דברים פרק כד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק כד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יב' אדר תשע"ח

דברים פרק כד

(א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ כאשר אדם יתחתן עם אישה, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו אם האישה אינה מוצאת חן בעיני האדם שהתחתן איתה מכל סיבה שהיא, ולכן הוא רוצה לגרשה,[1] כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר או שהאישה אינה מוצאת חן בעיני בעלה משום שגילה שעברה עבירה, ולכן הוא רוצה לגרשה,[2] וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ האיש המגרש את אישתו יכתוב לאישה השנואה עליו גט כריתות (הגט הוא שטר על קלף בו כותב הבעל לאישתו שהוא מגרש אותה, ומתיר לה להתחתן עם כל אדם),[3] וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ בכך שהאיש כותב לאשתו גט, הוא מגרש אותה: (ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ האישה שהתגרשה תעזוב את בית בעלה, וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר במקרה והאישה תלך מבעלה הראשון[4] והיא תתחתן עם אדם אחר[5]: (ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן במקרה ובעלה השני ישנא גם הוא את האישה זו, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ הבעל השני יכתוב גם הוא גט לאישה וייתן את הגט בידה (או ברשותה), וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ הבעל השני יגרש את האישה על ידי נתינת הגט, אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה או במקרה ובעלה השני של האישה לא גירש אותה, אלא הקשר ביניהם הותר בצורה אחרת, על ידי שהבעל השני מת[6]: (ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ (במקרה והבעל השני גירש את האישה או במקרה והוא מת) אין רשות לבעלה הראשון אשר גירשה,[7] לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה (אין רשות לבעל הראשון של האישה) להתחתן עם אישה זו פעם נוספת, לאחר שכבר התחתנה עם מישהו אחר (למרות שבעלה השני מת או גירש אותה), אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה האישה נחשבת טמאה, נמאסת, לבעלה הראשון, היות והיא התחתנה עם מישהו אחר אחרי שהוא גירש אותה,[8] כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק הדבר מתועב לפני ה', ה' מתעב מציאות בה אדם מתחתן בנישואים "עראיים" כל הזמן, זה מתחתן עם מי שזה מגרש, ואחר כך הבעל הראשון חוזר ומתחתן עם מי שהוא וחברו גירשו,[9] וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה (על ידי שבני ישראל יימנעו מהחזרת נשותיהם שגירשו ושהתחתנו עם מישהו אחר) לא תחייב את ארץ ישראל בחטאיך, לא תטמא את ארץ ישראל על ידי שתחטא[10]: (ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה אם אדם יתחתן עם אישה שהוא לא התחתן איתה אף פעם, (אך ייתכן והאישה התחתנה עם מישהו אחר בעבר והדבר בא למעט מחזיר גרושתו),[11] לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא (אדם שהתחתן עם אישה שלא התחתן איתה בעבר) אינו מתגייס לצבא, וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר (אדם שהתחתן עם אישה שלא התחתן איתה בעבר) גם לא יעשה שום מלאכה הקשורה לצבא,[12] נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת במשך השנה הראשונה לחתונתו, יהיה אדם זה פנוי למשפחתו,[13] וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח (הסיבה שאדם שהתחתן צריך להיות פנוי לביתו בשנה הראשונה לחתונתו היא) כיוון שהוא צריך לשמח את אשתו[14]: (ו) לֹא יַחֲבֹל  אסור לקחת כמשכון. במקרה והלוויתי הלוואה למישהו אחר, אסור לי לקחת מהלווה את הדברים המוזכרים בפסוק כמשכון עד שהלווה יחזיר את ההלוואה,[15] רֵחַיִם (אסור לקחת כמשכון את) החלק התחתון של הריחיים,[16] וָרָכֶב וכן אסור לקחת כמשכון את החלק העליון של הרחיים (החלק שמסתובב ומועך את החיטים),[17] כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל (אסור לקחת את החלק העליון או התחתון של הריחיים) כיוון שבחלקים אלה של הריחיים מכינים מזון, ואסור לקחת למשכון דבר שמכינים בו מזון[18] : (ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אם יעידו שני עדים על מישהו שחטף אדם מישראל גם לאחר שהתרו בו, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ והחוטף השתמש בחטוף לעבודות שונות,[19] וּמְכָרוֹ ולאחר מכן החוטף מכר את החטוף,[20] וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא מוטל על בית הדין להרוג את החוטף,[21] וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ (על ידי הריגת החוטף) תבער את המעשים הרעים מבין בני ישראל[22]: (ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת אם חלילה תהיה חולה בצרעת, תיזהר לא לקצוץ את סימני הטומאה מהבשר,[23] לִשְׁמֹר מְאֹד תשמור על הלכות נגע הצרעת, ותראה את הצרעת לכהן,[24] וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם ותעשה ככל שילמדו אתכם הכהנים.[25] במקרה והכהן מסתפק אם האדם חולה בצרעת, הכהן מסגיר את האדם המנוגע לשבעה ימים, ואם הכהן בטוח בכך שהאדם שלפניו חולה בצרעת, הכהן מרחיק אותו מהמחנה עד שנטהר ואחר כך המצורע צריך להביא קרבנות. התורה כאן מזהירה את האדם שלא לקצוץ את סימני הטומאה כך שכאשר האדם המנוגע בצרעת יבוא לפני הכהן, הכהן לא יראה את הנגע, וכן ציוותה התורה לשמוע בקול הכהן: אם הכהן מחליט להסגיר את האדם או לטמא אותו, על האדם המנוגע לשמוע בקולו,[26] כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם כמו שציוויתי (ה') את הכהנים לפסוק בהלכות צרעת, תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אתם תקיימו ותעשו: (ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם עליך לזכור שה' הלקה את מרים בצרעת, ואתם תלמדו מכך שאתם צריכים להיות זהירים שלא לדבר לשון הרע,[27] שלא לחשוד בכשרים[28] ושלא להוציא שם רע[29]: (י) כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה כשחברך יהיה חייב לך חוב כל שהוא,[30] לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ אל תיכנס לביתו כדי לקחת ממנו את המשכון[31]: (יא)  בַּחוּץ תַּעֲמֹד (אסור לך להיכנס אל ביתו של הלווה כדי לקחת את המשכון, אלא) תעמוד בחוץ, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה ובעל החוב שלך יוציא החוצה אליך את המשכון: (יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא אם בעל החוב הוא אדם עני, לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ אל תלך לישון כאשר המשכון יישאר אצלך (מדובר כאן בלבוש המיוחד ללילה, פיג'מה)[32]: (יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ עליך להחזיר לבעל החוב את המשכון (הפיג'מה) בשקיעת החמה,[33] וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ בעל החוב יישן בכסות הלילה שתחזיר לו,[34] וּבֵרֲכֶךָּ בעל החוב יברך אותך על השבת המשכון אליו,[35] וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (בכך שתחזיר את כסות הלילה לבעל החוב) תהיה לך זכות לפני ה'[36]: (יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר אל תגזול[37] פועל שמשכיר עצמו למלאכה,[38] עָנִי וְאֶבְיוֹן (אל תגזול פועל) שהוא עני או אביון. אביון הוא אדם התאב לכל דבר, וזוהי מדרגת עניות גדולה יותר מסתם עני.[39] אמנם, אין מדובר דווקא בעניים, אלא שהפועלים שמשכירים את עצמם הם בדרך כלל עניים ואביונים, מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ  אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ (אל תגזול פועל שהוא עני או אביון) מאחיך היהודים או מגרי הצדק שנמצאים בארצך[40]: (טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ (כאשר מדובר בפועל העובד בלילה) עליך לשלם את שכרו ביום שלמחרת עבודתו,[41]  וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ לא תשקע השמש בלי ששילמת לפועל את שכרו,[42] כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ (אל תתעכב מלשלם את שכרו) מכיוון ש(בדרך כלל) מי שמשכיר את עצמו בתור פועל הוא אדם עני, והפועל מסר את נפשו בשביל השכר שאתה צריך לשלם לו.[43] הרבה פעמים הפועל מסתכן תוך כדי עבודתו ולכן עליך לתת לו את שכרו מיד, וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק (כאשר תיתן לפועל את שכרו בזמן) הפועל לא יתלונן עליך בפני ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא (על ידי שתשלם לשכיר את שכרו בזמן) לא תגיע למצב שאתה תחטא בהלנת שכר השכיר, גם אם לא יקרא עליך לה'[44]: (טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים אסור לבית דין לחייב אדם מיתה על פי עדותם של בניו,[45]  וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת וכן אסור לבית דין לחייב אדם מיתה על פי עדות אביו,[46] אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ מותר לבית דין לחייב מיתה רק על פי עדים כשרים[47]: (יז) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם אסור להטות משפט של גרים ויתומים, לא לטובתם ולא לרעתם. התורה חזרה על איסור הטיית הדין כדי לומר שבמקרה של גר או יתום או כל עני אחר, הדיין עובר על שני לאוים אם הוא מטה את דינו,[48] וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה אסור לקחת למשכון בגד של אלמנה[49]: (יח) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עליך לזכור שהיית עבד במצרים ושה' הוציא אותך ממצרים, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ולכן, בגלל שה' הוציא אותך ממצרים, הוא מצווה אותך לקיים את המצוות האלה, גם אם יש בהם חיסרון כיס[50]: (יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ כשתקצור את הגידולים משדך, וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה אם יקרה לך שתשכח עומר בשדה. עומר הוא קבוצה של חיטים שאספו אותם יחד לאחר הקצירה,[51] לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ אסור לך לחזור ולקחת את העומר, ששכחת,  לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה אלא תשאיר את העומר ששכחת בשדה, כדי שהגרים, היתומים והאלמנות יוכלו לקחת אותו, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ על ידי שתיתן את העומרים שנשכחו לעניים, ה' יברך אותך במעשיך: (כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ כאשר תחבוט בזיתיך כדי להשירם מהעץ,[52] לֹא תְפַאֵר אל תיטול את כל פארו ממנו, תשאיר חלק מהפירות על האילן, היינו מצות פאה,[53] אַחֲרֶיךָ וכן תשאיר את השכחה, שיבולים ששכחת,[54] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה הפאה והשכחה יינתנו לגרים, ליתומים ולאלמנות, דהיינו: לעניים (אלא שבדרך כלל הגרים היתומים והאלמנות הם העניים ביותר): (כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ כשתקטוף את הפירות בכרם שלך,[55] לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ אל תקטוף את העוללות, כלומר, אשכולות ענבים שנראים כמרובעים (שאין להם כתף ונטף),[56] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה העוללות מיועדות לעניים שהם בדרך כלל הגרים, היתומים והאלמנות: (כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תזכור שהיית עבד במצרים ובמצרים אתם הייתם שמחים אם המצרים היו מניחים לכם את עוללות הענבים, ולכן אני מצווה אותך לקיים את מצוות עוללות[57]:

 

[1] א"ע. אמנם מצאנו מחלוקת תנאים אם אדם יכול לגרש את אשתו בכל מקרה או שצריך שימצא בה חטא וכדברי רש"י בהמשך שיש מצווה לגרשה בגלל שגילה שזינתה.

[2] א"ע. רש"י: כתב רק שיש מצווה לגרשה, ולפי"ז, יש כאן רק מקרה אחד שגילה שזינתה ולכן מגרש אותה.

[3] אונקלוס.

[4] דעת מקרא.

[5] עפ"י אונקלוס.

[6] אונקלוס.

[7] אונקלוס.

[8] א"ע. רש"י: מדובר על סוטה שנסתרה שאסורה לבעלה, ואין מדובר על אישה שהתגרשה מבעלה.

[9] ספורנו.

[10] אונקלוס. א"ע: הציווי הוא על ישראל.

[11] רש"י. א"ע הביא דעה שמדובר באישה בתולה אך דחה שיטה זו.

[12] רש"י, בניגוד לחוזרים מעורכי המלחמה ע"י הכהן שכן מתקנים את הדרכים.

[13] אונקלוס.

[14] רש"י.

[15] תרגום יונתן.

[16] רש"י.

[17] רש"י.

[18] א"ע ורש"י.

[19] רש"י.

[20] אונקלוס.

[21] אונקלוס.

[22] אונקלוס.

[23] רש"י. רשב"ם: היזהר שלא תידבק בנגע הצרעת.

[24] דעת מקרא.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] תרגום יונתן.

[29] א"ע.

[30] רש"י.

[31] אונקלוס.

[32] רש"י.

[33] רש"י. מדובר כאן לרש"י בכסות לילה, ואם המשכון היה כסות יום, יש להחזיר את המשכון בבוקר.

[34] אונקלוס.

[35] אונקלוס.

[36] אונקלוס. א"ע: יש הבדל בין צדקה, דהיינו לפנים משורת הדין, לצדק שזהו הדבר המתבקש עפ"י דין.

[37] דעת מקרא.

[38] אונקלוס.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] מוסף רש"י.

[42] אונקלוס.

[43] אונקלוס. רשב"ם וא"ע: הפועל מתאווה לשכר זה.

[44] רש"י.

[45] אונקלוס. א"ע ורשב"ם: מדובר על איסור לבי"ד שיהרגו בן באשמת חטא של אביו וההיפך.

[46] אונקלוס.

[47] תרגום יונתן.

[48] אונקלוס + רש"י.

[49] אונקלוס. רש"י פירש האיסור הוא שלא בשעת הלוואה אך הרמב"ם כתב שהאיסור חל גם בשעת ההלוואה.

[50] אונקלוס + רש"י. רמב"ן: "וזכרת" חוזר על איסור הטיית משפטו של הגר.

[51] דעת מקרא.

[52] דעת מקרא.

[53] רש"י.

[54] רש"י.

[55] אונקלוס.

[56] רש"י.

[57] ספורנו והעמק דבר.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב