שמואל א פרק ד

שמואל א פרק ד

(א) וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל דברי הנבואה של שמואל לכלל ישראל התקיימו, כלומר: הנבואה ששמואל התנבא ששני בני עלי ימותו ושהארון יילקח בשבי התקיימה, והנביא מפרט כיצד נבואה זו התקיימה,[1] וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה עם ישראל יצא למלחמה נגד פלשתים,[2] וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר עם ישראל הקים את מחנה הצבא שלו במקום שעתיד להיקרא "אבן העזר" (כפי שנראה בפסוקים בהמשך, בפרק ז'),[3] וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק הפלשתים הקימו את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא "אפק"[4]: (ב) וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הפלשתים סידרו את חייליהם באופן שהם יוכלו לצאת להילחם נגד בני ישראל, הפלשתים סידרו את הצבא שלהם להתקפה על מחנה ישראל,[5] וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה אנשי המלחמה התפזרו לעמדות הקרב שלהם, והתחילו להילחם,[6] וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים עם ישראל הוכה על ידי הפלשתים,[7] וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ הפלשתים הכו בשדה הקרב בערך ארבעת אלפים חיילים מחיילי ישראל[8]: (ג) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה חיילי ישראל חזרו אל המחנה שבו שהו החיילים שלא יצאו לקרב, במטרה להתארגן ולנסות לתקוף את הפלשתים פעם נוספת,[9] וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל זקני ישראל שאלו: לָמָּה נְגָפָנוּ יְקֹוָק הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים למה ה' הכה אותנו היום וגרם לנו להפסיד במלחמה נגד הפלשתים? הרי אין בנו חטא שבגללו אנחנו אמורים להפסיד במלחמה?[10] נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נביא אלינו את ארון הברית מהמשכן שבשילה, (הארון בו היו לוחות הברית),[11] וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ הארון יהיה בינינו, בתוכנו,[12] וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ (הארון יהיה בינינו) ובזכות זה ה' יושיע אותנו מיד אויבנו, מיד הפלשתים. הזקנים אמרו שאם יוציאו את ארון הברית לשדה הקרב, ה' ירצה שהארון יחזור למקומו בשלום, ובזכות זה גם שאר מחנה ישראל יחזור אל מקומו בשלום[13]: (ד) וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה חיילי ישראל שלחו אנשים לשילה,[14] וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים חיילי ישראל נטלו מהמשכן בשילה את ארון הברית שה' משרה את שכינתו בין שני הכרובים שעליו (הכרובים שנמצאים על הארון, מעל הכפורת). ה' נקרא גם בשם צבאות משום שהוא האדון הן על צבאות של מעלה, על המלאכים, והם על הצבאות שלמטה, האנשים והחיות,[15] וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי בשילה היו שני בניו של עלי,[16] עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים שני בני עלי באו לשדה הקרב יחד עם ארון הברית, שני בני עלי הם אלה שנשאו את ארון הברית לשדה הקרב,[17] חָפְנִי וּפִינְחָס שמות בניו של עלי היו חפני ופנחס: (ה) וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל הַמַּחֲנֶה כאשר ארון הברית של ה' הגיע אל מחנה ישראל,[18] וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה (כאשר ארון הברית של ה' הגיע אל מחנה ישראל) כל עם ישראל הריע תרועה גדולה לכבוד ביאת הארון,[19] וַתֵּהֹם הָאָרֶץ הארץ התמלאה בקול המיה, קול התרועה שבמחנה ישראל מילא את כל הארץ עד שהוא נשמע גם במקומות רחוקים מאוד[20]: (ו) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה הפלשתים שמעו את הקול שיצא ממחנה ישראל,[21] וַיֹּאמְרוּ החיילים הפלשתים שאלו זה את זה:[22] מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים (החיילים הפלשתים שאלו זה את זה) מדוע יש קול תרועה גדול במחנה ישראל,[23] וַיֵּדְעוּ לאחר שהפלשתים ביררו את סיבת התרועה, נודע להם,[24] כִּי אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה (לאחר שהפלשתים ביררו את סיבת התרועה, נודע להם) שארון ה' הגיע אל מחנה ישראל[25]: (ז) וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים חיילי הפלשתים התמלאו ביראה,[26] כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה (חיילי הפלשתים התמלאו ביראה) משום שהם אמרו שארון ה' בא אל מחנה ישראל,[27] וַיֹּאמְרוּ חיילי הפלשתים אמרו זה לזה: אוֹי לָנוּ (חיילי הפלשתים אמרו זה לזה) אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ,[28] כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם (חיילי הפלשתים אמרו זה לזה אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ) שהרי במלחמות שנלחמנו נגד עם ישראל בעבר, הוא אף פעם לא הוציא את ארון הברית[29]: (ח) אוֹי לָנוּ אוֹי וַאֲבוֹי לָנוּ,[30] מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה מי יכול להציל אותנו מיד דבריו של ה', שעושה מעשים תקיפים,[31] אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר אלה הם מעשי הגבורה של ה' שהכה את המצרים בכל המכות על ים סוף, שהטביע את המצרים על ים סוף[32]: (ט) הִתְחַזְּקוּ (הפלשתים אמרו זה לזה) התחזקו במלחמה![33] וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים (הפלשתים אמרו זה לזה: התחזקו במלחמה!) ותהיו גיבורים ואמיצים,[34] פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם שמא תפסידו במלחמה ותהיו העבדים של בני ישראל כמו שעד עכשיו הם (בני ישראל) היו משועבדים לכם (ולכן עליכם להתחזק במלחמה),[35] וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם אבל אם תתחזקו ותהיו גיבורים ואמיצי לב, תוכלו להילחם נגד בני ישראל ולנצח אותם (וכך לא תיאלצו להיות עבדים שלהם)[36]: (י) וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים הפלשתים נלחמו נגד בני ישראל,[37] וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל עם ישראל הוכה על ידי הפלשתים,[38] וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו כל אחד מחיילי ישראל ברח מהמלחמה חזרה לביתו,[39] וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד המכה בה הכו הפלשתים את מחנה ישראל הייתה מכה גדולה וחזקה,[40] וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי במהלך המלחמה נגד הפלשתים נהרגו שלושים אלף חיילים רגליים מבני ישראל, שלושים אלף חיילים שיוצאים למלחמה ברגליהם (חיל רגלים)[41]: (יא) וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח (בנוסף לחללים הרבים מצבא ישראל) גם ארון הברית נלקח בשבי על ידי הפלשתים,[42] וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וגם חפני ופנחס שהיו בניו של עלי, נהרגו במלחמה[43]: (יב) וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה אדם משבט בנימין ברח מהקרב (יש אומרים שאדם זה היה שאול), [44] וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא אותו אדם משבט בנימין הגיע למשכן בשילה באותו יום שהוא ברח מהקרב, והיו שני דברים שהראו שהוא היה בצער גדול על תוצאות הקרב:[45] 1) וּמַדָּיו קְרֻעִים בגדיו היו קרועים,[46] 2) וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ היה עפר על ראשו[47]: (יג) וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא כאשר האדם משבט בנימין הגיע אל המשכן בשילה, עלי ישב שם על כסא,[48] יַד דֶּרֶךְ (עלי ישב על כסא) במקום שנמצא על הדרך שהובילה למקום המלחמה, עלי ישב על כסא במקום שהיו עוברים דרכו כדי להגיע אל אבן העזר,[49] מְצַפֶּה (עלי ישב שם) משום שהוא ציפה לשמוע את תוצאות המלחמה,[50] כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (עלי ישב וציפה לשמוע מה קרה במלחמה) כיוון שליבו דאג, שהרי הוציאו את הארון מהמשכן, והוא רצה לדעת מה עלה בגורלו,[51] וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר האיש משבט בנימין נכנס לעיר שילה מכניסה אחרת, הוא לא נכנס מהכניסה לעיר שעלי ישב בה,[52] וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר נשמעה בכל העיר שילה זעקת שבר, בגלל החדשות הרעות שהביא עימו האיש משבט בנימין[53]: (יד) וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה עלי שמע את קול הזעקה שנשמעה בשילה,[54] וַיֹּאמֶר (לאחר ששמע את קול הזעקה) עלי שאל: מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה מהו הקול שמוציא העם הגדול הזה, מהי הסיבה שכל כך הרבה אנשים זועקים,[55] וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי האיש משבט בנימין מיהר ובא ואמר לעלי את מה שארע במלחמה[56]: (טו) וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה בזמן המלחמה נגד הפלשתים, עלי היה בן תשעים ושמונה שנה,[57] וְעֵינָיו קָמָה עיניו של עלי עמדו על מקומם ומשום כך הוא לא היה יכול לראות. אדם שעיניו תקינות והוא יכול לראות בהן, עיניו מסתובבות מצד לצד. עיניו של עלי עמדו במקום אחד (ולכן הוא לא היה יכול לראות),[58] וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת (עיניו של עלי עמדו במקום אחד) ולכן הוא היה עיוור והוא לא היה יכול לראות[59]: (טז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי האיש משבט בנימין אמר לעלי:[60] אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה אני באתי מהמקום שבו היו החיילים מסודרים לקרב,[61] וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה אני הייתי חלק מהחיילים שהסתדרו בעמדות הקרב שלהם,[62] נַסְתִּי הַיּוֹם ואני ברחתי היום מהקרב,[63]  וַיֹּאמֶר עלי שאל את האיש משבט בנימין: מֶה הָיָה הַדָּבָר בְּנִי בני, מה קרה במלחמה[64]: (יז) וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר האדם שסיפר את החדשות מהמלחמה, האיש משבט בנימין, ענה לעלי ואמר:[65] נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים חיילי ישראל ברחו מהמלחמה מפני חיילי הפלשתים,[66] וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וגם הייתה מכה גדולה בחיילי ישראל,[67] היות והפלשתים רדפו אחרי חיילי ישראל שברחו,[68] וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וגם שני הבנים שלך, חפני ופנחס, מתו במלחמה,[69] וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה וארון ה' נלקח בשבי על ידי הפלשתים[70]: (יח) וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כאשר האיש משבט בנימין הזכיר בדבריו את ארון הברית,[71] וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא (כאשר האיש משבט בנימין הזכיר בדבריו את ארון הברית) עלי נפל מהכסא עליו הוא ישב (מרוב כאב על שארון הברית נלקח בשבי),[72] אֲחֹרַנִּית נפילתו של עלי מהכסא הייתה לאחור (ולא קדימה),[73] בְּעַד יַד הַשַּׁעַר (עלי נפל מהכסא עליו הוא ישב) מול מקום השער דרכו נכנסים לשילה,[74] וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת (כתוצאה מהנפילה) המפרקת (עצם שנמצאת בעורף) של עלי נשברה, והוא מת,[75] כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד (עלי מת כתוצאה מהנפילה) משום שהוא היה כבר זקן וחלש, והיה לו הרבה בשר, וממילא, כשהוא נפל, הוא לא היה יכול להחזיק את עצמו ולמנוע את הנפילה,[76] וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה עלי שפט את עם ישראל במשך ארבעים שנה[77]: (יט) וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת אשתו של פנחס בן עלי, כלתו של עלי, סיימה את תקופת הריונה והייתה מוכנה ללדת,[78] וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמֻעָה אשתו של פנחס שמעה את השמועה שהייתה מורכבת משלשה מרכיבים: 1) אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שארון הברית נלקח בשבי,[79] 2) וּמֵת חָמִיהָ שחמיה, עלי, מת,[80] 3) וְאִישָׁהּ ושבעלה פנחס, מת גם הוא,[81] וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד אשתו של פנחס נפלה על הברכיים שלה וילדה,[82] כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ (אשתו של פנחס נפלה על הברכיים שלה וילדה) כיוון שתקפו אותה צירי לידה מוקדמים[83]: (כ) וּכְעֵת מוּתָהּ כאשר הגיע הזמן בו מתה אשתו של פנחס (מותה היה כתוצאה מהלידה המוקדמת והפתאומית),[84] וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ (כאשר הגיע הזמן בו מתה אשתו של פנחס) הנשים שהיו לידה אמרו לה:[85] אַל תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ אל תפחדי ואל תחשבי שיש כרגע מזל רע בעם ישראל, שהרי את ילדת בן. הנשים שעמדו ליד אשתו של פנחס חששו שאשת פנחס תחשוב שהיא תמות משום שהייתה שרשרת של אירועים שהראו על מזל רע. הנשים אמרו לה שהמזל הרע נגמר, שהרי היא ילדה בן, ולכן אינה צריכה לחשוב שהיא הולכת למות,[86] וְלֹא עָנְתָה אשתו של פנחס לא ענתה לאותן נשים,[87] וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ וכן אשתו של פנחס לא שמה לב למה שאותן נשים אמרו והיא המשיכה לדאוג[88]: (כא) וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי כָבוֹד אשתו של פנחס קראה לבן שנולד לה בשם "אי כבוד", שפירושו שאין כבוד לישראל,[89] לֵאמֹר (אשתו של פנחס קראה לבנה אי כבוד) כיוון שהיא אמרה:[90] גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (אשתו של פנחס קראה לבנה אי כבוד כיוון שהיא אמרה) הסתלק כבוד מעם ישראל כיוון שנלקח ארון הברית, הסתלק הכבוד מעם ישראל על ידי שארון הברית נלקח בשבי,[91] וְאֶל חָמִיהָ וכן הסתלק הכבוד מישראל על ידי שחמיה, עלי, מת,[92] וְאִישָׁהּ וכן הסתלק הכבוד מישראל על ידי שבעלה נהרג[93]: (כב) וַתֹּאמֶר אשתו של פנחס חזרה ואמרה:[94] גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עיקר הסיבה שאני אומרת שהסתלק הכבוד מישראל, הוא משום שארון הברית נלקח בשבי (ולא בגלל שחמי ובעלי מתו, דברים שאמנם ראויים להצטרף לסיבה המרכזית, אך הסיבה המרכזית היא שארון הברית נלקח בשבי)[95]:

[1] מצודות. רד"ק: דבר שמואל אל ישראל היה לצאת למלחמה נגד פלשתים ולהינגף לפניהם, כיוון שזה היה רצון ה'. רלב"ג: הנביא אומר שבני ישראל אפילו לא שאלו באורים ותומים לפני שהם יצאו לקרב, כדי שתתקיים הנבואה.

[2] תרגום.

[3] מצודות. רד"ק: האות ה' נכתבה כדרך הכתובים כמו שכתוב "הארון הברית".

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות + מלבי"ם.

[10] מצודות.

[11] תרגום. הרד"ק בספר שמואל ב' הסתפק בהתחלה לגבי איזה ארון מדובר: האם בארון שהיו בו שברי הלוחות או בארון שהיו בו הלוחות השלמות, ובסוף הכריע שמדובר בארון שבו הלוחות השלמות ושאותו הכניסו לקדש הקדשים. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר, שם הרחבנו בעניין ארון הברית – האם היה ארון אחד או שהיו שני ארונות. מלבי"ם: מנה סיבות לשבי הארון. א. פסל מיכה היה קיים לאורך כל התקופה עד לחורבן שילה, ובכל זאת בנ"י שאלו מדוע הם הפסידו במלחמה נגד שבט בנימין. ב. גם במלחמה נגד פלשתים בנ"י העדיפו להוציא את ארון הברית למלחמה במקום לחזור בתשובה. ג. בנ"י חטאו בכך שהם הוציאו את ארון הברית מקדש הקדשים ללא שאלה באורים ותומים וולא שאלה בנביא.  ד. חטא בני עלי.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] מצודות. בעניין הסבר למילה צבאות, פירשנו עפ"י דבריו של רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א', פסוק ט'.

[16] תרגום.

[17] מצודות. רד"ק: חפני ופנחס היו אחראים לשביית הארון ולכן הם מוזכרים כאן.

[18] תרגום.

[19] מצודות. מלבי"ם: בנ"י הריעו תרועה כאשר הארון בא למחנה משום שהם היו בטוחים שעכשיו הם יצליחו לנצח במלחמה כמו שהם הצליחו לנצח במלחמה כאשר הם נכנסו לארץ וארון הברית היה עימהם. אולם, בכניסה לארץ, בנ"י צוו שלא להריע עד הניצחון, עד נפילת חומת יריחו, ופה הפ הריעו עוד לפני כן.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] תרגום. בדבר השימוש בצורת הרבים "אלהים" כתב רד"ק שכך מנהג הלשון אצל הגוים לומר לאלהים אחרים, ואילו מצודות כתב שכך הדבר בכל המקרא.

[32] מצודות. תרגום: מחלק בין הכאת מצרים בכל מכה, ו"במדבר" בא לדבר על עם ישראל שה' הפריש אותם במדבר. רד"ק בשם אביו: מדבר מלשון דיבור, היכו את מצרים על פי דברו של ה', ועכשיו ה' בעצמו בא להילחם בפלשתים. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שפסוק זה נאמר על ידי שתי קבוצות שונות של אנשים. הצדיקים אמרו שה' הוא אל גדול והרשעים אמרו שה' הכה את המצרים בכל המכות שהיו לו וממילא לא נשארו לו מכות להכות בם את הפלשתים. זו הסיבה שה' הכה אותם בטחורים, מכה שלא הייתה מעולם. מלבי"ם: הפלשתים אמרו שהמכות של ה' אינן מוגבלות לתחום אחד, שהרי הוא הכה את המצרים במכות שונות שכללו תחומים רבים.

[33] מצודות.

[34] מצודות. מלבי"ם: הפלשתים חשבו שניצחון בנ"י אינו רק בגלל ה', אלא בגלל שהתקבצו כוחות רבים ועליונים, ולכן הם אמרו זה לזה להתחזק במלחמה נגד אותם כוחות נשגבים כמו שהדבר ניתן לפעמים.

[35] תרגום. רלב"ג: מכאן מוכח שבתקופה זו, בני ישראל לא עבדו את הפלשתים, שהרי הפלשתים אמרו שבני ישראל עבדו אותם בעבר, ולא עכשיו, והם שוחררו לאחרונה. כאפשרות נוספת כתב רלב"ג שהפלשתים שיעבדו בבני ישראל עד מותו של עלי, ושנות שמשון נכללו בשנות עלי, וכששמשון לא שפט את בני ישראל, עלי היה שופט אותם.

[36] מצודות.

[37] תרגום. מלבי"ם: בדברים אלה אמרו הפלשתים שגם אם נגזר עליהם להפסיד במלחמה, משום שהם נלחמים נגד כוחות עליונים, לפחות הם חייבים להחזיר מלחמה ולהילחם היות ואין זה דומה מי שמפסיד במלחמה ללא קרה למי שמפסיד עם קרב.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] תרגום.

[44] תרגום. רד"ק כתב פרטים נוספים בשם חז"ל: האדם היה שאול בן קיש שחטף את הלוחות מידיו של גלית. אלא שהרד"ק כתב על כך שרחוק הדבר שאדם הוציא את הלוחות מהארון, שהרי היו נגעים שבאו על הפלשתים בגלל שהארון היה אצלם, כל שכן שהיו נגעים באים על שאול אם היה מוציא משם את הלוחות. מלבי"ם: למרות שבמלחמה השתתפו רבים מתושבי שילה, רק אחד מהם באמת הגיע חזרה אל שילה, והשאר התפזרו במהלך בריחתם מהמלחמה.

[45] תרגום.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] מצודות. רד"ק: התייחס לכתיב שכתוב "יך", וכתב שהכוונה היא שליבו של עלי היה מכה אותו על שארון ה' נלקח. בשם התרגום כתב שמדובר על שער העיר. רלב"ג: מכאן רואים את צדקותו של עלי, שחרדתו הייתה על ארון האלוקים ולא על בניו, למרות שהוא כבר התנבא עליהם שהם ימותו במלחמה.

[50] מצודות. רש"י: על הדרך היה מצפה.

[51] תרגום.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] תרגום. מלבי"ם: הנביא אומר שאם עלי היה יכול לראות, והוא היה רואה את האיש משבט בנימין עם אדמה על ראשו, הוא היה מבין לבד את תוצאות המלחמה ולא היה מת מהשמועה הרעה הפתאומית.

[58] מצודות. רד"ק: עיניו כהו, ראו רק חושך או הכוונה בפסוק מלשון כליון עיניים.

[59] תרגום.

[60] מלבי"ם: הכתוב מסביר מדוע האיש אמר לעלי את כל הדברים ללא הכנה ראויה. האיש משבט בנימין נכנס אל העיר מכניסה שונה מהכניסה שבה ישב עלי, ולכן הוא סיפר בעיר את תוצאות המלחמה עוד לפני שהוא סיפר את תוצאות המלחמה לעלי. תושבי שילה שמעו את תוצאות המלחמה והתחילו לצעוק ועלי רצה ללברר מדוע הם צועקים. אף אחד מתושבי שילה לא הסכים לומר לעלי מדוע תושבי העיר צועקים ולכן הביאו לפני עלי את האיש משבט בנימין. האיש משבט בנימין חשב שהביאו אותו רק כדי לספר לעלי את פרטי המלחמה אבל שעלי באמת יודע מדוע הייתה הצעקה בעיר, ולכן הוא סיפר את הדברים לפי הסדר, ללא הכנת עלי לבשורה המרה.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות. מלבי"ם: מבשר הוא מי שמספר רק את דברים טובים, אלא שהאיש משבט בנימין חשב שקראו לו כדי לספר לעלי את הפרטים לאחר שעלי ידע את תוצאות המלחמה הכלליות, ולכן חשב שהוא אומר דברים שהשומע רוצה שיספרו לו. אלא שעלי לא ידע את תוצאות המלחמה כלל.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] תרגום.

[70] תרגום. רבינו ישעיה כתב שזה המקום היחיד שבו נזכר ארון הברית בלשון נקבה, אך רד"ק הביא מקום נוסף ואמר שכך דרכו של מקרא.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק.

[73] תרגום.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות. רד"ק הסתפק אם הכוונה היא לכבד בבשר או כבד בתנועה.

[77] תרגום. מלבי"ם: צלע זו של הפסוק היא נתינת טעם מדוע עלי מת, בגלל שהוא שפט את ישראל במשך ארבעים שנה ואפסו כוחותיו.

[78] מצודות. רד"ק: מלשון יללה, כשהאישה יולדת היא מיללת. רלב"ג: השורש הוא נ.ל.ה והוא מלשון שלימות, בזמן ששלמו ימי הריונה.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] רש"י. רד"ק התלבט אם פירוש השם הוא שאין כבוד או בלשון שאלה – היכן הכבוד של עם ישראל.

[90] מצודות.

[91] תרגום. מלבי"ם: אשת פנחס אמרה שהתורה כוללת תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אם רק אחד מהם היה נלקח, היה אפשר להחזיר את התורה לישראל על ידי השני, אך עתה ששניהם נלקחו, גם הארון וגם חמיה, אבדה התורה לגמרי.

[92] תרגום.

[93] תרגום. רלב"ג: אשת פנחס הצטערה בגלל שעלי היה נביא וכהן גדול ובעלה היה אמור להיות הכהן הגדול שימשיך את דרכו, שהרי הוא היה ראוי יותר מפנחס. עיין באוצר המאמרים בדיון אם עלי היה כהן גדול וכן באוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות שם הרחבנו באופן שבו בוחרים את הכהן הגדול – האם הכהונה הגדולה עוברת בירושה או לא.

[94] מצודות.

[95] מצודות. מלבי"ם: בדברים אלה אמרה אשת פנחס שחמיה ובעלה היו שומרים את התורה שבכתב על ידי התורה שבעל פה והיא השוותה את הריגתם עם שביית ארון הברית ועל ידי כך עוררה אבל גדול.