שמואל א פרק כא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק כא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק כא

(א) וַיָּקָם וַיֵּלַךְ דוד הזדרז וברח מפני שאול,[1] וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר ויהונתן נכנס חזרה אל העיר[2]: (ב) וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן דוד הגיע לעיר נוב, שם היה אחימלך הכהן,[3] וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד אחימלך יצא בחרדה לקראת דוד (משום שהוא לא הבין מדוע דוד בא אליו לבדו),[4] וַיֹּאמֶר לוֹ אחימלך שאל את דוד: מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ למה הגעת לכאן לבד, הרי לא ראוי לאדם מכובד כמוך להסתובב לבד?[5]: (ג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן דוד ענה לאחימלך הכהן: הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי שאול המלך ציווה אותי לעשות משהו, ואמר לי:[6] אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ (שאול אמר לי) אסור לאף אדם לדעת ששלחתי אותך לשליחות (את עצם העובדה ששאול שלח את דוד) ועל מה ציוויתי אותך לעשות כשליח שלי,[7] וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי והודעתי לנערים שיוצאים איתי לשליחות, שיחכו לי במקום סודי (פלוני – פלא ומכוסה. אלמוני – אלם, שלא אומרים אותו)[8]: (ד) וְעַתָּה עכשיו, היות ואני הולך בשליחות סודית, ואין לי מה לאכול,[9] מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ איזה דבר מאכל יש לך ברשותך,[10] חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אם יש ברשותך חמש ככרות לחם – תן לי אותם,[11] אוֹ הַנִּמְצָא ואם אין לך חמש ככרות לחם, תן לי את מה שיש לך – גם אם יש לך פחות מחמש ככרות לחם – תביא לי אותם. דוד אמר לאחימלך שהוא צריך חמש ככרות לחם, אך גם אם יש לו פחות מכך, עליו להביא לו אותם[12]: (ה) וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אחימלך ענה לדוד ואמר לו: אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי אין ברשותי לחם של חולין,[13] כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ יש ברשותי רק את לחם הפנים (שכבר הורידו אותם מהשולחן),[14] אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה אך אתה יכול להביא את לחם הפנים לנערים, רק אם הם פרשו מנשים והם טהורים[15]: (ו) וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ דוד ענה לאחימלך הכהן ואמר לו: כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי הנערים שלי נמנעו מלהתקרב אל אישה מאז שיצאנו לדרך לפני שלשה ימים,[16] וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וגם בגדי הנערים שאיתי טהורים,[17] וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל ואפילו אם לא היינו טהורים, הלחם איננו קודש, אלא הוא לחם חולין, שהרי משעה שהורידו את לחם הפנים מעל השולחן, אין בו יותר דין מעילה והוא קרוב להיות לחם חולין,[18] וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי ואפילו אם הלחם היה היום עדיין על השולחן והיה בו דין מעילה וממילא הוא היה עדיין נמצא בשיא קדושתו, אם לא אוכל, יש בדבר משום פיקוח נפש, ולכן היה מותר לי לאכול את הלחם גם אם הוא היה עדיין מונח על השולחן[19]: (ז) וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ אחימלך הכהן נתן לדוד את לחם הפנים,[20] כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְקֹוָק (אחימלך הכהן נתן לדוד את לחם הפנים) כיוון שלא היה לאחימלך לחם אחר חוץ מלחם הפנים שהורידו אותו מהשולחן,[21] לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ (הורידו את לחם הפנים מהשולחן) כדי לשים על השולחן לחם חם, לחמים חדשים[22]: (ח) וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְקֹוָק אחד מעבדי שאול התעכב במשכן כדי להתבודד שם ולעבוד את ה',[23] וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי שמו של עבד שאול שהתעכב במשכן היה דואג והוא היה גר באדום (אבל הוא הוא נולד לאדם מישראל),[24] אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל דואג היה ממונה על כל רועי המקנה שהיו לשאול[25]: (ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ דוד אמר לאחימלך: וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב האם אין או יש ברשותך חרב או חנית,[26] כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי (אני צריך ממך חרב או חנית) כיוון שלא לקחתי איתי חרב או כלי נשק אחר,[27] כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ (לא הספקתי לקחת איתי כלי נשק) משום שהציווי של שאול לצאת לדרך היה בהול, ולא היה לי זמן לקחת את כלי הנשק שלי[28]: (י) וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן אחימלך הכהן ענה לדוד: חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה חרבו של גלית הפלשתי שהרגת בעמק האלה,[29] הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד (חרבו של גלית הפלשתי) עטופה בשמלה ומונחת מאחורי האפוד,[30] אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח אם אתה רוצה לקחת את החרב הזו, את החרב של גלית הפלשתי – תיקח אותה,[31] כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה (אם אתה רוצה, אתה יכול לקחת את חרבו של גלית) שהרי אין כאן אף חרב אחרת,[32] וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד ענה לאחימלך: אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי אין חרב טובה יותר מחרבו של גלית, תן לי את החרב[33]: (יא) וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל דוד הזדרז לברוח באותו יום משאול,[34] וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת דוד הגיע אל אכיש שהיה מלך גת[35]: (יב) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו עבדיו של אכיש אמרו לאכיש: הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ הרי האדם הזה הוא דוד שנחשב כאילו שהוא מלך הארץ, הרי הוא אחד השרים החשובים של בני ישראל,[36] הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת הרי עליו היו מחברים שירים כדי לשבח אותו,[37]  לֵאמֹר כך היו אומרים בשירי השבח שהיו מחברים כדי לשבח את דוד:[38] הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו שאול הכה אלפים מחיילי הפלשתים ואילו דוד הכה עשרות אלפים מחיילי הפלשתים.[39] אם כן, ברור הדבר שדוד הגיע לארצנו כדי לרגל עלינו ולא בגלל שהוא ברח משאול[40]: (יג) וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ דוד שם לב שאמרו את הדברים האלה לאכיש,[41] וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת דוד פחד מאוד מפני אכיש, מפני שהוא חשב שאכיש יתנקם בו על כל הפלשתים שהוא הרג[42]: (יד) וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם דוד שינה את דיבורו לפני הפלשתים,[43] וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם דוד התנהג בסכלות כשהוא היה בידי הפלשתים, ועשה שני מעשים כדי להראות לפלשתים את שגעונו:[44] 1) וַיְתָיו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר הוא שרט את דלתות השער של העיר גת,[45] 2) וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ הוא גם הוריד את הריר שלו על הזקן שלו[46]: (טו) וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו אכיש אמר לעבדיו: הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ אתם רואים לפניכם שהאיש הוא משוגע,[47] לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי למה הבאתם את האיש הזה אליי, הרי ברור שהעומד לפנינו איננו דוד אלא מדובר על אדם משוגע[48]: (טז) חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי האם אין לי מספיק משוגעים בביתי,[49] כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי (האם אין לי מספיק משוגעים בביתי) שאתם מביאים אליי עוד משוגע,[50] הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי האם משוגע כזה יבוא אל ביתי. למרות שהיה דרכם להביא בפני המלכים אנשים משוגעים כדי לשמח אותם, אכיש אמר שדוד יותר מידי משוגע כדי להשאיר אותו בארמון[51]:

 

[1] מצודות. בביאור המילה "קום" כביטוי לזריזות – עיין רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב'.

[2] תרגום.

[3] מצודות. רבינו ישעיה: הכוונה לאחיה בן אחימלך, לאחיטוב שהיה הכהן בזמן שאול וששאול אמר לו לשאול באורים ותומים במלחמה נגד הפלשתים. רלב"ג: דוד גם שאול את אחימלך באורים ותומים אם הוא יצליח בדרכו.

[4] מצודות. רד"ק הוסיף אפשרות שמדובר שאחמילך יצא אליו בזריזות.

[5] מצודות.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] מצודות. רש"י: הודעתי – מלשון הטרחתי.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רד"ק בשם אביו: מדובר על לחמי תודה. מלבי"ם פירש גם הוא שמדובר על לחמי תודה ולחמי תודה מקריבים רק בזמן במה גדולה, אך למרות זאת היה דרכם של בני ישראל להביא לפני הכהנים את לחמי התודה.

[15] מצודות. רש"י: אחימלך אמר לדוד שהוא בקושי מאכיל את הלחמים לזרים אך הוא אינו יכול להאכיל אותם כלל לטמאים. רלב"ג: אחימלך גם התכוון לדוד עצמו שהוא פרש מאישה, אלא שהוא דיבר על הנערים כדי לכבד את דוד.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רד"ק: למרות שחשבנו שנצא בדרך חול ולא תיארנו לעצמנו שנזדקק לאכול לחם קודש, בכל זאת טיהרנו עצמנו. מהר"י קרא: הנערים מקפידים על שבגדיהם יהיו טהורים גם כאשר הם אוכלים חולין, וממילא ברור שאם הם יאכלו את לחם הפנים שבגדיהם יהיו טהורים.

[19] מצודות. רד"ק: כל שכן שעכשיו שיש לנו לחם קודש, שניזהר בו. מלבי"ם: דוד אמר לאחימלך שלחמי התודה אינם קדושים משום שלא הייתה במה גדולה בימיהם. בפירוש נוסף כתב שדו השיח שבין אחימלך לדוד כלל דיון איזה איסור פחות חמור. אחימלך אמר לדוד שאם הנערים טהורים, אזי עדיף לתת לו את לחם הפנים ולא תרומה, אך אם הנערים טמאים, אזי איסור קדש חמור יותר מתרומה משום שמי שאוכל קדשים טמא חייב כרת ואילו בתרומה הוא חייב מיתה. דוד ענה לאחימלך שבכל מקרה לחם הפנים שהוסר מעל השולחן קל יותר משום שעליו חייבים רק באיסור לאו.

[20] מצודות. רד"ק: אחימלך נתן לדוד לחמי תודה, כיוון שלא היו שם לחמים אחרים חוץ מלחם הפנים.

[21] מצודות. מהר"י קרא: מדובר על הלחמים שעתידים להסיר מעל השולחן.

[22] מצודות. לפי פירושו הלחמים היו מונחים במקום שחומם היה נשמר. מהר"י קרא: דחה את יישוב הפסוק עפ"י מדרש חז"ל שלחם הפנים היה חם כמו ביום שהוא הוסר מהשולחן, שהרי המילה "חם" מנוקדת בזקף, מפסיק, ולכן לא ניתן לחבר את המילים "חם" ו"ביום". וגם משם שכתוב "ביום" באות ב' ולא באות כ'. רש"י  הביא את מדרש חז"ל. רד"ק: מדוע לא היה בכל העיר נוב לחם חול ואיך היה לאחימלך את לחם הפנים לתת לדוד, הרי הלחם מתחלק בים המשמרת היוצאת למשמרת הנכנסת? א. העיר נוב הייתה כולה עיר כהנים. ב. אחימלך נתן לדוד את החלק שהיה שייך לו ככהן גדול בלחם הפנים או שהכהנים כבר קיבלו את חלקם ואחימלך נתן לדוד את מה שנשאר.

כמו"כ דן רד"ק בעניין הנחת לחם הפנים על השולחן כשהוא היה חם. ישנה מחלוקת בגמרא האם היו אופים את לחם הפנים בערב שבת או שהיו אופים אותה בשבת. לפי השיטה שהיו אופים אותה בערב שבת, היו מניחים את הלחם בתנורים עד הנחתן בשבת.

[23] מצודות. רד"ק: דואג בא למשכן יחד עם קבוצת אנשים כדי להקריב קרבנות. הקבוצה הלכה לאחר שהיא הקריבה את הקרבנות, אך דואג נשאר במשכן כדי להמשיך ולהקריב.

בעניין מדוע נכתב פסוק זה כתב מצודות שהנביא מקדים ומסביר כיצד ידע דואג להלשין על אחימלך. מלבי"ם: פסוק זה נכתב כאן כדי לומר לנו שאחימלך לא חשש שדוד בורח מפני שאול, אחרת הוא לא היה עושה את כל הדברים האלה בפניו של דואג, וגם לומר לנו את רשעותו של דואג ששיקר בדבריו למרות שהוא ראה מה באמת קרה.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י: אב בי"ד.

[26] מצודות. רש"י: האם יש פה.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] מצודות. תרגום: אחימלך אמר זאת לדוד לאחר ששאל באפוד, לאחר ששאל באו"ת. לפי פירוש זה, צלע זו אינה תיאור מקום אלא תיאור זמן. רד"ק הוסיף פירוש וכתב שייתכן שהכוונה לאפוד שהכהנים היו לובשים ולא לאפוד של הכהן הגדול.

[31] מצודות. מהר"י קרא: אחימלך חשב שדוד לא ירצה את חרבו של גלית משום שהיא הייתה כבדה ודוד ענה לו שגם אם היה לאחימלך חרב נוספת, הוא היה בוחר בחרב גלית משום שיש לו מספיק כח להחזיק את החרב. רד"ק: אחימלך לא רצה לתת לדוד את החרב משום שהחרב הונחה במשכן לדרך נס. אלא שלא היה בכוחו למנוע את לקיחתה על ידי דוד שהרי דוד הוא שהניח שם את החרב. לכן ניסה אחימלך לשכנע את דוד לא לקחת את החרב. מלבי"ם: בד"כ גיבורים היו נמנעים מלקיחת חרב שהאויב נוצח בה, מכיוון שזהו סימן רע לשולחיו. דוד ענה לאחימלך שעצם הניצחון על ידי חרב זה מראה לו סימן טוב.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] תרגום. לגבי ביאור המילת "קם", עיין במילון אוצר מפרשי התנ"ך.

[35] תרגום. רד"ק: בספר תהילים כתוב שדוד בא לפני אבימלך. או שהיו לאבימלך שני שמות או שלכל מלכי הפלשתים קראו אבימלך.

[36] מצודות. רש"י: הפלשתים אמרו לגת שהיה תנאי בינם לבין בני ישראל שמי שינוצח במלחמת דוד וגלית יהיה העבד של השני. לכן, דוד הוא שראוי למלוך עליהם, אז על אכיש לפנות את כסאו לדוד. רבינו ישעיה הוסיף פירוש וכתב שהכוונה היא שבני ישראל גידלו את דוד יותר משאול.

[37] מצודות.

[38] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[39] תרגום.

[40] מלבי"ם.

[41] תרגום.

[42] רד"ק.

[43] מצודות. רד"ק התלבט אם מטרתו של דוד הייתה שעל ידי שהוא נראה כשוטה לא יחשבו שהוא דוד או שלמרות שיידעו שהוא דוד, הם לא יפחדו ממנו. מלבי"ם: דוד שינה את דבריו אל הפלשתים. בהתחלה הוא אמר שמטרת בואו הייתה כדי לברוח משאול, אך עכשיו הוא כאילו הראה שהוא בא בלי טעם – רק משום היותו משוגע.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רש"י: הכוונה היא שדוד כתב על דלתות העיר.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות וכתב עפ"י חז"ל שאשתו וביתו היו משוגעות.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מלבי"ם: אכיש אמר לעבדיו שלא ייתכן אחד משלש הדברים. א. שהם לא ידעו שדוד משוגע – "הנה תראו איש משתגע", והיה ברור שהוא משוגע. ב. הם הביאו אותו כדי שיהיה למלך מעניין – "חסר משוגעים אנכי". ג. שהוא הגיע מעצמו את ארמון המלוכה – "הזה יבוא אל ביתי" – לא ייתכן שאדם כזה יבוא מעצמו אל המלך.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב