שמואל ב פרק טו

שמואל ב פרק טו

(א) וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן אחרי שדוד מחל לאבשלום על שהוא הרג את אמנון,[1] וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים (אחרי שדוד מחל לאבשלום על שהרג את אמנון) אבשלום התקין לעצמו מרכבה וסוסים,[2] וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו וחמישים אנשים היו רצים לפני אבשלום ברגליהם, כמנהגם של אנשים מכובדים[3]: (ב) וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם בכל בוקר, היה אבשלום קם מוקדם,[4] וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר (בכל בוקר, היה אבשלום קם מוקדם) ונעמד במקום שהיה ליד השער, שם היו עוברים האנשים שנכנסו אל המלך,[5] וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט כל אדם שהייתה לו מריבה עם אדם אחר והוא היה בא אל המלך כדי להישפט בפניו,[6] וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו (כל אדם שהיה בא להיפשט בפני דוד) אבשלום היה קורא לו, וַיֹּאמֶר אבשלום היה שואל את בעל הדין בפני דוד כדי להתחבב בעיניו,[7] אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה מאיזה עיר אתה מגיע אלינו,[8] וַיֹּאמֶר בעל הדין היה עונה לאבשלום: מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ אני מגיע משבט זה. כל בעל דין ענה לאבשלום מאיזה שבט הוא, אך הוא לא היה עונה מאיזה עיר הוא, היות ואבשלום לא הכיר באמת את הערים, והוא שאל כל אחד מאיזה עיר הוא הגיע רק כדי להתחבב עליו[9]: (ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם אבשלום היה אומר לבעל הדין שבא להישפט בפני דוד: רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים טענותיך הם טובים וצודקים,[10] וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ אך אין אדם מאנשי המלך שיכול לשמוע את דבריך ולהבין שאתה צודק[11]: (ד) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אבשלום היה רגיל לומר: מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ הלוואי שמישהו ימנה אותי לשופט בארץ,[12] וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וכל אדם שתהיה לו מריבה והוא יצטרך לבוא למשפט –  יבוא אליי,[13] וְהִצְדַּקְתִּיו ואני אשמע את טענותיו של בעל הדין, ואוכל לדון דין צדק. טענתו של אבשלום הייתה שדוד אינו דן דין אמת, מכיוון שהוא איננו שומע עד הסוף את טענות הצדדים[14]: (ה) וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ כאשר אדם היה מתקרב אל אבשלום כדי להשתחוות בפניו,[15] וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ (כאשר אדם היה מתקרב אל אבשלום כדי להשתחוות בפניו) אבשלום היה מושיט את ידו ומחזיק בו (באדם שהשתחווה לו),[16] וְנָשַׁק לוֹ ואבשלום היה מנשק את מי שבא להשתחוות לו[17]: (ו) וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ אבשלום היה עשה כך לכל מי שבא למשפט לפני דוד המלך (היה שואל למקומו, היה מנשק אותו ואומר לו שאם הוא היה שופט בארץ, הוא היה דן דין צדק),[18] וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אבשלום "גנב" את לבם של אנשי ישראל על ידי שהוא היה מתחנף אליהם ואומר להם דברי עקלקלות. אבשלום הפך להיות אהוב בקרב אנשי ישראל בגלל הדברים שהוא אמר להם כשהם באו להישפט בפני דוד[19]: (ז) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה לאחר שעברו ארבעים שנה מאז שבני ישראל ביקשו מה' מלך,[20] בערך בשנה השלושים ושבע למלכותו של דוד,[21] וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ (לאחר שעברו ארבעים שנה מאז שבני ישראל ביקשו מה' מלך) אבשלום אמר לדוד: אֵלֲכָה נָּא אני אלך עכשיו לחברון,[22] וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיקֹוָק בְּחֶבְרוֹן (לאחר שעברו ארבעים שנה מאז שבני ישראל ביקשו מה' מלך, אבשלום אמר לדוד: אני אלך עכשיו לחברון) ואני אקריב על המזבח בחברון את הקרבן שנדרתי להקריב לה' (הנדר מפורט בפסוק הבא)[23]: (ח) כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם (אני צריך ללכת לחברון) מכיוון שעבדך, אני, נדרתי נדר כאשר ישבתי בארם שבארץ גשור,[24] לֵאמֹר כך אמרתי כאשר נדרתי:[25] אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי יְקֹוָק יְרוּשָׁלִַם אם ה' יחזיר אותי לירושלים ואני אזכה לשבת שם,[26] וְעָבַדְתִּי אֶת יְקֹוָק (נדרתי שאם אני אזכה לחזור לירושלים) אני אקריב קרבנות לפני ה'[27]: (ט) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ דוד המלך אמר לאבשלום: לֵךְ בְּשָׁלוֹם לך לחברון בשלום,[28] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה אבשלום קם והלך לחברון[29]: (י) וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (לפני שהלך לחברון) אבשלום שלח מרגלים שירגלו בכל אחד משנים עשר שבטי ישראל (במטרה להכין את המרד ולדעת אם הם יצטרפו אליו),[30] לֵאמֹר כך אמר אבשלום לשבטי ישראל על ידי המרגלים ששלח:[31] כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר כאשר אתם תשמעו את קול השופר שיתקעו בו בשעה שימליכו אותי,[32] וַאֲמַרְתֶּם (כאשר אתם תשמעו את קול השופר שיתקעו בו בשעה שימליכו אותי) אתם תאמרו לכל מי שנמצא בסביבתכם: מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן (כאשר אתם תשמעו את קול השופר שיתקעו בו בשעה שימליכו אותי אתם תאמרו לכל מי שנמצא בסביבתכם) אבשלום התחיל למלוך בחברון. כאשר אתם תודיעו על המלכתי, תראו את תגובת האנשים לבשורה, ועל ידי כך תוכלו לדעת האם העם רוצה שאני (אבשלום) אמלוך או לא[33]: (יא) וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם מאתיים אנשים מירושלים הלכו יחד עם אבשלום לחברון,[34] קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם מאתיים האנשים היו מוזמנים להשתתף בהקרבת הקרבן של אבשלום, והם לא ידעו שהמטרה האמיתית של ההליכה לחברון הייתה כדי למרוד בדוד,[35] וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר מאתיים האנשים לא ידעו דבר על תכניותיו של אבשלום למרוד בדוד[36]: (יב) וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה אבשלום שלח שליחים אל אחיתופל הגילוני (שנקרא כך על שם שגר בעיר גילה), כדי להביא אותו מהעיר בה הוא היה גר, מגילה, לחברון,[37] בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים (אבשלום שלח את השליחים אל אחיתופל) כאשר הוא (אבשלום) הלך לחברון כדי להקריב את הקרבנות,[38] וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ המרד של אבשלום בדוד היה מרד חזק,[39] וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם האנשים שהיו עם אבשלום במרד הלכו והתרבו, היו יותר ויותר אנשים שתמכו במרד של אבשלום בדוד[40]: (יג) וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל דָּוִד המבשר בא לפני דוד,[41] לֵאמֹר כך אמר המבשר לדוד:[42] הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם ליבם של אנשי ישראל פנה אחרי אבשלום. העם רוצה שאבשלום ימלוך[43]: (יד) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם דוד אמר לכל העבדים שהיו איתו בירושלים,[44] קוּמוּ וְנִבְרָחָה (דוד אמר לכל העבדים שהיו איתו בירושלים) נזדרז ונברח כולנו יחד,[45] כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם (נזדרז ונברח יחד) כיוון שלא תהיה לנו הצלה מפני אבשלום, שהרי רוב העם איתו, ואם נישאר בעיר, לא נצליח למנוע את המרד,[46] מַהֲרוּ לָלֶכֶת כאשר אתם בורחים, תמהרו ללכת ולברוח,[47] פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ (תמהרו לברוח) שמא אבשלום ימהר וישיג אותנו כאשר אנחנו נהיה עדיין בתוך העיר,[48] וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה ובגללנו אבשלום יביא בתקיפות את הרעה על תושבי ירושלים,[49] וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב (בגללנו) אבשלום יכה את כל תושבי ירושלים עם החלק החד של החרב שלו. דוד אמר לאנשיו, שאם הם יישארו בעיר, ואבשלום יגיע לירושלים לפני שהם הספיקו לברוח מהעיר, אבשלום יהרוג את כל תושבי העיר[50]: (טו) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ עבדיו של דוד המלך אמרו לו: כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! כל מה שתבחר לעשות,[51] הִנֵּה עֲבָדֶיךָ (כל מה שתבחר לעשות) אנחנו נחשבים לעבדיך, ונעשה כל מה שאתה אומר לנו לעשות[52]: (טז) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו דוד וכל משפחתו יצאו עם העבדים שליוו אותם מאחריהם,[53] וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת דוד השאיר את עשר הפילגשים שלו כדי לשמור על ביתו. הפילגשים הן נשים שדוד התחתן איתן ללא כתובה וקידושין[54]: (יז) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו דוד יצא מירושלים בליווי של העם,[55] וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק דוד והעם שאיתו נעמדו בבית שהיה הכי רחוק מחומת ירושלים[56]: (יח) וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ כל עבדיו של דוד עמדו לידו בשעה שהוא יצא מירושלים,[57] וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וכן עמדו ליד דוד הקלעים והקשתים של דוד, החיילים המובחרים של דוד,[58] וְכָל הַגִּתִּים וכן עמדו ליד דוד כל האנשים שגרו בגת בעוד שהוא היה גר שם (האנשים שהצטרפו לדוד בגת כאשר הוא ברח מפני שאול),[59] שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת בסך הכל היו שש מאות אנשים שבאו מגת יחד עם דוד,[60] עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (האנשים שהוזכרו: עבדי דוד, הכרתי והפלתי ושש מאות האנשים שבאו עימו מגת) נעמדו לפני דוד המלך[61]: (יט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי דוד שאל את איתי הגיתי: לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ למה שגם אתה תלך איתנו?[62] שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ תחזור ותשב עם אבשלום שמולך עכשיו על ישראל,[63] כִּי נָכְרִי אַתָּה (אינך צריך לחשוש מאבשלום) כיוון שבאת מארץ נכרייה, ואינך נחשב לאחד מהעבדים שלי, וממילא, גם אם תישאר, אבשלום לא יעשה לך דבר רע,[64] וְגַם גֹּלֶה אַתָּה וגם אם אתה רוצה לצאת לגלות, ואינך רוצה להישאר עם אבשלום,[65] לִמְקוֹמֶךָ (וגם אם אתה רוצה לצאת לגלות, ואינך רוצה להישאר עם אבשלום) תגלה למקום שלך, לגת, וחבל שתצטרף אלינו[66]: (כ) תְּמוֹל בּוֹאֶךָ הרי רק אתמול, רק לא מזמן (אתמול נאמר על דרך ההשאלה והכוונה היא לא מזמן), הצטרפת אליי,[67] וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ לָלֶכֶת והיום אני אטלטל אותך בהליכתך איתנו? אין זה הגיוני שתנדוד יחד איתי זמן קצר לאחר שבאת אליי,[68] וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ ואינני יודע להיכן אני הולך, אני עדיין לא יודע להיכן אני הולך,[69] שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ תחזור לירושלים ותחזיר איתך את אנשי גת לירושלים, חֶסֶד וֶאֱמֶת ואני אחשיב את הכוונה שלך ללכת איתנו לחסד שמתקיים לאורך זמן (למרות שתחזור לעיר)[70]: (כא) וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר איתי ענה לדוד המלך ואמר לו: חַי יְקֹוָק וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אני נשבע בשמו של ה' ובשמו של המלך,[71] כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! בכל מקום שאתה תהיה שם,[72] אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים בין אם המקום יגרום לך למוות ובין אם המקום יגרום לך לחיים, בין אם המקום יהיה מקום מסוכן ובין אם הוא יהיה מקום שאינו מסוכן,[73] כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ שם עבדך יהיה, שם אני אהיה. איתי נשבע לדוד: אני אהיה איתך בכל מקום, בין אם המקום אליו תלך יהיה מקום מסוכן או לא[74]: (כב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי דוד אמר אל איתי: לֵךְ וַעֲבֹר לך ותעבור יחד עם שאר העבדים שלי,[75] וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ איתי, אנשיו והילדים שהיו איתו, הצטרפו לעבדיו של דוד בשעת הבריחה מפני אבשלום[76]: (כג) וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל כל האנשים שהיו במקומות בהם דוד עבר, היו בוכים בקול גדול,[77] וְכָל הָעָם עֹבְרִים כל האנשים שהיו עם דוד חלפו על פניו של דוד. דוד עמד במקום, והאנשים חלפו על פניו ועברו אותו,[78] וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן דוד המלך עבר בתוך נחל קדרון,[79] וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר וכל האנשים שהיו עם דוד, לא עברו דרך הנחל, אלא הם הלכו בדרך אחרת כדי להגיע אל המדבר[80]: (כד) וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים צדוק וכל הלויים שהיו איתו נשאו איתם את ארון ברית ה', את ארון הברית, בשעת בריחתם,[81] וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים צדוק והלויים העמידו את ארון הברית לפני כל האנשים שהיו עם דוד, כל האנשים שהיו עם דוד חלפו על פני ארון הברית,[82] וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר אביתר עלה יחד עם הארון לצד אחר של הדרך, אביתר סטה לצד הדרך יחד עם ארון הברית, עד שכל האנשים שהיו עם דוד יצאו מירושלים[83]: (כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק דוד המלך אמר לצדוק: הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר תחזיר את ארון ה', את ארון הברית, לתוך העיר ירושלים,[84] אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְקֹוָק אם אני אמצא חן בעיני ה',[85] וֶהֱשִׁבַנִי (אם אני אמצא חן בעיני ה') הוא יחזיר אותי לירושלים,[86] וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ וה' יראה לי את הארון ואת בית ה' ששם נמצא הארון. דוד המלך הבין שמרד אבשלום הוא עונש מה' על חטא בת שבע, וממילא ה' רצה להרחיק ממנו את דוד, ולכן דוד נמנע מהוצאת ארון הברית איתו מירושלים[87]: (כו) וְאִם כֹּה יֹאמַר ואם יאמר ה' כך: לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ אינני חפץ בך יותר (בדוד),[88] הִנְנִי אני (דוד) מוכן לקבל את רצונו של ה' באהבה,[89] יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו וה' יעשה לי כפי מה שטוב בעיניו לעשות לי[90]: (כז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן דוד המלך אמר לצדוק הכהן: הֲרוֹאֶה אַתָּה האם אתה מסכים לדבריי (להחזיר את הארון אל ירושלים)?[91] שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם (אם אתה מסכים איתי) תחזור לתוך העיר ירושלים בשלום (כשהכוונה היא שגם אביתר יחזור איתו),[92] וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם ואיתכם (צדוק ואביתר) יהיו שני הבנים שלכם: אחימעץ בנך ויהונתן בנו של אביתר (ותוכלו לשלוח אותם אליי ולהודיע לי מה קורה בירושלים)[93]: (כח) רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר תבינו, אני (דוד) אתעכב עכשיו במישור שבמדבר,[94] עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי (אני אתעכב במישור שבמדבר) עד שתגיע לי ידיעה ברורה מכם, שתאמרו לי אותה על ידי בניכם אחימעץ ויהונתן. דוד אמר לצדוק ואביתר להישאר בירושלים ולראות מה יהיו תכניותיו של אבשלום, ולאחר מכן לשלוח אליו את אחימעץ ויהונתן לערבות המדבר כדי שהם יודיעו לו מהם תכניותיו של אבשלום[95]: (כט) וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם צדוק ואביתר החזירו את ארון ה' לירושלים,[96] וַיֵּשְׁבוּ שָׁם צדוק ואביתר ישבו בירושלים[97]: (ל) וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים דוד עלה בדרך לפסגת הר הזיתים (משום שמהר הזיתים היה ניתן לראות את האוהל בו הוא הניח את ארון הברית),[98] עֹלֶה וּבוֹכֶה דוד בכה לאורך כל הזמן שהוא עלה לפסגת הר הזיתים,[99] וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי ראשו של דוד היה מכוסה בבגד בשעה שהוא עלה להר הזיתים, היות ודרכם של האנשים שהיו בצער היה לכסות את ראשם בבגד,[100] וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף דוד עלה להר הזיתים כשהוא היה יחף. גם את זה הוא עשה מתוך צער,[101] וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה כל האנשים שהיו עם דוד, עלו להר הזיתים יחד איתם, וגם הם עלו כשראשם היה מכוסה בבגד והם בכו[102]: (לא) וְדָוִד הִגִּיד המבשר אמר לדוד,[103] לֵאמֹר כך אמר המבשר לדוד,[104] אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם אַבְשָׁלוֹם אחיתפל הצטרף גם הוא למורדים שחברו לאבשלום,[105] וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד אמר: סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְקֹוָק ה'! תגרום עכשיו שעצותיו של אחיתופל יהיו עצות מקולקלות[106]: (לב) וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ דוד הגיע לפסגת הר הזיתים,[107] אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים כאשר אדם היה מגיע לפסגת הר הזיתים, הוא היה רואה משם את ארון הברית ומשתחווה אליו,[108] וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי (כשדוד היה בפסגת הר הזיתים) הלך לקראתו אדם בשם חושי שבא ממקום שנקרא "ארך".[109] שני דברים הראו שחושי הצטער מאוד בצערו של דוד: 1) קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ הבגד שלו היה קרוע,[110] 2) וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ היה על ראשו אדמה[111]: (לג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד דוד אמר לחושי: אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא אם אתה תלך איתי, אתה תהיה לי לטורח, מכיוון שאתה זקן ותשוש[112]: (לד) וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב ואם אתה תחזור לתוך העיר ירושלים,[113] וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם ואתה תאמר לאבשלום, עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה (אתה תאמר לאבשלום) אדוני המלך! מהיום אני אהיה העבד שלך,[114] עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ כשם שתמיד הייתי העבד של אביך, אהיה מעכשיו העבד שלך,[115] וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל (דוד מסיים את דבריו לחושי) וכך תוכל לקלקל לי את עצתו של אחיתופל. דוד אמר לחושי שאם הוא (חושי) יצטרף אליו, הדבר רק יכביד על השיירה של דוד. אולם, אם חושי יחזור אל העיר וכביכול יצטרף לאבשלום, הוא יוכל לקלקל את עצותיו של אחיתופל, ויהיה בדבר משום תועלת גדולה לדוד[116]: (לה) וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים הרי בירושלים נמצאים איתך צדוק ואביתר הכהנים,[117] וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וכל מה שתשמע מביתו של אבשלום המלך, כל מהלך שיתכנן אבשלום,[118] תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים (כל מהלך שאבשלום יתכנן) תאמר לצדוק ולאביתר הכהנים[119]: (לו) הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר הנה, יחד עם צדוק ואביתר, נמצאים שני הבנים שלהם: אחימעץ בנו של צדוק ויהונתן בנו של אביתר,[120] וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ על ידי אחימעץ ויהונתן, תשלחו אליי את כל הדברים שתשמעו מאבשלום. אחימעץ ויהונתן ישמשו שלוחים להעביר אליי את כל התכניות שאתם תשמעו שאבשלום מתכנן[121]: (לז) וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר חושי, חברו של דוד, בא לירושלים,[122] וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם (באותו זמן שחושי בא לירושלים) הגיע גם אבשלום לירושלים ונכנס לתוך העיר[123]:

[1] מצודות. מלבי"ם: לאחר שהנביא סיפר את הסיבות שהביאו את אבשלום למרוד במלך, סיפר הנביא את מהלך תכנון המרד על ידי אבשלום.

[2] מצודות.

[3] מצודות. רלב"ג: אבשלום הכיןם לעצמו מרכבות וסוסים למרות שעל המלך נאסר להרבות בסוסים.

[4] מצודות.

[5] רלב"ג. תרגום: הכוונה שאבשלום היה נעמד על הדרך המרכזית.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות. מלבי"ם: אבשלום אמר לאנשים שדוד אינו דן דין אמת משום זקנותו ומשום שהוא דן את הדינים לטובת האנשים שבאים אליו ממשפחת המלוכה.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] תרגום. מלבי"ם: בדברים אלה אמר אבשלום שהוא אינו מעוניים במלוכה, הוא רק מעוניין להיות דיין כדי שיוכל לשפוט דין אמת.

[13] רד"ק.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] מצודות וכתב שהסיבה שהנביא מנה דווקא משעה שבני ישראל ביקשו לעצמם מלך היא שבמקום בקשת בני ישראל למלכות, מרד אבשלום במלכות. רלב"ג: המניין הוא מעת משיחת שאול למלך על ישראל, והייתה נבואה שדוד ימלוך ארבעים שנה, ולכן אבשלום חשב שיצליח למרוד בדוד, כיוון שכבר עברו ארבעים שנה. לפי פירוש זה הנביא מונה ארבעים שנה מעת משיחת דוד למלך. מלבי"ם: הכוונה באמת לכך שעברו ארבעים שנה ממשיחת דוד למלך, אך אין הכוונה שעברו ממש ארבעים שנה, אלא קרוב לארבעים שנה.

[21] רד"ק למרות ששאול מלך שנתיים וחצי ולא שלש כפי שכתב והדברים תלויים בפירוש חצי השנה הנותרת בפרק ב' פסוק יא'. כמו"כ אפשר להסביר לפי הרד"ק שהייתה חצי שנה יתרה שעברה בין המלכת שאול לבין קבלתו למלך על ידי ישראל לאחר המקרה עם נחש.

[22] תרגום + רש"י.

[23] רד"ק. הסיבה שבחר אבשלום דווקא בחברון היא בגלל שדוד התחיל את מלכותו בחברון, רצה אבשלום להתחיל את המרד בחברון, והיה מותר להקריב שם קרבנות כיוון ששעת היתר הבמות הייתה. בשם חז"ל כתב שבחברון היו כבשים שמנים, והקשה על כך שהיה צריך להיות כתוב "מחברון" ולא בחברון. מאידך, ניתן לומר שחז"ל לא רצו לומר שאבשלום אמר שהוא יקריב את הקרבן בחברון, היות והבמה הגדולה הייתה בגבעון.

[24] תרגום.

[25] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[26] רד"ק וכתב שעל פי הכתיב, כתוב בפסוק "ישיב" והכוונה לחזרה בתשובה. לפי הקרי כתוב "ישוב" מלשון ישיבה.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] תרגום.

[35] מצודות. רש"י בשם חז"ל: אבשלום ביקש מדוד פתק עליו היה כתוב שכל מי שאבשלום רוצה שיילך איתו לחברון – מצווה ללכת על ידי המלך. אבשלום היה מראה את הפתק לשני אנשים כאן ולשני אנשים כאן, עד שהוא הגיע למאתיים אנשים שהצטרפו אליו. מלבי"ם: אבשלום לקח עימו את מאתיים האנשים כדי שדוד לא יחשוד בו שהוא מורד. דוד ידע שעם אבשלום נמצאים מאתיים מעבדיו ולכן לא חשב בכלל שאבשלום יעיז למרוד בו בחברון.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא שאבשלום שלח שליחים מהעיר לחברון לקרוא לאחיתופל שהיה בגילה. מלבי"ם: גם זו הייתה חלק מההתארגנות של אבשלום למרד. אבשלום ידע שכאשר יוודע לדוד דבר המרד, הוא יצטרך יועץ, אך אחיתופל יועצו לא יהיה לידו.

[38] מצודות. רד"ק הסתפק אם הכוונה היא לתיאור זמן או לתיאור מקום.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] תרגום. בדבר משמעות של השורש ק.ו.ם במשמעות של זירוז, עיין רד"ק בפירושו לספר שמואל א', פרק טז' פסוק יב'.

[46] מצודות. רד"ק הוסיף שני פירושים: א. דוד חשש שאם יישאר בירושלים, אבשלום ידון את ירושלים כעיר הנידחת. ב. דוד אמר לעבדיו שברגע שהפורענות התחילה, היא לא תפסיק.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] רלב"ג + מצודות. לפי הרלב"ג, כוונתו של דוד הייתה שאבשלום יביא על דוד ואנשיו את הרעה, ולא על תושבי ירושלים. מלבי"ם: דוד חשש שאם הוא ואנשיו יהיו קרובים לירושלים, אבשלום יהרוג את תושבי העיר ויטען שדוד ואנשיו הרגו את תושבי ירושלים (היות והעם עדיין לא ידע מי תומך באבשלום ומי תומך בדוד).

[50] מצודות (בתוספת פירושו לספר שופטים, פרק ד' פסוק טו').

[51] תרגום.

[52] מצודות.

[53] מצודות. רלב"ג: דוד יצא ברגליו ולא עם סוסים, כדי שלא יתפרסם הדבר שיצא מחוץ לירושלים. על ידי שדוד הלך ברגל, תושבי ירושלים לא ידעו שדוד יצא מהעיר. רבינו ישעיה: הכוונה שדוד יצא עם הנשים שלא היו הפילגשים שלו.

[54] תרגום.

[55] רד"ק. תרגום: גם כאן הכוונה לליווי של אנשי ביתו.

[56] מצודות. רש"י: במקום מרוחק מירושלים.

[57] מצודות.

[58] תרגום. רלב"ג: הכרתי והפלתי הן שתי משפחות בישראל שמהם היו דייני הסנהדרין, ונקראו כך משום שהם היו כורתים את הדין שבא לפניהם, הם היו נותנים את פסק הדין האחרון משום שלא הייתה סמכות שיפוטית גבוהה מהם. כמו"כ כתב שכל דייני הסנהדרין, גם התלמידים שהיו יושבים בשורות שלפני הסנהדרין, עברו עם דוד. רד"ק: בשם חז"ל כתב שהכרתי והפלתי הם האורים ותומים, אלא שלפי פירוש זה לא מובנת תוספת המילה "כל".

[59] מצודות. רד"ק הסתפק אם הגיתים היו מישראל או לא, ובסוף דבריו כתב שכנראה שהיו מישראל שהיו גרים בגת, ואיתי הגיתי היה ראש לכל אנשי גת.

[60] מצודות. רד"ק בשם התרגום: הכוונה לגיתים שבאו יחד עם איתי הגיתי, למרות שאיתי עצמו לא הוזכר בפסוק.

[61] מצודות.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] מצודות. רש"י: מכיוון שאתה נכרי, אף אחד לא ייתן לך מזונות במקומות שלשם נברח. רד"ק: הכוונה היא שאיתי נשאר בגת כל כך הרבה זמן, עד שנחשב הדבר כאילו היה נכרי שם. רד"ק לשיטתו שאיתי היה מישראל. רלב"ג: דרכו של איתי הייתה תמיד להסתובב בין המקומות, ולכן אמר לו דוד שילך לאחד המקומות שרגיל להסתובב שם. מהר"י קרא: דוד אמר לאיתי שלא צריך להיות אכפת לו מי המלך, הוא או אבשלום בנו, היות והוא נכרי.

[65] מצודות.

[66] מצודות. רבינו ישעיה: כוונת הפסוק שאיתי גולה ממקומו – מירושלים, והל' שבראש המילה באה במקום מ'.

[67] מצודות.

[68] מצודות. רש"י: אין לי מקום ששם אני יכול להושיב אותך שם, שהרי אני הולך לכל מקום שאוכל לברוח לשם.

[69] מצודות.

[70] עפ"י רמב"ן בפירושו לספר בראשית, פרק לב' פסוק יא'. תרגום: כאשר תושיב את אחיך מגת איתך, תעשה להם חסדים בכך שהחזרת אותם.

[71] תרגום.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] תרגום.

[77] מצודות.

[78] רש"י.

[79] תרגום.

[80] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכל העם עבר בנחל קדרון כאשר מגמת כולם, העם והמלך, הייתה להגיע אל המדבר. בפירוש המילה מדבר כתב הרד"ק שהכוונה היא למקום מרעה בהמות שנמצא מחוץ לעיר. מלבי"ם: תומכי דוד התפצלו לשניים. דוד הלך ועבר בנחל קדרון ושאר העם עבר אל פני המדבר.

[81] תרגום.

[82] רש"י.

[83] מצודות. בפירושו השני ובחז"ל (אותם הביא רש"י) כתוב שהמקרא הוא מקרא מסורס וצריך לפרש כך: צדוק והלויים העמידו את הארון בצד אחד מול כל העם, עד שהעם סיים לעבור, ואביתר עלה, היינו שעלה מהכהונה. אביתר שאל באורים ותומים ולא ענו לו, וצדוק שאל ונענה. אמנם, אביתר עדיין שימש בכהונה גדולה עד ימיו של שלמה, אך כבר עכשיו הוחלט להעביר אותו מתפקידו. רד"ק סובר שצדוק מונה באותו יום לכהן גדול, אלא שלא נמשח עד ימיו של שלמה. כמו"כ הסביר רד"ק שהסיבה שרוח הקודש הסתלקה מאביתר היא שאז התקיימה הקללה על בית עלי, אלא שהיה צריך לחכות עד שייבנה בית המקדש כדי שהקלה תוכל להתקיים במלואה, ולכן אביתר נשאר כהן גדול עד תקופת שלמה. רלב"ג: אביתר עדיין לא הגיע אל דוד, ולכן פנייתו של דוד הייתה בתחילה אל צדוק. מלבי"ם: הכינו לארון מקום גבוה ועמיד ואביתר היה זה שהעמיד שם את הארון.

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] מצודות.

[87] רד"ק + מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום.

[91] מצודות. תרגום: הכוונה היא שדוד אמר לצדוק שעכשיו הוא רואה שצדוק הוא נביא (מכיוון שהוא נענה על ידי האורים ותומים).

[92] רש"י.

[93] מצודות. רלב"ג: לצדוק ואביתר היו בנים נוספים, אלא שדוד בחר בבנים האלה משום שהם היו הבנים שהיו יותר חכמים.

[94] מצודות. רד"ק: לפי הכתיב שכתוב בעברות, הכוונה שהם היו בעבר נחל קדרון. לפי הקרי הכוונה שהם היו בערבות המדבר, ושני הדברים נכונים, אלא שהקרי קרוב יותר לפירוש הפסוק.

[95] מצודות.

[96] תרגום.

[97] תרגום.

[98] מצודות + רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שדוד עלה לשם כדי לראות את מקום המקדש, ולמרות שלא היה ידוע המקום המדויק של מקום המקדש, היה ידוע המקום הכללי.

[99] תרגום.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] תרגום.

[103] מצודות. מלבי"ם: מכך שאחיתופל לא הצטרף אלא דוד, הבין דוד שאחיתופל מורד בו, ולכן אמר לעבדיו שאחיתופל נמצא בין המורדים.

[104] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[105] מצודות.

[106] תרגום + רש"י. מצודות בפירושו הראשון פירש באופן דומה. בפירושו השני כתב שהתפלל דוד שה' יגרום שעצותיו של אחיתופל יהיו מטופשות בעיניו של אבשלום. רש"י: דוד התפלל שה' יקלקל את עצותיו של אחיתופל.

[107] מצודות.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] מצודות.

[111] תרגום..

[112] מצודות. רד"ק: חושי היה נטל על דוד מכיוון שעם דוד היו יותר מידי אנשים.

[113] תרגום.

[114] מצודות.

[115] מצודות. מלבי"ם: אבשלום לא רצה להרוג את דוד, אלא הוא רק רצה לוודא שהוא זה שימלוך אחרי דוד. לכן, אם היה יודע שהוא יכול להשאיר את דוד בחיים ועדיין למלוך, הוא לא היה הורג את דוד. אך אם יראה שהוא חייב להרוג את דוד כדי למלוך, הוא אכן יעשה כך. אחיתופל רצה להרוג את דוד בכל מקרה, כיוון ששנא את דוד מאז מעשה דוד ובת שבע, שהרי בת שבע הייתה נכדתו של אחיתופל. לכן שלח דוד את חושי שיפר את עצת אחיתופל, והטקטיקה של חושי תהיה שהוא ייעץ לאבשלום דרכים לשמור גם על המלוכה וגם על אביו בחיים.

[116] מצודות.

[117] תרגום.

[118] תרגום.

[119] תרגום.

[120] תרגום. מלבי"ם: בדברים אלה אמר דוד לחושי שהוא לא יהיה לבד לסכל את עצתו של אחיתופל. איתו יהיו אחימעץ ויהונתן שגם ידברו אחד בפה ואחד בלב.

[121] תרגום.

[122] מצודות.

[123] מצודות. רש"י: באותו זמן החליט אבשלום להיכנס לירושלים.