שמואל ב פרק כג

שמואל ב פרק כג

(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים אלה הם דבריו האחרונים של דוד שנאמרו ברוח הקודש,[1] נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי אלה היו דברי דוד כשהוא עוד היה רועה צאן,[2] וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל ואלה הם אותם דברי דוד לאחר שהרימו אותו מעלה, לאחר שהוא התחיל למלוך,[3] מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב והוא הפך להיות משוח בשמן המשחה על ידי ה', ה' המליך את דוד למלך על ישראל,[4] וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל ונשלחתי על ידי ה' להיות נעים זמירות ישראל, לסדר את השירים שעתידים לומר בבית המקדש.[5] דוד אומר שלא השתנו דבריו: הן כאשר הוא היה רועה צאן, והן כאשר הוא הומלך למלך, לא השתנו דבריו, ולא נכנסה בו גאווה לאחר שהוא הומלך למלך: (ב) רוּחַ יְקֹוָק דִּבֶּר בִּי (דוד אמר) אני מדבר את דבריי ברוח הקודש,[6] וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי המילים של ה' – הם שנמצאים על לשוני (יש כאן כפילות על מעלת דבריו של דוד המלך)[7]: (ג) אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אלה הם דברי ה' אלוקי ישראל:[8] לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל ה' אמר לי את דבריו, ה' ייחד אותי בדברים האלה,[9] מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק כאשר מי שימשול על בני האדם, כאשר מי שימלוך על בני האדם יהיה אדם צדיק,[10] מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים אז גם תמשול יראת ה', המושל הצדיק ידאג שכולם יהיו יראים את ה'[11]: (ד) וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ כשם שאור הבוקר גורר אחריו זריחה של השמש, כאשר יש אור בוקר השמש זורחת, כך המושל הצדיק גורר אחריו שכל אלה שהוא מושל עליהם יהיו יראים את ה',[12] בֹּקֶר לֹא עָבוֹת אך רק בבוקר שבו עננים אינם מכסים את השמש, נראה האור. אולם, בבוקר מעונן, האור אינו נראה. הנמשל הוא שכאשר הצדיק מפסיק למשול, הוא לא יכול לגרור אחריו את שאר האנשים שיהיו יראים את ה',[13] מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ מאור השמש ומהגשמים יצמח דשא על הארץ. רק שילוב הכוחות של אור השמש והגשם, מצמיח דשא על הארץ, ואור השמש אינו מספיק להצמחת הגשם. כך, אם יש מתנגדים אל הצדיק, השפעתו של הצדיק מצטמצמת, והוא אינו מצליח למשוך אחריו את כל האנשים. לסיכום: ישנם שני דברים שמצמצמים את השפעתו של הצדיק: מיתתו ואנשים שמתנגדים לו[14]: (ה) כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל אך מלכותי ומלכות בניי איננה כמו הצדיק והיא מצליחה להשפיע ולהביא את העם ליראת שמים – גם כאשר יש מתנגדים למלכותי וגם לאחר מיתתי,[15] כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי (מלכותי משפיעה תמיד) כיוון שה' נתן רק לי ברית עולם, ואמר שהמלכים יהיו תמיד מצאצאיי,[16] עֲרוּכָה בַכֹּל המלכות שלי מסדרת את הכל ובה הכל תלוי. ממילא, גם אם יש אדם שמתנגד למלכותי, מלכותי יכולה עדיין להכריעו,[17] וּשְׁמֻרָה וכן שמורה המלכות לצאצאיי לאורך כל הדורות, וממילא היא תשפיע על עם ישראל גם לאחר מותי,[18] כִּי כָל יִשְׁעִי (מלכותי תשפיע על עם ישראל לכל אורך הדורות) כיוון שכל ישועה שבה עם ישראל יוושעו תהיה ישועה שתהיה קשורה אליי, כל ישועה שתבוא מישראל תהיה או ממני או מאחד מצאצאיי,[19] וְכָל חֵפֶץ וכן, כל רצון של אדם, יתמלא על ידי מלכות בית דוד, רק המלכים מבית דוד יכולים למלא את הרצונות של בני האדם,[20] כִּי לֹא יַצְמִיחַ (מילוי כל הרצונות של בני האדם תלויים בי ובצאצאיי) כיוון שה' לא יצמיח מלך שאינו מצאצאיי שימלוך על עם ישראל[21]: (ו) וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם וכל בני הבליעל, כל המלכים הרשעים (כמו ירבעם), יהיו כמו קוצים שזזים, כמו קוץ שתקוע ברגלו של אדם שזז ממקום למקום,[22] כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ כיוון שאי אפשר להוציא את הקוץ ביד ולהניחו במקום אחד (אלא הוא מטלטל לכל מקום שהאדם הולך). דוד אמר שמלכותו יציבה וקיימת, ןלעומתה, מלכות הרשעים רעועה כמו קוץ שתקוע ברגל אדם, שאינו יציב במקום אחד[23]: (ז) וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית המלכים האלה יוכו על ידי אויביהם באופן שגופם יתמלא בחניתות ובחרבות,[24] וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת ובזמן מלכותם של הרשעים, יהיו הרבה שרפות של תבערה שיגרמו להשבתת מלכותם[25]: (ח) אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד אלה הם שלשת הגיבורים שהיו שומרי ראשו של דוד לעת זקנותו (כאשר דוד היה כבר חלש יותר והוא היה צריך שמירה גדולה יותר ממה שהיה צריך לאורך חייו),[26] יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי הגיבור הראשון היה יושב עם דוד ומדבר איתו דברי חכמה,[27] רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי ושמו של גיבור זה הוא עדינו העצני, שהיה הראש לכל הגיבורים שהיו שומרי הראש של דוד (פירוש המילה שלישי הוא גיבור),[28] עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת ולאחר שהיה עדינו העצני הורג שמונה מאות אנשים בפעם אחת, הוא היה יושב בדברי חכמה, למרות שהוא חזר עייף מהמלחמה[29]: (ט) וְאַחֲרָיו האדם שהיה במעלה אחת מתחת לעדינו העצני, אך היה עדיין במעלה גבוהה יותר משאר אנשיו של דוד,[30] אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ בֶּן אֲחֹחִי (האדם שהיה מעלה אחת מתחת לעדינו העצני היה) אלעזר שהיה בנו של אדם שנקרא "דדו", שהיה בנו של אדם שנקרא "אחחי",[31] בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים עִם דָּוִד אלעזר היה אחד משלשת הגיבורים הכי חזקים שהיו עם דוד (יחד עם עדינו העצני ושמא),[32] בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה (אלעזר היה אחד משלשת הגיבורים שהיו עם דוד) בשעה שהפלשתים ביזו את בני ישראל ועלו להילחם נגדם,[33] וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל וחיילי ישראל ברחו משדה הקרב, חוץ מדוד ושלשת הגיבורים שהיו איתו. מלחמה זו אינה מוזכרת בנביא[34]: (י) הוּא קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב אלעזר קם והכה בפלשתים עד שמרוב פלשתים שהוא הרג, ידו התעייפה, ומרוב העייפות, הוא לא היה יכול להזיז את ידו, וכאילו שידו נדבקה לחרב, מכיוון שהוא לא היה יכול להזיז בכלל את ידו ואפילו לא להוציא את החרב מידו,[35] וַיַּעַשׂ יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא ה' עשה ביום ההוא ישועה גדולה לישראל: למרות שכל חיילי ישראל ברחו מהמלחמה, דוד ושלשת הגיבורים שלו ניצחו את הפלשתים,[36] וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו אַךְ לְפַשֵּׁט ורק אז, לאחר הניצחון, חזרו חיילי ישראל לפשוט מחיילי הפלשתים את בגדיהם ולקחת מהם את השלל (אך הם לא עזרו להילחם)[37]: (יא) וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן אָגֵא הָרָרִי אדם בשם שמא בן אגא שהיה גר בהר, היה הגיבור שהיה במעלה אחת מתחת לאלעזר,[38] וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה הפלשתים נאספו ליחידת צבא כדי לתקוף את ישראל, הפלשתים נאספו לקבוצה ששימשה כיחידה צבאית כדי לתקוף את בני ישראל,[39] וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים באזור של המלחמה הייתה חלקת שדה שהייתה זרועה בעדשים,[40] וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וחיילי ישראל ברחו מחיילי הפלשתים[41]: (יב) וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה שמא נעמד בתוך חלקת שדה העדשים,[42] וַיַּצִּילֶהָ שמא מנע מהפלשתים לשרוף את השדה ובכך הציל אותה,[43] וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שמא הכה שם את הפלשתים, וַיַּעַשׂ יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה ה' עשה באותה מלחמה ישועה גדולה לישראל[44]: (יג) וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ שלשה מפקדים שפיקדו על שלושים הגיבורים שהיו לדוד (שמוזכרים בהמשך), ירדו לעזור לדוד במלחמה,[45] וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם שלשת הגיבורים הגיעו אל דוד שהיה במערת עדולם, בשעת הקציר,[46] וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים הקבוצה של חיילי הפלשתים, היחידה הצבאית של הפלשתים, הקימה את המחנה שלהם במקום שנקרא "עמק רפאים"[47]: (יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה דוד היה אז במצודה שבמערת עדולם. במערת עדולם היה סלע גבוה שהיה קשה להתקיף את מי שהיה מעליו, ודוד ישב אז על הסלע. מלחמה זו ארעה בימים ששאול היה רודף אחרי דוד,[48] וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם מפקדת הפלשתים הייתה אז בבית לחם[49]: (טו) וַיִּתְאַוֶּה דָוִד דוד מאוד רצה לשתות,[50] וַיֹּאמַר דוד שאל את האנשים שהיו איתו: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר הלוואי ומישהו ישקה אותי מהמים שנמצאים בבור המים שנמצא בשער העיר בית לחם. דוד רצה מים מבית לחם משום שהמים שם היו קרים, והמים שהיו ברשותו היו חמים (אולם דוד לא ציווה להביא את המים, אלא רק אמר את הדברים בתור משאלה)[51]: (טז) וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים כאשר שלשת הגיבורים של דוד שמעו שהוא מאוד רוצה לשתות מהמים שבבית לחם, הם עברו דרך מחנה פלשתים (אין מדובר על עדינו העצני, אלעזר ושמא, אלא מדובר על שלשה גיבורים אחרים),[52] וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר שלשת הגיבורים של דוד שאבו מים מבור המים שהיה בשער העיר בית לחם,[53] וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד שלשת הגיבורים נשאו את המים והביאו את המים אל דוד,[54] וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם דוד לא רצה לשתות את המים, מפני ששלשת הגיבורים סיכנו את עצמם כדי להביא לו את המים, שהרי הם עברו דרך מחנה פלשתים,[55] וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיקֹוָק דוד שפך את המים על הארץ לשם ה' (מכיוון שלא היה שם מזבח)[56]: (יז) וַיֹּאמֶר דוד אמר מדוע הוא נמנע משתיית המים:[57] חָלִילָה לִּי יְקֹוָק מֵעֲשֹׂתִי זֹאת ה'! גנאי הוא לי לשתות את המים האלה,[58] הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם האם אני אשתה במים את הדם של האנשים האלה? הרי הם הסתכנו כדי להביא לי את המים ואם אשתה אותם, ייחשב הדבר כאילו ששתיתי את דמם,[59] וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם דוד לא רצה לשתות את המים שהביאו לו מבית לחם,[60] אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים כך עשו שלשת הגיבורים של דוד[61]: (יח) וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ הַשְּׁלֹשָׁה אבישי, אחיו של יואב בן צרויה, היה המפקד של שלשת הגיבורים של דוד שהלכו להביא לו מים מבית לחם,[62] וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל אבישי היה מניף את חניתו על שלש מאות אנשים שהוא היה הורג. כאשר אבישי היה נלחם, הוא היה מניף את החנית שלו בקלות גם לאחר שהרג רבים מחיילי האויב והוא לא היה מתעייף,[63] וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה שלשת הגיבורים של דוד: עדינו, אלעזר ושמא, היו מחשיבים מאוד את אבישי. אבישי היה מכובד בעיני שלשת הגיבורים של דוד[64]: (יט) מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד אבישי היה מכובד יותר משלשת הגיבורים של דוד,[65] וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר אבישי היה אדם גדול בעיני שלשת הגיבורים של דוד ששאבו לו מים,[66] וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא אך אבישי לא היה במדרגה של שלשת הגיבורים של דוד: עדינו, אלעזר ושמא[67]: (כ) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל בניהו בן יהוידע היה בנו של אדם גיבור,[68] רַב פְּעָלִים בניהו עשה הרבה מעשי גבורה,[69] מִקַּבְצְאֵל בניהו היה ממקום שנקרא "קבצאל",[70] הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב בניהו הכה שני גיבורים שהיו לחיילי מואב,[71] וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג בניה עשה מעשה גבורה נוסף: בימי הקור, הוא הכה אריה בתוך בור מים, למרות שהקור גורם לאריה להתחזק, ולמרות שלבניה היה קשה יותר לזוז בתוך בור מים[72]: (כא) וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ מַרְאֶה בניהו גם הכה אדם מצרי שהיה נראה מאוד מפחיד,[73] וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית המצרי שבניה הכה החזיק בידו חנית,[74] וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט בניה התקדם לעבר המצרי כשהוא החזיק בידו שרביט, מקל,[75] וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי בניה חטף בחוזקה את החנית מידו של המצרי,[76] וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ בניה הרג את המצרי בחנית שהמצרי החזיק בו[77]: (כב) אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אלה הם מעשי הגבורה שעשה בניה בן יהוידע, וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים שלשת הגיבורים ששאבו בבית לחם את המים לדוד, החשיבו מאוד את גבורתו של בניה. אולם, שלשת הגיבורים הכי חזקים של דוד: עדינו, אלעזר ושמא, לא החשיבו את גבורתו (של בניה), היות והם היו הרבה יותר חזקים ממנו[78]: (כג) מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד בניה היה מכובד יותר משלשים הגיבורים של דוד שהנביא הולך למנות בפסוקים הבאים,[79] וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא אך בניה לא היה במעלת שלשת הגיבורים ששאבו מים לדוד, ולכן הוא לא נמנה אתם,[80] וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ דוד מינה את בניה להיות יועצו, דוד מינה את בניה להיות האיש שהוא (דוד) יקשיב לעצותיו[81]: (כד) עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב בַּשְּׁלֹשִׁים עשהאל, אחיו של יואב בן צרויה, היה במעלה קצת יותר גבוהה משלשים הגיבורים של דוד, ולכן אינו נמנה איתם, אך בגלל שמעלתו לא הייתה הרבה יותר גבוהה מהם, הוא הוצמד לשלשים הגיבורים,[82] אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם אלחנן בן אדם בשם "דדו" מהעיר בית לחם היה אחד משלשים הגיבורים של דוד[83]: (כה) שַׁמָּה הַחֲרֹדִי שמה מהעיר חרוד,[84] אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי: (כו) חֶלֶץ הַפַּלְטִי, עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי: (כז) אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי, מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי: (כח) צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי, מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי: (כט) חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי, אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן: (ל) בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי, הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ: (לא) אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי, עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי: (לב) אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי, בְּנֵי יָשֵׁן יְהוֹנָתָן יהונתן שהיה בנו של אדם שנקרא "ישן"[85]: (לג) שַׁמָּה הַהֲרָרִי שמה מהר שנקרא "טורא",[86] אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי אחיאם בן שרר שהיה מהר גבוה[87]: (לד) אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי, אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי: (לה) חֶצְרַי הַכַּרְמְלִי, פַּעֲרַי הָאַרְבִּי: (לו) יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה, בָּנִי הַגָּדִי: (לז) צֶלֶק הָעַמֹּנִי, נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי, נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה נחרי היה נושא את כלי הנשק של יואב[88]: (לח) עִירָא הַיִּתְרִי, גָּרֵב הַיִּתְרִי: (לט) אוּרִיָּה הַחִתִּי, כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה בסך הכל היו לדוד שלשים ושבעה גיבורים: שלשים הגיבורים שמנויים כאן, עשהאל, שלשת שואבי המים, ועדינו, אלעזר ושמא (אך בניה לא נמנה עם הגיבורים של דוד משום שדוד מינה אותו ליועץ ומשום כך הוא לא היה יוצא לכל המלחמות)[89]:

[1] מצודות. רש"י: אלו הם דברי הנבואה האחרונים והדברים הראשונים שהוא אמר הם דברי השירה שבפרק כב'. מהר"י קרא: אלה הם דבריו של דוד שנאמרו לאחר שאמר את ספר תהילים ואת השירה האחרונה (בלי להתייחס לכך שהם נאמרו ברוח הקודש או בנבואה). מלבי"ם: אחרי שדוד סידר את ספר תהילים, חתם בו את שמו כדי להודיע מי חיבר אותו ובאיזו מדרגה נכתבו הדברים (רוח הקודש או נבואה). הזמירות בספר תהילים באים בשלושה עניינים: א. זמירות שאמר על עצמו והוא שר אותם לפני שהוא נמשח למלך, כשהוא היה עוד רועה צאן (ועל כך אמר "נאם דוד בן ישי"). ב. זמירות שאמר לאחר שהוא נמשח למלך, בתקופות שבהם הצליח במלכותו ובתקופות שבהם הוא נרדף (ועל כך אמר "נאום הדבר הוקם על"). ג. זמירות שחיבר אותן לצורך כלל ישראל (ועל כך אמר "נעים זמירות ישראל").

[2] מצודות. מהר"י קרא: בדברים אלה סיפר דוד את מעלתו שהיה צדיק בן צדיק.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבבית המקדש שרים רק את זמירותיו של דוד מלך ישראל.

[6] מצודות. תרגום: בנבואה. רד"ק: הזמירות נאמרו ברוח הקודש. רלב"ג: דוד חיבר את הזמירות על מנת שרוח ה' תדבר בו.

[7] מצודות. מלבי"ם: רוח ה' נחה על האדם בשני אופנים: א. הרוח גורמת לאדם לרצות לומר את דברי השירה, אך הרוח אינה אומרת לאדם מה לומר. ב. הרוח גם גורמת לאדם מה לומר. דוד אמר ששני הדברים נכונים. הרוח מאת ה' גרמה לו לומר את דברי השירה וגם באלו מילים לומר אותה.

[8] מצודות.

[9] מצודות. רש"י: ה' ציווה אותי למלוך על ישראל שנקראו אדם. בשם חז"ל כתב שכביכול הצדיק מושל על ה', הצדיק יכול לבטל את גזרתו של ה'. רד"ק: ה' אמר לי שאמלוך על ישראל רק אם אהיה צדיק. בשם התרגום כתב שהכוונה היא שמלך המשיח שיהיה מושל ביראת ה' ייצא ממנו (מדוד). רלב"ג: זכיתי למעלתי מפני שאני צדיק.

[10] מצודות. מלבי"ם: למשיח יהיו שתי מדרגות: א. שימשול על בני אדם וכולם יקשיבו לו. ב. שהוא ימשול על עצמו לעמוד בצדקותו.

[11] מצודות.

[12] מצודות. רש"י: ה' הבטיח לי שגדולתי תלך ותגדל, כמו אור שהולך וגדל. רד"ק: דוד ביקש שמלכותו תאיר ללא שיהיו עבירות בצאצאיו, ללא פגמים. מלבי"ם: מלכות המשיח תבוא בצורה פתאומית, לא כמו מלכות רגילה שעולה בהדרגה וכמו השמש שמתחילה להאיר בהדרגתיות.

[13] מצודות. רלב"ג: מדובר על מלכותו של שאול וירבעם שלא הייתה להם מלוכה לאורך זמן.

[14] מצודות. רש"י: מלכותי מאירה יותר מהשמש המאירה לאחר ירידת הגשם, שהשמש זורחת על הדשא ומבהיקה אותו. מלבי"ם: גם למלכות בן דוד היו דברים שהאפילו על מלכותו – אם במלכות שתגרום לה לגלות ואם במלכות שתקביל אליה ותמנע את כוחה להתגלות בשלמות. אך למשיח לא יהיו מגבלות אלה.

[15] מצודות. רש"י: אין הבוקר שלי בוקר מעונן, אלא הוא מאיר. רלב"ג: אין מלכותי כמלכותו של שאול שהוסר בסוף.

[16] מצודות. רש"י הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה בברית היא לתורה שמלווה את המלך.

[17] מצודות. רבינו ישעיה: מלכותי ערוכה על ידי כל הנביאים – כל הנביאים התנבאו על מלכותי.

[18] מצודות. רלב"ג: "ערוכה" נאמר על התקופה שבה מלכי ישראל מולכים בפועל, ו"שמורה" נאמר על התקופות שבהם אין מלך ממלכי בית דוד על ישראל אך המלוכה שמורה ותחזור לבית דוד.

[19] מצודות. רש"י: כל צרכיי וכל רצונותיי ערוכים לפני ה'. רלב"ג: כל צרכיהם של ישראל יהיו עשויים, אלא אם יחטאו.

[20] מצודות.

[21] מצודות. מהר"י קרא: כל מי שירצה למלוך במקום בית דוד, לא יצליח בכך (כמו שקרה לירבעם שמלכותו נפסקה).

[22] מצודות. רש"י: בהתחלה ניתן לקחת את הקוצים מכיוון שהם רכים, אך לאחר מכן הקוצים מתקשים וכבר אי אפשר לקחת אותם. רק על ידי כלי ברזל ניתן להוציא את הקוצים, וכך המלכים הרשעים ייהרגו על ידי כלי נשק של האויב. רבינו ישעיה: אף אחד לא משאיר את הקוץ משום שאין בו תועלת, וכך לרשעים אין היכן לעמוד. מלבי"ם: כאשר יתגלה המשיח, כל הרשעים יושמדו כמו שמשמידים קוצים.

[23] מצודות. רד"ק: כמו שאין לוקחים את הקוצים ביד מכיוון שהקוצים מכאיבים, כך אף אחד לא ירצה להתעסק עם המלכים הרשעים.

[24] מצודות. רלב"ג: כל מי שנוגע במלכים אלו, כל מי שמתעסק איתם, ניזוק, וגופו מתמלא בחרבות וחניתות. רד"ק: אדם שמתקרב אל הרשעים, צריך שריון ברזל כדי לא להיפגע מהם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שצריך כלי ברזל כדי להוציא את הקוצים, וכך האדם צריך להשתדל בכל כוחו להכרית את הרשעים, אם על ידי מעשים ואם על ידי תפילה או על ידי דרבון אנשים אחרים להשמיד אותם.

[25] מצודות. בפירושו השני: כדי שיושבת זכרם, ישרפו אותם. רש"י: הכוונה היא לשריפתם בגיהינום משום שזו התקנה היחידה של מלכים אלה. כמו"כ כתב שהישבה בפסוק עוסקת בישיבתו של ה' בדין. רד"ק: צריך לדאוג שהרשעים יישרפו, אם לשרוף אותם או להתפלל עליהם שיישרפו.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: צלע פסוק זה מדבר גם כן על דוד, שהיה יושב בסנהדרין, וכאשר היה יושב ועוסק בתורה, היה עדין כתולעת, ומצד שני, בשעת מלחמה, לא היה עדין, והיה הורג שמונה מאות אנשים בפעם אחת. רד"ק כתב בהתחלה את דברי חז"ל שכתובים בדברי רש"י, ולאחר מכן כתב שעל פי הפשט, נראה שמדובר על אחד מגיבוריו של דוד שנקרא עדינו העצני שהיה ראש הסנהדרין. במהלך דבריו כתב גם בשם חז"ל שמדובר על יואב. רלב"ג: עדינו היה בטל מכל מלאכה כדי להרבות בלימוד החכמה.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רד"ק: מדובר על שהרג במלחמה אחת שמונה מאות אנשים. בעניין הסתירה עם דברי הימים שם מצוין שהרג שלש מאות אנשים, מסביר הרד"ק שהכוונה היא למלחמה אחרת, ואילו מצודות מסביר ששם מדובר על גבורתו, וכאן מדובר על שילוב החכמה עם הגבורה. מלבי"ם: גם אבישי הרג חללים רבים בפעם אחת ובכל זאת לא נמנה עם שלושת הגיבורים האלה משום שהגדולה של עדינו הייתה שלאחר שהוא נלחם, הוא הלך ללמוד תורה.

[30] מצודות.

[31] רש"י.

[32] רש"י + מצודות.

[33] מצודות. רד"ק: דוד ושלשת הגיבורים חרפו את נפשם, סיכנו עצמם כשהם יצאו להילחם נגד הפלשתים. רלב"ג: דוד והגיבורים היו מבזים את הפלשתים ואומרים שהם לא יוכלו לנצח אותם.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רלב"ג כתב פירוש נוסף על פירושו של המצודות, וכתב שהחרב נדבקה מרוב דם שהיה על החרב ועל ידו של אלעזר, אך כתב שהפירוש הראשון נראה נכון יותר.

[36] תרגום.

[37] מצודות. רד"ק: כאשר חיילי ישראל ראו את גבורת אלעזר, הם באו לעזור לו להילחם, אך אלעזר כבר סיים להילחם ונשאר רק לפשוט את הבגדים והשלל מחללי הפלשתים. רבינו ישעיה: אלעזר היה הורג את החליים וחיילי ישראל היו בוזזים אותם מיד אחר כך.

[38] רש"י + מצודות.

[39] מצודות. רש"י: האסיפה נקראה חיה מכיוון שהם נאספו כחיות השדה. רד"ק: נאספו למקום שנקרא חיה שהייתה עיר מפורזת והכוונה לאפס דמים. רלב"ג: הפלשתים נאספו כדי לקחת את גידולי השדה, המשמשים למחיה.

[40] תרגום. בדברי הימים כתוב שהשדה הייתה מלאה בשעורים. מצודות: מדובר על שתי מלחמות שונות. רד"ק: מדובר על שגה שהייתה ריקה ומילאו אותה גם בשעורים וגם בעדשים, ובכל מקום מצוין חלק ממה שהיא מולאה בו. בפירושו לפסוק טז' כתב שמלחמה זו הייתה במשך שנתיים ושנה אחת היו בה עדשים ושנה שנייה היו בה שעורים. מלבי"ם: החלקה הייתה מלאה חציה בעדשים וחציה בשעורים.

[41] תרגום.

[42] תרגום. רד"ק: בדברי הימים כתוב "ויתיצבו". גם אלעזר התיצב בתוך החלקה, אך הגיבור העיקרי היה שמא.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] רד"ק.

[49] מצודות שאמר שהכוונה היא לנציב והיינו הך. רלב"ג: מצב פלשתים הם האנשים שהולכים לפני החיילים.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רש"י: הכוונה היא שדוד היה צריך לשאול שאלה מהסנהדרין שבבית לחם (לגבי השאלה – עיין בהערות לביאורנו בפסוק טז' שם הבאנו את דברי הרד"ק שכב את השאלה). רד"ק: המים שבבית לחם פשוט היו טובים יותר (אלא שכתב שייתכן לומר שהם היו טובים יותר משום שהם היו קרים). מלבי"ם: דוד היה רגיל לשתות את מי בית לחם בגלל שהוא היה גר שם בצעירותו.

[52] מצודות. כתבנו בפנים שאין מדובר על שלשת הגיבוריםף עדינו, אלעזר ושמא, משום שבהמשך בפס' יט' כתוב שאבישי פיקד על שלשת הגיבורים שהלכו לשאוב מים לדוד והנביא אומר שאבישי לא הגיע למדרגת שלשת הגיבורים של דוד.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] רד"ק. מלבי"ם: דוד חשב שמכיוון שהמים הגיעו אליו על ידי מאמץ גדול של אנשיו, אין זה ראוי שהם ישמשו לדבר קטן כמו שהוא ישתה אותם, אלא ראוי לנסך אותם לשם ה'.

[56] רד"ק + מצודות. רד"ק כתב בשם חז"ל אפשרות נוספת, שמדובר על ניסוך המים היות ומלחמה זו הייתה בסוכות, ודוד בנה במה כדי לעשות ניסוך המים. רש"י: בגלל שהם הסתכנו, אסור לומר דבר תורה בשמם (רש"י לפי שיטתו שהביא את מדרש חז"ל שדוד היה צריך לשאול את הסנהדרין). רד"ק: הקשה על דברי חז"ל שאמרו שדוד היה צריך לשאול את הסנהדרין שבבית לחם אם מותר לו להציל את עצמו בממון חברו על ידי שישרוף את שדה העדשים או ששאל אם מותר לו להאכיל את בהמותיו עם העדשים. א. לפי חז"ל המקרה עם השדה והמקרה של המים שייכים לאותו מקרה, ואילו לפי פשט הפסוקים שני האירועים קרו בשני מקומות שונים. ב. מטרת הנביא לספר על גבורתם של גיבורי דוד ולא לספר על לימוד הלכות שנאמרו.

[57] מצודות. רד"ק בשם הירושלמי: דוד הקים במקום במה לשם ה' שם הוא ניסך את המים. כפי שראינו לעיל, רד"ק גם כתב שמדובר על ניסוך המים של חג הסוכות. רש"י: דוד לא אמר את הדין בשם הגיבורים שסיכנו עצמם.

[58] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שגנאי הוא לו מאת ה' לעשות כך.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] תרגום.

[67] מצודות. תרגום: מעשי הגבורה שעשה אבישי לא הגיעו למעלת מעשי הגבורה שעשו שלשת הגיבורים הראשנים של דוד.

[68] רד"ק. תרגום: אביו של בניה היה אדם ירא חטא.

[69] מצודות. רד"ק: שהיה גדול במעשים טובים.

[70] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: בניה היה מקבץ אנשים ואוסף אותם לתורה.

[71] מצודות. בהסבר מילים אלה כתב שהמילה אריאל מורכבת משני משתי מילים: ארי ואל ופירוש שניהם הוא חוזק, וכוונת הפסוק לומר שבניה הכה שני גיבורים חזקים של מואב. רש"י בשם חז"ל: בניהו לא השאיר אחריו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני וכתב שלמילה אריאל הוצמדה המילה מואב משום ששלמה הוא שבנה את בית המקדש והוא בא מרות המואביה. מהר"י קרא: הכוונה שהוא הכה את יושבי שני ארמונות.

רד"ק: למרות שבניה היה כהן והיה אסור לו להיטמא למתים, כאשר התורה ציוותה להילחם בשבעת העמים, היא לא חילקה בין כהנים לשאר ישראל וכולם מצווים על כך, כמו שכהן משוח מלחמה יוצא למלחמה. יתכן שלפי דבריו כהן משוח מלחמה אינו יוצא להילחם במלחמת רשות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא שדוד מינה את בניה על הכרתי והפלתי.

[82] מצודות. רד"ק בפסוק לח' כתב שעשהאל כן נחשב יחד עם שלושים הגיבורים. התרגום תרגם כל הפרק שלשים מלשון גיבורים.

[83] תרגום.

[84] מהר"י קרא.

[85] מצודות.

[86] תרגום.

[87] תרגום.

[88] מצודות. רד"ק לפי הכתיב: גם צלק היה נושא כליו של יואב.

[89] מצודות. בניה לא נמנה מכיוון שדוד מינה אותו ליועץ והיה נמנע מלצאת למלחמות בגלל שהיה כהן. (עיין בהערות לפסוק כ' שם כתבנו בשם הרד"ק שהכהנים היו יוצאים למלחמות מצווה). יואב לא נמנה מכיוון שהוא היה ממונה על כולם.