שמואל ב פרק יב

שמואל ב פרק יב

(א) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת נָתָן אֶל דָּוִד ה' שלח את נתן הנביא להוכיח את דוד,[1] וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ נתן בא אל דוד ואמר לו: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת היה מקרה שבו היו בעיר אחת אנשים,[2] אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ אחד האנשים היה עשיר והשני היה עני[3]: (ב) לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד לאיש העשיר היה הרבה מאוד צאן ושוורים[4]: (ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל ולאיש העני לא היה כלום,[5] כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה (לעני לא היה כלום) חוץ מכבשה קטנה שהוא קנה,[6] וַיְחַיֶּהָ העני גידל את הכבשה שלו וסיפק את כל צרכיה,[7] וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו הכבשה גדלה יחד עם העני ועם בניו,[8] מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה הכבשה הייתה אוכלת מפתו של העני והייתה שותה מכוסו (דבר שמראה גם הוא על החיבה הגדולה שחיבב העני את הכבשה),[9] וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב הכבשה גם הייתה שוכבת בחיקו, בחלל שבין החזה לזרועות, של העני (דבר שמראה גם הוא על החיבה הגדולה שחיבב העני את הכבשה),[10] וַתְּהִי לוֹ כְּבַת הכבשה הייתה חשובה לעני כאילו שהיא הייתה ביתו היחידה[11]: (ד) וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר אדם שהלך בדרכים הגיע להתארח אצל האיש העשיר,[12] וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ האיש העשיר חס מלקחת מצאן שהיה לו ומהשוורים שהיו לו כדי להכין אוכל לאורח שהגיע אליו, האיש העשיר לא רצה להשתמש באחת מבהמותיו כדי להכין אוכל לאורח שבא אליו,[13] וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ האיש העשיר לקח את כבשתו של האיש העני,[14] וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו האיש העשיר הכין את האוכל לאורח מכבשת העני[15]: (ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד דוד כעס מאוד על האיש העשיר (דוד לא ידע שמדובר במשל),[16] וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן דוד אמר אל נתן: חַי יְקֹוָק אני נשבע בשם ה', כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת האיש העשיר הוא בן מוות. לאיש העשיר מגיע דין מוות, מפני שאדם שגוזל מעני, כאילו הורג אותו (בגלל הנזק הרב שהוא גורם לעני)[17]: (ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם (חוץ מדין המוות שהאיש העשיר מחוייב בו) האיש העשיר חייב גם לשלם לאיש העני פי ארבע משווי השה,[18] עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (האיש העשיר חייב מיתה ולשלם פי ארבעה משוויו של השה) היות והוא עשה את הדבר הזה, שהוא לקח את השה של האיש העני והכין ממנו אוכל לאורח,[19] וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל (העשיר חייב מיתה ולשלם פי ארבע משווי השה היות והוא גנב) וגם על שהוא לא ריחם על האיש העני והוא לקח את השה של האיש העני[20]: (ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד נתן אמר לדוד: אַתָּה הָאִישׁ אתה האיש שלקחת את כבשת הרש, אתה האיש העשיר מהמשל,[21] כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל (ה' מונה את הדברים הטובים שהוא עשה לדוד): 1) אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אני (ה') משחתי אותך להיות מלך על ישראל,[22] 2) וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל ואני (ה') גם הצלתי אותך מידו של שאול כאשר הוא רדף אחריך במטרה להרוג אותך[23]: (ח) 3) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וגם נתתי לך את הבית של האדון שלך (את ביתו ורכושו של שאול),[24] 4) וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וגם נתתי לך נשים מצאצאיו של שאול. הכוונה למיכל בת שאול שהייתה אשת דוד,[25] 5) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וגם נתתי לך למלוך על ישראל ויהודה,[26] וְאִם מְעָט ואם כל מה שנתתי לך אינו מספיק לך ואתה רוצה טובות נוספות,[27] וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה (אם כל מה שנתתי לך אינו מספיק לך ואתה רוצה טובות נוספות) אני אוסיף לך כך וכך, אני אכפיל את הטובות שאגמול איתך[28]: (ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי (אחרי כל הטוב שגמלתי לך) למה ביזית את דבר ה' ועשית מעשה שהוא רע בעיני ה',[29] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב אתה גרמת שאוריה ייהרג בחרב,[30] וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה והתחתנת עם אשתו של אוריה, עם בת שבע,[31] וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן ואתה גרמת לכך שאוריה ייהרג בידי החרבות שמוחזקים בידיהם של חיילי עמון. לא רק שגרמת למיתתו של אוריה, אלא שגרמת לו ליפול בידי שונאי ישראל[32]: (י) וְעַתָּה עכשיו, כעונש על שגרמת לאוריה למות,[33] לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם לא ייפסק חרב ממך ומצאצאיך לעולם, רבים מצאצאיך ימותו בחרב,[34] עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי (רבים מצאצאיך ימותו בחרב) כיוון שביזית אותי, כיוון שגרמת לחילול ה',[35] וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה (רבים מצאצאיך ימותו בחרב כיוון שגרמת לחילול ה') והתחתנת, עם בת שבע, אשתו של אוריה החיתי[36]: (יא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה' (נתן עבר לחלק השני של התוכחה. התוכחה חולקה לשניים כדי להדגיש את חומרת החטא):[37] הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ אני אעמיד את אחד מאנשי ביתך, משפחתך, שיעשה לך דבר רע,[38] וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ ואותו אדם ממשפחתך ייקח את נשותיך ממך, ולא תוכל למנוע זאת,[39] וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ ואני (ה') אתן את נשותיך לחבר שלך, לאבשלום שימרוד בך וימלוך, ובכך יהיה שווה אליך בדרגתו,[40] וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת ואותו אדם, אבשלום, יתחתן עם נשותיך באור יום, בגלוי לעיני כולם[41]: (יב) כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר (אבשלום ייקח את נשותיך בגלוי) כיוון שעשית את כל המעשה עם אוריה בסתר, בלי שמישהו יידע,[42] וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ ואני (ה') אעניש אותך (דוד) בגלוי לפני כולם, כל ישראל ייראו לאור היום את העונש שיבוא עליך, ומכך הם יבינו את החטא שלך[43]: (יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן דוד אמר אל נתן: חָטָאתִי לַיקֹוָק אני חטאתי בכך שגרמתי לאוריה למות, ולכן מגיע לי העונש שלא יסור חרב מביתי, אך לא חטאתי באשת איש ולכן לא מגיע לי למות. כל אחד מחיילי דוד היה כותב גט לאשתו לפני שהוא היה יוצא להילחם, וממילא בת שבע לא הייתה אשתו של אוריה כאשר דוד התחתן איתה. לשיטתו של דוד, זו הסיבה שלא הגיע לו למות על חטאו,[44] וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד נתן ענה לדוד: גַּם יְקֹוָק הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ גם ה' מחל לך על חלק מהחטא שלך, ולכן העונש שלך יומתק ולא תמות,[45] לֹא תָמוּת (מכיוון שה' מחל לך על חלק מהעונש) אתה לא תמות. אולם, אם ה' היה מעניש אותך את העונש שבאמת הגיע לך, היית צריך למות, שהרי גרמת למיתתו של אוריה[46]: (יד) אֶפֶס אולם,[47] כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְקֹוָק בַּדָּבָר הַזֶּה (אולם) היות והתחתנת עם בת שבע, ועל ידי כך גרמת לחילול ה' ולמציאות שבה שונאי ה' יבזו אותו (את ה'),[48] גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת וגם הבן שייוולד לך מבת שבע – ימות (כעונש על החטא)[49]: (טו) וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ נתן הנביא הלך אל ביתו מיד לאחר שהוא אמר את דברי הנבואה לדוד (והוא לא נשאר אצל דוד כדי לחלוק לו כבוד וכך דוד יידע שה' כועס עליו),[50] וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד ה' גרם לילד שבת שבע הולידה לדוד לחלות,[51] וַיֵּאָנַשׁ בנו של דוד נהיה מאוד חולה[52]: (טז) וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר דוד נכנס לבית ה' (האוהל שלתוכו הכניס את ארון הברית), שם הוא ביקש רחמים מאת ה' על הנער שנולד לו, דוד ביקש מה' שירפא את בנו,[53] וַיָּצָם דָּוִד צוֹם דוד צם לאורך פרק הזמן בו הוא התפלל על הנער,[54] וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה דוד חזר לביתו (מבית ה') ושכב וישן על הרצפה[55]: (יז) וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ זקני ביתו של דוד קמו וניסו להרים את דוד מהרצפה,[56] וְלֹא אָבָה דוד לא רצה לקום מהרצפה,[57] וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם דוד גם לא אכל עם אנשי ביתו את הארוחות שהם היו אוכלים, והוא אפילו לא אכל מעט[58]: (יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ביום השביעי למחלתו של הילד,[59] וַיָּמָת הַיָּלֶד (ביום השביעי למחלתו של הילד) הילד מת מהמחלה, וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד עבדיו של דוד חששו לומר לו (לדוד) שהילד מת,[60] כִּי אָמְרוּ (עבדיו של דוד חששו לומר לו שהילד מת) היות והם אמרו לעצמם: הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ הרי כאשר הילד היה חי, דיברנו אל דוד (וניסינו להאכיל אותו ולהקים אותו מהרצפה) ובכל זאת הוא לא שמע בקולנו,[61] וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד ואיך נאמר לדוד שהילד מת, הרי הוא ודאי יצטער יותר ממה שהוא הצטער כאשר הילד היה חי וחולה,[62] וְעָשָׂה רָעָה ודוד יחבול בעצמו, יגרום לעצמו חבלה (כשיוודע לו שבנו מת)[63]: (יט) וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים דוד ראה שעבדיו דיברו ביניהם בלחש,[64] וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד דוד הבין שהילד מת (בגלל שעבדיו דיברו ביניהם בלחש),[65] וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו דוד שאל את עבדיו: הֲמֵת הַיֶּלֶד האם הילד שלי מת? וַיֹּאמְרוּ עבדיו של דוד ענו לדוד: מֵת הילד מת: (כ) וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ דוד קם מהרצפה,[66] וַיִּרְחַץ דוד רחץ את גופו,[67] וַיָּסֶךְ דוד מרח שמן על גופו,[68] וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו דוד החליף את בגדיו לבגדים נקיים (כיוון שהבגדים שלבש היו מלוכלכים לאחר ששכב על הרצפה),[69] וַיָּבֹא בֵית יְקֹוָק דוד נכנס לבית ה', האוהל בעיר דוד שהוא הכניס אליו את ארון הברית,[70] וַיִּשְׁתָּחוּ דוד השתחווה בבית ה', כדי לברך על הרעה. אדם חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, וכך נהג דוד לאחר שבנו מת,[71] וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ (לאחר שהשתחווה בבית ה') דוד בא לביתו,[72] וַיִּשְׁאַל דוד ביקש שיביאו לו אוכל,[73] וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם אנשי ביתו של דוד הניחו לחם לפני דוד,[74] וַיֹּאכַל דוד אכל את האוכל שהניחו לפניו: (כא) וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו עבדיו של דוד שאלו אותו: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מדוע נהגת באופן שבו נהגת?[75] בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ כאשר הילד עדיין היה חי וחולה, אתה צמת ובכית,[76] וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם ואילו עכשיו, לאחר שהילד מת, והיה ראוי שתצטער יותר, קמת מהרצפה ואכלת לחם[77]: (כב) וַיֹּאמֶר דוד ענה לעבדיו: בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כאשר הילד עדיין היה חי, אני צמתי ובכיתי, כִּי אָמַרְתִּי (כאשר הילד עדיין היה חי, צמתי ובכיתי) מכיוון שאמרתי, מִי יוֹדֵעַ אין מי שיודע אם כבר נגזרה גזירה על הילד למות,[78] וְחַנַּנִי יְקֹוָק וְחַי הַיָּלֶד ואולי ה' ירחם עליי והילד יחיה[79]: (כג) וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם ועכשיו, הילד כבר מת, ואין טעם לכך שאצום,[80] הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד האם אני אוכל להחזיר את הילד חזרה, האם אוכל להחיות את הילד? הרי אינני יכול להחיות אותו ואם כן אין שום טעם לכך שאצום,[81] אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו אני הולך להגיע אל הילד, אני הולך למות כמו שהוא מת,[82] וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי והילד לא יחזור אליי, הילד לא יקום לתחייה[83]: (כד) וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ דוד ניחם את בת שבע אשתו על מיתת הילד,[84] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ דוד קיים את כל הדינים שבעל מקיים באשתו,[85] וַתֵּלֶד בֵּן בת שבע הולידה בן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה בת שבע קראה לילד שנולד לה בשם "שלמה". פירוש השם שלמה הוא שיהיה שלום בימיו,[86] וַיקֹוָק אֲהֵבוֹ ה' אהב את שלמה[87]: (כה) וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא ה' שלח דבר נבואה על ידי נתן הנביא,[88] וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְקֹוָק נתן קרא את שמו של הילד שנולד לדוד ובת שבע בשם "ידידיה", בגלל שה' אהב את הילד[89]: (כו) וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן יואב נלחם בעיר הבירה של בני עמון, ברבת עמון, וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה יואב כבש את מקום מושבו של מלך עמון שהיה סמוך לרבת עמון, מקום המוגדר כחלק מעיר הבירה[90]: (כז) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד יואב שלח שליחים אל דוד, וַיֹּאמֶר יואב אמר לדוד על ידי השליחים שהוא שלח אליו: נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה נלחמתי נגד העיר רבת בני עמון, גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם וכבשתי את עיר הבירה שהייתה מספקת מים לכל בני עמון[91]: (כח) וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל הָעִיר עכשיו, לאחר שכבר הכנעתי את העיר, תאסוף את שאר החיילים ותקים מחנה צבאי מחוץ לרבת עמון,[92] וְלָכְדָהּ ותכבוש את החלקים מהעיר שעוד לא נכבשו,[93] פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר (אם לא תבוא לכבוש את העיר) שמא אני אספיק לכבוש את העיר לבד,[94] וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ ושמי ייקרא על כיבוש העיר, אנשים יאמרו שאני הוא זה שכבשתי את העיר. יואב רצה שכיבוש העיר ייוחס לדוד כדי שיכבדו אותו (את דוד) על כך[95]: (כט) וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם דוד אסף את שאר החיילים של ישראל,[96] וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה דוד הלך לרבת עמון, וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ דוד המשיך את מלחמתו של יואב ברבת עמון, וסיים את כיבוש העיר[97]: (ל) וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם דוד לקח את התכשיט שהיה שייך למלך עמון,[98] מֵעַל רֹאשׁוֹ (דוד לקח את התכשיט) מעל ראשו של מלך עמון,[99] וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב משקל התכשיט היה כיכר זהב,[100] וְאֶבֶן יְקָרָה בתוך הכתר הייתה אבן יקרה,[101] וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד דוד תלה את התכשיט מעל לכסא שלו, כך שכאשר הוא ישב על כסא המלוכה, הכתר היה מעל לראשו,[102] וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד דוד הוציא מרבת עמון הרבה מאוד שלל[103]: (לא) וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא דוד הוציא את התושבים שהיו ברבת עמון,[104] וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל דוד הרג את תושבי רבת עמון על ידי שהוא השתמש בכלים שהיו להם להבים חדים: מגרה, חריצי ברזל ומגרות ברזל,[105] וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן דוד שרף חלק מתושבי רבת בני עמון בכבשן האש שבו היו מכינים את הלבנים,[106] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן כך עשה דוד לתושבי שאר הערים של בני עמון (הרג אותם על ידי שימוש באותם כלים ובכבשן האש),[107] וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם דוד וכל חייליו חזרו לירושלים:

[1] דעת מקרא.

[2] תרגום. רד"ק: המשל הוא כך: לדוד היו נשים רבות ולאוריה הייתה רק אישה אחת. דוד לא הבין שדבריו של נתן הם בגדר משל, ולכן הוא אמר שהעשיר חייב מיתנ, לא מצד הדין, אלא מצד שעשה דבר מכוער.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] מצודות.

[6] תרגום. מלבי"ם: אוריה התחתן עם בת שבע כשהייתה קטנה ולכן הכבשה נקראה גם היא קטנה.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] דעת מקרא.

[11] דעת מקרא.

[12] מצודות. רש"י בשם חז"ל: ההבדל בין הכינויים בהם נקרא האורח: הילך – אורח – איש, משום שזהו התהליך ההדרגתי שבה עובד יצר הרע. בהתחלה הוא רק הילך, עם משמעות של ארעיות, לאחר מכן הוא אורח, משמעות קצת קבועה יותר ולבסוף הוא ממש איש, משמעות קבועה לגמרי. מלבי"ם: האורח לא היה חשוב והעשיר התייחס אליו כאילו היה אדם חשוב בכך שגזל את הכבשה והכין אותה לפניו. רבינו ישעיה: התביעה על דוד הייתה רק בגלל גזל ולא בגלל אשת איש (שהרי בת שבע הייתה מגורשת).

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] רש"י.

[18] מצודות והסביר שחייב לשלם פי ארבעה משום שכך הדין במקרה שהגנב טבח ומכר כבש. רש"י: כך באמת היה דינו של דוד בסופו של דבר, שלקה במיתת ארבע מבניו: הילד שנולד מבת שבע, אמנון, תמר ואבשלום. רלב"ג כתב שבמקום תמר צריך לומר שאדוניה היה הבן הרביעי של דוד שמת. בהמשך דבריו כתב שהעונש של דוד היה שכמו שהוא לקח את אשתו של אוריה, כך מבניו ישכבו עם נשותיו (כמו שעשה אבשלום), ועל ששלח את אוריה ליהרג בחרב, יצאה החרב מביתו של דוד. אלא שאת דין המוות שדוד גזר על עצמו ביטל ה' משום שדוד חזר בתשובה.

[19] מצודות.

[20] תרגום. מצודות: לאיש העשיר מגיע מוות מכיוון שהוא לא חס על העני ומדין מלכות מגיע לו דין מוות. בכך חולק מצודות על רש"י שסובר שדין המות הוא על שגזל מאדם עני והדבר נחשב כאילו ממש הרגו. רד"ק: פסק דין המוות הוא כדרך גוזמא, ודוד לא התכוון ממש שלאיש העשיר מגיע דין מוות.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] רד"ק.

[25] מצודות. רד"ק: דוד התחתן גם עם רצפה בת איה או עם עגלה אשת שאול.

[26] תרגום. מהר"י קרא: אם היית מחפש אישה בישראל – היו נותנים לך את מי שהיית רוצה.

[27] מצודות. רד"ק: לו לא היית חוטא היית זוכה לכבוד רב יותר.

[28] מצודות.

[29] מצודות. מהר"י קרא: מדוע לא קיימת את הציווי שלא להתחתן עם אשת איש.

[30] מצודות. מלבי"ם: למרות שלאוריה הגיע דין מיתה, הדבר הגיע לו על ידי מעשהו של דוד המלך שלקח את בת שבע, ולכן הריגתו נחשבת לחובה המוטלת על דוד.

[31] תרגום.

[32] רד"ק. כמו"כ הביא הרד"ק את הגמ' בקידושין שאומרת שלמרות שבכל התורה אין שליח לדבר עבירה, כאן הדין שונה, היות ואף אחד לא מעיז להמרות את ציווי המלך. למרות שהדין הוא לא לשמוע בקול ציווי המלך במקרה ומצווה לעבור על מצווה מהתורה, אין זה מצוי שאדם יסרב לשמוע בקול ציווי של מלך.

[33] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] דעת מקרא.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רד"ק כתב שני פירושים למילה רעיך: אוהבך ואין מי שאדם אוהב יותר מאשר את בנו או מי שרוצה להיות חברו של דוד, שרוצה להשתוות אליו, כמו שרצה אבשלום. בדבר ההסבר כיצד גזר ה' על אבשלום לחטוא בפילגשי דוד, כתב שלשה הסברים: א. ה' לא אמר שדווקא אבשלום יחטא אלא גזר שבאופן עקרוני מישהו יחטא בפילגשי דוד. אם דוד לא היה חוטא, ה' לא היה נותן לאבשלום לחטוא בפילגשי אביו, אלא היה חוטא בחטא אחר. ב. אבשלום לא היה חטא בחטא גדול, שהרי הוא לקח את פילגשי אביו, ומפותת האב מותרת לבן, אלא שהחטא של אבשלום היה שהתחתן עם נשי מלך שהם אסורים על הדיוט. ג. בשם רס"ג כתב שיש כאן שני חלקים בנבואה, הנבואה שה' יקים מביתו של דוד אדם שיביא עליו רעה אינה תלויה בבחירה, אך לקיחת הנשים תלויה בבחירתו של אבשלום.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. מהר"י קרא: מכאן למדו חז"ל שכל מי שמחלל את ה' בסתר, נפרעים ממנו בגלוי.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רד"ק: המילה "גם" באה לומר שכמו שדוד התוודה, כך ה' מחל על חטאו.

[46] מצודות. רד"ק: הכוונה של נתן היא שדוד לא ימות בעוה"ב, אבל הוא כן ימות בעוה"ז.

[47] מצודות.

[48] מצודות. לפי מצודות (והתרגום) הכוונה היא שדוד נתן פתחון פה לשונאי ה' שיבזו את ה'. רש"י פירש שדברי נתן נאמרו בלשון סגינהור, שדוד עצמו ביזה את ה'

[49] מצודות.

[50] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהפסוק אומר שכאשר נתן חזר לביתו, ה' גרם מיד לבנו של דוד לחלות.

[51] מצודות. מלבי"ם: הדגש בפסוק היא שבת שבע היא אשתו של אוריה!

[52] מצודות.

[53] תרגום + מצודות. בעניין הכתוב לשון נער, ניתן להסביר לפי דברי הרמב"ן בשמות פרק ב' שכתב שכל ילד מרגע שנולד נקרא נער. רד"ק: למרות שה' העניש את דוד וממילא היה צריך לקבל את העונש של מות הבן, דוד חשב שהוא יכול להסתפק בעונשים של המרד ושהחרב לא תסור מביתו, ורצה שה' יסיר ממנו את העונש של מות הבן. מלבי"ם: דוד רצה למרק את עונשו על ידי צום ועינוי במקום שהבן ימות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] מצודות.

[59] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהיה זה היום השביעי למחלתו של הילד.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] תרגום. רד"ק שאל: כיצד לא הקפיד דוד על מנהגי אבלות? וענה על כך שתי תשובות: א. דוד התרחץ לפני הקבורה, ועשה זאת כדי שהואי וכל להתפלל באופן מכובד. ב. הילד היה נפל. לפי פירושו השני צריך לומר שהלימוד מדוד שאבל אסור בתשמיש המיטה הוא רק אסמכתא. רד"ק גם דחה את האפשרות שמהתורה אבלות היא למשך יום אחד ודוד התרחץ לאחר אותו יום משום שכתוב שדוד קם מהארץ, ומשמע מיד. בסוף דבריו כתב שייתכן לומר שהאבלות של דוד הייתה אבלות רגילה ודוד ידע שהילד לא היה נפל.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] תרגום + דעת מקרא.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] תרגום.

[75] דעת מקרא.

[76] מצודות. רד"ק: כתב בשם התרגום שפירוש המילה "בעבור" הינו תיאור זמן – בעוד הילד היה חי, אולם הוא עצמו פירש שהכוונה היא ממש בעבור.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום. רד"ק: דוד כן בכה על אבשלום ואמנון למרות שהם כבר מתו, ופירש שעל הילד לא בכה משום שהיה קטן ולא היה ראוי להצטער עליו יותר מידי. לולי דבריו היה נראה לומר שלאחר ביצוע גזר הדין דוד הבין שהתקיימה נבואת נתן ושלא היה ניתן לבטל חלק זה של העונש.

[82] מצודות.

[83] תרגום.

[84] מצודות. רד"ק: לאחר מיתת אוריה, בת שבע נקראת אשתו של דוד. רלב"ג: מכך שה' לא ציווה את דוד להיפרד מבת שבע מוכח שהיא לא הייתה אשת איש.

[85] רד"ק: הכפילות באה לומר שבת שבע לא התעברה בביאה ראשונה. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שדוד בא לבת שבע בטענות בגלל שהיא נמנעה מלהיזקק אליו. בת שבע אמרה לדוד שיכול להיות שאחיו של הבן שיוולד יבזו אותו ויאמרו לו שהוא נולד כתוצאה מחטא, עד שדוד הבטיח לה שהבן שיוולד להם ימלוך אחריו.

[86] מצודות.

[87] מצודות. יש כאן ניגודיות לפרק יא' פסוק כז' שם כתוב שהיה רע בעיני ה' המעשה שעשה דוד, הערה שכתובה לאחר לידת הבן הראשון.

[88] מצודות.

[89] מצודות. רד"ק: דוד קרא לבן ידידיה בגלל שה' אהב אותו.

[90] מצודות. רש"י: יש כאן שני ביצורי חומה, החיצונית הייתה עיר המלוכה והפנימית הייתה מחזקת את עיר המלוכה. יואב כבש את הביצור החיצוני.

[91] מצודות. מהר"י קרא: עיר המים הייתה בחלק החיצוני של העיר.

[92] תרגום + מצודות.

[93] תרגום.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] תרגום.

[97] תרגום.

[98] תרגום.

[99] תרגום. לפי רש"י מדובר בע"ז שביטל איתי הגיתי. רד"ק חלק על דברי חז"ל שהביא רש"י, וסובר שאיתי היה יהודי שגר בגת.

[100] תרגום.

[101] מצודות.

[102] מצודות. הסיבה שלא פירש שהכתב היה ממש על ראשו של דוד היא שמשקל של כיכר הוא משקל כבד ולא סביר שדוד הניח את הכתר הכבד על ראשו. רד"ק בשם חז"ל: האבן היקרה הייתה שווה כיכר של זהב. כמו"כ אמרו שאבן זו הייתה אבן שואבת. בהסבר נוסף כתב שהכתר היה על ראשו של דוד מידי פעם ולא כל הזמן, ודוד היה יכול לסבול את המשקל לפרקי זמן קצרים. מהר"י קרא: דוד לבש את הכתר ולמרות שהוא היה כבד, אדם גיבור כדוד יכול ללבוש כתר כזה.

[103] תרגום.

[104] תרגום.

[105] מצודות.

[106] מצודות. רש"י: בטיט שנמצא בשווקים.

[107] תרגום.