שמואל א פרק כ

שמואל א פרק כ

 (א) וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה דוד ניצל את הזמן ששאול התנבא כדי לברוח מניות שהיה ברמה,[1] וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן דוד בא לפני יהונתן ואמר לו: מֶה עָשִׂיתִי איזה דבר חטא חטאתי לפני ה' שאני ראוי לכך שאביך יהרוג אותי,[2] מֶה עֲוֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ ומהו החטא או הפשע שחטאתי ומרדתי באביך (דוד שאל את יהונתן האם יש חטא שהוא חטא בו בתור אדם פרטי בינו לבין ה', חטא של בין אדם לחברו או בין אדם למקום, או, האם יש חטא הקשור לכבוד המלכות שהוא חטא בו),[3] כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי (באיזה חטא חטאתי) שבגללו אביך מבקש להרוג אותי[4]: (ב) וַיֹּאמֶר לוֹ יונתן אמר לדוד: חָלִילָה לֹא תָמוּת גנאי הוא לאבי לעבור על שבועתו שהוא נשבע שלא יהרוג אותך, ולכן אתה לא תמות (יהונתן חשב ששאול רצה להרוג את דוד רק כששרתה עליו רוח רעה, ובזמנים האלה דוד יוכל להישמר ממנו ולהינצל),[5] הִנֵּה לֹא יַעֲשֶׂה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת אָזְנִי הרי אבי איננו עושה דבר גדול או דבר קטן בלי שהוא אומר לי, אבי איננו עושה דבר כלשהו בלי לומר לי,[6] וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (ואם אבי אומר לי כל  דבר שהוא עושה) מדוע שהוא יסתיר ממני שהוא רוצה להרוג אותך?[7] אֵין זֹאת (ומכיוון שאבי לא סיפר לי שהוא רוצה להרוג אותך) סימן שאין דבריך נכונים, והוא אינו רוצה להרוג אותך[8]: (ג) וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר (לאחר שדוד הסביר ליהונתן מדוע שאול לא אמר לו שהוא רוצה להרוג אותו – הסבר שיופיע בהמשך הפסוק) דוד גם נשבע ואמר:[9] יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אביך יודע שאני מוצא חן בעיניך,[10] וַיֹּאמֶר ולכן אביך אמר: אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב (שאול אמר) אינני רוצה שיהונתן יידע זאת (שאני רוצה להרוג את דוד), כדי שהוא (יהונתן) לא יצטער,[11] וְאוּלָם חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשֶׁךָ אבל אני נשבע,[12] כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת שהיה שיעור קטן, שיעור של צעד אחד קטן, שהיה ביני לבין המוות. דוד אמר ליהונתן שהוא נשבע שהוא כמעט נהרג על ידי שאול[13]: (ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יהונתן אמר לדוד: מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ מה הנפש שלך אומרת, מה אתה רוצה שאעשה,[14] וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ (מה אתה רוצה שאעשה) ואעשה זאת.[15] יהונתן החזיר את דוד לעמוד לפני שאול לאחר שדוד ברח ממנו בניות. אלא שיהונתן הציע לדוד לערוך מבחן כדי לבדוק האם שאול באמת רוצה להרוג אותו[16]: (ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן דוד אמר ליהונתן: הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר מחר חל ראש חודש. בסעודת ראש חודש, היה נהוג שכל משרתיו של המלך מגיעים לאכול ואף אחד מהם לא היה נעדר,[17] וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל ודרכי לשבת עם המלך לאכול בכל ראש חודש,[18] וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית ואתה תשלח אותי להסתתר בשדה למשך שלש ימים: היום, מחר ומחרתיים[19]: (ו) אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ אם אביך יזכור אותי, וישאל אותך היכן אני נמצא,[20] וְאָמַרְתָּ (אם אביך ישאל היכן אני) תענה לאביך: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ דוד ביקש ממני רשות ללכת לעירו בית לחם,[21] כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה (דוד ביקש ממני רשות לחזור לבית לחם) כיוון שזהו זמן קבוע שמשפחתו מקריבה קרבן, בכל שנה ביום זה משפחתו של דוד הייתה מקריבה קרבן, ודוד רצה להשתתף בהקרבת הקרבן המשפחתית[22]: (ז) אִם כֹּה יֹאמַר אם שאול יאמר כך: טוֹב אתה, יונתן, עשית דבר טוב בכך שנתת לו ללכת לבית לחם,[23] שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ (אם אביך יאמר לך שעשית טוב כשנתת לי רשות ללכת) אז תדע ששלום לי, ואביך אינו רוצה להרוג אותי,[24] וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ ואם אביך יכעס,[25] דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ (אם אביך יכעס על שנתת לי רשות ללכת) אתה תדע שסוף דעתו של אביך, כלומר: רצונו האמיתי של אביך הוא להרוג אותי[26]: (ח) וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ תעשה עימי חסד, בכך שתאמר לי מה ענה אביך (דוד כיבד את יהונתן וכינה את עצמו עבדו),[27] כִּי בִּבְרִית יְקֹוָק הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ כיוון שאתה כרתת ברית איתי (ולכן ראוי שתאמר לי מה ענה אביך),[28] וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן ואם אתה רואה שיש בי חטא שבגללו מגיע לי למות (ובגלל חטא זה אינך רוצה לקיים את הברית),[29] הֲמִיתֵנִי אַתָּה (אם אתה רואה שיש בי חטא שבגללו אינך רוצה לקיים את הברית) תהרוג אותי אתה בעצמך,[30] וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי ואל תביא אותי לפני אביך כדי שהוא יהרוג אותי. אם לא תאמר לי את תשובתו של אביך, ואני אחזור לעמוד לפניו וכך הוא יצליח להרוג אותי, ייחשב הדבר כאילו אתה הרגת אותי[31]: (ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן יהונתן אמר לדוד: חָלִילָה לָּךְ גנאי הוא לך שיהיה בך חטא שבגללו ארצה להפר את הברית. יהונתן אמר לדוד שאין שום חטא שהוא חטא בו שימנע את המשך קיום הברית,[32] כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ שהרי אם אדע שנגמר בדעתו של אבי לבא עליך ולהרוג אותך,[33] וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ ולא אומר לך את כוונתו של אבי? הרי אם אדע שאבי רוצה להרוג אותך, בוודאי אומר לך שכך הם הדברים[34]: (י) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן דוד שאל את יהונתן: מִי יַגִּיד לִי על ידי מי תאמר לי את דברי אביך,[35] אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה (על ידי מי תאמר לי את דברי אביך) אם אביך יגיב לדבריך באופן קשה או באופן נוח, על ידי מי תאמר לי אם אביך כעס או שהוא לא כעס על ששחררת אותי[36]: (יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יהונתן אמר לדוד: לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה בא ונצא אל השדה, שם נוכל לומר זה לזה את הסודות בלי לחשוש שמישהו ישמע אותם,[37] וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה דוד ויהונתן יצאו אל השדה[38]: (יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יהונתן אמר לדוד: יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אני נשבע בשם ה' אלוקי ישראל,[39] כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית (אני נשבע) שביום שאחרי ראש חודש, מחרתיים, אני אחקור ואברר אצל אבי,[40] וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד וכאשר תהיה בשורה טובה בפי לומר לך,[41] וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ לא אשלח אליך שליח לומר לך את הדברים הטובים? דוד אמר שהוא נשבע שאם יהיו לו דברים טובים לומר לדוד, הוא ישלח שליח לבשר לו אותם[42]: (יג) כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף אני נשבע בשם ה',[43] כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ (אני נשבע בשם ה') שאם יהיה טוב בעיני אבי לעשות לך דברים רעים, שאם אבי ירצה לפגוע בך,[44] וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ (אני נשבע שאם אבי ירצה לפגוע בך) אני אומר לך זאת, אודיע לך שאבי רוצה לעשות לך דברים רעים (למרות שיהיה קשה לי לעשות זאת),[45] וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם ואני אשלח אותך כך שתוכל ללכת בשלום,[46] וִיהִי יְקֹוָק עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי ואני מאחל לך שה' יהיה בעזרתך כמו שהוא היה בעזרת אבי (עד ששרתה עליו הרוח הרעה)[47]: (יד) וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי ואם אהיה חי כשאתה תמלוך על ישראל, אני יודע שאינני צריך לבקש ממך דבר,[48] וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְקֹוָק ואני יודע שלא אצטרך לבקש ממך לעשות חסד איתי, כיוון שברור לי שתעשה זאת גם בלי שאבקש,[49] וְלֹא אָמוּת וכל עוד שאחיה, אני בטוח שתעשה איתי חסד[50]: (טו) וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם ואני גם יודע שאינני צריך לדאוג שמא תימנע מלעשות תמיד חסד עם משפחתי,[51] וְלֹא בְּהַכְרִת יְקֹוָק אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וגם כשתכרית את אויביך, כשתהרוג את כל משפחתו של שאול (כפי שנלמד בהמשך הספר), אני יודע שאתה תרחם על צאצאיי ולא תהרוג אותם, כך שאינני צריך לבקש ממך לרחם על צאצאיי[52]: (טז) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד יהונתן כרת ברית בו הוא התחייב שהוא ישמור על משפחתו של דוד בתקופת הזמן שדוד יברח משאול,[53] וּבִקֵּשׁ יְקֹוָק מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד יהונתן אמר: אני מאחל שה' יבקש גמול רע מאויבי דוד. ה' ינקום בכל אויבי דוד[54]: (יז) וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ יהונתן השביע את דוד פעם נוספת, אולם הוא עשה זאת משום שהוא אהב לשמוע מפי דוד שכאשר הוא ימלוך, הוא יעשה חסד עם זרעו (ולא בגלל שהוא חשש שדוד לא יעמוד בשבועתו הראשונה),[55] כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ כיוון שיהונתן אהב את דוד אהבת נפש (ולכן הוא השביע אותו פעם נוספת)[56]: (יח) וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן דוד אמר ליהונתן: מָחָר חֹדֶשׁ מחר ראש חודש,[57] וְנִפְקַדְתָּ ייזכרו בך, ישימו לב שאינך נמצא,[58] כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ (ישימו לב שאינך נמצא) מכיוון שמקום מושבך יהיה חסר. אתה לא תשב איתנו לאכול בסעודת ראש חודש, ועל ידי שמקומך יהיה ריק, ייזכרו שלא הגעת לסעודה[59]: (יט) וְשִׁלַּשְׁתָּ בשלשת הימים הקרובים,[60] תֵּרֵד מְאֹד תרד אל העמק ותסתתר שם טוב,[61] וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיּוֹם הַמַּעֲשֶׂה ותתחבא באותו מקום בו התחבאת ביום שהסתתרת בשדה (אז דיברתי עם אבי עליך עד שהוא נשבע שהוא לא יעשה לך דבר רע),[62] וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל ואתה תשב ליד האבן שמיועדת להולכי אורח. אבן זו שימשה לסימון הדרך לעוברי דרכים[63]: (כ) וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה ואני אירה בקשתי שלשה חיצים לצד האבן,[64] לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה ואעשה את עצמי כאילו שאני קולע למטרה, כאילו שהאבן משמשת לי למטרה[65]: (כא) וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אחרי שאירה את החיצים, אשלח את הנער שאיתי כדי למצוא את החיצים,[66] אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה אם אומר לנער בלשון זו: "החיצים ממך והנה" (שזה סימן שהחיצים קרובים אליי יותר משהם קרובים לנער, והנער כבר עבר את מקום החיצים),[67] קָחֶנּוּ וָבֹאָה תיקח אתה (דוד) את החץ ותבוא אליי,[68] כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר שהרי זה סימן שכשאשר חקרתי את אבי, גיליתי ששלום לך, ואינו רוצה לעשות לך דבר רע,[69] חַי יְקֹוָק כך אני נשבע בשם ה'[70]: (כב) וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה ואם אומר לנער בלשון זו: "הנה החיצים ממך והלאה" (שזה סימן שהנער עוד לא הגיע אל מקום החיצים),[71] לֵךְ לך לדרכך וברח,[72] כִּי שִׁלַּחֲךָ יְקֹוָק ההליכה תהיה לך טובה כיוון שרצון ה' הוא שתברח משאול. יהונתן אמר שהוא יסמן לדוד את תשובתו של שאול על ידי ירי החיצים. אם תגובתו של שאול תהיה טובה והוא לא יכעס על היעדרותו של דוד, יהונתן יירה את החיצים קרוב אליו, והוא יאמר לנער שהחיצים נמצאים "ממנו והנה", ואז דוד יוכל לצאת ממקום מחבואו (אלא שיהונתן לא רצה לומר לדוד שהוא יכול לצאת ממקום מחבואו משום שהוא לא רצה שהנער יידע שדוד הסתתר שם בהתייעצות איתו). אך אם שאול יכעס על היעדרותו של דוד, יהונתן יירה את החיצים רחוק יותר מאבן האזל, והוא יאמר לנער שהחיצים נמצאים "ממנו והלאה", וכך יידע דוד שהוא צריך לברוח[73]: (כג) וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה והברית שאנחנו כרתנו זה עם זה,[74] הִנֵּה יְקֹוָק בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם ה' יהיה לעולם העד ביני לבינך על שכרתנו את הברית[75]: (כד) וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה דוד התחבא בשדה,[76] וַיְהִי הַחֹדֶשׁ כאשר הגיע ראש חודש,[77] וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל שאול ישב כדי לאכול את הסעודה הגדולה שהיו אוכלים בראש חודש[78]: (כה) וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם שאול ישב במקום המיוחד לו, במקום שהוא היה יושב בכל סעודת ראש חודש,[79] אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר מקום מושבו של המלך היה ליד הקיר,[80] וַיָּקָם יְהוֹנָתָן יהונתן קם מהמקום הקבוע שלו,[81] וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וכך יצא שאבנר הוא זה שישב ליד שאול. עד ראש חודש זה, כאשר היו יושבים לסעודת ראש חודש, דוד היה יושב ליד שאול, יהונתן היה יושב ליד דוד ואבנר היה יושב ליד יהונתן. הפעם, כשדוד לא הגיע, יצא שיהונתן ישב ליד שאול, אך אין זה דרך ארץ שבן יאכל ליד אביו, ולכן יהונתן קם ממקומו וישב במקומו של אבנר, וכך יצא שאבנר ישב במקומו של יהונתן והוא היה זה שישב ליד שאול,[82] וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד מקומו של דוד היה חסר, דוד לא ישב במקומו[83]: (כו) וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא ביום הראשון, שאול לא אמר דבר על חסרונו של דוד,[84] כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא (שאול לא אמר דבר על חסרונו של דוד ביום הראשון) משום שהוא אמר שייתכן שקרה מקרה לדוד שגרם לו להיות לא טהור, ולכן הוא לא היה יכול להגיע, ואין זה ראוי שעל שולחן המלך יאכלו הטמאים והטהורים יחד,[85] כִּי לֹא טָהוֹר (שאול אמר שאולי דוד לא הגיע) מכיוון שהוא עוד לא הספיק להיטהר[86]: (כז) וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי ביום שלאחר ראש חודש, שהוא היום השני בחודש,[87] וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד מקומו של דוד היה חסר שוב, גם ביום השני דוד לא היה במקומו, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ שאול שאל את יהונתן בנו: מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם מדוע בן ישי, דוד, היה חסר בסעודת ראש חודש, גם אתמול וגם היום. שאול חשב שהיה ראוי שדוד יחזור לאחר שהוא נטהר, ומאחר שהוא לא הגיע אל שאול גם ביום השני, שאול שאל את יהונתן מדוע הוא לא בא[88]: (כח) וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל יהונתן ענה לשאול: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם דוד ביקש ממני רשות ללכת לבית לחם[89]: (כט) וַיֹּאמֶר דוד אמר לי: שַׁלְּחֵנִי נָא תן לי עכשיו רשות ללכת (לבית לחם),[90] כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר (תן לי רשות ללכת לבית לחם) כיוון שביום זה משפחתנו מקריבה קרבן,[91] וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי ואחי אליאב, ציווה עליי להשתתף בהקרבת הקרבן,[92] וְעַתָּה עכשיו, מאחר ויש למשפחתי יום שבו הם מקריבים קרבן,[93] אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא ואם אני (דוד), מוצא חן בעיניך (יהונתן), אשתמט עכשיו לכמה ימים מעבודתי לפני המלך,[94] וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי וכך אוכל לראות את האחים שלי (כשהם מקריבים את הקרבן),[95] עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ ולכן דוד לא משתתף בסעודתו של המלך (כיוון שנתתי לו רשות ללכת לבית לחם)[96]: (ל) וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן שאול התמלא בכעס על יהונתן,[97] וַיֹּאמֶר לוֹ שאול אמר ליהונתן בכעסו:[98] בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת על ידי שאתה מורד בי, אתה מתנהג כמו אשה שמורדת בבעלה,[99] הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי הרי אני יודע שאתה מעדיף שדוד בן ישי ימלוך במקומי,[100] לְבָשְׁתְּךָ דבר זה, שאתה מעדיף את דוד למלך, מבייש אותך,[101] וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ ואתה גורם להטלת דופי באמך. בגלל שאתה בוחר בדוד שימלוך במקומי, הבריות יאמרו שאינך באמת הבן שלי, שהרי אם היית באמת הבן שלי, לא ייתכן שהיית מעדיף שלא אתה תמלוך במקומי, אלא שדוד יהיה זה שימלוך במקומי[102]: (לא) כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה (אתה מפסיד את השלטון על ידי שאתה מציל את דוד) שהרי כל זמן שדוד בן ישי נשאר בחיים,[103] לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ (כל זמן שדוד בן ישי נשאר בחיים) לא אתה ולא מלכותך תתקיימו, אתה לא תמלוך על עם ישראל כל עוד דוד בן ישי חי,[104] וְעַתָּה ולאחר שנתת לו רשות ללכת לבית לחם,[105] שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי תשלח שליח לבית לחם ותחזיר את דוד אליי,[106] כִּי בֶן מָוֶת הוּא כיוון שדוד חייב מוות[107]: (לב) וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יהונתן ענה לשאול ושאל אותו: לָמָּה יוּמַת למה דוד יומת?[108] מֶה עָשָׂה במה חטא דוד? הרי גם אם ה' המליך את דוד למלך, זהו רצונו של ה', ואין זה שדוד עצמו מרד בך[109]: (לג) וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ שאול השליך את החנית שלו לעבר יהונתן כדי להכות אותו,[110] וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד מתגובתו של שאול, הבין יהונתן ששאול החליט סופית להרוג את דוד[111]: (לד) וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף יהונתן קם מהשולחן בכעס,[112] וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם יהונתן לא אכל דבר ביום השני של החודש. יהונתן נמנע מלאכול משתי סיבות:[113] 1) כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כיוון שהוא היה עצוב ודאג לדוד,[114] 2) כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו כיוון ששאול בייש אותו (יהונתן) כשהוא קרא לו "בן נעוות המרדות", והטיל עליו את החנית[115]: (לה) וַיְהִי בַבֹּקֶר בבוקר של היום השלישי בחודש. אמנם יהונתן ודוד קבעו שהם ידברו ביניהם ביום השני של החודש שהוא היום השלישי להסתתרותו של דוד, אלא שיהונתן חשש שלאחר ששאול ניסה להטיל עליו את החנית, שאול ישלח אנשים לעקוב אחריו (אחרי יהונתן) כדי למצוא את דוד, ולכן יהונתן חיכה לבוקר, שהוא זמן שבני המלכים היו יוצאים לטייל, וכך שאול לא יחשוד בו ולא ישלח אנשים לעקוב אחריו,[116] וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה יהונתן יצא אל השדה כדי לפגוש שם את דוד,[117] לְמוֹעֵד דָּוִד (יהונתן יצא לשדה) למקום שיועד לפגישה עם דוד, למקום שבו קבעו יהונתן ודוד להיפגש,[118] וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ יהונתן לקח איתו נער קטן, כדי שלא יחשדו בו שהוא הולך לדוד. אם יהונתן היה הולך לבד, היו חושדים בו שהוא הולך לדוד, ואם הוא היה הולך עם הנער שהוא היה רגיל לקחת איתו, ייתכן שהנער היה מבין שיהונתן נפגש עם דוד[119]: (לו) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ יהונתן אמר לנער שהיה איתו: רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה רוץ ותמצא עכשיו את החיצים שאני יורה,[120] הַנַּעַר רָץ הנער של יהונתן רץ כדי למצוא את החיצים,[121] וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ בעוד שהנער רץ, יהונתן ירה את החץ השני רחוק יותר מהחץ הראשון, כדי שכאשר הנער יביא את החץ השני, הוא יתרחק מהמקום שבו נחת החץ הראשון[122]: (לז) וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן הנער של יהונתן הגיע למקום שפגע החץ הראשון שיהונתן ירה,[123] וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר יהונתן עמד מאחורי הנער וקרא לו,[124] וַיֹּאמֶר כך אמר יהונתן לנער כשהוא קרא לו:[125] הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה הרי החץ השני נמצא ממך והלאה, עוד לא הגעת לחץ השני[126]: (לח) וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר יהונתן קרא אל עבר הנער, כשהוא עצמו עומד מאחורי הנער: מְהֵרָה חוּשָׁה רוץ מהר אחרי החץ השני הרחוק יותר (חושה הוא ביטוי של מהירות),[127] אַל תַּעֲמֹד אל תעמוד במקום שבו נמצא החץ הראשון שיריתי,[128] וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת הַחִצִּים וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו הנער של יהונתן אסף את החיצים, וחזר אליו[129]: (לט) וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה הנער של יהונתן לא ידע דבר על הסימנים שקבעו ביניהם יהונתן ודוד (כך שהוא לא הבין את המשמעות של יריית החיצים והדברים שיהונתן אמר לו),[130] אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר אולם דוד ויהונתן ידעו והבינו מה משמעות הסימנים[131]: (מ) וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ יהונתן נתן לנערו את הקשת ואת החיצים,[132] וַיֹּאמֶר לוֹ יהונתן אמר לנערו: לֵךְ הָבֵיא הָעִיר לך תביא את הקשת והחיצים לתוך העיר[133]: (מא) הַנַּעַר בָּא הנער הלך אל העיר,[134] וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב (לאחר שהנער הלך) דוד קם מהצד הדרומי של אבן האזל,[135] וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה דוד נפל על פניו על הארץ,[136] וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים דוד השתחווה ליהונתן שלש פעמים,[137] וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ דוד ויהונתן נישקו זה את זה,[138] וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ דוד ויהונתן בכו זה עם זה, על שהם נאלצים להיפרד,[139] עַד דָּוִד הִגְדִּיל (דוד ויהונתן בכו) עד שדוד בכה יותר מיהונתן[140]: (מב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד יהונתן אמר לדוד: לֵךְ לְשָׁלוֹם לך, ואני מאחל לך שיהיה לך שלום בדרכך,[141] אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק תזכור ששנינו נשבענו בשם ה',[142] לֵאמֹר כך אמרנו בשעה שנשבענו:[143] יְקֹוָק יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם ה' יהיה עד (על הברית שכרתנו זה עם זה) בין צאצאיי לצאצאיך, לעולם[144]:

[1] מצודות.

[2] מלבי"ם.

[3] מלבי"ם.

[4] תרגום.

[5] מצודות. רבינו ישעיה: יהונתן לא היה במקום כששאול ניסה להרוג את דוד ולכן לא ידע על כך. מלבי"ם: יהונתן חשב ששאול שלח את השליחים כדי להביא אליו את דוד ולא כדי להרוג אותו.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] תרגום.

[10] תרגום. מלבי"ם: דוד אמר ליהונתן ששאול לא התייעץ איתו אם להרוג את דוד משום שהוא כבר יודע שהוא רוצה להרוג אותו.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום. מצודות: יהונתן שאל מה הנפש של דוד רוצה משום ששהחכמה נתונה בנפש.

[16] רד"ק.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שבכל חודש משפחתו של ישי הייתה עושה חג ומקריבה קרבן. רלב"ג: ייתכן שמשפחתו של ישי הייתה באמת מקריבה קרבן בתאריך זה בכל שנה על נס שנעשה להם.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] תרגום.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: הכוונה בחסד הוא לשלח את את דוד.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] מצודות.

[32] מצודות. רש"י: יהונתן אמר לדוד שחלילה שהוא יחשוד בו שתהיה לו טענה ושהוא לא יגיד לו.

[33] תרגום.

[34] תרגום.

[35] מצודות.

[36] מצודות, ולפי פירושו הרי שלפנינו מקרא חסר. מלבי"ם: דוד קבע עם יהונתן את הגדר שנחשב לדבר קשה או רך, כדי שיהיה להם מכנה משותף שעל פיו יהיה אפשר לדון את תגובתו של שאול.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רש"י: אם אבי יאמר עליך דברים טובים, אוכל לומר לך אותם על ידי שליח. אך אם הוא יאמר עליך דברים רעים, אהיה חייב לומר לך בעצמי, משום שלא אוכל לסמוך על שליח שיאמר אותם.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] מצודות. רש"י: אני מבקש ממך משהו בעוד אני חי, שלא תכרית את משפחתי ושנכרות על כך ברית.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. רש"י בשם חז"ל: הכוונה שה' ינקום מדוד עצמו כשאמר למפיבשת לחלוק את השדה עם ציבא (על ידי חלוקת המלוכה), ובכך הוא עבר על דברי הברית עם יהונתן. מלבי"ם: יש כאן מאמר מוסגר שכאשר כרתו את הברית, יהונתן ביקש מה' שיעזור לו על כך.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] רד"ק. רש"י: ביום השלישי תתחבא יותר טוב. מהר"י קרא: ביום השלישי דוד יהיה זכור במיוחד לפני שאול. בימים הראשונים שאול לא יתייחס לחסרונו של דוד אבל ביום השלישי הוא כבר כן יתייחס. מלבי"ם: יהונתן אמר לדוד שיחלק את השדה לשלשה חלקים, ובכל יום יירד למקום רחוק יותר משום שבכל יום הסכנה גדלה יותר. בראש חודש היה אפשר להישאר במקום שבו עובדים את השדה משום שבראש חודש לא היה אף אחד בשדה שהרי לא היו עובדים בשדות בראשי חודשים.

[62] מצודות. רד"ק: התרגום תרגם "ביום המעשה" כ"יומא דחולא" משום שהיו נוהגים שלא לעשות מלאכה בראש חודש, או משום שהעם היו פנויים ממלאכתם ולכן הם היו מנצלים את היום לשם הקרבת קרבן.

[63] מצודות.

[64] מצודות. מלבי"ם: יהונתן חרה את החיצים משום שבפסוקים נקראים האנשים המדברים לשון הרע בשם חיצים. כמו"כ כתב שכוונתו של יהונתן היא שהוא יירה את החיצים לצד של דוד ולא למקום קרוב אליו, כדי שהנער לא יראה את דוד.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות. רד"ק הסתפק אם הפירוש הוא שדוד ייקח את הנער ויבוא לפני יהונתן או שהכוונה שדוד ייקח את הסימן.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מלבי"ם: ההבדל בין עלם לנער: עלם מורה יותר על גבורה וזריזות. ועיין בהערות לביאורנו בסוף פרק יז' שם הבאנו את דבריו ששאול כיבד את דוד יותר ולכן הוא קרא לו עלם כשרצה לברר מהו ייחוסו של דוד. לכן, יהונתן אמר שהוא ירמוז על ידי שני דברים. הלשון המורה היכן נמצאים החיצים "הנה" או "הלאה" והלשון שבו הוא יקרא לניר: "עלם" או "נער". אם כעסו של שאול יהיה גדול, הוא יאמר "הלאה" ויקרא לנע "עלם" משום שהנער צריך להיות זריז יותר למצוא את החיצים, וממילא הוא רומז לדוד שהוא צריך לברוח רחוק. אם הוא יידע ששאול אינו רוצה להרוג את דוד, הוא ישתמש בלשון "הנה ו"נער" כדי לומר לדוד שכשם שהנער אינו צריך להזדרז להביא את החיצים, שהרי הם קרובים, כך גם הוא אינו צריך להזדרז ולברוח. אך ייתכן ששאול יענה באופן שיהיה ספק מה כוונתו, ואז ישתמש יהונתן בלשון אחת מתוך שתי הלשונות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות. מלבי"ם: יהונתן אמרל דוד שהוא אינו צריך לצאת אליו ולהסתכן בכך, שהרי הם כבר כרתו ברית ביניהם ואינם צריכים לדבר שוב – אם יהיה בכך משום סכנה.

[75] מצודות.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] מהר"י קרא.

[79] מצודות.

[80] מצודות. רש"י: ראש המיטה הייתה קרובה אל הקיר.

[81] מצודות. רד"ק: יהונתן קם כדי להתרחק משאול, שמא שאול יתרגז עליו וינסה להכותו.

[82] מצודות. מהר"י קרא: מקומו של יהונתן היה לשמאל שאול ומקומו של דוד היה לימין שאול, ויהונתן קם כדי לשבת מימין שאול וכך יצא שאבנר ישב משמאל לשאול, במקום הרגיל של יהונתן.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות. רש"י: שאול אמר שאולי יהונתן ראה קרי ולכן הוא טמא משום שהוא עדיין לא טבל (אבל מצד הערב שמש שאול לא חשש שהרי לא צריך הערב שמש לחולין). רד"ק: ייתכן ששאול היה אוכל בשר שלמים בזמן הסעודה, או שהיו נזהרים שלא לאכול עם טמאים. מלבי"ם: בדברים אלה ראו את שנאתו של שאול לדוד, שהרי הוא טען שדוד הי מהרהר ביום ולכן הוא ראה קרי בלילה.

[86] מצודות. רבינו ישעיה: יש כאן כפל לשון על הצלע הקודמת של הפסוק. רלב"ג: בצלע הראשונה אמר שאול שמא קרה מקרה שדוד לא בא לסעודה. בצלע זו הכוונה שאולי הוא נהנה טמא בטומאת קרי.

[87] מצודות. תרגום: ביום השני של ר"ח, היות והיה זה חודש מעובר.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום + מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות. רד"ק: מכאן שהיה דרכם שהאח הקטן שומע לדברי האח הגדול.

[93] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[94] תרגום + מצודות.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] תרגום.

[98] תרגום.

[99] רבינו ישעיה. מצודות: הכוונה היא שכמו שאמא של יהונתן מרדה בשאול, כך גם יהונתן מרד בשאול. אולם מצודות לא פירש במה מרדה אשת שאול. רש"י פירש בשני אופנים. א. שאימו של שאול הייתה ראויה למלקות. ב. שאימו של שאול חטפה את שאול בשעה שבני בנימין חטפו את בנות שילה, משום ששאול היה ביישן והוא לא חטף אף אחת. מהר"י קרא: בן נעות אינו אומר שאמא של יהונתן היא כך וכך, אלא הוא ביטוי כמו בן בליעל. רלב"ג: בפירושו הראשון כתב ששאול אמר ליהונתן שאמא שלו לא חינכה אותו מספיק. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאמא שלו איננה ראויה לממשלה ולכן הוא עצמו לא ימשול.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות. רבינו ישעיה: אם אתה לא תמלוך, יתלו את הדבר בכך שאמך הגיעה ממשפחה שאינה מיוחסת.

[103] מצודות.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] תרגום.

[107] תרגום.

[108] תרגום.

[109] מצודות.

[110] מצודות.

[111] מצודות.

[112] תרגום.

[113] מצודות. לפי התרגום: ביום השני של ר"ח.

[114] מצודות.

[115] מצודות. רד"ק: היו 2 סיבות שיהונתן לא אכל: בגלל שהיה אכפת לו מדוד, ובגלל ששאול

[116] מצודות.

[117] תרגום.

[118] מצודות. רש"י: הכוונה לתיאור זמן, לזמן שיהונתן קבע להיפגש עם דוד. רד"ק: יהונתן אפילו הקדים. הוא קבע עם דוד שהם ייפגשו בערב אך הוא הקדים ובא בבוקר משום שהוא כבר ידע את תשובתו של שאול.

[119] מהר"י קרא.

[120] תרגום + מצודות.

[121] מצודות.

[122] מצודות.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] מצודות.

[126] מצודות.

[127] מצודות.

[128] מצודות.

[129] תרגום. רד"ק הסביר את הקרי והכתיב. בכתיב כתוב חצי משום שיהונתן ירה חץ. בקרי קוראים חיצים משום שיהונתן ירה שלש חיצים.

[130] מצודות.

[131] תרגום.

[132] מצודות.

[133] תרגום.

[134] מצודות.

[135] מצודות.

[136] מצודות.

[137] תרגום.

[138] תרגום.

[139] מצודות.

[140] מצודות. רלב"ג: דוד בכה יותר משום שהוא היה בסכנה משאול. מלבי"ם: בגלל שדוד התחיל לבכות יותר, היה חשש שמישהו ישמע אותם, ולכן הם מיד נפרדו.

[141] תרגום.

[142] מצודות. רד"ק: הכפילות "נשבענו" ו"שננו" – כדי לחזק את הדבר. רבינו ישעיה: הכפילות היא על דרך הכתוב.

[143] עפ"י הגר"א בפירושו לספר ישוהע, פרק א' פסוק א'.

[144] מצודות.