שמואל א פרק ב

שמואל א פרק ב

(א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר לאחר שחנה הביאה את שמואל אל עלי, היא התפללה את הדברים הבאים. בהתחלה, חנה אמרה את שבחיו של ה' ובסוף דבריה היא התפללה לה' וביקשה ממנו בקשות:[1] עָלַץ לִבִּי בַּיקֹוָק ליבי שמח בישועתו של ה' (ה' הושיע אותי ונתן לי בן ועל כך אני שמחה),[2] רָמָה קַרְנִי בַּיקֹוָק ה' הגדיל את הקרן שלי ועל ידי כך אוכל לנגוח את אויבי. הכוונה שפנינה לא תוכל יותר להציק לחנה,[3] רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי אני יכולה להרחיב את פי ולענות לאויבי. מאחר ויש לי בן, אני יכולה לענות לפנינה על ההצקות שלה,[4] כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ ה'! שמחתי על הישועה שבאה ממך[5]: (ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיקֹוָק כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ אין אף אחד בעולם שיכול להידמות לה', שהרי אין עוד בורא בעולם. חנה אמרה שאין מי שיוכל להידמות לה' משום שהוא הבורא היחיד וממילא אין מי שיכול להגיע למדרגתו,[6] וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ אין אף אחד בעולם שהוא חזק כמו האלוקים שלנו, כמו ה'[7]: (ג) חנה פונה אל פנינה ובניה ואומרת להם:[8] אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה אל תרבו לדבר דברים שיש בהם הרבה מאוד גאווה,[9] יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם ושלא ייצאו מכם דברי עזות, אל תדברו גם דברים של עזות,[10] כִּי אֵל דֵּעוֹת יְקֹוָק (אל תדברו דברי גאווה) כיוון שה' יודע מה עושה כל אדם,[11] וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת ולפני ה' נמנים מעשי האדם. חנה אמרה לפנינה שלא תדבר דברי גאווה כיוון שה' רואה ויודע את כל מעשיה[12]: (ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים הקשת של הגיבור יכולה להישבר (ולכן, גם אם יש אדם שהוא גיבור וחזק, הוא אינו יכול לסמוך על גבורתו),[13] וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל ואדם חלש מתמלא בכח. חנה אמרה לפנינה שה' יודע את מעשי האדם והוא יכול לגרום לכך שהחזקים יישברו והחלשים יתרוממו, וממילא לאדם אין על מה להתגאות[14]: (ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ אנשים שבעבר היו אוכלים לחם לשובע, ולא היה חסר להם מאומה, נהיו כל כך עניים, עד שהם השכירו את עצמם לעבודה אצל מישהו אחר. אנשים שבעבר לא היו צריכים להשכיר את עצמם למלאכה משום שהם היו עשירים עד שהם היו יכולים לקנות מספיק לכם להשביע את עצמם, הפכו להיות עניים והגיעו למצב שהם צריכים להשכיר את עצמם למלאכה כדי שהם יוכלו לקנות לחם,[15] וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ ואנשים שהיו עניים ורעבים ללחם, והיו צריכים להשכיר את עצמם לאחרים כדי שיהיה להם מה לאכול – הפסיקו להשכיר את עצמם, כיוון שה' זימן להם שיהיה להם כל מחסורם ללא צורך שהם ישכירו את עצמם,[16] עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה (השגחתו של הקב"ה על ברואיו כל כך גדולה) עד שמישהי שפעם הייתה עקרה –  ילדה לאחר מכן שבעה בנים (בזכות השגחתו של ה'),[17] וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה ומישהי שהיו לה הרבה בנים, נכרתה, שכלה את כל בניה[18]: (ו) יְקֹוָק מֵמִית וּמְחַיֶּה ה' הוא שגורם לבנים של האישה שילדה בנים רבים למות והוא זה שגורם לעקרה להוליד ילדים,[19] מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל ובכך ה' מוריד את האישה שהולידה הרבה בנים לתחתית המדרגה (על ידי שבניה מתו), והוא מעלה את העקרה שילדה למדרגה גבוהה (על ידי שהיא הולידה שבעה בנים)[20]: (ז) יְקֹוָק מוֹרִישׁ ה' הופך את העשירים לעניים,[21] וּמַעֲשִׁיר והוא (ה') הופך את העניים לעשירים,[22] מַשְׁפִּיל ה' משפיל את גאוות העשירים, על ידי שהוא הופך אותם לעניים,[23] אַף מְרוֹמֵם וה' אפילו מרומם את העניים למקום גבוה יותר מאותם שהיו עשירים בהתחלה. ה' מעשיר אותם, והם שוכרים את אותם עשירים שהפכו להיות עניים[24]: (ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מי שהיה מבוזה מאוד עד שהיה דומה לעפר –  ה' מקים אותו,[25] מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן מי שהיה עני ומבוזה כל כך עד שהיה דומה לאשפה – ה' מרים אותו (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת),[26] לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים ה' מרים את העני מהעפר ומהאשפה כדי להושיב אותו ליד שרים חשובים,[27] וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם וה' יכבד את העניים שהוא הרים מהאשפה בכבוד גדול, עד שכולם יחשבו שהם היו תמיד אנשים מכובדים,[28] כִּי לַיקֹוָק מְצֻקֵי אֶרֶץ את כל זה ה' יכול לעשות בגלל שיסודות הארץ נבראו על ידי ה',[29] וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל ועל יסודות אלה, ה' שם את העולם. ה' ברא את העולם והעולם שייך לו, וממילא הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, גם להפוך עני לעשיר או עשיר לעני[30]: (ט) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר מי שחסיד ועובד את ה' –  ה' ישמור על רגליו שלא ייפלו במלכודת,[31] וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ והרשעים יכרתו כאשר תבוא עליהם פורענות (הפורענות נמשלה לחושך),[32] כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ האדם אינו גובר בגלל כוחו, האדם איננו חזק בגלל הכח שלו, אלא בגלל שה' נתן לו כח (וה' יכול לקחת ממנו כח זה)[33]: (י) יְקֹוָק יֵחַתּוּ מְרִיבָיו ה! אני מתפללת לפניך שיישברו אויביו של בני (הכוונה היא לפלשתים שנלחמו בישראל בזמן שמואל),[34] עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם בזכות בני, בזכות שמואל, ה' ירעיש על הפלשתים מהשמיים, ה' יבהיל את הפלשתים מהשמיים,[35] יְקֹוָק יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ ה'! אני מתפללת שבני שמואל ישפוט בכל קצוות הארץ, שמואל יסתובב בארץ וישפוט את בני ישראל בכל מקום שבו הם נמצאים,[36] וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ ה' יתן כח וגבורה למלך שבני ימליך, לשאול,[37] וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ ואני גם מתפללת שתתחזק מלכותו של מי שבני ימשח למלך, אני מתפללת שתתחזק מלכותו של דוד[38]: (יא) וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל בֵּיתוֹ אלקנה חזר לביתו שהיה ברמה,[39] וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת יְקֹוָק אֶת פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן ושמואל היה משרת את ה' במשכן לפני עלי הכהן. שמואל נשאר במשכן ולא חזר לביתו עם אלקנה, ועלי היה מלמד אותו איך לשרת את ה'[40]: (יב) וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל בני עלי היו אנשים רשעים,[41] לֹא יָדְעוּ אֶת יְקֹוָק והם לא ידעו מהי יראת אלוקים[42]: (יג) וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם בני עלי הכהנים, קבעו לעצמם מנהג שבו הם היו נוהגים עם האנשים מבני ישראל שהיו עולים למשכן כדי להקריב קרבנות,[43] כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח (מנהגם היה) כאשר אדם הקריב קרבן שלמים,[44] וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר (כאשר אדם הקריב קרבן שלמים) משרתו של הכהן הגיע אל האדם שהקריב את הקרבן בעוד שהבשר היה מתבשל, [45] וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ ובידו (משרת הכהן) היה מזלג בעל שלש שיניים. על ידי מזלג זה היה המשרת יכול לקחת נתח גדול מבשר הקרבן[46]: (יד) וְהִכָּה משרתו של הכהן היה מכה עם המזלג על הכלי שבו בושל בשר הקרבן כדי לנעוץ את המזלג בבשר הקדשים, והנביא מונה את הכלים השונים בהם בושל בשר קרבן השלמים:[47] 1) בַכִּיּוֹר סיר גדול,[48] 2) אוֹ בַדּוּד או שהיה מכה עם המזלג על הדוד (שגם הוא סוג של סיר),[49] 3) אוֹ בַקַּלַּחַת או שהיה מכה עם המזלג על הקלחת (שגם הוא סוג של סיר),[50] 4) אוֹ בַפָּרוּר או שהיה מכה עם המזלג על הפרור (שגם הוא סוג של סיר),[51] כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כל הבשר שעלה על המזלג – לקח הכהן על ידי המזלג, למרות שמצד הדין היה מגיע לו רק החזה והשוק. כך, על ידי מזלג שלש השיניים, הכהנים היו לוקחים יותר בשר ממה שהגיע להם,[52] כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה כך עשו הכהנים לכל אדם מישראל שעלה למשכן בשילה[53]: (טו) גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב לפעמים, היו הכהנים חוטאים בחטא אחר לפני שהם היו מעלים מהבהמה את החלבים שצריכים לעלות על המזבח (יש להעלות את חלבי הקרבן על המזבח ורק לאחר מכן מותר לאכול את בשר הקרבן),[54] וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ (לפני שהיו מעלים את החלבים על גבי המזבח) משרתו של הכהן היה בא ואומר לאיש שהקריב את קרבנו:[55] תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן (משרת הכהן היה אומר למקריב הקרבן) תן לי בשר מהקרבן שלך כדי שהכהן יוכל לצלות אותו,[56] וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי והכהן לא ייקח ממך בשר מבושל, אלא הוא ייקח ממך בשר חי, בשר שלא התבשל עדיין. חטא הכהנים היה שהיה מותר להם לקחת בשר רק לאחר העלאת החלבים על גבי המזבח, והם לקחו את הבשר לפני העלאת החלבים על המזבח[57]: (טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ בעל הקרבן היה אומר למשרת הכהן: קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב תן לנו קודם להעלות את החלב על גבי המזבח (כמו שראוי לעשות על פי הדין),[58] וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ ולאחר מכן קח לך את הבשר כמו שאתה רוצה, מבושל או לא מבושל,[59] וְאָמַר משרת הכהן אמר לאדם שהקריב את קרבנו: לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן אינני מסכים לדבריך! תיתן לי את הבשר עכשיו, למרות שהחלבים עוד לא הועלו,[60] וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה ואם לא תיתן לי את הבשר עכשיו, אקח ממך את הבשר בכח[61]: (יז) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְקֹוָק החטא של משרתי הכהנים הייתה גדולה לפני ה',[62] כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְקֹוָק כיוון בני עלי ביזו את קרבן ה', ומהם למדו גם משרתיהם. משרתי הכהנים למדו מבני עלי לבזות את בשר הקדשים[63]: (יח) וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק שמואל היה משרת לפני ה', הוא לא למד ממעשיהם של בני עלי והוא שרת את ה' בנאמנות, והוא היה לומד את עבודות הלויים (את עבודת השירה בבית המקדש ועבודות נוספות),[64]  נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד למרות ששמואל היה עדיין צעיר, הוא היה לובש אפוד שהיה עשוי מבד, כלבוש האנשים החשובים שהיו עובדים את ה'[65]: (יט) וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ אמו של שמואל, חנה, הייתה מכינה לשמואל מעיל קטן,[66] וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה והיא (חנה) העלתה בכל שנה את המעיל למשכן והביאה אותו לשמואל. בכל שנה היה שמואל זקוק למעיל חדש משום שהוא היה גדל,[67] בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים כאשר עלתה (חנה) עם בעלה (אלקנה), כדי להקריב את קרבנות החג (היא הביאה לשמואל את המעיל)[68]: (כ) וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לאחר שעלי ראה ששמואל הולך וגדל בעבודת ה', הוא בירך את אלקנה ואת חנה ואמר להם:[69] יָשֵׂם יְקֹוָק לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת (עלי בירך את אלקנה ואת חנה) ה' יוסיף לתת לך (אלקנה) בנים מהאישה הזאת (מחנה), ושהם יהיו עובדי ה' כמו שמואל,[70] תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַיקֹוָק (ה' יוסיף לכם בנים כשמואל) בזכות שהשאלתם את שמואל לה', בזכות שהקדשתם את שמואל לעבודת ה',[71] וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ אלקנה וחנה חזרו לביתם מיד לאחר ברכתו של עלי[72]: (כא) כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת חַנָּה (אלקנה וחנה חזרו לביתם) משום שעלתה זיכרונה של חנה לפני ה',[73] וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וחנה הרתה וילדה במשך השנים שלש בנים ושתי בנות,[74] וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם יְקֹוָק שמואל גדל במשכן ה' (לעומת שאר אחיו שהמשיכו לגדול בביתם)[75]: (כב) וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד עלי היה מאוד זקן, ולכן הוא לא העניש את בניו בעונשים גדולים על חטאיהם,[76] וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל והוא שמע את המעשים שבניו עשו לכל בני ישראל: שהם לקחו יותר בשר ממה שהגיע להם ושהם לקחו את הבשר לפני שהם הקטירו את החלב,[77] וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים וכן שמע עלי שבניו לא היו מקריבים את הקרבנות שהיולדות היו מביאות למשכן כדי להקריב (היולדת חייבת להביא קרבן לאחר הלידה),[78] הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (בני עלי לא היו מקריבים את קרבנות הנשים היולדות) שהיו מתאספות בפתח אוהל מועד, בפתח המשכן[79]: (כג) וַיֹּאמֶר לָהֶם עלי אמר לבניו: לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה מדוע אתם נוהגים כמעשיכם הרעים,[80] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה הרי אני שומע מהעם שעולה למשכן להקריב קרבנות שאתם עושים מעשים רעים[81]: (כד) אַל בָּנָי בנים יקרים שלי! אל תעשו את הדברים הרעים האלה,[82] כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם יְקֹוָק שהרי הדברים שאני שומע שמדברים עם ה', שמדברים בני ישראל, אינם טובים. אני שומע מהעם שאתם חוטאים ואני אומר לכם להפסיק מלחטוא בחטאים אלה[83]: (כה) אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ הרי כשאדם חוטא לחברו,[84] וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים (הרי כשאדם חוטא לחברו) ה' ישפוט אותו, ולכן יש לפחד מלחטוא לחבירו. אם השופט בין שני בני אדם טעה, ה' שופט את האדם החייב ומרשיע אותו,[85] וְאִם לַיקֹוָק יֶחֱטָא אִישׁ ואם אדם חוטא לה',[86] מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ מי ישפוט אותו? כל שכן שה' הוא זה שישפוט אותו. אם כן, צריך לפחד מלחטוא לה'. עלי אמר לבניו שעליהם לפחד מלחטוא משום שה' ישפוט אותם על חטאיהם,[87] וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם בני עלי לא קיבלו את דברי אביהם והם לא הפסיקו לחטוא,[88] כִּי חָפֵץ יְקֹוָק לַהֲמִיתָם (בני עלי לא קיבלו את דברי אביהם והם לא הפסיקו לחטוא) כיוון שה' רצה להמית אותם, בגלל שהם הרבו לחטוא, ולכן ה' חיזק את ליבם ומנע מהם את האפשרות לחזור בתשובה[89]: (כו) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב שמואל הנער המשיך לעלות במדרגות החכמה ויראת ה', ככל ששמואל היה גדל, מעשיו היו מתוקנים יותר,[90] גַּם עִם יְקֹוָק מעשיו של שמואל היו מתוקנים במעשים שלפני ה', במצוות שבין אדם למקום,[91] וְגַם עִם אֲנָשִׁים מעשיו של שמואל היו מתוקנים גם עם אנשים, שמואל היה צדיק גם במצוות שבין אדם לחברו, ודעתו הייתה מעורבת עם הבריות[92]: (כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי נביא ה' בא אל עלי,[93] וַיֹּאמֶר אֵלָיו הנביא אמר לעלי, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[94] הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ הרי ידוע לכולם שאני (ה') התגליתי לאהרון הכהן שאתה (עלי) מצאצאיו,[95] בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה (התגליתי לאהרון) כאשר בני ישראל היו במצרים והיו משועבדים לבית פרעה[96]: (כח) וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן דבר טוב נוסף שעשיתי לאהרון הוא שבחרתי אותו מתוך כל שבטי ישראל כדי לשמש לי לכהן בבית ה'. לכהנים יש מספר תפקידים:[97] 1) לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי תפקיד אחד של הכהנים הוא להעלות, להקריב קרבנות, על המזבח שלי בבית ה',[98] 2) לְהַקְטִיר קְטֹרֶת תפקיד נוסף של הכהנים הוא להקטיר לפניי את הקטורת,[99] 3) לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי תפקיד נוסף של הכהנים הוא ללבוש את האפוד, ללבוש את בגדי הכהונה,[100] וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואני גם נתתי לבית אביך, לכהנים, מתנות כהונה מהקרבנות שבני ישראל מקריבים לפניי[101]: (כט) לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי (ולאחר שעשיתי לכהנים כל כך הרבה טובות) מדוע אתם מבזים את הקרבנות והמנחות,[102] אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן (למה אתם מבזים את הקרבנות) שציוויתי להקריב במעוני, בבית ה',[103] וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי ואתה (עלי) כיבדת את בניך יותר ממה שכיבדתי אותי (על ידי שלא מחית בהם על חטאיהם),[104] לְהַבְרִיאֲכֶם ואתם משמינים,[105] מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי (אתם משמינים) על ידי שאתם אוכלים מהתחלת הקרבן שהביאו אותו להקרבה במשכן כדי להיות לרצון לעם ישראל. אתם אוכלים את הקרבן בהתחלה, עוד לפני שהקריבו את החלבים (אמנם עלי לא חטא עם בניו, אבל בגלל שהוא לא מיחה בהם, הנביא מוכיח אותו כאילו הוא עצמו חטא)[106]: (ל) לָכֵן נְאֻם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בגלל שחטאתם, ה' אלוקי ישראל אמר את הדברים הבאים:[107] אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם עד עכשיו, אני (ה') אמרתי שצאצאיך וצאצאי איתמר בן אהרון הכהן ישמשו לפניי תמיד ככהנים גדולים (עלי היה מצאצאיו של איתמר בן אהרון),[108] וְעַתָּה ועכשיו, לאחר שחטאת,[109] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה':[110] חָלִילָה לִּי גנאי הוא לי שתשמשו בכהונה גדולה,[111] כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד שהרי מי שמכבד אותי, אני מכבד אותו חזרה, ובגלל שלא כיבדתם אותי, אני אעביר את הכהונה הגדולה לצאצאי פנחס שכן כיבד אותי. הכהונה הגדולה תעבור מצאצאיו של איתמר לצאצאיו של פנחס,[112] וּבֹזַי יֵקָלּוּ ומי שמבזה אותי (כמו שאתם עשיתם), יתבזה בעצמו – בגלל שביזיתם אותי, אני אבזה אתכם[113]: (לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים בעתיד יבוא יום,[114] וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ ואני (ה') אכרית את חוזק ממשלתך,[115] וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ וכן אכרית את חוזק ממשלתו של בית אביך,[116] מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ ולא יהיה אדם שישמש כמושל מביתך. הנביא אומר לעלי שבניו וצאצאיו לא ישמשו יותר בתפקידם ככהנים גדולים[117]: (לב) וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן אתה וצאצאיך תסתכלו בצרות עין משום שיהיה כהן אחר שישמש בבית ה' ככהן גדול במקומך,[118] בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל כל הזמן בו ה' יעשה טוב לעם ישראל ובית המקדש יעמוד על מקומו (יהיה כהן אחר שישמש ככהן גדול),[119] וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים ולאורך כל הימים האלה לא יהיה כהן אחד שיהיה בעל תפקיד ושררה בבית המקדש[120]: (לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי ואני (ה') לא אפסיק את עבודת המקדש של צאצאיך, צאצאיך יעבדו במקדש, אך הם יעבדו תחת כהן גדול אחר,[121] לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ (צאצאיך ימשיכו לעבוד בבית המקדש) כדי שתצפה לחזור להיות כהן גדול, אך דבר זה לא יתקיים. הנביא אמר לעלי, שה' ישאיר בכוונה את צאצאיו לעבוד בבית המקדש, כדי שהם יראו שיש מישהו אחר שאינו ממשפחתם שהוא הכהן הגדול, ויהיה להם צער בכך,[122] וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ (צאצאיך ימשיכו לעבוד בבית המקדש) כדי שנפשך תהיה מלאה בצער (על שאינכם כהנים גדולים),[123] וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים וכל גדולי משפחתך ימותו כשהם בחורים. צאצאיך ימותו בגיל הביניים – לא כשהם יהיו צעירים מאוד ולא כשהם יהיו זקנים מאוד, משום שהמיתה בגיל הביניים מצערת יותר ממיתה בגיל צעיר או בגיל מבוגר[124]: (לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת זה (הדברים שהנביא אומר בהמשך) יהיה הסימן שדברי הנבואה שאמרתי יתקיימו:[125] אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס האות יקרה לשני בניך: לחפני ולפנחס,[126] בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם חפני ופנחס ימותו שניהם באותו יום (וזה סימן לכך שגם שאר הנבואה תתקיים)[127]: (לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן ואני אקים כהן גדול נאמן שיהיה נאמן עליי,[128] כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה הכהן הגדול שאקים יעשה כדבריי וכרצוני,[129] וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן ואני אקים לו את הכהונה הגדולה שתהיה קיימת לו ולצאצאיו, הכהנים הגדולים תמיד יהיו מצאצאיו,[130] וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים והוא (הכהן גדול שאקים) יטייל לפני המלך שאמנה על ישראל, ותמיד יהיה שלום בין המלך לבין הכהן הגדול שאקים[131]: (לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ וכל מי שיישאר מצאצאיך,[132] יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ יבא להשתחוות ולהתחנן לפני הכהן הגדול שאקים,[133] לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם (צאצאיך יתחננו לכהן הגדול) כדי לקבל ממנו אפילו דבר קטן כמו מטבע כסף או כיכר לחם,[134] וְאָמַר ומי שיישאר מצאצאיך יאמר לכהן הגדול:[135] סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם תחבר אותי עכשיו לאחת ממשמרות הכהונה, כדי שאוכל להתחלק איתם בלחם. בלי שהכהן הגדול יחבר אותם עם משמרת כהונה, הם לא יוכלו לאכול לחם[136]:

[1] מצודות. רלב"ג: חנה אמרה את דבריה על דרך הנבואה גם אם נאמר שהתערבבו שם דברים שקשורים להרגשותיה, ודברים אלה נאמרו על דרך תפילה. רד"ק: לפי הפשט, מדבור על שירה שחנה אמרה על אלה שמתגאים ועל הענוים שה' הגביה אותם.

[2] מצודות. הגר"א: הכוונה לאברהם ששמח. תרגום: פירש את כל דברי חנה כנבואה על העתיד. צלע זו של הפסוק מדבר על הניסים שה' עתיד לעשות על ידי שמואל במלחמות נגד הפלשתים. רלב"ג: גם אם שמואל רק יסיר מישראל את הבעלים והעשתרות ולא יעשה דבר נוסף – כבר ראוי לשמוח על כך.

[3] מצודות. הגר"א: מדובר על יצחק שבשעת עקידתו ראה אברהם אבינו איל נאחז בסבך. תרגום: מדובר על ארבע עשרה לויים שעתיד יואב, בנו של שמואל, להעמיד, שישירו בעבודת בית המקדש. מהר"י קרא: על ידי שהייתי עקרה, הושפל כבודי, ועתה שנפקדתי, הורם כבודי. רלב"ג: מדובר על לנגוח את הפלשתים. מלבי"ם: בשלב הראשון אני שמחתי לאחר שעלי אמר לי שעתיד להיוולד לי בן. עכשיו רמה קרני בפועל כשנולד הבן.

[4] מצודות. הגר"א: הכוונה ליעקב אבינו שיכול להרחיב את פיו על אויביו, על לבן ועשיו. תרגום: מדובר על הבאת ארון הברית על ידי הפלשתים.

[5] מצודות. הגר"א: הכוונה ליוסף בבית האסורים. רלב"ג: על ידי שגרמת לניצחון ישראל במלחמה הראשונה של שמואל נגד הפלשתים, חיזקת את אמונתו.

[6] מצודות. הגר"א: הכוונה ליציאת מצרים ולשעת מתן תורה שהתקדש שמו של ה' בגוים. תרגום: הכוונה שלאחר הנס שייעשה שכל חייליו של סנחריב ימותו, יאמרו כולם שאין קדוש כה'. רד"ק: הכוונה שחנה התפללה במקום מקדשו של ה' ותפילתה התקבלה, ושאין ראוי להתפלל למישהו אחר. רלב"ג: כל אדם בעולם יכול לעשות רק את התפקיד שה' ייעד לו וה' הוא היחיד שיכול לשנות את הטבעים. מלבי"ם: בדברים אלה פרכה חנה את טענת הפילוסופים שהבורא קדוש ונבדל ולכן אין בעולם השגחה פרטית, שהרי הבורא נעלה יותר מהתערבות באופן זה או אחר בעולם. חנה אמרה שקדושתו של ה' היא שגרומת לו להיות מעורב ולקיים את העולם וקדושתו מתבטאת לא בכך שהוא מנותק מהם, אלא בכך שהוא הנותן לכולם את זכות הקיום.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה שאין צייר כאלוקינו שצר צורה בתוך צורה. הגר"א: הכוונה לבנין המשכן שמגן על ישראל. רד"ק: אין מישהו שהופך את הטבע של כמו ה' שהפך את הטבע שלי להיות עקרה וגרם לי ללדת. מלבי"ם: גם בדברים אלה פרכה חנה את טענת הפילוסופים שטענו את הטענה הבאה. כשם שאומן שעושה כלי יכול להפסיק לעבוד כשהכלי הושלם, כך הבורא יכול להפסיק להתערב בענייני העולם לאחר בריאתו, אחרת העולם איננו מושלם. חנה אמרה שקיום הטבע היא גם בריאה שמתקיימת כל הזמן, ולכן ה' צריך להיות מעורב בו עדיין.

[8] מצודות. תרגום: הכוונה לנבוכנדנצר שלא יאמר דברי גאווה משום שה' עתיד להעניש אותו על מעשיו.

[9] מצודות. הגר"א: הכוונה לעמלק שבא וזרק את ערלות בני ישראל לכיוון השמים וחירף את ה' ולמלחמה נגד המעפילים. "גבהה" נאמר על מלחמת גוג ומגוג. מלבי"ם: גם כאן חנה פורכת את טענת הפילוסופים ואומרת להם שלא יאמרו שהאלוקות היא גבוהה ואיננה מעורבת בעולם.

[10] מצודות. רש"י בפירושו השני: דברי סרה. הגר"א: הכוונה למלחמה נגד הכנעני שאז העם הכנעני החליף את לשונו ללשון עמלק (אולי צריך להיות הפוך וכל משמע בדברי רש"י בפרשת חוקת שהעמלקי החליף את לשונו ללשון הכנעני), וזהו דברי עתק, דברים שהועתקו ממקום אחר. מלבי"ם: דברי העתק הינם שה' אינו מתערב במציאות, שהרי המציאות כל הזמן משתנה, ואם כן, דעתו של ה' אמורה גם להשתנות יחד עם המציאות. חנה אמרה שה' הוא שמשנה את המציאות וכל המציאות נשענת עליו, והשינויים אינם באים מצידו אלא מצד המקבלים.

[11] מצודות. הגר"א: הכוונה לניסים שנעשו בנחל ארנון.

[12] מצודות. הגר"א: הכוונה לבלעם שרצה לקלל את ישראל ובעל כרחו בירך אותם. מהר"י קרא: בידיו של ה' לתקון את המעוותים (כאשר גם כאן הכוונה שהוא מרומם את המושפלים). רד"ק: לפי הכתיב שכתוב "לא", הכוונה שה' יכול למנוע את מעשיהם של בני אדם אם הוא לא רוצה שהם יצליחו במעשיהם. לפי הקרי שכתוב "לו", הכוונה שרק ה' יכול להחליט באופן מוחלט לעשות מעשה. האדם יכול להחליט לעשות מעשה, אך מעשה זה לא יצליח בידו.

[13] מצודות. הגר""א: הכוונה לסיחון ועוג שהיו המלכים הכי חזקים. תרגום: פסוק זה נאמר על אלכסנדר מוקדון שינוצח על ידי החשמונאים. רד"ק: הכוונה שהגיבור עצמו יכול להישבר. במשמעות אין הבדל בין פירושו לפירוש שפירשנו בפנים, השאלה היא רק אם לפרש את הפסוק שהגיבור נשבר או שהקשת נשברת.

[14] מצודות. הגר"א: הכוונה למלחמת מדין – למרות שבנ"י נכשלו, הם אזרו חיל ונלחמו וניצחו.

[15] מצודות. הגר"א: הכוונה לגבעונים שהיו לחוטבי עצים ושואבי מים. תרגום: הכוונה לבניו של המן שהפכו להיות מסכנים.

[16] מצודות. הגר"א: הכוונה לבני ישראל שהיו במדבר ללא אוכל ונכנסו לארץ ישראל, שם הם מצאו בתים מלאים כל טוב. תרגום: הכוונה למרדכי ואסתר שבתחילה היו מסכנים ולאחר מכן התנשאו והפכו להיות בני חורין.

[17] מצודות. רש"י: הכוונה היא לחנה שילדה חמישה ילדים ופנינה שכלה את ילדיה, כל פעם שחנה ילדה ילד אחד, פנינה קברה שניים מילדיה, עד שבפעם האחרונה שחנה ילדה, פנינה ביקשה מחנה להתפלל שבניה לא ימותו, ומשום שהם ניצלו בזכות תפילתה של חנה, נמנים כבני חנה. בכך רוצה רש"י לענות על השאלה המתבקשת: כיצד ניתן לומר שלחנה היו שבעה בנים, הרי כתוב שהיו לה חמישה. כמו"כ הביא רש"י עוד שני פירושים: בני בנים הרי הם כבנים או ששבעה הוא גימטריא של שמואל. רד"ק: שבע אינו דווקא, אלא הוא לשון רבים. הגר"א: הכוונה לבני ישראל שכבשו את שבע האומות. תרגום: הכוונה לרומי שהייתה מורכבת מאומות רבים ועתידה להיחרב. רד"ק: כאשר בני ישראל יהיו בגלות וייראה הדבר כאילו שהם עקרה, הם יחזרו בתשובה ומשיח יבוא והם ייגאלו. כך גם בשאר השירה שנאמרה על שבני ישראל נמצאו בגלות ולבסוף הם נגאלו (כעין מה שתרגם התרגום לאורך השירה, אלא שהוא תרגם זאת על מאורעות ספציפיים).

[18] מצודות. הגר"א: הכוונה לכל האומות שנכבשו על ידי בני ישראל. לכל אומה היה חלק מארץ ישראל וכשבני ישראל כבשו את הארץ, נחשב הדבר כאילו כבשו את כל האומות.

[19] מצודות. הגר"א: לאחר שה' המית את משה הוא החיה את יהושע ומינה אותו להנהיג את ישראל. רד"ק כתב ארבעה פירושים על מילים אלו: א. אני קצר ומאריך חיים של אדם. ב. רמז לצרות ולהרווחה שבאות ע"י ה'. ג. רמז לגמול הצדיקים ועונש הרשעים בעולם הבא. ד. רמז לתחיית המתים.

[20] מצודות. הגר"א: הכוונה למכירת ישראל בידי יבין מלך חצור. העליה היא השופטים שה' שלח להציל את בני ישראל.

[21] מצודות. הגר"א: הכוונה למדין שרוששו את בני ישראל בתקופתו של גדעון.

[22] מצודות. הגר"א: הכוונה לגדעון שה' שלח כדי להציל את בני ישראל ממדין.

[23] מצודות. הגר"א: הכוונה להשפלת בני ישראל על ידי בני עמון.

[24] מצודות. הגר"א: הכוונה לשליחת יפתח כדי להציל את בני ישראל מעמון.

[25] מצודות. הגר"א: הכוונה לשמשון שהיה נקרא עפר בברכתו של יעקב אבינו לשבט דן.

[26] מצודות. הגר"א: הכוונה לימי שמואל אז נפל הארון בידי הפלשתים. רלב"ג: מי שהיה אביון כל כך גדול עד שהיה מנקה את האשפה, מרומם על ידי ה'.

[27] מצודות. הגר"א: הכוונה לשאול ודוד שנהיו מלכים על בני ישראל.

[28] מצודות. הגר"א: הכוונה שה' יושיב את מלכי בית דוד בירושלים.

[29] מצודות. הגר"א: הכוונה לנשיאים שהארץ ישראל. רד"ק: בפירושו הראשון פירש כמו שכתבנו בפניםץ בפירושו השני כתב שהכוונה לצדיקים שבזכותם הארץ קיימת.

[30] מצודות. הגר"א: הכוונה לראשי הגלויות שבבבל.

[31] מצודות. הגר"א: הכוונה לגלות החרש והמסגר שה' שמר אותם והחזיר אותם לארץ ישראל כדי לבנות את בית המקדש.

[32] מצודות. הגר"א: הכוונה לגלות מדי. רד"ק בפירושו הראשון פירש "ידמו" מלשון שתיקה. בפירושו השני כמו שכתבנו בפנים.

[33] מצודות. הגר"א: הכוונה לגלות בין עובדי כוכבים.

[34] מצודות. הגר"א: הכוונה לגלות אדום.

[35] מצודות. הגר"א: הכוונה שבימי מלחמת גוג ומגוג, ה' יפחיד את האומות שבאו להילחם בישראל. רש"י: כתוב "עלו" בלשון יחיד לומר שאפילו אם עלו האויבים לשמים, ה' מבהיל אותם וגורם להם לרדת. רד"ק: בפירושו הראשון פירש כמו שביארנו בפנים. בפירושו השני כתב שהכוונה "עליו" – בשביל האויב, והכוונה שה' יגרום לפורענויות שיבואו על האויב.

[36] מצודות.

[37] מצודות. הגר"א: הכוונה למשיח בן יוסף.

[38] מצודות. הגר"א: הכוונה למשיח בן דוד. רד"ק: מלכו ומשיחו היינו הך, שניהם נאמרו על דוד. רד"ק: חנה אמרה דברים אלה על דרך הנבואה או שהייתה קבלה שעתיד להיות מלך שימלוך על בני ישראל. כוונת דבריה של חנה הם שעל ידי שה' ייתן כח ביד המלך להושיע את ישראל, אויבי בני ישראל יישברו. ואם חנה אמרה את הדברים על דרך הנבואה, הכוונה היא שעל ידי בנה שמואל יהיה מלך על ישראל משום שהוא ימשח את המלך.

[39] תרגום. רלב"ג: הוסיף פירוש נוסף, שעלי חזר לביתו ברמה רק בשביל משפחתו, אחרת היה נשאר עם שמואל במשכן.

[40] מצודות. רש"י: מכאן למשמש תלמידי חכמים כמשמש את השכינה.

[41] תרגום.

[42] תרגום. מצודות: בני עלי לא הכירו את ה' וזה מה שגרם להם להרשיע.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. מלבי"ם: חלק מהחטא של בני עלי היה שהם היו משווים את המנה שהם היו לוקחים מבעל הקרבן ולא התחשבו בגודל הבהמה שהקריב לקרבן. לכן, הם לקחו את אותה מנת בשר, בין שהסיר היה גדול ועם הרבה בשר ובין שהסיר היה קטן עם מעט בשר.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] תרגום. מלבי"ם: כך היו נוהגים הכהנים עם כל בני ישראל, בין שהיו עשירים ובין שהיו עניים – היו לוקחים מהם את אותה מנת בשר.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] מצודות. רד"ק התלבט אם הכהן היה לוקח גם בשר חי וגם בשר מבושל, או שהוא היה לוקח לפעמים רק בשר חי ולפעמים רק בשר מבושל.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] תרגום + מצודות. מלבי"ם: האמת היא שלכהנים היה מותר לקחת את הבשר לפני הקטרת האיברים, ורק היה אסור להם לאכול את הבשר לפני ההקטרה. לכן, לא היה כאן חטא חמור מצד עצמו. החטא גם לא היה ממש של בני עלי אלא של משרתיהם. בכל זאת, החטא נחשב להם לחטא חמור מכיוון שהם גרמו בכך שבני ישראל יבזו את הקרבנות.

[63] מצודות.

[64] תרגום + רד"ק + מצודות. כמו"כ כתב רד"ק שלמרות שהנביא כבר ציין זאת, הוא רצה לחזור על כך כדי להשוות את שמואל לבני עלי. מלבי"ם: כאן לא כתוב שהוא היה משרת את פני עלי משום שבשלב זה שמואל היה כבר קצת ברשות עצמו.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רד"ק: שמואל היה לובש את המעיל הזה רק במועד, ולכן חנה הייתה מחזירה איתה את המעיל כשהיא הייתה חוזרת לביתה ומביאה אותו לשמואל בכל שנה. אם חנה הייתה משאירה את המעיל עם שמואל במשכן, הוא היה לובש אותה גם שלא במועד.

[67] מצודות.

[68] תרגום.

[69] מצודות. רש"י: כך היה מברך עלי את חנה ואלקנה בכל שנה.

[70] מצודות.

[71] מצודות. רד"ק: הסתפק אם הכוונה שהם שאלו מה' את השאלה – שיוולד להם שמואל, או שהם השאילו את שמואל לה'.

[72] מצודות. רד"ק: כתוב "מקומו" ולא "מקומם" משום שחנה הייתה במקור מעיר אחרת.

[73] תרגום + רד"ק. מצודות: אלקנה וחנה חזרו לביתם משום שלאכסנאי אסור להיבטל מתשמיש המיטה והם סמכו שתתקיים ברכתו של עלי, ועתה הנביא אומר שברכתו של עלי התקיימה.

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] מצודות. רד"ק: עלי היה זקן מידי להיות כהן – למרות שכהן אינו נפסל בשנים, עלי פשוט לא היה יכול להמשיך לעבוד ככהן מחמת זקנותו, ובניו ניצלו את המציאות הזו וחטאו.

[77] מצודות.

[78] מצודות והכוונה היא שבני עלי היו גורמים לנשים היולדות לשכב ליד המשכן עד שיקריבו את הקרבן וכך הן לא היו חוזרות לבעליהן ונמנעות מפריה ורביה. רד"ק פירש שהם היו ממש שוכבים עם היולדות. רלב"ג: אם הכוונה הייתה לשכיבה ממש, היה הנביא מגנה התנהגות זו כשהוא התגלה לעלי. מלבי"ם: על ידי שבני עלי שיהו את קיני היולדות, הנשים היו נשארות לישן ליד המשכן ועל ידי כך היו מציאויות שהיו שוכבות עם אנשים זרים שנשארו גם הם במקום.

[79] מצודות. רד"ק: נשים אלה נקראו צובאות משום שהן היו מתאספות ממקומות רבים כדי להקריב את הקרבן, וזו הסיבה שהמתאספים לעבודת ה' נקראו גם כן מלשון צבא.

[80] תרגום.

[81] מצודות. מלבי"ם: עלי אמר לבניו שאינם יכולים להכחיש את חטאתם משום שכל העם אומרים שהם חוטאים. לו חלק מהעם לא היה אומר כן, היה אפשר לטעון שסתם מוציאים עליהם שם רע, אבל עכשיו כשכבר כל העם אומרים שהם חוטאים, סימן שהדברים נכונים. בהמשך דבריו אמר עלי שגם אם השמועה איננה נכונה, עדיין יש בכך משום חילול ה'.

[82] מצודות.

[83] מצודות. רד"ק: אתם מעבירים את עם ה' מלהגיע למשכן.

[84] מצודות.

[85] מצודות. לפירושו "פללו" הוא מלשון משפט. רד"ק: מלשון ביעור.

[86] מצודות.

[87] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שאף אחד לא ייכנס בשבילו אל ה' כדי להישפט במקומו. בשם התרגום כתב שהכוונה ללשון תפילה, לא יהיה ממי לבקש שחטאו יימחל. מהר"י קרא: כאשר האדם נמצא במשפט, השופט אומר לבעל הדין החייב לשלם את חובו ובכך הוא מפייס בין בעלי הדין. אך במקרה ואדם חוטא לפני ה', אין מי שיפייס אותו. רלב"ג: הדיין אינו כועס משום שהוא אינו צד בחטא, אך ה' השופט על החטאים שבין אדם למקום הוא כן צד בחטא ולכן קשה יותר לפייס אותו. מלבי"ם: העם יאמר: אם הכהנים עצמן שהם אמורים לשפוט אותנו חוטאים, כל שכן ששאר העם יכול לחטוא.

[88] תרגום.

[89] מצודות. רד"ק: כאשר האדם חוטא בחטאים רבים, ה' מונע את חזרתו בתשובה כדי שאחרים יראו את העונש שהוא קיבל ועל ידי כך יפחדו לחטוא. כמו"כ, ה' ידע שהחזרה בתשובה של בני עלי לא תהיה שלמה, ולכן הוא מנע מהם את החזרה בתשובה. בשם חז"ל כתב שה' מנע את חזרתם בתשובה של בני עלי משום שהאפשרות לחזור בתשובה קיימת רק לפני גזר דין. רלב"ג: ייתכן לומר שהכוונה אינה שה' בעצמו מנע את חזרתם בתשובה, אלא שה' מנהל את כל מה שקורה בעולם. בפירוש נוסף כתב שבני עלי התחייבו מיתה בחטא נוסף ולאו דווקא בגלל הקרבנות, ולכן גם אם היו חוזרים בתשובה מביזוי הקרבנות, הם היו נענשים במיתה. מלבי"ם: אם היו דברי התוכחה לפני גזר הדין, ה' היה מחדש בבני עלי כוחות כדי שהם יוכלו לחזור בתשובה.

[90] רד"ק.

[91] תרגום.

[92] תרגום + מצודות.

[93] תרגום.

[94] תרגום. מצודות: במדרש מזהים את הנביא כאלקנה. רלב"ג: מדובר בפנחס. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר מלכים לגבי הקביעה אם פנחס הוא אליהו שם הבאנו את דברי המהר"י קרא השולל את האפשרות שמדובר בפנחס.

[95] מצודות. לפי פירוש זה, אין מדובר כאן על תמיהה, אלא כך דרך הכתוב לכתוב את האות ה' למרות שאין מדובר על תמיהה. רש"י: הנביא אמר לעלי שה' נתן לו את הטובה הזו זהוא התגלה אליו. כמו"כ מזהה רש"י את הנבואה לאהרון האומרת לבני ישראל להתרחק מעבודה זרה, נבואה שמופיעה בספר יחזקאל. רד"ק: הדברים כאן הם בלשון תמיהה: האם התגליתי לבית אביך כדי שתבעט בי? וכאן מדובר בשאלה רטורית בו ה' שאל את עלי ורצה לקבל תשובה לדבריו. בפירוש הנביאים שהתנבאו במצרים כתב הרד"ק שהכוונה היא גם למשה, ואין זה מובן שהרי עלי לא היה מצאצאיו של משה.

[96] תרגום.

[97] מצודות.

[98] תרגום.

[99] תרגום.

[100] תרגום.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] מצודות. רד"ק: עלי היה בוודאי אוכל את מה שבניו היו מביאים לו לאכול, ולכן הנביא אומר שגם הוא חטא באכילה מבשר הקרבן לפני הקטרת החלבים. מלבי"ם: הכהנים הם גם שלוחים של ה' וגם שלוחים של עם ישראל. חטא בני עלי נגע בשתי השליחויות האלה. מצד היותם שלוחי דרחמנא, היה אסור להם לקחת לפני ההקטרה, וזוהי טענת הנביא בצלע הפסוק הראשונה. מצד היותם שלוחי דידן, היה אסור להם לקחת יותר ממה שהגיע להם וזו טענת הנביא בסוף הפסוק.

[107] תרגום.

[108] תרגום + מצודות. רש"י: כתוב בפסוק פעמיים השורש א.מ.ר משום שה' פסוק לאיתמר גדולה פעמיים, כאשר מינה אותו על עבודת בני גרשון וכאשר מינה אותו על עבודת בני מררי. בפירוש נוסף כתב שבהתחלה ה' נתן את הכהונה הגדולה לאיתמר, לאחר מכן, בימי פילגש בגבעה, שבני ישראל חטאו בגלל שפנחס לא הסתובב ולימד את בני ישראל לקיים את התורה, ה' נטל את הכהונה הגדולה מפנחס והעביר אותו לבני איתמר. אולם, עתה, לאחר שבני עלי חטאו, ה' יחזיר את הכהונה הגדולה לצאצאיו של פנחס שכיבד את ה' בשיטים, וזה קרה בימי שלמה כאשר הוא גירש את אביתר (שהיה מצאצאי איתמר) מלהיות כהן גדול ומינה את צדוק במקומו. מהר"י קרא: ה' החליט להעביר את הכהונה הגדולה מצאצאיו של פנחס לאחר שהוא לא הלך להתיר את נדרו של יפתח.

[109] תרגום.

[110] תרגום.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות. רש"י: בוזי יקלו – מאליהם. על ידי שה' מסתלק מהם, הם מבוזים. מהר"י קרא: ה' יגרש אותם מלהיות כהנים.

[114] תרגום.

[115] מצודות.

[116] תרגום.

[117] מצודות. רש"י: אפסיק את לקיחת הבשר בזרוע. תרגום: הכוונה לזקן ממש, שצאצאיו של עלי ימותו כשהם צעירים. אולם יש להבין לדבריו מה ההבדל בין הנאמר כאן לנאמר בסוף פסוק לג'. רד"ק בשם חז"ל: הכוונה שלא יהיו חכמים מבין צאצאיו של עלי.

[118] מצודות. תרגום: לאחר שאתה תביט על צרתך, יהיה טוב לעם ישראל.

[119] מצודות.

[120] עפ"י מצודות בפסוק הקודם. תרגום: הכוונה לזקן ממש. גם רש"י כתב שהכוונה היא שצאצאיו של עלי ימותו כשהם צעירים, וכתב שיש בכך משום מידה כנגד מידה: הם לקחו את הבשר לפני הזמן ולכן הם ימותו לפני הזמן.

[121] מצודות. מהר"י קרא: כאשר שאול ישמיד את נוב עיר הכהנים, אביתר יצליח לברוח משום ולא ייהרג כדי שהצער על העברת הכהונה הגדולה תימשך גם אל צאצאיו של עלי.

[122] מצודות.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] מצודות.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] תרגום. רש"י: הכוונה לצדוק הכהן.

[129] תרגום.

[130] רד"ק.

[131] מצודות. רד"ק: המלך יישב על כסאו והכהן הגדול יבוא לפניו כדי להורות לו מה לעשות.

[132] תרגום.

[133] רד"ק.

[134] מצודות. רש"י: כדי להשתכר בשביל אגורת כסף.

[135] מצודות.

[136] מצודות.