בראשית פרק ד

בראשית פרק ד

(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ עוד לפני החטא באכילת פירות מעץ הדעת, אדם וחוה התחתנו,[1] וַתַּהַר חוה הרתה,[2] וַתֵּלֶד אֶת קַיִן חוה הולידה בן שהיא קראה לו בשם קין[3] (כאמור היה זה לפני חטא האכילה מעץ הדעת), וַתֹּאמֶר לאחר שהולידה את קין אמרה חוה, קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְקֹוָק אני קניתי ולד עם ה', אני שותפה עם ה' ביצירת ולד זה, וכתוצאה מכך קראה את שמו של הולד קין[4]: (ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל חוה הוסיפה להוליד עוד ולד שהיה אחיו של קין, ושמו היה הבל,[5] וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן הבל עסק במלאכת רעיית הצאן,[6] וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה ואילו קין היה עובד את האדמה, קין היה חקלאי: (ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים לאחר שגדלו הפירות שקין גידל,[7] וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיקֹוָק קין הביא תקרובת לה', והוא הקריב דווקא מהפירות הגרועים שהיו לו[8]: (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא הבל הביא גם כן מנחה לה',[9] מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ הבל הביא לקרבן את הצאן המובחר שלו,[10]  וּמֵחֶלְבֵהֶן (וכן הביא הבל לקרבן לה') את הצאן השמן שלו. הבל הביא בהמות מובחרות להקרבה לה',[11] וַיִּשַׁע יְקֹוָק אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ ה' פנה אל הבל ואל מנחתו. ה' התרצה להבל ולמנחה שהקריב. ירדה אש ושרפה את הקרבן שהבל הקריב לה'[12]: (ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה ה' לא פנה אל קין ואל המנחה שהביא מהפירות. לא ירדה אש ושרפה את הפירות שהביא קין לקרבן לה',[13] וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד קין כעס מאוד על שה' לא קיבל את מנחתו,[14] וַיִּפְּלוּ פָּנָיו קין כבש את פניו מרוב בושה על שה' לא קיבל את קרבנו[15]: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל קָיִן ה' אמר לקין: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ למה אתה כועס ולמה כבשת את פניך מרוב בושה[16]: (ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת הרי אם תיטיב את דרכיך, אם תחזור בתשובה, יימחל לך החטא בכך שלא הקרבת קרבן מובחר,[17] וְאִם לֹא תֵיטִיב אך אם לא תיטיב את מעשיך, אם לא תחזור בתשובה על שהקרבת לפניי קרבן שאינו מובחר,[18] לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (אם לא תחזור בתשובה) ביום הדין, החטא שלך עדיין ירבוץ על הקבר שלך, החטא שלך עדיין לא יימחל, ואתה עתיד להיענש על חטא זה,[19] וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ יצר הרע תמיד ישתוקק אליך, יצר הרע תמיד ינסה להכשיל אותך,[20] וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ אך למרות שיצר הרע מנסה להכשיל אותך, אתה יכול להתגבר עליו ולמשול בו[21]: (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו קין התחיל לומר דברי מריבה עם אחיו הבל, קין התחיל לריב עם הבל,[22] וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה כאשר קין והבל היו שניהם בשדה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (כאשר קין והבל היו בשדה) קין קם על הבל אחיו והרג אותו[23]: (ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל קַיִן ה' שאל את קין: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ היכן נמצא אחיך הבל. (אמנם ה' ידע שקין הרג את הבל, אך הוא רצה לפתוח עימו בשיחה),[24] וַיֹּאמֶר קין אמר לה': לֹא יָדַעְתִּי אינני יודע היכן נמצא הבל אחי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי האם אני שומר על הבל וצריך לדעת בכל זמן היכן הוא נמצא[25]: (י) וַיֹּאמֶר ה' אמר לקין: מֶה עָשִׂיתָ מה עשית, איך יכולת להרוג את אחיך, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה קול דמו של הבל ושל כל צאצאיו שהיו עתידים להיוולד ממנו (אך עכשיו כבר לא ייוולדו לו היות ואתה הרגת אותו), צועקים אליי מהאדמה[26]: (יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה עכשיו, לאחר שרצחת את הבל, אתה תהיה מקולל, ובצלע הפסוק הבא מפורשת הקללה, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ האדמה תהיה מקוללת יותר אצלך ממה שקיללתי אותה לאחר חטא האכילה מעץ הדעת, בגלל שהאדמה פתחה את פיה כדי לקבל את הדם של הבל. בפסוק הבא יבואר במה תתבטא הקללה הגדולה יותר של האדמה אצל קין[27]: (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה כאשר אתה תעבוד את האדמה,[28] לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ האדמה לא תוסיף לתת לך מכוחה, האדמה לא תצמיח לך כלום. גם הקוץ והדרדר והעשבים שהארץ הייתה מצמיחה לאחר החטא, ושהיה בהם קצת תועלת שהרי היה ניתן להכין מהם מאכל לאחר טורח רב, לא יגדלו לך יותר,[29] נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ אתה תהיה מטלטל וגולה בארץ. אין לך רשות לגור במקום אחד[30]: (יג) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְקֹוָק קין שאל את ה': גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא האם החטא שלי הוא באמת גדול מידי, ואינך יכול לשאת אותו ולמחול לי[31]: (יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הרי אתה גירשת אותי מעל פני האדמה, אתה גזרת שאני איענש ושאני אהיה נודד ממקום למקום,[32] וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר ולא ניתן להתחבא ממך, וממילא ברור שבכל מקום שאליו אני אגלה אני איענש,[33] וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ אני אהיה מטלטל וגולה בארץ,[34] וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי ואז, כעונש על שהרגתי את הבל, כל אדם שימצא אותי יהרוג אותי[35]: (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק ה' אמר לקין: לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן כיוון שאתה תהיה גולה בארץ, כל מי שיהרוג אותך, ייענש. (אמנם עונשו של מי שהורג את קין לא פורש בפסוק, והמקרא הוא מקרא חסר),[36] שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם ובסוף שבע דורות, אני אתנקם בקין על שהרג את הבל אחיו. קין טען שאם הוא יגלה בארץ, הרי שהוא מיד ימות, וה' אמר שאמנם אין היתר עכשיו להרוג את קין, ורק בעוד שבעה דורות, קין ייהרג כעונש על שהרג את הבל,[37] וַיָּשֶׂם יְקֹוָק לְקַיִן אוֹת ה' חקק על מצחו של קין אות,[38] לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ הסיבה שה' חקק לקין אות על מצחו היא כדי שמי שמוצא אותו, לא יהרוג אותו. כל מי שראה את האות על מצחו של קין, הבין שאסור לו להרוג את קין[39]: (טז) וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְקֹוָק קין יצא מלפני ה',[40] וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קין ישב בחבל ארץ שהוא היה נע ונד שם. קין הסתובב כל הזמן בחבל ארץ מסוים, ולכן חבל ארץ זה נקרא בשם "ארץ נוד",[41] קִדְמַת עֵדֶן ארץ נוד נמצאת מזרחית לגן עדן[42]: (יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ קין התחתן עם אשתו, וַתַּהַר אשתו של קין הרתה, וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ אשתו של קין ילדה בן שנקרא חנוך, וַיְהִי בֹּנֶה עִיר קין היה באמצע לבנות עיר בשעה שנולד לו בנו חנוך,[43] וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ קין קרא את שם העיר שבנה בשם "חנוך", כמו שמו של בנו[44]: (יח) וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד לחנוך, בנו של קין, נולד ילד בשם עירד, וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל עירד ילד בן בשם מחויאל, וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל מחויאל ילד בן בשם מתושאל, וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ מתושאל ילד בן בשם למך: (יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים למך התחתן עם שתי נשים,[45] שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה שם האישה האחת של למך הוא עדה ואילו שם האישה השנייה של למך הוא צילה: (כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל עדה הולידה בן שנקרא בשם יבל, הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה יבל היה האדם הראשון בעולם שהיה רועה את הצאן על ידי הקמת אוהל במקום בו היה רועה את הצאן, ובכל פעם היה יבל נודד למקום אחר כדי לרעות שם את הצאן, ושם היה מקים את אוהלו מחדש ורועה שם את המקנה. (גם הבל היה רועה צאן, אך הבל היה רועה את צאנו במקום אחד, ואילו יבל היה האדם הראשון שנדד ממקום למקום כדי לרעות את הצאן, ובכל מקום שאליו הגיע, היה מקים אוהל)[46]: (כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל שמו של אחיו של יבל היה יובל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב יובל היה האדם הראשון בעולם שניגן על כלי נגינה שנקראים כינור ועוגב[47]: (כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה בנוסף לכך שעדה ילדה ללמך שני בנים, צילה, אשתו השנייה של למך ילדה גם היא בן אֶת תּוּבַל קַיִן  שמו של הבן שצילה ילדה ללמך היה תובל קין,[48] לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל תובל קין היה מחדד את כלי החרישה שהיו עשויים מנחושת וברזל,[49] וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה לתובל קין הייתה אחות ששמה היה נעמה[50]: (כג) וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו למך אמר לשתי נשותיו, עדה וצילה, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי עדה וצילה תשמעו את מה שאומר לכם,[51] נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי נשותיו של למך (הכוונה כאן היא גם לעדה וצילה) תאזינו למה שאומר לכם. (יש כאן כפילות בפסוק, וצלע זה חוזר על הצלע הקודם של הפסוק באופן אחר),[52] כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי הרי אני לא הרגתי אף אדם, ואם כן אין סיבה שלא להוליד ילדים, שהרי הילדים לא ימותו,[53] וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי וכן לא פצעתי ילד, לא עשיתי חבורה לילד, ואם כן זרעי לא יושמד. נשותיו של מלך עזבו אותו ולא רצו להוליד לו ילדים, היות והם ידעו שה' עתיד להביא מבול על העולם, והן לא רצו להוליד ילדים שימותו במבול. למך אמר להן, שאין לחשוש שהבנים שיולידו ממנו ימותו במבול, שהרי הוא עצמו לא הרג אף אדם, ואם כן, אין זה ראוי שזרעו יוכחד במבול[54]: (כד) כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אם קין שהרג את הבל במזיד, נענש רק לאחר שבעה דורות, קל וחומר אני למך, שלא הרגתי אדם, שזרעי יחיה לעוד שבעים ושבעה דורות (הכוונה היא להרבה פעמים כפול שבעת הדורות שה' המתין ולא העניש את קין)[55]: (כה) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ אדם המשיך להיות נשוי לחוה, וַתֵּלֶד בֵּן חוה הולידה בן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת חוה קראה לבן שנולד לה בשם שת, כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן (הסיבה שחוה קראה לבן שנולד לה עתה בשם שת היא) מכיוון שה' נתן לי בן אחר במקום הבל שנהרג על ידי קין[56]: (כו) וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן גם לשת נולד בן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ שת קרא לבן שנולד לו בשם אנוש, אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק בימיו של אנוש התחילו להתפלל בשם ה', מכיוון שבזמנו של אנוש היו הרבה צרות שהיה צריך להתפלל עליהן[57]:

[1] רש"י.

[2] אונקלוס.

[3] רמב"ן.

[4] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שבן זה יהיה קנוי לה', וכאשר נמות, הוא יעבוד את בוראנו במקומנו.

[5] אונקלוס. רש"י: המילים "את" באים לומר שעם קין (שלגביו נאמר את אחד) נולדה תאומה אחת ואילו עם הבל נולדו שתי תאומות. רמב"ן: הסיבה שנקרא הבל בשם זה היא מכיוון שקנין האדם דומה להבל, אך הכתוב לא רצה לפרש זאת, ולכן לא כתוב הטעם של קריאת הבל בשם זה. אוה"ח: הסיבה שכתוב כאן "את אחיו" היא מכיוון שחז"ל אומרים לנו שבאמת הבל ניצח את קין, אלא שהבל ויתר לקין ונהג בו מעשה אחוה, ואז קין הרג את הבל.

[6] רש"י כתב שהסיבה שהבל רעה את הצאו היא בגלל שהאדמה התקללה, ולכן פרש ממלאכת האדמה. ספורנו כתב שרעייתה הצאן היא מלאכה חשובה יותר.

[7] א"ע. בפירוש נוסף בפסוק ד' כתב שהכוונה היא לאחר שעברו שנתיים ימים. בכלי יקר כתב שהכוונה היא לאחר שהייתה חלוקה ברורה בין קיל להבל: הבל היה עובד ה' וקין היה תאוותן ולפי"ז חילקו ביניהם את אוצרות העולם.

[8] אונקלוס + רש"י, וכן כתב רש"י שיש אומרים שהיה זה זרע פשתן. רש"י כתב אפשרות נוספת שלא היו אלה הפירות הגרועים שלו, אלא קין לקח סתם פירות ולא היה אכפת לו אם הם פירות טובים או גרועים. רשב"ם כתב שמנחה היא דורון.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס.

[11] אונקלוס.

[12] רש"י + אונקלוס. א"ע: ה' קיבל את קרבנו של הבל, ויתכן שירדה אש ושרפה את קרבנו.

[13] אוה"ח: למרות שה' התרצה בקרבנו של הבל, ואז לכאורה היה צריך להיות קל יותר לרצות את ה' ושהוא יקבל מנחה של קין, ה' עדיין לא קיבל את מנחתו של קין.

[14] אונקלוס. ספורנו: קין קינא מאוד באחיו ולכן הוא כעס. אוה"ח: בהתחלה אמר קין שה' לא משגיח על ברואיו ולכן לא קיבל את מנחתו, אך לאחר שקין ראה שה' קיבל את קרבנו של הבל, אז הבין שהבעיה היא בו ולא חלילה בה'.

[15] ספורנו. אוה"ח: כל מי שכועס, מסתלקת ממנו הצלם האלוקי שעל פניו, ונפילת הפנים המוזכרת כאן היא הסתלקות הצלם האלוקי מעל פניו.

[16] אונקלוס. ספורנו: הרי כשיש קלקול, צריך לבדוק איך מתקנים את העוול ולא לכבוש את פניך בקרקע.

[17] אונקלוס. א"ע: הי אם תיטיב את דרכיך – שאת, אתה תוכל לשאת פנים, להרים את פניך במקום לכבוש אותם מרוב בושה. רשב"ם: אם תיטיב את דרכיך – שאת, אתה תוכל לשאת את עוונותיך והם לא יהיו כבדים מידי בשבילך. ספורנו: אם תיטיב, אם אתה בעצמך תשתדל להיות רצוי לפניי – שאת, תהיה לך מעלה גבוהה. רמב"ן: אם תיטיב את דרכיך – יהיה לך שאת יותר על אחיך, אתה תהיה במדרגה גבוהה יותר מאחיך, שהרי אתה הבכור, אך אם לא תיטיב את דרכיך, אתה תמיד תיכשל.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס ורש"י. רשב"ם: אם לא תיטיב את דרכיך, לא תוכל לשאת את החטאים שלך, היות והם יהיו כבדים מידי בשבילך. א"ע כתב שלפי האומרים שמדובר על יצר הרע, הכוונה היא שיצר הרע נמצא על פתחו של ביתו של האדם ותמיד מכשילו. כמו כן הביא את הפירוש שהכוונה היא שתשוקתו של הבל היא אליו, ותמיד הבל רוצה להתקרב אליו. אמנם הא"ע עצמו פירש שחטאת היינו סמיכות והכוונה היא שיצר לב האדם רובץ עליו כל הזמן כדי להחטיאו. כלי יקר: לפתחו של גיהינום החטא עדיין ירבוץ עליך. בפירוש נוסף כתב שיצה"ר מוצא פתח להחטיא את האדם רק במקום שהאדם עצמו נותן לו פתח להיכנס אליו.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] רש"י. א"ע: אמר לו את כל הדברים שאמר לו ה' לפני כן. ספורנו: קין אמר להבל כמה שהוא כועס ומתבייש על מה שקרה. רמב"ן: קין אמר להבל שיצאו שניהם לשדה. כמו"כ כתב הרמב"ן שייתכן שקין חשב שהעולם כולו ייבנה ממנו, ושלאדם הראשון לא יהיו יותר בנים. אוה"ח: קין הסביר להבל שאין לו דבר נגדו. כמו"כ הסביר שקין שהיה עובד אדמה התחכם להביא את הבל לשדה שם היה מקום שהאדמה בולעת את מה שנמצא שם, ובעורמה, גרם קין להבל לרדת אל אחד מהמקומות הללו. הבל חשב שהאדמה היא שהרגתו ולא הבין שהייתה זו התחכמות של קין, ולכן הבל בא בטענות לה' על האדמה. אך ה' הבין שהכל היה התחכמות של קין ולכן פנה אליו לראות את יודה מעצמו שהוא זה שגרם להבל ליהרג. כלי יקר: קין אמר דברי "האמרה", חשיבות על עצמו בפני הבל, ואמר שהבל הביא קרבן רק לאחר שראה שהוא עצמו הביא את הקרבן, וכך התפתח הדבר למריבה.

[23] אונקלוס. א"ע: יש שואלים איך הרג קין את הבל, הרי לא היו אז חרבות. התשובה, יכול להיות שהרגו על ידי חנק.

[24] אונקלוס + רש"י. ספורנו: ה' שאל את קין היכן קבר את הבל.

[25] רש"י, ונעשה כגונב דעת עליונה.

[26] אונקלוס ורש"י. רש"י כתב פירוש נוסף שהכוונה היא שקין לא ידע מהיכן הייתה יוצאת הנשמה, ולכן פצע את הבל במקומות רבים, וכך ירד להבל דם בהרבה מקומות.

[27] רש"י. א"ע ורמב"ן: הקללה שלך תבוא מהאדמה, שלא תיתן לך את פירותיה, למרות שכל מלאכתך היא להיות חקלאי. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שיש כאן שלושה קללות: האדמה לא תיתן מעצמה כלום, חא יגדלו פירות ללא עבודה, וגם כאשר יתאמץ קין, האדמה כמעט ולא תיתן פירות, והקללה השלישית היא שקין יהיה נע ונד בארץ. ספורנו: לא היה צריך לפרש מהו עונשו של קין עצמו, שהרי עונשו של הרוצח ברור מאליו, ורק האדמה נענשה כאן יותר.

[28] אונקלוס.

[29] רש"י.

[30] אונקלוס + רש"י. כלי יקר: הצורך בכך שיהי גולה היא כדי להראות שלא היה זה חטא של הארץ, וכך מראה הארץ שאינה מחניפה אל קין, והיא אינה נותנת לו לגור במקום אחד ולנוח שם, וזאת בגלל שלא ניתן להרוג את קין כדי שהעולם יבנה ממנו, ואז יש חש שיאמרו שהאדמה שיתפה פעולה עם קין עיי"ש.

[31] רש"י, ודברים אלו נאמרו בלשון תמיה. א"ע ורמב"ן: הכוונה אינה בתמיהה, אלא קין באמת הודה בחטאו ואמר שלא ניתן למחול לו על החטא שחטא בו, אך מצד שני הוא אינו יכול לעמוד בחומרת העונש.

[32] אונקלוס.

[33] אונקלוס. א"ע: אני אגלה ממקום שמוכן לקבל את גבורת ה' למקום שאין מקבלים אותו שם. רמב"ן בפסוק טז' פירש שהכוונה היא שקין לא יעמוד יותר לפני ה', כמו שכתוב לאחר מכן שקין יצא מלפני ה'.

[34] אונקלוס. ספורנו: עונש זה חמור יותר ממיתה.

[35] אונקלוס. ספורנו: העונש על מה שעשיתי יהיה גדול מידי.

[36] רש"י.

[37] רש"י. ספורנו: שבעתים היינו שבע פעמים שבע, כלומר: ארבעים ותשע, ומכיוון שקין הרג חצי מהאנשים בעולם, עונשו חמור הרבה יותר. א"ע: העונש יהיה לאחר שבע דורות, אך הכוונה יכולה להיות שהנקמה תהיה בצאצאיו של קין. רמב"ן בפסוק כג': הכוונה היא שמי שיהרוג את קין ייענש על ידי ה' פי שבע בחומרה ממה שקין עצמו נענש.

[38] רש"י. א"ע כתב שיש אומרים שהאות היא קרן. ויש אומרים שה' נתן בליבו של קין אומץ כדי שלא יפחד מכך שיהרגו אותו. הא"ע עצמו מפרש שהכוונה היא שה' עשה אות לקין, מופת, כדי להוכיח לו שלא יהרגו אותו, אלא שהתורה לא כתבה את האות. רמב"ן כתב שאולי הכוונה היא שבכל מקום אליו היה הולך קין, היה ה' שולח לו אות להיכן ללכת.

[39] רש"י.

[40] אונקלוס. רש"י: קין יצא כאילו בהכנעה, כגונב דעת עליונה. רמב"ן: כאן קין קיים את דבריו שהוא לא יעמוד יותר לפני ה', "ומפניך אסתר".

[41] א"ע ורמב"ן. רש":י היה זה המקום אליו גלו כל הגולים וגם אדם הראשון גלה לשם כשגורש מגן עדן. פירוש נוסף שכתב רש"י הוא שבכל מקום אל קין היה הולך, הייתה הארץ מחתיו מזדעזעת, וכולם היו אומרים לפרוש מקין כיוון שהוא הרג את אחיו. כלי יקר: מצאנו שכל אדם ההורג נפש גולה למזרח: אדה"ר גזר מיתה על העולם, קין. הסיבה לכך היא מכיוון שהרוצח קיצר את שנות חייו

[42] רש"י.

[43] רש"י. רמב"ן: בהתחלה חשב קין שהוא יהיה ערירי כעונש על חטאו, ולאחר שנולד לו חנוך, התחיל קין לבנות עיר כדי שחנוך בנו יוכל להתיישב בה. לכן גם קרא קין את שם העיר חנוך, היות והוא עצמו ארור ומעשיו אינם מצליחים. כמו כן, לקח לקין כל בניו לבנות את העיר. קין לא סיים את המלאכה, הואיל ומעשיו ארורים. הסיבה שהתורה האריכה הרבה בסיפורים על חנוך היא כדי לומר שה' קיים את דברו והאריך אפיים לקין. כלי יקר: הסיבה שקין הלך כל הזמן ובנה את העיר היא בגלל שקין היה תאוותן ולא הספיק לו מה שבנה.

[44] אונקלוס.

[45] רש"י: הסיבה שהתורה האריכה בכך היא כדי לספר שה' קיים את דבריו שלמך, הדור השביעי, הרג את קין. הסיבה שלמך התחתן עם שתי נשים היא מכיוון שכך היה דרכם שהיו לוקחים אישה אחת לפריה ורביה ואישה שניה לתשמיש, וזו שהיה לקוח לשם תשמיש היה משקה אותה כוס של עקרין כדי שתהיה מקושטת, ומאכילה מעדנים, ואילו זאת שהייתה לשם פריה ורביה לא קילה יחס טוב. עדה הייתה האישה של פריה ורביה, על שם שהייתה מוסרת (עדה היינו מוסרת) ואילו צילה הייתה של תשמיש, על שם שתמיד יושבת בצילו של למך. לפי"ז יש לומר שצילה ילדה את תובל קין עוד לפני שלמך השקה אותה בכוס של עקרין. הכלי יקר מרחיב בדבר וכותב שכל הסיבה שהתורה כתבה את סיפור שתי נושתיו של למך היא כדי לומר לנו שכאשר אדם מתחתן למטרה טובה, הוא זוכה לצאצאים טובים, וכאשר הוא מתחתן רק כדי למלא את תאוותיו, הרי שאינו זוכה לצאצאים טובים. לפיכך, עדה שלמך התחתן איתה כדי להוליד ילדים, ילדה שני בנים צדיקים, ואילו צילה שלמך התחתן איתה רק לשם תאוות התשמיש, הולידה את תובל קין שהיה מכין כלי רציחה.

[46] רש"י. בשם מדרש אגדה כתב רש"י שיבל היה בונה אוהלים ובתים לשם עבודה זרה. לפי רש"י, פירוש המילה "אבי" היינו הראשון, וכן פירש הא"ע. אמנם אונקלוס תרגם שהכוונה היא לאדם החשוב בהם: יבל היה רועה הצאן החשוב בדורו ואילו יובל היה הנגן החשוב של דורו.

[47] א"ע

[48] רש"י: נקרא כך על שם שתיבל את אומנותו של קין, והבין כלי נשק לרוצחים.

[49] א"ע. אונקלוס: תובל קין היה האדם החשוב שהיה מתעסק עם נחושת וברזל. רמב"ן: תובל קין היה לוטש וחורש עם כל כלי הנחושת והברזל. לפי"ז, בניגוד לא"ע שהחרישה היא תיאור לכלים שאותם השחיז תובל קין, הרי שלפי הרמב"ן החרישה היא תיאור פעולה של תובל קין, ולכאורה פעולת החרישה היא חרישה בשדה עם כלי המתכת (למרות שהדבר אינו מוכרח). רש"י פירש די באמצע: החרישה היא פעולה, אך פעולת החרישה כאן אינה חרישה בשדה, אלא גם היא מעניין הכנת הכלי.

[50] אונקלוס. רש"י: נעמה הייתה אשתו של נח. הרמב"ן כתב בשם חז"ל מספר שיהוים נוספים לגבי זיהוי נעמה.

[51] אונקלוס.

[52] אונקלוס.

[53] אונקלוס ורש"י בפירושו השני.

[54] אונקלוס ורש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב רש"י שהכוונה היא שלמך הרג את קין ואת תובל קין. למך היה עיור והוא יצא עם תובל קין שהיה מנחה אותו, וכאשר למך ראה את קין, היה נראה לו שקים הוא בהמה והוא הרג את קין, לאחר מכן, כאשר למך הבין את טעותו הוא ספק את כפיו על פניו של תובל קין וכך הרגו. נשותיו של למך פרשו ממנו מתשמיש הואיל והן כעסו עליו, ולמך הסביר להם שהוא הרג רק בשוגג. א"ע: הסיבה שהן לא רצו להוליד הוא מכיוון שהם פחדו שמי שייוולד להם יהיה דור שביעי של קין והוא ימות כעונש על חטאו של קין. למך הסביר לנשותיו שהוא עצמו הוא דור שביעי של קין, ואם אדם יבוא להרוג אותו, הוא יהרוג את מי שקם להורגו או שיפצע אותו. רמב"ן: נשותיו של למך פחדו שהוא יענש על חטאו של קין ולכן למך הרגיע אותן. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שלמך לימד את שלושת בניו את ל המקצועות שהיו אז בעולם, ונשותיו פחדו שייענש על שלימד את תובל קין איך להכין כלי נשק, ולכן למך הרגיע אותן ואמר להן שהוא לא הרג אדם בעצמו, ולכן אין הוא ראוי לעונש.

[55] רש"י, והרי שזהו קל וחומר של שטות, שהרי לפי זה יוצא שה' לא יכול לגבות את חובו. ספורנו: הצער שהצטער למך על שהרג את קין ואת תובל קין הוא פי ארבעים ותשע מהצער של קין על שהרג את הבל.

[56] אונקלוס. רש"י: למך הלך לאדם הראשון כדי להתלונן על שנשותיו פרשו ממנו. אדם פסק להן לחזור אל למך, ולעשות את מה שמוטל עליהן, וה' יעשה את שלו. אז ענו לו נשותיו של למך שיקשוט עצמו תחילה, שהרי הוא עצמו פרש מחוה מאז שנקנסה מיתה עליו.

[57] א"ע ורשב"ם. רש"י: אז התחילו לעשות חולין את שמו של ה' על ידי שקראו לבני האדם ולעבודה זרה כשמותיו של ה'. ספורנו: אז התחילו הצדיקים הגדולים לדרוש את כל הדור ולקרוא בשם ה', היות והיה צורך לסתור את דעות עובדי הע"ז. במסכת שבת פירש רש"י שהכוונה היא שאז התחילו לעבוד ע"ז.