שמואל א פרק כח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק כח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק כח

(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם בפרק הזמן שבו דוד ישב בשדה הפלשתים,[1] וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא הפלשתים אספו את חייליהם לתוך מחנות הצבא שלהם,[2] לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל (הפלשתים אספו את חייליהם) כדי לצאת ולהילחם בבני ישראל,[3] וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד אכיש מלך גת (שהייתה אחת מערי הפלשתים) אמר לדוד: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ תדע שאתה ואנשיך תצטרפו למחנה שלי כדי להילחם בישראל[4]: (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ דוד אמר לאכיש: לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ כיוון שאתה נותן בי אמון (ומוציא אותי במחנה שלך), אתה תראה את מעשי הגבורה שאעשה במלחמה,[5] וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד אכיש אמר לדוד: לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים היות ואני יודע שאתה תעשה מעשי גבורה, אני אמנה אותך להיות שומר הראש שלי, תפקיד מכובד[6]: (ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה שמואל כבר מת שבעה חודשים לפני המלחמה נגד פלשתים, ובני ישראל כבר הספידו וקברו אותו במקום שנקרא "הרמה". הנביא מציין את מיתתו של שמואל כדי לומר שלא היה ניתן לבקש משמואל לנבא מה עתיד לקרות במלחמה נגד הפלשתים,[7] וּבְעִירוֹ כל אדם מבני ישראל הספיד את שאול בעיר שבו הוא היה גר. בכל ערי ישראל הספידו את שאול,[8] וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ שאול סילק קוסמים שנקראים "אובות" ו"ידעונים" מהארץ, ולכן הוא גם לא היה יכול לפנות אליהם, כדי לשאול אותם מה יהיו תוצאות המלחמה נגד פלשתים[9]: (ד) וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם הפלשתים אספו את חייליהם והקימו את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא "שונם",[10] וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ שאול אסף את כל חיילי ישראל והקים את מחנה הצבא שלו בגלבוע[11]: (ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים שאול ראה את גודלו של מחנה הפלשתים,[12] וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד שאול פחד והתחלחל מאוד מהעוצמה של הפלשתים[13]: (ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיקֹוָק שאול שאל את ה' מה יהיו תוצאות המלחמה,[14] וְלֹא עָנָהוּ יְקֹוָק ה' לא ענה לשאול בכל שלשת הדרכים ששאול שאל את ה': 1) גַּם בַּחֲלֹמוֹת (ה' לא ענה לשאול) על ידי אלה שיודעים ומבינים בשאלת חלום,[15] 2) גַּם בָּאוּרִים (ה' גם לא ענה לשאול) באורים ותומים. שאול שלח שליחים כדי לשאול את אביתר מה יהיו תוצאות המלחמה, וה' לא ענה לו תשובה,[16] 3) גַּם בַּנְּבִיאִם (ה' גם לא ענה לשאול) על ידי הנביאים ששאול שאל אותם מה יהיו תוצאות המלחמה[17]: (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו שאול ציווה את עבדיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב תחפשו לי אישה המעלה באוב (סוג של קסם להגדת עתידות שהנשים היו עוסקות בו יותר מהגברים),[18] וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ ואני אלך לאישה בעלת האוב, ואשאל אותה מה יהיו תוצאות המלחמה,[19] וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו עבדי שאול אמרו לשאול: הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר יש אישה שמעלה באוב שנמצאת במקום שנקרא "עין דור"[20]: (ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים שאול התחפש על ידי שהוא לבש בגדים שונים מבגדי המלכות שהוא לבש בדרך כלל,[21] וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ שאול ושני אנשים נוספים הלכו יחד לעין דור,[22] וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה שאול ואנשיו הגיעו אל האישה המעלה באוב בלילה, כדי שהיא לא תזהה את שאול,[23] וַיֹּאמֶר שאול אמר לאישה שמעלה באוב (בעלת האוב): קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב תעשי לי עכשיו מעשה קסם שעושים כשמעלים באוב,[24] וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךָ ותעלי לי באוב את מי שאומר לך להעלות[25]: (ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו בעלת האוב אמרה לשאול: הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל הרי אתה יודע את מה שעשה שאול,[26] אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ (אתה יודע את מה שעשה שאול) שהוא השמיד את האובות והידעונים מהארץ,[27] וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי (ומכיוון שאתה יודע ששאול הכרית את האובות מהארץ, אתה יודע שיש סכנה אם אעלה באוב) אם כן, למה אתה מטיל עליי את את הצרה שלך?[28] לַהֲמִיתֵנִי (למה אתה מטיל עליי את הצרה שלך) ובכך לגרום למיתתי? הרי אם שאול יידע שהעליתי לך מישהו באוב, הוא יהרוג אותי[29]: (י) וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיקֹוָק לֵאמֹר שאול נשבע בשם ה' ואמר לבעלת האוב,[30] חַי יְקֹוָק אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה אני נשבע בשם ה' אם יקרה לך עונש בהעלאת האוב, אני נשבע שלא יקרה לך דבר כעונש על שתעלי לי באוב[31]: (יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה בעלת האוב שאלה את שאול: אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ את מי אתה רוצה שאני אעלה לך באוב,[32] וַיֹּאמֶר שאול אמר לבעלת האוב: אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי אני רוצה שתעלי לי את שמואל[33]: (יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל בעלת האוב ראתה את שמואל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל בעלת האוב צרחה בקול רם,[34] וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל בעלת האוב אמרה לשאול, לֵאמֹר כך אמרה בעלת האוב בדבריה אל שאול:[35] לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל למה רימית אותי ולא סיפרת לי שאתה הוא שאול המלך. דרך העולים באוב היה שהם היו עולים כשרגליהם היו כלפי מעלה, ואילו מפני כבוד המלכות ומפני כבודו של שאול, שמואל עלה כשראשו כלפי מעלה, וכך הבינה בעלת האוב שהעומד מולה הוא שאול המלך שהכרית את כל בעלי האוב[36]: (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ שאול המלך אמר לבעלת האוב: אַל תִּירְאִי אל תפחדי ממני, למרות שאת יודעת שאני שאול,[37] כִּי מָה רָאִית אלא תאמרי לי מה ראית,[38] וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל בעלת האוב אמרה לשאול: אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ ראיתי אדם גדול שעלה באוב מהארץ[39]: (יד) וַיֹּאמֶר לָהּ שאול שאל את בעלת האוב: מַה תָּאֳרוֹ איך נראה האדם הגדול שהעלית? מה ראית באדם שהעלית, שהביא אותך למסקנה שהוא אדם גדול?,[40] וַתֹּאמֶר בעלת האוב ענתה לשאול: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל העליתי אדם זקן שעטוף במעיל, והמעיל שהוא עטוף בו הוא לבוש המיוחד לאנשים מכובדים (וכך אני יודעת שמדובר באדם גדול),[41] וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא שאול ידע שהאדם שעלה באוב הוא שמואל,[42] וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה שאול הרכין את ראשו לכיוון הארץ[43] וַיִּשְׁתָּחוּ שאול השתחווה לשמואל[44]: (טו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל שמואל שאל את שאול, לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי למה הוצאת אותי בחרדה ממקום מנוחתי? למה העלית אותי באוב ועל ידי כך הוצאת אותי ממקום מנוחתי?[45] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול ענה לשמואל: צַר לִי מְאֹד אני נמצא בצרה גדולה,[46] וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי והפלשתים יצאו להילחם נגדי,[47] וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי ודבר ה' רחוק ממני, אינני מצליח לדעת מה אומר ה',[48] וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וה' לא ענה לי על ידי הנביאים ולא על ידי פותרי החלומות ששאלתי אותם (שאול השמיט את השאלה באורים ותומים משום שהוא התבייש להזכיר לשמואל שהוא הרג את נוב עיר הכהנים),[49] וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה (אין לי איך לשאול לדבר ה') ולכן קראתי לך, כדי שתאמר לי מה לעשות[50]: (טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל שאל את שאול: וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי למה אתה בכלל שואל אותי מה לעשות?[51] וַיקֹוָק סָר מֵעָלֶיךָ הרי אתה בעצמך אמרת שה' סר ממך,[52] וַיְהִי עָרֶךָ וה' יעזור רק לשונא שלך, ומעכשיו הוא יעזור רק לדוד (עריך – פירושו שונא שלך, אך הפסוק חסר מילה מהשורש ע.ז.ר, ואין חלילה כוונת הפסוק שה' עצמו הפך להיות שונא של שאול). שמואל אמר לשאול שמתוך שאלתו ניתן להבין כבר את התשובה – ה' סר ממנו ויעזור מעתה לאויביו[53]: (יז) וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי ה' יעשה לדוד, את מה שהוא אמר לי שהוא יעשה לו (כפי שמיד יוסבר),[54] וַיִּקְרַע יְקֹוָק אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ ה' קרע ממך את המלוכה,[55] וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד וה' ייתן אותה (את המלוכה) לדוד חברך[56]: (יח) כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק כמו שאתה עצמך לא קיימת את הציויי של ה',[57] וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק ולא הוצאת לפועל את כעסו של ה' על עמלק, לא השמדת את עמלק כפי שהיה ראוי לעשות בגלל כעסו של ה',[58] עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ יְקֹוָק הַיּוֹם הַזֶּה לכן ה' סר ממך בשני דברים: א. הפלשתים יצאו נגדך למלחמה והם עתידים לנצח בה. ב. ה' לא ענה לך[59]: (יט) וְיִתֵּן יְקֹוָק גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים ה' ימסור גם את חיילי ישראל שייצאו איתך למלחמה ביד חיילי הפלשתים, גם חיילים מעם ישראל ימותו במלחמה נגד הפלשתים.[60] חיילי ישראל נהרגו גם הם במלחמה משום שהם היו שותפים בחטאו של שאול שלא מחה את זכר עמלק,[61] וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי ומחר, לאחר שתתחיל המלחמה, אתה ובניך תיהרגו ותהיו איתי בקבר,[62] גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְקֹוָק בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וה' ימסור בידי הפלשתים גם את הערים שבהם חונה מחנה ישראל[63]: (כ) וַיְמַהֵר שָׁאוּל שאול מיהר להשתחוות לשמואל,[64] וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה שאול נפל עם כל גובהו כלפי הארץ כדי להשתחוות בפני שמואל,[65] וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל שאול פחד מאוד מדבריו של שמואל,[66] גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה סיבה נוספת לכך שלשאול לא היה כח לקום מהקרקע לאחר שהוא השתחווה לשאול היא, שהוא לא אכל כלום באותו היום. היו שתי סיבות לכך ששאול עמד ללא שהיה בו כח: א. הפחד והידיעה שדבריו של שמואל הולכים לקרות. ב. משום שהוא לא אכל לאורך כל אותו היום[67]: (כא) וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל בעלת האוב הגיעה אל שאול,[68] וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד בעלת האוב ראתה ששאול נבהל מאוד,[69] וַתֹּאמֶר אֵלָיו בעלת האוב אמרה לשאול: הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ הרי אני (שפחתך) שמעתי בקולך, והעליתי לך את שמואל באוב,[70] וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וסיכנתי את עצמי (כמו שדבר שנמצא בתוך כף היד, נאבד מהר כשכף היד נפתחת, כך בעלת האוב הסתכנה לאבד את חייה על ידי שהיא העלתה את שמואל באוב), כיוון שכאשר העליתי את שמואל באוב, עוד לא ידעתי שאתה הוא שאול, וממילא הסתכנתי שמא שאול ישמע שהעליתי באוב והוא יהרוג אותי,[71] וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי ואני שמעתי בקולך לדברים שאמרת לי (להעלות את שמואל באוב)[72]: (כב) וְעַתָּה ומאחר שאני שמעתי בקולך ועשיתי את מה שביקשת ממני לעשות,[73] שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ תשמע עכשיו גם אתה בקול שפחתך, בקולי,[74] וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל (תשמע בקולי) ואני אניח לפניך פת לחם כדי שתאכל,[75] וִיהִי בְךָ כֹּחַ וכך יהיה לך כח,[76] כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ שהרי אתה הולך בדרך (ואתה צריך לאכול כדי שיהיה לך כח לדרך)[77]: (כג) וַיְּמָאֵן שאול סירב לאכול,[78] וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל שאול אמר שהוא לא יאכל,[79] וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה עבדיו של שאול וגם בעלת האוב, הפצירו, הרבו בדברי שכנוע, כדי לשכנע את שאול שיאכל,[80] וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם שאול קיבל את דבריהם של עבדיו ובעלת האוב, שאול הסכים לאכול,[81] וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה שאול קם מהארץ וישב על המיטה כדי לאכול[82]: (כד) וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת לבעלת האוב היה עגל מפוטם בבית,[83] וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ בעלת האוב הזדרזה לשחוט את העגל,[84] וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ בעלת האוב לקחה גם קמח ולשה את הבצק שהיא הכינה ממנו,[85] וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת בעלת האוב אפתה מצות מהבצק. הסיבה שבעלת האוב הכינה דווקא מצות היא שהיא לא רצתה לחכות עד שהבצק יתפח[86]: (כה) וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו בעלת האוב הגישה את העגל והמצות לפני שאול ועבדיו,[87] וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא שאול ועבדיו אכלו, ולאחר מכן הם קמו באותו הלילה והלכו[88]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] תרגום. מצודות: לצבא – לאסוף את הצבא של הפלשתים.

[4] תרגום. מלבי"ם: מנהג המלכים היה למנות להם שומרי ראש מארץ אחרת כדי ששומרי הראש לא ימרדו בהם. כמו"כ כתב שאכיש רצה את דוד קרוב אליו משום שהוא חשש שדוד לא ייצא למלחמה נגד בני ישראל או שהוא חשש שמא הפלשתים האחרים לא יסמכו עליו. דוד הבין את כוונתו של אכיש ולכן הסכים לצאת איתו כשומר ראש וכאילו להראות לו את מעשי הגבורה שהוא יעשה, ואכיש אמר לו שהסיבה איננה בגלל שהוא לא סומך עליו אלא להיפך, הוא רוצה לכבד את דוד בתפקיד.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות. מלבי"ם: המקום הנכון לסיפור מיתתו של שמואל הוא בפעם הראשונה שהעניין הוזכר בפרק כה'. אלא שכאן העניין הוזכר מארבע סיבות. א. לאחר ששמואל מת נוצר צורך ללכת לאובות וידעונים. כל עוד ששמואל היה חי היו הנביאים מתנבאים, אבל לאחר מיתתו נסתם מעיין הנבואה. גם הזכרת קבורתו של שמואל מעידה שהנבואה ששמואל הנחיל הופסקה ונבקרה איתו. ב. הפלשתים העיזו להילחם נגד בני ישראל רק לאחר מיתתו של שמואל. ג. להסביר מדוע שאול פחד – עד עתה הוא לא פחד משום שהוא סמך על זכותו של שמואל. ד. אם שמואל היה חי – שאול היה שואל אותו במקום לשאול באורים ותומים ובשאר הדברים שהוא שאל.

[8] רש"י. רד"ק בפירושו השני כתב שפירוש "בעירו" היינו שקברו את שמואל בתוך העיר שלו – ברמה. בפירושו הראשון כתב שהיו שתי רמות ולכן הנביא רצה להדגיש את קבורתו של שמואל ברמה שהיה ביתו. בפירושו השלישי הביא את פירושו של התרגום שהובא ברש"י ועל פיו הסברנו את הדברים בפנים.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רד"ק: בדברי הימים כתוב ששאול לא שאול בה' והכוונה היא שמכיוון שהוא דרש באוב והשווה את השאלה באוב לשאלה בה', הרי שזה נחשב כאילו הוא לא שאל בה' בכלל. מלבי"ם: הכוונה היא ששאול לא דרש את ה' באמת בכל ליבו, ואם הוא היה עושה זאת, הוא היה מעביר את רוע הגזרה.

[15] מצודות.

[16] מצודות. לפי פירושו צריך לומר שאביתר לא הלך עם דוד לארץ פלשתים ואלי הסיבה לכך היא שהיה אסור להוציא את האורים ותומים מחוץ לתחומי ארץ ישראל. רש"י: ה' לא ענה לשאול באורים ותומים משום שהוא השמיד את נב עיר הכהנים. רלב"ג: הנביא אומר את הדברים בהדרגה. הפלא הגדול יותר הוא שה' לא ענה לשאול על ידי האורים ותומים משום שבדרך כלל ה' עונה על ידיהם ורק חטא מונע את התשובה. ייתכן שלא היה כהן ראוי לשאלה באורים ותומים לאחר ששאול הרג את כוהני נוב. הפלא הגדול יותר הוא שה' לא ענה לשאול על ידי הנביאים, למרות שהיו נביאים רבים.

[17] מצודות.

[18] תרגום. רלב"ג: גם בדבר זה של שאלה באוב – שאול חטא. כמו"כ הסביר רלב"ג כיצד עבדה ההעלאה באוב. ההעלאה באוב נעשתה על ידי שהמעלה היה מעורר את הדמיון. מי שהעלה באוב היה רואה את מי שהעלו אותו ולא שומע אותו ומי שהיה שואל לא היה רואה את מי שהוא העלה אלא רק שומע אותו. בפסוק יט' שאל: כיצד ייתכן ששמואל התנבא לאחר מיתתו וכיצד ייתכן שעל ידי העלאה באוב הגיעה לשאול ידיעה נבואית? על כך ענה ששמואל לא עלה באמת באוב, אלא שהכל נעשה על פי הדמיון. כמו"כ כתב שלשאול הגיעה הידיעה על העתיד משום שהיה בו כח נבואי. מלבי"ם: היו ארבע סיבות לכך ששאול רצה להעלות באוב. א. ששמואל מת ולא היה ניתן לשאול אותו. ב. שהפלשתים נאספו להילחם בארץ ישראל ושאול פחדל התקרב אליהם ולכן הוא הקים את מחנה ישראל בגלבוע. ג. כאשר שאול ראה את גודל מחנה פלשתים, הוא פחד. ד. ששאול שאל את ה' בדרכים אחרות והוא לא נענה.

[19] תרגום. מלבי"ם: בהתחלה שאול חשב שהוא בעצמו לא ידרוש באוב, אלא רק האישה תעשה זאת והוא ישאל את האישה מה שמואל אמר. שאול חשב שהאיסור הוא שהאדם בעצמו ידרוש באוב ולא שישמע ממי שדרש את התשובה. רק לאחר ששמואל פנה אליו, הוא שאל בעצמו.

[20] תרגום. רד"ק בשם חז"ל: הכוונה לאשת צפניה שהייתה אימו של אבנר.

[21] רש"י.

[22] תרגום. רד"ק בשם חז"ל: הכוונה לאבנר ועמשא. מלבי"ם: גם ההליכה עם שני אנשים נועדה לסכל את האפשרות לזהות אותו. אין מדרכו של המלך ללכת רק עם שני אנשים. דבר זה נכון גם לגבי ההליכה בלילה.

[23] רד"ק. בפירושו השני כתב ששאול הגיע לבעלת האוב ביום, אלא שהצרה של המלחמה בפלשתים נראה היום לבני ישראל כלילה.

[24] תרגום + מצודות.

[25] תרגום. מלבי"ם: שאול לא אמרה מיד להעלות את שמואל משום שהוא חשש שאם הוא יאמר מיד להעלות את שמואל, היא תחשוד בו שהוא שאול, משום שאין זה דרכו של ההדיוט להעלות אדם חשוב.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] תרגום.

[35] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[36] מצודות. רבינו ישעיה הוסיף אפשרות נוספת להסבר כיצד ידעה בעלת האוב שמדובר בשמואל והוא ששמואל פשוט אמר לה זאת. אלא שלפי הפרשנים האחרים (רש"י, רלב"ג) שהמעלה לא היה שומע את העולה ורק רואה אותו, לא ניתן לומר כן. בפסוק יד' כתב רבינו ישעיה רק שמי ששואל באוב אינו רואה אותו ולא הזכיר שמי שמעלה אותו אינו שומע את דבריו. רד"ק בפירושו לפסוק כד' כתב בשם חז"ל שהעלאת האוב נעשתה על ידי דיבור מבין פרקי הגוף או אצילי הידיים, ויש אומרים שהיו עושים זאת על ידי העלאת קטורת לשד. אפשרות נוספת שכתב היא שעל ידי גולגולת של אבן שוהם או זכוכית, המעלה עושה מעשים שונים עד שדומה הדבר שיוצא קול נמוך. בשם הרמב"ם כתב שהמעלה באוב היה לוקח גולולת, מקטיר לה קטורת עד שהוא שומע כאילו שקול יוצא מתחת לשחיו. כמו"כ הביא רד"ק מחלוקת האם ההעלאה באוב הייתה אמיתית. יש גאונים שכתבו שהיא לא הייתה אמיתית והאשה אמרה לשאול את הדברים בגלל שהיא ידעה אותם מעצמה. רס"ג ורב האי סוברים שההעלאה הייתה אמיתית. אלא שיש לשאול: מדוע העלה ה' את שמואל ואמר לשאול את העתידות, והוא לא עשה זאת על ידי הנביאים האחרים? כמו"כ קשה על השיטה הראשונה האומרת שההלאעה באוב אינה אמיתית – כיצד ייתכן ששאול שהיה אדם חכם לא ידע זאת? מלבי"ם: הנפש הגבוהה של שמואל עלתה למעלה ולא היה ניתן לשלוט עליה. בעלת האוב העלתה את הנפש התחתונה של שמואל שהיה עדיין דבוק עם הגוף של המת, והיא עשתה זאת על ידי קסם. כמו"כ דוחה המלבי"ם את השיטות האומרות שההעלאה באוב אינה אמיתית.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות והשימוש בלשון רבים, "עולים", הוא בגלל השימוש בצורת רבים של אלוהים. רש"י: ראיתי שני אנשים עולים: שמואל ומשה. שמואל חשש שהוא מובל לבית דין של מעלה ולכן הוא העלה איתו את משה ואהרון.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י: המעיל הוא סימן לשמואל, היות ואימו הייתה מכינה לו מעילים.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] רש"י. מלבי"ם: שאול הקדים את השאלה בנביאים, למרות שבפועל הוא שאול קודם את בעלי החלומות, משום שהוא התבייש לומר שהוא התרשל מדרישה אל ה'.

[50] תרגום.

[51] מצודות. רש"י: שמואל אמר לשאול: הרי אתה כבר שאלת את הנביאים החיים ואם כן מדוע אתה צריך לשמוע ממני מה עתיד לקרות.

[52] מצודות.

[53] מצודות. רבינו ישעיה: הכוונה באמת שה' שונא את שאול.

[54] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש שבמילה "לו" הכוונה לך, לשאול. מלבי"ם: גם כאן הסבר שמואל מדוע ה' לא ענה לשאול. ה' היה עונה לו על ידי הנביאים רק כדי שהוא יחזור בתשובה והגזרה תבוטל, אך מאחר שהמלכות כבר ניתנה לדוד, הגזרה איננה יכולה להתבטל. סיבה נוספת שה' שולח נביאים היא כדי שהאדם יידע באיזה חטא הוא חטא, וכאן היה ידוע לשאול החטא.

[55] תרגום.

[56] מצודות. רש"י: זו הפעם הראשונה ששמואל אומר לשאול מי ימלוך במקומו משום שעד עכשיו שמואל פחד שמא שאול יהרוג אותו אם הוא יאמר לו זאת.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] מלבי"ם.

[62] מצודות. רש"י: "עימי" – במחיצתי, כלומר: שיזכה לעוה"ב.

[63] תרגום + מצודות.

[64] רד"ק.

[65] מצודות.

[66] תרגום.

[67] רד"ק.

[68] תרגום.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש שמי שמעלה באוב, מסתכן בעצם עשיית המעשה.

[72] תרגום.

[73] עיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] מצודות.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] מצודות.

[81] תרגום.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] תרגום.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] תרגום.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב