שמואל ב פרק י

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל ב' פרק י'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כא' אדר תשע"ח

שמואל ב פרק י

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן לאחר שדוד מצא את מפיבשת ועשה איתו חסד,[1] וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן (לאחר שדוד אמר למפיבשת שיעשה איתו חסד) נחש מלך עמון מת,[2] וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו חנון, בנו של נחש, מלך על בני עמון במקום אביו[3]: (ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד אמר: אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ אני אגמול חסד עם חנון בן נחש,[4] כַּאֱשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד (אני אגמול חסד עם חנון) כמו שאביו עשה עימי חסד. כאשר מלך מואב הרג את משפחתו של דוד, הצליח אחד מאחיו של דוד לברוח אל נחש מלך עמון, ונחש השאיר אותו בחיים וסיפק לו אוכל ומחיה,[5] וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו דוד שלח על ידי עבדיו דברי תנחומין לחנון,[6] וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עבדיו של דוד הגיעו לארץ עמון[7]: (ג) וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם שרי עמון אמרו לחנון מלכם:[8] הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים האם אתה חושב שדוד שלח את עבדיו לנחם אותך בגלל שהוא מכבד את אביך?[9] הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ הרי כדי לחקור על העיר וכדי לרגל אותה (דוד שלח אליך את שליחיו),[10] וּלְהָפְכָהּ וכדי לבדוק את העיר,[11] שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ דוד שלח אליך את עבדיו (כדי לרגל את העיר)[12]: (ד) וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד חנון לקח את עבדיו של דוד (שבאו לנחמו), ועשה להם את הדברים הבאים:[13] 1) וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם חנון גילח לכל אחד מעבדי דוד את חצי מזקנו כדי לבזות אותו. בימיו של דוד המלך, לא היה נהוג להתגלח, וגילוח הזקן בייש את מי שגילחו אותו,[14] 2) וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם חנון גזר את בגדיהם של עבדיו של דוד, כך שהבגדים קוצרו במחצית אורכם והגיעו רק לתחילת רגליהם,[15] וַיְשַׁלְּחֵם (לאחר שגילח חצי זקנם וגזר את חצי אורך בגדיהם) חנון שילח את עבדיו של דוד חזרה לדוד[16]: (ה) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד אמרו לדוד את מה שעשה חנון לעבדיו, וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם דוד שלח שליחים אל עבדיו (בהמשך הפסוק מפורט מדוע שלח דוד שליחים אליהם),[17] כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד עבדיו של דוד לא באו אל דוד משום שהם התביישו מאוד (היות וזקנם היה מגולח ומחצית מאורך בגדיהם היה גזור),[18] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד אמר לעבדיו על ידי שליחיו: שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם תשבו ביריחו עד שזקנכם יצמח, ולאחר מכן תוכלו לחזור לבתיכם בלי להתבייש[19]: (ו) וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד בני עמון ראו שהם נמאסו בעיני דוד,[20] וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן עמון שלחו שליחים, וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ (עמון שלחו שליחים) ששכרו את העמים הבאים שיילחמו לצידם: 1) ארם בית רחוב, 2) ארם צובא. לארם רחוב ולארם צובא היו יחד עשרים אלף חיילים. 3) מעכה, שהיו לו אלף חיילים. 4) את האנשים שהיו שייכים לאדם בשם איש טוב, שהיו לו שנים עשר אלף חיילים[21]: (ז) וַיִּשְׁמַע דָּוִד דוד שמע שעמון שכרו את צבאות העמים האחרים כדי לצאת נגדו למלחמה, וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים דוד שלח את יואב, את צבאו ואת הגיבורים, כדי להילחם נגד עמון והעמים ששכר שיילחמו לצידו[22]: (ח) וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר בני עמון יצאו למלחמה ונלחמו בפתח שער עיר הבירה של עמון (רבת עמון),[23] וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה הצבאות שבני עמון שכרו לעזור להם: ארם צובא, ארם רחוב, האנשים של איש טוב ומעכה, היו לבדם בשדה. נוצר מצב שחיילי עמון שיזמו את המלחמה היו לבדם בשער עיר הבירה שלהם, ובעלי בריתם היו בשדה[24]: (ט) וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר יואב ראה שפניהם של אנשי המלחמה של האויב היו מלפניו ומאחוריו. יואב ראה שהוא היה מוקף בחיילי אויב: מצפון למחנה ישראל היו חיילי עמון ומדרום למחנה ישראל, היו בעלי בריתם של בני עמון,[25] וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מתוך כל חיילי ישראל, בחר יואב את החיילים המובחרים,[26] וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם יואב סידר את חייליו לקראת המלחמה נגד ארם (יואב בחר להילחם בחזית הדרומית)[27]: (י) וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו ואת שאר החיילים שיואב לא בחר שיילחמו איתו, הוא מסר תחת פיקודו של אבישי אחיו,[28] וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן אבישי סידר את חייליו כדי לתקוף את עמון (אבישי נלחם נגד החזית הצפונית)[29]: (יא) וַיֹּאמֶר יואב אמר לאבישי: אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה אם ארם יהיו חזקים ממני, אתה תהיה לי לישועה, אתה תעזור לי לנצח אותם,[30] וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ ואם בני עמון יהיו חזקים ממך, אבוא להושיע אותך ולעזור לך לנצח אותם. יואב אמר שאם תהיה מציאות שבה אחד מהם, הוא או אבישי, לא יצליחו להכריע את הקרב נגד העמים שהם נלחמים, השני יבוא ויעזור לו[31]: (יב) חֲזַק תתחזק אתה (אבישי והחיילים שאיתו),[32] וְנִתְחַזַּק וגם אנחנו נתחזק (יואב והחיילים שאיתו),[33] בְּעַד עַמֵּנוּ (נתחזק) על עמינו, נתחזק כדי שלא ייפלו מישראל בשבי,[34] וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וכן נתחזק כדי שלא ייפלו ערי ישראל בידי אויבינו,[35] וַיקֹוָק יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו (אם לא נצליח להתחזק, ועדיין ייפלו מערינו או חיילים מישראל ביד אויבינו) ה' יעשה הטוב בעיניו, ואנחנו נקבל את רצונו באהבה[36]: (יג) וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם יואב והחיילים שאיתו התקרבו לחיילי ארם כדי להילחם בהם,[37] וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו חיילי ארם ברחו מפני יואב והחיילים שהיו איתו[38]: (יד) וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם בני עמון ראו שצבא ארם ברח מפני יואב וחייליו, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר בני עמון ברחו מפני אבישי ונכנסו לתוך עיר הבירה שלהם,[39] וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם יואב חזר מהמלחמה נגד בני עמון והגיע לירושלים[40]: (טו) וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אנשי ארם ראו שהם הוכו בידי ישראל,[41] וַיֵּאָסְפוּ יָחַד חיילי ארם התאספו יחד כדי לחזור ולהילחם נגד ישראל. חיילי ארם חשבו שאם הם יתקיפו יחד את חיילי ישראל, הם יוכלו לנצח[42]: (טז) וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר הדדעזר שלח שליחים, וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר שליחיו של הדדעזר אספו את חיילי ארם שהיו בעבר נהר פרת,[43] וַיָּבֹאוּ חֵילָם החיילים הנוספים להם קרא הדדעזר נאספו במקום שנקרא "חילם",[44] וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם אדם בשם שובך, שהיה שר הצבא של הדדעזר, והיה גיבור גדול, פיקד על חיילי ארם שהצטרפו עתה למלחמה[45]: (יז) וַיֻּגַּד לְדָוִד נאמר לדוד שהדדעזר הלך לתקוף אותו, וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל דוד אסף אליו את כל חיילי ישראל,[46] וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה דוד וחייליו עברו אל נהר הירדן, והגיעו לחילם (שהיה המקום שבו נאספו חיילי ארם),[47] וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד ארם סידרו את חייליהם למבנה של התקפה, כדי לתקוף את דוד,[48] וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ חיילי ארם נלחמו נגד דוד[49]: (יח) וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל חיילי ארם ברחו מפני חיילי ישראל,[50] וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב דוד השמיד שבע מאות מרכבות מובחרות ממרכבות ארם (אך הוא השמיד הרבה יותר משבע מאות מרכבות, אלא שהפסוק ציין רק את המרכבות המובחרות),[51] וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וכן הרג דוד מארם ארבעים אלף חיילים שרוכבים על סוסים,[52] וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וכן הכה דוד את שובך, שר צבאו של הדדעזר,[53] וַיָּמָת שָׁם שובך מת בחילם[54]: (יט) וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל המלכים שהיו תחת פיקודו של הדדעזר (ארם רחוב, ארם צובא, מעכה ואיש טוב) ראו שהם הוכו על ידי צבא ישראל,[55] וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל המלכים שהיו תחת פיקודו של הדדעזר השלימו עם בני ישראל,[56] וַיַּעַבְדוּם המלכים שהיו תחת פיקודו של הדדעזר עבדו את ישראל,[57] וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן אנשי ארם פחדו לנסות ולהציל שוב את בני עמון[58]:

 

[1] דעת מקרא.

[2] תרגום.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: דוד חטא בשליחת דברי התנחומים, שהרי בתורה כתוב שיש איסור לדרוש בשלומם וטובתם של עמון. מלבי"ם: יש הבדל בין לדרוש שלומם של העמונים – דבר שאסור לעשותו, לבין לנחם שמותר. חנון חשב שעבדיו של דוד הגיעו כדי לרגל מפני שידע שאסור לדרוש בשלום עמון, והראיה היא שדוד לא דרש בשלום נחש אביו.

[6] דעת מקרא.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] רלב"ג והוכיח זאת מכך שעבדיו של דוד לא גילחו את חצי הזקן השני. מלבי"ם: הסיבה שחנון גילח את חצי זקנם היא שבביאת שליחיו של דוד הייתה חצי טובה – עצם זה שבאו לנחמו, וחצי רעה – חנון סבר ששליחיו של דוד באו לרגל את הארץ.

[15] מצודות ופירש ששתותיהם היינו עגבותיהם.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רד"ק בפסוק הבא התלבט אם הכוונה לארם מעכה או למלך מעכה.

[22] מצודות. רד"ק בפירושו השני פירש כך ובפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שהצבא עצמו היה גיבור.

[23] מצודות + דעת מקרא.

[24] רד"ק.

[25] דעת מקרא. תרגום: הכוונה היא שיואב ראה שהמלחמה נגד חייליו הייתה קשה וחזקה.

[26] דעת מקרא.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] תרגום. מלבי"ם: יואב ידע שאם הוא יתקוף את רבת עמון, יבואו חיילי ארם ויתקפו אותו מדרום וכך יהיה מוקף. לכן החלטתו הייתה לתקוף קודם את ארם ולהשתמש באבישי וחייליו רק כדי למנוע את יציאת חיילי ארם מחוץ לעיר הבירה שלהם, ולאחר ניטרול ארם, חזר לתקוף את עמון.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רד"ק: אם האויב יצליח לכבוש את הערים, הם כבר לא יהיו ערים של אלוהינו אלא של אלוהים אחרים, של העבודה הזרה של הכובשים. רלב"ג: מכאן למדים שאסור לסמוך על הנס, אלא צריך שאדם ישתדל ויעשה ככל שביכולתו להצלתו.

[36] מצודות.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] מצודות. לכאורה מפשט הפסוקים משמע שבהתחלה היו אלו רק שכירי חרב שנלחמו לצד עמון, שכירי חרב שהיוו רק חלק קטן מצבא עמון, ואילו עתה מדובר על מלחמה של ממש נגד כל צבא ארם.

[43] דעת מקרא.

[44] מצודות.

[45] רש"י.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] רד"ק. בדברי הימים כתוב שדוד השמיד שבעת אלפים מרכבות. כאן מסופר על שבע מאות המרכבות המובחרות ואילו שם מסופר על כלל המרכבות.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב