דברים פרק כ

דברים פרק כ

(א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ כאשר תצא למלחמת רשות,[1] וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ ואתה תראה את הצבא החזק של האויב: את הסוסים, המרכבות והחיילים הרבים של האויב, לֹא תִירָא מֵהֶם בכל זאת, למרות עוצמתו של האויב, אין לך לפחד מהאויב, כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (אין לך לפחד מהאויב) כיוון שה' שהוציא אותך ממצרים נמצא בעזרתך[2]: (ב) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה כשתצאו מגבול ארצכם ותתקרבו לשדה הקרב,[3] וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן הכהן שזהו תפקידו  יגש אל העם. כהן זה נקרא "כהן משוח מלחמה",[4] וְדִבֶּר אֶל הָעָם הכהן משוח המלחמה ידבר אל החיילים היוצאים למלחמה: (ג) וְאָמַר אֲלֵהֶם הכהן משוח המלחמה יאמר לחיילים היוצאים למלחמה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם עם ישראל –שמעו! אתם מתקרבים היום לשדה המערכה על אויביכם, ובכל זאת, אסור שלבכם יהיה רך![5] אַל תִּירְאוּ אל תפחדו,[6] וְאַל תַּחְפְּזוּ אל תמהרו לברוח מהמלחמה,[7] וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם אל תישברו מאויביכם[8]: (ד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם (אל תפחדו) שהרי ה' הולך איתכם למלחמה, (על ידי שאתם מוציאים את ארון הברית איתכם למלחמה), וה' יושיע אתכם מידי אויביכם[9]: (ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר לאחר שהכהן משוח המלחמה מדבר ישירות אל החיילים היוצאים למלחמה ואומר להם לא לפחד, הכהן פונה אל השוטרים ואומר להם לומר לעם את הדברים הבאים. השוטרים פונים אל החיילים שהתאספו ואומרים להם את דברי הכהן משוח המלחמה:[10] מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ מי שבנה בית חדש ולא הספיק לגור בו,[11] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה יחזור לביתו ולא ישתתף במלחמה, שמא הוא ימות במלחמה,[12] וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ (מי שבנה בית חדש ועדיין לא חנך אותו יחזור לביתו) שמא הוא ימות במלחמה, ואדם אחר יחנוך את הבית במקומו: (ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ וכן מי שנטע כרם ולא פדה אותו בנטע רבעי (בשנה הרביעית), כיוון שהכרם עוד לא הגיע אל שנתו הרביעית מאז שניטע,[13] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ יחזור לביתו ולא ישתתף במלחמה, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ (מי שנטע כרם חדש ועדיין לא הגיע הזמן להביא את פירות נטע הרבעי יחזור לביתו) שמא ימות במלחמה, ואדם אחר יחלל את הכרם במקומו: (ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ וכן מי שהתארס עם אישה ולא הספיק להתחתן איתה,[14] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה יחזור לביתו ולא ישתתף במלחמה שמא הוא ימות במלחמה, וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה (מי שהתארס עם אישה ועדיין לא התחתן איתה יחזור מהמלחמה שמא הוא ימות) ואדם אחר יתחתן עם אשתו. אנשים אלה חוזרים מהמלחמה היות והם חושבים על ביתם, על הכרם ועל האשה איתה התארסו ואין ליבם פנוי למלחמה[15]: (ח) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ השוטרים יוסיפו על דברי הכהן משוח המלחמה ויאמרו לחיילים שיוצאים למלחמה (בניגוד לדברים הקודמים אותם אמרו השוטרים בשם הכהן משוח המלחמה, כאן השוטרים אומרים את הדברים ללא שהכהן משוח המלחמה אומר להם לומר את הדברים לפני כן):[16] מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ מי שמפחד מהמלחמה, יחזור לביתו ולא ישתתף במלחמה,[17] וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ (מי שמפחד מהמלחמה יחזור לביתו) כדי שלא ישבור את לב החיילים האחרים בפחדו, כדי שלא יפחיד את שאר החיילים המשתתפים במלחמה[18]: (ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם לאחר שהשוטרים יסיימו לדבר את דבריהם אל החיילים שיוצאים למלחמה, וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם השוטרים ימנו[19] מפקדים כדי לפקד על העם[20]: (י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ בשעת מלחמת הרשות, כאשר תתקרב אל עיר אויב כדי להלחם בה,[21] וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם לפני המלחמה, תקרא לעיר לשלום ותיתן לה אפשרות להיכנע לפניך[22]: (יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ אם העיר תענה לך בדברי שלום,[23] וּפָתְחָה לָךְ ותושבי העיר יפתחו את שערי העיר,[24] וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ כל תושבי העיר שנמצאים בתוך העיר שהסכימה לעשות איתך שלום, יעלו לך מיסים ויהיו לך לעבדים[25]: (יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה אולם, אם העיר לא תשלים איתך ותושבי העיר ייצאו להילחם נגדך, וְצַרְתָּ עָלֶיהָ תטיל מצור על העיר[26]: (יג) וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ ה' ימסור את תושבי עיר האויב בידך, וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב עליך להכות בחרב את הזכרים שבתושבי העיר: (יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ מותר לבזוז רק את מי שאינו זכר בוגר (הנשים והטף) ואת רכוש העיר, וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ מותר לך להשתמש בשלל האויב שה' נתן לך: (טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה כך תעשה לכל הערים שרחוקות ממך, שאינן משבעת העמים (תפתח להם בשלום)[27]: (טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה רק מהערים שה' נתן לך את נחלתם, דהיינו: ערי שבעת העמים, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה אסור לך להחיות אף אחד מיושבי הערים של שבעת העמים ועליך להרוג את כולם[28]: (יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ חל עליך חיוב להשמיד את העמים הבאים: החיתי, האמורי, הכנעני, הפריזי, החיוי והיבוסי, כמו שה' ציוה אותך לעשות[29]: (יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (הסיבה שעליכם להשמיד את שבעת העמים היא) כדי ששבעת העמים לא ילמדו אתכם לעשות כמו התועבות שלהם, וכך, אם תלמדו מהם, גם אתם תחטאו לה': (יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ כשתטיל מצור על עיר כדי לכבוש אותה,[30] לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ אל תשחית את עציה של העיר שאתה מטיל עליה מצור,[31] לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן להרים על עצי העיר גרזן,[32] כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל (הסיבה שאסור לכם לכרות את עצי העיר היא) כיוון שאתה תאכל מהעץ, לאחר שתכבוש את העיר,[33] וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת את עץ הפרי אסור לך לכרות, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר שמא האדם עץ השדה,[34] האם העץ נחשב כאדם, כדי שגם עליו יחולו קשיי המצור? ודאי שלא! ולכן, אין שום סיבה להכרית את העץ[35]: (כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא רק עץ שאתה יודע עליו שאינו נותן פירות, (גם אם הוא מסוג האילנות הנותנים פירות, כל עוד עץ ספציפי זה אינו נותן פירות),[36] אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עץ כזה מותר לך להשחית ולכרות כדי לבנות את הדברים הנצרכים להטלת המצור (כמו סוללה וכדו'),[37] עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה (כדי להטיל מצור) על העיר הנלחמת נגדך, עַד רִדְתָּהּ עד שתכבוש אותה[38]:

[1] ספורנו, שהרי ממלחמת מצווה לא היו שבים עורכי מלחמה.

[2] אונקלוס.

[3] רש"י.

[4] רש"י.

[5] רש"י.

[6] א"ע.

[7] א"ע.

[8] אונקלוס. א"ע פירש שהכוונה במעשה, לעומת היראה שהיא בלב. גם כאן, הכוונה דומה, אסור להיכנע במעשה.

[9] אונקלוס + רש"י.

[10] רש"י.

[11] רש"י.

[12] רש"י. א"ע: לא התחיל להשתמש בו, כמו חינוך ילדים שזהו התחלת ההרגל והלימוד שלהם.

[13] רש"י. א"ע: מלשון חלילים, היה נוהג שהיו מחללים בחלילים בכרמים. רמב"ן כתב את שני הפירושים.

[14] אונקלוס.

[15] א"ע.

[16] רש"י.

[17] רש"י לפי ר"ע. לפי ריה"ג: מדובר על הירא מעבירות שבידו. א"ע: הירא – להכות את האוייב. רך הלבב – לקבל מכה מהאויב.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס. א"ע: מלשון לפקד.

[20] ספורנו. הסיבה שממתינים עד לאחר חזרת כולם היא, שמא אחד המפקדים שמינו יחזור מהמלחמה לאחר דברי הכהן והשוטרים, ויהיה בכך מכה מוראלית לעם. רש"י: משטרה צבאית שתמנע מהיוצאים למלחמה לחזור לביתם.

[21] רש"י. לעומתו סובר הרמב"ן שגם במלחמת מצווה יש לפתוח בשלום.

[22] א"ע הסתפק אם יש בדבר מצווה או שמא הדבר הוא רק רשות.

[23] תרגום יונתן.

[24] תרגום יונתן.

[25] אונקלוס.

[26] אונקלוס.

[27] א"ע. ספורנו: הרחוקות ממקום שמחנה ישראל נמצא בו עתה בעבר הירדן.

[28] מצאנו בפרשנים 3 דעות לגבי החיוב לקרוא בשלום:

רמב"ן סובר שיש חיוב בקריאה בשלום, גם במלחמת מצווה, דהיינו, גם לפני שנלחמים עם שבעת העמים, יש לפתוח בשלום.

רש"י סובר שכל החיוב לפתוח בשלום הוא רק במלחמת הרשות, אך במלחמה עם שבעת העמים, אין פתיחה בשלום, שהרי אסור להשלים עימם. רק אם מקבלים עליהם שבעת מצוות בני נח, מותר לקבלם.

רשב"ם (פס' טז') סובר שאין חיוב לפתוח בשלום עם שבעת העמים, אך אם הם באו ביוזמתם כדי להשלים עם בנ"י, יש חיוב להשלים עמם.

[29] עפ"י אונקלוס.

[30] אונקלוס.

[31] אונקלוס.

[32] אונקלוס.

[33] רשב"ם. ספורנו: האיסור לכרות את העץ נובע מהביטחון שעם ישראל יאכל מפירות הארץ, שכן ה' יוודא שבנ"י יכבשו את הארץ, וממילא אין סיבה להכרית את עצי הפרי.

[34] רש"י. אונקלוס. העץ אינו כאדם, שייכנס בגללך למצור (ולא בלשון שאלה כרש"י)

[35] רש"י. רשב"ם: מותר לכרות את עצי הפרי הקרובים מאוד אל העיר המשמשים מקום מסתור לחיילי האויב. זהו "כי האדם עץ השדה": מי שגורם לאדם להסתתר הוא עץ השדה, ולכן גם העץ נחשב כחלק מהמצור. א"ע: חיי האדם בנויים על העצים ולכן אסור להכרית עצים אלו.

[36] ספורנו.

[37] רשב"ם.

[38] אונקלוס. רשב"ם: עד רדת חומותיה.