במדבר פרק כד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר במדבר פרק כד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יא' אדר תשע"ח

במדבר פרק כד

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בלעם ראה שה' רוצה לברך את ישראל, והוא התייאש מלקלל את ישראל,[1] וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים בניגוד לפעמיים הקודמות, בלעם לא ניסה לנחש ולראות אם ה' רוצה לקלל את בני ישראל, אלא הוא החליט להזכיר את חטאם של בני ישראל. בלעם התכוון שעל ידי שיזכיר את החטאים של בני ישראל, הקללה תחול מאליה ללא שהוא יקלל במפורש את בני ישראל,[2] וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו בלעם נשא את פניו כלפי המדבר כדי להזכיר את חטאם של בני ישראל שחטאו בו במדבר, את חטא העגל[3]: (ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו בלעם זקף את עיניו,[4] וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו בלעם ראה את הסדר שבמחנה ישראל: כל שבט חנה בפני עצמו, ופתחי האוהלים של בני ישראל לא היו אחד מול השני, כך שהייתה הקפדה על צניעות במחנה ישראל,[5] וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים רוח נבואה שרתה על בלעם[6]: (ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ בלעם נשא את דבריו שה' אמר לו לומר במשל, וַיֹּאמַר כך אמר בלעם בדבריו: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר אלו הם הדברים של בנו של בעור, אלו הם הדברים של בלעם שהוא בנו של בעור,[7] וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן אלו הם דבריו של אדם שרואה טוב (בלעם)[8]: (ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אלו הם דבריו של אדם ששמע דברים מלפני ה' (בלעם),[9] אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם כאשר בלעם היה שוכב וישן בלילה, הוא היה זוכה ל"גילוי עיניים". בלעם היה זוכה לנבואה, לגילוי עיניים, רק בשעה שהיה שוכב וישן[10]: (ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב יעקב! (הכוונה היא לעם ישראל). אוהליך טובים, שהרי פתחי האוהלים שלכם אינם נמצאים מול פתחם של האוהלים של חבריכם, ואם כן, הצורה שבה האוהלים שלכם מסודרים היא בצורה צנועה,[11] מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל בני ישראל! הצורה שבה אתם מסדרים את המחנה שלכם היא טובה וצנועה[12]: (ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ מחנה ישראל דומה ביופיו לנחל שזורם לרחוק,[13] כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר מחנה ישראל דומה לגינה שנמצאת על נהר הפרת ומקבלת מנהר הפרת את מימיה,[14] כַּאֲהָלִים נָטַע יְקֹוָק מחנה ישראל דומה לבושם (שנקרא אוהל) שה' נטע בגן עדן,[15] כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם מחנה ישראל דומה לארזים שנטועים ליד מקור מים, שגדלים בצורה יפה[16]: (ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו בעתיד, ייצאו מים מהבארות של עם ישראל. הכוונה היא שבעתיד יהיה מלך שיגדל ומלכותו תתגדל, והוא ישלוט בעמים חזקים,[17] וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וזרעו יזכה להצלחה רבה, כמו שזרע שנמצא ליד מקור מים צומח יפה,[18] וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ המלך הראשון של עם ישראל יהיה חזק יותר מאגג מלך עמלק,[19] וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ המלוכה בישראל תלך ותתחזק. לאחר ששאול ימלוך על ישראל, ימלכו דוד ושלמה והם יחזקו את המלכות בישראל[20]: (ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם ה' שהוציא את בני ישראל ממצרים, הוא שנתן לבני ישראל את כל הטוב הזה,[21] כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ ה' שהוציא את בני ישראל ממצרים הוא חזק, גבוה ותקיף מאוד והוא שנותן לישראל את כל העוצמה הזאת,[22] יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו עם ישראל יאכל את נכסיהם של העמים ששונאים אותו, עם ישראל ייקח שלל מהעמים ששונאים אותו,[23] וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם עם ישראל ישבור את העצמות של העמים ששונאים אותו,[24] וְחִצָּיו יִמְחָץ ה' ימחץ את חיציו בעמים שיילחמו נגד בני ישראל, ה' יכה את העמים שיילחמו נגד בני ישראל[25]: (ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי עם ישראל ישכון בארץ ישראל בצורה בטוחה ובגבורה גדולה, כמו שהאריה שוכב ואינו צריך לדאוג שחיות אחרות יתקיפו אותו,[26] וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ כמו שחיות אחרות אינן יכולות להקים לביאה, כיוון שהלביאה חזקה מהם, כך לא תהיה מלכות אחת שתצליח לזעזע את בני ישראל ולהציק להם,[27] מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר מי שיברך את עם ישראל יהיה מבורך בעצמו ומי שיקלל את עם ישראל יהיה מקולל בעצמו[28]: (י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלק כעס על בלעם,[29] וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו בלק הכה את כפיו זו בזו מרוב כעס,[30] וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם בלק אמר אל בלעם: לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ אני קראתי לך כדי לקלל את אויביי, אני קראתי לך כדי לקלל את בני ישראל,[31] וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ובמקום לקלל את בני ישראל, אתה ברכת אותם שלוש פעמים[32]: (יא) וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ עכשיו, תחזור אל מקומך. תחזור עכשיו למקום ממנו קראתי לך,[33]אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ אני אמרתי, שאם תקלל את בני ישראל, אני אכבד אותך בכבוד רב,[34] וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְקֹוָק מִכָּבוֹד אך על ידי שה' מנע ממך מלקלל את בני ישראל, ה' מנע ממך את הכבוד שהתכוונתי לכבד אותך בו[35]: (יב) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בלעם ענה לבלק, הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי הרי אמרתי גם אל השליחים שלך ששלחת אליי,[36] לֵאמֹר כך אמרתי לשליחים ששלחת אליי: (יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב גם אם בלק ייתן לי את כל ביתו מלא בכסף וזהב, גם אם בלק ייתן לי הרבה מאוד כסף וזהב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק אין לי רשות לעבור על גזירתו של ה',[37] לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי (אין לי רשות לעבור על גזירתו של ה') לעשות דבר טוב או דבר רע מרצוני,[38] אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֲדַבֵּר (אני, בלעם, אמרתי לך בלק) אני אומר רק את מה שה' יאמר לי לומר[39]: (יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי עכשיו הנני הולך אל העם שלי, אני חוזר למקומי,[40] לְכָה אִיעָצְךָ אני אתן לך עצה כדי להכשיל את בני ישראל. הכוונה היא לעצה שבנות מואב יכשילו את בני ישראל כפי שנראה בפסוקים הבאים,[41] אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים ובנוסף לעצה שאייעץ לך עכשיו כיצד להכשיל את בני ישראל, אני אומר לך מה עתידים בני ישראל לעשות למואב בעתיד[42]: (טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ בלעם התחיל לשאת את המשל שבנבואתו, בלעם התחיל לומר את הדברים שה' אמר לו לומר, וַיֹּאמַר כך אמר בלעם בדבריו: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר אלו הם הדברים של בנו של בעור, אלו הם הדברים של בלעם שהוא בנו של בעור, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן אלו הם דבריו של אדם שרואה טוב (בלעם): (טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אלו הם דבריו של אדם ששמע דברים מלפני ה' (בלעם), וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן בלעם היה יודע לכוון בדיוק לרגע הקצר ביום בו ה' כועס, ואז היה מקלל את מי שרצה לקלל,[43] מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם כאשר בלעם היה שוכב וישן בלילה, הוא היה זוכה ל"גילוי עיניים". בלעם היה זוכה לנבואה, לגילוי עיניים, רק בשעה שהיה שוכב וישן: (יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אני רואה את גדולתם של בני ישראל, אך הגדולה לא תגיע לישראל עכשיו,[44] אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב אני מסתכל על גדולתם של ישראל, ואין הדבר הולך לקרות בזמן הקרוב,[45] דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב בעתיד, יקום מלך מבני ישראל, כשהכוונה היא לדוד,[46] וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל ומבני ישראל יקום מושל,[47] וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב דוד יהרוג את כל האנשים החשובים של מואב,[48] וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת וכן דוד ימלוך על כל צאצאיו של שת[49]: (יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה עם ישראל יירש, יהרוג ויגרש את אדום,[50] וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו שעיר (אדום) יגורשו וייהרגו על ידי ישראל אויביהם,[51] וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל ובניגוד לאדום, עם ישראל יצליח בנכסיו[52]: (יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב בעתיד, יהיה מנהיג מעם ישראל שימשול, כשהכוונה היא למלך המשיח,[53] וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר מלך המשיח עתיד להשמיד את העיר החשובה של אדום, כשהכוונה היא לרומא[54]: (כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק בלעם ראה את הפורענות שעתידה לבוא על עמלק,[55] וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ בלעם התחיל לשאת את המשל שבנבואתו, בלעם התחיל לומר את הדברים שה' אמר לו לומר על עמלק, וַיֹּאמַר כך אמר בלעם בדבריו: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק עמלק הוא העם הראשון שנלחם נגד בני ישראל,[56] וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד ובסוף ייאבד עמלק בידי ישראל[57]: (כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי בלעם הסתכל על גדולתם של צאצאיו של יתרו,[58] וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ בלעם התחיל לשאת את המשל שבנבואתו על צאצאיו של יתרו, וַיֹּאמַר כך אמר בלעם בדבריו: אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ מקום מושבך הוא מקום חזק ויציב,[59] וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ ואתה תגור בעיר חזקה[60]: (כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן בני הקיני, גם אם אתם עומדים להיות מבוערים ממקומכם, גם אם אתם תוגלו ממקומכם,[61] עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ עד להיכן יכול אשור להגלות אותך? הרי גם אם אתה תגלה, מצבך יהיה עדיין טוב יותר משאר העמים שהתנגדו לישראל ושיושמדו, ואתה עתיד לחזור מהגלות יחד עם כל ישראל[62]: (כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר בלעם המשיך לשאת את דברי נבואתו, וכך אמר, אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל מי יכול לחיות ולא ליפול בידיהם של אלה, בידיהם של מלך אשור, שיבלבל את האומות[63]: (כד) וְצִים מִיַּד כִּתִּים ועל אשור יבואו אוניות גדולות מלאות ברומיים (צים היינו אוניות וכיתים היינו רומיים),[64] וְעִנּוּ אַשּׁוּר הרומיים ייענו את ממלכת אשור, וְעִנּוּ עֵבֶר וכן ייענו הרומיים את כל אלה הנמצאים בעבר הנהר (הכוונה היא למלכות אשור ויש כאן כפילות),[65] וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד ובסוף גם הרומיים עתידים להיאבד[66]: (כה) וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ בלעם קם והלך וחזר אל מקומו,[67] וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וגם בלק הלך למקומו:

 

[1] אונקלוס + רש"י.

[2] רש"י. רשב"ם: בלעם רצה לברך את בנ"י בברכה אמיתית. ספורנו: בלעם רצה לברך את בני ישראל בברכה שתחול שם קצת פורענות.

[3] רש"י. א"ע: בלעם פנה כלפי המדבר, שהרי בנ"י היו בערבות מואב. כלי יקר: בלעם רצה להזכיר את שבח ישראל כדי שתחול בהם עין הרע. אוה"ח: בלעם מרד בשורש נשמתו שהוא העין הרע ורצה לברך את בני ישראל, אך הוא עשה זאת כדי לרמות את ה'. רמב"ן: בלעם פנה כלפי המדבר שם היו בנ"י כדי שתחול עליו הנבואה הנוגעת להם. כמו"כ הסביר הרמב"ן את דברי חז"ל שבלעם היה יודע בדיוק מה שה' היה מדבר איתו (בניגוד למשה) וכתב שהסיבה לכך היא בגלל שנבואת בלעם היא רק לגבי דבר אחד ספציפי, בעוד שמשה היה תמיד מזומן לדבר ה' שהיה יכול להיות בהרבה נושאים. בסוף דבריו כתב עפ"י הספרי שבלעם באמת זכה לדרגת נבואה גבוהה יותר ממשה כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם שיאמרו שאם היו להם נביאים, הם היו חוזרים למוטב. אולם, הרמב"ן כתב שכאן זכה בלעם למדרגת נבואה גבוהה מאוד, באספקלריא המאירה.

[4] אונקלוס. רש"י: בלעם רצה להכניס בבני ישראל עין הרע.

[5] רש"י.

[6] אונקלוס. רש"י: עלה בליבו שלאי קלל את בנ"י. אוה"ח: בלעם ראה שעל כל שבט מישראל שרתה רוח אלוקים.

[7] אונקלוס + רש"י. רש"י כתב עפ"י המדרש שגם בלק היה גדול מאביו במלוכה, וגם בלעם היה גדול מאביו בנבואה. א"ע כתב שיש אומרים שדברים אלו נאמרו בניחוש אך הוא עצמו סובר שדברים אלו נאמרו בנבואה.

[8] אונקלוס וכן פירש רשב"ם שהכוונה היא לאדם שרואה את מראות ה'. רש"י: נקור העין, ועינו נסמתה לאחר שאמר ומספר את רובע ישראל, שה' אמר שאדם רשע כזה לא אמר להסתכל בדברים כאלו.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס, א"ע ורש"י עפ"י פשוטו. רש"י עפ"י מדרשו: כאשר ה' היה נגלה אל בלעם, לא היה לו כח לעמוד לעמוד, ובלעם היה מתמוטט. רשב"ם: לפעמים היה שוכב בלעם בלילה ושוכה לנבואה, ולפעמים ביום, כשהוא היה "גלוי עיניים", היה בלעם זוכה לנבואה, כמו עכשיו. כלי יקר: כאשר אדם אינו רואה, מתחזקת אצלו הרגשת הלב, ולכן יש נוהגים לעצום עיניהם בשעה שקוראים ק"ש.

[11] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לבתי המקדש, ולמשכן, שכאשר הם בנויים, מקריבים בהם קרבנות כדי לכפר עליכם. ספורנו: הכוונה היא לבתי המדרש בהם לומדים תורה. ההטבה אינה רק למי שלומד תורה או למי שמתפלל, אלא לאומה כולה.

רמב"ן: בלעם הוסיף בנבואה זו, שעם ישראל עתיד לשכון בארץ ישראל והמלכות של עם ישראל תינשא. לאחר דברים אלו של בלעם, התייאש בלק מלהילחם נגד ישראל, כיוון שידע שעם ישראל עתיד להצליח נגד שאר אויביו, ולכן גם למואב אין סיכוי להילחם בישראל. הספורנו פירש בפס' י' שהסיבה שבלק לא ביקש פעם רביעית מבלעם לקלל את ישראל היא מכיוון שבלעם אמר אורריך ארור, ואם כן, אין תקווה לקלל את ישראל.

[12] רש"י עפ"י פירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שגם כאשר המשכן או המקדש חרבים, עצם חורבנם הוא כפרה על חטאי בנ"י. ספורנו: הכוונה היא לבתי כנסת שם ה' שיכן את שמו.

[13] רש"י. רשב"ם: כמו גינות מיושרות. ספורנו: כמו הנחלים שמשקים מים, כך גם לומדי התורה בבתי המדרש מלמדים את העם כולו תורה.

[14] אונקלוס.

[15] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא כמו השמים שמתח ה'.

[16] אונקלוס. אוה"ח: בלעם השתמש כאן בארבעה דימויים כדי לתאר את מחנה ישראל, וכל דימוי מכוון כלפי אחת מארבע כתות שבזכותם יש תורה בישראל: כנחלים נטיו הוא כנגד אנשים שהולכים ומפיצים תורה, כמו שמואל. כגנות עלי נהר הם אנשים שמלמדים תורה לעם ישראל, אך מי שרוצה ללמוד צריך לבוא אליהם, כמו לשכת הגזית כאהלים נטע ה' היינו אנשים שעוסקים יום ולילה בתורה אך אינם מלמדים תורה לאחרים והארזים הוא דימוי למי שמחזיק בכספו את לומדי התורה.

[17] רש"י + אונקלוס. א"ע: צלע זה של הפסוק הוא המשך ההמשלה של ישראל לארז שענפיו נוטפים מים. אוה"ח: הכוונה היא המשך ללומדי התורה, ולכל אדם מישראל יש חלק בתורה, ובלעם אומר שכל חלק בתורה שיש לכל אדם מישראל מקורו בתורה שדלה משה. ההמשלה לדלי היא מכיוון שבעתיד, כאשר ה' יתגלה לעם ישראל בשער החמישים של שערי בינה, יבינו שכל הארבעים ותשע שערים הקודמים הם בערך של דלי כלפי השער החמישים.

[18] רש"י. א"ע: כמו שארז שנמצא במים גודל מיום ליום כך עם ישראל יתחזק כל הזמן.

[19] אונקלוס + רש"י. אוה"ח: בלעם רצה להסביר שהסיבה שהיה צרוך בהקמת מלכות בית דוד היא בגלל ששאול לא הרג את אגג. בהסבר נוסף כתב שכל מה שמלך המשיח עתיד לפעול היא מלחמת עמלק כדי להשלים את כסאו של ה'. רמב"ן: ייתכן שכל מלך של עמלק נקרא אגג.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] עיין בביאורנו לפרק כג' פסוק כב'. א"ע: עם ישראל הוא חזק כתועפות ראם ע"י הכח שנתן לו ה' שהוציא אותם ממצרים.

[23] אונקלוס.

[24] רש"י בשם מנחם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לגילוי העצם, כאשר מגרדים את כל השכבות שנמצאות מעל העצם. אונקלוס: הכוונה היא לביזת המלכים מהם בני ישראל יזכו להתפנק.

[25] רש"י. אונקלוס: עם ישראל ימחץ את חיציו של העמים, עם ישראל יירש את ארצם של צריו. א"ע: עם ישראל ימחץ כל אחד מהחיצים של אויביו.

[26] אונקלוס.

[27] אונקלוס.

[28] אונקלוס. אוה"ח: הסיבה שבלעם אמר מברך בלשון יחיד ואילו המקללים יהיו רבים מכיוון שהוא התכוון שרק הוא עצמו יהיה מבורך, כיוון שעינו הייתה רעה באחרים.

[29] אונקלוס.

[30] רש"י.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס.

[33] אונקלוס. ספורנו: תלך מהר כדי שלא תמשיך להזיק לי.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס. רמב"ן: בלעם עכשיו מתנצל על כך שרק לשליחים הראשונים אמר שלא יקלל את בנ"י, אך לשליחים האחרים לא אמר שה' מנע ממנו לקלל את בנ"י.

[37] אונקלוס. רש"י: בניגוד לפעם הקודמת, כאן לא אמר בלעם אלהי, כיוון שידע שהוא נבאש בה'.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס. רש"י: מעכשיו אני כשאר עמי שהסתלקה ממני שכינה.

[41] רש"י. א"ע: הכוונה היא שבלעם אומר לבלק מה לעשות, שהרי בנ"י עתידים להילחם נגד מואב ולנצחם. רמב"ן: בלעם אומר לבלק שיאמר לו את העצה שיעץ ה' על מואב, והנבואה הזאת היא לימות המשיח. בנבואה הרביעית, אמר בלעם מה יקרה כאשר יבוא המשיח.

[42] רש"י. רשב"ם וספורנו: אני אייעץ לך כיצד להכשיל את בנ"י עכשיו, כיוון שרק בעתיד, בנ"י יצליחו לנצח את מואב. כפי שנראה, בפרשנים יש מחלוקת לגבי איזה זמן מדובר, האם לגבי זמנו של דוד או האם לגבי זמנו של המשיח.

[43] רש"י. א"ע: בלעם היה יודע את נבואתו של ה' ע"י נבואה ולא ע"י קסם.

[44] רש"י. רש"י וא"ע: נבואה זו היא על דוד. רמב"ן: בלעם אומר שהוא יודע מה יש בליבו של ה' לעשות באחרית הימים, כאשר הכוונה היא לימות המשיח. אוה"ח: הכוונה היא על שתי סוגי הגאולות: בעתה ואחישנה.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס. רמב"ן: הכוונה היא למשיח והסיבה שבלעם מדמה את המשיח לכוכב היא מכיוון שהמשיח מגיע מרחוק כדי לקבץ את כל ישראל מהגלויות, כמו שהכוכב נמצא רחוק מאוד. א"ע: הכוכב יראה לכולם בדרכו שהוא יצא מבני ישראל (אמנם בהתחלה כתב שהכוונה היא שהכוכב יתגלה כמו שיש כוכבים שנמצאים היו בשמים שנבראו בששת ימי בראשית, אך הם עדיין אינם מוכרים). כמו"כ דוחה הא"ע את הפירוש שמדובר על המשיח, שהרי סנחריב בלבל את האומות.

[47] רש"י.

[48] אונקלוס.

[49] אונקלוס. רש"י: וקרקר היינו מלשון נוקב והיינו שינצח אותם במלחמה. א"ע פירש בשם רש"י שהכוונה היא לעמון ומואב ושיש כאן חזרה על הצלע הקודם של הפסוק, אך הוא עצמו דחה פירוש זה וכתב שהכוונה היא לכל בני האדם. כמו"כ כתב בשם רש"י ששת הוא רמז לבני לוט, אך דחה פירוש זה וכתב ששת היינו היסוד.

[50] רש"י.

[51] רש"י. רמב"ן הסתפק אם הכוונה היא כמו רש"י שאויביו של שעיר, בנ"י, יירשו אותם, או ששעיר שהם אויביו של בנ"י יגורשו ע"י בנ"י.

[52] אונקלוס.

[53] רש"י וא"ע ולפירושם הכוונה היא שיקום רודה מישראל. אונקלוס פירש שהכוונה היא לירידה ממש.

[54] רש"י. א"ע: הוא ישמיד את השרידים מכל עיר, והכוונה היא ליואב. רמב"ן: הכוונה היא לכל הערים שבעולם.

[55] רש"י. רמב"ן כתב שייתכן שהפסוק כפשוטו, שבלעם הסתכל וראה את מחנה עמלק מהמקום בו עמד.

[56] רש"י. א"ע דחה את הפירוש של האומרים שהכוונה היא שעמלק מחשיב עצמו לראש הגויים. רמב"ן: עמלק היה בראש הגיבורים של כל העמים האחרים. אוה"ח: הציווי על בנ"י להשמיד עם היה בהתחלה על עמלק. בפירוש נוסף כתב שעמלק יעמוד במעלתו עד שיגיע הזמן להשמיד אותו.

[57] רש"י.

[58] רש"י.

[59] אונקלוס. רש"י: יש כאן תמיהה. בלעם אומר שגם יתרו היה איתו בעצה של הבה נתחכמה לו, ואילו עכשיו מצבו של יתרו הוא יותר טוב מבלעם. רמב"ן: בלעם קורא כאן לבני יתרו לשים את מקום מושבם במקום חזק, על ידי שיסורו מעמלק. רשב"ם: הכוונה היא שבני יתרו חושבים שמקום מושבם הוא חזק ויציב, אך הם עתידים לגלות. ספורנו: אתה התיישבת עם בנ"י במדבר, בארץ לא זרועה.

[60] אונקלוס. אוה"ח: אתה חיתנת את ביתך עם משה. ספורנו: בזכות שהתיישבת בתוך ישראל, אתה תזכה להיות יחד עם ישראל כשהם יהיו גבוהים וחזקים.

[61] רש"י. רמב"ן: גם אם אתה תצטרף לישראל, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך הוא שאתה תגלה ממקומך. א"ע: אשור ירצו להשמיד אותך.

[62] רש"י.

[63] רש"י. א"ע הסתפק אם הכוונה היא לאשור ששמו עצמם כמו אילים או שהכוונה לגזירת האל שגזר שאשור יענו אותם. רשב"ם: הכוונה היא לייסורים שיבואו בימות המשיח.

[64] רש"י. א"ע: כיתים הם יוונים. כיתים הוא שם מקום.

[65] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שהרומיים יענו את בני ישראל.

[66] רש"י.

[67] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שבלעם קם מהשכיבה, כיוון שהתנבא בשעה שהוא שכב.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב