בראשית פרק כג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק כג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ו' אדר תשע"ח

בראשית פרק כג

(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שנות חיי שרה היו מאה עשרים ושבע שנה (127), שרה חיה במשך מאה עשרים ושבע שנה,[1] שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה אלה הם שנות חיי שרה[2]: (ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע שרה מתה במקום שנקרא קריית ארבע,[3] הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן המקום שנקרא קריית ארבע, הוא העיר חברון שבארץ כנען,[4] וַיָּבֹא אַבְרָהָם אברהם בא לחברון מבאר שבע שם התעכב לאחר העקידה,[5] לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (אברהם בא לחברון) כדי להספיד את שרה (לומר עליה דברים טובים לאחר מיתתה) ולבכות על מיתתה[6]: (ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ אברהם קם מעל לגופתה של שרה שמתה,[7] וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת אברהם הלך לדבר עם בני חת,[8] לֵאמֹר כך אמר אברהם בדבריו אל בני חת[9]: (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם אני (אברהם) גר מארץ אחרת והתיישבתי בארצכם,[10] תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם תיתנו לי איתכם חלקת קרקע שתשמש לקבורה,[11] וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי ואני (אברהם) אוציא את המת מלפניי כדי לקבור אותו[12]: (ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם בני חת ענו לאברהם, לֵאמֹר לוֹ כך ענו בני חת בתשובתם אל אברהם: (ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי אדוני אברהם! תקבל את דברינו,[13] נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ אתה נחשב בתוכנו לאדם שהוא חשוב מלפני ה',[14] בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אתה יכול לקבור את המת שלך בקברים המובחרים ביותר שלנו,[15] אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ אף אחד מאיתנו לא יימנע מלאפשר לך לקבור את המת שלך באחד מקבריו[16]: (ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת אברהם קם ושחה (כפף את ראשו) לפני יושבי הארץ, כלומר: לפני בני חת[17]: (ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם אברהם דיבר עם בני חת, לֵאמֹר כך אמר אברהם לבני חת: אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי אם יש את רצונכם שאני אוציא את המת שלי מלפניי כדי לקבור אותו,[18] שְׁמָעוּנִי תקבלו את דבריי,[19] וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר תבקשו בשבילי את הדבר הבא מעפרון בן צחר[20]: (ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ (אתם תבקשו מעפרון) שייתן לי את מערת המכפלה ששייכת לו. מערת המכפלה היא מערה כפולה, מערה בתוך מערה,[21] אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ מערת המכפלה נמצאת בקצה השדה ששייך לעפרון,[22] בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי עפרון ייתן לי את מערת המכפלה בכסף מלא, תמורת תשלום מלא,[23] בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר עפרון ימכור לי את מערת המכפלה לעיניכם, אתם תהיו עדים על כך שעפרון מכר לי את מערת המכפלה[24]: (י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת עפרון ישב בתוך בני חת שהתאספו שם,[25] וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת עפרון ענה לאברהם לפני כל בני חת,[26] לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ עפרון ענה לאברהם לפני כל הנכנסים לשער העיר. כל אנשי העיר הגיעו כדי לחלוק כבוד לשרה, והמשא ומתן היה במעמד כל אותם אנשים שבאו לחלוק כבוד לשרה,[27] לֵאמֹר כך ענה עפרון לאברהם: (יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אדוני אברהם! תקבל את דבריי (תסכים לדבריי)! לא יהיו הדברים כמו שאמרת. אתה לא תקנה ממני את השדה במחיר מלא,[28] הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ את השדה שמערת המכפלה נמצאת בו אני אתן לך,[29] וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וגם את מערת המכפלה שנמצאת בשדה אני אתן לך,[30] לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ אני נותן לך את המערה ואת השדה כשכל בני עמי רואים זאת, והם יהיו עדים על כך שנתתי לך את המערה ואת השדה במתנה,[31] קְבֹר מֵתֶךָ ואתה יכול לקבור עכשיו את המת שלך[32]: (יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ אברהם שחה (כפף את ראשו) לפני תושבי הארץ, לפני בני חת, כדי לחלוק כבוד לעפרון[33]: (יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ אברהם דיבר אל עפרון בשעה שתושבי הארץ, בני חת, שמעו את דבריו אל עפרון, לֵאמֹר כך אמר אברהם לעפרון: אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי הלוואי ותשמע ותקבל את דבריי שאומר לך (עפרון) עכשיו, היות ואינני רוצה את השדה והמערה במתנה,[34] נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה הלוואי וכבר הייתי נותן לך את הכסף שמוכן אצלי,[35] קַח מִמֶּנִּי קח ממני את הכסף שאני רוצה לתת לך, וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה ואני אקבור את המת שלי במערת המכפלה: (יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם עפרון ענה לאברהם, לֵאמֹר לוֹ כך אמר עפרון בתשובתו אל אברהם: (טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אדוני אברהם! קבל ממני את דבריי, תסכים לדבריי,[36] אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף הארץ שווה ארבע מאות שקלי כסף,[37] בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא שווי הארץ אינו נחשב לשום דבר כמו בין שני אנשים כמונו. אין הארץ שווה הרבה כדי להתווכח על מכירה, ולכן, תשלם לי עבור הארץ ארבע מאות שקלי כסף,[38] וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר ולאחר שתיתן לי את הכסף, אתה תוכל לקבור את המת שלך[39]: (טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן אברהם קיבל את דבריו של עפרון, אברהם הסכים לדבריו של עפרון,[40] וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אברהם שקל את שקלי הכסף, שזהו הסכום שעפרון נקב תמורת מכירת השדה בשעה שכל בני חת שמעו את דבריו. בזמן התורה, כדי לשלם במטבעות, היו שוקלים את המטבעות, ועל פי המשקל קבעו את שווי המטבע, ואברהם שקל עכשיו את הכסף כדי לשלם לעפרון,[41] אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף אברהם שילם לעפרון ארבע מאות שקלי כסף, עֹבֵר לַסֹּחֵר המטבעות שאברהם שילם בהם לעפרון היו מטבעות מובחרים, מטבעות שניתן לקנות איתם בכל מקום. חלק מהמטבעות שהיו בימיהם היו מותרים בשימוש רק במקום בו הונפקו, והמטבעות שאיתם שילם אברהם לעפרון היו מותרות בשימוש בכל מקום[42]: (יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא שדהו של עפרון, שנמצאת בו מערת המכפלה ושהיה לפני המקום שנקרא ממרא, קם להיות לאברהם לקניין (כפי שהתורה תפרש בפסוק הבא),[43] הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ גם השדה וגם מערת המכפלה שנמצאת בשדה,[44] וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וכן כל העצים שנמצאים בתוך השדה,[45] אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב (וכן כל העצים) שנמצאים בכל תחום השדה שמסביב למערה[46]: (יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת השדה ומערת המכפלה קמו להיות לאברהם לקניין,[47] בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ השדה והמערה קמו להיות לאברהם לקניין במעמד כל מי שבא לתוך שער העיר, לעיני כל תושבי העיר. עפרון מכר את השדה לאברהם, וכל תושבי העיר היו עדים לקניין[48]: (יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אחרי שאברהם קנה את השדה, אברהם קבר בשדה את שרה אשתו במערת המכפלה,[49] עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן מערת המכפלה נמצאת לפני מקום שנקרא ממרא. ממרא הוא שם נוסף לעיר חברון שנמצאת בארץ כנען[50]: (כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר השדה ומערת המכפלה שנמצאת בו, קמו לאברהם כדי לשמש לחלקת קבר. בתהליך המכירה היו שני שלבים: קודם קנה אברהם את השדה על ידי נתינת הכסף, ולאחר מכן החזיק בקרקע לשם חלקת קבורה על ידי שקבר שם את שרה,[51] מֵאֵת בְּנֵי חֵת השדה היה לאברהם לנחלה מאת עפרון שהיה אחד מבני חת:

 

[1] אונקלוס. א"ע: חיי לשון רבים – כך נאמר הדבר, כמו בן זקונים שגם הוא נאמר בלשון רבים. כמו כן כתב שדרך התורה לכתוב קודם את מספר השנים הגדול יותר (100) ואחר כך ללכת אל מספר השנים הקטן יותר. רש"י: ההפרדה בין כל שנות חייה של שרה (מאה שנה עשרים שנה) נועד כדי לדרוש כל אחד לעצמו: מאה שנה כמו עשרים שנה לחטא, כמו שבת עשרים אינה חוטאת כיוון שהיא נהיית בת עונשין רק כאשר היא נהיית בת עשרים, כך גם שרה אימנו כשהייתה בת מאה לא חטאה כלל מרוב צדקותה. וכן כשהייתה בת עשרים הייתה כבת שבע לעניין יופי. רמב"ן הקשה על פירושו של רש"י, שהרי גם אצל ישמעאל כתוב כך, ולכן כתב כמו הא"ע שכך דרך הלשון, ודרשת חז"ל שהייתה בת מאה כבת עשרים היא מייתור הלשון "שני חיי שרה". רשב"ם: למרות שבשאר הנשים לא כתבה התורה את מספר שנות חייהן (למשל אצל רבקה), כאן כתבה התורה את מספר שנותיה של שרה כדי לומר לנו מתי קנה אברהם את מערת המכפלה. אוה"ח: הסיבה שכתוב ויהיו ולא כתוב את שנות חייה של שרה כמו שכתוב אצל שאר האנשים (ויחי וכו') כדי לרמז ששרה מתה מתוך צער על שיצחק הועלה לעקידה, כפי שחז"ל אומרים שמתה על ידי בשורת העקידה. בפירוש נוסף כתב שבשורת העקידה היא ששינתה את הוייתה של שרה מחיים למיתה. הכלי יקר כתב שחייה של אישה מלאים בצער לידה ולכן על שרה נאמר ויהי, או שדווקא אצל אברהם יש שינוי שלא כתוב ויהי, וזאת מכיוון ששנות חייו קוצצו בחמש שנים. בהסבר פירוק השנים כתב הכלי יקר שהצדיקים קונים שלימות גדולה יותר משנה לשנה, ולכן כל השנים הראשונות נחשבות לשוות ערך לשנה אחת מסוף ימיהם. בהסברו השני כתב שבגלל שהשנים האחרונות היו שנות צער, יש הבדל בין השנים הראשונות לשנים האחרונות.

[2] בדבר סיבת החזרה בצלע זה של הפסוק נחלקו המפרשים. רש"י: לומר שכל השנים כולם השוו לטובה. רמב"ן: מכאן דרשת חז"ל שהייתה בת מאה כבת עשרים.

[3] אונקלוס. רש"י: נקרא קרית ארבע על שם ארבע תהענקים שהיו שם: אחימן, ששי ותלמי, ואבא שלהם. הסבר נוסף שכתב הוא ע"ש ארבעת הזוגות הקבורות שם איש ואישתו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, רחל ולאה. רשב"ם: שמו של האיש הוא ארבע. אוה"ח הסביר על פי תורת הסוד שארבע הם ארבעת היסודות. כלי יקר: מקום זה נקרא בארבע שמות, אשכול, ממרא, קרית ארבע וחברון, וכל שם מרמז על סוג מיתה שונה.

ספורנו: שרה מתה לאחר שכבר נולדה רבקה, אדם שהיה ראוי למלא את מקומה של שרה.

[4] אונקלוס.

[5] רש"י. רמב"ן כתב בדעת רש"י שהכוונה היא שאברהם הלך לבאר שבע מחברון לזמן קצר. לאחר מכן כתב את דעת חז"ל שבא מהר המוריה. רשב"ם: גם אם אברהם עצמו היה בחברון בשעת מיתת שרה, עדיין שייך לומר על כך ביאה, ואין צריך לומר שבא ממקום אחר. א"ע: אברהם היה במקום אחר בעת מיתת שרה אך אין מקום זה מפורש. הרמב"ן: לפי שיטתו שאברהם ישב בבאר שבע, ושם צווה על העקידה, ושם התיישב לאחר העקידה, מיתת שרה לא הייתה קרובה בשמן אל העקידה, אלא לאחר שאברהם ישב בבאר שבע במשך זמן מה, חזר לשבת עיר חברון ושם מתה שרה. כמו"כ כתב שנראה לו שיצחק נולד בבאר שבע. לפי המדרש שהביא רש"י, כתב הרמב"ן שאברהם הגיע אל חברון כדי לקבור את שרה ומיד לאחר מכן חזר אל באר שבע, ושם התחתן יצחק. בסוף דבריו כתב הרמב"ן באופן דומה לדברי הרשב"ם שאברהם בא אל האוהל המיוחד של שרה כדי להספיד אותה. פירוש נוסף שכתב הוא שאברהם התעורר להספיד את שרה ולבכות עליה, ועל כך שייך לשון ביאה.

[6] אונקלוס. רש"י: נסמכה מיתת שרה לעקידה לומר שעל ידי בשורת העקידה, מתה שרה. אוה"ח: ההספד הוא על שמתה מהעולם והבכי הוא על חסרונה או ההיפך. כלי יקר: הכ' הקטנה היא כדי לרמוז ששרה מתה בגלל חטאו של הנחש עיי"ש דבריו.

[7] א"ע. ספורנו: הכוונה היא שאברהם קם בעוד שהמת עוד לא נקבר, ועל אברהם עוד לא חלו דיני אבלות, ולכן היה יכול לצאת ולדבר אל בני חת.

[8] אונקלוס.

[9] אוה"ח: הסיבה שכתוב לאמר היא כדי לומר שאברהם לא התכוון שייתנו לו חלקת קבר כלשהי כמו שמשמע מהפסוק, אלא כוונתו היא

[10] רש"י בפירושו עפ"י הפשט. בפירושו עפ"י הדרש כתב שאברהם אמר לבני חת שאם ייתנו לו חלקת ארץ לקבורה, הריהו גר איתם, אך אם לא ייתנו לו, יבוא אליהם בתורת תושב, בעל הארץ, וידרוש מהם את חלקת הקבר. ספורנו: הרי אני גר איתכם ובגלל זה אין לי קבר, ואני מבקש להיות תושב ושיהיה לי חלקת קבר. א"ע: גר הוא מי שנמצא לבדו, ותושב הכוונה היא לגר שיושב בארץ. רמב"ן: היה מקובל בזמנם לקבור מתים של גרים בחלקת אדמה נפרדת, ואברהם אמר לבני חת שעתה הוא תושב איתם ואינו גר, ולכן הוא אינו רוצה לקבור את שרה בחלקת הקבר של הגרים. אולם, בדבריו "תנו לי", חשבו כולם שכוונתו של אברהם הייתה שייתנו לו קבר במתנה והם הסכימו על כך. בפסוק ט' מסביר רמב"ן שהסיבה שאברהם השתמש בלשון נתינה למרות שהוא בעצם התכוון לקנות את הקבר היא משום שבעיניו הדבר יהיה כאילו נתנו לו בני חת את המערה במתנה.

[11] רש"י. ספורנו: תסכימו שתהיה לי אחוזת קבר, ואין הכוונה לנתינה ממש. רשב"ם: היה צורך בהסכמת כל אנשי העיר כדי שיהיה מותר לאברהם לקבל חלקת אדמה לקבר, ולכן בהמשך התורה אומרת שחלקת הקבר ניתנה לו לעיני כל בני חת.

[12] רשב"ם. אוה"ח: אברהם ניסה להסביר שהוא לחוץ בזמן כדי לקבור את שרה, ובכך ניסה לכסות על ערכה של מערת המכפלה לקבורה, כדי שבני חת יחשבו שהתעקשותו נובעת מהצורך בקבורה ולא ממקום הקבורה.

[13] אונקלוס.

[14] אונקלוס. א"ע: הכוונה היא שהוא נביא.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס. ספורנו: בני חת אמרו לאברהם שלא יתעכב עם קבורת שרה עד קניית הקבר, אלא מיד יקבור אותה באחד מהקברים שלהם הקיימים. רשב"ם: בני חת אמרו לאברהם שמכיוון שהוא נשיא אלוקים, אין הוא צריך לקנות קבר, ולכן הוא יכול לקבור את שרה בקברים של בני חת שקוברים שם אנשים חשובים.

[17] א"ע, והכוונה היא שהוריד את ראשו לפניהם (ולא השתחוויה שלימה). ספורנו: אברהם השתחווה לפני ראשי העם שהתאספו. אוה"ח: בשחיה זו התכוון אברהם להראות להם שאין הוא מחזיק את עצמו לנשיא אלוקים בתוך בני חת, אלא שהם חשובים יותר ממנו.

[18] רש"י + רשב"ם בפס' ד'. ספורנו: אם אתם רוצים שאני אקבור את המת מהר ולא אשתהה בכך. רמב"ן: אברהם אמר שלא יסכים לקבור את שרה בחלקת קבר אחרת מאשר חלקת השדה שיש לעפרון בן צחר, ואם עפרון לא יסכים לתת לו את חלקת הקבר, הרי שהוא יקבור את שרה בארון. בפירוש השני של מלפני כתב הרמב"ן שהכוונה היא שהמת שנמצא לפניו זקוק לקבורה במהירות. אוה"ח: ניתן לפרש את תשובת בני חת בשני אופנים: או שכוונתם הייתה שמכיוון שהוא נשיא אלוקים, הם אינם יכולים למנוע ממנו לקחת את השדה בכח, או שבגלל שהוא נשיא אלוקים הם רוצים לתת לו את השדה. לכן אמר אברהם לבני חת, אם אתם רוצים לתת לי לקנות את השדה, ולא רק למנוע ממני מלקחתה בכח, תעזרו לי לבקש אותה מאת עפרון.

[19] אונקלוס.

[20] אונקלוס. רמב"ן: הסיבה שאברהם היה זקוק לכך שבני חת יבקשו מעפרון למכור לאברהם את חלקת השדה שלו היא מכיוון שעפרון היה אדם עשיר ולא היה מתרצה למכור חלקת שדה בקלות כזו. כמו"כ הסביר הרמב"ן שמערת המכפלה לא הייתה חלקת הקבורה של עפרון אלא שימשה את עפרון לדברים אחרים.

[21] א"ע. רש"י: מערת המכפלה נקראת כך משום שהייתה עליה על גבי עליה או משום שהייתה כפולה בזוגות והיו בה זוגות קבורים (אדם וחוה וכו'). רשב"ם: הבקעה בה הייתה מערת המערה נקראת מכפלה והשדה של עפרון הייתה בתוך השדה הזו. ספורנו ורמב"ן: שם המקום היה מכפלה. רמב"ן הקשה על רש"י שהרי כתוב שהשדה הייתה בתוך המכפלה.

[22] ספורנו: בכך שמערת המכפלה נמצאת בקצה השדה של עפרון, הרי שמכירתה לא תזיק לו, כיוון שאין צורך לעבור בשדהו כדי להגיע אל המערה. רמב"ן: אברהם ביקש לקנות רק את המערה אך עפרון רצה למכור לו את כל השדה, או דרך מוסר שאין זה הודן למכור רק את המערה, או דרך ערמה להכריח את אברהם לקנות גם את השדה, אך אברהם שמח על כך וקנה את הכל.

[23] רש"י.

[24] רשב"ם. ספורנו: במעמד הזה שאתם נמצאים כאן, כלומר: אברהם רצה לשלם לעפרון את הכסף מיד, בזמן שבני חת עוד נמצאים אצלו. ספורנו: סיבת הדגש על אחוזת קבר הוא שעפרון לא יערער גם על העובדה שאברהם יקבור בסמוך לחלקת קרקע ששייכת לו. אברהם חשש, שגם אם עפרון היה מסכים למכור לו את השדה, הוא לא היה מאפשר לאברהם לקבור אנשים סמוך כל כך אל חלקת השדה ששייכת לו. רשב"ם: שתתרצו לקבור בה את המתים שלי.

[25] אונקלוס. רש"י: כתוב ישב בכתיב חסר כדי לומר שבאותו היום בני חת מינו את עפרון לשוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לעפרון.

[26] אונקלוס.

[27] רש"י.

[28] אונקלוס. ספורנו: אין צורך בכך שבני חת ינסו לשכנע אותי למכור לך את מערת המכפלה, אני נותן לך עכשיו את המערה ואת השדה במתנה.

[29] רש"י, וכתב שנתתי בלשון עבר משום שעפרון רצה לומר שהדבר הוא כאילו הוא כבר נתן לו את השדה במתנה. ספורנו הסביר שעפרון התכוון לכך שמרגע שאברהם ביקש את מערת המכפלה, הוא חשב לתת לו את המערה במתנה.

[30] אונקלוס.

[31] רמב"ן, וכתב שלמרות שאברהם קנה את השדה, הוא לא הסתמך על עדותם של בני חת, אלא עשה קניין של חזקה במערה ובשדה.

[32] כך משמע מאונקלוס. ספורנו: לעיני בני עמי אני אומר לך שאתה יכול לקבור את מתך שם.

[33] א"ע. רשב"ם: השחייה הייתה כלפי עפרון שישב בתוך עם הארץ.

[34] רש"י. רמב"ן: פירוש הדבר הוא אם אתה תשמע לדבריי, והמשפט אומר: אם אתה אם תשמע לדבריי, כאשר הכפילות באה כדי להראות עד כמה הדבר נחוץ. בפירוש נוסף כתב שהכוונה ב"אם" היינו שאמר אברהם לעפרון שאם פיו וליבו שווים, הוא יעשה כמו רצונו של אברהם. ספורנו: אברהם אמר שהוא יעשה כדברו של עפרון לקבור שם את שרה, אך זאת רק אם עפרון יקבל ממנו את הכסף. א"ע: אם אתה רוצה שנתינת הנחלה לי לא תכבד עליך, הלוואי ותשמע לדבריי ותיקח ממני כסף. אוה"ח: אך אם אתה לו שמעני היינו שעפרון ימעט בדיבורים.

[35] רש"י. אוה"ח: גם אם אתה כבר קיבלת על עצמך לתת לי את השדה במתנה, אני קיבלתי על עצמי לתת לך את הכסף במתנה, אז כל אחד ייתן את מתנתו לשני, ואז אוכל לקבור את מתי.

[36] אונקלוס.

[37] רשב"ם. רמב"ן כתב שלוש אפשרויות: א. שהשדה הייתה שווה ארבע מאות שקלי כסף לפי מחירים קבועים. ב. עפרון הגזים והפקיע את מחיר השדה, ובכל זאת אברהם הסכים למחיר שעפרון נקב. ג. זהו הסכום שעפרון שילם עבור השדה.

[38] רש"י. רשב"ם: היית צריך לקחת ממני את הארץ בחינם, אך בהמשך פירש שעפרון באמת רצה לקבל את הכסף, והיה די לאברהם שהיה חכם ברמז של עפרון. ספורנו: אין בארבע מאות השקלים דבר ואתה יכול לקבור את שרה למרות שעדיין לא שילמת לי.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס. רש"י: הסיבה שכתוב וישל בכתיב יחסר ללא ו' היא מכיוון שעפרון דיבר הרבה ועשה רק מעט.

[42] רש"י. רשב"ם: כסף זה היה כסף צרוף.

[43] רש"י עפ"י פשוטו של מקרא. עפ"י הדרש כתב שהכוונה היא שהייתה לשדה תקומה שיצאה מיד הדיוט לידי מלך. ספורנו: הקימה היינו שהשדה נרשמה על שם אברהם בטאבו.

[44] אונקלוס.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס.

[47] עפ"י רש"י בפסוק הקודם.

[48] רש"י.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס.

[51] רשב"ם. רמב"ן: הצורך בחזרה היא בגלל שבהתחלה, בפס' יט', התורה הכניסה באמצע שהארץ שאברהם קיבל נמצאת בארץ כנען, כדי להדגיש שלמרות שלאורך הפרשה כתבה התורה שהארץ הייתה שייכת לבני חת, הרי שהארץ נמצאת בארץ כנען שהיא ארץ ישראל, ושרה הצדקת זכתה למות בארץ ישראל, ולאחר מכן חזרה התורה לומר לשם מה קנה אברהם את מערת המכפלה. הסבר נוסף שכתב הרמב"ן לכך שהיה צריך להדגיש שמערת המכפלה היא בארץ ישראל היא כדי לומר שלא היה זה בארץ פלשתים שם היה אברהם גר במשך תקופה ארוכה. א"ע: כל הפרשה נכתבה כאן כדי להודיע לנו מהי מעלתה של ארץ ישראל לחיים ולמתים ועוד כדי לומר לנו שה' קיים את דברו שארץ ישראל תהיה נחלה לאברהם. הרמב"ן כתב שלוש סיבות לכך שהתורה האריכה בסיפור קניית מערת המכפלה: א. להראות את חסד ה' לאברהם שלמרות שהיה גר מארץ זרה, בכל זאת כולם קראו לו אדוני. ב. להודיע את מקום קבורת האבות, שהרי אנחנו חייבים בכבוד כלפי מקום קבורתם. ג. היה זה אחד מעשרת הניסיונות בהם התנסה אברהם. כמו"כ דחה הרמב"ן את טעמו של הא"ע שהדבר נועד כדי לומר את מעלת א"י למתים, שהרי ברור שאברהם יקבור את שרה בארץ ישראל ולא בארץ אחרת גם ללא מעלה מיוחדת של הארץ.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב