דברים פרק טו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק טו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יב' אדר תשע"ח

דברים פרק טו

(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה בסוף כל שבע שנים, עליך לעשות את שנת השמיטה. בפסוקים אלה התורה מצווה על שמיטת כספים (ולא על שמיטת קרקעות)[1]: (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה אלה הם הדינים של שמיטת כספים: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ כל בעל חוב ישמוט את ידו מלגבות את החוב שחברו חייב לו, כל בעל חוב ימחל ללווה על החוב שלו,[2] לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו המלווה לא יתבע את חובו מהלווה,[3] כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיקֹוָק (המלווה לא יתבע את חובו מהלווה) כיוון שהגיע זמן השמיטה,  זמן מחילת ההלוואה, על פי ציווי ה'[4]: (ג) אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ יש מצווה לתבוע מהגוי את החוב, היות ושמיטה אינה משמיטה חובות של גויים[5] וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ אבל חוב שהלווית לאחיך, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ תשמיט, תבטל אותו: (ד) אֶפֶס רק,[6] כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן לא יהיה בך אביון. אביון הוא  יותר מסכן מעני רגיל (לא יהיו אביונים כשתשמע בקול ה'),[7] כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ (לא יהיה בך אביון) כיוון שה' יברך אותך בארץ שהוא נותן לך לרשת אותה, בארץ ישראל: (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לא יהיו בך אביונים רק אם תקיים את כל מצוות ה' עליהן אני (משה) מצווה אותך היום[8]: (ו) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ מכיוון שה' יברך אותך כמו שאמר שיעשה לך, וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים אתה תלווה להרבה גויים,[9] וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט אתה עצמך לא תזדקק ללוות מגויים אחרים, היות וה' יברך אותך, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ אתה תזכה למשול על עמים אחרים ואילו אף עם אחר לא ימשול בך: (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ[10] בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אם יהיה אביון מאחד מאחיך מבני ישראל, באחת מעריך שבארץ ישראל, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ אל תתאמץ שלא לרחם על האביון,[11] וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וכן אל תסגור את ידך מלתת לאחיך העני[12]: (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ אלא תפתח את ידך ותתן לאביון כדי מחסורו,[13] וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ אם האביון אינו רוצה כסף במתנה – תלווה לו כסף,[14] דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ תלווה לאביון מספיק כסף שיספיק לו לכל מה שהוא צריך: (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר תיזהר, פן יהיה בליבך דבר של רשע, פן תחשוב בליבך מחשבה רעה,[15] קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן (אתה תחשוב בליבך) ששנת השמיטה מתקרבת, ועינך תהיה רעה באביון שהוא מישראל,[16] וְלֹא תִתֵּן לוֹ ולכן לא תלווה לאביון, מחשש שהכספים שתלווה לו ישמטו והוא לא יצטרך להחזיר לך את ההלוואה, וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק לאחר שלא תלווה לאביון כסף, האביון יתלונן עליך אל ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא אתה תחטא בכך שלא הלווית כסף לאביון, (ואפילו אם הוא לא קרא אל ה' כדי להתלונן עליך)[17]: (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ עליך להלוות לאביון כסף, ואסור שתהיה עצוב בשעה שתלווה לו, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ בזכות שלא תימנע מלהלוות לעני כסף בפתח שנת השמיטה, ה' יברך אותך בכל מעשיך: (יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר מפני שתמיד יהיו אביונים בארץ, אני מצווה אותך ואומר לך,[18]  פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ תפתח את ידך כדי להלוות לעניים ולאביונים שבישראל: (יב) כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה אם בית דין ימכרו לך לעבד או לאמה אדם מישראל (כגון שאדם מישראל גנב כסף ולא היה לו כסף לשלם כדי להחזיר את הגניבה, ובית דין מכרו את הגנב לעבד),[19] וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ אחיך שנמכר לך לעבד, יעבוד אצלך במשך שש שנים, ובשנה השביעית תשחרר את העבד לחופשי: (יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם כאשר תשלח את העבד לחופשי, אסור לך לשלח אותו ללא כלום, אלא עליך לתת לו "מענק שחרור" כפי שמפורט בפסוקים הבאים. מצווה זו נקראת מצוות "הענקה": (יד) הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ תפריש לעבד המשתחרר מעט מהצאן שלך, מהגורן שלך ומהיקב שלך,[20] אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ וכן תפריש לעבד מכל דבר אחר בו בירך אותך ה' (חז"ל למדו מהו שיעור ההענקה)[21]: (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם תזכור שאתה היית עבד במצרים (ואת הקושי שבשעבוד), ולכן אני מצווה אותך להעניק לעבד את מענק השחרור כאשר הוא משתחרר ממך: (טז) וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ אם יאמר לך העבד, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ אינני רוצה להשתחרר ממך, כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ (הסיבה שהעבד אינו רוצה להשתחרר היא) מכיוון שהעבד אוהב אותך ואת משפחתך וטוב לו אצלך: (יז) וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת (אם העבד אינו רוצה להשתחרר ממך לאחר שבע שנים) עליך לקחת מרצע ולנקוב חור באזנו של העבד, עד שהמרצע ייצא מצידה השני של אוזן העבד ויתקע בדלת, וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם (לאחר הרציעה) העבד ימשיך לעבוד אותך עד היובל,[22] וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן וכן עליך להעניק לאמתך בשעה שהיא משתחררת. גם באמה יש לקיים מצוות הענקה[23]: (יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ התורה מצווה שמצוות הענקה לא תהיה קשה לנו, ושהנתינה לעבד לא תהיה רעה בעינינו,[24] כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים (מצוות הענקה לא תהיה קשה בעיניך) מכיוון שהעבד עבד אצלך כפול מהשכיר. שכיר מוכר עצמו לשלש שנים ואילו העבד עבד אצלך שש שנים, ולכן מגיע לו שתעניק לו בשעה שהוא משתחרר,[25] וּבֵרַכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בזכות קיום מצוות הענקה, ה' יברך אותך בכל מעשי ידיך: (יט) כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עליך להקדיש לה' כל בכור שנולד מהבהמות הטהורות שלך, לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אסור לך לעבוד בשדה עם בכורות צאנך, ואסור לך לגזוז את הצמר של הבכור שנולד לך מהצאן: (כ) לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ הכוהנים אוכלים את בשר הבכור לפני ה' (התורה תסביר מהו לפני ה' בהמשך הפסוק),[26] שָׁנָה בְשָׁנָה אסור שמלידת הבכור תעבור יותר משנה בלי לתת אותו לכהן,[27] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אַתָּה וּבֵיתֶךָ (התורה כאן מסבירה מהו "לפני ה' תאכלנו" שהיא ציוותה את הכהנים לאכול שם את בשר הבכור, וכתבה ש-) הכוונה ב"לפני ה'"  היא שעל הכהנים לאכול את בשר הבכור בירושלים יחד עם משפחתכם (של הכהנים): (כא) וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם אם בבכור הבהמה הטהורה יהיה מום, כך שלא ניתן להקריבו כקרבן לפני ה', (והתורה מונה מספר מומים), פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר אם הבהמה שנולדה כבכור נולדה חיגרת או עיורת, כֹּל מוּם רָע או שבבהמה יש מום שהוא גלוי והוא מום קבוע, לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אסור לך להקריב לה' בכור של בהמה שיש בו מום: (כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל (דינו של בכור שיש בו מום הוא כבשר רגיל של בהמות) מותר לך (לכל אדם ואפילו אינו כהן) לאכול את בשר הבכור שיש בו מום בכל אחת מעריך (ואינך צריך להעלותו לירושלים) וכן מותר גם לטמאים לאכול את בשר הבכור שיש בו מום, היות ודינו של הבכור שיש בו מום הוא כבשר חולין, כמו הצבי והאיל שאין מקריבים מהם קרבנות לה': (כג) רַק האיסור היחיד שנשאר בעינו בבשר בכור שיש בו מום הוא, אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם אסור לך לאכול את דם הבכור שיש בו מום, אלא יש לשפוך את הדם על הארץ:

 

[1] אונקלוס. א"ע: מדובר על התחלת השנה השביעית. לשיטתן – "מקץ" הוא מלשון קצה, והדבר יכול להיות בתחילתו או בסופו. רמב"ן: מדובר כאן על שנת השמיטה עצמה, ויש כאן 2 עניינים נפרדים: ציווי על עשיית מצוות השמיטה בקרקע, מצווה החלה לאורך כל השנה, אולם, התורה קיצרה בדבר זה ולא הזכירה את כל פרטי הדינים, ומצוות שמיטת הכספים החלה בסוף שנת השמיטה. לפירושו צריך לומר, ש"מקץ", היינו בסוף מניין מחזור השנים, ולא בסוף שבע השנים. עוד הקשה הרמב"ן על הא"ע: הרי תחילת שבע השנים, פירושו הוא השנה הראשונה במחזור שבע שנים, וא"כ לא שייך לומר ש"מקץ" כאן היינו מלשון התחלה, שכן "מקץ שבע שנים" לשיטתו יחול בשנה הראשונה. לו היה כתוב "מקץ השנה השביעית" ניתן היה לומר כא"ע.

[2] רש"י.                                                                       

[3] אונקלוס. א"ע: ילחץ.

[4] רשב"ם. לשיטתו – קריאה מלשון הגעה.

[5] רש"י. א"ע: אין כאן מצווה, אלא הדבר רשות. רמב"ן ירש את הספרי וחלק על הרמב"ם שמנה זאת כמצווה ממש.

[6] אונקלוס.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רש"י.

[10] למדים מכאן שענייך קודמים, ועניי עירך קודמים.

[11] רש"י + מוסף רש"י. א"ע: אל תתאמץ מלדבר איתו דברים טובים.

[12] א"ע.

[13] רש"י.

[14] רש"י. א"ע: תלווה לו על המשכון.

[15] רשב"ם. א"ע: בליעל = בל יעל. לא יעלה.

[16] א"ע.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] אונקלוס. רש"י: לקשט או להטעין על צווארו. א"ע: עשה לו תפארת ע"י שתתן לו מממונך, או שמדובר במילה יחידאית במקרא.

[21] רש"י עפ"י הגמ' בקידושין שצריך לתת מכל דבר שה' בירך אותנו ולא רק מהצאן, הגורן והיקב.

[22] רש"י.

[23] רש"י ושולל את הרציעה מלימוד בפס'.

[24] רשב"ם וחולק בכך על המפרשים שהקושי הוא בשילוח העבד לחופשי.

[25] א"ע. רש"י: העבד עובד את רבו גם בלילה. רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב