בראשית פרק כז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק כז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ו' אשר תשע"ח

בראשית פרק כז

(א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק כאשר יצחק נהיה זקן, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת עיניו של יצחק נהיו כהות וכך הוא לא היה יכול לראות, העיניים של יצחק נהיו כהות וחשוכות, וכך לא היה יכול יצחק לראות,[1] וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל יצחק קרא לבנו הגדול עשיו לבוא אליו,[2] וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי יצחק קרא לעשיו בקריאת "בני", וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי עשיו ענה ליצחק: "הרי אני מוכן לעשות את רצונך"[3]: (ב) וַיֹּאמֶר יצחק אמר לעשיו: הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי הרי אני עכשיו הזדקנתי,[4] לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי ואינני יודע באיזה יום אמות[5]: (ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ ועכשיו, מאחר שאינני יודע מתי אמות, ואני רוצה לברך אותך לפני מותי, תשחיז את כלי הציד שלך, את תליך (החרב) ואת הקשת (בה יורים את החיצים),[6] וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד וצא אל השדה שם תצוד לי בעל חיים (כדי שאוכל את בשרו)[7]: (ד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי מבשר בעל החיים שתצוד, תכין לי תבשיל באופן שאני אוהב,[8] וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה ותביא לי את הבשר ואוכל אותו,[9] בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת (תביא לי את הבשר) כדי שנפשי תברך אותך לפני שאמות[10]: (ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ רבקה שמעה בשעה שיצחק דיבר אל בנו עשיו וביקש ממנו להביא לו ציד ולבשלו,[11] וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד עשיו הלך אל השדה כדי לצוד ציד, לְהָבִיא עשיו יצא אל השדה על דעת זה שאם לא יצליח לצוד בעל חיים כדי לבשל ליצחק, הרי שהוא ילך ויגזול בעל חיים ואותו הוא יכין ליצחק[12]: (ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ רבקה אמרה אל בנה יעקב, לֵאמֹר כך אמרה רבקה אל יעקב: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ הרי אני שמעתי את אביך (של יעקב, יצחק) מדבר אל אחיך עשיו,[13] לֵאמֹר כך שמעתי את אביך מדבר אל אחיך[14]: (ז) הָבִיאָה לִּי צַיִד תביא לי בשר של בעל חיים שתצוד,[15] וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה ותכין לי תבשיל ואוכל אותו,[16] וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְקֹוָק לִפְנֵי מוֹתִי ובשכר שתביא (עשיו) לי (ליצחק) את התבשיל ואוכל אותו, אברך (יצחק) אותך (את עשיו) לפני שאמות בברכה שגם ה' יסכים לה[17]: (ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי ועכשיו בני (יעקב), קבל את דבריי (דבריה של רבקה),[18] לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ ותעשה כפי מה שאני מצווה אותך: (ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן לך עכשיו אל המקום של הצאן,[19] וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים ותיקח לי משם שני גדיי עיזים שמנים,[20] וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב ואני אכין משני גדיי העיזים השמנים תבשיל לאביך באופן שהוא אוהב[21]: (י) וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל אתה (יעקב) תביא לאביך את התבשיל שאני (רבקה) אכין, ואביך יאכל את התבשיל, בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ כדי שאביך יברך אותך לפני מותו[22]: (יא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ יעקב אמר אל רבקה אימו: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר הרי עשיו אחי הוא אדם בעל שער, יש לאחי עשיו הרבה מאוד שערות,[23] וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק ואילו אני (יעקב) אדם חלק ואין לי הרבה שערות[24]: (יב) אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי אולי אבא שלי ימשש אותי ויגלה שאין לי הרבה שער כמו לעשיו,[25] וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ ואז, יחשוב אבי שאני מתעה אותו, שאני מרמה אותו,[26] וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה ובכך אביא על עצמי קללה ולא ברכה. יעקב אמר לרבקה שהוא חושש שמא, על ידי שיצחק ימשש אותו, יגלה יצחק שהוא אינו באמת עשיו, ולכן יצחק יקלל אותו במקום לברך אותו[27]: (יג) וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ רבקה אמרה ליעקב: עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אם אביך יקלל אותך, הקללה תחול עליי במקום שהיא תחול עליך,[28] אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי אולם תקבל את דבריי ולך תיקח לי מהמקום של הצאן שני גדיי עיזים[29]: (יד) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח יעקב הלך למקום בו נמצא הצאן ולקח משם שני גדיי עיזים, וַיָּבֵא לְאִמּוֹ יעקב הביא לאימו את שני גדיי העיזים, וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו רבקה הכינה ליצחק תבשילים באופן שיצחק אהב[30]: (טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת רבקה לקחה את בגדיו הנקיים של עשיו בנה הגדול שהיו איתה בבית,[31] וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן רבקה הלבישה את יעקב בנה הקטן בבגדיו הנקיים של עשיו[32]: (טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו ואת העורות של שני גדיי העיזים, שמה רבקה על ידיו של יעקב ועל הצוואר החלק של יעקב[33]: (יז) וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ רבקה שמה את התבשיל ואת הלחם שהכינה ביד של יעקב בנה[34]: (יח) וַיָּבֹא אֶל אָבִיו יעקב נכנס אל אביו,[35] וַיֹּאמֶר אָבִי יעקב קרא לעבר יצחק "אבי"!, וַיֹּאמֶר יצחק ענה ליעקב: הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי הרי אני כאן, אך מי אתה בני[36]: (יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו יעקב אמר ליצחק: אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ אני הוא עשיו בנך הבכור,[37] עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי ואני (יעקב) עשיתי כמו שאמרת לי לעשות,[38] קוּם נָא שְׁבָה תקום עכשיו ותסב ליד השולחן,[39] וְאָכְלָה מִצֵּידִי ותאכל מהציד שצדתי לך, בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ כדי שנפשך ( של יצחק) תברך אותי (יעקב): (כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ יצחק שאל את יעקב: מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי בני, מה זה מיהרת למצוא בעל חיים ולצוד אותו,[40] וַיֹּאמֶר יעקב ענה ליצחק: כִּי הִקְרָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי מיהרתי, היות וה' אלוקיך מיהר לזמן לי בעל חיים לצוד אותו[41]: (כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב יצחק אמר ליעקב: גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי תיגש אליי עכשיו ואני אמשש אותך,[42] הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא (ועל ידי שאני אמשש אותך אני אדע) האם אתה באמת בני עשיו או לא: (כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו יעקב ניגש אל אביו יצחק, וַיְמֻשֵּׁהוּ יצחק מישש את יעקב, וַיֹּאמֶר לאחר שמישש את יעקב אמר יצחק: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו צורת הדיבור שלך היא כמו צורת הדיבור של יעקב, אך הידיים שלך מלאות שיער כמו ידיו של עשיו[43]: (כג) וְלֹא הִכִּירוֹ יצחק לא הכיר את יעקב, יצחק לא הבין שמי שעומד לפניו הוא יעקב, כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת (הסיבה שיצחק לא הכיר את יעקב היא מכיוון ש-) ידיו של יעקב היו שעירות כמו שידי אחיו עשיו היו שעירות, על ידי שרבקה שמה את עורות הגדיים על ידיו,[44] וַיְבָרְכֵהוּ יצחק בירך את יעקב. אמנם, לא הייתה זו הברכה שיצחק התכוון לברך את עשיו (בפסוק כח' יברך יצחק את יעקב גם בברכה שהתכוון לברך את עשיו) אלא למדנו שאדם שחושד בכשרים צריך לברך את האדם הנחשד, ולכן, לאחר שיצחק חשד שמי שעומד לפניו מרמה אותו, הוא בירך אותו בברכה[45]: (כד) וַיֹּאמֶר יצחק אמר ליעקב: אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אני עכשיו יודע שאתה הוא בני עשיו,[46] וַיֹּאמֶר יעקב ענה ליצחק: אָנִי אכן אני הוא עשיו[47]: (כה) וַיֹּאמֶר יצחק אמר ליעקב: הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי תגיש אליי את האוכל, וכך אוכל מהציד שצדת בני, כדי שנפשי תברך אותך,[48] וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל יעקב הגיש ליצחק את האוכל שרבקה בישלה, ויצחק אכל את האוכל הזה, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ יעקב הביא ליצחק יין, ויצחק שתה את היין: (כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו יצחק אמר ליעקב: גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי בני, תיגש אליי ותיתן לי נשיקה[49]: (כז) וַיִּגַּשׁ יעקב ניגש ליצחק, וַיִּשַּׁק לוֹ יצחק נישק את יעקב, וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו יצחק הריח את הבגדים שלבש יעקב,[50] וַיְבָרֲכֵהוּ לאחר שיצחק הריח את ריח הבגדים שלבש יעקב, הוא בירך את יעקב, בברכה האמורה (המתחילה בפסוק הבא),[51] וַיֹּאמֶר יצחק אמר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק ראוי הוא הריח של בני כמו הריח של שדה שה' בירך (את השדה) בריח נעים[52]: (כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ כמו שה' בירך את השדה, אני (יצחק) מברך אותך (יעקב שיצחק חשב שהוא עשיו) שה' ייתן לך מים מטל השמים ומטוב הארץ,[53] וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ וכן ייתן לך ה' הרבה דגן (תבואה) ותירוש (יין), כך שתוכל להאכיל עמים אחרים מרוב דגן ותירוש שיהיה לך[54]: (כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים עמי העולם יעבדו אותך,[55] וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים ומלכים של עמים אחרים יהיו משועבדים לך,[56] הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ אתה תהיה אדון לאחיך,[57] וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ ובני אימך, אחיך מהאם ישתחוו לך,[58] אֹרְרֶיךָ אָרוּר כל מי שיקלל אותך, יהיה מקולל בעצמו,[59] וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ וכל מי שיברך אותך, יהיה מבורך בעצמו[60]: (ל) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב כאשר יצחק סיים לברך את יעקב,[61] וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו בדיוק כאשר יעקב יצא מלפני יצחק (לאחר שיצחק סיים לברך אותו), וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ (בדיוק כשיעקב יצא מלפני יצחק) עשיו, אחיו של יעקב, חזר מהציד אליו יצא כדי לצוד בעל חיים ליצחק[62]: (לא) וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים גם עשיו הכין ליצחק תבשיל מהציד שצד,[63] וַיָּבֵא לְאָבִיו עשיו הביא את התבשיל שהכין ליצחק אביו, וַיֹּאמֶר לְאָבִיו עשיו אמר ליצחק: יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ אבי יקום (עשיו דיבר בלשון נסתר היות וזוהי דרך כבוד) ויאכל מהציד של בנו (עשיו מתכוון לעצמו) כדי שנפשך (של יצחק) תברך אותי (עשיו)[64]: (לב) וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו יצחק, אביו של עשיו, שאל את עשיו: מִי אָתָּה מי אתה זה שעומד לפניי,[65] וַיֹּאמֶר עשיו ענה ליצחק: אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו אני הוא בנך הבכור עשיו: (לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד יצחק תמה תמיהה גדולה מאוד,[66] וַיֹּאמֶר יצחק שאל: מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא מיהו זה שצד לי ציד והכניס אליי את הציד, ואכלתי את כל מה שהוא הכין לי,[67] וָאֲבָרֲכֵהוּ וברכתי את מי שהביא לי את הציד, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה ולמרות שעכשיו התברר לי שמי שהביא לי את הציד, לא היה באמת עשיו, אני (יצחק) מברך גם אותו[68]: (לד) כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו כאשר עשיו שמע את דברי אביו יצחק (שמישהו בא לפניו והביא ליצחק ציד, ושיצחק בירך אותו),[69] וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד (כאשר עשיו שמע את דברי אביו) הוא צעק צעקה גדולה ומרה,[70] וַיֹּאמֶר לְאָבִיו עשיו אמר ליצחק, בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי אבי, תברך גם אותי: (לה) וַיֹּאמֶר יצחק אמר לעשיו: בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה אחיך יעקב בא אליי ושיקר לי,[71] וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ ועל ידי כך לקח אחיך את הברכה שלך: (לו) וַיֹּאמֶר עשיו אמר: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב מתאים ליעקב השם בו הוא נקרא,[72] וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם ויעקב התחכם לי פעמיים,[73] אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי לפני כן לקח ממני יעקב את הבכורה, ועכשיו הוא לקח ממני גם את הברכה שלי,[74] וַיֹּאמַר עשיו שאל את יצחק: הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה האם לא השארת לי ברכה, האם לא נותר לך דבר לברך אותי בו[75]: (לז) וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו יצחק ענה ואמר בתשובתו לעשיו,[76] הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ הרי אני מיניתי את אחיך לאדון עליך, ולכן לא תהיה לך כל תועלת בכל הנכסים שתקנה, שהרי כל מה שקנה עבד קנה רבו,[77] וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים ואני (יצחק) נתתי לאחיך (יעקב) את כל אחיו לעבדים,[78] וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו ואני סעדתי ותמכתי את יעקב בדגן ותירוש, נתתי ליעקב דגן ותירוש,[79] וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי ואם כן בני, היכן אני יכול למצוא ברכה שתועיל לך[80]: (לח) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו עשיו שאל את יצחק: הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי אבי, האם אין ברכה אחת שתוכל לברך אותי בה,[81] בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי אבי, תברך גם אותי ולא רק את יעקב, וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ עשיו הרים את קולו ובכה[82]: (לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יצחק ענה ואמר לעשיו (הסיבה שיצחק הסכים עתה לברך את עשיו היא בגלל שהוא ריחם על עשיו לאחר ששמע את בכיו):[83] הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ המקום בו תשב, הנחלה בה תגור, יהיה מטוב הארץ,[84] וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וכן תזכה לטל שמגיע מהשמים, הטל שמגיע ממקום שמעל לארץ[85]: (מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה אתה תשתמש לאורך כל החיים שלך בחרב,[86] וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד ואתה תעבוד את יעקב אחיך, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד כאשר יהיה לך (עשיו) פתחון פה להצטער על כך שיעקב נטל את הברכות. הכוונה היא לזמן בו יחטאו בני ישראל, ואז יוכל לטעון עשיו שלא מגיע ליעקב את הברכות,[87] וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ אתה תוכל לפרוק מעל צווארך את העול שהטיל עליך יעקב. אתה תוכל להוריד מעליך את העול של יעקב בשעה שבני ישראל יחטאו[88]: (מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו עשיו נטר שנאה ליעקב על כך שאביו יצחק בירך אותו (את יעקב),[89] וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ עשיו אמר בליבו:[90] יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי היום בו נצטרך להתאבל על אבי מתקרב, היום בו אבי ימות מתקרב, ולאחר מכן אהרוג את יעקב. עשיו אמר שלאחר מותו של יצחק הוא מתכוון להרוג את יעקב, הוא אינו רוצה להרוג את יעקב כל עוד יצחק חי, היות ואינו רוצה לצער את אביו[91]: (מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל נאמר לרבקה את דברי עשיו בנה הגדול, שהוא מחכה למות יצחק כדי להרוג את יעקב,[92] וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן רבקה שלחה שליח כדי לקרוא ליעקב, בנה הקטן,[93] וַתֹּאמֶר אֵלָיו רבקה אמרה ליעקב: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ הרי עשיו אחיך אורב לך כדי להרוג אותך, עשיו מכין לך מארב כדי להרוג אותך[94]: (מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי עכשיו בני קבל את דבריי,[95] וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה (תקבל את דבריי שאני אומרת) ותקום ותברח ללבן אחי שנמצא בחרן[96]: (מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים אתה תשב עם לבן לזמן קצר,[97] עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ (אתה תשב עם לבן) עד שיירגע הרוגז של אחיך עשיו[98]: (מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ (אתה תשב עם לבן בחרן) עד שיירגע הרוגז של אחיך (עשיו) שהוא מרוגז עליך,[99] וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ ועשיו ישכח את מה שעשית לו, שלקחת ממנו את הברכות, וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם וכאשר יירגע הרוגז של אחיך עליך, אני (רבקה) אשלח שליח כדי לקרוא לך (יעקב) מחרן, לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד למה אני (רבקה) אהיה שכולה על שניכם ביום אחד. מדוע תמותו שניכם ביום אחד, וכך אני (רבקה) אהיה שכולה משני בניי תוך יום אחד. רבקה אמרה שאם עשיו ינסה להרוג את יעקב, ויעקב יהרוג את עשיו במהלך המריבה, יעמדו בניו של עשיו ויהרגו את יעקב, וכך היא תהיה שכולה משני בניה באותו היום, שכן שני בניה ייהרגו באותו היום[100]: (מו) וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק רבקה אמרה אל יצחק: קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אני מאסתי בחיי בגלל בנות העם החיתי,[101] אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ אם יעקב יתחתן עם אישה מבנות חת שהן הבנות שנמצאות בארץ כנען, לָמָּה לִּי חַיִּים מדוע אני (רבקה) צריכה חיים. רבקה אמרה ליצחק שאם יעקב יתחתן עם אחת מבנות הכנעני, הרי שהיא מואסת בחייה:

 

[1] עיין בביארנו שמואל א' פרק ג' פסוק ב'. ר"י כתב שהסיבה שעיניו של יצחק נהיו כהות היא בגלל עשן של נשות עשיו שהיו מקטירות לעבודה זרה, או בגלל שכאשר יצחק נעקד על גבי המזבח, מלאכי השרת בכו וירדו דמעותיהם על יצחק וכך עיניו כהו, או שהסיבה לכך היא כדי שייטול יעקב את הברכות, וכך הסביר הרמב"ן בסוף פרק כה'. ספורנו: עיני יצחק נהיו כהות בגלל שלא מיחה בבניו, כמו שעיניו של עלי נהיו כהות בגלל שהוא לא מחה בבניו. אוה"ח: הסיבה שכתוב לשון "ויהי" שהוא לשון צער הוא משום שהיה זה צער שיעקב היה צריך לקחת את הברכות במרמה.

[2] אוה"ח.

[3] עפ"י רש"י בפרק כב'.

[4] אונקלוס, ומשמע שפחד שלא יספיק לברך את עשיו לפני מותו וכן משמע מרש"י בפסוק ב'. לפי הספורנו, יצחק אמר לעשיו שהיה מעדיף לברכו כמה שיותר בסמוך אל מיתתו, היות ואז השפעת הברכה היא גדולה יותר, אך היות ואינו יודע באיזה יום ימות, יברך אותו עכשיו.

[5] רש"י: כאשר אדם מגיע חמש שנים לפני מכסת השנים שהוריו חיו, עליו לדאוג שמא הוא מתקרב לזמן המיתה. יצחק היה בן מאה עשרים ושלוש (בסוף הפרק הקדום כתבנו בהערותינו עפ"י  הרשב"ם שיצחק היה בן מאה) ולא ידע אם צריך לדאוג חמש שנים לפני מספר השנים ששרה חיה או ללכת לפי מספר השנים שאברהם חי.

[6] רש"י. רשב"ם: תליך הוא האשפה בה שמים את החיצים.

[7] אונקלוס. רש"י: הדגש של יצחק הוא שלאי ייקח מהגזל. כלי יקר: בסופו של דבר הבין יצחק שעשיו לקח את צידו מהגזל, ולכן לא אכל את מה שהביא לו עשיו.

[8] אונקלוס. ספורנו: יצחק רצה שעשיו יכין את המטעמים כדי שיעסוק במצוות כיבוד אב, היות ולמרות שלא הכיר ברשעותו של עשיו, לא חשב יצחק שעשיו ראוי לברכה, ולכן כאשר יצחק בירך את יעקב, הוא לא ביקש ממנו להכין לו מטעמים. רמב"ן בסוף פרק כה' כתב שיצחק רצה שעל ידי ההנאה שייהנה מהמאכל, נפשו תדבק יותר בנפשו של עשיו, וכך הברכה תהיה חזקה יותר.

[9] אונקלוס.

[10] אונקלוס. בהסבר הטעם שרצה יצחק לברך דווקא את עשיו רבו ההסברים. רמב"ן: היה בדעתו של יצחק לברך את עשיו בברכת אברהם שינחל את הארץ ושעשיו יהיה בעל הברית לה', היות והוא הבכור, ורבקה מעולם לא אמרה ליצחק את הנבואה שרב יעבוד צעיר: בהתחלה משום שנהגה בדרך מוסר וצניעות, מכיוון שהיא הלכה לדרוש את ה' ללא שביקשה רשות מיצחק או שרבקה אמרה שאין היא צרכיה לומר דברי נבואה ליצחק שהוא בעצמו נביא. עכשיו לא רצתה רבקה לומר לעשיו את דברי הנבואה היות וחששה שבגלל שיצחק אוהב את עשיו, הוא אמנם לא יברך את עשיו, אך גם לא יברך את יעקב. אוה"ח: יצחק חשב שעל ידי כך עשיו יטיב את מעשיו.

[11] א"ע. אוה"ח: רבקה שמעה את הדברים בנבואה, אך יצחק אמר את הדברים לעשיו בסוד, ללא שהיה אדם ששמע, ולכן האמין יצחק כשיעקב הביא את הבשר.

[12] רש"י, ובכך הסביר את הכפילות.

[13] אונקלוס.

[14] אוה"ח: רבקה אמרה ליעקב שלא עבר זמן רב מאז שיצחק אמר את הדברים לעשיו. כמו"כ אמרה רבקה שהיא אינה מדייקת בדברים שאמר יצחק, אלא רק אומרת את משמעות הדברים.

[15] אונקלוס.

[16] אונקלוס.

[17] א"ע + רש"י. רשב"ם: הכוונה היא לברכה בשם ה'. רמב"ן: זהו המקום היחיד בו כתוב לפני ה', ורבקה אמרה אל יעקב שאם יצחק יברך את עשיו, הרי שהוא, יעקב, לא יוכל לעמוד לפני עשיו, כיוון שהברכות יתקיימו.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] תרגום יונתן. רש"י: "לי" היינו משלי, שכך היה כתוב בכתובתה של רבקה ליטול בכל יום שני גדיי עיזים. כמו כן הסביר שהסיבה שהיה צריך שני גדיי עיזים היא בגלל שאחד נועד להקרבת פסח (שהרי באותו יום היה פסח) והשני היה מיועד לעשיית מטעמים. בהסבר הסיבה למה דווקא גדיי עיזים כתב רש"י שטעם הגדי דומה לטעם הצבי.

[21] אונקלוס.

[22] אונקלוס.

[23] רש"י.

[24] א"ע.

[25] רש"י. רמב"ן: אין הכוונה היצחק ימשש את יעקב כדי לבדוק אם מי שעומד לפניו הוא באמת עשיו, אלא שאולי על ידי שיצחק יקרב את יעקב אליו, הוא גם ימשש אותו. בהסבר איך לא פחד יעקב שיצחק יכיר את קולו כתב שייתכן שהיה קול יעקב וקול עשיו דומה או שהיה יעקב משנה את קולו.

[26] א"ע.

[27] אונקלוס.

[28] רשב"ם. א"ע: הקללה תחול עליי במקום עליך וזהו דרך הנשים לומר כן. בשם רס"ג פירש שהכוונה היא שעל רבקה להסיר את הקללה מעל יעקב.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס.

[31] רש"י בפירושו הראשון שפירש "חמדת" בלשון נקיות. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שחמד את הבגדים הללו מנמרוד. כמו"כ כתב רש"י שהסיבה שעשיו השאיר את הבגדים אצל רבקה ביית היא בגלל שהיה בקי במעשיהן של נשותיו וחדש בהן. רשב"ם: חמודות הכוונה היא לבגדים שעשיו היה משרת את יצחק בשעה שהיה מאכיל אותו.

[32] רמב"ן: הסיבה שהתורה מדגישה את היותו של עשיו בנה הגדול ואת היותו של יעקב בנה הקטן, כדי להודיע את מעלת צדקתה של רבקה, שהרי רוב האנשים מכבדים יותר את הבן הגדול, וכאן רבקה אהבה יותר את יעקב בגלל מעשיו למרות שהיה הבן הקטן.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס. רש"י: יעקב בכוונה השתמש בלשון זו כדי לומר כך: אני הבאתי לך את המטעמים, ואילו עשיו הוא בנך הבכור, וכך יצא שיעקב לא שיקר. א"ע: אמנם לנביא אסור לשקר כשהוא מדבר את דברי הנבואה שלו, אך מצאנו מספר פעמים שלצורך גדול הנביא כן שיקר, ולכן אין כאן שאלה כלל. אוה"ח: אני הוא עכשיו בכורך, כיוון שקניתי את הבכורה, וגם עשיתי את מה שציווית אותי, כיוון שכל הסיבה שציווית עת עשיו לצאת ולצוד הוא בגלל שעשיו הוא בנך הבכור, ואילו עכשיו אני הוא בנך הבכור.

[38] אונקלוס. רש"י: אני עשיתי בעבר כמה דברים שהיו קשורים אליך.

[39] רש"י.

[40] אונקלוס.

[41] אונקלוס.

[42] אונקלוס. רש"י: הסיבה לכך היא שיצחק אמר שאין דרכו של עשיו שיהיה שם שמים שגור על פיו. רמב"ן הקשה על כך, שהרי עשיו לא היה רשע בעיני אביו, אלא שאולי ניתן לומר שיצחק ידע שאין שם שמים שגור על פיו של עשיו בגלל שהוא איש שדה ולא בגלל שהוא רשע. על דרך הפשט פירש הרמב"ן שיצחק ביקש למשש את יעקב בגלל שהבחין שאין זה קולו של עשיו.

[43] רש"י. רשב"ם: בגלל שהיה צורת דיבורם דומה, חשב יצחק שקולו של יעקב דומה יותר לקול יעקב, אך בגלל שהקול היה דומה והידיים הרגישו כמו ידיו של עשיו, טעה יצחק והאמין ליעקב.

[44] אונקלוס.

[45] ספורנו ואוה"ח.

[46] רשב"ם. אוה"ח: יצחק התכוון לומר ליעקב "אתה הוא עשיו" כדי לומר שהברכה תהיה נתונה לו גם אם אינו יצחק.

[47] כך משמע מפירוש הא"ע בפס' יט'. רש"י כתב שיעקב ענה בסתמיות שהוא "אני" ולא אמר במפורש שהוא עשיו.

[48] אונקלוס.

[49] אונקלוס.

[50] אונקלוס. רש"י כתב שבדי העיזים היו מסריחות, אלא שעם יעקב נכנס ריח של גן עדן. רשב"ם כתב שבגדים אלה היו בגדים שבשעת גמירתם, היו מבשמים אותם.

[51] רשב"ם. ספורנו: אין זו הברכה המובטחת, אלא יש כאן ברכה נוספת בו בירך יצחק את יעקב, מתוך התרוממות רוח שהגיע אליו לאחר שהריח את הריח הטוב של בגדיו של יעקב. אוה"ח: זוהי מפתח הברכות בו בירך אברהם את יצחק, שיוכל יעקב לברך כל אדם. הסבר נוסף שכתב היא שהכוונה היא שיצחק בירך את יעקב בברכות רוחניות ובברכות גשמיות. הברכות הגשמיות מופיעות בפירוט בפסוקים הבאים (ויתן לך האלוקים) ואילו הברכות הרוחניות מופיעות במילה הסתמית כאן "ויברכהו". פירוש נוסף שכתב הוא שויברכהו היינו ע"י מידת הרחמים, ולאחר מכן הוסיף יצחק לומר שגם במידת הדין יתברך יעקב, ולכן השתמש יצחק בשם אלוקות.

[52] אוה"ח + רש"י. רש"י כתב שהכוונה היא לשדה תפוחים, וכן כתב שהכוונה "אשר ברכו" היינו שברך ה' את שדה התפוחים בריח טוב. גם רשב"ם כתב שהכוונה היא שה' בירך את השדה, אלא שכתב שהכוונה היא לנרד וכרכום. רמב"ן בפסוק כח': הכוונה היא לברכה בו בירך ה' את עשיו בשדה, ה' בירך אותו שיצליח בשדה בציד. א"ע: הכוונה היא לריח פריחת האילנות, וייתכן שכל המעשה הזה היה בחודש ניסן. בהסבר המילה "ראה" כתב הא"ע שהכוונה היא ל"דיבור עם הלב", כלומר להבנה בלב.

[53] רשב"ם + אונקלוס + א"ע. רש"י מסביר עפ"י הפשט את ו' החיבור במילה ויתן בכך שכמו שה' בירך את עשיו בריח שדומה לשדה, כך גם ייתן לו משמני הארץ (בדומה קצת לרשב"ם). עפ"י המדרש כתב שכוונת הדברים היא שה' יתן מים, ואם נתינת המים ע"י ה' תיפסק בעקבות חטא של בני ישראל, לאחר מכן ה' יחזור ויתן מים פעם נוספת לאחר שבנ"י יחזרו בתשובה. ספורנו: הברכה היא שיספיק המים שבא מטל השמים, וכך לא יזדקקו לגשמים חזקים יותר שימנעו מאנשים לצאת החוצה. רמב"ן: כמו שה' בירך אותך בשדה שתצליח בציד, כך ה' יברך אותך ב טל השמים ושמני הארץ והברכה היא תוספת וריבוי, אך הטל עצמו קיים לעולם גם ללא ברכתו של יצחק. את ו' החיבור שבמילה ויתן הסביר הרמב"ן שהכוונה היא שה' תמיד ייתן ללא הפסק. א"ע: המ' של מטל השמים מוסב גם על משמני הארץ, וצריך להיות כתוב וממשמני הארץ.

[54] אונקלוס + ספורנו.

[55] אונקלוס.

[56] אונקלוס. ספורנו: גם העמים שאינם תחתיך ישתחוו לך.

[57] אונקלוס. ספורנו: הסיבה שיצחק רצה לברך את עשיו שיעקב יהיה משועבד אליו היא מכיוון שחשב שיעקב יוכל להסתפק בנחלת ארץ ישראל, ויחיה בארץ ישראל תחת איזשהו שיעבוד כדי שלא יהיה עסוק בענייני גשמיות.

[58] אונקלוס. א"ע: אחיך היינו בני הפילגשים ובני אימך היינו עשיו ובניו.

[59] א"ע. רש"י: בתחילה נאמר הקללה ולאחר מכן הברכה, היות וצדיקים תחילתם ייסורים וסופן שלווה, לעומת הרשעים שתחילתן שלווה וסופן ייסורים, ולכן בלעם הקדים את הברכות לקללות. רמב"ן הקשה על כך, שהרי ה' אמר לאברהם גם כן שיברך מברכיו לפני שאמר שיקלל את מקלליו. על כך ענה שבסוף ה' חזר ואמר את עניין הברכה לאחר הקללה: ונברכו בך כל משפחות האדמה. ספורנו: הצורך בברכה זו היא מכיוון שאנשים נוהגים לקלל את אדוניהם כשאדוניהם אינם מספקים להם את חפצם.

[60] עפ"י א"ע.

[61] ספורנו. אוה"ח: הסיבה שכתוב ויהי בלשון צער היא בגלל שיצחק עוד לא בירך את יעקב בכל הברכות כולן, ולו היה יצחק מסיים לברך את יעקב בכל הברכות, לא היה לאדום תקומה.

[62] רש"י.

[63] אונקלוס.

[64] אונקלוס.

[65] רמב"ן: יצחק חשב שמי שעומד לפניו הוא יעקב, ושיעקב רוצה שיצחק יברך גם אותו.

[66] אונקלוס ורש"י עפ"י הפשט. עפ"י הדרש כתב רש"י שהכוונה היא שיצחק ראה את הגהינום פתוחה לפניו. בפסוק לו' כתב רש"י שיצחק חרד בגלל שהוא חשב שיש בו עוון שהוא בירך את הקטן לפני הגדול, וכאשר עשיו צעק אצת הצעקה שלו והתברר ליצחק שעשיו מכר את הבכורה, אמר יצחק שעכשיו הוא יכול לדומר שגם יעקב יהיה ברוך. רשב"ם: החרדה של יצחק הייתה על כך שמצא זיער בצוואר החלק של יעקב. אוה"ח: יצחק חרד על כך שיעקב רימה אותו.

[67] אונקלוס. רש"י: פירוש המילה אפוא הוא מילה עצמאית ואינה מילה מורכבת. בפירושו השני כתב שפירוש המילה היא מילה שמורכבת משתי מילים: איה פה. בהסבר ואכל מכל כתב רש"י שכל טעם שביקש יצחק לטעום בתבשיל שהביא לו יעקב, יצחק טעם. ספורנו: פירוש המילה איפוא היא "אם כן" והכוונה היא שיצחק אמר לעשיו: אם כן הדבר שאתה הוא עשיו, מיהו זה שהביא לי את התבשילים לפניך.

[68] רש"י, וכתב שיצחק בירך עכשיו את יעקב כדי שלא נאמר שאילולי שרימה יעקב את אביו, לא היה נוטל את הברכות, כאן הודה יצחק ליעקב על הברכות. רשב"ם: יצחק בירך את יעקב מכיוון שראה שיעקב הביא לו את הדברים בזריזות וגם מפני שהבין שיעקב הביא לו את המטעמים בעצתה של רבקה. ספורנו: יצחק אמר שהרגיש שברכתו את יעקב חלה. רמב"ן: יצחק אמר או שהוא יודע שיעקב הוא ברוך, או שידע שהברכה שבירך את יעקב חלה עליו, ובכך אבד לעשיו הברכה שיצחק רצה לברך אותו.

[69] אונקלוס.

[70] אונקלוס.

[71] א"ע. רש"י: הכוונה היא בחכמה.

[72] אונקלוס. רש"י: עשיו אמר זאת בלשון תמיהה, ואמר, שמא בגלל זה נקרא שמו יעקב, על שם שהוא עתיד לעקב אותי פעמיים. ספורנו: האם בגלל שנקרא שמו יעקב, הוא עכשיו עיקב אותי פעמיים, על ידי שקראו לו בשם יעקב, נגרם הדבר שהוא עיקב אותי פעמיים כיוון שהשם גורם. אוה"ח: מהשם של יעקב יוצא שהוא אמור לעקב אותי רק פעם אחת, והנה יוצא שהוא עיקב אותי פעמיים.

[73] אונקלוס. רש"י כתב בשם אונקלוס שהכוונה היא מלשון מארב. א"ע: פירוש המילה ויעקבני היינו שרימה אותי.

[74] אונקלוס.

[75] אונקלוס. רש"י: האם לא הפרשת לי ברכה. ספורנו: למרות שאתה כבר לא יכול לברך אותי בברכה העליונה, בטח יש ברכה נוספת שאתה יכול לברך אותי בה.

[76] אונקלוס.

[77] רש"י. אוה"ח: יצחק הבין שעשיו שונא את יעקב ולכן לא רצה לברך אותו וניסה להתחמק מהברכה. א"ע האריך בביאור עניין הברכות. בתחילה שאל: אם הברכה הייתה על דרך נבואה, כיצד לא ידע יצחק את מי הוא מברך, וכתב על כך שיש אומרים שה' ציווה לו לברך את יעקב בשעה שיעקב נכנס אליו כדי לקבל את הברכה. הא"ע דחה פירוש זה באומרו שלו היה הדבר כן, היה יצחק אומר לעשיו ה' ציווה אותו לברך את יעקב, וגם לא היה מברך את עשיו רק בגלל שהוא בכה. דעה נוספת אותה כתב הא"ע ודחה היא שהברכות של יצחק לא התקיימו ויצחק לא היה בכלל נביא. פירוש זה דחה שהרי מצאנו מפורשות התגלות ה' אל יצחק. דעה נוספת שכתב היא שלא הועילה ברכתו של יצחק ליעקב, היות וחשב שיעקב הוא עשיו. גם פירוש זה דחה הא"ע וכתב שיצחק הסתפק אם העומד לפניו הוא עשיו או יעקב, שהרי אמר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", ובירך את מי שזה יהיה, היות וגם יעקב הוא בנו. לכן כתב הא"ע שברכת יצחק הייתה מעין תפילה, וה' שמע לתפילתו. כמו"כ כתב הא"ע שיש חושבים שכיום אנחנו תחת שלטון של אדום, אך אין הדבר כן, שהרי אדום הייתה תחת שלטון ישראל, וגם יואב הכרית את כל הזכרים שבאדום, ובגלל זה היו האדומים שונאים אותנו ומעודדים את הבבליים ואומרים "ערו ערו עד היסוד בה". הרומאים לפי הא"ע הם מזרע הכיתים, והם מזרעם של מלכות יוון.

[78] רמב"ן: אין זו ברכת הוי גביר לאחיך, אלא גם אם אדם מכובד יותר משאר אחיו, אין זה אומר שאחיו יהיו עבדים שלו, וכאן אמר יצחק שגם אחיו יהיו עבדים.

[79] אונקלוס.

[80] רש"י. ספורנו: אם כן, איזו ברכה אוכל לברך אותך. מלשון אונקלוס משמע שתרגם את המילה אפוא בתור כאן.

[81] רש"י.

[82] אונקלוס.

[83] אוה"ח.

[84] אונקלוס. רש"י: זוהי איטליה של יוון. ספורנו: אתה תשב בארץ שמנה אך יהיה לך שיעבוד לאחיך. רמב"ן: יצחק אמר לעשיו שהוא יכול לברך גם אותו משמני הארץ, היות וזה אינו סותר את ברכתו ליעקב, אך לגבי הממשלה הוא יכול לברך רק אחד מהם, וברגע שהוא בירך את יעקב, אינו יכול לברך גם את יצחק בממשלה.

[85] אונקלוס. ספורנו: אתה לא תעבוד את האדמה ולא תזדקק למטר, אלא אתה תחיה על חרבך, אך כאשר תפנה אל עבודת האדמה, לא תהיה חוםשי משעבוד אחיך.

[86] רשב"ם. רמב"ן: אתה תנצח במלחמות שתילחם, אך לא תצליח לנצח את אחיך.

[87] רש"י. רשב"ם ורמב"ן: כשיעקב יעבוד בך בפרך.

[88] רש"י.

[89] א"ע.

[90] א"ע הסתפק כיצד כתבה התורה את מה שהיה בליבו של עשיו, וענה שתי תירוצים: או שעשיו אמר את הדברים לאחד מאוהביו, או שהתורה כתבה זאת על דרך נבואה, וכתב שהאפשרות הראשונה היא עיקר. באבי עזררי כתב שהא"ע התכוון לומר שהאפשרות הראשונה היא קרובה אך האפשרות השנייה היא אמת, וכן תרגם תרגום יונתן. רמב"ן: אמירה בלב אינה אמירה שאין יודעים אותה, אלא הכוונה היא שעשיו החליט בליבו את הדברים, ולאחר מכן אמר אותם לאחרים.

[91] רש"י. רמב"ן: הסיבה שלא רצה להרוג את יעקב בחיי יצחק היא מכיוון שחשש לצערו כרש"י או מפחדו שמא יצחק יקלל אותו על כך. רבקה פחדה שמא יצחק ימות פתאום או שמא תהיה לעשיו הזדמנות להרוג את יעקב עוד לפני מותו של יצחק. כלי יקר: הסיבה שעשיו רצה להרוג את יעקב בזמן אבל על יצחק היא מכיוון שלאבל אסור לעסוק בתורה ואז התורה לא תוכל להגן על יעקב.

[92] אונקלוס. רש"י: הדבר נאמר לרבקה ברוח הקודש. אמנם, הדבר תלוי בפירוש הפסוק "ויאמר עשיו בליבו" אם צריך לומר שרבקה ידעה זאת עפ"י רוה"ק או לא. אוה"ח: הסיבה שהתורה מדגישה כאן את היותו של עשיו בנה הגדול של רבקה ואת היותו של יעקב בנה הקטן היא כדי לומר לנו שעשיו היה יכול לעשות כפי שרצה.

[93] רמב"ן: יעקב היה מתחבא מפני עשיו ולכן היה במקום אחר מהמקום בו הייתה רבקה.

[94] אונקלוס. רמב"ן פירש בדברי אונקלוס שהכוונה היא שעכשיו עשיו מראה שהוא אוהב את יעקב ובהזדמנות הראשונה הוא יהרוג את עשיו. רש"י פירש שלושה פירושים על מתנחם: א. התנחם ממחשבת האחווה. ב. עשיו כבר שתה כוס של תנחומין על יעקב, היות ויעקב כבר חשוב מת בעיניו של יצחק. ג. עשיו מתנחם על עניין לקיחת הברכות על ידי הריגת יעקב. רמב"ן פירש שהכוונה היא או שעשיו מתנחם ביעקב על ידי שיהרוג את יעקב או שהוא מתנחם על יעקב.

[95] אונקלוס.

[96] אונקלוס.

[97] רש"י. א"ע: הכוונה היא למעט שנים, בכל פעם שיש פחות מעשר שנים, הדבר נקרא ימים אחדים.

[98] אונקלוס.

[99] אונקלוס.

[100] רש"י. רשב"ם פירש הפוך, אם עשיו יהרוג את יעקב, גואלי הדם של יעקב יהרגו את עשיו.

[101] רש"י. רשב"ם: רבקה רצתה להרחיק את יעקב מעשיו, וכך היא מצאה תירוץ להרחקתו. אוה"ח: רבקה לא רצתה לומר ליעקב משום איסור רכילות, אך מה שגילתה הדבר ליעקב הוא משום מצוות לא תעמוד על דם רעך.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב