במדבר פרק כה

במדבר פרק כה

(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים עם ישראל ישב במקום שנקרא שיטים,[1] וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב עם ישראל התחיל להתחתן עם בנות מואב[2]: (ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן בנות מואב קראו לבני ישראל להשתתף בהקרבת הקרבנות שלהן לעבודה זרה,[3] וַיֹּאכַל הָעָם בני ישראל אכלו מהקרבנות שבנות מואב הקריבו לעבודה זרה שלהן,[4] וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן בני ישראל השתחוו לעבודה הזרה של בנות מואב[5]: (ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר עם ישראל התחבר לעבודה זרה שנקראת "בעל פעור",[6] וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל ה' התמלא ברוגז על עם ישראל ושלח מגיפה בעם ישראל[7]: (ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה, קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם קח יחד איתך את כל ראשי עם ישראל כדי לשפוט את מי שעבד את בעל פעור,[8] וְהוֹקַע אוֹתָם לַיקֹוָק מי שהתחייב מיתה בבית הדין, ייתלה לפני ה',[9] נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ המתחייבים מיתה ייתלו לעיני כל בני ישראל,[10] וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל הרוגז של ה' על עם ישראל יישכח לאחר שתהרגו את כל מי שעבד לבעל פעור[11]: (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל משה אמר לשופטים של בני ישראל, הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר כל אחד מכם יהרוג את האנשים שהתחייבו בבית דינו מיתה על כך שהם עבדו עבודה זרה[12]: (ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא היה אדם מישראל שהגיע (כפי שיתבאר בהמשך, שמו של איש זה היה זמרי בן סלוא), וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כאשר כל ישראל ומשה ראו, אדם זה הביא למשפחתו אישה מדיינית (שכפי שנראה בהמשך, שמה היה כזבי בת צור) כדי שהם יתחתנו איתה,[13] וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (בשעה שאדם זה הקריב את האישה המדיינית אל משפחתו) בני ישראל בכו אל ה' והתפללו אליו שיסלח להם על חטאם[14]: (ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן כאשר פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן ראה שזמרי קירב למשפחתו את האישה המדיינית,[15]  וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה פינחס קם מתוך כל העדה שהתפללה בפתח אוהל מועד,[16] וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ פינחס לקח בידו רומח כדי להרוג את זמרי: (ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה פינחס נכנס אחרי זמרי אל תוך אוהלו,[17] וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם פינחס דקר את שניהם, ועכשיו מפרטת התורה את מי דקר פינחס, אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל פינחס דקר את זמרי, וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ  וכן דקר פינחס את האישה המדיינית,  את כזבי בתוך האוהל,[18] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לאחר שפינחס דקר את זמרי ואת כזבי, נעצרה המגיפה מעם ישראל ואנשים מישראל הפסיקו למות[19]: (ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף בסך הכל נהרגו במגיפה ששלח ה' בישראל עשרים וארבעה אלף (24,000) אנשים[20]: (י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל פינחס בנו של אלעזר בנו של אהרון (כך שפינחס הוא נכדו של אהרון) החזיר את כעסי מבני ישראל, פינחס הרגיע את כעסי על בני ישראל,[21] בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם (פינחס הרגיע את כעסי על בני ישראל) על ידי שהוא נקם מבני ישראל את נקמתי. פינחס הרג את זמרי ובכך הוא כעס על בני ישראל את אותו כעס שאני (ה') רציתי לכעוס עליהם,[22] וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי (על ידי שפינחס קינא לשם ה') לא אשמיד את בני ישראל. לולי שפינחס היה נוקם את נקמתי, הייתי (ה') משמיד את כל בני ישראל[23]: (יב) לָכֵן לכן, בגלל שפינחס נקם את נקמתי,[24] אֱמֹר תאמר לכל בני ישראל,[25] הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם אני (ה') נותן לפינחס את הברית שלי (של ה') שתהיה ברית של שלום. בפסוק הבא יבואר מהי ברית זו[26]: (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם הברית הזו שאתן לפינחס, תהיה שהכהונה תהיה לו ולצאצאיו שיהיו בכל הדורות לאחר מיתתו,[27] תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו (אני ה' אתן לפינחס את הברית) בשכר שפינחס קינא לשם ה',[28] וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על ידי שפינחס קינא לשם ה' ונקם את נקמתו, ה' כיפר לבני ישראל על חטאם: (יד) וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה שם האיש מישראל שנהרג,[29] אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית איש זה נהרג יחד עם האישה המדינית,[30] זִמְרִי בֶּן סָלוּא (שמו של האיש שהרג פינחס הוא) זמרי בן סלוא, נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי זמרי היה ראש לאחת מחמש המשפחות של שבט שמעון[31]: (טו) וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר שמה של האישה שהרג פינחס הוא כזבי בת צור,[32] רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא צור, אביה של כזבי, היה אחד מחמשת ראשי בתי האב שהיו למדין, והוא היה החשוב שבהם[33]: (טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים תציק למידיינים,[34] וְהִכִּיתֶם אוֹתָם ותהרגו את המדיינים[35]: (יח) כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר (הסיבה שאני מצווה אתכם להרוג את המדיינים היא) מכיוון שהמדיינים הציקו לכם במחשבתם הרעה שהכשילו אתכם בעבודה זרה של בעל פעור,[36] וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר וכן ינסו המדיינים להתנקם בכם על שהרגתם את כזבי, שהייתה הבת של מלכם, שנהרגה ביום שפרצה המגיפה בעם ישראל כעונש על שעבדו לבעל פעור[37]:

[1] רש"י. א"ע: הכוונה היא לערבות מואב שחלק ממנו היה במקום שנקרא שיטים.

[2] אונקלוס. רש"י: ע"י עצת יתרו. רמב"ן: ייתכן גם לפרש שבגלל שבלעם אמר לבלק שלא יוכל לנצח את בנ"י, התחיל בלעם לפתות את בנ"י, לא בגלל שבלעם עצמו ייעץ עצה זו.

[3] אונקלוס. אוה"ח: בנות מואב קראו לבנ"י שלא יצאו אליהם.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס. רש"י: כשהיה יצרו של אדם מישראל תקף עליו, היו מכריחות אותו בנות מואב להשתחוות לע"ז.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס + רש"י.

[8] אונקלוס + רש"י.

[9] רש"י.

[10] רש"י. ספורנו: ע"י שהעם יראה שתולים את כל מי שעבד ע"ז ולא ימחה, ייסלח לבנ"י חטאם.

[11] אונקלוס. אוה"ח: הצורך בחזרת חרון אפו של ה' היא בגלל שבבי"ד הורגים רק על סמך עדים והתראה.

[12] רמב"ן. כמו"כ כתב שבאמת לא הרגו דייני ישראל אף אחד, שהרי מיד לאחר שאספו את העם כדי לשפוט אותם, בא זמרי והתגרה במשה ופנחס הרג אותו, ורק לפני המעבר לארץ ישראל הרג ה' את כל הנצמדים לבעל פעור. אמנם רש"י כתב שכל דיין מישראל הרג שני אנשים כך שמתו קרוב לשמונה עשר אלף אנשים מישראל על ידי הדיינים, אך רמב"ן דחה פירוש זה, שהרי לא חסרים כל כך הרבה אנשים מבנ"י. א"ע: כל אחד מכם יהרוג את האנשים, לא משנה מאיזה שבט הם.

[13] א"ע ורשב"ם. רש"י: בני שבטו של שמעון נאספו ואמרו לנשיא שלהם, זמרי, שלא ייתכן שישתוק בשעה שכולם נידונים למיתה. כמו"כ הסביר רש"י שזמרי קירב את כזבי כדי לשאול את משה האם כזבי מותרת לאדם מישראל או לא ואם משה היה עונה שהיא אסורה, היו שואלים אותו מי התיר למשה להתחתן עם ציפורה.

[14] א"ע. רש"י: הסיבה שבנ"י בכו היא מכיוון שנעלמה הלכה ממשה, והסיבה היא כדי שפינחס יבוא וייטול את שכרו.

[15] א"ע. רש"י: פינחס ראה מהי ההלכה, שבועל ארמית, קנאים פוגעים בו.

[16] א"ע.

[17] אונקלוס + רש"י.

[18] א"ע. ספורנו: במעיה. רש"י: במקום הנקבות.

[19] אונקלוס. בדבר הריגת זמרי, לפי רש"י הסיבה היא שקנאים פוגעים בו ואין צורך בעדים והתראה. לפי א"ע, היו עדים והתראה על בעילות קודמות של זמרי. אוה"ח: הסיבה שפינחס הרג את האישה הוא כמו שהורגים את הבהמה שאדם שוכב איתה.

[20] אונקלוס.

[21] אונקלוס. רש"י: טעם הייחוס הוא מפני שהשבטים היו מבזים אותו, שהרי מצד האם היה פינחס מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"ז. אוה"ח: ה' רצה לסגור מעגל – אהרון השתתף יחד עם בנ"י בחטא העגל, ופינחס מנע עכשיו את התפשטות הע"ז.

[22] רש"י. ספורנו: ע"י שפינחס הרג את זמרי לעיני כולם ואף אחד לא מיחה בו, ראיתי שבנ"י חזרו בתשובה. כלי יקר: הדגש על "בתוכם" בא לומר לנו על מסירות נפשו של פינחס, שלמרות שהוא היה בתוך עדת ישראל והיו שם קרוביו של זמרי, בכ"ז סיכן פינחס את עצמו.

[23] א"ע.

[24] אונקלוס. אוה"ח: לכן היינו לשון שבועה.

[25] רמב"ן.

[26] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שיהיה לו ברית מפני מלאך המוות ובאמת ראינו שפינחס האריך ימים יותר משאר בני דורו. א"ע: פינחס אינו אליהו והוא באמת מת (בניגוד לאליהו שרק עלה בסערה השמיימה) וכאן רואים מהפסוק שפינחס מת, שהרי כתוב ולזרעו אחריו, אלא שבימי פילגש בגבעה, היה פינחס מושל על בנ"י.

[27] רש"י, ולמרות שאהרון כבר נמשח לכהונה, הרי שמשיחה זו הועילה רק לאלו מצאצאיו של אהרון ובניו שייוולדו לאחר מכן, אך פינחס שכבר נולד, לא נמשח כלל לכהונה ולא הועילה לו בכלל משיחתו של אהורן, ולכן, כאן זכה לכהונה.

[28] אונקלוס + רש"י. ספורנו: מכיוון שפינחס רב את ריבי, אני ה' אציל אותו מכל ריב אחר. כמו"כ פינחס ראוי לכהונה המכפרת על בנ"י, כיוון שהוא גרם לכפרת בנ"י כאן.

[29] אונקלוס. בטעם הייחוס של זמרי כתב רש"י שתי סיבות: א. מכיוון שהתורה הזכירה את פינחס לשבח, התורה הזכירה את זמרי לגנאי. ב. כדי להודיע שבחו של פינחס שלמרות שזמרי היה נשיא, בכ"ז לא נמנע פינחס מלהרוג אותו. אוה"ח הקשה מדוע התורה העלימה בהתחלה את שמו של האיש, ורק לאחר ההכאה היא כתבה את שמו? והסביר שהתורה חסה גם על הרשעים ולכן פעמים רבות היא אינה מייחסת אותם, כמו שהתורה לא כתבה מי היה המקושש. אולם, מאחר והתורה רצתה לשבח את פינחס, בסופו של דבר התורה כן כתבה מי נהרג. הסבר נוסף שכתב הוא שהתורה אמרה שק לאחר שפינחס הרג שני אנשים חשובים, ה' מחל לבנ"י על חטאם.

[30] אונקלוס. אוה"ח: הכפילות בהוכה הוא כדי לומר שזמרי כבר הוכה ע"י שחטא והתחייב בכך מיתה.

[31] רש"י.

[32] אונקלוס. רש"י: הייחוס בא ללמד על שנאתם של המדינים שכדי להכשיל את ישראל הם הפקירו את אחד מבנות מלכם. אוה"ח: אישה זו הייתה היחידה מבין המדינים שהפקירו עצמן, ושאר הבנות היו מבנות מואב. כלי יקר: בנ"י הם שיזמו את הקשר עם בנות מואב ואילו בנות מדים הם שיצרו את הקשר עם בנ"י. רמב"ן בפס' יח': מכיוון שה' נתן לבני לוט את ארצם כשכר על שליוויה את אברהם, נמנעו בנ"י מלהילחם נגדם, אך לגבי מדין לא היה שום סיבה להימנע ממלחמה.

[33] רש"י.

[34] אונקלוס. רש"י: תהיו אויבים של המדינים. אוה"ח: פסוק זה אינו במקומו, שהרי רק בהמשך מצווה ה' לתקוף את מדין, אלא שהכוונה היא שבנ"י כדי לחזור בתשובה יתמלאו בשנאה על מדין, וכך יתנתקו מהטעם הערב של החטא בו חטאו.

[35] אונקלוס.

[36] א"ע. רש"י: שהפקירו את בנותיהם לזנות כדי להכשיל אתכם בבעל פעור. כמו"כ כתב שאת מואב לא ציווה ה' להשמיד מכיוון שרות הייתה עתידה לצאת מהם. רמב"ן: זקני מדין הם שחשבו על המחשבה הזו וגם בלעם היה בעצה זו. לכן גם הרגו בנ"י את בלעם, שהרי התורה ציותה להרוג את כל מי שהיה קשור לעצה זו.

[37] אונקלוס + א"ע.