בראשית פרק לב

ביאור ושננתם לספר בראשית פרק לב' עם חלק מההערות.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ז' אדר תשע"ח

בראשית פרק לב

(א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר לבן קם מוקדם בבוקר,[1] וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו לבן נישק את נכדיו ואת בנותיו,[2] וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם לבן בירך את נכדיו ובנותיו,[3] וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ לבן הלך וחזר למקומו: (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ יעקב הלך לדרכו, להמשיך ללכת לארץ כנען, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים מלאכי ה' פגשו את יעקב כדי לשמור עליו בדרך שהוא הולך בה[4]: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם כאשר יעקב ראה את המלאכים, הוא אמר: מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה המחנה הזה הוא מחנה אלוקים, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם יעקב קרא למקום בו הוא פגש את מלאכי ה' בשם מחניים, על שם מחנה האלוקים שראה שם[5]:

 (ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו יעקב שלח שליחים שילכו לפניו אל עשיו אחיו, כדי לדעת אם עשיו עדיין כועס עליו ורוצה להורגו,[6] אַרְצָה שֵׂעִיר (כשיעקב שלח את השליחים אל עשיו, הוא שלח אותם) אל ארץ שעיר,[7] שְׂדֵה אֱדוֹם יעקב שלח את השליחים למקום מסוים בארץ שעיר בו שוכנים בני אדום. לא כל ארץ שעיר הייתה עדיין שייכת לעשיו, והתורה אומרת שיעקב שלח את השליחים אל חבל הארץ שהיה בשליטתו של עשיו[8]: (ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר יעקב ציווה את השליחים ששלח: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כך תאמרו לעשיו שהוא האדון שלי,[9] כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב (תאמרו לעשיו) כך אמר יעקב שהוא עבדך, עִם לָבָן גַּרְתִּי אני גרתי עם לבן, בגלל שהורי ציוו אותי ללכת אליו, ולא כדי לברוח מפניך (יעקב רצה להסתיר מעשיו שהוא ידע שעשיו רוצה להרוג אותו),[10] וָאֵחַר עַד עָתָּה והתאחרתי עד עכשיו, אני התעכבתי אצל לבן עד עכשיו[11]: (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה יש לי הרבה מאוד שוורים, חמורים, והרבה מאוד צאן ועבדים ושפחות,[12] וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי אני (יעקב) שלחתי אליך (עשיו) שליחים, כדי שיגידו לך שאני בא אליך,[13] לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ הסיבה ששלחתי להודיע לך שאני בא היא כדי שאני אמצא חן בעיניך, ולהראות לך שאני (יעקב) רוצה להתנהג איתך (עשיו) באחווה[14]: (ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב השליחים ששלח יעקב חזרו אליו, לאחר שעשו את שליחותם,[15] לֵאמֹר כך אמרו השליחים בשעה שחזרו ליעקב: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו אנחנו (השליחים) הגענו אל אחיך עשיו, והוא עדיין מתנהג איתך ברשעות ועדיין שונא אותך,[16] וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ ובנוסף לכך שעשיו עדיין שונא אותך, הוא גם יוצא לקראתך כדי להילחם,[17] וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ עשיו יוצא לקראתך כדי להילחם, יחד עם עוד ארבע מאות אנשים: (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד יעקב היה ירא מאוד כששמע את תשובת השליחים,[18] וַיֵּצֶר לוֹ יעקב הצטער מאוד כששמע את תשובת השליחים,[19] וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת יעקב חצה את כל האנשים שהיו איתו, וכן את כל הצאן, הבקר והגמלים שהיו לו, לשני מחנות[20]: (ט) וַיֹּאמֶר כך אמר יעקב בשעה שהוא חצה את המחנות: אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ אם עשיו יבוא ויתקיף את אחד המחנות,[21] וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה המחנה השני יישאר לפליטה על ידי שהוא יספיק בינתיים לברוח[22]: (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יעקב אמר בשעה שהוא התפלל אל ה': אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק האלוקים של אבותיי אברהם ויצחק,[23] יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי (אלוקי אבותיי) שהוא ה' שאמר אליי בחרן: שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ (ה' שאמר לי) תחזור לארצך ולארץ מולדתך, ואני (ה') איטיב לך (יעקב)[24]: (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ אני (יעקב) קטן ולא ראוי לכל החסד והאמת שאתה (ה') עשית איתי שאני עבדך, ולכן אני (יעקב) ירא שמא החטא יגרום לי להימסר בידו של עשיו.[25] (פירוש המילה חסד היא כאשר ראובן עושה טובה לשמעון, בלי ששמעון עשה אי פעם טובה לראובן, ואמת היינו כשראובן עושה טובה לשמעון כתמורה לכך ששמעון עשה לראובן תמורה לפני כן),[26] כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה שהרי כאשר אני (יעקב) עברתי את נהר הירדן בלכתי לחרן, לא היה לי רכוש, אלא היה לי רק מקל,[27] וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת ועכשיו, יש לי כל כך הרבה רכוש ומשפחה גדולה עד שיש לי שני מחנות, ובכך רואים את החסד הגדול שאתה ה' עשית איתי: (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו תציל אותי עכשיו מידי אחי, כלומר, מידי עשיו,[28] כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ (תציל אותי מידו של עשיו) שהרי אני ירא ממנו,[29] פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים שמא יבוא עשיו ויכה אותי על ידי שיכה את האימהות על בניהם. יעקב אומר שהוא חושש שמא יבוא עשיו ויהרוג את האמהות ואת ילדיהן, ובכך יחשב הדבר כאילו שהכה אותו עצמו[30]: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ ואתה ה' אמרת לי, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ (ה' אמרת לי) שאתה (ה') תיטיב עימי (יעקב),[31] וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם (וכן אמרת לי ה') שאתה תשים את צאצאיי כמו החול שעל שפת הים, אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב (אמרת לי שצאצאיי יהיו כמו חול הים) כמו שלא ניתן לספור את גרגירי החול שעל שפת הים, כך לא יהיה ניתן לספור את צאצאיי בגלל שהם יהיו רבים[32]: (יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא באותו לילה, ישן יעקב בתוך המחנה שלו,[33] וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו יעקב לקח חלק ממה שהיה ברשותו כדי להכין מנחה לעשיו אחיו[34]: (טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים בסך הכל לקח יעקב למנחה לעשיו: מאתיים (200) עיזים, עשרים (20) תיישים, מאתיים (200) רחלים, ועשרים (20) איילים[35]: (טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה וכן שלח יעקב לעשיו כמנחה: שלושים (30) גמלים שהן מניקות את בניהן, יחד עם בניהן, ארבעים (40) פרות, עשרה (10) פרים, עשרים (20) אתונות ועשרה (10) חמורים זכרים[36]: (יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ כשיעקב נתן את המנחה ביד עבדיו, הוא שם כל עדר מבהמה של מין מסוים, בנפרד משאר מיני הבהמות, כדי שעשיו יראה שהיחס בין כמות הזכרים לנקבות שבכל עדר הוא יחס ראוי,[37] וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו יעקב אמר לעבדיו: עִבְרוּ לְפָנַי לכו לפניי במרחק מה,[38] וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר ותשאירו מרחק בין כל אחד מהעדרים. יעקב רצה שעל ידי הפרדת העדרים, ייראה הדבר בעיני עשיו כאילו שהמנחה היא גדולה יותר[39]: (יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן יעקב ציווה את עבדו הראשון שהלך אל עשיו, לֵאמֹר כך אמר יעקב בציווי לעבד הראשון: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי כאשר עשיו אחי יפגוש אותך, וּשְׁאֵלְךָ ועשיו אחי ישאל אותך, לֵאמֹר כך ישאל אותך עשיו אחי (שלוש שאלות):[40] 1) לְמִי אַתָּה מי שלח אותך,[41] 2) וְאָנָה תֵלֵךְ ולהיכן אתה הולך, 3) וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ ולמי אתה מביא את המנחה הזאת שנמצאת לפניך[42]: (יט) וְאָמַרְתָּ (יעקב אמר לעבדו הראשון) אתה תאמר לעשיו בתשובתך כך: לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב אני הוא עבדו של עבדך יעקב,[43] מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה וכן תאמרו שאתם הולכים להביא מנחה,[44] לַאדֹנִי לְעֵשָׂו והמנחה הזאת שנמצאת לפניכם היא מנחה לאדוני עשיו, שנשלחה על ידי יעקב,[45] וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ וגם יעקב מגיע אחרינו[46]: (כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי יעקב ציווה גם את עבדו השני וגם את עבדו השלישי לענות כמו שציווה את העבד הראשון לענות לעשיו, גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים וכן ציווה יעקב גם את כל חמשת עבדיו שהלכו אחרי העדרים,[47] לֵאמֹר כך ציווה יעקב את עבדיו: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ כך תאמרו לעשיו כאשר אתם תמצאו אותו (שאתם עבדים של יעקב ושהמנחה היא לעשיו)[48]: (כא) וַאֲמַרְתֶּם אתם תאמרו לעשיו: גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ (תאמרו לעשיו) גם יעקב עבדך הולך אחרינו,[49] כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי (יעקב שלח את המנחה לעשיו) מכיוון שיעקב אמר בליבו, שמא, על ידי שליחת המנחה, אבטל את רוגזו של עשיו,[50] וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו ולאחר שליחת המנחה, אני (יעקב) אראה את פניו (של עשיו),[51] אוּלַי יִשָּׂא פָנָי אולי, לאחר שעשיו יקבל את המנחה, הוא יראה לי סבר פנים יפות[52]: (כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו המנחה ששלח יעקב עברה לפניו,[53] וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה ובאותו הלילה ישן יעקב בתוך המחנה, ולא ישן בתוך האוהל שלו, כיוון שהיה מוכן להילחם[54]: (כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא יעקב קם באותו הלילה, וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו יעקב לקח באותו הלילה את שתי נשותיו, רחל ולאה, וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וכן לקח יעקב באותו הלילה את שתי שפחותיו: בלהה וזלפה, וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וכן לקח יעקב את אחד עשר בניו,[55] וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק יעקב עבר יחד עם כל בני משפחתו במעבר נהר שנקרא נחל יבק[56]: (כד) וַיִּקָּחֵם יעקב לקח את משפחתו,[57] וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל יעקב העביר את משפחתו את נחל יבוק, וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ וכן העביר יעקב את כל הרכוש לגדה השנייה של הנחל[58]: (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ לאחר שכל משפחתו של יעקב עברה את נחל יבוק, יעקב נשאר לבדו. (יעקב שכח פכים קטנים בצד השני של הנחל, ולכן חזר יעקב למקום בו עברו הוא ומשפחתו את הנחל, וכך יצא שיעקב נשאר שם לבדו),[59] וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר היה איש שנאבק עם יעקב עד שהגיע הזמן של עלות השחר (תחילת הבוקר). לפי חז"ל הכוונה היא לשרו של עשיו[60]: (כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ שרו של עשיו ראה שהוא אינו מצליח להכריע את יעקב,[61] וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ שרו של עשיו נגע בכף הירך של יעקב,[62] וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ כף ירכו של יעקב נקעה כאשר שרו של עשיו נאבק עם יעקב. כף ירכו של יעקב יצאה ממקומה בזמן המאבק[63]: (כז) וַיֹּאמֶר שרו של עשיו אמר ליעקב: שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר תיתן לי ללכת, שהרי כבר עלה השחר, כבר הגיע בוקר, ואני צריך לומר שירה לפני ה' ביום,[64] וַיֹּאמֶר יעקב ענה לשרו של עשיו: לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי אני לא אתן לך ללכת אלא אם כן אתה תברך אותי[65]: (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שרו של עשיו שאל את יעקב: מַה שְּׁמֶךָ מהו השם שלך, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יעקב ענה לשרו של עשיו ששמו הוא יעקב: (כט) וַיֹּאמֶר שרו של עשיו אמר ליעקב: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ לא ייאמר יותר ששמך הוא יעקב,[66] כִּי אִם יִשְׂרָאֵל אלא מעתה ייאמר ששמך הוא "ישראל",[67] כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (הסיבה שמעתה ייקרא שמך ישראל היא מכיוון ש-) שאתה נאבקת עם מלאך ה' ועם אנשים (עשיו ולבן) ויכולת להם, הם (מלאך ה', עשיו ולבן) לא הצליחו להכריע אותך[68]: (ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב יעקב שאל את שרו של עשיו, וַיֹּאמֶר כך אמר יעקב בשאלתו לשרו של עשיו: הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ תאמר לי עכשיו מהו השם שלך,[69] וַיֹּאמֶר שרו של עשיו ענה ליעקב: לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי מדוע אתה רוצה לדעת את שמי, הרי אין לנו (המלאכים) שם קבוע, אלא בכל פעם שה' מטיל עלינו שליחות חדשה, משתנה השם שלנו,[70] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם שרו של עשיו בירך את יעקב במקום בו נאבקו[71]: (לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל יעקב קרא את שם המקום בו נאבק עם המלאך בשם "פניאל",[72] כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים (הסיבה שיעקב קרא למקום זה בשם פניאל היא מכיוון שהוא אמר) ראיתי מלאך ה' פנים אל פנים, ונאבקתי עימו,[73] וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי ובכל זאת הצלחתי להציל את נפשי: (לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל כאשר יעקב עבר את פנואל, השמש זרחה וכבר הגיע בוקר,[74] וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ כאשר השמש זרחה, יעקב היה צולע על הירך שלו, יעקב היה צולע בגלל הירך שלו, שהרי שרו של עשיו גרם לנקע בירכו של יעקב[75]: (לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה לאות זיכרון על גבורתו של יעקב ועל הנס שנעשה לו במאבק עם המלאך, לא אוכלים בני ישראל עד היום את גיד הנשה (אחד הגידים שנמצאים בסמוך לירך),[76] כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה (הסיבה שאסור לאכול את גיד הנשה היא מכיוון ש-) כשהמלאך נגע בכף ירכו של יעקב, הוא נגע בגיד הנשה:

 

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס + א"ע.

[3] ספורנו: כאשר אב מברך את צאצאיו, ראויה הברכה לחול יותר ממה שהיא ראויה לחול אם זר מברך אותם.

[4] א"ע. רש"י: היו אלה מלאכי א"י, שבאו ללוותו לארץ, ומדברים אלה אנו למדים שמלאכי א"י יכולים לצאת מא"י לחו"ל, כל עוד מטרתם היא ללוות את הנכנס לא"י. רמב"ן: מראה המלאכים היה כדי להודיע ליעקב שיש איתו יותר ממה שיש עם עשיו.

[5] אונקלוס. רש"י כתב שמנויים היינו שהיו כאן שתי מחנות של מלאכים, מחנה אחד של מלאכי חו"ל, ומחנה אחד של מלאכי א"י. רמב"ן כתב שהכפילות היא כדרך השמות או שהכוונה היא למחנה אחד של מלאכי ה' ומחנה אחד של שליחים של בשר ודם.

[6] אונקלוס + ספורנו. רש"י: היו אלה מלאכים של ממש. א"ע: היו אלה שליחים, אנשים רגילים מעבדיו של יעקב. כמו"כ הסבר הא"ע ששעיר חוצצת בין חרן לארץ ישראל, ובכך חולק על רס"ג שסובר ששעיר היא דרומית יותר. רמב"ן: יעקב היה מוכרח לעבור דרך ארצו של עשיו כדי להגיע חזרה אל המקום בא"י שהיה נמצא בו יצחק, ולכן היה צריך לדעת אם עשיו עדיין כועס עליו. כמו"כ, הסביר הרמב"ן שהפרשה הזאת נכתבה כדי להודע שה' הציל את יעקב, ושיעקב עצמו לא בטח בצדקתו שה' יעזור לו. כמו"כ כתב הרמב"ן שיש בפרשה זו רמז שכל מה שאירע ליעקב עם עשיו, יארע לנו תמיד עם בני עשיו, ולכן יש תמיד להתכונן לשלושה דברים: תפילה, דורון ומלחמה. בסוף דבריו בפס' ד' כתב ששליחת המלאכים של יעקב מרמזת לכך שאנחנו נגרום בעצמנו לנפילתנו בידי הרומאים על ידי שחלק מהיהודים בגדו והלשינו לרומאים. אוה"ח: הפסוק מסביר מה היה הצורך של יעקב לשלוח מלאכים של ממש, וכתב שהיה זה משום שהיה צריך לשלוח את המלאכים לפניו, כלומר, מצד שלא היה ניתן לעשות את השליחות על ידי בני אדם, שהרי עשיו היה אדם חשוב. עוד כתב שהסיבה שיעקב שלח את השליחים היא מצד היותו של עשיו "אחיו". כמו"כ כתב שיש לחלק את דברי שליחותם לשתי אפשרויות "אל עשיו", במקרה והוא עדיין שונא את יעקב, ו"אחיו" למקרה שכבר אינו שונא את יעקב, ועל השליחים היה מוטל לברר את הדבר. עוד כתב שיעקב שלח מלאכים של ממש מכיוון שהם יכולים למהר ולהגיע לפני עשיו, כאשר עשיו עדיין לא הספיק לצאת אל יעקב.

[7] רש"י.

[8] דעת מקרא + ספורנו.

[9] אונקלוס. לפי אונקלוס יוצא שיעקב אמר לשליחים ששלח שעשיו הוא האדון שלו. א"ע כתב שהסיבה לכך היא מכיוון שיעקב רצה שהשליחים ששלח יידעו שעשיו הוא האדון שלהם והם ידברו עם עשיו בכבוד. רמב"ן כתב הסבר נוסף, שיעקב אמר לשליחים שהם יאמרו לעשיו שעשיו הוא האדון שלו, אך אין הכוונה שיעקב אמר לשליחיו ממש שעשיו הוא אדונו. כמו"כ הסביר הרמב"ן שהסיבה שיעקב כיבד את עשיו היא מכיוון שעשיו הוא האח הבכור שלו, ודרך האח הצעיר יותר לכבד את אחיו הבכור, וכאשר יעקב לקח את הבכורה מעשיו, שנא עשיו את יעקב על כך, ועכשיו יעקב הראה לעשיו שאין הוא מחשיב את עניין הבכורה.

[10] אונקלוס + רשב"ם. רש"י: לא נהייתי שר וחשוב, אלא הייתי גר, ולכן לא כדאי לך לשנוא אותי על ברכת אבינו, שהרי הברכה לא התקיימה (היות והשוורים אינם נחשבים לא מטל השמים ולא משמני הארץ). הסבר נוסף שכתב הוא שגרתי בגימטריה היינו תרי"ג, ויעקב אמר לעשיו שבמשך השנים בהם הוא ישב אצל לבן, הוא שמר על תרי"ג מצוות ולא התקלקל מלבן. אוה"ח: הסיבה שיעקב אמר לעשיו שהוא גר אצל לבן היא מכיוון שכך דרך האחים לספר זה לזה מה עבר על כל אחד מהם, ויעקב רצה להראות לעשיו שהם אחים רגילים המדברים אחד עם השני. הסבר נוסף שכתב אוה"ח הוא שיעקב אמר שאין ראוי להרחיק אותו, שהרי הוא היה גר אצל לבן, למרות שלבן היה רמאי והם עדיין הסתדרו ביניהם, כך יעקב יכול להסתדר עם עשיו.

[11] רשב"ם. ספורנו: יעקב אמר שהוא התעכב עד עתה ולכן לא היה יכול להשתחוות בפני עשיו עד עכשיו.

[12] אונקלוס. בהסבר אמירת שור בלשון יחיד כתב רש"י שכך דרכו של עולם לקרוא להרבה שוורים במילה שור, ואילו א"ע כתב שזהו השם הכולל של כל המין של השוורים.

[13] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שיעקב שלח לעשיו לומר לו שיש לו הרבה רכוש ושהוא ישלח אליו דורון מהרכוש. א"ע: יעקב אמר שיעשה ככל מה שעשיו רוצה שהוא יעשה. ספורנו: יעקב אמר לעשיו שוודאי לו שישמח כשיידע שיש לו הרבה רכוש.

[14] רש"י.

[15] רמב"ן, אלא שהתורה לא סיפרה את דבר השליחות, כיוון שאין בדבר צורך. כמו"כ, בהמשך הדברים כתב הרמב"ן שהשלוחים אפילו לא הגיעו אל עשיו, ועשיו לא קיבל את פניהם, אלא השליחים חקרו את מחנהו של עשיו כדי לברר מה מתכוון עשיו לעשות וענו לו שעשיו מתכוון לצאת נגד יעקב למלחמה.

[16] אונקלוס + רש"י. רש"י: השליחים אמרו ליעקב שהוא אמר עליו שהוא אחיו, אך עשיו עודנו מתנהג ברשעות ועדיין שונא אותך. רשב"ם: הפשט אומר שעשיו קיבל את דבריו של יעקב ושמח על דבריו של יעקב ויוצא לקראת יעקב יחד עם ארבע מאות איש כדי לכבדו. אוה"ח: השליחים אמרו שהם הלכו אל עשיו, ואמנם עשיו מראה כאילו שהוא אוהב את יעקב, אך הוא באמת שונא את יעקב. הסבר נוסף שכתב הוא שהשליחים עצמם אמרו לעשיו מצד אחד שיעקב הוא עבדו, ומצד שני הם הפחידו את עשיו בדברים קשים שלא יעיז להילחם עם יעקב. כלי יקר: השליחים ניסו לומר לעשיו שהוא אינו אחיו אלא עבדו, אך עשיו ענה להם שהוא אחיו ושהברכות התקיימו, ובכך הראה שהוא עדיים שונא את יעקב.

[17] ספורנו. רמב"ן: בנוסף שעשיו לא ענה לנו, הרי שאנחנו יודעים שהוא הולך להתקיף אותך. אלא שאחרי שיעקב השתחווה לפני עשיו, עשיו שינה את גישתו ליעקב.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס. רש"י: וירא שמא יהרג, ויצר, שמא הוא עצמו יהרוג את עשיו. רשב"ם: למרות שהשלוחים ענו ליעקב שעשיו יוצא אליו כדי לכבדו, יעקב פחד שמא השלוחים טועים בדבריהם. כלי יקר: ויצר ליעקב על מיתתו של יצחק, כיוון שחשב שאם עשיו יוצא לקראתו, הרי שסימן הדבר שיצחק כבר מת, כמו שאמר עשיו שהוא יהרוג את יעקב לאחר מיתתו של יצחק.

[20] אונקלוס.

[21] רש"י.

[22] א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכעסו של עשיו יישכח לאחר שיכה את המחנה האחת. בפירושו השלישי כתב שה' יציל את המחנה השני. רש"י כתב שיעקב התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, תפילה ומלחמה, וכתב שאם עשיו יכה מחנה אחת, המחנה השני יתקיף אותו וינצח אותו ויישאר לפליטה בעל כרחו של עשיו, וכוונת דבריו היא שה' הבטיח ליעקב שהוא עתיד להינצל ושה' יהיה עימו. הא"ע כתב על כך שדבריו של רש"י הם על דרך דרש, ולמרות שה' אמר ליעקב שזרעו יהיה כמו עפר הארץ, הרי שיעקב לא ידע אם הכוונה היא לצאצאים שלו שחיים עכשיו או שמא יעקב עתיד להוליד צאצאים נוספים, שהרי הנביא אינו יודע דבר אם ה' לא אומר לו זאת, כמו שלא ידע יעקב שיוסף חי, וממילא היה ה' יכול לקיים את הבטחתו ליעקב על ידי שרק יעקב לבדו יינצל. הסבר נוסף שכתב הא"ע לחששו של יעקב הוא שמא יעקב חטא, ובגלל זה לא יזכה להינצל (וכך כתב גם רש"י בפס' יא'). רמב"ן: אולי המחנה האחת תינצל. וכתב גם כן שדבר זה הוא ג"כ רמז לעתיד שזרעו של עשיו לא יצליח להשמיד את כל זרע ישראל, אלא רק יוכל להציק לישראל ולהרוג חלק מהם. כמו כן, בפסוק יג' דחה הרמב"ן את פירושו של הא"ע שיעקב חשש מכיוון שה' היהי כול לקיים את הבטחתו גם על ידי צאצאים אחרים, שהרי יעקב אומר לה' שאמר שייטיב עימו, משמע שיעקב הבין שה' יקיים את הבטחתו בצאצאים אלה. כמו כן, לו היו בניו של יעקב נהרגים, לא היה זה השמירה שהבטיח לו ה' בדרך כשהוא חוזר לארץ כנען. רשב"ם כתב (בפס' יא) שיעקב חשש למרות הבטחתו של ה' מכיוון שה' עשה עם יעקב כל כך הרבה חסדים, ויעקב עדיין לא שילם את נדרו. רמב"ן הסביר אחרת את עניין קטונתי וכתב שגם לאחר שה' עשה עם יעקב הרבה חסדים, ה' הבטיח לו שישמר עליו, ולכן לא היה ראוי לחשוש שמא יגרום החטא, אלא יעקב אמר שהוא לא ראוי בכלל שה' יבטיח לו שיעשה איתו חסדים.

[23] רש"י: הסיבה שיעקב השתמש כאן בלשון אלוקי יצחק למרות שבעבר לא רצה להשתמש בלשון זו היא מכיוון שיעקב בעצם הזכיר לה' את הבטחתו בשעה שיצא מבאר שבע, שם השתמש ה' גם כן בשם אלוקי יצחק בהתגלותו אל יעקב. ספורנו: יעקב הקדים לכך את שבחי המקום וחסדיו כמו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בתחילת תפילת העמידה.

[24] אונקלוס.

[25] רש"י.

[26]את הביאור על חסד ואמת לקחנו מפירוש מצודות ביהושע פרק ב' פס' יב'. רש"י כאן פירש לגבי אמיתו שהכוונה היא שה' קיים את אמיתת דבריו ליעקב שהבטיח שישמור אותו. רמב"ן בשם האונקלוס פירש שהחסד היינו ההצלה שה' הציל אותו והאמת היינו שזכה יעקב לכל המחנה הזה. בשם עצמו פירש הרמב"ן שהחסדים עצמם כאשר הם קיימים נקראים אמת, מלשון אמנה. אוה"ח: כמו שכאשר אדם עושה חסד לאדם שאינו יכול לקבל ממנו טובה חזרה, הרי שנקרא זה אמת, כך כשה' עושה חסד עם האדם, נקרא זה אמת, היות והאדם אינו יכול להחזיר חסד לה'. בפירוש נוסף כתב שהחסד היינו כל הרכוש שה' הביא ליעקב והאמת היינו שהוא לא נתן ללבן לגזול את יעקב. בהמשך דבריו כתב אוה"ח שלפעמים אדם נגזל, וה' מחזיר לו ממקום אחר, אך אותו אדם מצטער, היות והוא חושב שהיה זוכה ביותר כסף לו לא היה נגזל, וכאן ה' נתן ליעקב את מה שלבן גזל ממנו מרכושו של לבן עצמו. ספורנו: האמת הוא קיום ההבטחות שהבטיח ה' לאבותיו של יעקב.

[27] רש"י בפירוש עפ"י הפשט. בפירוש עפ"י הדרש כתב שהכוונה היא שעל ידי הכאה במקל, נבקע הירדן וכך היה יכול יעקב לעבור בהם.

[28] אונקלוס. רש"י: תציל אותי מידי אחי שאינו מתנהג איתי כמו אח, אלא מתנהג איתי כמו עשיו הרשע. אוה"ח: היו ליעקב שתי סיבות לפחד מעשיו: מצד זכותו של יצחק (בפסוק, הדבר בא לידי ביטוי במילה אחי) ומצד חוזקו של עשיו (המבוטא בפסוק בלשון עשיו). בפירוש נוסף כתב שיעקב אמר שה' יציל אותו, בין אם עשיו יתנהג עימו ברמאות ויראה כאילו שהוא אוהב את יעקב (מיד אחי) ובין אם מלכתחילה יצהיר עשיו על כוונתו לתקוף את יעקב (מיד עשיו). בהסברו האחרון כתב אוה"ח שהכוונה היא שיש שתי רשעויות בעשיו: מצד שהוא מבקש להרוג את אחיו ומצד מעשיו המוכרים כעשיו הרשע.

[29] אונקלוס.

[30] אונקלוס + רמב"ן.

[31] אונקלוס. רש"י: הכפל בא לומר שה' ייטיב לו בזכותו ובזכות אבותיו. רשב"ם: יעקב אמר לה' שלמרות שאינו מחוייב לקיים הבטחתו, שהרי יעקב עוד לא קיים את נדרו, בכל זאת עדיף שה' יקיים את הבטחתו היות וכך יראו כולם שה' מקיים את הבטחותיו (מעין מה שהתפלל משה על בנ"י במדבר). ספורנו: ראוי שתציל אותי למרות שאינני ראוי למען שמך. רמב"ן: יעקב אמר לה' שאם הוא קיים את חסדיו האחרים, כל שכן שראוי שיקיים את חסדו להציל אותו.

[32] אונקלוס. רש"י: הכוונה היא לאמריה "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך", כאשר הכוונה היא שה' יקיים את הבטחתו שהבטיח לאברהם, ולאברהם ה' אמר שישים את זרעו כחול הים אשר לא ייספר מרוב.

[33] אונקלוס + דעת מקרא.

[34] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לדברים שאדם נושא בצרור בידו כמו אבנים טובות ובפירושו השלישי כתב שהכוונה היא לחולין, שמכל הדברים הפריש יעקב משער לפני כן.

[35] רש"י: הנקבות צריכות פחות זכרים.

[36] רש"י. בפירושו השני לגבי גמלים מיניקות כתב שהכוונה היא לזכרים שבאו יחד עם הנקבות.

[37] רש"י + ספורנו.

[38] רש"י.

[39] רש"י. רשב"ם: כך הוא דרך כבוד. ספורנו: כדי שלא יקפצו הבהמות מעדר לעדר, וכך יהיה ערבוב בין הבהמות, ועשיו לא יראה את החכמה שבמנחה. רמב"ן: יש בכך רמז לעתיד שהצרות לא יבואו בבת אחת.

[40] אוה"ח: מילת לאמר באה לומר שגם אם עשיו לא ישאל בדיוק בלשון זו, אלא רק במשמעות הזו, וגם אם ישאל אדם אחר על המנחה, העבד צריך לענות לו כך.

[41] רש"י. רשב"ם: למי אתה עבד.

[42] רש"י.

[43] רש"י. ספורנו: יקב ציווה את עבדו להראות שאינו מכיר את עשיו, כדי שעשיו לא יחשוב שיעקב שלח לו את המנחה מחמת היראה.

[44] אוה"ח.

[45] רש"י.

[46] רש"י. רשב"ם: בדברים אלה רצה יעקב להטעות את עשיו ולברוח מכיוון אחר, כדי שלא יצטרך לפגוש את עשיו, ובאותו הלילה יעקב קם כיוון שהוא התכון לברוח.

[47] א"ע.

[48] אונקלוס.

[49] כלי יקר: הסיבה שדברים אלה נאמרו בנפרד ממה שכתוב בפסוק הקודם שם כתוב "כדבר הזה ..." היא מכיוון שיעקב אמר לעבדיו שגם אל עשיו לא ישאל אותם דבר, הם יאמרו לו שיעקב מגיע מאחריהם, כדי שלא ייצא שהכת הראשונה שיקרה ליעקב. ספורנו: לכל אחד מעבדיו אמר יעקב לומר לעשיו דבר מיוחד לאותו עבד, אך לכולם אמר לומר לעשיו שהוא מגיע אחריהם.

[50] רשב"ם + רש"י. לפי"ז יוצא שיעקב אמר את הדברים בלבו שהוא רוצה לכפר את פניו של עשיו, ומשה אמר כאן את כוונתו של יעקב בשליחת המנחה. הרמב"ן מקשה על פירוש זה ואומר שברור הדבר שזו הייתה מחשבתו של יעקב בשליחת המנחה, ולא היה שום צורך לומר זאת, וכן לדבריהם היה ראוי לומר את מחשבתו של יעקב מיד כשמסופר על סיפור שליחת המנחה. לכן כתב הרמב"ן שהעבדים היו צריכים לומר לעשיו שיעקב שלח לו את המנחה כדי לכפר את פניו, ואין הכוונה באכפרה פניו לביטול הרוגז, אלא הכוונה היא מלשון לכבד את פניו.

[51] אונקלוס. ספורנו: הכוונה היא שהסיבה שיעקב, בנוסף לשליחת המנחה, גם אמר לכל אחד מעבדיו מה לומר לעשיו היא כדי שיתכפרו פניו.

[52] תרגום יונתן.

[53] רש"י עפ"י הפשט. עפ"י הדרש כתב שהכוונה היא שגם יעקב היה שרוי בצער על שהיה צריך לעשות את כל זה. ספורנו: הכוונה היא שיעקב וידא שכל המנחה עוברת לפי הסדר הנכון.

[54] אונקלוס + רמב"ן.

[55] אונקלוס, ולפירושו אין קשה מכך שהכתוב לא סיפר על דינה, כיוון שהתורה רק דיברה על בניו הזכרים של יעקב. רש"י: את דינה שם יעקב בתיבה כדי שלא ייתן בה עשיו את עיניו, ועל כך נענש יעקב, שמא אם דינה הייתה נישאת לעשיו, עשיו היה חוזר למוטב.

[56] רש"י. לפי הא"ע והרמב"ן, הכוונה היא שכאן מסופר על כך שיעקב עצמו עבר את נחל יבוק כדי לבדוק אם המים ימנעו מכולם לעבור שם, ולאחר מכן חזר יעקב כדי לקחת את משפחתו ולהעבירם את הנחל.

[57] אונקלוס.

[58] רש"י. ספורנו: הכוונה היא שיעקב ציווה על כולם לעבור לפניו.

[59] רש"י. ספורנו: לאחר שיעקב וידא שכולם הלכו לפניו, הוא נשאר לבדו.

[60] רש"י, וכתב מספר אפשרויות לפרש את המילה ויאבק: א. מלשון שהיו מעלים אבק ברגליהם. ב. מלשון קשירה, שהרי שני אנשים שרבים אחד עם השני, מחבקים זה את זה כדי להפיל אחד את השני, מעין קשירה. כמו"כ כתב רש"י בשם חז"ל שהכוונה היא לשרו של עשיו. רשב"ם: המלאך נאבק עם יעקב כדי שלא יוכל לברוח, וכך יראה יעקב את קיום דבר ה' שאמר שעשיו לא יוכל להזיק לו. כלי יקר: הכוונה היא ליצר הרע שמצא מקום לפתות את יעקב, לאחר שיעקב החשיב יותר מידי את הרכוש, ולאחר שהגיע עלות השחר, התייאש היצר מהכשלת יעקב.

[61] אונקלוס. ספורנו: הסיבה ששרו של עשיו לא היה יכול להכריע את יעקב היא בגלל שיעקב היה תמיד דבק בה'.

[62] אונקלוס. ספורנו: שרו של עשיו אמר ליעקב את החטאים שבהם עתידים בניו לחטוא, ולכן, לרגע סרה דבקותו של יעקב מה' בחושבו על כך, ובזמן הזה הצליח המלאך לפגוע בכף ירכו של יעקב. רמב"ן: מלכתחילה, זה היה המנדט של המלאך, רק לפגוע בכף ירכו של יעקב. רשב"ם בפס' כט' כתב שהמלאך היה יכול לפגוע בכף ירכו של יעקב מפני שיעקב רצה לברוח, וכך הוא עונשם של המנסים לברוח מקיום דבר ה', כמו יונה הנביא.

[63] רש"י.

[64] רש"י. רשב"ם: עכשיו שעלה השחר, צריך אתה להמשיך בדרכך.

[65] אונקלוס. רש"י: דרישתו של יעקב הייתה ששרו של עשיו יודה לו על הברכות. רשב"ם: הברכה היא שהוא לא יוזק בדרך. אוה"ח: הברכה היא שלא יהיה לו נזק מנקיעת רגלו וכן בגלל שיעקב הכיר שהעומד לפניו הוא מלאך, השתדל יעקב לברך אותו. ספורנו: יעקב היה יכול להימנע מלשלח את המלאך, כיוון שצדיקים גדולים יותר ממלאכים.

[66] אונקלוס. רש"י: כוונת דברי המלאך היא שלא יאמרו יותר שהברכות באו אליו בעקבה ובמרמה, אלא הברכות באו בשררה וגילוי פנים, ובעתיד יתגלה אליו ה' בבית אל ויחליף את שמו של יעקב לישראל, ושם יהיה המלאך ויודה ליעקב על הברכות.

[67] אונקלוס.

[68] תרגום יונתן. רשב"ם: שרית מלשון עשייה. ספורנו: מלשון פיקוד ושררה. א"ע בפרק לג' פסוק י' כתב שהכוונה היא שיעקב נחשב לשר יחד עם המלאכים ועם בני האדם החשובים.

[69] אונקלוס. אוה"ח: יעקב ידע שאין למלאכים שם קבוע, אלא הוא רצה לדעת מהו שמו של המלאך בשליחות זו.

[70] רש"י. אוה"ח: המלאך אמר ליעקב שאין שום סיבה שישאל לשמו. רמב"ן: המלאך אמר ליעקב שאין שום תועלת בידיעת שמו, היות ורק כאשר מתפללים אל ה' זוכים לתשועה, ולכן יש לפנות אל ה' ולא אל המלאכים. ספורנו: לא ניתן לבטא בשם את מהותנו.

[71] אונקלוס. רש"י: יעקב לא רצה להמתין עד שיגיע לבית אל כדי שהמלאך יודה לו על הברכות, אלא הכריח את המלאך להודות לו על הברכות כבר עתה.

[72] אונקלוס.

[73] אונקלוס + אוה"ח. הסיבה שהוספנו בביאור את עניין המאבק הוא משום שיעקב הרי ראה מלאכים לפני כן ולא עשה שום דבר בעקבות זאת.

[74] רש"י עפ"י הפשט. עפ"י הדרש הכוונה היא שהשמש זרחה בשביל יעקב, כדי לרפא אותו מצליעתו, והשעות שהשמש מיהרה לשקוע כשיעקב יצא מבאר שבע, כדי שהוא יתפלל בהר המוריה, חזרה השמש לזרוח מהר עכשיו כדי לרפא אותו. א"ע בפרק לג' פסוק י': הכוונה היא שהשמש זרחה במקום בנקודת הזמן בו היה יעקב, שהרי בכל מקום בעולם יש נקודת זמן שונה.

[75] רש"י. רשב"ם: עד לזריחת השמש, לא היה יעקב צולע על ירכו, ורק עכשיו התחיל לצלוע.

[76] רשב"ם, ונחלקו המפרשים עם האיסור נהג כבר בזמנו של יעקב או רק לאחר מתן תורה זכר למאבקו של יעקב עם המלאך. ספורנו: איסור אכילת הגיד הוא כדי להראות שנזק זה אינו נחשב אצלנו לדבר מהותי.

משלי פרק יז

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יז. אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק טז

פירוש אוצר המקרא לספר משלי פרק טז. אוצר המקרא הוא קיצור ש מפעל אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק טו

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק טו. אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

משלי פרק יד

ביאור אוצר המקרא לספר משלי פרק יד אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך