שמואל ב פרק ו

שמואל ב פרק ו

(א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל דוד אסף אליו את כל האנשים הנבחרים בישראל כדי להעלות את הארון לירושלים. מעת שדוד התחיל למלוך על ישראל, נאספו אליו עוד ועוד אנשים, ועתה, כדי להעלות את ארון הברית לירושלים, הוא אסף אליו את כל האנשים הנבחרים בישראל,[1] שְׁלֹשִׁים אָלֶף בסך הכל אסף דוד שלשים אלף אנשים כדי להעלות את הארון לירושלים: (ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה דוד והאנשים שנאספו אליו קמו והלכו מקרית יערים,[2] לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (דוד והעם שאיתו קמו והלכו) כדי להעלות את ארון הברית מקרית יערים לירושלים,[3] אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם הארון נקרא בשם (ומיד כותב הנביא את שם הארון),[4] שֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו שמו של ה' צבאות יושב הכרובים נקרא על הארון[5]: (ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה הניחו את ארון הברית על עגלה חדשה,[6] וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה נשאו את ארון הברית מבית אבינדב שהיה בגבעה בקרית יערים. הנשיאה הייתה על ידי השוורים שמשכו בעגלה,[7] וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה שני בניו של אבינדב, עוזא ואחיו, הנהיגו את העגלה והשוורים שמשכו את העגלה החדשה[8]: (ד) הנביא מפרט כיצד הנהיגו עוזא ואחיו את העגלה:[9] וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים השוורים נשאו את העגלה כשארון הברית היה עליו מבית אבינדב שהיה בגבעה,[10] וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן אחיו הנהיג את השוורים מקדימה, ואילו עוזא הלך בצד העגלה, ולכן עוזא היה זה שראה שהארון נשמט[11]: (ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְקֹוָק דוד וכל האנשים מישראל שנאספו כדי להעלות את ארון הברית היו שמחים לפני ארון ה',[12] בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים (דוד וישראל היו שמחים לפני ה') בכלי נגינה שהיו עשויים מעצי ברוש, אותם הנביא מפרט:[13] וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים כלי הנגינה שבהם ניגנו דוד וישראל בשעת השמחה היו: כינורות, נבלים, תופים, מנענעים (כלי שכאשר היו מנגנים בו היו מנענעים את הגוף) וצלצלים (מעין מצילתיים שהיו עשויים מנחושת)[14]: (ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן דוד והאנשים שעימו הגיעו עד למקום שנקרא "גורן נכון",[15] וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עוזא הושיט את ידו לעבר ארון הברית,[16] וַיֹּאחֶז בּוֹ (עוזא הושיט את ידו) ואחז בארון הברית,[17] כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר (עוזא הושיט את ידו ואחז בארון הברית) מכיוון שהשוורים השמיטו את ארון הברית מהמקום שבו הוא ישב על העגלה, ועוזא חשש שהארון ייפול מהעגלה[18]: (ז) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעֻזָּה ה' התמלא רוגז על עוזא, בגלל שהוא לא היה מלא באמונה, וחשב שהארון ייפול לארץ אם הוא לא יאחז בו,[19] וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל בגורן נכון, ה' היכה את עוזא על המעשה שהוא עשה בשגגה, על שהוא אחז בטעות בארון הברית,[20] וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עוזא מת בגורן נכון, סמוך לארון הברית[21]: (ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּה דוד נבהל והצטער על שהוא ראה שה' שבר את עוזא. דוד נבהל והצטער כאשר הוא ראה שה' הרג את עוזא, כיוון שהוא ידע שזו הייתה טעות שלו שהוא נתן שיישאו את הארון על העגלה, במקום לשאת את הארון בכתף, [22] וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה דוד קרא למקום בו מת עוזא בשם "פרץ עוזא", עַד הַיּוֹם הַזֶּה המקום שבו מת עוזא נקרא "פרץ עוזא" גם בזמן כתיבת ספר שמואל על ידי גד החוזה ונתן הנביא שנים רבות לאחר מקרה זה[23]: (ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא ביום שנהרג עוזא, דוד היה ירא משום שהוא חשב שלא ניתן להיזהר מספיק בקדושת הארון,[24] וַיֹּאמֶר דוד שאל את עצמו: אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְקֹוָק איך ייכנס אליי ארון ה', איך אביא את ארון ה' לירושלים? הרי אני לא אוכל להיזהר בקדושת הארון[25]: (י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק עַל עִיר דָּוִד (בגלל שהיה ירא) דוד לא רצה להעלות את הארון אל עיר דוד שבירושלים,[26] וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי דוד הטה את ארון הברית מהדרך העולה לירושלים לביתו של עובד אדום הגיתי. במקום להעלות את הארון לירושלים, הביא דוד את הארון לביתו של עבד אדום הגיתי.[27] עבד היה לוי ונקרא גתי משום שהוא היה גר במקום שנקרא "גת"[28]: (יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְקֹוָק בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים ארון הברית התעכב בביתו של עבד אדום הגיתי למשך שלשה חודשים,[29] וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ ה' בירך את עבד אדום ואת כל משפחתו (בזכות שארון הברית ישב אצלו)[30]: (יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד נאמר למלך דוד, לֵאמֹר כך נאמר לדוד:[31] בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם ה' בירך את משפחתו של עובד אדום,[32] וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וכן ברך ה' את כל מה ששייך לעובד אדום,[33] בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (ה' ברך את אדום, את משפחתו ואת כל אשר לו) בזכות שארון הברית ישב בביתו,[34] וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה (לאחר ששמע שה' ברך את עבד) דוד הלך והעלה את ארון הברית מביתו של עובד אדום לעיר דוד בשמחה גדולה (כפי שמיד נראה בעז"ה)[35]: (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְקֹוָק שִׁשָּׁה צְעָדִים לאחר כל שישה צעדים שצעדו הלויים שנשאו את ארון הברית,[36] וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא (לאחר כל ששה צעדים שצעדו נושאי ארון ברית ה') דוד הקריב שור ובהמה שנקראת "מריא" (שהוא שור מפוטם)[37]: (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְקֹוָק דוד רקד בכל כוחו לפני ארון הברית,[38] וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד דוד היה לבוש באפוד בד, בגד שהיה דומה לבגד שהכהנים היו לובשים. לבוש זה היה לבוש מיוחד שאנשים שהיו מתבודדים בעבודת ה' היו לובשים אותו[39]: (טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל דוד וכל האנשים מישראל שהתאספו כדי להעלות את ארון הברית,[40] מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק (דוד וכל האנשים מישראל) העלו את ארון הברית,[41] בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר (דודו כל ישראל העלו את הארון) בקולות תרועה ובקולות שופר[42]: (טז) וְהָיָה אֲרוֹן יְקֹוָק בָּא עִיר דָּוִד כאשר ארון הברית הגיע אל עיר דוד,[43] וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן (כאשר ארון הברית הגיע אל עיר דוד) מיכל בת שאול (אשתו של דוד) הסתכלה מחוץ לחלון,[44] וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְקֹוָק מיכל ראתה את דוד רוקד במהירות וקורד בריקודים רגילים לפני ארון הברית,[45] וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ מיכל ביזתה את דוד בליבה, כיוון שהיא חשבה שאין זה ראוי שהמלך ירקוד כך, גם אם הריקודים היו לפני ארון הברית[46]: (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק הלויים הביאו את ארון הברית לעיר דוד,[47] וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ הלויים העמידו את ארון הברית במקום המיוחד שדוד הכין לו,[48] בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד (המקום שהכין דוד לארון היה) בתוך אהל שהוא פרס כדי שיניחו בו את הארון,[49] וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק וּשְׁלָמִים דוד הקריב קרבנות עולה וקרבנות שלמים לכבוד ה'[50]: (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים לאחר שדוד סיים להקריב את קרבנות העולה והשלמים, וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת דוד בירך את העם שהתאסף בשם ה' צבאות.[51] צבאות הוא אחד משמותיו של ה' ונקרא כך משום שה' הוא האלוקים של צבא מעלה ושל צבא מטה[52]: (יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם דוד חילק לכל האנשים שהתאספו להעלות את הארון,[53] לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל (דוד חילק) לעם הרב, להמון האנשים, שהתאספו להעלאת ארון הברית לירושלים,[54] לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה (דוד חילק לכל אחד מישראל שהתאסף להעלות את הארון) בין אם היה איש או אישה, דוד נתן לכולם,[55] לְאִישׁ לכל אחד מישראל שהתאסף נתן דוד את הדברים הבאים:[56] 1) חַלַּת לֶחֶם אַחַת לחם שלם אחד,[57] 2) וְאֶשְׁפָּר אֶחָד (וכן נתן דוד לכל משתתף בהעלאת הארון) מנת בשר שהייתה עשויה משישית פר,[58] 3) וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת (וכן נתן דוד לכל משתתף בהעלאת הארון) כלי מיוחד שהיו שמים בו יין,[59] וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ (לאחר העלאת הארון לירושלים) כל אחד מהאנשים שהתאסף להעלאת הארון לירושלים, חזר לביתו[60]: (כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ (לאחר שדוד בירך את האנשים שהתאספו להעלאת הארון לירושלים) דוד חזר לביתו כדי לברך את משפחתו,[61] וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד מיכל בת שאול, אשתו של דוד, יצאה לקראתו (לקראת דוד),[62] וַתֹּאמֶר מיכל אמרה לדוד: מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אתה, מלך ישראל, היית היום מכובד מאוד. מיכל אמרה זאת בלשון סגינהור, והתכוונה לומר שדוד ביזה את עצמו כשהוא רקד לפני ארון הברית,[63] אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו אתה התבזית אפילו לעיני אנשים פחותים כמו השפחות של עבדיך, השפחות של עם ישראל,[64] כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים התבזית כאחד האנשים הריקים מכל מעלה, התבזית כמו אדם ללא דעת[65]: (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל דוד ענה למיכל: לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ אני התבזיתי לפני ה' שבחר בי למלוך על ישראל במקום שאביך ומשפחתו ימלכו, ואין כבוד המלכים נחשב מאומה כנגד כבודו של ה',[66] לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל ה' מינה אותי למושל על עם ישראל,[67] וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְקֹוָק ואני שמחתי לפני ה', וזהו כבודי, שאני שמח לפני ה' ומכבד את מלך מלכי המלכים, גם אם יש לכאורה פגיעה בכבוד שלי[68]: (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת גם אם הייתי עושה מעשים שהיו הופכים אותי לקל יותר מהדברים שעשיתי עכשיו, גם אם הייתי מבזה את עצמי לפני ה' יותר,[69] וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי ואם הייתי עושה מעשים שהיו משפילים אותי יותר ממה שהשפלתי את עצמי עכשיו,[70] וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה אני עדיין אהיה מכובד בעיני השפחות שהזכרת, כיוון שאני משפיל את עצמי לכבודו של ה'[71]: (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ מאותו יום שמיכל כעסה על שדוד רקד לפני ארון הברית, לא היה לה ילד, עד ליום מותה[72]:

[1] מצודות. לפי דברי המצודות, ויסף, היינו מלשון אסף. רש"י: דוד אסף אליו שוב את עם ישראל, והכוונה היא שבנוסף לכך שהעם התאסף כדי להמליך אותו, עכשיו הם נאספו אליו בפעם השנייה. לדברי רש"י, ויסף היינו בלשון נוסף, פעם נוספת. מלבי"ם: כל עיר שלחה את המובחרים שבאנשיה להעלות את הארון. לפי חז"ל שלחו שלושים אלף מובחרים שכל אחד מהם היה בי"ד, ולכן לפי חז"ל יוצא שהיו שהיו תשעים אלף איש.

[2] מצודות. רש"י: האנשים שבאו להעלות את הארון מירושלים היו מקרית יערים (שנקרא בספר יהושע בעל), שם היה הארון לאחר שהעלו אותו מבית שמש.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רד"ק: הסיבה שדווקא כאן הדגישו את שמו של ה' שנקרא על הארון היא מכיוון שהתקדש שמו של ה' על הארון כאשר היה בשדה פלשתים. כמו"כ עיין בביאורנו לספר ישעיה פרק א' פסוק ט' בביאור מדוע נקרא ה' גם צבאות, שם כתבנו בשם הרד"ק שהוא נקרא כך על שם צבאות של מעלה ועל שם צבאות של מטה שהוא אלוהיהם.

[6] תרגום. רש"י: טעו בדבר שאפילו התינוקות יודעים אותו, שהרי כתוב שהארון נישא בכתף, ולכן נענש עוזא ונהרג. רד"ק: הסיבה שנהגו בעגלה חדשה היא דרך כבוד לארון כדי שלא ישתמשו בעגלה שכבר השתמש בה הדיוט.

[7] מצודות.

[8] רד"ק.

[9] מצודות.

[10] מצודות. מלבי"ם: עוזא ואחיו נשאו את הארון מהבית בכתף למרות שהם היו זרים. הם גם אחזו את הארון שלא במוטות, אלא החזיקו את גוף הארון. כמו"כ הם הלכו לפני הארון ולא אחרי הארון.

[11] מצודות וכן פירש רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכאשר הנביא כתב שהיה הולך עם ארון האלוקים, הכוונה היא לעוזא שהיה הולך עם ארון ה' ואילו אחיו הלך לפני, ולכן לא שם לב שהארון נשמט. בפירוש שלישי כתב שהכוונה היא שנשאו את הארגז שנשאו הפלשתים ולאל ארון הברית, ואת הארגז נשאו עם ארון האלוקים.

[12] מצודות. תרגום: משחקים פירושו משבחים. מלבי"ם: גם בשחוק זה היה חטא. דוד ואנשיו היו צריכים ללכת בכובד ראש ועם כל נגינה מיוחדים למשכן.

[13] רד"ק.  

[14] מצודות. רד"ק כתב אפשרות נוספת לכך שהמנענעים נקרא כך מפני שכאשר היו נוגעים בהם, היה דף שכל הגוף היה מתנענע ממנו.

[15] מצודות. רד"ק: זהו אותו המקום שנקרא בדברי הימים גורן כידון. תרגום: תרגם גורן נכון בתרגום של מקום מתוקן.

[16] מצודות. רלב"ג: מעבר לטעות שהארון נושא את נושאיו ולא צריך להחזיק בו, עוזא טעה גם בכך שאחז בארון למרות שלא היה לוי ורק ללויים הותר לשאת את הארון.

[17] תרגום.

[18] מצודות. רד"ק: איברי השוורים התפרקו בגלל קדושת הארון (בגלל שהם נשאו את הארון והיה צריך לשאת את הארון בכתף). הסיבה שלפלשתים לא קרה כל בשעה שהעלו את הארון היא מכיוון שהם לא ידעו איך מעלים את הארון, אך בנ"י כן ידעו שצריך לשאת את הארון בכתף. אך דוד טעה שדין זה חל רק במדבר, בגלל שהמשכן עצמו נישא בעגלות, וה' רצה להראות שקדושת הארון גולה מקדושת המשכן, אך לאחר דור המדבר, כאשר המשכן כבר היה קבוע במקומו, לא היה צריך לשאת את הארון בכתף, והראיה לכך היא שהפלשתים העלו את הארון ע"י עגלה.

[19] תרגום + מצודות. עוזא היה צריך לעשות ק"ו: אם הארון נושא את נושאיו, ק"ו שנושא את עצמו. רלב"ג: טעות נוספת שעשה עוזא היא שרק הלויים היו יכולים לגעת בארון, ומי שאינו משבט לוי אסור בנגיעה בארון.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות. מלבי"ם: כאשר כתוב ויחר ל... הכוונה היא שכעס על אצמו בניגוד לויחר אף שהכוונה היא שכעס על מישהו אחר.

[23] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[24] מצודות. מלבי"ם: עד עתה עבד דוד את ה' ממידת האהבה, שהשפיעה עליו הרבה חסד ורחמים, ועתה עבד את ה' ממידת היראה שהיא מדרגה פחותה יותר. בפס' יב' חזר דוד למדרגת השמחה ולא לפחד. הסיבה שדוד לא רצה להעלות את הארון היא ידיעתו שאינו במדרגה הראויה להעלאת הארון לירושלים וזאת בנוסף ליראה מעצם האפשרות לטעות נוספת בתיחסות של חוסר כבוד כלפי הארון.

[25] רלב"ג.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] רש"י + מצודות. גם כאן, כמו פירוש מצודות בפרק ד', הזיהוי של העיר גת כאן אינו המקום שהיה בידי הפלשתים, שהרי משמע שגת הייתה קרובה יותר לירושלים מקרית יערים.

[29] מצודות.

[30] תרגום. רש"י: הברכה הייתה שאשתו ושמונת כלותיה ילדו ששה בכרס אחד. רד"ק: הברכה הייתה תוספת בבנים, עושר ותוספת טובה בכל דבר.

[31] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] מצודות. מלבי"ם: שמחה זו הייתה שמחה של מצוה, בניגוד לפעם הראשונה שהייתה מתוך שחוק וקלות ראש.

[36] מצודות. רלב"ג: הפעם העלו את ארון הברית הלויים. רד"ק: על כל שישה צעדים הקריבו קרבן משום שעוזא הוכה לאחר שהלך שישה צעדים.

[37] מצודות. רד"ק: בדברי הימים כתוב שהקריבו שבעה פרים ושבעה אלים. רד"ק מתרץ פרט זה בשני אופנים: א. דוד זבח שור ומריא והלויים הקריבו שבעה פרים ושבעה אלים. ב. על כל שלושים ושש צעדים הקריבו גם שבעה פרים ושבעה אלים.

[38] מצודות.

[39] מצודות. רש"י: לבוש העשוי מבוץ. רד"ק: לבוש של אנשים מכובדים (ומחלק בין אפוד שכתוב בתורה לאפוד הכתוב בנביאים). מהר"י קרא: חלוק מהמתניים ועד לארץ. מלבי"ם: דוד היה חגור באפוד דומה לאפוד הכהנים ולא בבגדי מלכות לרוב ענוותנותו.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] תרגום ולפא שלא תרגם בא כאקוויוולנט לנכנס.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רד"ק: דוד רקד הרבה.

[46] מצודות.

[47] דעת מקרא.

[48] מצודות.

[49] מצודות. רד"ק: דוד בכוונה פרס אוהל כדי להכניס את הארון תחתיו. למרות שהארון היה בבית של ממש בזמן שהיה ביית עובד ובבית אבינדב, דוד לא רצה להכניס את הארון לבית קבע עד שייבנה בית המקדש, כיוון שידע דוד שבית המקדש ייבנה בירושלים ורצה שהמקום הראשון שבו יונח הארון יהיה בדירת קבע. כמו"כ כתב שהמשכן עצמו הונח מתחת ליריעות יחד עם כלים נוספים, וזאת למרות שאוהל מועד היה עדיין בגבעון. כמו"כ הסתפק הרד"ק באיזה ארון מדובר, האם בארון שהיו בו שברי לוחות, או לוחות שלמות, ובסוף כתב שמדובר בארון שהיו בו הלוחות השלמות וזהו הארון ששלמה הכניס לתוך קדש הקדשים. בסוף דבריו כתב שדוד לא הביא את הארון לגבעון משום שהוא חשב שהוא יוכל לבנות את בית המקדש, וחשב להכניס את הארון לבית המקדש. זו הסיבה שלאחר העלאת הארון, ביקש דוד לבנות את בית המקדש.

[50] תרגום. מלבי"ם: עבודת ה' מתוך שמחה של מצוה גרמה לדוד רצון להקריב קרבנות.

[51] תרגום.

[52] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פר א' פסוק ט'.

[53] מצודות.

[54] מצודות. מלבי"ם: לכל המון ישראל פירושו לאנשים שהתאספו שם במקרה.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות ולפירושו חלה היא ככר שלמה. רד"ק: כיכר הייתה גדולה יותר מחלה.

[58] מצודות. רלב"ג: מנה יפה, מלשון שפיר.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות. רד"ק: דוד חזר לביתו כדי לומר שלום למשפחתו כמו שעושים אלו החוזרים מהדרך.

[62] תרגום.

[63] מצודות. מלבי"ם: מכיל אמרה לדוד שיש מלכים שמסתובבים בין בני עמם, אך דוד לא הסתוב בין בני עמו אלא היה בדרך כלל בארמון, ולכן שאלה את דוד מדוע השתנה יום זה שדוד הסתובב עם נתיניו.

[64] מצודות והוסיף שדוד גילה מגופו בשעת הריקוד כמו הריקים שאינם חוששים לגילוי גופם. תרגום: דוד הלך יחף. מלבי"ם: דוד לא הקפיד על כבודו בכך שהסתובב בין אנשי מלכותו ולא שמר על מרחק מהם. הדגש על המילה היום הוא שדוד לא היה נוהג כן תמיד, אלא רק היום, וממילא הדבר הביא לירידה במעמדו.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: מיכל טענה ששאול אביה לא היה משפיל את עצמו כפי שהוא (דוד) השפיל עצמו. דוד ענה בתשובתו שלבית שאול היה כבוד המלכות חשוב יותר מכבוד ה'.

[67] מצודות. מלבי"ם: אין סיבה למרחק ביני לבין העם, שהרי המלכות שלי אינה תלויה בעם, אלא בה'. אם המלכות הייתה תלויה בדעת העם, היה ראוי יותר שיבחרו במישהו מזרעו של שאול למלך.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות. רד"ק: אני אהיה שפל לפני ה' בכל דבר ולא רק בהעלאת הארון. מלבי"ם: הכבוד האמיתי הוא להיות שפל ושלא יהיה אכפת לאדם מהכבוד.

[71] מצודות.

[72] רש"י. רלב"ג: דוד אהב את מיכל פחות לאחר דבריה. רד"ק עפ"י חז"ל: לפני כן, כן היה לה ולד. ויש אומרים שביום מותה היה לה ולד. מלבי"ם: העונש שלא יהיה ולד למיכל היה גם כדי שלא יתרבה זרע שאול.