דברים פרק כה

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דברים פרק כה'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | יג' אדר תשע"ח

דברים פרק כה

(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים אם יהיה דין בין שני אנשים (או יותר),[1] וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט ובעלי הדין יקרבו לדין בבית הדין,[2] וּשְׁפָטוּם הדיינים ישפטו את המשפט,[3] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע הדיינים יזכו את הזכאי בדין ויחייבו את החייב בדין[4]: (ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע אם מי שיצא חייב במשפט התחייב במלקות (כגון שעבר על מצוות לא תעשה שהעונש עליה היא מלקות),[5] וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט הדיין יטה את הלוקה,[6] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר אחד הדיינים ילקה על פי ציווי בית דין את האדם שיצא חייב בדין. יש לחלק את המלקות באופן הבא: שליש מהמלקות ילקו אותו לפניו, ושני שליש מהמלקות ילקו אותו מאחוריו[7]: (ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ יש להכות את הלוקה ארבעים (40) מלקות. חז"ל למדו שכוונת התורה היא שכאשר אדם מתחייב מלקות, אין מלקים אותו יותר משלושים ותשע (39) מלקות, ודייני בית הדין אומדים כמה מלקות יוכל אדם זה ללקות. לדוגמא: אדם חלש שגופו לא יעמוד בשלושים ותשע מלקות, מפחיתים את מספר המלקות שהוא לוקה. כמו כן, כל מספר מלקות שבית דין מחייבים אדם צריך להתחלק בשלוש, כדי שילקו אותו שליש מלפניו ושני שליש מאחוריו, כך שאם בית הדין אמד שאדם יכול ללקות עשרים מלקות, ילקו אותו רק שמונה עשר מלקות כדי שמספר המלקות שהוא ילקה יתחלק בשלוש, לֹא יֹסִיף אסור להלקות בבית דין יותר מארבעים מלקות (וכפי שראינו חז"ל למדו שכוונת התורה היא לשלושים ותשע) על כל איסור לא תעשה שהחוטא עבר עליו,[8] פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה שמא אם תוסיף ותלקה את החוטא יותר, אתה תוסיף מכה שלא יוכל המוכה לסבול אותה,[9] וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (על ידי ההלקאות הרבות) אחיך המוכה יתבזה.[10] יש חשש שמרוב כאב, יעשה המוכה את צרכיו ובכך הוא יתבזה בבית דין[11]: (ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ אל תחסום את פיו של השור בשעה שהוא עוסק במלאכת הדישה. אסור למנוע מהשור מלאכול מגידולי הקרקע בשעת החרישה על ידי חסימת פיו[12]: (ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו במקרה ושני אחים מהאב חיו לפחות שעה אחת ביחד, (למעט אם אחד האחים נולד לאחר שאחיו כבר מת),[13] וּמֵת אַחַד מֵהֶם ואחד האחים מת, וּבֵן אֵין לוֹ ולאח המת אין צאצאים, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר (במקרה ואחד האחים מת ללא צאצאים) אשתו של האח שמת לא יוצאת לשוק, היא אינה יכולה להתחתן עם אדם זר,[14] יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה האח של המת חייב לייבם את האישה, על ידי שייקח אותה לאישה, וְיִבְּמָהּ לאחר שהאח מייבם את האישה, האישה נהפכת להיות אישתו של האח לכל דבר[15]: (ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד האח הבכור של המת שנולד ראשון לאימו, כלומר: האח המייבם, יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת (האח המייבם) יירש את נחלת אחיו המת, וייבם את גיסתו. מלשון בכור למדו חז"ל שמצווה על הגדול שבאחים לייבם, אך אם הגדול אינו מייבם, המצווה מוטלת גם על כל אחד מהאחים האחרים. האח שעליו מוטל ליבם את אשת אחיו נקרא "יבם",[16] וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל על ידי קיום מצוות ייבום, לא יימחה מישראל שמו של האח המת, אלא תהיה לו המשכיות: (ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אם אחיו של המת מסרב לייבם את יבמתו,[17] וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים (אם אחיו של המת מסרב לייבם את יבמתו) היבמה תעלה לשער בית הדין,[18] וְאָמְרָה היבמה תאמר בבית דין: מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל (היבמה תאמר בבית דין:) מי שאמור לייבם אותי סירב, לא רצה, לעשות זאת ובכך (על ידי הייבום) לגרום להמשכיות לאחיו המת,[19] לֹא אָבָה יַבְּמִי היבם אינו רוצה לייבם אותי: (ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ חכמי עירו של היבם יקראו לו,[20] וְדִבְּרוּ אֵלָיו חכמי עירו של היבם ייעצו ליבם עיצה וינסו לשכנע אותו לייבם את גיסתו,[21] וְעָמַד (אם גם לאחר דברי השכנוע של חכמי עירו, היבם עדיין מסרב לייבם את יבמתו), היבם יעמוד בבית הדין, וְאָמַר היבם יאמר בלשון הקודש בבית הדין: לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ (היבם יאמר בלשון הקודש בבית הדין) "אני אינני רוצה להתחתן עם היבמה"[22]: (ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו היבמה תתקרב ליבם,[23] לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים (היבמה תתקרב ליבם) לפני, במעמד הדיינים,[24] וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ היבמה תסיר את הנעל שנועל היבם,[25] וְיָרְקָה בְּפָנָיו היבמה תירק על הקרקע מול פניו של היבם,[26] וְעָנְתָה וְאָמְרָה היבמה תענה בבית הדין ותאמר: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו (היבמה תענה בבית הדין ותאמר:) כך, מעמד זה שבו יורקת האישה לפני האיש (שנקרא חליצה), ייעשה לכל מי שמסרב לייבם את אשת אחיו: (י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל משפחתו של האח המסרב לייבם את יבמתו תיקרא על ידי כל אדם שעמד בבית הדין[27] (כל אדם מישראל שעמד בבית הדין וראה את המעמד יאמר:) בית חלוץ הנעל[28]: (יא) כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו אם יתקוטטו שני אנשים מישראל,[29] והם יכו זה את זה,[30] וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו אשתו של אחד מהאנשים שרבו תתקרב אל מי שמכה את בעלה, והיא תחזיק בו במקום נסתר[31]: (יב) וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ עונשה של האישה אמור להיות שתקצוץ את ידה, אך אל תקצוץ את ידה, אלא קח ממנה את דמי בושתו של אותו אדם שהיא החזיקה במבושיו,[32] לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ גם אם האישה ענייה, אל תוותר לה על דמי הבושת[33]: (יג) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אסור שיהיה בנרתיקך,[34] אֶבֶן וָאָבֶן (אסור שיהיה בנרתיקך) סוגים שונים של אבני משקולות, כפי שממשיכה התורה לפרש,[35] גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה (אסור שיהיו לך סוגים שונים של אבני משקולות כך ש-) את האבן הקטנה תשים על המשקל כשאתה מוכר, ואת האבן הגדולה תשים על המשקל כשאתה קונה, וכך יוצא שאתה מרמה במשקל[36] : (יד) לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה אסור שיהיה בביתך סוגים שונים של משקולות שנקראות "איפה" שמשתמשים בהן כדי לשקול דברים יבשים,[37] גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה (אסור שיהיו לך סוגים שונים של אבני משקולות כך ש-) משקולת (איפה) קטנה כדי לשים על המשקל כשאתה מוכר ומשקולת גדולה (איפה גדולה) כדי לשים על המשקל כשאתה קונה, וכך יוצא שאתה מרמה במשקל: (טו) אֶבֶן שְׁלֵמָה (אסור שיהיו לך משקולות שאיתן תרמה, אלא) משקולת שלא תהיה חסרה, משקולת שלימה תהיה לך, וכך, כשתמכור, יהיה זה בדיוק כפי המידה שהתחייבת למכור,[38] וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ ומשקולת אמיתית יהיה לך בביתך, כך שלא תרמה בשעה שאתה מוכר או קונה,[39] אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ וכן תעשה גם במשקולות שנקראות "איפה" שבהן מודדים דברים יבשים. גם משקולות האיפה יהיו במידה מדויקת, לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ על ידי הקפדה על משקולות מדויקות, תזכה לאריכות ימים בארץ ישראל: (טז) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה (אסור שתרמה במשקולות מכיוון ש-) כל מי שעושה מעשי נוכלות מתועב בעיני ה',[40] כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל כל מי שמשקר בעשיית המסחר שלו מתועב בעיני ה'[41]: (יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם עליך לזכור את מה שעמלק עשה לך כאשר יצאת ממצרים: (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ עמלק הזדמן לך בדרך,[42] וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ עמלק הרג בכל[43] אלה שהלכו בסוף המחנה מרוב חולשתם,[44] וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ (עמלק הרג בך) בשעה שהיית עייף ויגע מהדרך, וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים עמלק לא היה ירא אלוקים, ומכיוון שהייתה חסרה לו יראת שמים, הוא העיז להלחם בך[45]: (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ כאשר ה' יניח לך מכל אויביך בארץ שהוא נותן לך לירושה, כאשר כבר תנוח מכל המלחמות נגד אויביך בארץ ישראל, תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (כאשר כבר תנוח ממלחמות כיבוש הארץ) עליך למחות מתחת לשמיים כל דבר שקשור לעמלק, בין באנשים ובין ברכוש,[46] לֹא תִּשְׁכָּח אל תשכח את חובתך למחות את זכר עמלק. (יש כאן חיזוק נוסף למצות הזכירה)[47]:

 

[1] אונקלוס.

[2] אונקלוס.

[3] א"ע.

[4] אונקלוס.

[5] אונקלוס. רש"י לומד שלאו שניתק לעשה אין לוקים עליו.

[6] רש"י. ספורנו: ימתח אותו על העמוד. א"ע: הדיין יצווה שיטוהו.

[7] רש"י

[8] רש"י.

[9] אונקלוס + ספורנו.

[10] תרגום יונתן.

[11] ספורנו.

[12] אונקלוס + רמב"ם הל' שכירות.

[13] רש"י.

[14] תרגום יונתן.

[15] ספורנו.

[16] רש"י. רשב"ם: הבכור שתלד אשת המת לאח שייבם אותה, יקום על שם אחיו המת.

[17] אונקלוס.

[18] אונקלוס.

[19] אונקלוס.

[20] תרגום יונתן.

[21] תרגום יונתן.

[22] רש"י.

[23] אונקלוס.

[24] אונקלוס.

[25] א"ע. רשב"ם: בכך היבמה קונה את נכסי האח המת.

[26] רש"י.

[27] דעת מקרא.

[28] רש"י.

[29] דעת מקרא.

[30] רש"י.

[31] א"ע.

[32] רש"י.

[33] א"ע.

[34] תרגום יונתן.

[35] רש"י.

[36] רש"י.

[37] דעת מקרא.

[38] אונקלוס + א"ע.

[39] אונקלוס.

[40] תרגום יונתן.

[41] תרגום יונתן.

[42] רש"י בפירושו הראשון שמפרש דרך מקרה וכן א"ע ורשב"ם. בפירושו השני פירש רש"י לשון טומאת קרי, שהיה מטמאם במשכב זכור ובפירושו השלישי פירש ש"קרך" מלשון קור, היינו שעמלק צינן את פחדם של אומות העולם מעם ישראל ע"י שהיה הראשון שנלחם בהם.

[43] אונקלוס.

[44] לכאו' כך משמע מלשון אונקלוס וכן פי' א"ע. רש"י ותרגום יונתן פירשו מדובר על חוטאים שהענן פלטם.

[45] רש"י וא"ע.

[46] רש"י.

[47] א"ע.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב