במדבר פרק יד

במדבר פרק יד

(א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם כל עדת ישראל הרימה את הקול שלה,[1] וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא באותו לילה, בני ישראל נתנו את קולם בבכי[2]: (ב) וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כל בני ישראל התרעמו על משה ואהרון,[3] וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה כל בני ישראל אמרו למשה ואהרון,[4] לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הלוואי והיינו מתים בארץ מצרים, ולא היינו מתים בשעת כיבוש ארץ ישראל,[5] אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ או הלוואי והיינו מתים במדבר הזה, ולא בשעת כיבוש ארץ ישראל[6]: (ג) וְלָמָה יְקֹוָק מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב למה ה' מכניס אותו לארץ ישראל כדי שניפול שם בידי חרבות תושבי הארץ,[7] נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הנשים והילדים שלנו יהיו לביזה אצל יושבי הארץ,[8] הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה יהיה לנו יותר טוב אם נחזור למצרים[9]: (ד) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו בני ישראל אמרו זה לזה,[10] נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה נמנה אדם שיעמוד בראש עם ישראל, ונחזור למצרים[11]: (ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה ואהרון נפלו על פניהם לפני כל קהל עדת ישראל[12]: (ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם יהושע וכלב שהיו מהמרגלים את הארץ, קרעו את בגדיהם[13]: (ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יהושע וכלב אמרו לכל קהל עדת ישראל, לֵאמֹר כך אמרו יהושע וכלב:[14] הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ הארץ בה עברנו כדי לרגל אותה, ארץ ישראל,[15] טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד (הארץ בה עברנו כדי לרגל אותה) היא ארץ מאוד טובה[16]: (ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ יְקֹוָק אם ה' ירצה בנו,[17] וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת ה' יכניס אותנו לארץ ישראל,[18] וּנְתָנָהּ לָנוּ (אם ה' ירצה בנו) ה' ייתן לנו את ארץ ישראל,[19] אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ ארץ ישראל היא ארץ שמוציאה חלב ודבש. ארץ ישראל היא ארץ משובחת[20]: (ט) אַךְ בַּיקֹוָק אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ אל תמרדו בה' על ידי שאתם תפחדו מפני יושבי הארץ. אם תפחדו מפני יושבי הארץ, יהיה הדבר מרידה בה', כיוון שאם מפחדים מפני יושבי הארץ, הרי שסימן הדבר שאין אמונה בה',[21] כִּי לַחְמֵנוּ הֵם אנחנו נאכל את יושבי הארץ כמו לחם. יושבי הארץ מסורים בידינו, ונוכל לנצח אותם,[22] סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם חוזקם של יושבי הארץ כבר סר מהם, יושבי הארץ כבר אינם חזקים,[23] וַיקֹוָק אִתָּנוּ ה' יהיה בעזרתנו,[24] אַל תִּירָאֻם אל תפחדו מפני יושבי הארץ[25]: (י) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים כל עדת ישראל דיברו ביניהם והחליטו לרגום את יהושע וכלב באבנים,[26] וּכְבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כבוד ה' התגלה על המשכן לעיני כל בני ישראל. ה' התגלה לעיני בני ישראל על ידי הענן. הענן ירד נמוך יותר מהמקום בו הוא היה בדרך כלל מעל המשכן[27]: (יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' שאל את משה, עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה עד מתי ירגיז אותי העם הזה,[28] וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי עד מתי לא יאמינו בני ישראל במה שאומר להם,[29] בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ הרי בני ישראל היו צריכים להאמין בי לאחר שראו את כל הניסים שעשיתי ביניהם. לאחר שבני ישראל ראו את כל הניסים שה' עשה להם, הם היו צריכים להאמין שיש כח בידי ה' לקיים את הבטחתו ולהכניסם לארץ ישראל[30]: (יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר אהרוג את ישראל על ידי דבר,[31] וְאוֹרִשֶׁנּוּ אתן לאחרים לרשת את ממונם ורכושם,[32] וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ אני אוציא ממך עם גדול וחזק יותר מבני ישראל[33]: (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק משה אמר לפני ה',[34] וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ כאשר המצרים ישמעו שהרגת את העם שהעלית מתוכם, מתוך המצרים, בכח גדול[35]: (יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת המצרים יאמרו על יושבי הארץ הזאת, על יושבי ארץ כנען, שהם חזקים יותר מבני ישראל ומה',[36] שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה (הסיבה שהמצרים יאמרו כך על יושבי הארץ היא מכיוון ש-) המצרים שמעו שאתה שוכן בקרב בני ישראל,[37] אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְקֹוָק ובני ישראל ראו בעין שלהם שאתה שוכן בקרבם,[38] וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם הענן, בו שכינתך מתגלה, עומד מעל גבי בני ישראל בשעת חנייתם,[39] וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם ביום, אתה מנהיג את בני ישראל על ידי עמוד הענן,[40] וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה ובלילה אתה מנהיג את עם ישראל על ידי עמוד האש[41]: (טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד אם אתה תהרוג את כל עם ישראל בפתאומיות,[42] וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ יאמרו העמים ששמעו את גבורתך,[43] לֵאמֹר כך יאמרו אותם עמים: (טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְקֹוָק לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם בגלל שאין כח בידיו של ה' להכניס את בני ישראל אל ארץ ישראל, בגלל  שיושבי הארץ חזקים יותר מה',[44] וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר ה' הרג את בני ישראל במדבר, בגלל שאין ביכולתו להכניס את בני ישראל לארץ ישראל[45]: (יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ה', בבקשה ממך יתגדל כוחך כדי לקיים את דיבורך להכניס את בני ישראל לארץ ישראל,[46] לֵאמֹר וכך אמרת לי[47]: (יח) יְקֹוָק אֶרֶךְ אַפַּיִם (ה', אתה אמרת לי) שה' מרחיק את הרוגז, ה' כמעט ואינו מתמלא ברוגז, גם על הרשעים,[48] וְרַב חֶסֶד וכן אתה ה' עושה הרבה מאוד חסד,[49] נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע ה', אתה עוזב את החטאים והמרידות של בני האדם, אתה מוחל לבני האדם על חטאיהם ועל כך שהם מורדים בך,[50] וְנַקֵּה אתה מוחל למי שחוזר בתשובה על חטאיו,[51] לֹא יְנַקֶּה מי שאינו חוזר בתשובה, אין אתה מוחל לו על חטאיו,[52] פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים אתה מזכיר את חטאי האדם גם לבניו, גם לנכדיו וגם לניניו. אם צאצאיו של האדם חוטאים, אתה מגלגל על החוטאים גם את חטאי אביהם עד ארבע דורות[53]: (יט) סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ בבקשה ממך ה', תסלח ברוב טובך לחטא של בני ישראל,[54] וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה כמו שסלחת לחטאים של בני ישראל בהם חטאו מיציאת מצרים ועד עכשיו[55]: (כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר למשה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ בגלל דבריך שיהיה חס ושלום חילול ה' אם אשמיד את ישראל, אני סולח לעם ישראל על חטא זה, ואינני משמיד אותם[56]: (כא) וְאוּלָם (אמנם לא אשמיד את כל בני ישראל), אבל דבר זה אני כן אעשה להם,[57] חַי אָנִי אני (ה') נשבע,[58] וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת כָּל הָאָרֶץ כשם שאני (ה') חי והכבוד שלי (של ה') ממלא את כל הארץ, כך אני (ה') אעשה לבני ישראל, (אך למרות העונש המפורט בפסוקים הבאים, כבודי יהיה מלא בכל הארץ ושמי (של ה') לא יתחלל, כיוון שלא אשמיד את כל בני ישראל בפעם אחת)[59]: (כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר (ה' ממשיך בדבריו) כל האנשים שראו את כבודי שהתגלה ואת האותות שעשיתי בארץ מצרים (בהכאת המצרים וביציאת מצרים) ואת כל הניסים שעשיתי במדבר,[60] וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים בני ישראל ניסו אותי פעמים רבות. בני ישראל מרדו בי לאורך שנות המדבר הרבה פעמים,[61] וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי והרבה פעמים בני ישראל לא שמעו בקולי לאורך שנות הליכתם במדבר[62]: (כג) אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם (אני ה' נשבע) שכל האנשים האלו לא יראו את הארץ שנשבעתי לאבותיהם. כל האנשים שראו את הניסים במצרים ובמדבר ובכל זאת מרדו בי, לא יראו את ארץ ישראל,[63] וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ וגם מצאצאיהם של אנשים אלו, כל מי שירגיז אותי ויחטא לי, לא יראה את ארץ ישראל[64]: (כד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ (בניגוד לשאר בני ישראל שלא יזכו להיכנס לארץ ישראל) כלב עבדי, בשכר שהייתה לו רוח אחרת משאר המרגלים,[65] וַיְמַלֵּא אַחֲרָי כלב מילא את ליבו ללכת אחריי, כלב הלך בדרכיי,[66] וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה אני אכניס את כלב לחבל הארץ שהוא ריגל ואתן לו את אותו חבל ארץ. אני אתן לכלב את העיר חברון,[67] וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה בניו של כלב יורישו את הענקים שנמצאים בחברון. צאצאיו של כלב הם שיגרשו ויהרגו את הענקים שנמצאים עתה בחברון[68]: (כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק העם העמלקי והעם הכנעני יושבים בעמק, ולכן אם תנסו להיכנס לארץ ישראל, לא תצליחו לנצחם במלחמה, שהרי אני (ה') לא אהיה איתכם,[69] מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף מחר, במקום להמשיך בדרככם אל ארץ ישראל, תפנו אחורה ותלכו למדבר דרך ים סוף[70]: (כו) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן (עד עתה דיבר ה' רק עם משה): עתה פנה ה' גם למשה וגם לאהרון ודיבר אליהם,[71] לֵאמֹר כך אמר ה' למשה ואהרון: (כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת עד מתי המרגלים ימשיכו במעשיהם הרעים,[72] אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי המרגלים גורמים לבני ישראל להתלונן עליי,[73] אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי אני (ה') שמעתי את התלונות שהמרגלים גרמו לבני ישראל להתלונן עליי[74]: (כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם משה, תאמר למרגלים (הציווי על האמירה היא רק על משה),[75] חַי אָנִי אני נשבע,[76] נְאֻם יְקֹוָק אמר ה', אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם כמו הדברים שאמרתם באוזניי, כך אני (ה') אעשה לכם. כמו שאמרתם שהייתם מעדיפים למות במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל, כך אעשה ואהרוג אתכם במדבר[77]: (כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם במדבר הזה, יפלו הגופות שלכם לאחר שתמותו,[78] וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם האנשים שימותו הם האנשים שנמנים לכל דבר שצריך לספור בשבילו את בני ישראל: לצאת לצבא, לתת מחצית השקל וכדו',[79] מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה מי שהוא בן עשרים שנה ומעלה, ימות, אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי הסיבה שתמותו היא בגלל שאתם התרעמתם עליי (על ה')[80]: (ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ (אני, ה', נשבע) שאתם לא תיכנסו לארץ שנשבעתי (ה') לשכן אתכם (בני ישראל) בתוכה. נשיאת יד היא לשון שבועה, מכיוון שבימיהם בני אדם היו מרימים את ידיהם בשעה שהם נשבעו,[81] כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן חוץ מכלב בן יפונה ויהושע בן נון. כל עם ישראל לא יזכה להיכנס לארץ ישראל, חוץ מכלב ויהושע[82]: (לא) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה הטף שלכם שאמרתם שהוא יהיה לביזה על ידי יושבי הארץ,[83] וְהֵבֵיאתִי אֹתָם אני אכניס אותם לארץ ישראל (את הטף),[84] וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ הטף שלכם יכיר את הארץ שאתם מאסתם בה. הטף שלכם יכיר את ארץ ישראל[85]: (לב) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לעומת טפכם שיזכה להיכנס לארץ ישראל, גופותיכם יפלו במדבר הזה[86]: (לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה במשך ארבעים שנה, הצאצאים שלכם ינועו במדבר כמו שרועים נעים עם צאנם ממקום למקום,[87] וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם הצאצאים שלכם יישאו את החטא שלכם,[88] עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר עד שייפסקו פגריכם במדבר, עד שכולכם תמותו[89]: (לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם (בני ישראל ינועו במדבר) מספר שנים כמספר הימים שהמרגלים ריגלו את הארץ עבור בני ישראל,[90] יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה אתם תישאו את חטאתכם במשך ארבעים שנה: על כל יום שהמרגלים ריגלו את הארץ, אתם תנדדו במדבר שנה אחת,[91] וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי אתם תדעו שאתם הסרתם את ליבכם מאחריי[92]: (לה) אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי אני ה' גזרתי עליכם שתנדדו במדבר ארבעים שנה ושלא תיכנסו לארץ,[93] אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי (אני ה' גזרתי) שאעשה כך לכל הקהל שרצו לרגום את יהושע וכלב באבנים,[94] בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ במדבר הזה, יבוא הקץ על כל אחד מבני ישראל שהוא בן עשרים ומעלה והוא ימות במדבר[95]: (לו) וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ והמרגלים ששלח משה כדי לרגל את הארץ, וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ כאשר המרגלים חזרו מלרגל את הארץ, הם גרמו לבני ישראל להתלונן ולומר דברים רעים על ארץ ישראל[96]: (לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק האנשים שהוציאו דיבה רעה על הארץ, המרגלים שאמרו דברים רעים על ארץ ישראל, מתו במגיפה לפני ה'[97]: (לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ מבין המרגלים שהלכו לרגל את הארץ, חיו יהושע וכלב (וכל השאר מתו)[98]: (לט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה אמר לבני ישראל את הדברים שאמר לו ה' (שהם ינועו במדבר ארבעים שנה ושלא יזכו להיכנס לארץ ישראל), וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד כאשר בני ישראל שמעו את הדברים שאמר משה, הם התאבלו מאוד[99]: (מ) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר אנשים מבני ישראל קמו מוקדם בבוקר,[100] וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר אנשים אלו עלו אל ראש ההר שמוביל לארץ ישראל,[101] לֵאמֹר כך אמרו אותם אנשים, הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק הרי אנחנו נעלה לארץ ישראל שהיא המקום שה' אמר שהוא ייתן לנו,[102] כִּי חָטָאנוּ שהרי אנחנו חטאנו בכך שאמרנו שטוב לנו לחזור למצרים. המעפילים אמרו שהם מכירים בחטאם שלא רצו להיכנס לארץ ישראל, ועכשיו, לאחר שהם מכירים בחטא, הם ייכנסו לארץ ישראל[103]: (מא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה משה אמר למעפילים: לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְקֹוָק למה אתם עוברים על גזירה של ה'. ה' הרי גזר עליכם שלא תיכנסו לארץ ישראל, ואם כן, מדוע אתם עוברים על גזירתו של ה',[104] וְהִוא לֹא תִצְלָח המעשה שלכם, שאתם רוצים להיכנס לארץ ישראל, לא יצליח בידכם[105]: (מב) אַל תַּעֲלוּ אל תעלו אל ההר,[106] כִּי אֵין יְקֹוָק בְּקִרְבְּכֶם (אל תעלו אל ההר) כיוון שאין השכינה ביניכם,[107] וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם (על ידי שלא תעלו אל ההר) אתם לא תישברו לפני אויביכם. אתם לא תנוצחו על ידי אויביכם[108]: (מג) כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם עמלק וכנען נמצאים שם לפניכם ויילחמו בכם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב אם תעלו אל ההר ותנסו להיכנס לארץ ישראל, אתם תיפלו על ידי חרבם של הכנעני והעמלקי, כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק (אתם תיפלו בחרבם של הכנעני והעמלקי) מכיוון שחזרתם מלעבוד את ה'. בגלל שלא עבדתם את ה' וחטאתם בחטא המרגלים, אתם תיפלו לפני הכנעני והעמלקי,[109] וְלֹא יִהְיֶה יְקֹוָק עִמָּכֶם ה' לא יהיה בעזרתכם בשעה שתעלו אל ההר[110]: (מד) וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר האנשים התמלאו בעזות ועלו לראש ההר, למרות אזהרתו של משה,[111] וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה ארון הברית ומשה לא זזו ממחנה ישראל ולא עלו עם המעפילים לראש ההר[112]: (מה) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא העם העמלקי והעם הכנעני שישב בהר ירדו לקראת ישראל למלחמה, וַיַּכּוּם העמלקי והכנעני הכו את בני ישראל, וַיַּכְּתוּם העמלקי והכנעני הכו את ישראל מכה אחרי מכה. הניצחון של עמלק וכנען במלחמה היה מוחלט,[113] עַד הַחָרְמָה העמלקי והכנעני הכו בבני ישראל ורדפו אחריהם עד מקום שנקרא חרמה[114]:

[1] אונקלוס. רש"י: אפילו סנהדראות. אוה"ח: לא כל העם בכה באותו הלילה.

[2] א"ע. רמב"ן: הסיבה שבכו בלילה היא בגלל שלפנות ערב הסתובבו המרגלים באוהלים שלהם והוציאו את הדיבה הרעה.

[3] אונקלוס.

[4] אוה"ח: כל בני ישראל התלוננו אבל את פרטי התלונה אמרו רק חלק מבני ישראל.

[5] רש"י.

[6] רש"י.

[7] אונקלוס. רמב"ן: עם ישראל לא הזכיר את דיבת הארץ, כיוון שדיבת הארץ נאמרה בסתר, ואף אחד לא רצה שמשה ואהרון יידעו שדיבת הארץ הוצאה. ספורנו: בנ"י שאלו במה חטאו שה' הביא אותנו לידי מוות בכניסה לא"י. טענת בנ"י הייתה שה' הוציא אותם ממצרים רק כדי להפריש אותם מע"ז של מצרים, ולא היה צורך להכניס את בנ"י למצב בו יגיעו לידי מוות בכניסתם לא"י.

[8] אונקלוס.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס. רש"י בשם חז"ל: הכוונה היא לע"ז.

[12] אונקלוס. בסיבה שמשה ואהרון נפלו על פניהם נחלקו המפרשים. ספורנו: כיוון שמשה ואהרון ראו שאין תקנה לבני ישראל. רמב"ן: משה ואהרון השתחוו לבני ישראל כדי לשכנע אותם שלא לחזור לבנ"י. א"ע: לאות אבלות.

[13] אונקלוס. א"ע: הזכרת יהושע ראשון היא למעלתו.

[14] אוה"ח: התורה אמר לאמור מלשון והאמירך, כלומר, שהם באו לרומם את הארץ בניגוד למרגלים האחרים.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס. רמב"ן: כאן באו כדי להכחיש את דיבת הארץ של המרגלים.

[17] אונקלוס. ספורנו: טובת הארץ תלויה אם ה' רוצה בנו, שהרי ארץ ישראל היא ארץ שה' דורש אותה מראשית שנה ועד אחרית שנה. אוה"ח: יהושע וכלב התחילו את דבריהם כספק, כדי שבנ"י ישמעו בקולם, ובסוף דבריהם כבר דיברו בוודאות, ולכן רצו בנ"י לרגום אותם באבנים בסוף דבריהם.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] אונקלוס. ספורנו: א"י היא ארץ שמוציאה חלב ודבש ללא כל מאמץ מצידנו.

[21] רש"י. ספורנו: אם תרצו שה' ישפיע טוב על א"י, אל תמרדו בה'.

[22] אונקלוס + רש"י. ספורנו: כמו שהלחם אינו מתקומם נגד אוכליו, כך יושבי הארץ לא יקומו מולנו.

[23] אונקלוס. רש"י: סר המגן על יושבי הארץ, איוב שהוא הצדיק שהגן על יושבי הארץ כבר מת. א"ע: יושבי הארץ לא ייקחו בידם מגן כדי להילחם נגדנו. ספורנו: ראינו שיושבי הארץ הסכימו לעזוב את כל המגינים שלהם כדי לברוח מפנינו. רשב"ם: אין להם מחזה להתגונן מפנינו. רמב"ן: גם על דרך הטבע, יפלו יושבי הארץ לפנינו. בהסבר צילם כתב שיש צל על האדם, וכאשר נגזר על האדם למות, צל זה נעלם. יהושע וכלב אמרו שצילם של יושבי הארץ כבר סר, וממילא ברור הדבר שהם יפלו לפני בני ישראל. בהסבר נוסף כתב שסר שריהם של מעלה של יושבי הארץ.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שבנ"י לא רצו לסקול את כלב באבנים כבר בהתחלת דבריו היא מכיוון שהוא היה יחיד ואין עדות של יחיד מול רבים, וממילא לא התייחסו כלל למה שאמר.

[27] אונקלוס + רש"י + גור אריה.

[28] אונקלוס וכן פירושו של רש"י. ספורנו: עד מתי בנ"י יבזו אותי.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י. א"ע: הסיבה שכתוב בקרבו בשלון יחיד היא מכיוון שבהתחלה היה לבני ישראל לב אחד לעשות את רצון ה'.

[31] אונקלוס.

[32] ספורנו וכן נראה פירושו של רש"י.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס.

[35] רש"י.

[36] רש"י. רשב"ם: המצרים יאמרו על יושבי ארץ כנען, שכוחם הוא שגרם להרוג בני ישראל, ומפרט הפסוק מדוע יאמרו כן המצרים – בגלל ששכינתו של ה' התגלתה בתוך בני ישראל ולאחר מכן עם ישראל חלילה יושמד. רמב"ן: המצרים יאמרו שאלוהי יושבי הארץ הם שחזקים יותר מה'.

[37] אונקלוס.

[38] אונקלוס. ספורנו: בעין היה נראה השגחתך על בני ישראל. א"ע: הכוונה היא להתגלות ה' אל זקני ישראל וגילוי כבוד ה' לעיני בנ"י. רמב"ן: עין היינו מראה התגלות ה'.

[39] אונקלוס + א"ע.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס.

[42] רש"י. אוה"ח: מכאן שחששו של משה היה לחילו ה' רק אם ה' יהרוג את כל עם ישראל בבת אחת, אך אם יעשה זאת לאורך זמן, לא היה כאן שום חילול ה', וכך באמת עשה ה'.

[43] אונקלוס.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס.

[46] רש"י. א"ע: יגדל כוחך להעביר על מידותיך. ספורנו: יגדל הכח כדי לכבוש את מידת הדין.

[47] רש"י.

[48] אונקלוס + רש"י. רש"י כתב שכאשר עלה משה למרום, מצא את ה' שהיה כותב ה' ארך אפים ומשה אמר שהרשעים יאבדו ואמר ה' למשה שיבוא יום והוא יבקש להאריך אפים גם לרשעים.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס.

[51] רש"י.

[52] רש"י.

[53] אונקלוס. רמב"ן: משה לא אמר "ואמת", כיוון שבמידת האמת יהיו חייבים. כמו"כ לא הזכיר משה "נוצר חסד לאלפים", כיוון שמשה לא התפלל עכשיו בזכות האבות, כיוון שהארץ ניתנה לאבותם בירושה והם מורדים בה. כמו"כ לא הזכיר משה חטאה, כיוון שבנ"י מרדו בה' ולא עשו זאת בשגגה. לגבי רחום וחנון שלא אמר משה כתב הרמב"ן שהסיבה היא אולי בגלל שמשה ידע שמידת הדין מתוחה עליהם וה' לא ימחול על חטא זה לעולם, ולפיכך ביקש משה רק אריכות אפיים, שלא יעניש את בני ישראל מיד. לכן גם בספר דברים לא מזכיר משה שהוא התפלל לה' שימחל לבנ"י על חטא המרגלים, ורק מוזכרת תפילה למחילת חטא העגל. אוה"ח: המידות שלא הזכיר משה בתפילתו הן מידות שלא נצרכו עכשיו בסיטואציה זו.

[54] אונקלוס.

[55] א"ע + אונקלוס. א"ע הסתפק אם עד הנה היינו עד המקום הזה או עד עכשיו.

[56] רש"י. א"ע: מסדר הפסוקים מוכח שה' לא סלח לבנ"י לגמרי על החטא, שהרי לאחר שה' אמר למשה שהוא סולח כדבריו, ה' גם נשבע שלא יראה דור זה את ארץ ישראל. הרמב"ן הסביר שהסליחה היא עזיבת העונש והפיכת החטא לשוגג, ולכן אמנם דור זה נענש, אך העונש המלא של השמדת ישראל ואי כניסתם לארץ – נמחל להם.

[57] רש"י.

[58] רש"י.

[59] רש"י. מרש"י משמע שכבודו של ה' יתמלא בארץ, הן ללא קשר לבני ישראל והן עם קשר לאי השמדת בני ישראל. כדבריו פירש הא"ע. רמב"ן פירש על דרך האמת שה' אמר למשה שכבודו יהיה מלא בכל הארץ על ידי צאצאי בני ישראל ולא על ידי בני ישראל החיים באותו דור.

[60] אונקלוס.

[61] א"ע ורשב"ם, ולדבריהם אין הכוונה ממש לעשר פעמים. רש"י כתב בשם חז"ל שהכוונה היא ממש לעשר פעמים ומונה את המקומות בהם ניסו בני ישראל את ה'.

[62] אונקלוס.

[63] רש"י.

[64] א"ע + אונקלוס. לפי רמב"ן מדובר על המשך המשפט – כל מי שהרגיז לפניי בדור זה לא יזכה לראות את ארץ ישראל. אוה"ח: הפסוק בא לרבות גם את מי שלא ניסה את ה' עשר פעמים, אך הוא חטא בחטא המרגלים.

[65] אונקלוס + א"ע. המפרשים שאלו מדוע לא נזכר כאן גם יהושע. א"ע: כלב נזכר כאן בגלל שהוא היסה את בני ישראל לבדו. רמב"ן: כאן פירש ה' לכלב את שכרו, ולא היה זה ראוי לפרש כאן ליהושע את שכרו שלו שהוא ינהיג את בני ישראל במקומו של משה. כמו"כ הסביר הרמב"ן שה' הקדים את כלב ליהושע מכיוון שכלב הוא זה שהיסה את המרגלים אך משה הקדים את יהושע בגלל מעלתו של יהושע. אוה"ח: כלב לא חטא בחטא המרגלים למרות שמשה לא התפלל עליו, בעוד יהושע ניצל מחטא המרגלים בשכר תפילתו של יהושע. בסוף דבריו כתב אוה"ח שכלב עשה שני מעשים שהיו טובים בעיני ה': לומר דברים טובים על ארץ ישראל ולהשתיק את העם, ובשכר זה שכה לשני דברים: להיכנס לא"י ולרשת את חברון.

[66] רש"י, ולדבריו הרי זה מקרא קצר וחסר "את ליבו". א"ע: כלב רדף אחריי ומילא אחר דבריי.

[67] אונקלוס + רש"י.

[68] אונקלוס + רש"י.

[69] רש"י. א"ע: הכנעני הוא האמורי, כיון שכל אמורי הוא כנעני. כמו"כ כתב שהסיבה שעמים אלו ישבו בעמק היא כדי לארוב לישראל.

[70] רש"י + אונקלוס. לכאורה אין הכוונה לעבור דרך ים סוף אלא רק לאורכו.

[71] אוה"ח. כמו"כ חילק בין הדברים שנאמרו עד עתה שלא היו מכוונים לאמירה לבנ"י, לבין הדברים הבאים שמכוונים כלפי כל עם ישראל. הרמב"ן כתב שהדיבור אל אהרון היה שכר, בשכר שגם אהרון נפל על פניו.

[72] אוה"ח.

[73] רש"י. ספורנו: בגלל שחטא הרבים תלוי במרגלים, ה' לא יסלח להם.

[74] רש"י. אוה"ח: בנוסף לתלונות המרגלים, שמעתי גם את תלונות בני ישראל.

[75] אוה"ח.

[76] רש"י.

[77] רש"י. ספורנו: ה' יעניש את עם ישראל לאט, לאורך שנים.

[78] א"ע.

[79] רש"י.

[80] אונקלוס. אוה"ח: הכוונה היא לתיאור של מי שימות וה' אמר את דבריו בכוונה באופן דו משמעי: אם בנ"י תנהגו טוב, רק מי שהיה בן עשרים בשעת יציאת מצרים ימות במדבר, אך אם בנ"י לא יתנהגו טוב, גם אם האדם היה רק בן עשרים בשעת חטא המרגלים, אזי הוא ימות.

[81] אונקלוס + א"ע.

[82] אונקלוס.

[83] אונקלוס. אוה"ח: הצורך באמירה על הטף נובע מכך שצריך להוציא מהכלל את הטף מהאמירה הרעה. ה' אמר לבנ"י שהוא יקיים את אמירתם הרעה שהם יפלו במדבר, ובדברים אלו רצה ה' להוציא את הטף מהרעה.

[84] אונקלוס.

[85] אונקלוס.

[86] אונקלוס. אוה"ח: הצורך בחזרה זו היא כדי לומר שהם לא יזכו אפילו להיקבר בארץ ישראל.

[87] א"ע. רש"י: הסיבה לתקופה של ארבעים שנה היא מכיוון שאותם שהיו בני עשרים בשעת חטא המרגלים, יגיעו למקסימום של גיל שישים.

[88] רש"י. א"ע: ישאו את הזנות שלכם, שרציתם לתת ראש ולחזור למצרים.

[89] אונקלוס.

[90] אונקלוס + א"ע.

[91] אונקלוס. ספורנו: יום לשמה היינו בתשעה באב של כל שנה. כלי יקר: המרגלים בחרו להישאר במצרים במשך ארבעים שנה ולסבול את רעת מצרים לאורך 40 שנה, ולכן ה' העניש את בנ"י להיות במדבר במשך 40 שנה.

[92] רש"י. א"ע: אתם תדעו שאני לא אבטל את גזירתי.

[93] אונקלוס. אוה"ח: הכוונה היא שגם מידת הרחמים שמתגלה בשם ה' הסכימה לעונש זה.

[94] א"ע.

[95] אונקלוס. א"ע: יתמו היינו מי שמת בזמנו וימותו היינו מי שימות לפני זמנו. אוה"ח: יתמו היינו בעוה"ז וימותו היינו בעוה"ב.

[96] רש"י.

[97] אונקלוס. רש"י: מדובר על מגיפה שלשונם השתרבב עד טבורם, והתולעים יצאו מלשונם ונכנסו לתוך טבורם, וזוהי מידה כנגד מידה. ספורנו: מתו מיד בגלל האוויר הרע של המדבר, מידה כנגד מידה על מה שאמרו על ארץ ישראל.

[98] אונקלוס. רש"י: חיו היינו שנטלו את חלק המרגלים שמתו בא"י. אוה"ח: התורה באה לומר שהסיבה שיהושע וכלב זכו לחיות היא רק בזכות שהם ריגלו את הארץ ובכל זאת ניצלו מחטא, אך אם לא היו מרגלים את הארץ, למרות צדקותם, הם היו מתים.

[99] אונקלוס.

[100] אונקלוס.

[101] רש"י.

[102] רש"י.

[103] רש"י. רשב"ם: החטא היה שהאמינו למרגלים.

[104] אונקלוס. רמב"ן: אין הכוונה לאי הכניסה לא"י שנגזר על חטא המרגלים, אלא הכוונה היא שה' גזר ספציפית שלא לעלות אל ראש ההר.

[105] רש"י. א"ע הסתפק אם הכוונה היא שמעשה העליה לא תצליח או שהעברה על פי ה' לא תצליח. רשב"ם: דרך זו אינה מוצלחת. ספורנו: ע"י שתיכנסו כך לא"י אתם תחטאו להכעיס.

[106] אונקלוס.

[107] אונקלוס.

[108] אונקלוס.

[109] רש"י.

[110] אונקלוס.

[111] רש"י. אונקלוס: הרשיעו. א"ע: עלו אל העפל.

[112] אונקלוס.

[113] רש"י.

[114] רש"י. א"ע כתב פירוש נוסף: עד שהחרימו אותם.