שופטים פרק כא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק כא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יד' אדר תשע"ח

שופטים פרק כא

(א) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה בני ישראל נשבעו כשהם נאספו במצפה, עוד לפני שהם יצאו למלחמה נגד שבט בנימין,[1] לֵאמֹר כך אמרו בני ישראל בשבועתם:[2] אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה (בני ישראל נשבעו) אף אחד מאיתנו לא ייתן לבת שלו להתחתן עם אדם משבט בנימין, כיוון ששבט בנימין חיזקו את ידיהם של הרשעים שהרגו את הפילגש, ולא רצו למסור אותם לידי בני ישראל[3]: (ב) וַיָּבֹא הָעָם בֵּית אֵל לאחר המלחמה, בני ישראל חזרו למשכן שבשילה,[4] וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בני ישראל התעכבו עד הערב לפני ה' במשכן בשילה,[5] וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל בני ישראל הרימו את קולם ובכו בכי חזק[6]: (ג) וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו לאחר המלחמה: לָמָה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד ה' אלוקינו! למה גרמנו לתקלה גדולה כל כך, שיהיה חסר שבט שלם מישראל, למה גרמנו לכך ששבט בנימין יימחק לגמרי[7]: (ד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם ביום המחרת, עם ישראל קם מוקדם בבוקר,[8] וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ בני ישראל בנו בשילה מזבח נוסף על המזבח שהיה במשכן. הסיבה לבניית המזבח הנוסף היא שבעצם בניית המזבח בני ישראל רצו להראות שהם נכנעים לפני ה',[9] וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים בני ישראל הקריבו קרבנות עולה ושלמים על המזבח הנוסף שהם בנו, כדי לרצות את ה' ולבקש ממנו לתת לבני ישראל עצה טובה כדי שלא תהיה מציאות שבה שבט בנימין יימחק[10]: (ה) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שבני ישראל בנו את המזבח, הם אמרו:[11] מִי אֲשֶׁר לֹא עָלָה בַקָּהָל מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק כל מי שלא עלה לאסיפה הגדולה במצפה שהייתה בשעה שהשכינה שרתה שם,[12] כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה לַאֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה כיוון שנשבענו שבועה גדולה במצפה כשהייתה שם השראת השכינה,[13] לֵאמֹר כך אמרנו בשבועה במצפה:[14] מוֹת יוּמָת (השבועה שנשבענו הייתה שמי שלא הגיע לשם יחד עם שאר העם) דינו מוות[15]: (ו) וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בִּנְיָמִן אָחִיו ומכיוון שמחשבתם של בני ישראל נהפכה על אחיהם משבט בנימין, מכיוון שבני ישראל התחרטו על שבועתם שתוצאתה תהיה גדיעת שבט שלם מישראל,[16] וַיֹּאמְרוּ (מכיוון שבני ישראל התחרטו) הם אמרו: נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נכרת היום שבט מישראל, כל שבט בנימין עלול להיכחד חלילה, כיוון שאין להם עם מי להתחתן (בגלל השבועה)[17]: (ז) מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים מה נעשה כדי שלכל שש מאות האנשים משבט בנימין שנשארו בחיים יהיו נשים,[18] וַאֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ בַיקֹוָק לְבִלְתִּי תֵּת לָהֶם מִבְּנוֹתֵינוּ לְנָשִׁים (אנחנו איננו יכולים לתת להם נשים) כיוון שנשבענו בשם ה' שלא ניתן להם נשים מבנותינו, ואם כן, מהיכן יהיו להם נשים[19]: (ח)  וַיֹּאמְרוּ החרטה על שבועתם וההכרה שהתוצאה של שבועה זו תהיה גדיעת שבט שלם, גרמה לבני ישראל למצוא פתרון ולומר:[20] מִי אֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא עָלָה אֶל יְקֹוָק הַמִּצְפָּה האם יש שבט משבטי ישראל שלא עלה אל המצפה (כשכולנו התאספנו שם ונשבענו שלא לתת את בנותינו לשבט בנימין),[21] וְהִנֵּה לֹא בָא אִישׁ אֶל הַמַּחֲנֶה מִיָּבֵישׁ גִּלְעָד אֶל הַקָּהָל (הבירור העלה ש – ) כל אנשי יבש גלעד לא הגיעו לאסיפה שהייתה במצפה, לא היה אחד מאנשי יבש גלעד שהגיע לאסיפה שהייתה במצפה[22]: (ט) וַיִּתְפָּקֵד הָעָם בני ישראל בדקו היטב פעם נוספת,[23] וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד (הבדיקה העלתה ש–) בהתקהלות, במחנה ישראל שיצא למלחמה, לא היה נוכח תושב אחד של יבש גלעד, לא היה אפילו אחד מתושבי יבש גלעד שיצא למלחמה יחד עם שאר בני ישראל[24]: (י) וַיִּשְׁלְחוּ שָׁם הָעֵדָה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִבְּנֵי הֶחָיִל האסיפה של עם ישראל שהתאסף בשילה, שלח שנים עשר אלף חיילים גיבורים להילחם נגד אנשי יבש גלעד,[25] וַיְצַוּוּ אוֹתָם בני ישראל ציוו את שנים עשר אלף החיילים ששלחו, לֵאמֹר כך אמרו בני ישראל לשנים עשר אלף החיילים שהם שלחו: [26] לְכוּ וְהִכִּיתֶם אֶת יוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד לְפִי חֶרֶב וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף תלכו ותהרגו את כל תושבי יבש גלעד, גם הנשים והטף, עם החלק החד של החרב שלכם[27]: (יא) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ אנו מצווים אתכם לעשות את הדבר הבא:[28] כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ תשמידו ותהרגו כל זכר וכל אשה שנבעלה[29]: (יב) וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר מבין כל תושבי יבש גלעד, חיילי ישראל מצאו ארבע מאות נערות בתולות,[30] וַיָּבִיאוּ אוֹתָם אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן חיילי ישראל הביאו את ארבע מאות הבנות הבתולות למחנה ישראל שהיה בשילה בארץ כנען[31]: (יג) וַיִּשְׁלְחוּ כָּל הָעֵדָה קהל ישראל שהתאסף בשילה שלח שליחים,[32] וַיְדַבְּרוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן אֲשֶׁר בְּסֶלַע רִמּוֹן השליחים ששלחו בני ישראל אמרו לשש מאות האנשים משבט בנימין שנשארו בחיים, שישבו בסלע הרמון,[33] וַיִּקְרְאוּ לָהֶם שָׁלוֹם (על ידי השליחים) בני ישראל קראו לבני בנימין לשלום והשלמה, ואמרו להם שהם (בני ישראל) לא יהרגו אותם יותר (את שבט בנימין)[34]: (יד) וַיָּשָׁב בִּנְיָמִן בָּעֵת הַהִיא בני שבט בנימין חזרו לאסיפה בשילה שכללה את כל עם ישראל,[35] וַיִּתְּנוּ לָהֶם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר חִיּוּ מִנְּשֵׁי יָבֵשׁ גִּלְעָד בני ישראל נתנו לבני שבט בנימין את הנשים שהם השאירו בחיים מנשות יבש גלעד,[36] וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם כֵּן בני ישראל לא מצאו מספיק נשים כדי לתת לבני שבט בנימין. מנשות יבש גלעד נשארו בחיים רק ארבע מאות נשים, ואילו מבני שבט בנימין נשארו בחיים שש מאות גברים, כך שגם לאחר שנשות יבש גלעד התחתנו עם בני שבט בנימין, עדיין נותרו מאתיים מבני בנימין ללא אישה[37]: (טו) וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן עם ישראל התחרט על מה שהוא עשה לשבט בנימין,[38] כִּי עָשָׂה יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (עם ישראל התחרט על מה שהוא עשה לשבט בנימין) כיוון שעל ידיהם, ה' כמעט גרם לכך שיישבר שבט משבטי ישראל, ה' כמעט גרם לכך ששבט שלם יהיה חסר מבני ישראל[39]: (טז) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעֵדָה זקני בני ישראל שהתכנסו בשילה שאלו:[40] מַה נַּעֲשֶׂה לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים מהיכן ניקח נשים למאתיים הגברים מבני שבט בנימין שנשארו ללא נשים,[41] כִּי נִשְׁמְדָה מִבִּנְיָמִן אִשָּׁה (מהיכן ניקח נשים למאתיים הגברים משבט בנימין) כיוון שהשמדנו את כל הנשים משבט בנימין (ואם כן, למאתיים הגברים שנותרו בחיים אין נשים להתחתן איתן)[42]: (יז) וַיֹּאמְרוּ כל בני ישראל שהתכנסו בשילה חזרו ואמרו:[43] יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן הרי ארבע מאות הנשים מיבש גלעד שנותרו בחיים התחתנו עם בני שבט בנימין,[44] וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וכך לא יימחק שבט מישראל, שהרי יש ארבע מאות גברים משבט בנימין שיכולים להתחתן ולהוליד צאצאים[45]: (יח) וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֵת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ אנחנו, בני ישראל, איננו יכולים לתת נשים למאתיים בני שבט בנימין שנותרו בחיים שאין להם נשים,[46] כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (איננו יכולים לתת נשים למאתיים בני שבט בנימין) כיוון שכולנו, כל בני ישראל, נשבענו,[47] לֵאמֹר כך אמרנו בשבועתנו:[48] אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן (כך אמרנו בשבועתנו) כל מי שייתן אישה לאדם משבט בנימין יהיה מקולל[49]: (יט) וַיֹּאמְרוּ זקני בני ישראל שהתאספו בשילה אמרו:[50] הִנֵּה חַג יְקֹוָק בְּשִׁלוֹ יש יום חג שבו מרבים להקריב קרבנות בשילה,[51] מִיָּמִים יָמִימָה החג קבוע בכל שנה,[52] אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל העיר שילה נמצאת צפונית לעיר בית אל,[53] מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה שילה גם נמצאת מזרחית לדרך העולה מבית אל לשכם,[54] וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה שילה גם נמצאת מדרום למקום שנקרא "לבונה"[55]: (כ) וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בני ישראל ציוו את בני שבט בנימין,[56] לֵאמֹר כך אמרו בני ישראל לבני שבט בנימין בשעה שציוו אותם:[57] לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים תלכו ותתחבאו בכרמים שנמצאים ליד שילה[58]: (כא) וּרְאִיתֶם ואתם, בני שבט בנימין, תראו מהמקום שבו תתחבאו,[59] וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת אם הנשים שגרות בשילה ייצאו לכרמים כדי לרקוד ריקודי שמחה,[60] וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים (אם בנות שילה ייצאו לכרמים כדי לרקוד) תצאו אתם מהכרמים שבהם התחבאתם,[61] וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וכל אחד מכם יחטוף את אחת מבנות שילה כדי שתהיה לו לאישה,[62] וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן ולאחר מכן תחזרו עם הנשים שלכם לארץ בנימין[63]: (כב) וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם כאשר יבואו האבות או האחים של הנשים שחטפתם,[64] לָרִיב אֵלֵינוּ (כאשר יבואו האבות או האחים של הנשים שחטפתם) לריב איתנו, כדי שנעזור להם להחזיר את הבנות שחטפתם,[65] וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם אנחנו, זקני ישראל, נאמר לאבות או לאחים של הבנות שחטפתם: חָנּוּנוּ אוֹתָם (נאמר לאבות או לאחים של הבנות שחטפתם) תרחמו עליהם, תרחמו על בני שבט בנימין,[66] כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ בַּמִּלְחָמָה (תרחמו על בני שבט בנימין) כיוון שכאשר נלחמנו נגד אנשי יבש גלעד, לא הצלחנו לקחת מספיק נשים לכל בני שבט בנימין (שנותרו בחיים),[67] כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ (ואם אתם חוששים שברחמנותכם, תעברו על השבועה, אין לכם מה לחשוש) משום שלא אתם נתתם את בנותיכם לבני שבט בנימין, אלא בני שבט בנימין חטפו אותן ללא רשותכם[68]: (כג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן בני שבט בנימין עשו כפי שציוו אותם בני ישראל (התחבאו בכרמים שבשילה וחטפו את הנשים שיצאו לרקוד בכרמים),[69] וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם בני שבט בנימין התחתנו עם הנשים לפי מספרם, כל אחד ממאתיים מבני שבט בנימין התחתן עם אשה אחת,[70] מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ (כל אחד ממאתיים מבני שבט בנימין התחתן עם אשה אחת) מהנשים הרוקדות שהם חטפו בכח,[71] וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל נַחֲלָתָם בני בנימין הלכו וחזרו אל הערים שהיו בנחלת שבט בנימין,[72] וַיִּבְנוּ אֶת הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם בני שבט בנימין בנו את הערים שבני ישראל הרסו במהלך המלחמה והתיישבו בהן[73]: (כד) וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא לאחר שמצאו נשים לבני שבט בנימין, בני ישראל הלכו משילה,[74] אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ כל אחד מבני ישראל חזר לשבטו ולמשפחתו,[75] וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ כל אחד מבני ישראל חזר לנחלה שלו, ולא נשאר בנחלת שבט בנימין (וכך יצא שכל נחלת שבט בנימין הייתה נתונה לשש מאות אנשים)[76]: (כה) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה באותה תקופה לא היה מלך לעם ישראל שיגביל את מעשי העם, ובכל זאת לא התנחלו בני ישראל בנחלת שבט בנימין – למרות שלא היה מי שימנע אותם מכך, בני ישראל לא ניסו לקחת חלק מנחלת שבט בנימים לעצמם[77]:

 

[1] מצודות.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א פסוק א'.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] תרגום. מלבי"ם: אם בני שבט בנימין לא היו הורגים כל כך הרבה חיילים מבני ישראל, לא היו בני ישראל משמידים את כל שבט בנימין. לכן, בני ישראל שאלו מה היה החטא שלהם – של בני ישראל – שגרם לכך שהם היו צריכים לצאת למלחמה נגד שבט בנימין ולהינגף בפניהם, עד שהוצרכו להילחם ולהשמיד את כל שבט בנימין.

[8] תרגום.

[9] רד"ק ולא הכריע אם בני ישראל התאספו בשילה או בבית אל.

[10] מצודות.

[11] מלבי"ם: תוך כדי בניית המזבח, בני ישראל נזכרו שהם ניגפו גם במלחמה נגד העי, והם חשבו שכמו שבמלחמה נגד העי, סיבת החטא הייתה שעכן עבר על השבועה שלא לקחת מהחרם, כך גם עתה הסיבה שהם ניגפו שנגד אנשי שבט בנימין הייתה שמישהו עבר על שבועתם, ואכן התברר שאנשי יבש גלעד עברו על שבועתם ומשום כך הם הוכו במלחמה.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[15] דעת מקרא.

[16] תרגום + מצודות.

[17] מצודות. מלב"ם: הטענה של בני ישראל הייתה שעכשיו כבר לא תהיה השראת שכינה משום שהשכינה יכולה לחול רק כאשר יש שנים עשר שבטים.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] תרגום. מלבי"ם: הסברא של בני ישראל להרוג את אנשי יבש גלעד הייתה שכל הפורענות באה בגלל שהם לא היו בשבועה של בני ישראל.

[25] תרגום.

[26] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[27] עיין בהערות לביאורנו על ספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות וכתב שבדקו זאת על ידי שהושיבו אותן על חביות של יין, ועל פי הריח שעלה מהן היה אפשר לדעת אם הנערה בתולה או לא. רד"ק: ייתכן לומר שהם העבירו את הנשים ליד הארון, וארון הברית סימן לבני ישראל אם היה מדובר על אישה בתולה או לא.

[31] תרגום. רד"ק: לא מצא טעם שהנביא ציין ששילה נמצאת בארץ ישראל.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות. מלבי"ם: עד עתה רק ראשי העם התחרטו על שכמעט השמידו את שבט בנימין, ועתה כל העם התחרט על כך.

[39] מצודות. מלבי"ם: פרץ – מעשה מלחמה.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] מצודות. מלבי"ם: בשעת השבועה, בני ישראל לא חשבו שהם ישמידו את שבט בנימין, אלא רק רצו להימנע מנשיאת בני שבט בנימין. אולם, לאחר ההחלטה, בני ישראל הלכו להילחם נגד בני שבט בנימין והרגו את כל נשותיהם, ולכן היו חייבים להתיר את השבועה, אחרת שבט בנימין היה נכחד.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רד"ק: צריך שתהיה ירושה לבנימין. את עניין המילה "ירושת" כאילו שהירושה כבר מוגדרת, הסביר בכך שאמר שהכוונה היא לירושה של יעקב. רלב"ג: בני ישראל אמרו שאם הקב"ה סובב את הדברים באופן שנותרו שש מאות גברים מבני שבט בנימין בחיים, סימן שהוא רצה שתהיה שארית לשבט בנימין. רש"י: נחלת שבט בנימין נותרה ריקה ויש לחפש דרכים למלא אותה. מלבי"ם: כאן בני ישראל חזרו בהם ממה שהם אמרו בהתחלה שהם לא היו נשבעים אם הם היו יודעים ששבט בנימין יוכחד וממילא צריך להתיר להם את הנדר. הרי יש פתרון לחלק מאנשי שבט בנימין והם לא יושמדו, ואם כן, אין שום סיבה שהנדר יותר לגמרי.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[49] תרגום.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות. רד"ק: אין מדובר בסימנים על העיר שילה בעצמה, שהרי כולם ידעו היכן ממוקמת שילה. אלא שהחג היה מתקיים בכרמים שהיו מחוץ לשילה, והנביא מציין בדיוק רב את המקום מחוץ לעיר שילה שבה הייתה החגיגה מתקיימת. כמו"כ כתב רד"ק שסביר להניח שהחג היה מתקיים באחד החגים מהתורה: פסח, סוכות או יום כיפור.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות וכתב שהסיבה שהדברים לא נאמרו לשאר בני ישראל הייתה כדי שבני ישראל לא יימנעו מהבאת בנותיהם לשילה.

[57] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[58] תרגום + מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] תרגום. מלבי"ם: בני ישראל התנו עם בני שבט בנימין שני תנאים: א. שכל אחד יחטוף רק אשה אחת. ב. שהם יברחו מהר לארץ בנימין באופן שהאבות של הנשים שהם חטפו לא יוכלו להשיג אותם.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהאבות ייצאו להילחם בבני ישראל שהציעו לבני שבט בנימין לחטוף להם נשים. לפי פירושו, המשך הפסוק "חנונו אותם" מוסב על בני ישראל – בני ישראל עונים לאבות שהם ריחמו על שבט בנימין.

[66] מצודות. רד"ק: בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא להניח לנשים. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיתנו אותן במתנה. בסוף דבריו כתב בשם חז"ל שכל האיסור להתחתן עם בני שבט בנימין היה רק לאותו הדור, אך בדורות הבאים כבר היה מותר להתחתן עם שבט בנימין. זאת משום שתי סיבות: א. לשון השבועה היה שלא יתנו את הבנות לבני שבט בנימין, אך את שאר הצאצאים מותר לתת. ב. אילו ידעו בני ישראל שכוונת הנבואה "מלכים מחלציך יצאו" מכוון על שבט בנימין שצריך להעמיד מלכים ושהנבואה לא התקיימה, לא היו בני ישראל נשבעים. מלבי"ם: אנחנו לא נעשה לבנותיכם טובה בכך שנוציא אותם משבט בנימין, שהרי הם התקדשו לדעתם.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] תרגום.

[76] מצודות.

[77] מצודות. רד"ק: הנביא סיפר זאת כדי לומר לנו שלא היה מי שינהיג את עם ישראל עד שנולד שמואל, כפי שיסופר בספר הבא. מהר"י קרא: כל החטאים עליהם קראנו בפרקים האחרונים קשורים לכך שלא היה מלך שינהיג את עם ישראל. מלבי"ם: הכתוב בא לומר שלמרות שבני ישראל היו צריכים ללמוד מהסיפור שהיה עליהם להמליך מלך, הם עדיין לא עשו כן.

 

סיכום התועלויות לרלב"ג:

  • מה שגרם למיכה לעשות את הפסל הוא שמיכה עזב את התורה, עד שכמעט נהרג ומשפחתו כמעט הושמדה.
  • ללמדנו שמי שיוצא למלחמה, ראוי שיבדוק קודם כל אם יש לו את הכלים לצאת אליו, כפי שבני שבט דן שלחו חיילים לבדוק את ליש.
  • ללמדנו שאדם לא יילחם עם מי שחזק ממנו, כמו שמיכה ויתר לבני שבט דן ולא ניסה להילחם נגדם משום שהם היו חזקים ממנו.
  • ללמדנו שבני שבט דן היו שקועים בחטא (פסל מיכה) ולכן יש לשמשון נסיבות מקלות בכך שהוא חטא.
  • ללמדנו שאין ראוי לאדם לקחת פילגש, משום שבסיפור פילגש בגבעה אנו רואים את התוצאות של לקיחת הפילגש על ידי האיש הלוי.
  • ללמדנו שאין ראוי לאדם לרבי בביתו, משום שהמריבה גרמה לכך שהפילגש עזבה את האיש הלוי.
  • ללמדנו שראוי שהאישה לא תעזוב את בעלה – גם אם הוא רב איתה – שהרי הפילגש עזבה את בעלה והתוצאה הייתה הרסנית.
  • ראוי לאדם שלא יעכב אצלו את האורחים אם הם רוצים ללכת, בניגוד לאבי הפילגש שהפציר בהם להישאר.
  • ללמדנו שאין ראוי להולכי דרכים ללכת בלילה (בניגוד לאיש הלוי ופילגשו שעזבו את בית אבי הפילגש בלילה).
  • כאשר יש הכרח שיהיה משכב, אלא שהבררה היא בין משכב איש למשכב אישה, עדיף לנסות שהמשכב יהיה עם אישה, גם אם היא אשת איש, כפי שניסו להוציא את הפילגש במקום את האיש הלוי.
  • לספר לנו על האכזריות של בני שבט בנימין, הן מבחינת היחס שלהם לפילגש והן מבחינת חוסר הסכמתם לארח את האיש ופילגשו.
  • ללמדנו שכאשר הזיקו לאדם, ראוי לו לשתוק עד שיגיע למקום מבטחים, כפי שהאיש הלוי עשה שרק בהגיעו אל ביתו, ניסה להתנקם מבני ישבט בנימין.
  • כאשר אדם רוצה לשכנע מישהו לעשות דבר מה – עליו להמחיש את הדברים כדי שהשכנוע יהיה יעיל יותר, כפי שעשה בעל הפילגש ששלח את חלקיה בכל גבול ישראל.
  • ללמדנו שראוי לבער את החטאים והחוטאים, כפי שבני ישראל ניסו לעשות לבני שבט בנימין שחטאו.
  • ללמדנו שאין ראוי לחזק את ידי עוברי העבירה כפי שעשו בני שבט בנימין.
  • ללמדנו שכאשר אדם רוצה לברר או לשאול עצה על דבר מסוים, עליו לשאול את השאלה באופן ברור, בניגוד לאופן שבו שאלו בני ישראל את ה' האם לצאת למלחמה.
  • ללמדנו את הרחמנות שהייתה בעם ישראל: למרות העניין עם בני שבט בנימין, הם עדיין ניסו למצוא להם נשים בסוף המלחמה.
  • להודיענו את השגחת ה' שמנע את השמדת שבט בנימין.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב