במדבר פרק כח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר במדבר פרק כח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יא' אדר תשע"ח

במדבר פרק כח

 

בשני פרקים אלו, מצווה ה' את עם ישראל אלו קרבנות להקריב בכל יום. בין אם מדובר בקרבן עולת התמיד ובין אם מדובר בקרבנות מוסף של החגים. הקרבנות שהקריבו בחגי ישראל נקראו קרבנות מוסף, כיוון שהם נוספים על הקרבנות שיש להקריב בכל יום – קרבנות התמיד.

 

עולת התמיד – הקרבנות שיש להקריב אותם בכל יום:

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תצווה את בני ישראל ותאמר להם,[1] אֶת קָרְבָּנִי הקרבן שלי, דם הקרבנות,[2] לַחְמִי וחלקי הקרבן שמוקרבים על גבי המזבח,[3] לְאִשַּׁי (דם הקרבנות ואימורי הקרבנות) יוקרבו על גבי האש שעל המזבח,[4] רֵיחַ נִיחֹחִי הקרבנות יוקרבו כדי שיתקבלו לפניי ברצון,[5] תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ תשמרו להקריב לי בכל יום, עליכם לוודא שבכל יום אתם מקריבים לפניי את הקרבנות הבאים[6]: (ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם תצווה את בית הדין שהם יהיו אחראים לכך שבכל יום יוקרבו קרבנות אלו,[7] זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק זהו הקרבן שתקריבו לפני ה',[8] כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה כבשים שנולדו בשנה זו,[9] תְמִימִם על שני הכבשים להיות ללא מום, שְׁנַיִם לַיּוֹם בכל יום יש להביא שני כבשים,[10] עֹלָה תָמִיד יש להקריב קרבן זה בכל יום כקרבן עולה, שהוא מוקרב כולו על גבי המזבח: (ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר כבש אחד יש להקריב בבוקר, קרבן אחד מהכבשים יש להקריב בבוקר,[11] וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם ואת הכבש השני יש לשחוט בבין הערביים. בין הערביים הוא הזמן לאחר שעברו שש וחצי שעות (זמניות) מתחילת היום, ועד לשקיעת החמה: (ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה יחד עם קרבן התמיד, יש להביא גם מנחה. למנחה היו מביאים סלת, קמח מנופה ומשובח, והתורה ציוותה להביא יחד עם הכבש לעולה, כמות של עשירית האיפה של סולת (איפה היא מידת משקל שהייתה נהוגה בימיהם, כמו שהיום אנחנו משתמשים במידת משקל של קילוגרם),[12] בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין הסולת למנחה הייתה מעורבבת יחד עם כמות של רבע ההין שמן כתית (הין היא מידה שבה היו מודדים נוזלים בימיהם, כמו שהיום נהוג למדוד נוזלים במידות כמו ליטר). שמן הכתית הוא השמן הראשון שיוצא בשעה שכותשים את הזיתים: (ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי עולת התמיד תוקרב כמו קרבנות העולה שהקרבתם בהר סיני (שמות פרק כג'),[13] לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק הכהן צריך להקריב את הקרבן בדרך שתתקבל לרצון לפני ה' (כלומר: להקפיד על כל ההלכות הקשורות להקרבה): (ז) וְנִסְכּוֹ בנוסף לקרבן העולה ולמנחה שהיו מביאים איתו, היה צריך להביא יחד עם הקרבן גם יין כדי לנסך על המזבח. התורה מצווה עכשיו מהי כמות היין שצריך להביא יחד עם קרבן העולה כדי לנסך על גבי המזבח,[14] רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לכבש אחד יש להביא יין בכמות של רבע ההין, בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ יש לנסך, לשפוך את היין, על גבי המזבח הקדוש,[15] נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיקֹוָק היין שמביאים לה' כדי לנסך על המזבח צריך להיות יין שמשכר. יש יין שאינו מביא לידי שכרות, ויין זה פסול לניסוך על גבי המזבח[16]: (ח) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם את הכבש השני שמוקרב לשם קרבן עולה, יש להקריב בבין הערביים,[17] כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה יש להביא עם קרבן תמיד של בין הערביים את אותן מנחות ונסכים שמביאים בקרבן תמיד של בוקר: עשירית האיפה סולת בלולה ברבע ההין שמן כתית, ורבע ההין יין,[18] אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק הכהן צריך להקריב את הקרבן בדרך שתתקבל לרצון לפני ה':

 

מוסף השבת:

(ט) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בכל שבת יש להוסיף קרבן מוסף על קרבן התמיד, שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יש להביא שני כבשים ללא מום שנולדו בשנה זו, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן יש להביא גם שני עשרונים סולת מעורבבים בחצי ההין שמן, עשרון סולת מעורבב ברבע ההין שמן לכל כבש, וְנִסְכּוֹ וכן יש להביא את נסכי קרבנות המוסף: חצי ההין יין, רבע הין יין לכל כבש: (י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ יש להקריב את קרבן העולה לשם קרבן מוסף בכל שבת. אם לא הקריב בשבת זו קרבן מוסף, אינו מקריב בשבת שלאחר מכן שני קרבנות מוסף,[19] עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ קרבן מוסף זה הוא בנוסף לקרבן התמיד שהיו מקריבים בכל יום ולנסכים שהיה צריך להביא עם קרבן התמיד[20]:

 

מוסף ראש חודש:

(יא) וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם בכל ראש חודש יש להוסיף קרבן מוסף על קרבן התמיד,[21] תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיקֹוָק תקריבו קרבן לפני ה',[22] פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה יש להביא לשם קרבן מוסף של ראש חודש: שני פרים בני שלש, ואיל אחד, ושבעה כבשים שנולדו בשנה זו, תְּמִימִם על כל עשרת הבהמות המוקרבות כקרבן מוסף של ראש חודש, להיות ללא מום: (יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד יחד עם כל פר יש להביא למנחה שלשה עשרונים סולת מעורבבים עם חצי הין של שמן כתית, (כך שיש להביא בראש חודש שש עשרונים סולת מעורבבים עם הין שמן כתית יחד עם הפרים), וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד ויחד עם האיל יש להביא למנחה שני עשרונים סולת מעורבבים עם שליש ההין שמן כתית: (יג) וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד יחד עם כל אחד מהכבשים יש להביא עישרון אחד של סולת מעורבבת עם רבע ההין שמן כתית (כך שבראש חודש יש להביא שבעה עשרונים סולת והין ושלושת רבעי ההין שמן יחד עם הכבשים), עֹלָה קרבנות אלו יוקרבו כקרבנות עולה, רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק הכהן צריך להקריב את הקרבן בדרך שתתקבל לרצון לפני ה': (יד) וְנִסְכֵּיהֶם יש להביא יחד עם קרבנות המוסף גם יין לנסכים, חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר לכל פר שמוקרב, יש להביא יין בכמות של חצי הין, וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל לכל איל שמוקרב, יש להביא יין בכמות של שליש ההין, וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן לכל כבש שמוקרב, יש להביא יין בכמות של רבע ההין, זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה זהו קרבן העולה שיש להביא בראש כל אחד מחודשי השנה, ואם בראש חודש זה לא הקריב את קרבן המוסף, אסור להשלים קרבן זה בחודש הבא[23]: (טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיקֹוָק בנוסף לקרבן העולה שיש להביא בראש חודש, יש להביא גם שעיר עיזים אחד לשם קרבן חטאת. אמנם, אין מביאים עם שעיר עיזים מנחות ונסכים,[24] עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ כל הקרבנות המנויים כאן הם בנוסף לקרבן התמיד שיש להקריב בכל יום ולנסכים שמקריבים יחד עם קרבן התמיד[25]:

 

מוסף חג המצות:

(טז) וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בתאריך יד' ניסן, פֶּסַח לַיקֹוָק יש להקריב קרבן פסח לשם ה': (יז) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה בתאריך טו' ניסן, חָג שִׁבְעַת יָמִים יש לעשות חג לה' במשך שבעה ימים,[26] מַצּוֹת יֵאָכֵל יש לאכול מצות בחג המצות. החיוב לאכול מצה הוא ביום הראשון של החג, ובשאר הימים, אין חובה לאכול מצות, אך אסור גם לאכול לחם: (יח) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ תקרא את היום הראשון של חג המצות קודש, על ידי שתכבד את היום בכך שתאכל ותשתה סעודות חג, ועל ידי שתלבש בגדי חג,[27] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ ביום הראשון של חג המצות, אסור לכם לעשות שום מלאכה, אפילו מלאכת דבר האבד שמותר לכם לעשות בחול המועד[28]: (יט) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיקֹוָק תקריבו קרבן מוסף לשם ה', פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה יש להביא לשם קרבן מוסף של חג המצות: שני פרים בני שלש, ואיל אחד, ושבעה כבשים שנולדו בשנה זו, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם על כל עשר הבהמות המוקרבות כקרבן מוסף של חג המצות, להיות ללא מום: (כ) וּמִנְחָתָם יחד עם קרבן המוסף, יש להביא גם מנחה, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ עם כל פר יש להביא שלשה עשרונים סולת, כל עשרון סולת מעורבב עם חצי ההין שמן כתית, ועם כל איל יש להביא שני עשרונים סולת מעורבבים עם שליש ההין שמן כתית: (כא) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים לכל אחד משבעת הכבשים יש להביא עישרון אחד של סולת מעורבב ברבע ההין שמן כתית: (כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם יש להביא גם שעיר אחד לשם קרבן חטאת, כדי לכפר על בני ישראל: (כג) מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה קרבנות המוסף של פסח, יוקרבו בנוסף לקרבנות התמיד המוקרבים בכל יום: (כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים כך תעשו בכל יום מימות חג המצות. בניגוד לקרבנות חג הסוכות שמשתנים בכל יום מימי החג, קרבנות החג של חג המצות אינם משתנים,[29] לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק הכהן צריך להקריב את הקרבן שהוא מאכלו של ה', בדרך שתתקבל לרצון לפני ה', עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ קרבנות חג הפסח יוקרבו בנוסף לקרבנות התמיד המוקרבים בכל יום יחד עם נסכיהם: (כה) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם גם ביום השביעי של חג המצות, יש לקדש את היום על ידי אכילת סעודות חג ולבישת בגדי חג, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וכן אסור לעשות כל מלאכת עבודה ביום השביעי של חג המצות:

 

מוסף חג השבועות:

(כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בחג השבועות,[30] בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק ביום שאתם מקריבים את המנחה מהחיטים החדשות לה'. בחג השבועות מקריבים בפעם הראשונה מנחה מחיטים שדגלו במשך השנה האחרונה,[31] בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם ביום בו משלימים לספור את שבעת השבועות מחג הפסח,[32] מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם יש לקדש את החג על ידי אכילת סעודות יום טוב ועל ידי לבוש מיוחד לחג השבועות, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אסור לכם לעשות כל מלאכה ביום הראשון של חג השבועות: (כז) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק תקריבו קרבן מוסף שיתקבל ברצון לפני ה',[33] פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה יש להביא לשם קרבן מוסף של חג השבועות: שני פרים בני שלש, ואיל אחד, ושבעה כבשים שנולדו בשנה זו: (כח) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן יחד עם קרבנות המוסף, יש להביא קרבנות מנחה, שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לכל פר יש להביא שלשה עשרונים סולת, כל עשרון סולת מעורבב עם חצי ההין שמן כתית, ולכל איל יש להביא שני עשרונים סולת מעורבבים עם שליש ההין שמן כתית: (כט) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים לכל אחד משבעת הכבשים יש להביא עישרון אחד של סולת מעורבב ברבע ההין שמן כתית: (ל) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם יש להביא גם שעיר אחד לשם קרבן חטאת, כדי לכפר על בני ישראל: (לא) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ קרבנות המוסף של חג השבועות יוקרבו בנוסף לקרבנות התמיד שיוקרבו בכל יום, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם על הבהמות המוקרבות לשם קרבן מוסף, להיות ללא מום, וְנִסְכֵּיהֶם וכן יש להביא יחד עם כל קרבן את הנסכים: חצי ההין יין לכל פר, שליש ההין יין לאיל ורבע ההין יין לכבש[34]:

 

[1] אונקלוס. רמב"ן: לאחר שהתורה עסקה בציוויים לבנ"י בעניין חילוק הנחלות בארץ, ציווה ה' לומר להם את עניני הקרבנות שינהגו רק משעת כניסתם לארץ. למרות שבנ"י כבר צוו על קרבן התמיד, ה' רצה לכנס יחד את הציוויים על כל הקרבנות. כמו"כ חלק הרמב"ן על הסברו של רש"י לכפילות בציווי התמיד, ששם נאמר לימי המילואים וכאן נאמר לדורות, שהרי גם בציווי הראשון נאמר לדורותיכם. עפ"י המדרש חידש הרמב"ן הרבה מאוד הלכות שלא נאמרו בציווי הקודם. וכתב גם הסבר על דרך האמת. אוה"ח: סיבת הציווי כאן היא כדי לומר שלמרות שיהושע היה בבחינת ציבור, אסור לו להביא את הקרבן משלו, אלא צריך להביא את כל הקרבן משל ציבור.

[2] רש"י. אוה"ח: הכוונה היא לקרבן עצמו.

[3] רש"י, הכוונה היא לאימורים. אוה"ח: הכוונה היא למנחה.

[4] רש"י.

[5] אונקלוס. אוה"ח: זהו הנסכים.

[6] רש"י. כמו כן למד רש"י מהמילה תשמרו, שיש לעשות מעמדות של כהנים לויים וישראלים בשעת הקרבת הקרבן. א"ע: במועדו היינו שלא יקדימו את התמיד לפני הבוקר ושלא יאחרו את תמיד של בין הערביים אחרי הערב.

[7] רש"י. אוה"ח: הציווי השני הוא על מידת הקרבן, כמה קרבנות יש להקריב.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י שמות יב' ה'.

[10] רש"י. כמו כן כתב שמכאן לומדים את מקום השחיטה שהוא כנגד היום. בבוקר מקריבים את הקרבן במערב (והשמש זורחת במזרח, כך שהשחיטה מתבצעת כנגד השמש) ובערב במזרח הטבעות (ואז השמש נמצאת במערב).

[11] א"ע.

[12] רש"י.

[13] א"ע, ומכאן ראיה שמאז לא הקריבו קרבנות עולה. רש"י: הכוונה היא כמו הקרבנות שנעשו בימי המילואים. בפירושו השני כתב רש"י להקיש קרבנות אלו לקרבנות העולה שהוקרבו בהר סיני. כשם שדם קרבנות העולה בהר סיני הוכנסו לאגנות, כך כל קרבן עולה צריך כלי כדי לקבל את הדם.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] רש"י. רש"י כתב שהפסוק בא למעט יין מגיתו ואילו רמב"ן כתב שהפסוק בא למעט יין מזוג, ואילו יין מגתו כשר בדיעבד.

[17] צלע פסוק זה מהווה חזרה על הנאמר בפס' ד' שם כבר נאמר שיש להקריב את התמיד של בין הערביים. בספרי למדו מכך שהתורה התירה להקריב את קרבן התמיד של בין הערביים גם במקרה ולא הוקרב תמיד של בוקר.

[18] אונקלוס. ספורנו: למרות שקרבן עולת תמיד של בוקר היה לרצון, גם תמיד של בין הערביים יהיה לרצון.

[19] רש"י.

[20] רש"י, וכתב גם שקרבנות אלו מוקרבים בין זמן הקרבת שני קרבנות התמיד.

[21] ספורנו: הסיבה שכתוב ראשי חדשיכם היא בגלל שמנהג ישראל היה לעשות את ר"ח יום קדוש מכיוון שהצלחת ישראל בעולם היא כמו הלבנה. כמו שללבנה אין שום אור משלה, כך כל הצלחת ישראל תלויה בה'. אוה"ח: הסיבה שכתוב בראשי חדשיכם היא שקידוש הלבנה תלויה בבי"ד.

[22] אונקלוס.

[23] רש"י. א"ע: הכותרת "ובראשי חדשיכם" מדברת על קרבן מוסף, ואילו כאן מדברת התורה על קרבנות שאר החודשים. רמב"ן הסביר את הטעם שהתורה כתבה בחלק מהפעמים את שיעור המנחה והנסכים ובחלק מהפעמים לא. כלל הדבר הוא שביום שיש סברא לומר שיש שינוי בכמות המנחה או הנסכים, כתבה כן התורה.

[24] רש"י. כמו"כ כתב ששעיר ר"ח בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שלא ידע עליהם בכלל. עפ"י המדרש, טעם החטאת הוא כדי לכפר על שה' מיעט את הלבנה.

[25] רש"י.

[26] אונקלוס.

[27] רש"י שמות יב'.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

[32] אוה"ח, וכמו"כ הסביר שהתורה נקטה בלשון זו כדי להוציא מדעת הקראים שממחרת השבת היינו שבת בראשית. ספורנו: בשביל שבועות קציר ששמרתי לכם. אונקלוס: הכוונה היא לעצרת.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י למד מהשינוי בלשון שגם היין המוקרב לנסכים צריך להיות תמים, ויין שהעלה קמחים פסול לנסך.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב