בראשית פרק כח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר בראשית פרק כח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ו' אדר תשע"ח

בראשית פרק כח

(א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ יצחק קרא אל יעקב ובירך אותו (לא כתוב במה בירך יצחק את יעקב), וַיְצַוֵּהוּ יצחק ציווה את יעקב, וַיֹּאמֶר לוֹ כך אמר יצחק ליעקב בשעה שציווה אותו: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן אל תתחתן עם אישה מבנות כנען[1]: (ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם קום ותלך לפדן ארם,[2] בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ ובפדן ארם תלך אל ביתו של בתואל, אבא של אימך (אמנם אין לומר שהכוונה היא לביתו של בתואל ממש, שהרי בפסוק ה' כתוב שיעקב הלך אל ביתו של לבן וגם רש"י כתב בסוף פרשת חיי שרה שבתואל מת בשעה שניסה לעכב את לקיחת רבקה לאישה ליצחק, אלא יש לומר שהכוונה היא  שיעקב יילך אל בית משפחתו של בתואל),[3] וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ ותתחתן עם אחת מבנות לבן, האח של אמא שלך. לבן היה דוד של יעקב, ויצחק אמר ליעקב להתחתן עם אחת מבנות דודו[4]: (ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ ה' יברך אותך בממון. הסיבה שיצחק השתמש בשם ה' שנקרא אל שדי היא מכיוון שמשמעות שם זה היא מי שדי בברכתו, כלומר: אדם שמתברך מאת ה', הברכה מתקיימת,[5] וְיַפְרְךָ וכן יוציא ממך ה' צאצאים רבים,[6] וְיַרְבֶּךָ וכן יגדל אותך ה' בכבוד,[7] וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים השבטים ייצאו ממך (קהל עמים היינו כינוס השבטים)[8]: (ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם ה' ייתן לך את הברכה בה הוא בירך את אברהם, שה' אמר לו שהוא יעשה ממנו גוי גדול ושכל עמי הארץ יתברכו בזכותו,[9] לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ ברכת אברהם תהיה לך (יעקב) ולצאצאיך איתך,[10] לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם ובזכות שאתה לא תתחתן עם אישה מבנות הכנעני שהם עבדים, אתה תזכה לרשת את ארץ ישראל[11]: (ה) וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב יצחק שילח את יעקב לפדן ארם, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי יעקב הלך אל פדן ארם לביתו של לבן בן בתואל הארמי, אֲחִי רִבְקָה לבן היה אחיה של רבקה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו רבקה היא אימא של יעקב ועשיו[12]: (ו) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב עשיו ראה שיצחק בירך את יעקב. הכוונה היא לברכות שיצחק בירך את יעקב לפני שהוא הלך לפדן ארם (האמורות בפסוקים ג' – ד'),[13] וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה וכן ראה עשיו שיצחק שילח את יעקב לפדן ארם,  בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו כאשר יצחק בירך את יעקב, יצחק גם ציווה את יעקב, לֵאמֹר כך אמר יצחק ליעקב בשעה שציווה אותו: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן (יצחק אמר ליעקב) אל תיקח אישה מבנות כנען: (ז) וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם וכן ראה עשיו שיעקב שמע בקול אביו ואימו (ששלחו אותו אל לבן), ושיעקב הלך אל פדן ארם[14]: (ח) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו עשיו ראה שבנות כנען הן רעות בעיני יצחק, וכי יצחק אינו רוצה שבניו יתחתנו עם נשות כנען: (ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל (לאחר שעשיו ראה שבנות כנען רעות בעיני אביו) עשיו הלך אל ישמעאל, וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה בנוסף לנשותיו שכבר התחתן איתן (יהודית ובשמת) התחתן עשיו גם עם מחלת, ביתו של ישמעאל בן אברהם, כאשר מחלת הייתה אחות של נביות. ישמעאל הוליד את נביות ומחלת (כך ששניהם היו נכדים של אברהם) ועשיו התחתן עם מחלת, כך שיוצא שעשיו התחתן עם בת דוד שלו[15]:

 

פרשת ויצא

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע יעקב יצא מהעיר באר שבע (התורה חזרה לספר על יעקב לאחר שהיא הפסיקה בסיפור יציאתו כדי לספר שעשיו התחתן עם בת ישמעאל),[16] וַיֵּלֶךְ חָרָנָה יעקב יצא מבאר שבע כדי ללכת לחרן, אך עוד לא הגיע לשם[17]: (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם יעקב הגיע אל הר המוריה,[18] וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ יעקב ישן בהר המוריה מכיוון שהשמש שקעה,[19] וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם יעקב לקח אחת מהאבנים שהיו על הר המוריה,[20] וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו יעקב שם את האבן שלקח ליד המקום בו התכוון להניח את ראשו,[21] וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא יעקב שכב לישון בהר המוריה[22]: (יב) וַיַּחֲלֹם יעקב חלם חלום, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה בחלומו, ראה יעקב שהיה סולם שהיה נעוץ בקרקע שעל הארץ,[23] וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וראש הסולם הגיע עד לשמים,[24] וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ ומלאכי ה' היו עולים ויורדים בסולם[25]: (יג) (פסוק זה ממשיך את עניין חלומו של יעקב) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו כבוד ה' היה ניצב על יעקב כדי לשמור עליו,[26] וַיֹּאמַר ה' אמר ליעקב בחלום: אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק אני הוא ה' אלוקי אביך אברהם ואלוקי יצחק,[27] הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ אני (ה') אתן לך (יעקב) ולצאצאיך את הארץ שאתה שוכב עליה[28]: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ יהיו לך הרבה צאצאים כמו שעפר הארץ הוא רב,[29] וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה צאצאיך הרבים יתפרסו לכל כיווני השמים מרוב שיהיו רבים: מערבה, מזרחה, צפונה ודרומה,[30] וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ בזכותך ובזכות צאצאיך, כל בני האדם שעל הארץ יזכו להתברך[31]: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ אני (ה') אהיה בעזרתך (יעקב), ואינך צריך לפחד מעשיו ולבן,[32] וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ ואני (ה') אשמור עליך (יעקב) בכל מקום אליו תלך,[33] וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת ואני (ה') אחזיר אותך (יעקב) לאדמה הזאת, לארץ כנען, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ שהרי אני (ה') לא אעזוב אותך (יעקב) עד שאני אקיים את מה שאמרתי לך, שאחזיר אותך לארץ כנען בשלום[34]: (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ יעקב התעורר משנתו,[35] וַיֹּאמֶר יעקב אמר לאחר שהוא התעורר: אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה באמת כבוד ה' שוכן במקום הזה,[36] וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי ועד עתה לא ידעתי שכבודו של ה' שוכן במקום הזה, ולו הייתי יודע, לא הייתי ישן כאן[37]: (יז) וַיִּירָא לאחר שיעקב הבין שבמקום שישן יש שכינה של ה', יעקב היה ירא,[38] וַיֹּאמַר כך אמר יעקב בשעה שהוא היה ירא: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה המקום הזה, הר המוריה, הוא מקום שגורם ליראה,[39] אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים המקום הזה הוא מקום שיש בו רצון לפני ה', כאן ה' מקבל ברצון את קרבנות האדם ותפילותיו, שהרי זהו המקום בו עתיד להיבנות בית המקדש,[40] וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם ומכאן, מהר המוריה, עולות התפילות לשמים אל ה'[41]: (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר יעקב קם מוקדם בבוקר,[42] וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו יעקב לקח את האבן ששם מראשותיו (ליד המקום בו התכוון להניח את ראשו), וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה יעקב שם את האבן שהניח מראשותיו, (ליד המקום בו התכוון להניח את ראשו) כדי שתשמש למצבה. מצבה היא מעין מזבח, אלא שמזבח עשויה מהרבה אבנים, ואילו המצבה בנויה מאבן אחת,[43] וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ יעקב שפך שמן על האבן ששם למצבה. על ידי שפיכת השמן על המצבה, יעקב קידש את האבן להקרבת קרבנות עליה בשעה שיחזור מחרן[44]: (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל יעקב קרא את שם העיר שהייתה על הר המוריה ושבה הוא ישן בשם "בית אל" (על שם ההתגלות של ה' אליו שם ועל שם היות מקום זה שער השמים),[45] וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה לפני כן, היה שם העיר בה ישן יעקב "לוז"[46]: (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר יעקב נדר נדר,[47] לֵאמֹר כך אמר יעקב בנדרו: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי אם ה' יקיים את הבטחותיו שהבטיח לי, ולא יגרמו חטאיי לביטול הבטחותיו,[48] וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וה' ישמור עליי בשעה שאלך בדרך שבה אני הולך, כפי שהבטיח לי,[49] וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וכן ייתן לי ה' לחם כדי לאכול ובגדים כדי שאוכל להתכסות בהם[50]: (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי ואני אחזור מחרן בשלום לבית אבי, כמו שה' אמר לי שהוא יחזיר אותי בשלום,[51] וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים וה' יהיה לי לאלוקים על ידי שכל צאצאיי יקיימו מצוותיו. יעקב אמר שאם ה' יעשה את חמשת הדברים הבאים: 1) שמירת הבטחותיו. 2) שמירה עליי בדרך. 3) ייתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. 4) אחזור בשלום אל בית אבי. 5) ה' ידאג שלא יימצא פסול בצאצאיי, אז אני (יעקב) אקיים את נדרי שמופיע בפסוק הבא[52]: (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים (אם ה' יעשה לי את חמשת הדברים האלה) אני אעבוד את ה' על האבן הזאת, שייחדתי אותה לשם מצבה,[53] וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ ומכל מה שתיתן (ה') לי (יעקב) אני אפריש כדי להקריב לפניך כקרבן[54]:

 

[1] אונקלוס.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] אונקלוס.

[5] ספורנו + רש"י.

[6] ספורנו.

[7] ספורנו.

[8] אונקלוס.

[9] רש"י.

[10] אונקלוס.

[11] רשב"ם. ספורנו: כאשר גם זרעו של יעקב יהיה מורה צדק, ברור הדבר שהוא יזכה בארץ ישראל.

[12] רש"י כתב שאינו יודע מדוע כתבה זאת התורה. רמב"ן: הסיבה התורה כתבה זאת היא כדי לומר שהיה ראוי שיצחק יאמר גם לעשיו ללכת ללבן ולהתחתן עם אחת מבנותיו, שהרי לבן היה גם אחי אימו של עשיו, אבל בגלל שיצחק ידע שברכת אברהם תהיה ליעקב, הוא ציווה רק את יעקב על כך. עשיו שידע שרעות בנות כנען בעניו, הלך גם הוא ולא התחת עם אחת מבנות כנען, אך גם לא הלך להתחתן עם אחת מבנות לבן וגם לא גירש את נשותיו הרעות. רשב"ם כתב בפס' הבא שעשיו חשב שהסיבה שלא זכה בברכה היא בגלל הוא התחתן עם נשים כנעניות. אוה"ח: התורה באה להשיב כאן על תמיהה, מדוע שלח יצחק את יעקב לבית לבן, למרות שלבן היה אדם רשע, וכתב שהתורה רצתה לומר שיצחק לא חשש לכך, היות וכמו שמבתואל יצאה בת צדיקה, רבקה, כך גם מלבן יצא בת שהיא צדיקה, רחל.

כמו"כ הסביר אוה"ח שבתחילה, לא היו האבות מולידות בנות, כיוון שהניצוצות הקדושות של הבנות עוד היו בארץ השבי. הסיבה שהאבות הקדושים הקפידו שלא להתחתן עם בנות כנען היא בגלל שאין בהם כל נשמה, וזהו מה שאמרה התורה "לא תחיה מהן כל נשמה", שאסור להשאירם בחיים, היות ואין בהם כלל נשמה.

[13] רשב"ם. אוה"ח: עשיו ראה שיעקב הולך לפדן ארם במצוות אביו ולכן לא רדף אחריו יותר לשם.

[14] רש"י.

[15] אונקלוס. בדבר הסיבה שהתורה ציינה שמחלת הייתה אחות נביות, כתב רש"י שהסיבה לכך היא בגלל שישמעאל מת לפני שהספיק לחתן את מחלת ונביות אחיה השיא אותה.כמו"כ חישב רש"י עפי"ז שיעקב התמיד בלימוד התורה בבית המדרש של עבר במשך ארבע עשרה שנה לפני שיצא לחרן, ועליהם לא נענש בגלל שהיה זה לצורך לימוד תורה. רשב"ם כתב שהתורה פשוט ייחסה את מחלת לאחיה הגדול. א"ע כתב שנביות היה הנכבד מבניו של ישמעאל או שהיו לישמעאל מספר נשים.

[16] רש"י. בהסבר עניין שימוש התורה בלשון יציאה הסביר רש"י שטעם הדבר הוא משום שיציאת צדיק מהמקום עושה רושם. הכלי יקר הסביר מדוע אצל אברהם ויצחק לא כתוב לשון יציאה לפי"ז, וכתב שתי סברות הפוכות: או בגלל שלמרות שיעקב השאיר שני צדיקים בבאר שבע, את יצחק ורבקה, בכל זאת יציאתו עשתה רושם, או בגלל שדווקא עצם העובדה שנשארו בעיר באר שבע שני צדיקים, זהו הרושם שנעשה ביציאתו של יעקב, אך אם לא היו שם צדיקים, כולם דווקא היו שמחים שיצא הצדיק מהם. אוה"ח: התורה סיפרה לנו שיעקב יצא לעבר חרן, אך חרן באה לעבר יעקב. הסבר נוסף שכתב אוה"ח הוא שכאשר יצא יעקב מהעיר חרן, שב חרון אפו של עשיו. הכלי יקר כתב שתי פירושים נוספים להסבר ויצא וכתב שהכוונה היא שיעקב יציא מכל וכל ממגורי אביו ואימו, וכן יצא ממחשבת אימו שאמרה שיילך רק ימים מועטים, והוא הלך לזמן רב.

לפי רש"י לאורך הפסוקים, משמע שיעקב יצא ממש מבאר שבע, וכנראה שצריך לומר לשיטתו ששם התברך יעקב. אולם, הרמב"ן בפס' יז' כותב שיעקב התברך בחברון, והוא יצא אל העיר באר שבע לפני שיצא לחרן כדי לבקש רשות לצאת אל חוץ לארץ, כמו שיצחק קיבל שם את רשותו לצאת מהארץ.

[17] רש"י ועיין בשפ"ח. אמנם יש להעיר עד דברי רש"יאלה ממה שכתב בפסוק יז' שיעקב הגיע עד לחרן, אלא שחזר כדי להתפלל בהר המוריה, והגיע עד לבית אל, וה' עקר את הר המוריה והביא את ההר אל יעקב בבית אל, משמע שיעקב כן הגיע לחרן. א"ע הסבר שהתורה כן אומרת שיעקב הגיע אל חרן (ובכך דחה את פירוש רס"ג שהכוונה היא שיעקב יצא כדי ללכת לחרן, כמו פירוש רש"י), אלא שלאחר שהתורה מספרת לנו שיעקב הגיע לחרן, התורה חוזרת כדי לספר לנו מה קרה ליעקב בדרכו לחרן.

[18] רש"י, וכתב פירוש נוסף למילה ויפגע שהוא לשון תפילה, ומכאן למדנו שיעקב תיקן תפילת ערבית. הסיבה שהתורה לא כתבה במפורש לשון תפילה היא כדי ללמד אותנו שהארץ קפצה ליעקב. א"ע: הכוונה היא למקום שידוע עכשיו בזמן כתיבת התורה, עכשיו בזמן כתיבת התורה אנחנו יודעים לאיזה מקום הגיע יעקב. רשב"ם: קרה ליעקב שהגיע אל מקום שמחוץ לעיר לוז. ספורנו: יעקב הגיע אל מקום שלא התכוון לישון שם, והכוונה היא למקום שהיה מתוקן ללינת אורחים. הכלי יקר הסביר מדוע נקרא הר המוריה בלשון מקום סתם, וכתב שהסיבה היא מכיוון שעוד לא הוכר מעלתו, או מכיוון שהכוונה היא שהר המוריה הוא מקומו של עולם, וממנו יוצא השפע אל כל העולם.

[19] אונקלוס. רש"י: היה ראוי להיות כתוב שקודם שקעה השמש ואח"כ שיעקב לן שם, אלא התורה כותבת שהשמש שקעה לו פתאום כדי שיישן שם. אוה"ח: התורה באה לומר שלו לא הייתה שוקעת השמש, היה אברהם ממשיך עד למקום חרן כמצוות הוריו.

[20] א"ע ורשב"ם. ר"י: יעקב לקח כמה מאבני המקום, לפי שהיו מריבות זו עם זו וכל אחת אמרה שעליו יניח צדיק זה את ראשו, ואז עשאן הקב"ה אבן אחת, ולכן כתוב לאחר מכן ויקח את האבן אשר שם מראשותיו בלשון יחיד. ספורנו: יעקב לקח את אחת האבנים שהייתה מוכנה לכך במקום שהיה מתוקן לאורחים לישון.

[21] דעת מקרא.

[22] אונקלוס. רש"י: התורה באה כאן למעט שרק בהר המוריה ישן יעקב, אך ארבע עשרה שנים שלמד תורה בבית עבר לא ישן. כלי יקר: יעקב לא רצה לישון עד שמצא את מקום המקדש.

[23] אונקלוס. בעניין הסולם כתב הא"ע שיש לכך רמזים כמו שאמרו חכמים במדרש שרמזוים כאן ענייני המלכויות (כדברי הרמב"ן) או שיש כאן רמז לנשמה העליונה, והמלאכים הם המחשבות העליונות, או שיש כאן רמז לעניין שתפילתו של יעקב עלתה לשמים והישועה ירדה אל הארץ. בסוף דבריו כתב שפירושים אלה אינם נכונים ושהרמז האמיתי הוא שכל דבר שנעשה בארץ נעשה על ידי ה' והמלאכים שהם שלוחיו.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס. רש"י: מלאכים שליוו את יעקב בארץ, אינם יוצאים לחוץ לארץ ולכן עלו לרקיע, ומלאכי חוץ לארץ ירדו לארץ כדי ללוות את יעקב לחרן, ולכן כתוב קודם שהמלאכים עלו בסולם, למרות שהיה צריך להיות לכאורה כתוב קודם שהמלאכים ירדו מהשמים לארץ על ידי הסולם. לכאורה קשה על כך, שהרי יעקב עוד היה בהר המוריה, ומדוע דווקא כאן עלו מלאכי הארץ לשמים? הרשב"ם כתב שעפ"י הפשט אין לדקדק אם כתוב קודם עולים או יורדים, וממילא קושיתו של רש"י אינה קושיא. רמב"ן: ה' הראה ליעקב שכל מה שנעשה בארץ, נעשה על ידי מלאכים, והמלאכים עושים כל דבר, אפילו הקטן היותר, על ידי ציווי ה', ולאחר קיום הציווי הם צריכים לחזור אל ה', ואומרים לו שקיימו את שליחותו ואז הוא חוזר ושולח אותם אל הארץ כדי לעשות שליחות נוספת. כמו"כ הראה ה' ליעקב שה' בעצמו נמצא בראש הסולם, והוא שמבטיח את ההבטחות ליעקב, כדי לומר שיעקב לא יהיה בידי המלאכים, אלא יהיה נתון תחת השגחתו הישירה של ה'. הסבר נוסף למראה כתב הרמב"ן שהיה זה מעין המראה בברית בין הבתרים שם רמז ה' לאברהם (וכאן ליעקב) על ממשלת ארבעת המלכויות, ומלאכי אלוקים היינו המלכויות. אוה"חף הסיבה שכתוב והנה הוא כדי לומר שבנגיוד לשאר החלומות שיש בהם דברי הבאי, בחלום זה של יעקב לא היה פרט אחד של הבאי ולכל פרט הייתה משמעות.

[26] אונקלוס + רש"י. ההכרח לומר שהיה זה כדי לשמור את יעקב נובע מכך שאם לא כן, הרי מלא כל הארץ כבודו.

[27] רש"י: למרות שאין ה' מייחד שמו על צדיקים בחייהם, מכיוון שעדיין יש אפשרות שהם יחטאו, הרי שבגלל שכהו עיניו של יצחק והוא היה כלוא בבית, הרי שהוא נחשב כמת, ויצר הרע פסק ממנו, ולכן ייחד ה' את שמו עליו.

[28] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לכל ארץ ישראל, וה' קיפל מתחת ליעקב את כל הארץ, ובכך רמז ליעקב שהארץ תהיה נוחה ליכבש לפני בניו. ספורנו: הכוונה היא למחוז בו שוכב יעקב, מחוז הארץ, כל ארץ כנען, תהיה של יעקב. כמו כן כתב הספורנו שמשמעות ההבטחה של ה' כאן הוא שיעקב יהיה נשיא אלוקים בארץ כנען כמו שהיו אברהם ויצחק.

[29] אונקלוס.

[30] א"ע + אונקלוס. רש"י: פירוש המילה ופרצת היינו שתתחזק. רשב"ם: אם תאמר שארץ כנען היא דבר מועט, הרי שאתה תפרוץ לכל כיווני השמים. ספורנו: כוונת ההבטחה היא שלאחר שצאצאיו של יעקב יהיו מושפלים כמו עפר הארץ, יזכה זרעו לפרוץ לכל כיווני השמים שעל הארץ. כלי יקר: הכוונה היא לגלות מצרים שם היו ישראל מבוזים כעפר והם התרבו עד שהיו צריכים להתחלק למחנה שיש לו ארבע רוחות.

[31] אונקלוס. רשב"ם: הכוונה היא ללשון הברכה, כמו הברכת אילן, והכוונה היא שכל משפחות האדמה יתערבבו עם צאצאיו של יעקב.

[32] אונקלוס + רש"י.

[33] אונקלוס.

[34] אונקלוס. ספורנו: פירוש הפסוק הוא שה' לא יעזוב את יעקב לפני שהוא יחזיר את יעקב לארץ כנען. רשב"ם: ה' אמר ליעקב שלא יעזוב אותו בדרכים שם הוא צריך שמירה גדולה יותר, לפני שהוא יחזיר את יעקב לארץ ישראל. רש"י: לך היינו לצרכך, והכוונה היא לא לדברי ה' אל יעקב כאן, אלא לדברים שהבטיח ה' לאברהם, שעכשיו הם מכוונים כנגד יעב.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס.

[37] אונקלוס + רש"י. ספורנו: יעקב אמר שמקום זה הוא מקום מוכן לנבואה, ולו היה יודע על כך, היה מכין את עצמו לנבואה לפני כן. אוה"ח: אם יעקב היה מכין את עצמו לנבואה, היה זוכה להתנבא בהקיץ.

[38] אונקלוס.

[39] אונקלוס.

[40] אונקלוס + רמב"ן. רש"י פירש את הדברים כך: סולם עמד בקרקע של העיר באר שבע, ואמצע השיפוע שלו הגיע אל מקום בית המקדש, וראשו בבית אל. הר המוריה נעקר אל יעקב שהיה באותו הזמן בבית אל, וזהו מה שכתוב ויפגע במקום, וזוהי קפיצת הארץ אליה התכוונת חז"ל. אמנם, יעקב בהתחלה לא שם אל ליבו להתפלל בהר המוריה והגיע עד לחרן. לאחר שהגיע עד לחרן, אמר אפשר שעברתי על מקום בו התפללו אבותיי ואני לא התפללתי בו, התחיל לחזור לכיוון הר המוריה, וכאשר הגיע לעיר בית אל, נעקרה הר המוריה ובאה אליו. הרמב"ן מקשה על דברי רש"י אלה, שהרי לפי רש"י קפיצת הארץ משמע שהר המוריה נעקרה, ואילו הרמב"ן מבין שקפיצת הארץ שנאמרה כאן היינו שיעקב קפץ והגיע למקומו, כמו אצל אליעזר. כמו כן קשה, מדוע שהר המוריה תקפוץ ותגיע ליעקב שנמצא בבית אל, אם יעקב טרח כל כך להגיע כמעט עד להר המוריה והספיק להגיע עד בית אל? כמו"כ קשה שבית אל איננו סוף התחום של ארץ ישראל בצד של חרן, ואם כן, מה עשה שם ראש הסולם, וגם אמצע שיפוע הסולם אינו מורה על דבר. לכן אומר הרמב"ן שיעקב התברך בחברון, והוא יצא אל העיר באר שבע לפני שיצא לחרן כדי לבקש רשות לצאת אל חוץ לארץ, כמו שיצחק קיבל שם את רשותו לצאת מהארץ. הלכך, תחילת הסולם היה בבאר שבע ויעקב אומר שבבאר שבע יש מסוגלות לתפילה, ובית המקדש הוא בית אלוקים, שם היה ראש הסולם. בבוקר, לאחר הנבואה בחלום, יעקב נשא את רגליו והגיע אל חרן, וזוהי קפיצת הדרך האמורה אצלו. את המצבה הקים יעקב בעיר בית אל שהיא כנראה ירושלים (ולא העיר בית אל שנמצאת בסמוך לעי). דעה נוספת שמובאת בחז"ל היא שהסולם הזה היה עומד בבית המקדש וראשו הגיע עד לבית אל, ויעקב הקים את המצבה בהר המוריה ודעה נוספת שמובאת בחז"ל היא שהסולם היה בהר המוריה שם לשם הגיע יעקב. לפי אחת משיטות התנאים שכתב הרמב"ן הכוונה כאן היא למקום המקדש, והמשך הפסוק מורה בכלל על מקום אחר, על באר שבע.

[41] אונקלוס. ספורנו: הסולם מראה שמכאן עולים התפילות אל השמים. לפי אחת מדעות התנאים שכתב הרמב"ן הכוונה היא שבאר שבע הוא שער השמים. כלי יקר: כתוב כאן שלוש פעמים על עניין בית המקדש כנגד שלושת המקדשים שהיו.

[42] אונקלוס.

[43] אונקלוס. רמב"ן: המצבה נעשתה כדי ליצוק עליה שמן לעומת המזבח שנעשה כדי להקריב עליו קרבנות, ובגלל שהכנענים החשיבו יותר את המצבות, אסר ה' על הקמת המצבות בשעת הכניסה לא"י, או שפשוט ה' לא רצה לאסור את הכל ולכן התיר לבנות מזבח שראוי גם להקרבת קרבן וגם לנסך עליו יין.

[44] אונקלוס + רשב"ם.

[45] אונקלוס.

[46] אונקלוס. רשב"ם: בגלל שיעקב שכב במקום בו התגלה אליו ה' שהיה מחוץ לעיר לוז, כל העיר לוז נקראת בשם בית אל.

[47] אונקלוס.

[48] רש"י + רמב"ן בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאין כאן תנאי, אלא כך לשון התורה לומר על העתיד "אם". גם אוה"ח כתב שאין הכוונה לספק, אלא לכאשר. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שאם תסכים גם מידת הדין לדבר. כלי יקר: ה' הבטיח ליעקב על שמירת הגוף, ועכשיו מבקש יעקב על שמירת הנפש.

[49] רש"י.

[50] אונקלוס. רש"י: ה' הבטיח זאת ליעקב כאשר אמר לא אעזבך, ומי שמבקש לחם נקרא עזוב.

[51] רש"י, וכתב שבשלום היינו שלם ללא חטא שלא ילמד מדרכי לבן. ספורנו: הכוונה היא שיעקב יחזור בשלום ללא רוח רעה.

[52] רש"י. רשב"ם: הכוונה היא שה' יסייע בידי יעקב בכל מעשיו. ספורנו: ה' יהיה לדיין לשפוט אותי אם לא אעבוד אותו בכל כוחי. רמב"ן: הכוונה היא לחלק מהנדר שה' יהיה האלוקים של יעקב. כמו"כ כתב הרמב"ן שיש בדבר משום סוד כמו שאמרו חכמים שכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה. כלי יקר: הכוונה היא שיעבוד את ה' מאהבה ולא מיראה.

[53] אונקלוס. א"ע: האבן תהיה מקום קבוע לתפילה, ושם אפריש גם מעשרות. אוה"ח: הכוונה היא לאבן השתיה.

[54] רשב"ם.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב