שמואל א פרק כו

שמואל א פרק כו

(א) וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה תושבי זיף הגיעו פעם נוספת אל שאול ששהה באותו זמן בגבעה (הפעם הראשונה הייתה בפרק כג'),[1] לֵאמֹר כך אמרו הזיפים לשאול:[2] הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן הרי דוד מתחבא במקום שנקרא "גבעת החכילה", שנמצא מול מדבר ישימון[3]: (ב) וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף שאול הזדרז לרדת למדבר זיף (שם הייתה גבעת החכילה),[4] וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שלשת אלפים חיילים מובחרים מישראל ירדו עם שאול למדבר זיף,[5] לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף שאול ירד למדבר זיף כדי לחפש שם את דוד[6]: (ג) וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ שאול חנה על הדרך הראשית שבגבעת החכילה שהייתה מול מדבר הישימון,[7] וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר ודוד ישב עמוק בתוך המדבר,[8] וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה דוד חשב ששאול הגיע למדבר בעקבותיו (אך הוא לא היה בטוח בכך)[9]: (ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים דוד שלח מרגלים כדי לברר אם שאול באמת הגיע אל המדבר,[10] וַיֵּדַע  כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן (לאחר שחזרו המרגלים) דוד ידע בבירור ששאול הגיע למדבר זיף[11]: (ה) וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל דוד קם והלך אל המקום שבו הקים שאול את המחנה שלו. דוד הלך למחנה שאול כדי לרגל אחריו,[12] וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ דוד ראה את המקום שבו ישן שאול, ואת המקום שבו ישן אבנר בן נר שהיה שר הצבא של שאול,[13] וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל שאול שכב בתוך מעגל של חיילים, החיילים הקיפו את שאול, כך שהם היו יכולים לראות מכל כיוון אם מישהו מתקיף אותם,[14] וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתָיו והחיילים שהיו עם שאול חנו מסביבו[15]: (ו) וַיַּעַן דָּוִד לאחר שדוד חזר אל המחנה, הוא סיפר לאנשיו את מה שהוא ראה,[16] וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב דוד שאל את אחימלך שהיה מבני חת ואת אבישי בן צרויה שהיה אחיו של יואב,[17] לֵאמֹר כך שאל דוד את אחימלך ואת אבישי:[18] מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה מי מביניכם רוצה לרדת איתי אל המחנה של שאול,[19] וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אבישי ענה לדוד: אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ אני ארד איתך למחנה שאול[20]: (ז) וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה דוד ואבישי הגיעו בלילה אל חיילי שאול,[21] וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל (כשדוד ואבישי הגיעו אלמ חנה שאול הם ראו ש- ) שאול ישן בתוך המעגל,[22] וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מְרַאֲשֹׁתָיו וחניתו של שאול הייתה נעוצה בארץ בסמוך לראשו,[23] וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סְבִיבֹתָיו ואבנר והחיילים שהיו עם שאול שכבו מסביבו[24]: (ח) וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד אבישי אמר לדוד: סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ ה' מסר היום את האויבים שלך בידיך,[25] וְעַתָּה ומאחר שה' מסר בידך את אויביך,[26] אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ תן לי לנעוץ עכשיו את החנית בשאול, כך שהחנית תעבור דרך גופו עד שהיא תינעץ גם בארץ,[27] פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ אצטרך רק פעם אחת כדי לנעוץ את החנית בשאול וכך אצליח להרוג אותו, ולא אזדקק להזדמנות נוספת כדי לנעוץ בו את החנית[28]: (ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי דוד אמר לאבישי: אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ אל תפגע בשאול,[29] כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְקֹוָק וְנִקָּה שהרי מי הושיט את ידו לפגוע באדם שה' משח אותו למלך, ויצא זכאי? הרי אם תפגע בשאול שנמשח בציווי ה' למלך על ישראל, אתה תתחייב לפני ה'[30]: (י) וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד אמר לאבישי: חַי יְקֹוָק אני נשבע בשם ה' ששאול לא יאריך ימים, אך לא בגלל שאני אהרוג אותו.[31] (דוד נשבע שהוא לא יהרוג את שאול כדי שאבישי לא יהרוג בעצמו את שאול),[32] כִּי אִם יְקֹוָק יִגָּפֶנּוּ אלא ה' יכה את שאול במחלה,[33] אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת או שהוא ימות בקרוב במוות טבעי,[34] אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה או שהוא ייצא למלחמה וייהרג[35]: (יא) חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק גנאי הוא לי לפני ה' (למרות שגם אני משיח ה'),[36] מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְקֹוָק להושיט את ידי ולפגוע בשאול שה' ציווה למשוח אותו למלך על ישראל,[37] וְעַתָּה ועכשיו, מאחר ואינני רוצה להרוג את שאול,[38] קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו תיקח עכשיו את החנית שנמצאת ליד הראש של שאול,[39] וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם וכן תיקח את צלוחית המים שנמצאת גם כן ליד שאול,[40] וְנֵלֲכָה לָּנוּ (ולאחר שתיקח את החנית ואת הצלוחית) נלך לנו מכאן[41]: (יב) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל דוד בעצמו לקח את החנית ואת צלוחית המים שהיו ליד ראשו של שאול (כיוון שהוא לא האמין שאבישי יעמוד בפיתוי ולא יהרוג את שאול).[42] מטרתו של דוד הייתה להראות לשאול שהוא היה יכול להרוג אותו אם הוא היה רוצה בכך,[43] וַיֵּלְכוּ לָהֶם דוד ואבישי הלכו לדרכם, וְאֵין רֹאֶה ואף אחד ממחנה שאול לא ראה שדוד לקח את החנית והצלוחית משאול היות והם כולם ישנו,[44] וְאֵין יוֹדֵעַ ואף אחד ממחנהו של שאול לא ידע שדוד לקח את החנית והצלוחית משאול, אף אחד לא שם לב לרעשים שנוצרו בשעה שדוד לקח את החנית והצלוחית,[45] וְאֵין מֵקִיץ ואף אחד ממחנה שאול לא התעורר כאשר דוד לקח את החנית ואת הצלוחית משאול,[46] כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים (אף אחד לא ראה או ידע שדוד לקח את החנית ואת צלוחית המים) מכיוון שכל מחנה שאול ישן,[47] כִּי תַּרְדֵּמַת יְקֹוָק נָפְלָה עֲלֵיהֶם (כל מחנה שאול ישן) כיוון שנפלה על מחנה שאול תרדמה גדולה על ידי ה'. ה' גרם לחיילי שאול שיישנו בשינה עמוקה[48]: (יג) וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר דוד עבר על מעבר מים שהיה שם,[49] וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק דוד עמד על ראש ההר, כדי שקולו יישמע גם למקום רחוק,[50] רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם היה מרחק גדול בין ההר שעליו עמד דוד, לבין מחנה שאול (כדי ששאול לא יתפוס את דוד)[51]: (יד) וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר דוד קרא אל החיילים שהיו עם שאול ואל אבנר בן נר,[52] לֵאמֹר כך אמר דוד בדבריו לחיילי שאול ולאבנר:[53] הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר אבנר! אתה צריך לענות לי,[54] וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אבנר ענה לדוד ואמר לו: מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ מי אתה שמעז לקרוא אל המלך ולהעיר אותו מהשינה?[55]: (טו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר דוד אמר לאבנר: הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה הרי אתה אדם חשוב,[56] וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל ואין אדם חשוב כמוך בכל ישראל,[57] וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ (ומכיוון שאתה אדם חשוב האשמה מוטלת עליך) ומדוע לא שמרת על שאול,[58] כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ שמא יבוא אחד מהעם וירצה להרוג את המלך (כמו שאבישי רצה לעשות)[59]: (טז) לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ הדבר הזה, הדרך שבה שמרת על המלך, איננה טובה,[60] חַי יְקֹוָק אני נשבע בשם ה',[61] כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְקֹוָק (אני נשבע) שאתם חייבים למות על כך שלא שמרתם על מלככם, שנמשח למלך בציווי של ה' (למרות שעד עתה דוד דיבר רק אל אבנר, הוא חזר לדבר כאן בפני כולם מפני כבודו של אבנר),[62] וְעַתָּה ומאחר שלא שמרת על המלך כראוי,[63] רְאֵה אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו תסתכל ותראה היכן נמצאים החנית של המלך וצלוחית המים, שהיו ליד ראשו של שאול[64]: (יז) וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד שאול זיהה את הקול של דוד,[65] וַיֹּאמֶר שאול שאל את דוד: הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד בְּנִי דוד, האם אני שומע את הקול שלך,[66] וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד ענה לשאול: קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! אתה שומע את הקול שלי[67]: (יח) וַיֹּאמֶר דוד אמר לשאול: לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ אדוני! למה אתה רודף אחרי עבדך? למה אתה רודף אחריי?[68] כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה מה עשיתי ואיזה חטא יש בי[69]: (יט) וְעַתָּה ומאחר שאינני יודע מדוע אתה רודף אחרי,[70] יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אדוני המלך! תשמע עכשיו את הדברים שיש לעבדך, לי, לומר:[71] אִם יְקֹוָק הֱסִיתְךָ בִי אם ה' הסית אותך נגדי כעונש על חטא שחטאתי בו, ובגלל זה אתה רודף אחריי,[72] יָרַח מִנְחָה ה' יריח קרבן שאקריב לפניו. אני אקריב קרבן לפני ה', ואני מקווה שעל ידי כך ה' יתרצה ויפסיק להסית אותך נגדי,[73] וְאִם בְּנֵי הָאָדָם ואם מי שהסית אותך נגדי הם בני אדם,[74] אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְקֹוָק מקוללים הם לפני ה',[75] כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְקֹוָק (אם בני אדם הסיתו אותך נגדי, הם מקוללים לפני ה') היות והם גרשו אותי ואינני יכול לגור בארץ ישראל (מפני שאצטרך לברוח ממך לחוץ לארץ),[76] לֵאמֹר ובכך שאותם אנשים מגרשים אותי מארץ ישראל, הם כאילו אומרים לי,[77] לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים לך תעבוד עבודה זרה (היות ועל ידי שאלך לגור בין הגויים, יכול להיות שאלמד ממעשיהם)[78]: (כ) וְעַתָּה עכשיו, מאחר ואני נמצא תמיד בסכנת מוות ממך,[79] אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְקֹוָק אני מתפלל שה' ייקח את דמי שכמעט נשפך, ויזכור אותו. אני מתפלל לפני ה' שהוא יזכור לי את הסכנות שעמדתי בהן, ושבזכות שסבלתי מרדיפות, ה' ינקום באויביי,[80] כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד שהרי אתה, שאול מלך ישראל, יצאת לרדוף אחריי למרות שאינני נחשב לדבר חשוב, אני נחשב לפרעוש,[81] כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים כמו שהמלכים אוהבים לצאת ולצוד עוף חשוב שנקרא "קורא". דוד אמר לשאול: אתה רודף אחריי, למרות שאינני אדם חשוב ואני נחשב כפרעוש, כאילו שהייתי אדם חשוב, כמו הציפור החשובה שהמלכים מנסים לצוד אותה[82]: (כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול אמר לדוד: חָטָאתִי אני חטאתי בכך שרדפתי אחריך,[83] שׁוּב בְּנִי דָוִד בְּנִי דוד! תחזור אליי,[84] כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד שהרי לא אעשה לך יותר דברים רעים,[85] תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה (לא אעשה לך יותר דברים רעים) בשכר שנפשי הייתה יקרה בעיניך ולא הרגת אותי,[86] הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי  אני עשיתי הרבה דברים טפשיים,[87] וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד ועשיתי הרבה מאוד טעויות, בכך שרדפתי אחריך[88]: (כב) וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר דוד ענה לשאול ואמר לו: הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ הרי לפניך חניתו של המלך (וכנראה שגם הצלוחית),[89] וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ יעבור לכאן אחד מהמשרתים שלך וייקח אותה (את החנית).[90] למרות דבריו של שאול, דוד לא האמין לו שהוא לא יפגע בו, ולכן הוא לא החזיר בעצמו את החנית[91]: (כג) וַיקֹוָק יָשִׁיב לָאִישׁ וה' יגמול לכל אחד,[92] אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ כפי זכויותיו וכפי האמת שבה הוא נוהג (כמו שאני נהגתי בחסד שלא הרגתי אותך),[93] אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם בְּיָד לאחר שה' מסר אותך היום בידי,[94] וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְקֹוָק ולא רציתי להושיט את ידי כדי לעשות דבר רע ולהרוג אותך, כיוון שה' ציווה למשוח אותך למלך על ישראל[95]: (כד) וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי אני מתפלל שכמו שנפשך הייתה מכובדת בעיניי היום, ולא הרגתי אותך,[96] כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְקֹוָק כך נפשי תהיה מכובדת בעיני ה',[97] וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה וה' יציל אותי מכל צרה העתידה לבוא עליי[98]: (כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד שאול אמר לדוד: בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד אני רואה שה' בירך אותך,[99] גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל ואתה תעשה הרבה מעשים שאתה תצליח בהם,[100] וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ דוד המשיך ללכת לדרכו (כיוון שהוא לא האמין

[1] מצודות.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[3] תרגום.

[4] מצודות. בעניין המילה "קום" המשמשת כמילת זירוז, עיין רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב' ובמילון של אוצר מפרשי התנ"ך.

[5] תרגום. רד"ק: החטף במילה "בחורי" נועדה לומר שהיו אלה הקלים שמבחורי ישראל.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] מצודות. מהר"י קרא: דוד ידע בבירור ששאול ימצא אותו במקום שבו הוא נמצא. מלבי"ם: דוד ידע בדיוק את מקום חנייתו של שאול.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] מצודות.

[15] תרגום. מלבי"ם: חלק מהעם כבר ישן וחלק ממנו עדיין היו ערים והסתובבו במחנה.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[19] תרגום. מלבי"ם: דוד רצה שכאשר יגיע הלילה, חיילי שאול יחשבו שהם חלק מהחיילים שלו.

[20] תרגום.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] מצודות.

[24] תרגום. מלבי"ם: עד שדוד הגיע אל מחנה שאול, כולם כבר שכבו לישון ואבישי חשב שזהו סימן משמים שה' רצה שדוד יהרוג את שאול.

[25] מצודות.

[26] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[27] תרגום + מצודות.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שדוד נשבע ששאול ימות מהר, כיוון שידע על כך מנבואה או מסברה שאם ה' ציווה להמליך אותו, סימן ששאול לא יאריך ימים. רש"י: דוד נשבע על עצמו, כדי שלא יפתה אותו יצר הרע להרוג את שאול. בפירושו השני כתב שהוא השביע את אבישי שאם הוא יהרוג את שאול, דוד יהרוג אותו.

[33] רד"ק. רש"י: יקרב מיתתו.

[34] מצודות. רלב"ג: יבוא הזמן שהוא צריך למות מוות טבעי.

[35] מצודות. רלב"ג: שאול יוכל לקרב את מיתתו אם הוא יילך במקום סכנה. רד"ק: בשני אופנים אלה אדם מת טרם זמנו: חולי או חרב, כאשר החולי מראה על חטא חמור יותר ממי שמת בחולי. כמו"כ אדם יכול לזכות לתוספת שנים אם יהיו לו זכויות.

[36] מצודות.

[37] תרגום.

[38] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[39] תרגום. מלבי"ם: על ידי לקיחת החנית, שאול כבר לא יוכל להרוג את דוד ויוסר ממנו דין רודף.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] מהר"י קרא.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מצודות. רד"ק כתב פירוש נוסף: תרדמה גדולה, ופירוש המילה ה' היא תרדמה גדולה.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] תרגום. רד"ק: דוד קרא לחיילים ולאחר שהם לא ענו לו הוא קרא לאבנר.

[53] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[54] מצודות.

[55] מצודות. מלבי"ם: מי שרוצה לקרוא אל המלך, קורא בתחילה לשר הצבא שלו. לכן אבנר חשב שפנייתו של דוד היא בעצם פנייה אל שאול ולא אליו.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] רד"ק.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] עיין מצודות בפירושו לפסוק י'.

[62] מצודות.

[63] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום. מלבי"ם: מה עשיתי – נגד מלכותך, ואיזה עוון יש בי – בשאר העניינים.

[70] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[71] תרגום.

[72] מצודות.

[73] מצודות. רש"י: ה' יקבל את תפילתי. מהר"י קרא: אם ה' הסית אותך נגדי, הרי שיש לכך סיבה ואני צריך לכפר על חטא כלשהו. מלבי"ם: המנחה טפלה ונוספת לקרבן. מה שדוד לא הרג את שאול בפעם הראשונה היא הקרבן ומה שהוא לא הרג אותו גם בפעם זו היא המנחה.

[74] מצודות.

[75] תרגום. מלבי"ם: דוד אמר שהוא ימחל לאנשים על מה שהם עשו לו חוץ ממה שהם הפריעו לו לעבוד את ה'.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות. רש"י: מי שיוצא מארץ ישראל, נחשב כאילו אין לו אלוה. רבינו ישעיה: הכוונה שיעבוד אנשים שעובדים עבודה זרה.

[79] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות. מלבי"ם: הקורא הוא דוד שקורא בהרים כמו שהוא עשה עכשיו.

[83] תרגום.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] תרגום + מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא ששאול עשה מעשה שטות שהוא רדף אחרי דוד למרות שהוא ידע שה' מצליח את דרכו והוא עשה בשוגג בכך שהוא שכח שדוד קרע את כנף מעילו ולא הרג אותו.

[89] תרגום.

[90] תרגום.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] תרגום. רד"ק: ביד אחד מאנשיי.

[95] תרגום + מצודות.

[96] מצודות.

[97] תרגום.

[98] תרגום.

[99] מצודות.

[100] מצודות.