דברים פרק טז

דברים פרק טז

(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב תוודא שניסן תמיד יהיה בחודש האביב. אם בית דין רואים שחג הפסח יחול בתקופה שעודנה חורף, הם מצווים לעבר את השנה, להוסיף חודש נוסף לשנה,[1] וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בזמן האביב עליך לקיים את חג הפסח, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם (הסיבה שאתה צריך להקפיד לחגוג את חג הפסח דווקא באביב היא) מכיוון שה' הוציא אותך ממצרים באביב, וזכר ליציאה באביב, יש לקיים את חג הפסח דווקא באביב, לָיְלָה בלילה פרעה נתן לך רשות לצאת ממצרים[2]: (ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בחג הפסח עליך להקריב קרבן שנקרא "קרבן פסח" לשם ה'. קרבן זה היה מורכב משני מרכיבים: 1) צֹאן יש להביא צאן לשם קרבן פסח עצמו, 2) וּבָקָר יש להביא בקר לשם קרבן חגיגה. כל אדם מישראל מצווה לאכול מקרבן הפסח כזית בשר, אך יש לצאת שבעים לאחר האכילה. לכן במקרה ולא היה מספיק בשר בקרבן הפסח כדי שכל המנויים על הקרבן יצאו שבעים, היו מקריבים בנוסף לקרבן הפסח גם קרבן חגיגה, כדי שיהיה מספיק בשר לאכילה: כזית היו אוכלים מבשר קרבן הפסח ומהבקר היו אוכלים בשר כדי שביעה,[3] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם את קרבן הפסח יש להקריב במקום שבו ה' יבחר לשכון, כלומר: בבית המקדש: (ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ משעת הקרבת קרבן הפסח אסור לאכול חמץ (את קרבן הפסח היו מקריבים בצהרי י"ד ניסן), שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי במשך שבעת הימים שלאחר הקרבת קרבן הפסח, יש לאכול מצות במקום חמץ. התורה קוראת למצות בשם "לחם עוני" מכיוון שהמצות מזכירות את העוני שהיה במצרים,[4] כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (הסיבה שצריך לאכול מצה היא) מכיוון שבני ישראל יצאו ממצרים בבהלה,[5] לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ על ידי אכילת קרבן הפסח ואכילת המצות, תזכור במשך כל חייך את יום יציאתך ממצרים[6]: (ד) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים אסור שבמשך שבעת ימי חג הפסח ייראה ברשותך שאור, שמרים, וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר אסור להשאיר מבשר קרבן הפסח עד לבוקר יום המחרת. יש לסיים לאכול את כל הבשר מקרבן הפסח לפני הבוקר שלאחר הקרבתו[7]: (ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אסור להקריב את קרבן הפסח באחת הערים שבארץ ישראל (שהן לא ירושלים כפי שנראה בפסוק הבא): (ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח (אינך יכול להקריב את קרבן הפסח באחת הערים שאינן ירושלים) אלא רק אל בית המקדש שבירושלים יש לבוא כדי להקריב את קרבן הפסח, בָּעָרֶב יש לשחוט את קרבן הפסח בערב, כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ (יש לשחוט את קרבן הפסח) בזמן שקיעת החמה, דהיינו: בערב. התורה פירטה לנו מהי כוונתה כשאמרה שיש להקריב את קרבן הפסח בערב, שזמן זה הוא קרוב לזמן שקיעת החמה, (ומותר לאכול את קרבן הפסח מהערב ועד לחצות הלילה),[8] מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם חצות הלילה הוא הזמן בו יצאו בני ישראל ממצרים, ולכן חצות הלילה הוא הזמן האחרון בו מותר לאכול את בשר קרבן הפסח: (ז) וּבִשַּׁלְתָּ עליך לצלות את קרבן הפסח,[9] וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ תאכל את בשר קרבן הפסח בירושלים, וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ בבוקר למחרת החג, בבוקר של חול המועד תפנה ותלך לדרכך, אך מצווה לישון בירושלים ולא לצאת לדרך מייד בצאת החג[10] : (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת במשך ששת הימים הראשונים של חג הפסח, מצווה לאכול מצות (אך חובת אכילת מצות היא רק בלילה הראשון של חג המצות), וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה ביום השביעי של חג הפסח, ישנה מצווה נוספת על אכילת המצות, והיא לקיים "עצרת",[11] תעצור עצמך מעשיית מלאכה. התורה כאן אוסרת לעשות מלאכה ביום השביעי של חג הפסח[12]: (ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ עליך לספור שבעה שבועות, דהיינו: לקיים את מצוות ספירת העומר, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת יש להתחיל לספור את שבעת השבועות מהיום שנקצר העומר, דהיינו מט"ז בניסן[13]: (י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ביום אחרי שמסתיימים שבעת השבועות שנספרו מהחל חרמש בקמה, יש לקיים את חג השבועות, מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן די נדבת ידך, כלומר, הבא לפי הברכה שיש בידך לבית המקדש,[14] כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (הבא לבית המקדש) לפי מה שה' יברך אותך, לפי מה שיש לך: (יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ על כולכם לשמוח לפני ה' על ידי אכילת בשר קרבנות: אתה, צאצאיך, עבדך, שפחתך, הלוי שגר בעריך, הגר, היתום והאלמנה, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (עליכם לשמוח באכילת בשר) במקום בו יבחר ה' לשכן שמו שם, בירושלים: (יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה תזכור שהיית עבד במצרים, ולכן חובה עליך לקיים מצוות אלו: (יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים יש לחגוג את חג הסוכות במשך שבעה ימים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (יש לחגוג את חג הסוכות) בזמן שאתה אוסף את הפירות והתבואה. התורה אומרת שחג הסוכות חל בתקופה בשנה בה אוספים את הפירות לאחר שנקטפו בקיץ, דהיינו: בסתיו[15]: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ עליכם לשמוח לפני ה' בחג הסוכות על ידי אכילת בשר קרבנות: אתה, צאצאיך, עבדך, שפחתך, הלוי, הגר, היתום והאלמנה: (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק במשך שבעה ימים עליך לחגוג לה' בבית המקדש,[16] כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ (עליך לשמוח בהקרבת קרבנות) כיוון שה' בירך אותך בתבואה ובכל מעשיך, וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (אם תקיים את מצוות חג הסוכות) אני (ה') מבטיח לך שתהיה שמח בכך שתהיה ברכה גדולה במעשיך[17]: (טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בשלשה זמנים בשנה, על כל אחד מהזכרים להיראות בבית המקדש, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת שלשת הזמנים הם שלשת הרגלים: חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם בזמן שאתה עולה לבית המקדש, אין לך לבוא בידיים ריקות, אלא תביא איתך קרבנות[18]: (יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כל אחד יביא נדבה לבית המקדש כפי יכולתו, כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ כל אחד יביא קרבנות להקרבה בבית המקדש לפי מה שה' בירך אותו[19]:

פרשת שפטים

(יח) שֹׁפְטִים דיינים,[20] וְשֹׁטְרִים אנשים הממונים לאכוף את דברי הדיינים,[21] תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ  אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ (עליך למנות שוטרים ודיינים) בכל אחת מעריך שה' נותן לך בארץ ישראל,[22] לִשְׁבָטֶיךָ ובנוסף עליך למנות דיינים לכל שבט: במקרה והיו שני שבטים בעיר אחת, ממנים שופטים לכל אחד מהשבטים שנמצאים בעיר. התורה מתחילה עתה למנות מספר ציוויים שיש על הדיינים ועל הממנים אותם:[23] 1) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק עליך למנות דיינים מומחים וצדיקים כדי שיוכלו לשפוט משפט צדק[24]: (יט) 2) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט אסור לדיין להטות את המשפט מדינו האמיתי, 3) לֹא תַכִּיר פָּנִים אסור לדיין להתייחס בצורה שונה לאחד מבעלי הדין: אסור לתת לאחד מבעלי הדין לשבת ומהשני לבקש לעמוד בשעת הדין,[25] 4) וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד אסור לדיין לקחת שוחד אפילו כדי לשפוט דין צדק,[26] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים (הסיבה שיש איסור בלקיחת שוחד היא) מכיוון שהשוחד יעוור את עיני החכם השופט. מרגע שהשופט קיבל שוחד, הוא אינו יכול לחייב את מי שנתן לו את השוחד,[27] וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם וכן השוחד גורם לכך שהדברים שאומר בעל הדין הצודק יהיו מסולפים בעיני הדיין שלקח שוחד. השוחד גורם שגם אם בעל הדין צודק ואומר דברים נכונים, אין הדיין יכול לזכותו מכיוון שקיבל שוחד מבעל הדין השני: (כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף (התורה מצווה את בעלי הדין ולא את הדיינים:) תלך לבית דין מומחה כדי שישפטו אותך דין צדק,[28] לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ על ידי מינוי דיינים כשרים, וקיום מערכת משפט הנוהגת על פי ציווי ה', עם ישראל יחיה בארץ ישראל: (כא) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ אסור לך לטעת בהר הבית עץ כדי לעבוד עבודה זרה שנקראת "אשרה", וכן אסור לך לטעת בהר הבית כל עץ גם אם אינו לשם עבודה זרה[29]: (כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אסור לך לבנות מצבה שהיא מזבח הבנוי מאבן אחת, גם אם הבנייה היא לשם ה', מכיוון שה' שונא את המזבחות הבנויים מאבן אחת[30]:

[1] רש"י וא"ע.

[2] רש"י.

[3] רש"י. כדי שיהיה לחבורה גדולה כזית בשר לאכילה. יוב"ע: מדובר בחגיגה רגילה. רמב"ן: וזבחת פסח – נפרד, כלומר, אתה תזבח גם את קרבן הפסח וגם צאן וגם בקר.

[4] רש"י. שפ"ח: שבשעה קלה נגאלו ממצרים ולא היה מספיק זמן שבצקם יחמיץ.

[5] אונקלוס.

[6] רש"י.

[7] רש"י. בפירושו השני מפרש שהכוונה היא לקרבן בשר החגיגה שמותרת באכילה לשני ימים בלבד.

[8] יוב"ע. אמ אנם"ע כתב שמועד צאתך ממצרים מוסב על עצם חגיגת הפסח, ולא על הערב.

[9] רש"י.

[10] רש"י. א"ע: בבוקר של חג אתה תלך לאוהלך שבירושלים ובחוה"מ תחזור לביתך. אולם, מצאנו מחלוקת ראשונים האם חובת לינה היא רק עד לבוקר של חול המועד או שהחובה היא עד לסוף ימי חול המועד. עיין ר"ה ה'.

[11] א"ע בפירושו השני. בפירושו הראשון פירש שמונים את ששת הימים מהחל החרמש, כלומר, מט"ז בניסן. רש"י הביא את דרשת חז"ל שלמדו שחובת אכילת מצות הוא רק בלילה ראשון.

[12] רש"י. בפירושו השני (שהוא גם פירוש האונקלוס) – תתכנס לאכילה ושתייה.

[13] רש"י.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] לפי השיטות שיש מצווה לשיון בירושלים לאורך כל שבעת הימים, יש הוכחה מפסוק זה. אמנם, השיטות שאינן סוברות שמצוות לינה היא לאורך כל שבעת הימים, הכוונה היא שיש לאדם שבעה ימים בהם הוא יכול לעלות לירושלים ולהקריב את קרבנות חג הסוכות.

[17] עפ"י רש"י. א"ע הסתפק אם הכוונה היא על סוכות או לעולם.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] עפ"י רש"י ושפ"ח.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] רש"י. פירושו מוכרח, שאם הכוונה כדי לסלף את הדין, הרי כבר נאמר "לא תטה משפט". אולם הכלי יקר אומר ש"ולא תיקח שוחד" הוא תוצאה מאי הטיית המשפט ומאי הכרת הפנים.

[27] רש"י. הגר"א בפירושו לספר ישעיה, פרק א' פסוק יז' פירש שהחכמים הם החכמים בענייני התורה ואילו הפקחים הם אנשים הפקחים בענייני העולם הזה, בהוויות העולם, והם שני הדברים הנצרכים כדי לדון דין אמת. התורה אומרת שהשוחד מעוור הן את החכמים והן את הפקחים.

[28] עפ"י רש"י. ספורנו: הכוונה היא למי שממנה את הדיינים.

[29] רש"י.

[30] רש"י.