ויקרא פרק טו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ויקרא פרק טו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | י' אדר תשע"ח

ויקרא פרק טו

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם תדברו אל בני ישראל ותאמרו להם, אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ אדם שייטוף מבשרו נוזל לבן שנקרא זיבה,[1] זוֹבוֹ טָמֵא הוּא הזיבה, הנוזל, הוא טמא[2]: (ג) וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ אלה הם צורות הטומאה של הזיבה, רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אם הזיבה יוצאת כמו ריר, אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ או שנוזל הזיבה הוא קצת עבה יותר, טֻמְאָתוֹ הִוא זוהי טומאתו של האדם: (ד) כָּל הַמִּשְׁכָּב כל דבר שראוי לשכב עליו (כגון מיטה או מחצלת),[3] אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא (כל דבר שראוי לשכיבה) שהזב ישכב עליו, נטמא על ידי הזב, וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא וכל כלי שמיועד לישיבה (כגון כסא) שהזב יישב עליו, נטמא מהזב[4]: (ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ אדם טהור שייגע בדבר העשוי לשכיבה ששכב עליו הזב, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול את בגדיו במקווה, לטבול בעצמו במקווה, ואז יהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה: (ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב אדם טהור שיישב על כלי שראוי לישיבה שישב עליו זב, גם אם היו דברים שחצצו בינו לבין הכלי. לדוגמא: אם ראובן הוא זב שישב על כסא, ושמעון שהוא אדם טהור ישב על כריות שהיו על הכסא שישב עליו ראובן, גם אם שמעון לא נגע בכסא עצמו, הוא נטמא,[5] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול את בגדיו במקווה, לטבול בעצמו במקווה, ואז יהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה: (ז) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב מי שנוגע בגופו של הזב,[6] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לכבס את בגדיו, לטבול, ואז יהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה: (ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר אם הזב ירק על אדם טהור, באופן שהרוק של הזב נגע באדם הטהור,[7] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול את בגדיו במקווה, לטבול בעצמו במקווה, ואז יהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה: (ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב דבר שראוי לרכב עליו, לדוגמא: אוכף,[8] אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב (כל דבר שראוי לרכב עליו) שהזב רכב על הדבר ההוא, אפילו אם הזב לא נגע בו. לדוגמא: זב שרכב על אוכף, אך היו דברים שחצצו בין הזב לאוכף,[9] יִטְמָא הדבר העשוי לרכיבה נטמא: (י) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב כל אדם שנוגע בדבר העשוי לרכיבה שהזב רכב עליו, צריך לטבול ויהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה (אך אינו צריך כיבוס בגדים),[10] וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם מי שנושא בידו אדם זב, או את זובו, או את הרוק שלו, או את הדברים ששכב עליהם ורכב עליהם,[11] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול את בגדיו במקווה, לטבול בעצמו במקווה, ואז יהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה: (יא) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם כל אדם טהור שייגע בו הזב לפני שטבל ונטהר,[12] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול את בגדיו, לטבול בעצמו, ואז יהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה: (יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר אם הזב נגע בחלק הפנימי של כלי חרס או שהזב הסיט את כלי החרס, צריך לשבור את כלי החרס, כיוון שאין לו טהרה, וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם אם הזב נגע בכלי עץ, צריך לטבול את כלי העץ במקווה, וכך ייטהר: (יג) וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ כאשר תיפסק הזיבה מהזב, וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ הזב צריך לספור שבעה ימים רצופים שלא ראה בהם זיבה,[13] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר ולאחר שבעה ימים נקיים, הזב צריך לטבול את בגדיו, לטבול בעצמו במי מעיין ולאחר מכן יהיה טהור[14]: (יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי ביום השמיני לאחר שהפסיק הזב לראות זיבה, (ביום לאחר שטבל), יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה הזב לוקח שני תורים או שני בני יונה. (אמנם, דין הבאת קרבן נאמר רק בזב שראה שלש ראיות בשלשה ימים או פחות, אך אם ראה רק שתי פעמים זיבה, אינו צריך להביא קרבן, ואם ראה זיבה רק פעם אחת, אינו צריך לספור שבעה ימים נקיים, אלא מספיק שהוא טובל ואז הוא טמא עד הערב), וּבָא לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד הזב מגיע אל פתח אוהל מועד (אך אינו נכנס פנימה, היות והוא עדיין מחוסר כפרה), וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן הזב נותן את שני התורים או שני בני היונה אל הכהן: (טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה הכהן מקריב את אחד התורים או בני היונה לשם קרבן חטאת, ואת השני מקריב לשם קרבן עולה, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ הכהן מכפר לזב על החטא שגרם לו להיות חולה בזיבה[15]: (טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע אם יצא מאדם נוזל לבן טמא שנקרא שכבת זרע, (ההבדל בין זיבה לשכבת זרע הוא בצבע הנוזל), וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב האדם שיצאה ממנו שכבת זרע צריך לטבול, ולאחר מכן הוא יהיה טמא עד הערב: (יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע בגד או עור שיש עליהם שכבת זרע, וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב צריך לטבול אותם במקווה ולאחר מכן יהיו טמאים עד הערב שלאחר הטבילה: (יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע אישה שישכב איש איתה שכבת זרע,[16] וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב שניהם צריכים לטבול במקווה ואז יהיו טמאים עד הערב שלאחר טבילתם: (יט) וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה אם אישה תהיה זבה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שיזוב מבשרה דם,[17] שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ במשך שבעה ימים אסור לכל אדם לגעת בה,[18] וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב ומי שנוגע באישה נידה, צריך לטבול ויהיה טמא עד הערב שלאחר הטבילה וגם בגדיו צריכים טבילה: (כ) וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא כל מה שהאישה הנידה שוכבת עליו, נטמא, וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא כל דבר שהאישה הנידה יושבת עליו, נטמא: (כא) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ כל מי שנוגע במה שאישה נידה שכבה עליו, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב יטבול את בגדיו במקווה, יטבול בעצמו במקווה, ויהיה טמא עד הערב אחרי שטבל: (כב) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו כל אדם טהור שייגע בכלי שהאישה הנידה ישבה עליו, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב יטבול את בגדיו במקווה, יטבול בעצמו במקווה, ויהיה טמא עד הערב אחרי שטבל: (כג) וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו אם האדם הטהור יושב או שוכב על הדבר הראוי לשכיבה או על הכלי שהאישה הנידה ישבה עליו, אפילו שאינו יושב עליו ישירות, בְּנָגְעוֹ בוֹ האדם נוגע בדבר שחוצץ בין מה שהנידה ישבה או שכבה עליו לבינו, לדוגמא: כרית שמונחת על כסא שאישה נידה ישבה עליו, והאדם הטהור ישב על הכרית שהייתה מונחת על הכסא,[19] יִטְמָא עַד הָעָרֶב אדם זה שישב על הדבר שחצץ בין מה שהאישה הנידה ישבה עליו לבינו, טמא עד הערב. אמנם יש לחלק כאן בין טומאת משכב לטומאת מרכב. טומאת משכב היא כאשר אדם יושב או שוכב על דבר שמיועד לשכיבה או ישיבה (כגון כסא או מזרון) ואז גם בגדיו טמאים. לעומת זאת, כאשר האדם יושב על דבר שאינו מיועד לישיבה ארוכה, כגון אוכף של סוס, הרי שבגדיו אינם טמאים וטומאה זו נקראת טומאת מרכב: (כד) וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אם אדם טהור ישכב בשוגג עם אישה בעודה נידה,[20] וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים אדם זה יהיה טמא במשך שבעה ימים (גם אם האישה הנידה נמצאת ביום השישי לטומאתה ונשאר לה רק יום אחד לטומאה),[21] וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא כל דבר הראוי למשכב ששוכב עליו איש זה, נטמא: (כה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים אם האישה תראה דם במשך שלשה ימים,[22] בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ האישה ראתה את הדם בימים שאינם שבעת ימי נידתה,[23] אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ או שהאישה תראה דם זב ממנה בסמוך לימי נידתה,[24] כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה כל זמן שהאישה תהיה זבה, היא תהיה באותה דרגת טומאה כאילו הייתה נידה,[25] (אלא שאישה זבה צריכה להביא קרבן ואילו אישה נידה אינה צריכה להביא קרבן), טְמֵאָה הִוא אישה זו היא אישה טמאה, ולכן חלים עליה הדינים הכתובים בפסוקים הבאים: (כו) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ כל דבר הראוי לשכיבה שהאישה תשכב עליו, דינו יהיה כאילו שהאישה תהיה נידה, כלומר: כל דבר הראוי למשכב שאישה זבה שוכבת עליו, נטמא, וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ וכן כל כלי שאישה זבה יושבת עליו, דינו יהיה כאילו שהאישה תהיה נידה, כלומר: כל כלי שהאישה תשב עליו נטמא: (כז) וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם כל אדם טהור שייגע בדבר הראוי לשכיבה שהזבה שכבה עליו או בכלי שהזבה ישבה עליו, יִטְמָא יהיה טמא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב אדם זה יטבול את בגדיו במקווה, יטבול בעצמו במקווה, ויהיה טמא עד הערב אחרי שטבל: (כח) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ לאחר שהאישה תפסיק לראות זיבה,[26] וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים האישה צריכה לספור שבעה ימים רצופים שבהם לא תראה זיבה, וְאַחַר תִּטְהָר לאחר שבעת הימים הנקיים, האישה הזבה תהיה טהורה. (לאחר שבעה ימים נקיים האישה הזבה צריכה לטבול, ולאחר מכן, ביום השמיני, היא צריכה להביא קרבן כפי שנראה בפסוק הבא): (כט) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי ביום השמיני שהאישה כבר לא ראתה זיבה (ביום לאחר טבילתה), תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה האישה הזבה צריכה לקחת שני תורים או שני בני יונה, וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד האישה הזבה מביאה את שני התורים או שני בני היונה אל הכהן שעומד בפתח אוהל מועד, אך אין האישה נכנסת אל תוך אוהל מועד, כיוון שהיא עדיין מחוסרת כיפורים: (ל) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה הכהן מקריב את אחד התורים או בני היונה לקרבן חטאת, ואילו את השני מקריב לשם קרבן עולה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ על ידי הקרבת הקרבנות, הכהן מכפר לאישה על החטא שגרם לזיבה שלה[27]: (לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם אתם, הכהנים, תפרישו את בני ישראל מטומאה,[28] וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם (על ידי שתפרישו את בני ישראל מטומאה), בני ישראל לא ימותו כשהם טמאים, כלומר: בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם (על ידי שתפרישו את בני ישראל מטומאה, בני ישראל לא ימותו  כשהם טמאים) כיוון שבני ישראל לא ייכנסו אל המשכן או המקדש כשהם טמאים. אדם מישראל שנכנס למקדש במזיד כשהוא טמא, חייב כרת, וכאן התורה אמרה לכהנים שתפקידם להפריש את בני ישראל מטומאה[29]: (לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ זב שרואה רק ראייה אחת, הרי דינו כמי שיצאה ממנו שכבת זרע, ואין הוא נטמא לשבעה ימים, אלא רק ליום אחד[30]: (לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וכן נלמדו כאן דיני הנידה, הזבה וזב שראה יותר מראיה אחת והם צריכים לעשות כפי מה שפורש בפסוקים הקודמים,[31] וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה וכן פורש דינו של אדם שישכב עם אישה טמאה:

 

[1] א"ע.

[2] רש"י.

[3] רש"י.

[4] רש"י.

[5] רש"י.

[6] א"ע.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] רש"י.

[12] רש"י, וכתבה התורה בלשון שטיפה כדי ללמד אותנו שבית הסתרים (כגון פיו) אינו טעון ביאת מים. רשב"ם ורמב"ן למדו מכך שהתורה קראה לטבילה בלשון שטיפה, שהאדם צריך לשטוף היטב את הזיבה, כדי שלא תחצוץ וכדי שלא תישאר לאחר הטבילה. א"ע: בהתחלה רצה לומר שהכוונה היא כאשר ידי הזב שטופות, אין אדם הנוגע בהם נטמא, כיוון שאין עליהם זיבה אך דחה פירוש זה כיוון שלפי חז"ל, ידיו, הכוונה היא לגופו. לאחר מכן כתב שאם ידי הזב שטופות, אינו צריך גם כיבוס בגדים ואם ידיו אינן שטופות, אינו צריך כיבוס בגדים.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס.

[15] רמב"ן פס' יא', ופירש שם שהעולה היא תודה לה' על שריפא אותו.

[16] למשמעות.

[17] רש"י.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] למשמעות וא"ע.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] דעת מקרא.

[26] אוה"ח.

[27] רמב"ן בפס' יא', שם הסביר שנידה היא כדרך הטבע ולא מחלה ולכן לא מקריבה האישה הנידה קרבן.

[28] רש"י, ןלפירושו: והזרתם פירושו הפרשתם. א"ע: בהתחלה פירש לשון אזהרה, ודחה פירוש זה ופירש כרש"י.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] רש"י.

איוב פרק ו

.ביאור אוצר המקרא (לשעבר ושננתם) לספר איוב פרק ו .ביאור פשוט לפסוקי המקרא עם הערות שוליים שמבררות את מחלוקות הפרשנים ושאלות העולות מפשט הפסוקים אוצר המקרא הוא קיצור של מפעל אוצר מפרשי התנ"ך שכולל...
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו מסכם מז - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - מסכם על פרקים מז - נו
חידון התנ"ך תשפ"ב

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב