שמואל ב פרק ד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל ב פרק ד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כא' אדר תשע"ח

שמואל ב פרק ד

(א) וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן איש בשת, בנו של שאול, שמע שאבנר נהרג בחברון,[1] וַיִּרְפּוּ יָדָיו התרפו ידיו של איש בשת, איש בשת התייאש ולא חשב יותר שימלוך,[2] וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ וכל בני ישראל נבהלו שמא דוד יתנקם בהם עכשיו על שהיו נאמנים לאיש בשת[3]: (ב) וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי גְדוּדִים הָיוּ בֶן שָׁאוּל היה לאיש בשת, שני שרים שהיו מפקדים על גדודי החיילים שלו,[4] שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה שמו של שר הגדוד הראשון הוא בענה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב ושמו של שר הגדוד השני הוא רכב, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי בענה ורכב היו בניו של רימון שהיה גר במקום שנקרא "בארות",[5] מִבְּנֵי בִנְיָמִן רמון היה משבט בנימין,[6] כִּי גַּם בְּאֵרוֹת תֵּחָשֵׁב עַל בִּנְיָמִן שהרי גם המקום שנקרא בארות, נחשב כחלק מנחלת שבט בנימין. הנביא הזכיר שבארות נחשבת כחלק מארץ בנימין משום שהמקום היה על קצה נחלת שבט בנימין ולא כולם ידעו למי היא שייכת[7]: (ג) וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים גִּתָּיְמָה כאשר שאול מת, בני ישראל שהיו תושבי הערים הקרובות לארץ פלשתים, ברחו למקומות אחרים, מחשש שמא הפלשתים יתקפו אותם. תושבי בארות ברחו למקום שנקרא "גתים",[8] וַיִּהְיוּ שָׁם גָּרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה בני בארות גרו בעיר גתים שנים רבות כך שגם בזמן כתיבת ספר שמואל (שנכתב שנים רבות לאחר מיתת שאול) גרו בני בארות בגתים[9]: (ד) וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם ליהונתן בן של שאול היה בן שרגליו היו שבורות, רגליו לא תיפקדו טוב,[10] בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל בנו של יהונתן היה בן חמש כשהגיעה הידיעה מיזרעאל ששאול ויהונתן מתו במלחמה נגד פלשתים,[11] וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס (כשהגיעה הידיעה על נפילת שאול ויהונתן במלחמה נגד פלשתים) האומנת של בנו של יהונתן נשאה אותו (את בנו של יהונתן) וברחה, היות והיא פחדה שמא הפלשתים יבואו להשמיד את כל זרע המלוכה,[12] וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס כאשר האומנת מיהרה לברוח,[13] וַיִּפֹּל (כאשר האומנת מיהרה לברוח) בנו של יהונתן נפל מידיה של האומנת,[14] וַיִּפָּסֵחַ מנפילה זו בנו של יהונתן נעשה חיגר (כתוצאה מהנפילה),[15] וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת שם בנו של יהונתן הוא מפיבשת. נכותו של מפיבשת הוזכרה כאן כדי לומר לנו שבענה ורכב התכוונו להמליך את דוד על ידי הריגת איש בשת, משום שהיחיד מצאצאי שאול שנשאר בחיים חוץ מאיש בשת היה אחיינו מפיבשת, והוא לא היה יכול לתפקד כמלך בגלל נכותו[16]: (ה) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה רכב ובענה, בני רימון הבארותי הלכו מגתים,[17] וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת רכב ובענה באו בחצות היום (בזמן ביום שבו השמש הכי חמה) אל הבית של איש בשת,[18] וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם כשרכב ובענה הגיעו לביתו של איש בשת, הוא (איש בשת) ישן את מנוחת הצהריים שלו (כמנהג המלכים לישון בצהריים)[19]: (ו) וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים הם, רכב ובענה, הגיעו עד לביתו של איש בשת על ידי שהם התחפשו לקוני חיטים –  הם עשו עצמם כאילו הם רוצים לקנות חיטים מאיש בשת,[20] וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ רכב ובענה הכו את איש בשת בליבו,[21] וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ לאחר שהכו את איש בשת, רכב ובענה אחיו ברחו מביתו של איש בשת[22]: (ז) הנביא מפרט עתה יותר את האופן שבו הרגו רכב ובענה את איש בשת:[23] וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת רכב ובענה נכנסו אל ביתו של איש בשת (על ידי שהתחפשו ללוקחי חיטים),[24] וְהוּא שֹׁכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ איש בשת שכב על מיטתו בחדר השינה שלו,[25] וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ רכב ובענה הכו את איש בשת והרגו אותו,[26] וַיָּסִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ רכב ובענה הסירו את ראשו של איש בשת,[27] וַיִּקְחוּ אֶת רֹאשׁוֹ רכב ובענה לקחו את ראשו של איש בשת איתם,[28] וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל הַלָּיְלָה רכב ובענה הלכו במישור הערבה לאורך כל הלילה[29]: (ח) וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן רכב ובענה הביאו את ראשו של איש בשת אל דוד שהיה בחברון,[30] וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ רכב ובענה אמרו אל דוד המלך: הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ הנה ראשו של איש בשת, בנו של שאול האויב שלך, שרצה להרוג אותך,[31] וַיִּתֵּן יְקֹוָק לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ והנה, ה' נתן לאדוני המלך (לדוד) את הנקמה מידיו של שאול ומיד צאצאיו[32]: (ט) וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי דוד ענה לרכב ובענה אחיו, בני רימון שהיה מבארות,[33] וַיֹּאמֶר לָהֶם דוד אמר בתשובתו לרכב ובענה: חַי יְקֹוָק אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה אני נשבע בשמו של ה' שהציל אותי מכל צרה[34]: (י) כִּי הַמַּגִּיד לִי (דוד ממשיך בדברי שבועתו) הנער העמלקי שאמר לי,[35] לֵאמֹר כך אמר לי הנער העמלקי:[36] הִנֵּה מֵת שָׁאוּל (הנער העמלקי אמר לי) הרי שאול מת ואני (הנער העמלקי) הרגתי אותו,[37] וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו והנער העמלקי חשב שהוא מבשר לי בשורה טובה (כשהוא אמר לי שהוא הרג את שאול),[38] וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג ובמקום שנקרא "צקלג", אני (דוד) אחזתי בנער העמלקי והרגתי אותו, (הכוונה היא באמת שדוד ציווה את אחד מנעריו להרוג את הנער העמלקי, אך נחשב הדבר כאילו הוא עצמו הרגו),[39] אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה הרגתי את הנער העמלקי שחשב שאתן לו שכר על בשורתו (שהרג את שאול במלחמה)[40]: (יא) אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ (אני נשבע שאם הרגתי את הנער העמלקי שהרג את שאול תוך כדי המלחמה ולבקשתו של שאול) כל שכן שאנהג כך במקרה ויבואו לפניי אנשים רשעים שהרגו אדם צדיק בביתו בשעה שהוא ישן על מיטתו (כמו שהרגתם את איש בשת בביתו בשעה שהוא ישן),[41] וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם עכשיו, אני אתבע את דמו של איש בשת מכם,[42] וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ ואני אסיר אתכם מהארץ, אני אהרוג אתכם[43]: (יב) וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים דוד ציווה את הנערים להרוג את רכב ובענה,[44] וַיַּהַרְגוּם הנערים הרגו את רכב ובענה,[45] וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם הנערים כרתו את ידיהם ואת רגליהם של רכב ובענה,[46] וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן נעריו של דוד תלו את גופותיהם של רכב ובענה על הבריכה בחברון, כדי שכולם יידעו שדוד נקם את נקמתם של זרע שאול (למרות שלכאורה צאצאיו של שאול היו אויביו),[47] וְאֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן נעריו של דוד לקחו את ראשו של איש בשת (שרכב ובענה הביאו לדוד) והם קברו אותו בקבר של אבנר בעיר חברון[48]:

 

[1] מצודות וכתב שהסיבה שהנביא לא הזכיר את איש בשת בשמו היא מכיוון שכבר לא היה בוש שום כח למלוך, חוץ מהסיבה שהיה בנו של שאול.

[2] מצודות.

[3] מצודות. והוסיף שבני ישראל חששו עדיין שהריגתו של אבנר הייתה יוזמה של דוד, אך דברים אלו סותרים לכאורה פסוקים מפורשים בפרק הקודם. רד"ק הסתפק אם פירוש הביטוי "היו בן שאול" פירושו לבן שאול או עם בן שאול או שהמילה "שרי" מוסבת על בן שאול וכוונת הכתוב שהשרים היו של בן שאול. בשם מנחם פירש שכוונת הפסוק לומר שהשרים הם שהרגו את בן שאול ("והיו" פירושו "שברו").

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] רש"י + דעת מקרא. מצודות כתב שאין כתוב מדוע ברחו מארץ בארות. כמו"כ בפסוק ה' כתב שהמקום אליו ברחו בני בארות היה גת, וצריך לומר שלא הייתה זו העיר גת שהייתה בארץ פלשתים, אלא גת אחרת. רד"ק: סיבת בריחתם הייתה שהם רבו עם משפחתו של שאול. לפי פירוש זה ופירושו של מנחם ש"היו" פירושו הרגו, ניתן לומר שכוונת הפסוק היא שבעבר הם הרגו בן אחר של שאול (והוא שמוזכר בפסוק ב') ועתה הם הרגו גם את איש בשת בעצמו. מהר"י קרא: בני בארות ברחו בגלל שאבנר מת והם פחדו.

[9] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית לביאור הביטוי "עד היום הזה". מצודות פירש שהכוונה היא עד ליום הריגת איש בשת.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות. ועיין בהערות בבאורנו לפסוק ג' שם כתבנו שלפי מצודות ברחו בני בארות לעיר שנקראת גת אך אנו ביארנו שהם ברחו לגיתים.

[18] מצודות.

[19] רד"ק.

[20] מצודות. רש"י: רכב ובענה נכנסו לביתו של איש בשת יחד עם לוקחי חיטים.

[21] עיין ביאורנו בפרק ב' פס' כג' ובבפרק ג' פסוק כז'.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רד"ק: לאחר שרכב ובענה רגו את איש בשת, הם חזרו שוב לתוך הבית כדי לכרות את ראשו של איש בשת ולהביאו אל דוד.

[24] מצודות.

[25] תרגום.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] תרגום.

[35] מצודות.

[36] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[37] תרגום.

[38] מצודות. מלבי"ם: יש הבדל בין הגדה לבשורה. הגדה היא ללא תועלת ובשורה היא לשם תועלת. הנער חשב שהוא מבשר לדוד על מיתתם של שאול ויהונתן ושתהיה לדוד תועלת מכך, אולם לדוד היה זה בגדר הגדה משום שהוא לא התכוון להרוויח ממיתתו של שאול. דוד הרג את הנער משום שהוא שמח על בשורתו.

[39] תרגום + מצודות.

[40] מצודות. מהר"י קרא בפירושו השני: אני נתתי ךנער כגמולו על הבשורה שבישר לי.

[41] מצודות. להרוג אדם בשעה שהוא ישן הוא דבר מבוזה יותר מאשר להרוג את שאול בשעה שהפרשים היו משיגים אותו בכל מקרה.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] תרגום. מלבי"ם: רכב ובענה לא היו חייבים מיתה, אלא עשה זאת מדין מלך. כמו"כ הסביר שהסיבה שדוד קיצץ את ידיהם ורגליהם היא שאיברים אלה חטאו – בידיים הם הרגו את שאול וברגליים הם באו לבשר.

[46] מצודות.

[47] רד"ק.

[48] תרגום.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב