שופטים פרק כ

שופטים פרק כ

(א) וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כל בני ישראל יצאו מהערים שבהן הם ישבו,[1] וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד עם ישראל נאסף בהסכמה, כל העם שהתאסף הגיע להסכמה משותפת,[2] לְמִדָּן (עם ישראל התאסף) מהעיר ליש (ששמה הוסב לדן), שהייתה בקצה הצפון מזרחי של ארץ ישראל,[3] וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע (עם ישראל התאסף מהעיר ליש בצפון) ועד לעיר באר שבע שהייתה בדרום מערב ארץ ישראל,[4] וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד וגם תושבי ארץ הגלעד (שהיו בעבר הירדן המזרחי) התאספו עם שאר עם ישראל,[5] אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה (עם ישראל התאסף כולו) אל המקום בו הייתה השראת השכינה של ה', אל המצפה[6]: (ב) וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל הָעָם ראשי שבטי ישראל התייצבו,[7] כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ראשי השבטים שנאספו היו מכל השבטים, כל השבטים שלחו את ראשיהם לאסיפה במצפה,[8] בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב בקהל עם ישראל שהתאסף במצפה, היו ארבע מאות אלף חיילים שהלכו ברגליהם כשהחרב שלופה בידיהם[9]: (ג) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה שבט בנימין שמע שעם ישראל נאסף במצפה,[10] וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכן שמע שבט בנימין ששאר השבטים שאלו את האיש הלוי (שהיה בעל הפילגש),[11] דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת (שבט בנימין שמע שעם ישראל נאסף במצפה, שם הם שאלו את האיש הלוי) תאמר לנו מה קרה, איך נהיה הדבר הזה[12]: (ד) וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי האיש הלוי ענה לעם ישראל: אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה האיש הלוי היה בעלה של האשה שנרצחה,[13] וַיֹּאמַר כך אמר האיש הלוי: הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן אני והפילגש שלי נכנסנו לגבעת בנימין כדי לישון[14]: (ה) וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה תושבי גבעת בנימין קמו עלי וניסו לתקוף אותי,[15] וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה בלילה, תושבי גבעת בנימין הקיפו את הבית שישנתי בו,[16] אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג תושבי הגבעה חשבו להרוג אותי, תושבי הגבעה ניסו להרוג אותי,[17] וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת ואת הפילגש שלי הם הצליחו לענות, עד שהיא מתה מהעינויים האלה[18]: (ו) וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ (לאחר שהם הרגו את הפילגש שלי) אני אחזתי בפילגש שלי, וחתכתי אותה,[19] וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל ושלחתי את חתיכות הפילגש בכל תחום נחלת ארץ ישראל כדי לעורר אתכם לנקמה,[20] כִּי עָשׂוּ זִמָּה (רציתי לעורר אתכם לנקמה) כיוון שתושבי הגבעה חשבו מחשבה רעה, הם חשבו להרוג אותי,[21] וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל תושבי הגבעה גם עשו מעשה לא כשר בפרהסיא (עינוי הפילגש היה במעמד אנשים רבים)[22]: (ז) הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל, הרי כולכם עם קדוש, והמעשה שעשו תושבי גבעת בנימין מעורר בכם חלחלה,[23] הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם תנו עצה, תייעצו לי מה לעשות פה, תאמרו מה ניתן לעשות כדי לתקן את מעשה הנבלה של תושבי גבעת בנימין[24]: (ח) וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד כל העם שהתאסף במצפה, נשאר עומד במקומו, כל אחד עמד במקום שבו הוא עמד בשעת האסיפה,[25] לֵאמֹר כך אמר העם בדבריו:[26] לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ (העם אמר) לא נחזור לאוהלים שלנו להישאר שם,[27] וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ ולא נחזור לבתינו אפילו לביקור קצר, עד שנסיים לעשות משפט בתושבי גבעת בנימין[28]: (ט) וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה עכשיו, זה הדבר שנעשה לתושבי גבעת בנימין,[29] עָלֶיהָ בְּגוֹרָל (זה מה שנעשה לתושבי גבעת בנימין) נטיל גורל כדי לראות מי ייצא להילחם נגדם ומי יבצע את התפקידים האחרים הנדרשים למהלך המלחמה[30]: (י) וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ואנחנו ניקח מכל שבטי ישראל אנשים: על כל מאה חיילים, ניקח עשרה חיילים,[31] וּמֵאָה לָאֶלֶף ועל כל אלף חיילים, ניקח מאה חיילים,[32] וְאֶלֶף לָרְבָבָה ועל כל עשרת אלפים חיילים, ניקח אלף חיילים,[33] לָקַחַת צֵדָה לָעָם (על כל מאה חיילים ניקח עשרה חיילים כדי שיספקו מזון וצידה לחיילים שנלחמים. בני ישראל החליטו שעל כל עשרה אנשים שייצאו להילחם, יהיה חייל אחד שידאג להביא ציוד ללוחמים,[34] לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן (ניקח אנשים שיסייעו ללוחמים) שישלמו לתושבי גבעת בנימין כגמולם, שיענישו את תושבי גבעת בנימין,[35] כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל (יענישו את תושבי גבעת בנימין) על כל המעשה המביש שעשו אנשי גבעת בנימין בפרהסיא, במעמד אנשים רבים[36]: (יא) וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כל עם ישראל נאסף אל העיר גבעת בנימין,[37] כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים כל בני ישראל היו חברים בעניין המלחמה, כולם הסכימו לצאת למלחמה נגד אנשי גבעת בנימין[38]: (יב) וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לפני שאחד עשר שבטים מבני ישראל יצאו למלחמה נגד תושבי גבעת בנימין, הם שלחו שליחים לכל משפחות שבט בנימין, כדי לומר לשבט בנימין את הדברים הבאים,[39] לֵאמֹר כך אמרו השליחים ששלחו בני ישראל אל תושבי גבעת בנימין:[40] מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם המעשה שהתרחש אצלכם הוא מעשה חמור[41]: (יג) וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם עכשיו, לאחר שהתברר שתושבי גבעת בנימין עשו מעשה נבלה, תמסרו לנו את האנשים הרשעים שבגבעת בנימין, ונהרוג אותם (כעונש על מה שהם עשו),[42] וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל ונשמיד את מי שעושה רע מישראל (על ידי שנהרוג את הרשעים),[43] וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אנשי שבט בנימין לא רצו לקבל את דברי בני ישראל ולהסגיר להם את הרשעים[44]: (יד) וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה אנשי שבט בנימין התאספו מהערים השונות שבנחלת שבטם אל גבעת בנימין,[45] לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (אנשי שבט בנימין נאספו אל גבעת בנימין) כדי להילחם נגד שאר בני ישראל[46]: (טו) וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים ביום שבו נאספו חיילי שבט בנימין אל גבעת בנימין, נמנו החיילים משבט בנימין שהגיעו מהערים השונות שבנחלת שבט בנימין,[47] עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב (נמנו משבט בנימין) עשרים ושש אלף חיילים שהיו הולכים עם חרבם שלופה,[48] לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה עשרים ושש אלף החיילים שנמנו, אינם כוללים את החיילים שהיו תושבי גבעת בנימין,[49] הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר מגבעת בנימין נמנו שבע מאות חיילים מובחרים, אך הם לא נמנו יחד עם עשרים ושש אלף החיילים האחרים שמשבט בנימין[50]: (טז) מִכֹּל הָעָם הַזֶּה מכלל חיילי שבט בנימין,[51] שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר (מכלל חיילי שבט בנימין) היו שבע מאות חיילים מובחרים,[52] אִטֵּר יַד יְמִינוֹ (היו שבע מאות חיילים מובחרים משבט בנימין) שיד ימינו של כל אחד מהחיילים הייתה סגורה, והם לא היו יכולים להשתמש טוב ביד ימין, ומשום כך הם היו משתמשים ביד שמאל שלהם,[53] כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא כל אחד משבע מאות החיילים המובחרים משבט בנימין, היה מסוגל להשליך אבן (על ידי שימוש בקלע) על שערה דקה ולא להחטיא. חיילים אלה היו מיומנים כל כך בצליפה עם האבן והקלע, עד שהם היו מסוגלים לקלוע אפילו בשערה דקה[54]: (יז) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ משאר שבטי ישראל נמנו כדי לצאת למלחמה,[55] לְבַד מִבִּנְיָמִן החיילים משבטי ישראל האחרים שנמנו אינם כוללים את חיילי שבט בנימין (שהרי עם ישראל הלך להילחם בשבט בנימין),[56] אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב (נמנו משבטי ישראל) ארבע מאות אלף חיילים שהיו הולכים עם חרבם שלופה,[57] כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה כל ארבע מאות אלף החיילים האלה היו אנשי מלחמה, אנשים גיבורים וחזקים (הכוונה היא גם לחיילים שלא נלחמו בפועל, אלא היו אחראים על שמירת הציוד)[58]: (יח) וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל חיילי ישראל קמו ועלו למשכן שבשילה.[59] העיר שילה נקראה גם בשם בית אל, משום ששם היה המשכן,[60] וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים (בשילה) חיילי ישראל שאלו באורים ותומים,[61] וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל שאלו את ה' על ידי האורים ותומים: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן (חיילי ישראל שאלו באורים ותומים) מי מאיתנו יעלה ויילחם עם שבט בנימין?[62] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' ענה לבני ישראל (על ידי האורים ותומים): יְהוּדָה בַתְּחִלָּה שבט יהודה יהיה השבט הראשון שייצא להילחם בשבט בנימין: (יט) וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר חיילי ישראל קמו בבוקר למחרת שאלתם באורים ותומים,[63] וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה חיילי ישראל הסתדרו לקרב על גבעת בנימין[64]: (כ) וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן חיילי ישראל  משבט יהודה שתפקידם היה לתקוף את חיילי שבט בנימין, יצאו להילחם,[65] וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה חיילי ישראל סידרו את החיילים שלהם בעמדות קרב, כדי לפתוח במלחמה על גבעת בנימין[66]: (כא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה חיילי שבט בנימין יצאו מגבעת בנימין,[67] וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ חיילי שבט בנימין הרגו באותו יום עשרים ושניים אלף מחיילי ישראל,[68] אָרְצָה כשחיילי שבט בנימין הרגו את חיילי ישראל, הם (חיילי ישראל) נפלו על הארץ[69]: (כב) וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל חיילי ישראל חיזקו את ליבם, והם לא התייאשו מהתבוסה שהםנחלו,[70] וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה חיילי ישראל הוסיפו לסדר את חייליהם ולצאת למלחמה,[71] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן (חיילי ישראל חזרו לסדר את חייליהם) באותו מקום בו הם נלחמו נגד חיילי שבט בנימין ביום הקרב הראשון[72]: (כג) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל חיילי ישראל עלו למשכן בשילה לפני צאתם למלחמה,[73] וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק עַד הָעֶרֶב בני ישראל בכו לפני ה' לאורך כל היום עד הערב,[74] וַיִּשְׁאֲלוּ בַיקֹוָק בני ישראל שאלו באורים ותומים, לֵאמֹר כך שאלו בני ישראל באורים ותומים:[75] הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי (בני ישראל שאלו באורים ותומים) האם לגשת ולהילחם פעם נוספת באחיי שמשבט בנימין?[76] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' ענה לבני ישראל (על ידי האורים ותומים): עֲלוּ אֵלָיו תעלו שוב להילחם בשבט בנימין[77]: (כד) וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי ביום השני למלחמה, חיילי ישראל התקרבו לחיילי בנימין כדי להילחם איתם[78]: (כה) וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי ביום השני למלחמה, חיילי שבט בנימין יצאו מגבעת בנימין לקראת חיילי ישראל כדי להילחם נגדם,[79] וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ חיילי שבט בנימין הרגו מחיילי בני ישראל עוד שמונה עשר אלף חיילים,[80] אָרְצָה כשחיילי שבט בנימין הרגו את חיילי ישראל, הם (חיילי ישראל) נפלו על הארץ, כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב כל ההרוגים מחיילי ישראל היו יוצאים למלחמה כשחרבם הייתה שלופה בידם, כלומר: הם היו חיילים מובחרים[81]: (כו) וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כל שבטי בני ישראל עלו למשכן (שהיה בשילה),[82] וְכָל הָעָם כל עם ישראל עלה למשכן (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדי לבאר אותה),[83] וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל בני ישראל הגיעו למשכן שהיה בשילה, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק בני ישראל התעכבו ובכו לפני ה' במשכן,[84] וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב בני ישראל צמו לפני ה' לאורך כל אותו היום, צום שנמשך עד הערב,[85] וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק בני ישראל הקריבו קרבנות עולה וקרבנות שלמים לפני ה' במשכן כדי לרצות את ה'[86]: (כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק בני ישראל שאלו פעם נוספת באורים ותומים (השאלה תובא בפסוק הבא),[87] וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם במשכן בשילה, במקום שבו בני ישראל שאלו את ה', היה מונח ארון הברית באותה תקופה[88]: (כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם פינחס בנו של אלעזר ונכדו של אהרן עמד באותם ימים לפני הארון ושאל באורים ותומים,[89] לֵאמֹר כך שאל פנחס את ה' בשם בני ישראל:[90] הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל האם לצאת פעם נוספת למלחמה נגד האחים שלי משבט בנימין, או שאמנע מכך,[91] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' ענה לבני ישראל על ידי האורים ותומים: עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ תעלו למלחמה נגד בני בנימין, שהרי מחר אמסור אותם בידיכם[92]: (כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים בני ישראל שמו חיילים שישבו במארב והתחבאו לחיילי שבט בנימין,[93] אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב (בני ישראל שמו מארבים) מסביב לגבעת בנימין[94]: (ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי ביום השלישי של המלחמה, חיילי ישראל עלו להילחם נגד חיילי שבט בנימין,[95] וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם בני ישראל סידרו את החיילים להתקפה על גבעת בנימין בדיוק כמו שהם סידרו את חייליהם בפעמיים הראשונות שהם יצאו להילחם נגד חיילי שבט בנימין (אלא שהפעם הם גם שמו מארב)[96]: (לא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם חיילי שבט בנימין יצאו לקראת חיילי ישראל למלחמה,[97] הָנְתְּקוּ מִן הָעִיר חיילי שבט בנימין נעקרו מהעיר, מגבעת בנימין. חיילי שבט בנימין יצאו מגבעת בנימין כך שהעיר הייתה ריקה מחיילים,[98] וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם חיילי שבט בנימין התחילו להרוג מחיילי ישראל הרוגים כמו שהם הרגו מהם בשתי המערכות הראשונות,[99] בַּמְסִלּוֹת (בני בנימין הכו מחיילי בני ישראל) במקום שהדרך ממנה מתפצלת לשניים:[100] אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל פיצול אחד עולה אל מקום שנקרא "בית אל",[101] וְאַחַת גִּבְעָתָה והפיצול השני מוביל לגבעת בנימין,[102] בַּשָּׂדֶה (חיילי ישראל הוכו) בשדה שממנה מתפצלות שתי הדרכים,[103] כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל חיילי שבט בנימין הרגו שלושים חיילים מחיילי ישראל (ה-כ' אינה באה לומר שזהו המספר בערך)[104]: (לב) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן חיילי שבט בנימין אמרו זה לזה: נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה מוכים בני ישראל לפנינו, כמו בשני ימי הקרב הראשונים, אנחנו מצליחים להרוג חיילים מבני ישראל כמו שהצלחנו להרוג מהם בפעמיים הראשונות,[105] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ מִן הָעִיר אך האמת הייתה שבני ישראל תיכננו מראש את מנוסתם והם אמרו זה לזה שעליהם לברוח בתחילה מחיילי שבט בנימין, כדי להוציא אותם (את חיילי שבט בנימין) מגבעת בנימין,[106] אֶל הַמְסִלּוֹת (בני ישראל תיכננו להוציא את חיילי שבט בנימין) אל השדה ממנה מתפצלות הדרכים לעבר בית אל וגבעת בנימין, וכך חיילי ישראל שמתחבאים במארב יוכלו לתקוף את גבעת בנימין שהייתה ריקה באותה שעה (משום שחיילי שבט בנימין יצאו לרדוף אחרי חיילי ישראל באותה שעה)[107]: (לג) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ (לאחר שחיילי שבט בנימין רדפו אחרי חיילי ישראל כברת דרך ארוכה, והם היו רחוקים מאוד מגבעת בנימין) כל חיילי ישראל הסתובבו, כדי להילחם עם חיילי שבט בנימין,[108] וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר בני ישראל נלחמו נגד חיילי שבט בנימין במקום שנקרא "בעל תמר",[109] וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ וחיילי ישראל שהתחבאו במארב יצאו ממקום המחבוא שלהם (עוד לפני ששאר חיילי ישראל הסתובבו ונלחמו נגד חיילי שבט בנימין),[110] מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע (חיילי ישראל שהיו במארב, יצאו מהמארב) שהיה במקום ממנו היה נוח לכבוש את גבעת בנימין[111]: (לד) וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה החיילים שהיו במארב באו מדרום לגבעת בנימין,[112] עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל סך הכל היו במארב עשרת אלפים חיילים מובחרים מחיילי ישראל,[113] וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה והקרב בין חיילי ישראל לחיילי שבט בנימין היה קרב קשה,[114] וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה וחיילי שבט בנימין לא ידעו שעוד מעט תבוא אליהם פורענות (הם לא ראו את העשן עולה מגבעת בנימין – כפי שנראה בעז"ה מיד), ולכן הם נלחמו בגבורה. חיילי שבט בנימין עוד לא הבינו שהם הפסידו במלחמה, ולכן הם המשיכו להילחם בגבורה[115]: (לה) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל ה' הפיל במגפה את חיילי שבט בנימין לפני חיילי ישראל, חיילי ישראל הרגו את חיילי בנימין,[116] וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ באותו היום, חיילי ישראל הרגו מחיילי שבט בנימין, עשרים וחמש אלף ומאה חיילים,[117] כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב כל אחד מחיילי שבט בנימין שנהרג, היה יוצא למלחמה כשהחרב שלו הייתה שלופה בידו, כל החיילים שנהרגו היו חיילים מובחרים[118]: (לו) וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ (הנביא מתאר עכשיו בפירוט רב יותר את מהלך המלחמה) חיילי שבט בנימין ראו שחיילי ישראל מוכים לפניהם,[119] וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן חיילי ישראל נתנו לחיילי שבט בנימין מקום לטעות, חיילי ישראל הטעו את חיילי שבט בנימין בכך שנתנו להם לחשוב כאילו שהם (שבט בנימין) מנצחים במלחמה,[120] כִּי בָטְחוּ אֶל הָאֹרֵב (חיילי ישראל ברחו ועשו עצמם ניגפים לפני חיילי שבט בנימין) משום שהם סמכו על כך שהחיילים שהיו במארב יכבשו את העיר,[121] אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה (חיילי שבט בנימין סמכו על החיילים שהיו במארב) שהם שמו על גבעת בנימין[122]: (לז) וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה בעוד שחיילי שבט בנימין רדפו אחרי חיילי ישראל, החיילים שהיו במארב מיהרו והתפזרו בעמדות הקרב שלהם על גבעת בנימין,[123] וַיִּמְשֹׁךְ הָאֹרֵב חיילי ישראל שהיו במארב נמשכו לתוך העיר, נכנסו לתוך העיר,[124] וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב החיילים שהיו במארב הכו את כל תושבי גבע בנימין עם החלק החד שבחרבם[125]: (לח) וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב לחיילי ישראל שלא היו במארב היה סימן מוסכם עם החיילים שהיו מוצבים במארב, ועל ידי סימן זה ידעו כל חיילי ישראל את הזמן בו החיילים שביו במארב הצליחו להיכנס את גבעת בנימין,[126] הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן (הסימן המוסכם היה) שחיילי המארב יעלו עמוד עשן גדול כשהם ייכנסו אל העיר,[127] מִן הָעִיר (חיילי המארב יעלו עמוד עשן גדול) על ידי שהם ישרפו דברים בתוך העיר (ועל ידי כך יגרמו לעמוד העשן הגדול לעלות)[128]: (לט) וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה כאשר חיילי ישראל הפכו את פניהם כדי להילחם בחיילי בנימין (והם הפסיקו לברוח מחיילי שבט בנימין),[129] וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ וכאשר חיילי שבט בנימין הרגו שלושים מחיילי ישראל,[130] כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה (חיילי שבט בנימין חשבו שהם מנצחים במלחמה) כיוון שהם אמרו זה לזה שחיילי ישראל ניגפים לפניהם במלחמה כמו בשתי המערכות הראשונות[131]: (מ) וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר (בזמן שחיילי ישראל הפסיקו לברוח והסתובבו כדי להילחם עם חיילי שבט בנימין) עמוד העשן שהעלו חיילי המארב, התחיל לעלות מגבעת בנימין,[132] עַמּוּד עָשָׁן המשאת שעלה מתוך העיר הוא עמוד עשן (הכתוב מסביר בצלע זו את הנאמר בצלע הקודמת),[133] וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו וכאשר חיילי שבט בנימין הסתובבו והסתכלו אחורה לכיוון גבעת בנימין,[134] וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה (כאשר חיילי שבט בנימין הסתכלו אחורה לכיוון גבעת בנימין) הם ראו את העשן שנגרם משריפת כל העיר עולה לשמיים[135]: (מא) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ בנוסף לכך שהם ראו את גבעת בנימין עולה באש, חיילי שבט בנימין ראו גם שחיילי ישראל הסתובבו להילחם נגדם במקום לברוח מהם (וכך הם הבינו את התרגיל של חיילי ישראל),[136] וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן חיילי שבט בנימין נבהלו,[137] כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה (חיילי שבט בנימין נבהלו) כיוון שהם ראו שפורענות עתידה לבא עליהם בקרוב, הם ראו שהם הולכים להפסיד במלחמה[138]: (מב) וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר חיילי בנימין הסתובבו לכיוון מזרח כדי לברוח למדבר מפני חיילי בני ישראל,[139] וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ חיילי ישראל שהשתתפו במלחמה הדביקו, השיגו, את חיילי שבט בנימין שברחו למדבר,[140] וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים חיילי ישראל השיגו גם את חיילי שבט בנימין שבאו מהערים השונות כדי לסייע לאחיהם שברחו למדבר,[141] מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ בני ישראל הרגו גם את חיילי שבט בנימין שבאו לעזור לאחיהם שברחו למדבר, יחד עם חיילי שבט בנימין שברחו מלכתחילה למדבר[142]: (מג) כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן חיילי ישראל הקיפו את חיילי שבט בנימין מכל הכיוונים,[143] הִרְדִיפֻהוּ חיילי ישראל קראו זה לזה לרדוף אחרי חיילי בנימין,[144] מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ בני ישראל השיגו ורמסו את חיילי שבט בנימין במקום שחיילי שבט בנימין ניסו לנוח בו, בערי הנחלה שלהם,[145] עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ בני ישראל רמסו את חיילי שבט בנימין עד שהם הגיעו מול הצד המזרחי של גבעת בנימין[146]: (מד) וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מחיילי שבט בנימין נפלו מתים במלחמה שמונה עשר אלף חיילים,[147] אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל כל החיילים משבט בנימין שנהרגו היו חיילים גיבורים שהיו יוצאים לקרב[148]: (מה) וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן חיילי בנימין סטו מהדרך שבה הם הלכו והם ברחו למדבר למקום שנקרא "סלע הרמון",[149] וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ חיילי ישראל הרגו חמשת אלפים חיילים משבט בנימין בדרכים ששימשו לבריחתם (של חיילי שבט בנימין),[150] וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד גִּדְעֹם חיילי ישראל השיגו את חיילי שבט בנימין הנסוגים, לפני שהם הצליחו להגיע למקום שנקרא "גדעם",[151] וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ עד שחיילי שבט בנימין הגיעו לגדעם, חיילי ישראל הרגו מהם אלפיים חיילים נוספים[152]: (מו) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא ביום הקרב, סך מניין ההרוגים מחיילי שבט בנימין היה עשרים וחמשה אלף חיילים שהיו יוצאים לקרב עם החרבות שלהם שלופים, הם היו חיילים מובחרים,[153] אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל כל חיילי בנימין שנהרגו היו חיילים גיבורים שהיו יוצאים לקרב[154]: (מז) וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן חיילי שבט בנימין שנשארו בחיים, ושהצליחו לפנות מדרכם ולהגיע לסלע הרימון שבמדבר. כפי שראינו לפני כן, היו רבים מחיילי שבט בנימין שפנו מדרכם וברחו אל סלע הרימון, אלא שחיילי ישראל הרגו את רובם. עתה מונה הכתוב את מספר החיילים משבט בנימין שהצליחו להגיע אל סלע הרימון,[155] שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ סך הכל מכל חיילי בנימין, הצליחו לברוח שש מאות  חיילים,[156] וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים חיילי שבט בנימין שנשארו בחיים ישבו בסלע רמון במשך ארבעה חודשים[157]: (מח) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן וחיילי ישראל חזרו לערים שהיו שייכות לשבט בנימין,[158] וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב חיילי ישראל היכו את אנשי שבט בנימין עם החלק החד של החרב שלהם,[159] מֵעִיר מְתֹם עַד בְּהֵמָה בכל עיר, הרגו חיילי ישראל את כל תושבי הערים של שבט בנימין: מהאנשים ועד הבהמות – את כולם הרגו,[160] עַד כָּל הַנִּמְצָא (חיילי ישראל הרגו גם) את כל מה שנמצא באותם ערים, גם את העופות והחיות,[161] גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ גם את כל שאר הערים שהיו שייכות לשבט בנימין, את הערים שבהתחלה לא הושמדו על ידי חיילי ישראל, שרפו חיילי ישראל באש[162]:

[1] מצודות. מלבי"ם: דינם של בני הבליעל משבט בנימין לא היה מיתה, ובני ישראל רצו להרוג אותם רק מצד גדר (כפי שנביא את דבריו בהמשך), ולכן היה צורך שמלך יחרוץ אתת דינם או הסנהדרין. לכן מדגיש הנביא את אסיפת כל ישראל כשהזקנים עומדים בראש.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות. רד"ק הסתפק אם השראת השכינה במצפה הייתה תוצאה של איסוף אנשים רבים מעם ישראל, דבר המביא להשראת שכינה, או שהסיבה הייתה משום שלעם ישראל נעשתה תשועה במצפה בזמן שיהושע כבש את הארץ.

[7] רש"י. מצודות: כל שבט מישראל עמד בפינה שונה, השבטים שהתאספו לא התערבבו זה עם זה. רד"ק: ראשי העם נאספו בתוך הקהל, כדי שהם יוכלו לחקור ולבדוק כיצד נעשתה הרעה הזאת בישראל. מלבי"ם: בני ישראל התייצבו לפי סדר הדגלים שהלכו איתן במדבר.

[8] תרגום.

[9] מצודות. מלבי"ם: הנביא מדגיש שבני ישראל הלכו ברגל למצפה ולא רכבו על סוסים, והם השקיעו כל כך הרבה להגיע משום שהם קנאו לכבוד ה'.

[10] מצודות.

[11] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שבני בנימין שמעו שעם ישראל יצא נגדם למלחמה, ובכל זאת לא עשו כלום היות והיו בטוחים בכוחם, והנביא עובר חזרה לספר על התקהלות בני ישראל במצפה, שם הם ביקשו מבן הלוי לתאר את מה שקרה. רד"ק: הנביא מעביר ביקורת כאשר הוא משווה בין עם ישראל שרצו לחקור ולבדוק מה קרה, לשבט בנימין ששמע שעם ישראל נאסף, ובכל זאת לא עשה דבר כדי לבער את הרע מהם.

[12] מצודות. מלבי"ם: למרות שעיקר הסיפור כבר נאמר לבני ישראל על ידי השליחים שהביאו את נתחי הפילגש, בני ישראל רצו לוודא את הפרטים כדי שהם יוכלו להחליט האם לצאת למלחמה נגד שבט בנימין או לא. בעל הפילגש ענה להם שלא היה שום סיבה להרוג את הפילגש משום שהיא לא זנתה תחתיו, ומי שהקיף את בית האיש הזקן היו האנשים החשובים בגבעה, והם רצו לענות אותו באופן שהוא היה בוודאי מת מעינויים.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] תרגום ופירשנו כאן ובפרק יט' פסוק יב' שמטרת אנשי גבעת בנימין הייתה להרוג את האיש הלוי. מצודות מפרש את הפסוק אצלנו לשיטתו שפירש בפרק יט' שכוונתם הייתה למשכב זכר, וכתב כאן שהאיש הלוי אמר בדבריו שאם הוא לא היה נותן להם את מבוקשם, הם היו הורגים אותו.

[18] מצודות.

[19] תרגום.

[20] תרגום + מצודות.

[21] מצודות.

[22] תרגום + מצודות. מלבי"ם: המעשה עצמו הוגדר בתור זימה, אולם עצם זה שהדבר נעשה בפרהסיא מביא אותנו למסקנה שדבר הנבלה נוגע לכלל ישראל.

[23] מצודות.

[24] מצודות. מלבי"ם: הכוונה ב"דבר" הוא לפסק הדין שצריך להינתן, ו"עצה" פירושו דרך להוציא את גזר הדין בפועל.

[25] מצודות.

[26] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[27] מלבי"ם.

[28] מלבי"ם.

[29] תרגום.

[30] מצודות. מלבי"ם: כוונת בני ישראל לא הייתה להרוג את כל תושבי הגבעה, אלא להרוג את החוטאים ובכך לעזור לאנשי הגבעה על ידי ביעור החוטאים.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] תרגום + מצודות.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום. רד"ק: במניין החללים של שבט בנימין, יוצא שנהרגו עשרים ומשה אלף ומאה, ועוד שש מאות שנותרו בחיים, אם כן חסרים אלף חיילים שלא נודע מה עלה בגורלם. מתרץ רד"ק שמדובר שבחיילים משבט בנימין שנהרגו בקרבות הראשונים נגד בני ישראל. רש"י בפירושו לפסוק מה' כתב שהאלף הנוספים ברחו לרומי, שם הם נשארו, וזו הסיבה שאליהו הנביא נקרא "מתושבי גלעד", משום שהוא לא יצא מאצרו יחד עם שאר בני שבט בנימין, אלא הוא נשאר בארצו. לפי פירוש זה, אליהו הנביא היה משבט בנימין, ועיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך על ספר מלכים במאמר "פנחס זה אליהו", שם הרחבנו האם אליהו הנביא היה משבט בנימין או משבט אחר. בפירושו לפסוק מח' כתב שאלף החיילים מבני שבט בנימין ברחו חרה לערים, שם הרגו אותם בני ישראל כשהם התקיפו את הערים. מלבי"ם: הוסיף אפשרות שההפרש נובע מזה שאותם אנשים מתו במערות.

[49] תרגום.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] רש"י.

[54] מצודות. לפי פירושו פירוש המילה "יחטיא" היא יחסיר. רש"י: "לא יחטיא" הינו לא ישגה.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] דעת מקרא.

[59] מצודות.

[60] רלב"ג. בפירושו השני כתב שפירוש בית אל הינו המשכן שבו שוכן ה', ולא לעיר שבה היה מוקמם המשכן. רד"ק כתב פירוש נוסף, שבני ישראל העמידו את ארון הברית בבית אל, אלא שהוא דחה פירוש זה משום ממשמעות הפסוקים (בעיקר פסוק כז') משמע שבני ישראל הלכו למקום שבו היה מוצב ארון הברית דרך קבע.

[61] מצודות.

[62] מצודות וכתב שבני ישראל לא שאלו בכלל האם לצאת למלחמה, אלא רק שאלו מי יעלה לצאת למלחמה.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] דעת מקרא.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות. כמו"כ הביא מצודות (וכך גם פרשנים נוספים כאן) את דברי חז"ל שחיילי ישראל נענשו על שלא מיחו בפסל מיכה ועל פילגש בגבעה הם כן מיחו.

[70] מצודות.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] מצודות. מלבי"ם: בפעם זו לא עלו כל בני ישראל לשילה, ורק הזקנים עלו. לכן השאלה באורים ותומים הייתה האם להוסיף עוד לגשת למלחמה, מכיוון שרוב חיילי בני ישראל היו כבר במקום המלחמה וכל מה שהיה חסר היה רק הגישה למלחמה. לעומת זאת בפעם השנייה שבני ישראל עלו לשילה, עלו כל בני ישראל, ולכן השאלה הייתה האם לצאת למלחמה, כיוון שהעם היה רחוק ממקום המלחמה.

[74] תרגום.

[75] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] מצודות.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] תרגום.

[86] מצודות. מלבי"ם: בני ישראל הקריבו עולות ושלמים בתור קרבנות תודה משום שהם ידעו שגם הם היו צריכים ליהרג על ידי חיילי שבט בנימין (בגלל שהם יצאו למלחמה שלא כהוגן).

[87] תרגום.

[88] מצודות וכתב שהסיבה שרק עתה הוזכר מקום ארון הברית ואת היות פנחס השואל באורים ותומים, בגלל שבפעמים הראשונות, בני ישראל לא הצליחו במערכה, ולכן לא רצו לערב שם את עניין השאלה באורים ותומים. מלבי"ם: רק בפעם זו בני ישראל שאלו באורים ותומים כפי שצריך לשאול, וממילא רק כאן שייך לכתוב את השאלה.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות. רד"ק זו הפעם הראשונה שבני ישראל מעלים את האפשרות שהם יימנעו מהיציאה למלחמה. בפעמיים הראשונות השאלה היחידה שהם שאלו הייתה מי יעלה לצאת ולהילחם, והם בכלל לא העלו אפשרות שהם יימנעו מהיציאה למלחמה. הסיבה היא שה' גרם להם לא לשאול על כך, כדי שהם יינגפו לפני שבט בנימין.

כמו"כ כתב רד"ק שהסיבה שהנביא ייחס את פנחס לאהרון הכהן היא משום שהיו אנשים שהסתפקו אם פנחס חי שנים רבות כל כך, לכן הנביא ייחס את פנחס וכתב שמדובר באותו פנחס שהיה בנו של אהרון והוא אכן חי שנים רבות כל כך. מלבי"ם: יש שלשה הבדלים בין הפעמיים הראשונות שבני ישראל שאלו באורים ותומים לבין הפעם השלישית. א. בפעם הראשונה בני ישראל לא שאלו האם לצאת למלחמה, אלא רק מי יעלה למלחמה. תשובת ה' הייתה "יהודה בתחילה", שיהודה צריך לצאת בראש כמו שהוא יוצא בראש לשאר הדברים, אך לא הייתה הבטחה שבני ישראל יצליחו במלחמה. ב. לפני הפעם השלישית, כל בני ישראל חזרו בתשובה, מה שלא היה בפעמיים הראשונות. ג. רק בפעם השלישית הם שאלו באורים ותומים ועל ידי פנחס, והקפידו על כל ההלכות של שיש להקפיד עליהם בשאלה באורים ותומים.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] תרגום.

[95] תרגום.

[96] מצודות.

[97] תרגום.

[98] מצודות.

[99] תרגום.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות. רד"ק התייחס לשינוי בין לשון רבים ללשון יחיד – "ויקומו" – "ממקומו", וכתב ש"ויקומו" נאמר כנגד כל אחד מהחיילים הפרטיים שקמו, ואילו "ממקומו" מכוון כנגד הכלל שקם ממקומו. מלבי"ם: בהתחלה שלחו בני ישראל חלק מהצבא כדי לתקוף את שבט בנימין ולעשות עצמם כאילו הם בורחים מהם, ובשלב שני יצאו כל חיילי ישראל ותקפו אותם בבעל תמר. כמו"כ כתב שההתקפה הייתה מצפון וחיילי המארב תקפו ממערב.

[109] מצודות. רש"י: בעל תמר הוא המישור של העיר יריחו.

[110] מצודות.

[111] מצודות. תרגום: היה מקום שהיה שטח מישורי ליד גבעת בנימין. רד"ק: היה מקום סמוך לגבעת בנימין שהיה מלא בדשא.

[112] תרגום.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מצודות.

[116] מצודות.

[117] מצודות.

[118] תרגום.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות. מלבי"ם: מדובר כאן על מארב שני. כאמור, ההתקפה הייתה מצד צפון, והמארב הראשון היה במערב, והמארב השני, המוזכר בפסוק זה, היה דרומית לגבעת בנימין. המארב שבדרום היה המארב שהצית את העיר.

[122] תרגום.

[123] מצודות.

[124] מצודות. רש"י: הכוונה שחיילי המארב תקעו בשופר או שתושבי גבעת בנימין תקעו בשופר.

[125] עיין בספר העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, עמוד 158 ובביאורנו לספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'. כמו"כ עיין במילון של אוצר מפרשי התנ"ך שעתיד לצאת.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] מצודות.

[129] מצודות.

[130] תרגום.

[131] תרגום.

[132] מצודות.

[133] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת לפרש, וכתב שהכוונה היא שהמילה "משאת" מוסבת על שתי צלעות של הפסוק. בצלע הראשונה הכוונה למשאת להב שעלתה לשמים ובפסוק השני הכוונה היא למשאת להב שעלתה לשמים.

[134] מצודות.

[135] מצודות.

[136] מצודות.

[137] מצודות.

[138] מצודות.

[139] דעת מקרא.

[140] מצודות.

[141] מצודות.

[142] מצודות.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא למקום שנקרא מנוחה.

[146] מצודות.

[147] תרגום.

[148] תרגום.

[149] מצודות.

[150] מצודות וכתב שהכוונה בלשון עולל היא שכמו שהעוללות נלקטים אחרי הבציר, כך חיילי ישראל הרגו את חיילי שבט בנימין לאחר שכבר בהתחלה נהרגו רבים מחיילי שבט בנימין.

[151] מצודות.

[152] מצודות.

[153] מצודות. רד"ק: למרות שנהרגו עשרים וחמש אלף ומאה חיילים משבט בנימין, הנביא עיגל בפסוק זה את מספר הנהרגים, וכתב רק את המספר השלם, משום שהוא הסתמך על מה שכתב לפני כן. רלב"ג: בכל קרב, הנביא מנה את האלפים השלמים, ושאר הנופלים צורפו לכדי מאה אנשים.

[154] תרגום.

[155] מצודות.

[156] מצודות.

[157] תרגום.

[158] מצודות.

[159] עיין בספר העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, עמוד 158 ובביאורנו לספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'. כמו"כ עיין במילון של אוצר מפרשי התנ"ך שעתיד לצאת.

[160] מצודות.

[161] מצודות.

[162] מצודות.