שופטים פרק י

שופטים פרק י

(א) וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה אחרי שאבימלך היה מושל על ישראל והושיע אותם מיד אויביהם (אם כי בכתוב לא מוזכר שהוא הושיע את ישראל), קם שופט נוסף בשם תולע בן פואה להושיע את ישראל,[1] בֶּן דּוֹדוֹ פואה היה בנו של אדם שקוראים לו דודו,[2] אִישׁ יִשָּׂשכָר תולע היה משבט יששכר,[3] וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם תולע היה גר במקום שנקרא "שמיר" והיה בהר אפרים[4]: (ב) וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה תולע הנהיג את עם ישראל כמעט עשרים ושלש שנים,[5] וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר תולע מת באמצע השנה העשרים ושלש שהוא הנהיג את ישראל, והוא נקבר בשמיר[6]: (ג) וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אחרי תולע, קם יאיר הגלעדי, והוא שפט את ישראל במשך כמעט עשרים ושתיים שנים[7]: (ד) וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים רֹכְבִים עַל שְׁלֹשִׁים עֲיָרִים ליאיר היו שלושים בנים שרכבו על שלושים חמורים קטנים (דבר המראה על היותו אדם חשוב),[8] וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם והיו לבניו של יאיר גם שלושים ערים (גם דבר זה מראה על היות יאיר אדם חשוב),[9] לָהֶם יִקְרְאוּ חַוֹּת יָאִיר לשלשים הערים שהיו לבניו של יאיר קראו "חוות יאיר" (אין אלה אותן ערים שנקראו "חוות יאיר" בתורה, אלא יאיר הגלעדי קרא כך לערים אלה בשם "חוות יאיר" היות ושמו היה זהה לשמו של יאיר בן מנשה),[10] עַד הַיּוֹם הַזֶּה גם בזמן כתיבת ספר שופטים (שנכתב על ידי ירמיהו הנביא, שנים רבות לאחר תקופתו של יאיר הגלעדי), ערים אלה נקראו בשם "חוות יאיר",[11] אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד שרשרת הערים שנקראת "חוות יאיר" נמצאת בארץ הגלעד[12]: (ה) וַיָּמָת יָאִיר וַיִּקָּבֵר בְּקָמוֹן יאיר מת ונקבר במקום שנקרא "קמון"[13]: (ו) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק בני ישראל הוסיפו לעשות מעשים שהיו רעים בעיני ה',[14] וַיַּעַבְדוּ בני ישראל עבדו את שבע העבודות הזרות הבאות:[15] 1) אֶת הַבְּעָלִים 2) וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת 3) וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם 4) וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן 5) וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב 6) וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן 7) וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים (בני ישראל עבדו) את הבעל, את העשתרות, את אלוהי ארם, את אלוהי צידון, את אלוהי מואב, את אלוהי עמון ואת אלוהי פלשתים, וַיַּעַזְבוּ אֶת יְקֹוָק וְלֹא עֲבָדוּהוּ בני ישראל עזבו את ה' ולא עבדו אותו בכלל, בני ישראל אפילו לא עבדו את ה' בשיתוף עם העבודה זרה[16]: (ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל ה' התמלא ברוגז על בני ישראל, ה' כעס על בני ישראל,[17] וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן ה' מסר את בני ישראל בידי הפלשתים ובידי עמון[18]: (ח) וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא הפלשתים והעמונים שברו את ישראל (יש כאן כפילות במילים) בשנה שבה מת יאיר הגלעדי, הפלשתים והעמונים התחילו לשעבד בבני ישראל מיד לאחר מיתתו של יאיר,[19] שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה השיעבוד לפלשתים ולעמונים נמשך במשך שמונה עשרה שנה,[20] אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הפלשתים ובני עמון שיעבדו את ישראל שגרו בעבר הירדן המזרחי,[21] בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד (הפלשתים והעמונים שיעבדו את בני ישראל שהיו) בארץ האמורי, בחבל הגלעד (הכוונה היא לשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה)[22]: (ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם חיילי עמון עברו את הירדן כדי להילחם גם בשבט יהודה, בשבט בנימין ובשבט אפרים,[23] וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד (בגלל מעבר העמונים לעבר הירדן המערבי) היה דוחק גדול מאוד לישראל[24]: (י) וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל זעקו והתפללו אל ה' שיושיע אותם,[25] לֵאמֹר כך אמרו בני ישראל בתפילתם לה':[26] חָטָאנוּ לָךְ (בני ישראל אמרו בתפילתם לה') ה'! חטאנו לך בחטא כפול,[27] וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים (ה'! חטאנו לך בחטא כפול) גם עזבנו אותך ולא עבדנו אותך, וגם עבדנו עבודה זרה, את הבעל[28]: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' ענה לבני ישראל על ידי נביא:[29] הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הרי בעבר, אני (ה') הצלתי אתכם (בני ישראל) מהקושי של שיעבוד המצרים,[30] וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים (וכן הצלתי אתכם) מידי האמורי, מידי העמונים ומידי הפלשתים[31]: (יב) וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וגם צידון, עמלק ומעון, דחקו אתכם ושיעבדו בכם,[32] וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי ואתם התפללתם אליי,[33] וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם ואני הצלתי אתכם מיד כל העמים האלו (לאחר שהתפללתם אליי)[34]: (יג) וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים(למרות שהצלתי אתכם מאותם עמים) אתם עזבתם את עבודתי, לא עבדתם אותי יותר, ועבדתם עבודה זרה,[35] לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם ומשום כך לא אציל אתכם פעם נוספת (בגלל שלמרות שהצלתי אתכם, המשכתם לעבוד עבודה זרה)[36]: (יד) לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם תלכו ותתפללו אל העבודות הזרות שבחרתם לעבוד אותם,[37] הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם הם, העבודות הזרות, יצילו אתכם מהצרה שלכם? הנביא אמר לבני ישראל שהוא אינו רוצה להציל אותם יותר משום שבכל פעם שהוא הציל אותם, הם חזרו לחטוא, והוא שואל את בני ישראל שאלה רטורית: האם אתם חושבים שהעבודה הזרה שעבדתם יכול להציל אתכם?[38]: (טו) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק בני ישראל אמרו אל ה': חָטָאנוּ עֲשֵׂה אַתָּה לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ חטאנו, ואנחנו מקבלים על עצמנו שאתה (ה') תעניש אותנו בעונש שאתה רואה כעונש מתאים,[39] אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא הַיּוֹם הַזֶּה אבל עכשיו, ביום הזה, תציל אותנו מיד אויבנו. בני ישראל אמרו לה' שעכשיו יושיע אותם מיד אויביהם ולאחר מכן שיעניש אותם בעונש אחר שהוא מוצא כעונש מתאים[40]: (טז) וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם בני ישראל הסירו מתוכם את העבודה זרה,[41] וַיַּעַבְדוּ אֶת יְקֹוָק בני ישראל עבדו לפני ה',[42] וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל התקצר רצונו של ה' בעמל ישראל. לפני שבני ישראל חזרו בתשובה, ה' רצה שהשיעבוד של בני ישראל לעמונים ולפלשתים יהיה לאורך תקופה ארוכה. לאחר שבני ישראל חזרו בתשובה, ה' קיצר את זמן השעיבוד[43]: (יז) וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד בני עמון נאספו והקימו את מחנה הצבא שלהם בגלעד,[44] וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה ובני ישראל נאספו והקימו את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא "מצפה"[45]: (יח) וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אנשי גלעד והשרים אמרו זה לזה, הייתה התיעצות בהשתתפות אנשי גלעד והשרים שלהם, ובהתיעצות, כל אחד אמר לחברו:[46] מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד מי שיתחיל להילחם בבני עמון, ינהיג את כל בני גלעד לאחר המלחמה[47]:

[1] רד"ק.

[2] רש"י. רד"ק: פואה היה בן דודו של אבימלך.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות בפסוק הקודם.

[8] מצודות.

[9] מצודות וכתב שהכתוב נקט במעין משחק לשון "עירים" בשתי צלעות הפסוק, למרות המשמעות השונה ביניהם. רש"י: העירים הם ערים ללא חומה.

[10] מצודות. רד"ק דחה את האפשרות שיאיר הגלעדי הוא יאיר בן מנשה, שהרי אם הדבר כך, יאיר בן מנשה חי יותר משלש מאות שנה. מלבי"ם: יש הבדל בין שורש ק.ר.א שלאחריו מופיע המילה "את" לשורש ק.ר.א ללא המילה "את". כאשר מופיעה המילה "את" לאחר השורש ק.ר.א הכוונה לשם עצמי. כאשר לא מופיעה המילה "את" לאחר השורש ק.ר.א הכוונה לכינוי. על פי יסוד זה, בקריאת חוות יאיר בתורה, שם כתוב "אתהן", הכוונה הזה היה שמם העצמי. כאן שלא כתובה המילה "את", משמע שזה לא היה השם האמיתי והעצמי של חוות יאיר, אלא מקום זה כונה בשם חוות יאיר על שם גבורה שהייתה דומה לגבורה של יאיר בן מנשה, אך היה למקום זה שם נוסף.

[11] עיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית במאמר המסביר את פירוש הביטוי "עד היום הזה".

[12] תרגום.

[13] תרגום.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

• גם כשאדם נמצא במצב קשה – הוא צריך לעשות הכל כדי לנסות להציל את מה שהוא יכול, כמו שבני ישראל היו מתאמצים להציל את מה שהם היו יכולים להציל מפני מדין.
• הקב"ה השגיח על עם ישראל ומיד כשהם חזרו בתשובה, הוא הושיע אותם. הקב"ה החר שדווקא גדעון יושיע את בני ישראל משום שהוא היה גיבור חיל ומשום שיואש אביו היה זה שהתחיל את עבודת הבעל ועם ישראל היה צריך לחזור בתשובה לפני שה' היהי כול להושיע אותם – וזאת על ידי בנו של יואש.
• ללמדנו שהמופתים התקיימו, כמו המופתים שהיו עם המלאך שהתגלה אל גדעון.
• כאשר יש נזק מדבר כלשהו, עדיף להסיר את מקור הנזק לפני שמסירים את שאר הנזק. לכן היה צורך להשמיד את מזבח הבעל (מקור הנזק של שיעבוד מדין) לפני שנלחמו נגד מדין.
• לפעמים, אדם צריך לעשות פעולות בזמן שקל לו יותר לעשות אותם. לכן גדעון שבר את המזבח בלילה, למרות שמבחינת שבירת המזבח בפרהסיא, היה עדיף שישבור אותו ביום.
• ראוי לקדש את שמו של ה' בפני עשרה, ולכן גדעון לקח איתו עשרה אנשים כששבר את המזבח.
• כאשר אדם רוצה למנוע מרבים מעשיית דבר כלשהו, עליו לעשות זאת בחכמה ולהראות בתחילה כאילו שהוא מסכים להם. לכן יואש אמר לאנשי עפרה שהבעל הוא שיריב את ריבו. באופן דומה עשה גם ראובן כשהוא רצה להציל את יוסף מאחיו.
• לפרסם את קיום המופתים שנעשו לגדעון –בירידת הטל רק על לשון הצמר ורק על הארץ.
• ללמדנו שכאשר אדם יוצא למלחמה נגד מישהו חזק ממנו – שיברר קודם כל אם יש ביכולתו לנצח, ואם אינו יכול לנצח, עליו להימנע מהמלחמה. כך גדעון ביקש אותה מה' שהוא ינצח את מדין משום שהם היו חזקים ממנו.
• אדם שמפחד מהיציאה למחמה – שלא יהיה במחנה, שמא הוא ידביק בפחד שלו גם את שאר החיילים.
• אדם שנעזר על ידי ה' – אל לו לסמוך על הנס, אלא יעשה כל מה שהוא יכול על פי הטבע, כמו שגדעון תקף את מדין והשתמש לצורך כל בתכסיסי מלחמה.
• כאשר אדם נמצא בתקופת הצלחה, עליו לנצל תקופה זו עד כמה שאפשר. לכן, כאשר גדעון ראה שהוא מנצח את המלחמה, הוא המשיך ורדף אחרי מלכי מדין באותו היום.
• שראוי לאדם להשפיל את עצמו לשם השלום כמו שגדעון פייס את בני אפרים באו אליו בטענות במקום להודות לו על הישועה. בניגוד לגדעון, יפתח לא עשה כן, משום שה' רצה לגרום לכך שייפלו אנשים רבים מעם ישראל. בסוף דבריו כתב שסיבה נוספת לכך שגדעון השפיל עצמו בפני בני אפרים היא כדי שיעזרו לו לנצח במלחמה.
• ללמדנו שאין ראוי למנוע מהאכלת אדם רעב, בניגוד למה שעשו אנשי סוכות ופנואל.
• אין ראוי להרוג אנשים – גם אויבים – ללא סיבה, כמו שגדעון הרג את זבח וצלמונע רק בגלל שהם הרגו את קרוביו ללא סיבה.
• ללמדנו שאין ראוי לרדוף אחרי הממון, כמו שגדעון לא ביקש לעצמו חלק מהממון של השלל לצורך עצמו. אמנם, גדעון לא עשה כלי במשכן אלא רק בעפרה, והדבר גרם כישון שלא נמשכה המלכות מבניו.
• ללמדנו שהשופטים הנהיגו את בני ישראל על פי חוקי התורה כפי דבריו של גדעון "ה' ימשול בכם".
• ללמדנו שאין ראוי שתאוות המשגל תתגבר באדם. גדעון לקח לעצמו פילגש ויצאה מכך תקלה.
• ה' מביא כל אדם למשפט על כל מעשה, כמו שהביא את אבימלך ובעלי שכם למשפט ונתן להם כגמולם.
• שאין ראוי לשלם רעה תחת טובה כמו שתושבי שכם שילמו לגדעון רעה תחת טובה.

[14] תרגום.

[15] רש"י.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] מצודות. תרגום: יש שתי משמעויות למילים אלה. וירעצו משמע שדחקו את הפלשתים וירצצו משמע ששיעבדו את הפלשתים. הסברנו בפנים לפי שיטת מצודות משום שיש מקומות נוספים שבהם חייבים לפרש רציצה מלשון שבירה.

בפירוש המילים" בשנה ההיא" פירשנו כדבריו של בעל המצודות שפירש שהכוונה לשנת מיתתו של יאיר, ואמר שהכתוב אומר שהשיעבוד היה מידי ולא בהדרגתיות. רבינו ישעיה מוסיף עוד אפשרות שהכוונה היא שהשיעבוד החל בשנה אחת באופן פתאומי, בלי קשר לשנת מיתתו של יאיר הגלעדי. רד"ק: הכוונה שבמשך כל שמונה עשרה שנות השיעבוד, העמונים והפלשתים דחקו את בני ישראל באותו דוחק ושיעבוד כמו שהם דחקו אותם בשנה הראשונה, ולא היה לבני ישראל מנוחה במשך כל אותם שמונה עשרה שנים.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] מצודות. מהר"י קרא: הפלשתים שתחילו לדחוק את בני ישראל שבעבר הירדן המערבי (שקרובים יותר אליהם), ולאחר שהם הצליחו בכך, העמונים שתחילו לשעבד את שניים וחצי השבטים שהיו בעבר הירדן המזרחי.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] תרגום.

[26] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[27] מצודות.

[28] מצודות. מלבי"ם: בני ישראל אמרו במשפט זה שהם לא עזבו את ה', אלא הם חשבו שהבעל יהיה גורם מתווך בינם לבין ה'. לפירושו מובן מדוע בני ישראל הזכירו דווקא את עבודת הבעל ולא את שער העבודה הזרה שהם עבדו. אולם, ייתכן לומר שלפי המצודות, הסיבה שהוזכרה דווקא עבודת הבעל היא משום שהעבודה הזרה העיקרית שבני ישראל עבדו היה הבעל.

[29] מצודות. רלב"ג: נביא זה היה פנחס.

[30] מצודות.

[31] מצודות. מלבי"ם: יש לקרוא את הפסוק כך: "הלא ממצרים ומן האמורי" – אני ה' הצליתי אתכם, ועכשיו אני יכול להציל אתכם גם "מן בני עמון ומן פלשתים". לכן, אין לכם לומר שלא חטאתם (כמו שכתב בפסוק הקודם שזו הייתה טענת בני ישראל).

[32] תרגום. מלבי"ם: ה' אמר לבני ישראל שלא יאמרו שרק בעבר הוא הציל אותם ולא בדורות האחרונים, הרי הוא הציל אותם גם מהצידונים, העמלקים והמעונים.

[33] תרגום.

[34] תרגום. רש"י: ה' הזכיר שבע ישועות כנגד שבע העבודות הזרות שבני ישראל היו עובדים.

[35] תרגום.

[36] רלב"ג.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] תרגום + מהר"י קרא.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] מצודות. רש"י: הכוונה כביכול שה' לא היה יכול להכיל בקרבו את הצרה שעם ישראל היה בה. רלב"ג: פירש בשני אופנים. א. הכוונה היא שקצר רצונו של ה' מלהושיע את בני ישראל ישועה שלמה. בני ישראל סיבבו את רצונו של ה' כך שלא ירצה ויהיה נלאה מלהושיע אותם ישועה שלמה. ב. העמל בפסוק זה הוא מלשון שקר. השקר של בני ישראל, שבכל פעם הם היו כאילו חוזרים בתשובה ולאחר הישועה היו חוזרים לסורם, גרם לכך שה' לא רצה להציל אותם ישועה שלמה. משום כך לא כתוב בפסוק "ויקם ה'" (בניגוד לשופטים האחרים שה' הקים אותם), משום שה' לא רצה להושיע את בני ישראל ישועה שלמה.

[44] מצודות. מלבי"ם: אחרי התפילה של בני ישראל, חזרו העמונים לגלעד ולא היו יותר בעבר הירדן המערבי, ונשאר רק לתושבי גלעד לסלק אותם מהשיעבוד שבעבר הירדן המזרחי.

[45] תרגום. רד"ק: לאחר שבני ישראל נאספו בגלעד, העמונים נסוגו, ויפתח שלח את השליחים לעמון משום שהעמונים כבר חזרו למקומם.

[46] דעת מקרא.

[47] מצודות.