגולה, שתגיד להם. אבל אם כוחו הגדול הוא טבעי, שתגיד להם נקודת תורפה שלו. שמשון ענה רק במה ניתן לקשור אותו, אבל לא ענה מה מקור הכח שלו – הוא אמר לדלילה שהוא אינו יודע מה מקור כוחו וכאילו הדברים באים לו בטבעיות.

[25] מצודות. מלבי"ם: הפלשתים הבטיחו לדלילה שהם יהרגו את שמשון, אלא רק יאסרו אותו, וכך באמת קרה.

[26] מצודות + דעת מקרא.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] רש"י + מצודות + דעת מקרא.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] תרגום.

[35] דעת מקרא.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "ועתה".

[41] מצודות.

[42] תרגום. מלבי"ם: שמשון ענה לדלילה שהוא לא שיקר לה, אלא שהוא שכח לומר לה שצריך שהחבלים יהיו חדשים שלא נעשתה בהם מלאכה ושהם צריכים להיות קלועים משלשה חבלים דקים יותר.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] תרגום. מלבי"ם: הניתוק של חבלים אלה דרש מאמץ גדול יותר משמשון מהחבלים הראשונים.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] תרגום. מלבי"ם: בפעם זו לא הגיע האורב, משום שהם כבר לא התייחסו לדבריה של דלילה לאחר שהיא אכזבה אותם פעמיים.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום. מלבי"ם: לאחר שלש פעמים שבהם שמשון הצליח להשתחרר מהחבלים, דלילה לא שאלה אותו יותר כיצד ניתן לתפוס אותו, כיוון ששמשון היה מגלה שהיא עוזרת לפלשתים, ולכן היא חזרה לשאלתה הראשונה, מה מקור הכח.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] דעת מקרא. רד"ק בשם חז"ל: דלילה הייתה מונעת משמשון תשמיש עד שהוא יאמר לה את סודו.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] תרגום.

[65] מצודות.

[66] מצודות. מלבי"ם: שמשון נזהר מלשקר לדלילה, ולכן בפעמים הראשונות הוא אמר שהוא יהיה "כאחד האדם" שפירושו גם יכול להיות כאדם מיוחד. עתה הוא אמר שהוא יהיה "ככל האדם" דהיינו שלא יהיה לו כח מיוחד.

[67] מצודות. בעניין פירוש ניכרים דברי אמת נראה שיש לכאורה מחלוקת בפרשנים. רש"י סובר שכאשר אדם רואה דברי אמת, הוא באמת משתכנע מהם. בעל המצודות מסביר שדלילה ראתה ששמשון לא התגלח ולכן היא האמינה לדבריו הפעם. רד"ק כתב בשם חז"ל שדלילה הייתה יודעת ששמשון אינו מוציא שם שמים לבטלה, וכיוון שהוא אמר "נזיר אלוקים", היא ידעה שהוא מדבר אמת. מלבי"ם: בגלל ששמשון ענה לה גם במה כוחו וגם במה יאסר, דלילה הבינה שהוא מדבר דברי אמת. רד"ק התייחס גם להבדל שבין הקרי ("לי") לבין הכתיב ("לה"), וכתב שהשליח אמר "לה" ואילו דלילה בעצמה אמרה "לי".

[68] תרגום.

[69] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות. רש"י: לשליח של הפלשתים.

[75] מצודות.

[76] מצודות. רד"ק: שמשון התחיל להרגיש עינוי וחולשה לאחר שהספר סיפר אותו.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] דעת מקרא.

[83] מצודות. רד"ק: יש להקשות על הפסוק: הרי שמשון ידע שכאשר יגלחו אותו, שיוסר כוחו מעליו. ותירץ בשני אופנים: א. שמשון שכח שסר כוחו ממנו, כיוון שהוא ישן. ב. שמשון ידע שסר כוחו מעליו, אך לא יע שה' גם סר מעליו.

[84] תרגום.

[85] מצודות.

[86] רש"י: הסיבה שהורידו אותו דווקא לעזה היא ששם התחיל קלקולו.

[87] מצודות.

[88] מצודות. רד"ק: המנהג היה שהאסירים היו טוחנים בריחיים וכך הם היו מתפרנסים, משום שמלאכה זו אפשרית גם כשהאדם קשור בנחושתיים. בדרך הדרש כתב בשם חז"ל שהכוונה היא שכל אחת הייתה באה להתעבר משמשון, אך דחה דרש זה משום שעכשיו כבר סר כוחו של שמשון ולא היה טעם בכך.

[89] מלבי"ם.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] מצודות + מלבי"ם. דגשו של המלבי"ם הוא שכל הטיעונים שאמרו האנשים הפלשתים אינם הטיעונים שמתאימים לשרים.

[97] מצודות.

[98] תרגום.

[99] תרגום.

[100] מלבי"ם.

[101] מלבי"ם.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] תרגום.

[105] מצודות.

[106] רש"י.

[107] מצודות.

[108] מצודות. רד"ק: פירש באופן נוסף, שהכוונה שהנער יוליך אותו אל העמודים.

[109] תרגום. מלבי"ם: שמשון אמר לנער שהוא רק ישען על העמודים, אך הוא באמת נסמך עליהם עם כל כוחו.

[110] תרגום.

[111] תרגום.

[112] תרגום.

[113] תרגום.

[114] מצודות. רש"י: זכור את ששפטתי את ישראל במשך עשרים שנה, ולא ביקשתי מהם כלום.

[115] מצודות.

[116] מצודות. רש"י: (בשם חז"ל) תנקום את נקמת אחת מעיניי, ואת שכר העין השנייה תשמור לי לעולם הבא.

[117] מצודות.

[118] דעת מקרא.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות.

[122] תרגום.

[123] מצודות.

[124] תרגום.

[125] תרגום.

[126] תרגום.

[127] מצודות. רד"ק: הסיכום שהובא בפרק טו' נכתב שם לפי שמאותו הרגע, שמשון חווה מפלה, והדבר נחשב כאילו שהוא מת. בשם חז"ל הביא דרשה שהכוונה היא שהפלשתים פחדו משמשון גם עשרים שנה אחרי שהוא מת.

 

סיכום התועלויות לרלב"ג:

 

  • לפרסם שמשעה שבני ישראל לא קיימו את מצוות ה', הם שועבדו במשך שמונה עשרה שנה, עד שהם שבו אל ה' בכל הלב.
  • ללמדנו שאין ראוי לרדוף אחרי החלשים, משום שבסופו של דבר ייתכן שנצטרך לעזרתם, כמו שזקני גלעד פנו בסופו של דבר וביקשו את עזרתו של יפתח לאחר שהם עזרו לגרש אותו.
  • ללמדנו שכאשר אדם מצפה לתגמול על מעשה מסוים, הוא צריך לעשות את המהלכים שיביאו לו את אותו תגמול, כמו שיפתח דאג שתהיה שבועה לפני ה' שזקני גלעד ימנו אותו לשופט עליהם.
  • להודיע לנו שאין זה ראוי להילחם נגד מישהו בלא סיבה, כמו שיפתח הראה למלך עמון שאין שום סיבה שהוא יילחם נגדם.
  • ללמדנו שאדם לא יפעל בפזיזות באופן שבו הוא יתחרט על מעשיו, כמו שיפתח התחרט על נדרו.
  • ללמדנו שכאשר אדם מבקש דבר מה מאת ה', עדיף שינדור נדר ויאמר שהוא מקבל על עצמו דבר כלשהו, כמו שיפתח נדר נדר.
  • ללמדנו שכאשר אדם נודר נדר, עליו לקיים את נדרו – גם אם הדבר קשה לו, כשם שיפתח קיים את נדרו.
  • ללמדנו שאין ראוי לאדם לקנא על פעולה טובה של חברו גם כשחברו לא קרא לו לעשות את אותה פעולה, כמו שבני אפרים לא היו אמורים לקנא ביפתח.
  • אדם לא אמור להיות כפוי טובה, כמו שבני אפרים היו צריכים להודות ליפתח על הישועה ולא להתגרות בו.
  • לאדם אסור לגנות את החלשים, כמו שלבני אפרים היה אסור לגנות את יושבי גלעד.
  • ראוי לאשה ללכת אחר בעלה למרות שבבית אביה היא אשה מכובדת, כמו שעשו בנות אבצן.
  • להודיע את ההשגחה האלוקית שראתה ששמשון הולך ללקות בדבר הנשים, ולכן גזר עליו נזירות מבטן.
  • ראוי לחקור ולברר דברים שאפשר לבררם, ולכן מנוח לא סמך על אשתו, אלא רצה לברר את עניים המלאך לבדו.
  • לפרסם את המופתים שה' עושה על ידי נביאיו, כמו המופתים שעשה המלאך.
  • ללמדנו שקשה מאו להשיג את המלאך ולכן מנוח חשב שהוא הולך למות על שראה אותו.
  • להודיע שה' קיים את יעודיו ששמשון יחל להושיע את ישראל.
  • ללמדנו את מעלת שמירת הסוד, כמו ששמשון נפל בגלל שגילה את סודו לדלילה.
  • ללמדנו שאין ראוי לדבק בנשים נכריות, גם אם הן מתגיירות, מכיוון שהן עתידות לחזור לסורן, כמו שקרה לנשות שמשון.
  • ללמדנו שראוי למנהיג לשמור על כל העם שלו ולא רק על עצמו, כמו ששמשון הסגיר עצמו כדי להציל את בני יהודה.
  • להודיע לנו את השגחת ה' יתברך שגרם לכך שאדם אחד הצליח להילחם נגד הפלשתים מכיוון שה' יכול להושיע אדם גם על ידי אדם אחד.
  • ללמדנו שה' משלם גמול מידה כנגד מידה, כמו ששמשון לקה בעיניו משום שהוא הלך אחר עיניו.
  • ללמדנו שה' קנא את קנאתו מדגון אלוהי הפלשתים. הפלשתים ייחסו לדגון את שביית שמשון, ולכן ה' נתן לשמשון כח להילחם נגדם ולהפיל את הבית. מצד שני שמשון לא היה ראוי שייעשה לו נס יותר גדול מזה, משום שהוא הלך אחר עיניו, ולכן הוא היה צריך למות כאשר הוא הפיל את הבית.

 

 

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב