ויקרא פרק יט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ויקרא פרק יט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | י' אדר תשע"ח

ויקרא פרק יט

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם תקהיל את כל ישראל ותאמר להם,[1] קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (תקהיל את כל ישראל ותאמר להם) עליכם לפרוש מחטאים הקשורים בעריות,[2] כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (הסיבה שחובה על בני ישראל לפרוש מחטאים הקשורים בעריות היא) מכיוון שאני ה' אלוקיכם קדוש, גם אתם צריכים להיות קדושים[3]: (ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ כל אחד מכם צריך לירא מאביו ומאימו,[4] וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וכן אני מצווה אתכם שתשמרו את השבת, (גם אם אחד מהוריכם אומר לכם לחלל שבת),[5] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אתם תעשו כמוני, ה', שגם אני שבתתי מכל מלאכה ביום השבת[6]: (ד) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים אל תפנו ללכת ולעבוד פסלים,[7] וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם ופסלים העשויים ממתכת, אל תעשו לכם. כמו כן אסור לאחרים לעשות לכם פסלים אלה,[8] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה' אלוקיכם נאמן לשלם לכם שכר על כך: (ה) וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק כאשר תקריבו קרבן שלמים לה',[9] לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ תשחטו את הקרבן באופן שיהיה לכם לרצון. אסור שתהיה לכם מחשבה פסולה בשעת השחיטה, למשל, מחשבה לאכול את הקרבן לאחר הזמן שמותר לאוכלו או מחשבה לאכול את הקרבן מחוץ למקום שמותר לאוכלו[10]: (ו) בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת כאשר אתם שוחטים את הקרבן, תשחטו אותו על דעת שהקרבן ייאכל ביום שחיטתו וביום המחרת,[11] וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף ובשר הקרבן שנותר עד ליום השלישי לשחיטת הקרבן, יישרף באש: (ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אם מי ששחט את הקרבן כדי לאכול את הקרבן מחוץ למקום שהתורה התירה לאוכלו,[12] פִּגּוּל הוּא קרבן זה הוא קרבן מתועב,[13] לֹא יֵרָצֶה קרבן זה לא יהיה לרצון לפני ה'[14]: (ח) וְאֹכְלָיו מי שאוכל בשר קרבן שנותר לאחר הזמן שמותר לאכול אותו,[15] עֲוֹנוֹ יִשָּׂא ייענש בעונש המגיע לו,[16] כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְקֹוָק חִלֵּל כיוון שבכך שאכל את בשר הנותר, חילל את הקרבן שהוקדש לה',[17] וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אדם שאוכל בשר נותר חייב כרת: (ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם כאשר תקצרו את הגידולים בשדות שבארץ ישראל, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר אסור לך לסיים לקצור את השדה עד קצהו, אלא עליך להשאיר חלק מהגידולים הגדלים בסוף השדה לעניים. מצווה זו נקראת מצוות פאה,[18] וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט וכן אם נפלה שיבולת אחת או שתיים מידיך בשעה שאתה קוצר את השדה, אסור לך לקחת שיבולים אלו, אלא עליך להניחן לעניים. אולם, שלש שיבולים שנשרו אינן בכלל לקט ומותר לבעל השדה לקחתן[19]: (י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אסור לך לקחת את האשכולות העוללים של הכרם. האשכולות העוללים הם כמין אשכולות מרובעים, שאין להם "שפיצים" בקצוות,[20] וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט וכן אסור לך ללקט את גרגירי הענבים הנושרים בשעת בצירת הענבים,[21] לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם יש להשאיר את האשכולות העוללים ואת גרגירי הענבים לעניים ולגרי הצדק, אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה' אלוקיכם שאעניש את כל מי שאינו משאיר דברים אלו לעניים: (יא) לֹא תִּגְנֹבוּ אל תגנבו ממון אחד מהשני,[22] וְלֹא תְכַחֲשׁוּ אל תכחיש שיש ממון של מישהו אחר שמופקד אצלך. אם ראובן תבע את הפיקדון שלו משמעון, אסור לשמעון להכחיש ולומר שאין הפיקדון בידו,[23] וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ וכן אסור לכם לשקר אחד לשני[24]: (יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר אסור לכם להישבע לשקר כאשר אתם נשבעים בשם המפורש שלי (ה'),[25] וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ וכן אסור לכם לחלל גם את שמות ה' שאינם שם ה' המפורש, על ידי שתשבעו בו לשקר,[26] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' אעניש את כל מי שעובר על דברים אלו: (יג) לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ אל תשאיר אצלך את השכר שאתה חייב לפועל שלך,[27] וְלֹא תִגְזֹל וכן אל תיקח בכח חפץ או ממון של מישהו אחר. גזילה היא כאשר אדם לוקח בכח ממון או חפץ של חברו,[28]  לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר אם יש פועל שעבד אצלך במשך היום, ואותו פועל סיים את מלאכתו בערב, אל תשתהה מלשלם לו את שכרו עד הבוקר למחרת, אלא אתה חייב לשלם לו את שכרו לפני הבוקר שלמחרת סיום מלאכתו[29]: (יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ אסור לקלל חרש שאינו שומע את הקללה, קל וחומר שאסור לקלל אדם שאינו חרש[30] וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וכן אל תכשיל אדם שאינו מתמצא בעניין כל שהוא. לדוגמא: אל תאמר לאדם שעדיף לו למכור לך את השדה שלו כשאין הדבר כך,[31] וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק תהיה ירא מה', אל תחשוב שאתה יכול לייעץ למישהו עצה שאינה הוגנת, ולומר אחר כך שחשבת שזו העצה הנכונה, אלא תהיה ירא מה' ותדע שהוא יודע את הסיבה האמיתית שייעצת לחברך לנהוג כן[32]: (טו) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט אל תדון דין שקר,[33] לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל אל תישא את פניו של העני בדין, אל תפסוק את הדין לטובת העני, כיוון שאתה חושב שראוי שהעשיר יעזור לעני בכל מקרה, אלא אם העשיר צודק, אתה חייב לדון דין אמת,[34] וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל אל תכבד את פניו של הנידון שהוא אדם חשוב יותר, אלא תראה יחס שווה לשני הנידונים,[35] בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ תדון את חברך בדין צדק[36]: (טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ אל תלך לרגל על בני אדם, כדי לספר את הדברים לאנשים אחרים,[37] לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אל תימנע מלהציל את חברך, כגון, במקרה ואדם טובע בנהר, אל תעמוד בצד ותימנע מלהצילו, אלא תעשה הכל כדי להציל אותו,[38] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' נאמן לשלם שכר למי שמקיים את המצוות ונאמן להעניש את מי שאינו מקיים את המצוות[39]: (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ אל תשנא אדם מישראל אפילו בלב,[40] הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ תוכיח את חברך, כדי שלא תחשוד בו. על ידי שאתה מוכיח את חברך, הוא יסביר לך מדוע נהג כמו שנהג,[41] וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא בכך שתוכיח את חברך, לא יהיה בך חטא של שנאה, כיוון שאתה תבין מדוע הוא נהג כפי שנהג[42]: (יח) לֹא תִקֹּם אל תנקום בחברך. לדוגמא: אם ביקשת מחברך עיפרון והוא ענה לך "לא", ולמחרת הוא מבקש ממך שתשאיל לו עיפרון, אל תימנע מלהלוות לו עיפרון,[43] וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וכן אל תשמור את שנאתך בלב על כך שהוא לא השאיל לך עיפרון, לדוגמא: כאשר הוא מבקש ממך עיפרון ביום המחרת, אתה משאיל לו את העיפרון אך עושה "פרצוף חמוץ",[44] וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ תאהב את חברך ותרצה שיהיה לו טוב, כפי שאתה רוצה שיהיה לך טוב,[45] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' בראתי את שניכם, ולכן אני מצווה אתכם על איסור הנקימה והנטירה, ועל "ואהבת לרעך כמוך"[46]: (יט) אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ תשמרו על החוקים הבאים שאני (ה') מצווה אתכם (בני ישראל) עליהם:[47] בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם אל תערבב את הבהמה עם בהמה אחרת, כך שהוולד שייצא מהן יהיה כלאיים, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וכן אל תזרע את השדה שלך כלאיים, אל תערבב בין זרעים מסוגים שונים בשעת הזריעה, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ וכן אל תלבש בגד המעורבב מצמר ופשתים[48]: (כ) וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע אדם שיתחתן עם אישה, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ ואותה אישה שהוא התחתן איתה, היא חצי שפחה וחצי בת חורין, שכבר התארסה עם אדם אחר שהוא עבד עברי (נחרפת הכוונה היא שהיא מיועדת לאדם אחר, כמו במקרה שלנו שהיא כבר התארסה עם אדם אחר),[49] וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אותה שפחה לא נפדתה לגמרי, אלא נפדתה רק חציה,[50] אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ וכן לא ניתן לאותה שפחה שטר שחרור. כלומר: התורה כתבה שהשפחה שהתחתנה הייתה עדיין חצי שפחה, כיוון שלא השתחררה בשתי הדרכים שהייתה יכולה להשתחרר: לא פדו אותה לגמרי בכסף, וכן לא ניתן לה שטר שחרור,[51] בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה בית דין יחקרו ויבררו אם השפחה לא שוחררה לגמרי,[52] לֹא יוּמְתוּ השפחה ומי שהתחתן איתה לא יומתו (בניגוד לדין הנוהג בדרך כלל באדם שהתחתן עם אישה מאורסת), אלא השפחה לוקה ודינו של האיש מבואר בפסוק הבא,[53] כִּי לֹא חֻפָּשָׁה כיוון שהשפחה לא שוחררה, ומכיוון שלא שוחררה, אין האירוסין שלה עם העבד העברי תופסים לגמרי, ולכן היא אינה נחשבת כאשת איש. אולם, אם מתברר שהשפחה שוחררה לגמרי, הרי שהאירוסין שלה עם העבד העברי תופסים לגמרי, ואם בא אדם אחר והתחתן איתה, שניהם חייבים מיתה כמו בכל אשת איש[54]: (כא) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד האדם שהתחתן עם חצי השפחה (שפחה זו נקראת שפחה חרופה) יביא בהמה לפתח אוהל מועד לשם קרבן אשם, אֵיל אָשָׁם הבהמה שיביא לשם קרבן אשם תהיה איל: (כב) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא הכהן יכפר לאדם שהתחתן עם חצי השפחה, על ידי שיקריב את האיל שהביא לשם קרבן אשם,[55] וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא לאחר הקרבת האיל לאשם, חטאו של האדם שהתחתן עם השפחה החרופה מתכפר: (כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ כאשר אתם (בני ישראל) תיכנסו לארץ ישראל, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל ובארץ ישראל אתם (בני ישראל) תיטעו עצים המוציאים פירות, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ אתם תרחיקו את אטימותו, פירות הנטיעה יהיו אטומים ומכוסים לכם, כלומר: אסורים לכם באכילה,[56] שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים במשך שלש השנים הראשונות לנטיעתו, פירות נטיעה זו יהיו לכם אטומים ואסורים,[57] לֹא יֵאָכֵל אסור לכם לאכול את פירות הנטיעה במשך שלש השנים הראשונות לנטיעתו: (כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת בשנה הרביעית לנטיעת הנטיעה, יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ כל פירותיה של הנטיעה יהיו, קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיקֹוָק (כל פירות הנטיעה יהיו) קדושה ושבח לפני ה'.[58] יש להעלות את הפירות ולאכלם בירושלים כדי להלל ולשבח את ה' על הפירות[59]: (כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת בשנה החמישית לנטיעת האילן, תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ (בשנה החמישית לנטיעת האילן) אתם יכולים לאכול את פירות הנטיעה כרגיל, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ בשכר קיום מצוות ערלה ונטע רבעי, תזכו לתוספת של פירות, ולכן אינכם צריכים לחשוש לכך שיבול של שלש שנים לכאורה הולך לאיבוד ושיהיה טורח גדול באכילת הפירות של השנה הרביעית,[60] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה' אלוקיכם, נאמן לקיים את הבטחתי להוסיף לכם פירות בזכות קיום מצוות אלו[61]: (כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם אסור לכם לאכול מבשר בהמה בעודה בחיים,[62] לֹא תְנַחֲשׁוּ אסור לכם לקבוע סימן, כדי שאם יתקיים דבר כלשהו, הרי הוא הוכחה לכך שאתם צריכים לעשות מעשה מסויים. לדוגמא: אם החתולה הבאה שאני אראה תהיה שחורה, הרי שזה סימן משמיים שאני צריך לקנות חתולים,[63] וְלֹא תְעוֹנֵנוּ אל תקבעו עונות מסוימות, זמנים מסוימים, למלאכות מסוימות, ולומר שזמן זה מתאים לדבר מסוים. למשל: יום חמישי הוא יום שטוב לשחק בו כדורגל. (אמנם אם על דרך הטבע יש אמת בקביעה זו, אין בכך משום מעונן)[64]: (כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם אל תשחיתו את פאות הראש שלכם, אל תשוו את השיער בכל הראש, באופן שתשחיתו את הפאות, כך שאורך השער במקום הפיאות יהיה שווה לאורך השיער היורד על המצח ומאחורי הראש (איסור זה הוא גם במספריים),[65] וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ וכן לא תשחית את הזקן על ידי גילוח בתער. ישנם חמישה מקומות בזקן שאסורים בגילוח בתער[66]: (כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם אל תשרטו את בשרכם לאות אבלות על מישהו שמת. (מנהג הגויים היה לשרוט את בשרם כשמישהו מת),[67] וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אל תעשו על בשרכם כתובת קעקע. כתובת קעקע היא רישום הנעשה על ידי מחט ודיו, שלא ניתן להסירו,[68] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' אעניש את מי שעובר על מצוותי: (כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ אל תמסור את בתך לזנות,[69] וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה וכך לא יזנו תושבי הארץ והארץ לא תתמלא בזנות[70]: (ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ תשמרו על השבת, (ואל תבנו את בית המקדש אפילו בשבת),[71] וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ וכן אני מצווה עליכם שיהיה לכם מורא מקדש. בשעה שאתם נכנסים לתוך הר הבית, אסור לכם להיכנס עם נעליים, ארנק או אבק על הרגליים,[72] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' נאמן להעניש על כך[73]: (לא) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אל תפנו לסוגי מכשפים שנקראים אוב וידעוני,[74] אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אל תהיו עסוקים במיני כשפים אלו, כיוון שאם תתעסקו בהם, אתם תיטמאו לפני ה',[75] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה', ולכן אין לכם צורך לכישופים, ואם אתם הולכים ודורשים במיני כישופים, אתם מחליפים אותי, ה', בכישוף[76]: (לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם לפני חכם בתורה תקום, ובכך תכבד אותו. כאשר אדם חכם בתורה מגיע לארבע אמותיך, עליך לקום, ובכך לכבדו,[77] וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וכן עליך לכבד זקן (הכוונה היא לאדם חכם), על ידי שלא תשב במקומו ולא תסתור את דבריו,[78] וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק תירא מה'. אל תאמר שלא ראית את הזקן ולכן לא כיבדת אותו, שהרי ה' יודע אם באמת ראית אותו או לא[79]: (לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם כאשר יתגייר אדם בארץ ישראל,[80] לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ אל תונו אותו בדברים, אל תציקו לו בדברים ותזכירו לו שלפני כן הוא היה גוי ועכשיו בא ללמוד תורה[81]: (לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם הגר שמתגייר, יהיה כאילו נולד יהודי,[82] וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ תאהב את הגר כמו שאתה אוהב את עצמך,[83] כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אתם עצמכם הייתם גרים במצרים, ולכן אינכם יכולים לפסול גרים אחרים,[84] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה' האלוקים של שניכם: גם שלכם וגם של מי שמתגייר[85]: (לה) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט אל תעשו עוול בשעה שאתם מודדים דברים. אל תרמו בשעה שאתם מודדים, ומפרטת התורה שלשה סוגי מדידה:[86] בַּמִּדָּה אל תשקר בשעה שאתה מודד קרקע,[87] בַּמִּשְׁקָל וכן אל תשקר בשעה שאתה מודד דברים במשקל,[88] וּבַמְּשׂוּרָה וכן אל תשקר בשעה שאתה מודד נוזלים על ידי כלי שנקרא משורה[89]: (לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק המאזניים המודדות יהיו בצדק, המאזניים יהיו מדויקות,[90] אַבְנֵי צֶדֶק וכן האבנים שאתה מודד בעזרתם על המשקל. האבנים שמשתמשים בהם בשעת שקילה, גם הן יהיו מדויקות,[91] אֵיפַת צֶדֶק וכן מידת איפה, אבן במשקל של איפה שגם בה משתמשים לשקילה, גם היא צריכה להיות מדויקת,[92] וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם וכן מידת הין שאתם משתמשים בה כדי למדוד נוזלים, גם היא תהיה מדויקת,[93] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אני ה' הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתהיו ישרים ושלא תרמו בשעה שאתם מודדים ושוקלים[94]: (לז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם תשמרו את כל החוקים שציוויתי אתכם ואת כל הדינים שציוויתי אתכם,[95] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' ציוויתי אתכם על החוקים הישרים האלה, ולכן ראוי שתקיימו אותם[96]:

 

[1] רש"י. א"ע: הכוונה היא להזהיר גם את הגרים. כן אמר הא"ע שהתורה כאן הוסיפה את המצוות האחרות שיש להקפיד עליהם כדי שלא נגלה מהארץ, בנוסף לאיסור העריות, והם כל עשרת הדברות, כך שהא"ע מוצר בפסוקי את כל עשרת הדברות. אוה"ח: הסיבה שמשה אמר את המצות קודם בפני אהרון ולאחר מכן בפני בני אהרון ואח"כ ביד הזקנים ואח"כ בפני ישראל, ולאחר מכן אהרון היה חוזר פעם אחת ולאחר מכן בני אהרון היו חוזרים פעם אחת ולאחר מכן הזקנים היו חוזרים פעם אחת, כך יצא שכל אחד שמע את המצווה ארבע פעמים. הסיבה שמשה לא אמר בעצמו את כל ארבעת הפעמים היא כדי לתת כבוד לאהרון וגם כדי שכך יראו אם יש טעות בידי מי שמסביר. לכן, כאן הכוונה היא גם כן שנכנסו הכתות, אלא שהקהלת בני ישראל היא הבאת הנשים.

[2] רש"י, ובשפ"ח כתב שגם עבירה שכתב רש"י שצריך לפרוש ממנה, היינו עבירות הקשורים בעריות. רמב"ן: שלא יהיה אדם נבל ברשות התורה על ידי שיעשה מעשים שאינם אסורים על פי התורה, אך הנם מנוגדים לדרך בה התורה מצווה אותנו ללכת בה. וכתב הרמב"ן יסוד שבכל אוסף של פרטי מצוות, התורה נתנה גם הדרכה כללית כדי לומר לנו שפרטי המצוות הם רק הדינים שהתורה ציוותה, אך יש גם דברים נוספים שיש לנהוג לפיהם, ולכן בסוף ענייני גזלה כתבה התורה "ועשית הישר והטוב", כדי לומר לנו שיש צורך לנהוג גם לפנים משורת הדין, וכך גם כאן לאחר איסורי עריות כתבה התורה שיש מצווה להיות קדושים כדי לומר לנו שלא רק מה שאסרה תורה נאסר, אלא כל דבר שאינו עולה ברוח התורה גם אסור. ספורנו: על ידי הפרישה מהעריות, אתם תהיו קדושים ותדמו אל ה'. אוה"ח: התורה כאן הוסיפה מצוות עשה על העריות וכן כתבה שמי שפורש מהעריות זוכה לשכר גדול, וכנגד שני לימודים אלו כתוב פעמיים: "דבר", "ואמרת". כמו"כ פירש שהתורה אמרה "קדושים תהיו" בלשון עתיד כדי לומר לנו, שגם כאשר אדם מגיע למדרגת קדושה, הרי שעליו להתקדם ולרכוש את מדרגות הקדושה הנעלות יותר מהמקום בו הוא נמצא. כמו"כ כתב שהאדם בזמן שאינו עובר איסורי עריות, עדיין צריך להקפיד שמה שהוא כן עושה נעשה בקדושה, ולכן כתבה התורה "אני ה' אלוקיכם", שה' עוזר לאדם שגם בשעה שעוה דברים המותרים לו, שלא יחשוב שעושה זאת משום הנאה, אלא משום מצווה.

[3] תו"כ.

[4] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהדגש באיש הוא כדי לומר לנו שאמנם גם אישה חייבת במורא אב ואן (שהרי כתוב תיראו בלשון רבים: גם איש וגם אישה), אלא שאיש סיפק בידו לעשות, אך אישה נמצאת ברשות בעלה ולכן היא לעיתים מנועה ממורא אב ואם.  אוה"ח: הטעם שהתורה הסמיכה את מורא אב ואם לעניין עריות הוא כדי לומר לנו שכאשר אדם יצייר את דמות דיוקנו של האב והאם, לא יעבור על איסור עריות. כמו"כ, התורה רצתה להדגיש שמי שעובר על איסור עריות, מבזה את הוריו.

[5] רש"י. אוה"ח: הסיבה שהתורה חידשה לנו דווקא בעניין השבת שאם אביו אמר לו לעבור על השבת שלא יעשה כן, למרות שכך הוא הדין בכל המצוות שבתורה הוא כדי לומר לנו שאם אביו מחלל שבת, אינו חייב כלל בכבודו.

[6] א"ע. רש"י: אני ה', וגם הוריכם חייבים בכבודי, ולכן, אם אמרו לכם לחלל את השבת, אסור לכם לעשות כן. א"ע כתב גם שהסדר שהתורה הקדימה קודם את האם היא בגלל שהתינוק קודם כל מכיר את אימו. כמו"כ כתב שהסיבה שהתורה כתבה כאן את עניין השבת בוא משום שהקטן חייב לשמור קודם כל על השבת, ורק אח"כ על המועדים. וכן כתב ש"תיראו" הוא בלשון רבים, כיוון שהכוונה היא לגדולים שחייבים ללמד את הקטן לשמור שבת. אוה"ח: התורה כתבה תיראו בלשון ריבם כדי לומר לנו שעל ידי שהבן ירא מאביו, גם בנו שלו יהיה ירא ממנו, וכך התקיימו שתי יראות על ידי קיום מצווה אחת.

[7] רש"י. רמב"ן: אל תפנו להאמין שיש ממש באלילים.

[8] אונקלוס + רש"י. א"ע: אלהי מסיכה הם כלים לקבל את הכוחות העליונים.

[9] אונקלוס.

[10] רש"י. א"ע: שהקרבן יבוא מרצון ולא מהכרח. רמב"ן שתעבוד את ה' לא לשם תועלת, אלא מרצון. רשב"ם: שהקרבן יהיה ללא מום.

[11] רש"י, ולא ניתן לומר שהתורה כאן כתבה זאת כדי לקבוע זמן, היות והתורה כבר כתבה זמן לכך.

[12] רש"י, רשב"ם.

[13] רש"י.

[14] אונקלוס.

[15] רש"י.

[16] אונקלוס.

[17] אונקלוס. א"ע: הבשר שנשאר לאחר הקרבת הקרבן עדיין קדוש ובכך שאדם אכל בשר זה ללא שהיה לו מותר, הוא חילל את הבשר שאכל.

[18] רש"י.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] רש"י.

[23] רש"י ורשב"ם, ובפסוק זה מופיע האזהרה על כך. אוה"ח: הסיבה שכתוב "לא תכחשו" הוא כדי לאסור גם את מי ששיקרו לו מלשקר.

[24] אונקלוס. רש"י: מדובר במי שנשבע לשקר על ממון. א"ע שהאדם יתבע אדם שלא בצדק מהשני. אוה"ח: שאדם לא ישקר ויכחיש את העדים שבאו להעיד עליו שהוא חייב כסף.

[25] רמב"ן. לרש"י: גם שם ה' המפורש וגם שם ה' שאינו מפורש נלמד מפסוק זה. רשב"ם: איסור השבועה הוא גם שלא בכפירת ממון (וכן נראה מרש"י, שאין הכוונה דווקא לכפירת ממון). ספורנו: איסור השבועה נכתב בהקשר של להיפטר מחיוב ממון. א"ע: הסיבה שכתוב לא תשבעו בלשון רבים הוא כדי לחייב גם את המשביע.

[26] רמב"ן.

[27] רש"י. א"ע: מדובר בגניבה בסתר.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] רש"י + רמב"ן. א"ע פירש שהכוונה היא לחרש ממש וכן לא לתת מכשול לפני עיוור ממש, כיוון שהם חלשים יותר והאדם מצווה שלא לנצל את היתרון שלו עליהם. כלי יקר: הייתה הו"א שמותר לקלל חרש כיוון שהוא חשוב כמת, ולכן התורה אסרה זאת במפורש.

[31] רש"י.

[32] רש"י. א"ע: ה' יכול להפוך אותך לחרש או עיוור ולכן אתה צריך לפחד שלא להכשיל חרש או עיוור.

[33] אונקלוס.

[34] רש"י.

[35] רש"י.

[36] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאדם מצווה לדון את חברו לכף זכות.

[37] רש"י, ולדבריו לשון רכיל, היינו מלשון לרגל, וכ' וג' מתחלפות. בשם אונקלוס כתב שהכוונה היא לקרוץ, כיוון שמי שמספר רכילות קורץ אחד לשני, ואוכל בביתו של המקבל לשון הרע, בשעה שמספרים את דברי רכילותם. רמב"ן כתב שכוונתו של אונקלוס הוא להשמעת קולות. א"ע: מלשון רוכלות, כמו שהרוכל מעביר את סחורתו ממקום למקום, כך ההולך רכיל מעביר את סחורתו ממקום למקום.

[38] רש"י. אוה"ח: סמיכות הדברים מלמדת אותנו שאם אדם יודע על מישהו אחר שרוצה להרוג את חבירו, חייב להודיעו ואין בדבר משום לשון הרע. א"ע: פירוש הדברים הוא שלא יתחבר לרוצחים.

[39] רש"י. א"ע: אני רואה מה שאתם עושים בסתר.

[40] אונקלוס. אוה"ח: לכאורה היה צריך להיות כתוב "לא תשנא בלבבך את אחיך", אלא שהתורה אמרה לנו מהו שיעור השנאה, שאפילו שנאה קטנה שאינה אלא שהשונא טיפה מרחיק את חברו, אסורה. רמב"ן: דיבר הכתוב בהווה, כיוון שדרך השונאים לכסות על שנאתם ולהחביאו בלב, אך כל שנאה אסורה.

[41] א"ע. רשב"ם: אם חברך עשה לך דבר רע, אל תראה לו כאילו שאתה אוהב אותו, אלא תוכיח אותו, מתוך תקווה שלאחר מכן יהיה שלום.

[42] א"ע. רש"י: האיסור הוא להלבין את פני חברו.

[43] רש"י.

[44] רש"י.

[45] רמב"ן, אך דחה את העניין שאדם ממש יאהב את חברו כמוהו, כיוון שאין זה שייך שאדם יאהב את חברו כמו שאוהב את עצמו, אלא הסביר הרמב"ן שיסיר את הקנאה מעצמו, וכך ירצה שלחברו יהיה טוב. א"ע הסביר את הל' במילה לרעך: או שכך דרך המקרא לכתוב ל'

[46] א"ע.

[47] רש"י. ספורנו: המכנה המשותף בין החוקים האלו הוא שהם מנוגדים לחוק הטבע. רש"י כתב על מצוות אלו שהם כגזירות מאת ה'. רמב"ן הסביר את טעם הכלאיים שהוא מפני שמשנה את טבע העולם, וגם התוצר שנוצר מכלאיים בד"כ אינו מצמיח פירות ואינו מוליד. כמו"כ, לכל עשב למטה יש מזל ברקיע, ועאש האדם מרכיב כלאיים, הוא מערבב גם את חוקות השמים.

[48] א"ע. רש"י פירש את המילה שעטנז, שוע טווי ונוז, והם תהליכי הפקה בבד.

[49] רש"י. א"ע כתב שיש אומרים שהכוונה היא לאישה שאיננה יהודיה, אך דחה את דבריהם וכתב שהכוונה היא לאדם מישראל שמוכר את ביתו לאמה.  ובפירוש המילה "נחרפת" פירשו רש"י וא"ע בפירושו הראשון שהכוונה היא למיועדת, כאשר הכוונה היא ששפחה זו מיועדת לעבד עברי, וכעין זה פירש רשב"ם. בפירושו השני כתב ש"נחרפת" היא מלשון חרפה, והכוונה היא שזוהי בושה שאינה יכולה להתחתן עם מישהו. רמב"ן: מלשון בחרות, ושפחה זו היא נערה כשהכוונה היא לפילגש של העבד העברי.

[50] רש"י.

[51] רש"י.

[52] רשב"ם. רש"י: בי"ד יוודאו שלא יהרגו אותם. רמב"ן: בקרת היינו מלשון הפקר, ששפחה זו היא עדיין נחשבת להפקר בעיני ארוסה.

[53] רש"י.

[54] רש"י.

[55] אונקלוס.

[56] אונקלוס + רש"י.

[57] רש"י. בטעם הערלה כתב הא"ע שאין הפירות טובים והם מזיקים לגוף. רמב"ן כתב שטעם המצווה הוא כדי לכבד את ה' מראשית הפירות, דבר שניתן לעשות לראשונה רק בשנה ברביעית בפירות נטע רבעי, היות ובשלשת השנים הראשונות, פירות האילן אינן ראויות. בסוף דבריו כתב הרמב"ן את טעם הרמב"ם לאיסור ערלה, שהמכשפים היו מכשפים את העץ כדי שיוציא פירות מהר יותר, וכדי שבני ישראל לא יתעסקו עם כישופים, התורה מנעה מאיתנו לאכול את הפירות בשנים הראשונות. כלי יקר: טעם המצווה הוא כדי להזכיר לנו את בריאת העולם, שבמשך שלשת ימי הבריאה הראשונים היו העצים מכוסים, וביום הרביעי, לאחר שהתגלו, עדיין לא היה מישהו בעולם שהיה יכול לאוכלם, ורק ביום החמישי נבראו בעלי החיים לאכול את הפירות.

[58] אונקלוס.

[59] רש"י.

[60] רש"י.

[61] רש"י.

[62] רש"י. וכן כתב שחז"ל למדו מכאן שאסור לאכול בשר קרבן לפני שזרקו את דמיה. ספורנו: מגידי העתידות היו נוהגים לאכול על הדם. רשב"ם: היו נוהגים לאכול על קבר ההרוג. רמב"ן: זה היה חטא העם במלחמתו של שאול בפלשתים: לפי חז"ל הכוונה היא שהיו אוכלים מדם הבהמה לפני שמתה או שהיו אוכלים מבשר הקרבן לפני זריקת דמים. לפי הפשט משמע שחטאם היה בכך שעשו מעשי קוסמות כדי לראות אם ינצחו במלחמה.

[63] רש"י. בהסבר מקרה יהונתן ואליעזר, כתב בשפ"ח שאליעזר סמך על זכותו של אברהם, ואילו יהונתן אמר סימן זה רק בשביל נערו, והיה עולה בכל מקרה לתקוף את הפלשתים. אך עיין רד"ק בספר שמואל א' פרק יד' שם מסביר שאין מקרהו של יהונתן דומה בכלל לניחוש.

[64] רש"י. א"ע דחה את הפירוש שהכוונה היא שאדם מקשיב לדברי מישהו אחר ועל פי דבריו מחליט אם לעשות איזשהו מעשה.

[65] רש"י. ספורנו: הקפת פאת הראש היא דרך השוטים והשיכורים.

[66] רש"י. ספורנו: הדרת פנים היא הזקן.

[67] רש"י. האם א"ע מפרש שהכוונה היא לשריטה על המת עצמו.

[68] רש"י. א"ע: גם כתובות קעקע היו עושים על מתים, כמו שריטה. ספורנו: טעם האיסור הוא כדי שלא יהיה רושם בגוף חוץ מברית המילה.

[69] א"ע: אישה שורטת בבשרה צריכה לגלות את בשרה וזהו ההקשר. נחלקו רש"י ורמב"ן אם מדובר בפנויה לאנשים המותרים לה, ובכ"ז יש איסור, או שמדובר באב שנותן את ביתו לעבד או כותי. אוה"ח: האיסור הוא לאדם להראות את ביתו בפני אנשים, גם אם מטרתו למצוא לה זיווג, אלא כל כבודה של בת מלך פנימה.

[70] א"ע.

[71] רש"י. א"ע: אל תתאבלו בשבת. רמב"ן: התורה חוזרת ומזהירה על שבת וע"ז כיוון שמצות אלו שקולות כנגד כל התורה כולה.

[72] רש"י.

[73] א"ע.

[74] רש"י. א"ע: לו היה אמת האובות והידעונים, התורה לא הייתה אוסרת להם.

[75] רש"י.

[76] רש"י.

[77] רש"י ורמב"ם הל' ת"ת. א"ע ורמב"ן: מדובר בכל זקן.

[78] רש"י.

[79] רש"י.

[80] אונקלוס.

[81] רש"י.

[82] אונקלוס. אוה"ח: מכאן שכל נפשות הגרים היו טבועים גם כן במצרים, ו"גרים הייתם בארץ מצרים", היינו שגם נפשות בנ"י היו מעורבים בקליפות המצרים.

[83] אונקלוס.

[84] רש"י.

[85] רש"י.

[86] רש"י, והמודד קרוי דיין.

[87] רש"י.

[88] רש"י.

[89] רש"י.

[90] אונקלוס.

[91] רש"י.

[92] רש"י.

[93] רש"י.

[94] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שה' הבדיל בין מצרים בין בכור למי שאינו בכור ולכן ה' יכול להיפרע גם ממי שמשקר בשעה שהוא שוקל ומודד.

[95] אונקלוס.

[96] א"ע.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב