במדבר פרק יב

במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה מרים דיברה עם אהרון דברים קשים על משה, מרים אמרה טענות קשות על משה בפני אהרון,[1] עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח (מרים טענה טענות קשות על משה) על כך שמשה לקח אישה מארץ כוש (ואין הכוונה לציפורה),[2] כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (הסיבה שמרים טענה טענות על משה היא) מכיוון שמשה התחתן עם אישה מארץ כוש[3]: (ב) וַיֹּאמְרוּ מרים ואהרון הוסיפו ואמרו: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְקֹוָק האם ה' דיבר רק עם משה כדי שיאמר את נבואותיו לישראל,[4] הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר הרי ה' דיבר גם איתנו, וניבא את ישראל על ידינו. אם כן אין למשה שום מעלה עלינו, ואינו יכול להתגאות עלינו,[5] וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק דבריהם של אהרון ומרים נשמעו לפני ה'[6]: (ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה משה האיש היה אדם שפל וסבלן יותר משאר בני האדם שעל פני האדמה, ולכן לא ביקש גדולה לעצמו ולא הקפיד על דבריהם של מרים ואהרון[7]: (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם ה' התגלה פתאום אל משה, אהרון ומרים. הגילוי הפתאומי היה בשעה שאהרון ומרים היו באמצע לדבר על משה, וממילא ההתגלות לא הייתה התגלות נבואית רגילה אל אהרון ומרים,[8] צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (ה' אמר למשה, אהרון ומרים) צאו שלושתכם מאוהליכם אל אוהל מועד, וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם משה אהרון ומרים יצאו כל אחד מאוהלו אל אוהל מועד, למשכן[9]: (ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בְּעַמּוּד עָנָן ה' התגלה בעמוד ענן,[10] וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל עמוד הענן נעמד בפתח המשכן, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם ה' קרא לאהרון ומרים לצאת מחצר אוהל מועד,[11] וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם אהרון ומרים יצאו שניהם מחצר אוהל מועד[12]: (ו) וַיֹּאמֶר ה' אמר לאהרון ומרים: שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי בבקשה תשמעו אל דבריי,[13] אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְקֹוָק אם ה' ינבא אחד מכם,[14] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע אני (ה') אתגלה אל הנביא רק במראה, בהתגלות שאינה ברורה,[15] בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ אני (ה') אתגלה אל אותו נביא בחלום, כך שההתגלות לא תהיה ברורה לגמרי[16]: (ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה משה עבדי אינו כמוכם, משה עבדי אינו מתנבא בחלום ובמראה, בנבואה לא ברורה,[17] בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא משה הוא כבן בית נאמן אצלי. אצל שאר הנביאים, אם אני (ה') אינני מחליט לנבא את הנביא, אזי הוא לא מתנבא. אך מכיוון שמשה הוא כבן בית נאמן אצלי, כמו בן בית שנכנס אל הבית מתי שהוא רוצה, כך משה מחליט מתי הוא רוצה להתנבא, וגם אם אני (ה') אינני יוזם נבואה, משה יכול להחליט בעצמו שהוא רוצה להתנבא[18]: (ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ (הבדל נוסף בין נבואתכם לנבואתו של משה, בנוסף על כך שמשה עצמו יכול להחליט שהוא רוצה להתנבא ביוזמתו הוא) אני (ה') מדבר אל משה ללא אמצעי,[19]  וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וכן אני (ה') מדבר עם משה במראה ברור ואינני מדבר עם משה בחידות. עם שאר הנביאים אני מדבר בחידות, והנביא צריך לפענח את הנבואה, אך עם משה אינני מדבר בחידות,[20] וּתְמֻנַת יְקֹוָק יַבִּיט משה הגיע למדרגת נבואה כל כך גבוהה עד שזכה לראות את אחורי ה' (כמו שכתוב בפרשת כי תישא),[21] וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה ואם כן, אם נבואתו של משה היא במדרגה הרבה יותר גבוהה ממדרגת הנבואה שלכם, מדוע לא פחדתם מלדבר על עבדי משה[22]: (ט) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בָּם ה' התמלא ברוגז על אהרון ומרים,[23] וַיֵּלַךְ לאחר שה' התמלא על אהרון ומרים רוגז, ה' גזר עליהם נידוי, ולכן הלך מהם[24]: (י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל הענן בו התגלה ה', הסתלק מעל המשכן,[25] וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג לאחר שהסתלק הענן, מרים נהייתה מצורעת, עד שהייתה לבנה כל כך כמו שלג,[26] וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם אהרון פנה אל מרים,[27] וְהִנֵּה מְצֹרָעַת כאשר אהרון פנה אל מרים הוא ראה שמרים נהייתה מצורעת: (יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אהרון אמר למשה: בִּי אֲדֹנִי בבקשה אדוני,[28] אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת בבקשה אל תשים עלינו חטא, אל תגרום לכך שימשיך להיות עלינו חטא,[29] אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ (אל תגרום שיהיה עלינו חטא) למרות שאנחנו עשינו מעשה טיפשות,[30] וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ (אל תגרום שיהיה עלינו חטא) למרות שאנחנו חטאנו[31]: (יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת בבקשה, אל תיתן למרים להיות מצורעת ובכך היא תהיה כמת, שהרי המצורע חשוב כמת,[32] אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ מאחר שמרים יצאה מהרחם של אימא שלנו,[33] וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ אם מרים לא תתרפא, יהיה הדבר כאילו שחסר חצי מהבשר שלנו. היות ומרים היא אחות שלנו, אם מרים לא תתרפא, יהיה חסר לנו חצי מהבשר שלנו[34]: (יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה התפלל אל ה',[35] לֵאמֹר משה אמר לה' שיענה לו אם הוא מקבל את תפילתו,[36] אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ ה! בבקשה תרפא את מרים עכשיו[37]: (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ אם אבא ינזוף בבת שלו וירק בפניה,[38] הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים הרי הבת תתבייש במשך שבעה (7) ימים על יריקת אביה,[39] תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לכן מרים תוסגר מחוץ למחנה למשך שבעה ימים, שהרי אני (ה') כעסתי עליה,[40] וְאַחַר תֵּאָסֵף ורק לאחר שבעה ימים, תיכנס מרים למחנה[41]: (טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים מרים הסתגרה מחוץ למחנה ישראל למשך שבעה ימים, וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם עם ישראל לא נסע מחצרות, עד שעברו שבעת ימי ההסגר של מרים והיא הייתה יכולה להתכנס לתוך המחנה לאחר שכבר הייתה טהורה מהצרעת[42]: (טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת לאחר שמרים הייתה יכולה להיכנס לתוך המחנה, העם נסע מחצרות, וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן בני ישראל חנו במדבר פארן[43]:

[1] רש"י, ולדבריו מרים היא זו שיזמה. א"ע: אהרון הסכים או החריש, ולכן נענש. אוה"ח: הם דיברו ממש בפניו של משה.

[2] רשב"ם. רש"י: הכוונה היא לציפורה, וטענתה של מרים הייתה על שמשה פרש מאשתו, ושמעה זאת כאשר ציפורה ראתה שאלדד ומידד מתנבאים, אמרה שאוי לנשותיהם של אלו. בהסבר כוש כתב רש"י שכמו שכולם מודים בשחרותו של כושי, כך כולם מודים ביופייה של ציפורה. בפירוש נוסף כתב שאדם קורא לבנו כושי כדי שלא תשלוט בו עין הרע. אונקלוס תרגם "שפירתא", כלומר, אישה טובה. א"ע כתב גם הוא שהכוונה היא לציפורה שהייתה שחורה בגלל שהמדיינים גרים באוהלים ומחום השמש נהיים שחורים. כמו כן הסביר שמרים חשדה במשה שפרש מציפורה בגלל שלא הייתה יפה.

[3] רש"י לשיטתו הסביר שהתורה חזרה על כך לומר שציפורה הייתה נאה גם במעשיה וגם במראה.

[4] אונקלוס.

[5] רשב"ם. רש"י: למרות שגם אנחנו נביאים, לא פרשנו מדרך ארץ כמו שעשה משה. אוה"ח: מרים ואהרון טענו שמשה רק התנבא לעת זקנותו כאשר היה בן שמונים ואילו הם התנבאו עוד בהיותם קטנים, ומשה הצטרע ביום בו זכה לנבואה.

[6] אונקלוס. א"ע: ה' שמע את דבריהם למרות שדיברו בסתר. אוה"ח: לא היה אדם אחר ששמע את דבריהם, רק ה' שמע את דבריהם. כן הסביר שמשה לא טען בפני ה' על דבריהם אלא ה' הוא ששמע את דבריהם.

[7] רש"י + א"ע.

[8] רשב"ם. אונקלוס: הנבואה הייתה במהירות, בסמוך לדבריהם על משה. רש"י: ההתגלות הפתאומית באה לומר למרים ואהרון שהוא יכול להתגלות גם בשעה שאינם טהורים, ולכן משה היה צריך לפרוש מהאישה, שהרי אם לא היה פורש מהאישה היה יכול ה' להתגלות אליו בשעה שהוא טמא. א"ע: ה' התגלה אל מרים ואהרון כשהם לא התכוונו להתנבא.

ההתגלות אל משה: רמב"ן: אמנם משה לא היה עם אהרון ומרים, אך הוא התנבא באותה נבואה שהם התנבאו. הסיבה שה' רצה שגם משה יהיה שם היא כדי שמשה ישמע את כל הדברים וימחל להם, שהרי ה' לא יוכל למחול להם.

[9] א"ע.

[10] אונקלוס. רש"י: יצא יחידי, דבר שמלך בשר ודם אינו יוצא לבד. כמו כן כתב שה' אמר למשה אהרון ומרים בבת אחת לצאת לאוהל מועד, מה שאדם אינו יכול לעשות.

[11] רש"י.

[12] רש"י: הסיבה שהפריד את אהרון ומרים ממשה היא כדי שלא ישמע משה את שבחו, שהרי רק מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכן כדי שמשה לא ישמע את נזיפתו של ה' באהרון.

[13] רש"י + אונקלוס. א"ע: שמעו עכשיו.

[14] רש"י. ספורנו: אם משה היה באותה מדרגת נבואה כמוכם.

[15] רש"י.

[16] רש"י.

[17] אונקלוס.

[18] א"ע ורשב"ם.

[19] א"ע. רש"י: ה' אומר בדבריו שהוא עצמו אמר למשה לפרוש מהאישה.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] אונקלוס. רש"י: בעבדי למרות שאינו משה ומשה אעפ"י שאינו עבדי, כ"ש כאשר משה הוא שניהם.

[23] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שה' התמלא על אהרון ומרים רוגז היא מכיוון שהם לא חזרו בתשובה מיד.

[24] רש"י, ובא ללמדנו שלא יכעס אדם על חבירו עד שיאמר לחבירו.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס. רש"י: הסיבה שמרים נהייתה מצורעת לאחר סילוק הענן היא מכיוון שכך שה דרך כבוד, כמו שמלך אמר לאחד ממשרתיו להעניש אדם לאחר שהוא עצמו יילך.

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס ורש"י.

[31] אונקלוס.

[32] רש"י. רשב"ם: אהרון אמר למשה – אתה אל תהיה כמו מת. ע"י שמרים תהיה מצורעת ייחשב הדבר שאתה תהיה מת.

[33] רש"י.

[34] רש"י. פירוש נוסף שכתב הוא שאם אין מרים מתרפאת, לא ניתן להסגיר את מרים ולטהרה בסופו של דבר, שהרי אהרון הוא קרוב למרים ואין הוא יכול להסגירה. א"ע: אל תהיה מרים כמת שנאכל חצי מבשרה על ידי הצרעת.

[35] אונקלוס.

[36] רש"י.

[37] אונקלוס. רש"י: מכאן לומדים שכאשר אדם מבקש דבר מחבירו, עליו להקדים דברי תחנונים לבקשתו. כמו"כ כתב רש"י שני הסברים לכך שהתפילה היא קצרה: או כדי שבנ"י לא יאמר ושאחותו נתונה בצרה ובכ"ז אינו מתפלל עליה או כדי שלא יאמרו ישראל שבגלל אחותו הוא מאריך בתפילה אך לא בשביל כולם. ספורנו: משה ביקש מה' לרפא את מרים כדי שמרים לא תבוייש.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס. אוה"ח: אמנם מרים כבר התרפאה, אך בכ"ז אמר ה' שמרים צריכה להיות מוסגרת.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס. רש"י: כאן חלק המקום כבוד למרים על שהתעכבה והמתינה לראות מה יעלה בגורלו של משה רבינו.

[43] א"ע כתב שיש מפרשים ששם היה הענן, וסילוק הענן עליו מדובר בפרקנו, היינו סילוק הענן למסע. רמב"ן: חצרות ומדבר פארן הם באותו מדבר.