שמואל א פרק טו

שמואל א פרק טו

(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל שמואל אמר לשאול: אֹתִי שָׁלַח יְקֹוָק לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל  ה' שלח אותי למשוח אותך להיות מלך על ישראל, ואתה רואה שדבר זה התקיים,[1] וְעַתָּה אחרי שראית שמה שאני אומר בשם ה' מתקיים,[2] שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְקֹוָק תשמע לדברי ה' שאומר לך עכשיו, ואל תפקפק בציווי שאצווה אותך[3]: (ב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות. ה' נקרא גם בשם צבאות על שם שהוא שולט על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה,[4] פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל (כך אמר ה') אני זוכר את מה שעמלק עשה לעם ישראל,[5] אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם (אני זוכר את מה שעמלק עשה) שהוא שם מארב לעם ישראל כשעם ישראל עלה ממצרים[6]: (ג) עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק (למרות שנלחמת פעם אחת נגד עמלק וניצחת אותם) לך תכה את עמלק פעם נוספת,[7] וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ והפעם תשמיד את כל מה ששייך לעמלק (ולא תסתפק רק בניצחון בקרב),[8] וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו אל תרחם על עמלק,[9] וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה ותהרוג את כל האנשים בעמלק, גם את הגברים וגם את הנשים,[10] מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק (תהרוג את כל האנשים מעמלק) החל מילד רך בשנים (ילד קטן) ועד לתינוק שעדיין יונק. עליך להרוג גם את כל הילדים בכל הגילאים,[11] מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר וכן תשמיד את כל הבהמות של עמלק: את כל השוורים, את כל הכבשים שלהם, את כל הגמלים ואת כל החמורים[12]: (ד) וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם שאול אסף את חיילי ישראל (על ידי שהוא הכריז להם שיבואו אליו),[13] וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים שאול ספר את בני ישראל במקום שנקרא "טלאים",[14] מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי סך הכל היו מישראל מאתיים אלף חיילים רגליים,[15] וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה ומיהודה נאספו עשרת אלפים חיילים[16]: (ה) וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק שאול וצבא ישראל הגיעו לעיר של עמלק, וַיָּרֶב בַּנָּחַל שאול נלחם נגד עמלק בנחל[17]: (ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לפני ששאול תקף את עמלק, הוא אמר אל משפחת הקיני שהיו צאצאי יתרו חותן משה,[18] לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי תלכו ותיפרדו מעמלק. בני הקיני ישבו יחד עם העמלקים, ושאול אמר להם לצאת ולהיפרד מעמלק לפני שהוא יתקוף,[19] פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ (תיפרד מעמלק) שמא אשמיד אותך יחד איתו. אם תישאר עם עמלק, אני עלול להשמיד אותך איתם,[20] וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואביך, יתרו, עשה חסד עם כל בני ישראל על ידי שהוא ייעץ להם למנות דיינים,[21] בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם (יתרו עשה החסד עם בני ישראל) כאשר הם (בני ישראל) יצאו ממצרים,[22] וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק בני הקיני נפרדו מעמלק ומצאו להם מקום אחר לשבת בו[23]: (ז) וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר שאול הכה את עמלק ממקום שנקרא "חוילה", עד הדרך המובילה למקום שנקרא "שור",[24] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם שור נמצאת בסמוך למצרים[25]: (ח) וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי שאול תפס את אגג מלך עמלק כשהוא עדיין היה חי. שאול לא הרג את אגג,[26] וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב ואת שאר העם העמלקי השמיד שאול על ידי חוד החרב שלו[27]: (ט) וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם שאול ובני ישראל ריחמו על העמלקים הבאים:[28] 1) עַל אֲגָג (שאול ובני ישראל ריחמו) על אגג מלך עמלק, 2) וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן (שאול ובני ישראל ריחמו גם על) הצאן המשובח שהיה שייך לעמלק,[29] 3) וְהַבָּקָר (שאול ובני ישראל ריחמו גם על) הבקר המשובח שהיה שייך לעמלק,[30] 4) וְהַמִּשְׁנִים (שאול ובני ישראל ריחמו גם על) הבקר השמן שהיה שייך לעמלק,[31] 5) וְעַל הַכָּרִים (שאול ובני ישראל ריחמו גם על) על הכבשים השמנים שהיו שייכים לעמלק,[32] 6) וְעַל כָּל הַטּוֹב על כל דבר טוב שבני ישראל מצאו כשנלחמו בעמלק,[33] וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם והם (שאול ובני ישראל) לא רצו להשמיד את כל הדברים האלה,[34] וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה ואילו כל המקנה הבזוי, המקנה שאינו משובח,[35] וְנָמֵס והמקנה הנשחת, המקנה שאינו טוב,[36] אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ (כל המקנה שלא היה טוב) השמידו בני ישראל[37]: (י) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' אמר לשמואל דבר נבואה,[38] לֵאמֹר כך אמר ה' לשמואל בדבר הנבואה[39]: (יא) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כביכול שיניתי את דעתי על שהמלכתי את שאול למלך על ישראל,[40] כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי (שיניתי את דעתי מהמלכת שאול על ישראל) כיוון ששאול חזר בו מעבודת ה', שאול התרחק מעבודת ה',[41] וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים והוא לא קיים את הציווי שציוויתי אותו,[42] וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל שמואל כעס על עצמו בגלל שהוא דאג לאחר שהוא שמע את דברי ה'. שמואל דאג לאחר שה' אמר לו שהוא מתחרט על המלכת שאול, ולכן הוא כעס על עצמו. דרכו של אדם דואג לכעוס על עצמו,[43] וַיִּזְעַק אֶל יְקֹוָק כָּל הַלָּיְלָה שמואל התפלל על שאול לפני ה' לאורך כל הלילה[44]: (יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר שמואל קם מוקדם בבוקר כדי ללכת לקראת שאול,[45] וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל נאמר לשמואל: לֵאמֹר כך נאמר לשמואל:[46] בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה שאול הגיע למקום שנקרא "כרמל",[47] וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד שאול הכין לעצמו מקום אליו הוא יוכל לאסוף את כל החיילים כדי לחלק את השלל שהוא לקח מעמלק,[48] וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל ומהכרמל, שאול הסתובב וירד אל הגלגל (גם דברים אלו נאמרו לשמואל)[49]: (יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל שמואל הגיע אל שאול כששאול הגיע לגלגל,[50] וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל שאול אמר לשמואל: בָּרוּךְ אַתָּה לַיקֹוָק (שאול אמר לשמואל) ה' יברך אותך,[51] הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְקֹוָק (שאול אמר לשמואל ה' יברך אותך) כיוון שבזכותך קיימתי את הציווי של ה' להשמיד את עמלק. על ידי שציווית אותי להשמיד את עמלק, קיימתי את ציווי ה'[52]: (יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל שאל את שאול: וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי (אם קיימת את הציווי של ה') מהו קול הצאן הזה שאני שומע,[53] וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ ומהו קול הבקר שאני שומע? הרי אני שומע קולות העולים מבהמות שהיו שייכות לעמלק[54]: (טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול ענה לשמואל: מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם נכון, הביאו מעמלק את הבהמות שאתה שומע את קולם, אולם, אין כל דבר רע במה שלא הרגנו את הבהמות האלה,[55] אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ העם ריחם על הצאן והבקר המובחר, כדי להקריב אותם לקרבן לה' אלוקיך, ולא כדי לקחת אותם לעצמם (ואם כן אין בכך כל דבר רע),[56] וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ ואת שאר הבהמות, שלא היו ראויים להקריב לה', השמדנו[57]: (טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל שמואל אמר לשאול: הֶרֶף תעזוב את דבריך, אל תתרץ את מעשיך,[58] וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֵלַי הַלָּיְלָה ואני אומר לך את מה שה' אמר לי הלילה,[59] וַיֹּאמֶר לוֹ שאול אמר לשמואל: דַּבֵּר תאמר לי את מה שה' אמר לך[60]: (יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל אמר לשאול: הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ הרי גם אם בעיני עצמך אתה נחשב לאדם קטן (ולכן חשבת שאתה צריך לשמוע בקול העם),[61] רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה הרי אתה המנהיג של עם ישראל,[62] וַיִּמְשָׁחֲךָ יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וה' משח אותך למלך על בני ישראל, ואם כן היה מוטל עליך לכפות את רצון ה' על העם ולהשמיד את עמלק לגמרי[63]: (יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ יְקֹוָק בְּדָרֶךְ הרי ה' שלח אותך בדרך כדי להשמיד את עמלק,[64] וַיֹּאמֶר וה' אמר לך: לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק לך תשמיד את העם העמלקי שחטא,[65] וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם ותילחם בעמלק עד שבני ישראל ישמידו אותו לגמרי[66]: (יט) וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק ולמה לא קיימת את ציווי ה' (להשמיד לגמרי את עמלק),[67] וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל והתנפלת על השלל של עמלק (אמנם העם הוא שהתנפל על השלל, אך שאול לא מחה בו ולכן החטא נזקף לחובתו),[68] וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק עשית דבר רע בעיני ה' (בכך שלא השמדת את עמלק)[69]: (כ) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל שאול אמר לשמואל: אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אני באמת שמעתי בקול ה' (ולא כמו שאתה אומר שלא שמעתי בקולו),[70] וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְקֹוָק ואני הלכתי בדרך שה' שלח אותי כדי להשמיד את עמלק, וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק והבאתי איתי מהמלחמה את אגג, מלך עמלק, וניתן להרוג אותו עכשיו,[71] וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי ואת שאר עמלק, השמדתי[72]: (כא) וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם ועם ישראל לקח את מיטב החרם, את הבהמות הטובות מהצאן והבקר, והפריש אותם כדי להקריב קרבן לה' (ואני לא לקחתי לעצמי דבר),[73] לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל (העם לקח את מיטב הצאן והבקר) כדי להקריב אותם בגלגל לקרבן לה' אלוקיך[74]: (כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל אמר לשאול: הַחֵפֶץ לַיקֹוָק בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְקֹוָק האם ה' רוצה בקרבנות עולה ושלמים יותר ממה הוא שרוצה שישמעו בקולו? הרי עדיף היה לו הייתם שומעים בקול ה' ומשמידים את כל עמלק, ולא הייתם משאירים בהמות כדי להקריב אותם קרבן לה',[75] הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב ה' מעדיף, שישמעו בקולו יותר ממה שיקריבו לו קרבן,[76] לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים ה' מעדיף שישמעו בקולו יותר ממה שיקריבו לפניו חלב של אילים (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת)[77]: (כג) כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי כשם שהקוסם חוטא בכך שהוא מסיר את הביטחון שלו בה', כך חוטא מי שאינו שומע בקול ה' בגלל שהוא נכנע לאנשים אחרים (כמו שאתה נכנעת לבני ישראל),[78] וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר וריבוי הדברים הם דברי תוהו ושקר. שמואל אמר לשאול: חטאת לה' ולא יעזור לך ריבוי תחנונים ותירוצים,[79] יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק בגלל שמאסת בציווי ה' ולא קיימת אותו,[80] וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ (בגלל שמאסת בקיום ציווי ה') ה' מאס בך מלהיות מלך על ישראל[81]: (כד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל שאול אמר לשמואל: חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְקֹוָק חטאתי בכך שלא קיימתי את מצוות ה',[82] וְאֶת דְּבָרֶיךָ וכן חטאתי בכך שלא הודיתי מיד בחטא וסתרתי את דברי התוכחה שלך, וניסיתי לתרץ את מעשיי,[83] כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם חטאתי משום שפחדתי מהעם שלא רצה להשמיד את מיטב הצאן, וקיבלתי את דבריהם (ולכן לא השמדנו את כל עמלק)[84]: (כה) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שהודיתי שחטאתי,[85] שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי תמחל לי עכשיו על החטא שלי,[86] וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיקֹוָק ותלווה אותי בזמן שאלך להשתחוות לה'[87]: (כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל שמואל אמר לשאול: לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ לא אלווה אותך,[88] כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְקֹוָק (לא אלווה אותך) כיוון שמאסת מקיום הציווי של ה' (ולא השמדת את עמלק),[89] וַיִּמְאָסְךָ יְקֹוָק מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וה' מאס בך והחליט שאתה לא תמלוך יותר על ישראל. אם ה' מאס בך, כיצד אוכל ללוות אותך?[90]: (כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת כאשר שמואל הסתובב כדי ללכת משאול,[91] וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע (כששמואל הסתובב) שאול החזיק בקצה מעילו של שמואל, וכך נקרע המעיל[92]: (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל שמואל אמר לשאול: קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם קריעת המעיל היא סימן לכך שהיום ה' קרע ממך את מלכות ישראל, אתה לא תמלוך יותר על ישראל.[93] למרות שכבר בעבר, ה' העביר את מלכותו של שאול (משום שהוא לא חיכה לשמואל לפני המלחמה נגד הפלשתים), אותו חטא היה יכול להיסלח והגזירה הייתה יכולה להתבטל. אבל לאחר ששאול לא השמיד את עמלק, שמואל אמר לו שה' יסיר ממנו את המלוכה היום, כלומר, הגזירה כבר התקיימה ולא ניתן לבטל אותה,[94] וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ וה' נתן את המלכות של ישראל לחברך שמעשיו מתוקנים יותר ממעשיך[95]: (כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל וגם ה' שהוא חוזקו של ישראל,[96] לֹא יְשַׁקֵּר (ה') לא ישקר בדבריו,[97] וְלֹא יִנָּחֵם והוא (ה') גם לא ישנה את דעתו. שמואל אמר לשאול: גם אם אתה תחזור בתשובה, ה' לא יחזיר לך את המלוכה, כיוון שהוא כבר נתן את המלכות לאדם אחר, וה' לא ישקר לו בהעברת המלכות,[98] כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם (ה' לא ישנה את דעתו) שהרי הוא איננו במעלתו של אדם בשר ודם שמשנה את דעתו. ה' נמצא במעלה גבוהה יותר והוא אינו משנה את דעתו[99]: (ל) וַיֹּאמֶר שאול אמר לשמואל: חָטָאתִי למרות שחטאתי,[100] עַתָּה (למרות שחטאתי) עכשיו, כשאתה נמצא כאן,[101] כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל תכבד אותי לפחות עכשיו לפני זקני ישראל ולפני עם ישראל שנמצא כאן,[102] וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (תכבד אותי עכשיו) ותלווה אותי בזמן שאשתחווה לה'[103]: (לא) וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל שמואל התלווה אל שאול והלך אחריו,[104] וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיקֹוָק שאול השתחווה אל ה'[105]: (לב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל אמר: הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק תקרבו אליי את אגג,[106] וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת אגג הלך אל שמואל כשהוא היה קשור באזיקי ברזל,[107] וַיֹּאמֶר אֲגָג אגג אמר: אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת באמת הגיע אליי עכשיו מרירות המוות, אני יודע שאני הולך למות עכשיו[108]: (לג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל אמר לאגג: כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כמו שהחרב שלך גרמה לנשים שיהיו שכולות (לאחר שהרגת את בעליהן),[109] כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ (כמו שהחרב שלך גרמה לנשים שיהיו שכולות) כך אמא שלך תהיה שכולה ממך לאחר שאהרוג אותך,[110] וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְקֹוָק בַּגִּלְגָּל שמואל חתך לשניים את אגג לפני ה' בגלגל [111]: (לד) וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה שמואל חזר לביתו שהיה ברמה,[112] וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל ושאול חזר לביתו שהיה בגבעת שאול[113]: (לה) וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ שמואל לא ראה את שאול פעם נוספת עד שהוא (שמואל) מת,[114] כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל (שמואל לא ראה את שאול פעם נוספת) מכיוון ששמואל התאבל על שאול, שמואל הצטער על כך שהמלכות נלקחה משאול,[115] וַיקֹוָק נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל ולמרות ששמואל התאבל על שאול, ה' עדיין ניחם והצטער על שהוא המליך את שאול, והוא לא הסכים להחזירו למלכותו (ומרוב צער שמואל לא הלך לראות שוב את שאול)[116]:

[1] מצודות. מלבי"ם: הנביא מסביר מדוע החטא של שאול אל נמחל והחטא של דוד נמחל. שאול חטא בענייני המלוכה ולכן לא היה יכול להמשיך ולמלוך. חטאו של דוד לא היה קשור לענייני המלוכה אלא להיותו אדם, ולכן המלוכה לא נלקחה ממנו. שלמה חטא בחטא שהיה קשור לעניין המלוכה, שהוא התחתן עם נשים רבות למרות שלמלך אסור לעשות זאת, ולכן המלוכה נקרעה ממנו. שמואל אמר בדבריו אל שאול שהמצווהל מחות את עמלק היא פועל יוצא מכך שהוא נמשח למלך.

[2] מצודות. רש"י: שמואל אמר לשאול: לאחר שכבר חטאת פעם אחת ולא קיימת את מצוות ה', הפעם תקיים. רד"ק: לאחר שה' משח אותך למלך, על המלך לקיים את דבר ה' ואת המצווה המוטלת על המלך למחות את זכר עמלק.

[3] מצודות.

[4] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[5] מצודות. רד"ק: פקדתי מלשון תשלום גמול. מלבי"ם: הכתוב אומר שכאשר עמלק התקיפו את עם ישראל, לא הייתה להם מטרה כמו אחת המטרות שעם יוצא בשבילם למלחמה. א. כדי לכבוש ארץ – אך עם ישראל היה "בדרך", ללא ארץ. ב. כדי להבריח את העם המותקף מארץ התוקפים, אך עם ישראל לא היה קרוב לגבול ארצו של עמלק, אלא היה "בדרך". ג. שיש איזשהו סכסוך בין שני העמים, אבל כאן כתוב "אשר קרך בדרך", לא היה ביניהם שום סכסוך. ד. להראות את גבורתו של העם התוקף, אך עמלק "זינב בכל החשלים". ה. אם העם התוקף חושש שהעם המותקף רוצה להעבירו על דתו, אך עמלק "ולא ירא אלוהים", לא הייתה לו בכלל אמונה שהיה צריך להעבירו מדתו. עמלק תקף את בני ישראל משתי סיבות: א. משום שהוא כפר בה' ולא רצה ששאר העמים ח=יפחדו לתקוף את בני ישראל. ב. שנאה לעם ישראל מצד שהם היו צאצאיו של יעקב.

[6] תרגום. מצודות: צלע זו של הפסוק מהווה חזרה על צלע הפסוק הקודמת.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רד"ק בשם אביו: תחרים את כל רכוש עמלק כך שאף אחד לא ייהנה מהרכוש, ואח"כ תשמיד את עמלק לגמרי.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] תרגום. רד"ק: שאול צווה להשמיד גם את בעלי החיים משום שאם בעלי החיים היו נשארים בחיים, היו אומרים שהם היו שייכים לעמלק ועדיין היו מזכירים את עמלק ואין זה השמדת העם. רלב"ג בפירושו לפסוק ו': האיסור לקחת שלל מעמלק נועד להדגיש שמטרת המלחמה הייתה רק נקמה בעמלק על מה שהם עשו לבני ישראל בצאתם ממצרים, ולא כדי לקחת את השלל. זו גם הסיבה שבני ישראל נמנעו בימי מרדכי ואסתר מלקחת מהשלל. רבינו ישעיה: הסיבה לציווי להשמדת הבהמות גם כן – משום שהעמלקים היו עושים עצמם כבהמות על ידי כישוף. רלב"ג: כל מי שהוזכר בפסוק זה הוזכר על דרך ההדרגה. האיש החשוב ביותר והחמור נחשב הכי פחות בחשיבותו.

[13] מצודות ופירש כך מדוע נקראת האסיפה בלשון "וישמע". רד"ק: הוסיף פירוש נוסף, שהוא אסף את החיילים במטרה שהם ישמעו לו בשעת המלחמה. מלבי"ם: בפסוק זה מבואר ששאול אל היה צריך לפחד מהעם, שהרי הוא אסף את כולם על פי ציווי הנביא ואם הוא היה מוכיח אותם שיקיימו את הציווי שלה', הם היו שומעים בקולו. כמו"כ שאול לא נמנע מהריגת הבהמות כדי לקחת אותם לשלל עצמו, שהרי הוא פקד את העם על ידי טלאים, ואם כן היו לו הרבה מאוד טלאים.

[14] מצודות. רש"י בשם חז"ל: שאול מנה את העם על ידי טלאים, כל אחד מהחיילים הביא טלה, כיוון שאסור לספור אנשים. רד"ק בשם תרגום: שאול מנה את החיילים על ידי קרבנות הפסח, ואם המלחמה נגד עמלק היה בפסח, המניין היה צריך להיות בנוב משום שאסור להקריב את קרבן פסח בבמה.

[15] מצודות.

[16] תרגום. רבינו ישעיה: מיהודה נאספו רק עשרת אלפים חיילים, למרות שלפי מספר האנשים היו אמורים להתאסף יותר חיילים, משום שאנשי שבט יהודה לא קיבלו את שאול למלך עליהם משום שהוא לא היה מהשבט שלהם.

[17] מצודות. תרגום: שאול צייד את צבאו בנחל. רד"ק: שאול ארב בנחל. "וירב" מלשון מארב. רש"י בשם חז"ל:שאול עשה חשבון על עסקי נחל והוא אמר שאם התורה ציוותה להביא עגלה ערופה אפילו על אדם אחד שמת, כל שכן שלא ניתן להרוג את מי שלא חטא. אם האנשים בעמלק חטאו, הבהמות לא חטאו ולא צריך להרוג אותם. רלב"ג: הכוונה ששאול נלחם נגד עמלק במישור. מלבי"ם: שאול חיפש תירוץ לתקוף את עמלק והוא עשה זאת על ידי שטען שהנחל שבשליטתם שייך לבני ישראל.

[18] רלב"ג + מצודות. רש"י בשם חז"ל: בני הקיני היו יושבים במדבר יהודה כדי ללמוד תורה מיעבץ. רד"ק: למרות שבתחילת הספר ראינו שהקיני עלה מעיר התמרים, הרי שהם היו נודדים ממקום למקום וכעת הם הגיעו לשבת ליד עמלק. מהר"י קרא: בימי דבורה הקיני התיישב יחד עם עמלק. מלבי"ם: הקיני ישב בנחל ששאול טען ששייך לבני ישראל.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רש"י: החסד היה שיתרו אכל מסעודתם של אהרון ומשה, אלא שהפסוק העלה על יתרו שהחסד שהוא עשהל משה ואהרון היה כאילו עם כל בני ישראל.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] מצודות. רד"ק: שור היה בארץ ישמעאל, אלא שעמלק כבשו את המקום מישמעאל או שהם ישבו יחד עם הישמעאלים.

[25] יסוד מלכות.

[26] תרגום.

[27] עפ"י מצודות בפירושו לספר שופטים, פרק ד' פסוק טו'. עיין בהערות לביארנו בספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'.

[28] תרגום. מלבי"ם: יש הבדל בין הפועל ח.מ.ל לבין הפועל ח.ס. הפועל חס אומר שלאדם יש צורך במה שהוא חס עליו, ולכן ייתכן שהאדם יחוס על דבר ובכל זאת ישמיד אותו, והרגשה זו היא הרגשה שאין בה עבירה. לעומת זאת, החמלה היא מחשבה שאין ראוי לעשות זאת, ואסורל אדם להרגיש כך כשה' ציווה ההפך, וזה היה חטאו של שאול שחשב שאין זה ראוי לקיים את ציווי ה'.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] מצודות. רד"ק: ההבדל בין צורות הבקר המוזכרים בפסוק הוא בגיל שלהם ולא בטיב שלהם.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. כמו"כ הסביר שהמקנה נקרא מלאכה משום שעם המקנה היו עושים את המלאכה.

[36] מצודות.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] תרגום + מצודות.

[46] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[47] תרגום. רש"י: הכוונה ששאול בנה לעצמו מזבח. יש לעיין בדבריו: חז"ל זיהו מקום זה עם הכרמל שבצפון ארץ ישראל ולכן הם אמרו שאליהו הנביא בנה מחדש את המזבח ששאול בנה שם עתה. אולם מהלך הדברים משמע שהמלחמה נגד עמלק הייתה בדרום ולא בצפון. עיין בהערות שלנו לספר מלכים א' פרק יח' שם הסברנו את הדברים ביתר אריכות.

[48] מצודות. רש"י: בונה לו מזבח. מהר"י קרא: הכוונה ששאול מינה נציג של השלטון בגלגל. מלבי"ם: שאול בנה אנדרטה על הניצחון.

[49] מצודות. רד"ק: שאול הלך לגלגל משום ששם היה המשכן בתחילת הכניסה לארץ והיו מכבדים את המקום גם כאשר המשכן היה בנוי בנוב, ושאול רצה להקריב שם קרבן ולהודות לה' על שניצח במלחמה נגד עמלק.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה איננה ששאול ממש בירך את שמואל, אלא שהוא שאל בשלומו.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות. רד"ק: שאול השצמש בביטוי "אלהיך" למעלתו של שמואל, היות וככל שהאדם גדול יותר, ראוי יותר לומר עליו "אלהיך". רלב"ג: שאול חשב שאם יקריבו את הבהמות שהיו שייכות לעמלק, הדבר לא יהיה רע בעיני ה', אלא שהוא האשים את העם כדי שיהיה לו תירוץ מדוע הוא עזב אותם. כמו"כ כתב ששאול אמר שהוא חשב שמותר לו להשאיר את אגג בחיים משום שלא היה ציווי מפורש להחרים את המלך.  

[57] מצודות.

[58] מצודות. רש"י: המתן.

[59] מצודות.

[60] רד"ק: הסביר את עניין הקרי והכתיב. בקרי כתוב "ויאמר" משום ששאול אמר לשמואל לומר את הדברים. בכתיב כתוב "ויאמרו" משום שגם הזקנים אמרו לו לומר את הדברים.

[61] מצודות. מהר"י קרא: אם היית קטן בעיני עצמך בשעה שהומלכת למלך, הרי שעכשיו, לאחר שאתה כבר מלך, עליך להתרגל לכך שאתה המנהיג.

[62] מצודות. תרגום: שבט בנימין היה השבט הראשון שקפץ לים.

[63] מצודות. מלבי"ם: בדברים אלה אמר שאול לשמואל שהוא לא היה צריך לחשוש מהעם משום שהמינוי שלו לא נבע מהסכמת העם, אלא ממשיחתו למלך על ידי ה'.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] מצודות. רד"ק: הסתפק אם מה שכתוב "כלותם" הכוונה עד שבני ישראל יכלו את עמלק, אלא שהאות מ' מוסבת על הפועל, או שהכוונה שכלותם משמעו כלות אותם, אלא שהנביא כתב תוספת לבאר ולכן כתב גם את המילה אותם.

[67] מצודות.

[68] יסוד מלכות. מצודות: מלשון פריחה. רש"י: מלשון לעוף. ועיין בביאורנו לפרק יד' פסוק לא' ובהערות שם.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] מצודות. תרגום: הפרשנו את הבהמות לפני שהשמדנו את החרם.

[74] תרגום.

[75] מצודות. רלב"ג: כל עניין הקרבנות בא לכפר, ולכן היה עדיף שהאדם לא יחטא ולא יתחייב קרבן. מלבי"ם: יש הבדל בין חפץ לרצון. חפץ משמעו תכונה נפשית שהוא מתאווה לדבר כלשהו. רצון הוא תכונת מחשבתית שלמרות שהוא אינו רוצה דבר בגלל טוב הדבר, יש עדיין הכרח בדבר. הרצון בקרבנות נולד משום שה' רצה שיהיו קרבנות שיכפרו על החטא, אך השמיעה בקול ה' נועדה מצד עצם הדבר שה' רוצה שיעשו. לכן השמיעה בקול ה' גוברת על הקרבת הקרבנות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות. רש"י: "הפצר" משמעו אדם שמדבר הרבה דברים, וכשם שמי שעוסק באון ותרפים נענש, כך ייענש מי שמדבר הרבה ועובר על ציווי ה' נענש. רלב"ג: הכוונה שמי שמוסיף או גורע במצוות ה' נחשב מורד בה' למרות שהוא מקיים חלק מהציווי. הקוסם ראוה חלק מהתמונה אך לא את כללותה, והתרפים מראים את התמונה אך מוסיפים גם דברים שאינם שייכים למעשה, ולכן שמואל דימה את התוספת והחיסרון במצוות ה' לקסם ותרפים. מלבי"ם: הקסם הוא חטא שאדם אינו תמים עם ה' אך כאשר אדם עוד הולך לעבוד ע"ז, יש בכך חטא חמור יותר. כך גם בחטאו של שאול. קודם הוא עבר על חטא אחד שהוא לא מחה את עמלק, ולאחר מכן הוא חטא בחטא חמור יותר שהוא ניסה להכחיש את חטאו.

[80] מצודות.

[81] תרגום.

[82] תרגום.

[83] מצודות. רד"ק: לא קיימתי את דבר ה' שנאמר לי על ידך.

[84] מצודות. רש"י: הכוונה ששאול פחד מדואג האדומי.

[85] מצודות.

[86] תרגום.

[87] תרגום. מלבי"ם: שאול ביקש משמואל למחול לו על שהוא לא שמע אליו ושהם ילכו יחד ויבקשו סליחה מאת ה'.

[88] תרגום.

[89] תרגום.

[90] מצודות.

[91] מהר"י קרא.

[92] מצודות. רש"י בשם חז"ל: זהו אחד הפסוקים שאין בהם הכרע לגבי כוונת הכתוב, מי החזיק בכנף מעילו של מי. האם שמואל החזיק בכנף מעילו של שאול או האם שאול החזיק בכף מעילו של שמואל. כמו"כ קריעת המעיל היוותה סימן לשאול שמי שיקרע את כנף מעילו ימונה למלך. רד"ק: יש אומרים ששמואל קרע את המיעל של עצמו משום שכך דרכם של צדיקים כאשר נטיעתם אינה משובחת.

[93] מצודות.

[94] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שבחטא הראשון ה' העביר ממנו את המלכות, כלומר, שצאצאיו כבר לא ימלכו, ועתה הוא עצמו יועבר ממלכותו. רלב"ג: לאחר החטא הראשון, ה' אמר לשאול שהוא איבד את המלוכה. לאחר החטא של אי מחיית עמלק, ה' מאס בו למלך, ודבר שהוא נמאס נדחה תוך זמן קצר, וכך שאוך יאבד את המלוכה במהרה. מלבי"ם: כאשר יש נבואה עם מעשה, כמו שכאן היה מעשה של קריעה, אין חזרה של הנבואה. כבר עכשיו נלקח משאול זיו המלוכה למרות שנתינת המלוכה לדוד הייתה רק אחרי כן.

[95] תרגום.

[96] מצודות. רד"ק: למרות שהמלכות שלך לא תקום, הטובה שה' הבטיח לעם ישראל לא יסור ממקומו. כמו"כ כתב שה' מעולם לא הבטיח שהמלוכה תישאר לעולם בידי שאול וצאצאיו, אך אם שאול לא היה חוטא, המלכות הייתה נשארת אצלם. אולם, אצל דוד שהמלוכה הובטחה לו ולצאצאיו לעולם, המלוכה תישאר אצלם גם אם יחטאו.

[97] מצודות.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] תרגום.

[103] תרגום.

[104] תרגום. רלב"ג: כאשר שמואל ראה ששאול מתבייש מזקני העם, הוא חזר וליווה אותו. מלבי"ם: הכוונה שכאשר שאול ביקש משמואל לבוא איתו, לא כדי להתפלל לה' שיסלח לו ולבטל את הגזרה, שמואל הסכים להצטרף אליו.

[105] תרגום.

[106] מצודות.

[107] מצודות. תרגום: אגג הלך בצורה מפונקת, בגאווה. רד"ק: אגג הלך בשמחה על שהוא הולך למות, כיוון שהוא העדיף למות מאשר להישאר ביד ישראל.

[108] מצודות. רלב"ג: לאחר שאגג ראה את שמואל, הוא אמר שלא ייתכן ששמואל יהרוג אותו (כיוון שאגג ראה ששמואל צדיק). רבינו ישעיה: אגג אמר שהוא התייאש מלחיות ושהוא רוצה כבר למות. מלבי"ם: עד עכשיו כשאגג היה בשבי היו מבזים אותו והוא העדיף למות. לכן שמואל הסביר לו שהוא הורג אותו, למרות שהוא היה מעדיף למות מאשר לחיות בביזיון, משום שהוא רצהל קיים בו מידה כנגד מידה.

[109] מצודות. רש"י: הייתם חותכים את זנביהם של בחורי ישראל.

[110] מצודות.

[111] מצודות. רש"י: הוא חתך אותו לארבע.

[112] תרגום.

[113] תרגום.

[114] תרגום.

[115] מצודות.

[116] מצודות.