ויקרא פרק כא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ויקרא פרק כא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | י' אדר תשע"ח

ויקרא פרק כא

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר אל משה, אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן (ה' אמר אל משה) תצווה את הכהנים שהם בניו של אהרון, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וכן תצווה את הגדולים שבהם (הכהנים שהגיעו לגיל מצוות) להקפיד על הדינים שאני מצווה אותך גם עם הכהנים הקטנים,[1] לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו לכהן אסור להיטמא בטומאת מת לכל אדם מישראל (חוץ מקרובי משפחתו שיוזכרו בפסוק הבא)[2]: (ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מותר לכהן להיטמא למת רק עבור האנשים הקרובים אליו, ועכשיו מפרטת התורה את הקרובים הללו,[3] 1) לְאִמּוֹ 2) וּלְאָבִיו 3) וְלִבְנוֹ 4) וּלְבִתּוֹ 5) וּלְאָחִיו: (ג) 6) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא וכן מותר לכהן להיטמא לאחותו שלא התחתנה עם אדם אחר, (גם במקרה ורק התארסה, מותר לכהן להיטמא לה),[4] 7) חז"ל למדו שלכהן מותר להיטמא גם עבור אשתו, וסמכו זאת על המילים בפסוק הקודם: "לשארו הקרב אליו"[5]: (ד) לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ אסור לכהן להיטמא לאישה שהיא מחללת אותו מהכהונה אם היא לא מת מצווה, כלומר: ההיתר לכהן להיטמא עבור אשתו הוא רק בשביל אשתו הנשואה לו בהיתר שאינה מחללת אותו מהכהונה, אך אם הכהן היה נשוי לאישה המחללת אותו מהכהונה (למשל, כהן הנשוי לגרושה), אסור לכהן להיטמא לה אלא אם כן היא מת מצווה (מת מצווה הוא מת שאין אדם אחר שיקבור אותו, ובמקרה ואין אדם אחר שיקבור את מת המצווה, הכהן מצווה להיטמא כדי לקוברו)[6]: (ה) לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם אסור לכהנים, וכן לכל אדם מישראל, לעשות קרחת בראשם לאות אבל על מת,[7] וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וכן אסור לכהנים ולכל אדם מישראל, לגלח את קצוות הזקן שלהם. כפי שראינו (בפרק יט'), ישנם חמישה מקומות בזקן שאסור להשחית אותם בתער, וכאן התורה חוזרת על האיסור כדי ללמד אותנו שהאיסור הוא רק כאשר מגלחים את השיער בתער, אך אם משחית את השיער בדרך אחרת (לדוגמא: במקרה ומוציאים את השיער בפינצטה), אין בכך איסור מהתורה,[8] וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת וכן אסור לכהנים או לכל אדם מישראל לשרוט שריטה בבשרם לאות אבל על אדם שמת[9]: (ו) קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם על הכהנים להיות יותר פרושים מהנאות העולם מאשר שאר ישראל, כיוון שהם (הכהנים) קדושים יותר,[10] וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם וכן עליהם להקפיד על כל ההלכות הקשורות לעבודת המקדש, כך שלא תתחלל עבודתם,[11] כִּי אֶת אִשֵּׁי יְקֹוָק לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם (על הכהנים להקפיד על כל ההלכות הקשורות למקדש) בגלל שהכהנים מקריבים את הקרבנות המוקרבים לשם ה',[12] וְהָיוּ קֹדֶשׁ על הכהנים להיות קדושים[13]: (ז) אִשָּׁה זֹנָה אסור לכהנים להתחתן עם אישה שהתחתנה עם אדם שאסור לה, כגון עם אחד האנשים שכאשר היא מתחתנת איתו, היא חייבת כרת,[14] וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וכן אסור לכהנים להתחתן עם אישה חללה. חללה היא אישה שנולדה מכהן שהתחתן עם אישה שהיה אסור לו להתחתן איתה. לדוגמא: כהן גדול שהתחתן עם אישה אלמנה, הבת שתיוולד מנישואים אלו תהיה חללה, וכן כהן הדיוט שהתחתן עם אישה גרושה, הבת שתיוולד להם תהיה חללה,[15] וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ וכן אסור לכהנים להתחתן עם אישה שהתגרשה מבעלה,[16] כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו (הסיבה שאסור לכהן להתחתן עם נשים אלו היא) כיוון שהכהן קדוש לפני ה'[17]: (ח) וְקִדַּשְׁתּוֹ עליך לקדש את הכהן על ידי שתפריש אותו מהנשים שאסור לו להתחתן איתן, וגם אם הכהן אינו רוצה להתגרש מהאישה האסורה לו, עליך להכריח אותו לגרש אותה על ידי שתלקה אותו ותייסר אותו,[18] כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב כיוון שאת קרבן אלוקיך הוא (הכהן) מקריב,[19] קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ תנהג קדושה בכהן, על ידי שתתן לו לעשות כל דבר ראשון, כמו לזמן בסעודה,[20] כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם (הסיבה שאתם צריכים לקדש את הכהן היא) כיוון שאני מקדש אתכם על ידי הכהנים, ומשרה את שכינתי על בני ישראל על ידי עבודת הכהנים[21]: (ט) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אם בתו של כהן תתחתן עם אדם אחרי שהיא התחתנה עם מישהו אחר,[22] אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בת הכהן חיללה את כבוד אביה בכך שהתחתנה עם מישהו אחר בעוד שהייתה אשת איש,[23] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף דינה של אותה בת כהן הוא שבית דין יהרגו אותה בשריפה (וזה שהתחתן איתה יומת בחנק): (י) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו הכהן שהתגדל משאר אחיו הכהנים, הכהן הגדול,[24] אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (הכהן) ששפכו על ראשו את שמן המשחה, ששמו על ראשו את שמן המשחה,[25] וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים ובכך התמנה הכהן הגדול ללבוש את שמונת בגדי הכהן הגדול,[26] אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע אסור לו (לכהן הגדול) לגדל את שערו ליותר משלושים יום, אסור שיעברו שלשים יום ללא שהכהן הגדול יסתפר,[27] וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם וכן אסור לכהן הגדול לקרוע את בגדיו לשם אבלות[28]: (יא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא אסור לכהן הגדול להיכנס לאוהל המת כדי להיטמא למת, אפילו בקרובים שלכהן הדיוט מותר להיטמא להם,[29] לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא וכן אסור לכהן הגדול להיטמא אפילו לאביו ולאמו. מותר לכהן גדול להיטמא רק למת מצווה[30]: (יב) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא הכהן הגדול אינו מפסיק לעבוד בבית המקדש כאשר הוא אונן, כאשר מת אחד מקרוביו. ביום שמת אחד מקרוביו של אדם, הוא נקרא אונן. לכהן הדיוט אסור לעבוד בבית המקדש בשעה שהוא אונן, וכאן התורה אומרת לנו שכהן גדול נשאר לעבוד בבית המקדש גם כשהוא אונן,[31] וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו הכהן הגדול אינו מחלל את עבודת המקדש כאשר הוא עובד במקדש אונן, (בניגוד לכהן הדיוט שאם הוא עבד אונן, עבודתו מחוללת),[32] כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו כיוון שתפארתו של ה', שמן המשחה, נמצאת על הכהן הגדול, ולכן הוא אינו יכול לצאת מהמקדש כדי ללוות את המת. הסיבה שהתורה אוסרת לכהן הגדול לצאת מהמקדש היא כיוון שהכהן הגדול נמשח בשמן המשחה, שהוא תפארתו של ה', ועל ידי כך התגדל משאר אחיו הכהנים,[33] אֲנִי יְקֹוָק: (יג) וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח הכהן הגדול צריך להתחתן עם אישה שלא התחתנה לפני כן[34]: (יד) התורה מונה את הנשים שאסור לכהן הגדול להתחתן איתם: 1) אַלְמָנָה אסור לכהן הגדול להתחתן עם אישה שהייתה נשואה לכהן אחר או לישראל אחר והתאלמנה על ידי שבעלה מת,[35] 2) וּגְרוּשָׁה וכן אסור לכהן הגדול להתחתן עם אישה שהייתה נשואה לפני כן לאדם אחר, ואישה זו התגרשה מבעלה הראשון (גם לכהן הדיוט אסור להתחתן עם גרושה), 3) וַחֲלָלָה וכן אסור לכהן הגדול להתחתן עם אישה שנולדה מנישואי אביה עם אישה שפסולה להתחתן עם כהן. למשל: גרושה לכהן. גם לכהן הדיוט אסור להתחתן עם חללה,[36] 4) זֹנָה וכן אסור לכהן הגדול להתחתן עם אישה שהתחתנה עם אדם אחר שהיה אסור לה להתחתן איתו, גם אם הקידושין אינם תופסים (כמו אישה שהתחתנה עם אחיה). גם לכהן הדיוט אסור להתחתן עם זונה, אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח עם ארבע הנשים הללו לא יתחתן הכהן הגדול (וכפי שראינו, שלש מהנשים אסורות גם על כהן הדיוט), כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה אלא הכהן הגדול יתחתן עם אישה שלא התחתנה עם אף אחד בעבר: (טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו בכך שהכהן הגדול לא יתחתן עם אחת מארבע הנשים האסורות עליו, הוא לא יהפוך את זרעו ל"חללים". חלל הוא ולד שנולד מנישואי כהן עם אישה שאסורה עליו, החלל אינו יכול לעבוד בעבודות שונות בבית המקדש. אם הכהן הגדול מתחתן עם אחת מארבע הנשים שנאסרו עליו: אלמנה, גרושה, חללה או זונה, זרעו הופך לחללים. לכהן הדיוט מותר להתחתן עם אישה אלמנה, אך שאר הנשים האסורות על הכהן הגדול, אסורות גם לכהן הדיוט,[37] כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשׁוֹ (הסיבה שלכהן גדול אסור להתחתן עם נשים אלו היא) כיוון שאני ה', קידשתי את הכהן הגדול, וחלק מקדושתו הוא שאסור לו להתחתן עם אף אחת מהנשים הללו: (טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר תדבר אל אהרון ותאמר לו: אִישׁ מִזַּרְעֲךָ כל אחד מצאצאיך הכהנים,[38] לְדֹרֹתָם לאורך כל הדורות הבאים, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם (כל אחד מצאצאיך הכהנים) שיהיה בו מום, לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו בעל המום לא יתקרב להקריב קרבנות לפני ה'[39]: (יח) כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב כיוון שאין זה ראוי שכהן בעל מום יקרב להקריב את קרבנות ה', ועכשיו מונה התורה חלק מהמומים הפוסלים כהנים:[40] 1) אִישׁ עִוֵּר כהן שהוא עיוור (אפילו בעין אחת), 2) אוֹ פִסֵּחַ כהן שהוא חיגר,[41] 3) אוֹ חָרֻם כהן שאפו אינו בולט, כך שיכול להעביר את אצבעו מעין לעין בלי שתהיה בליטה שתפריע,[42] 4) אוֹ שָׂרוּעַ כהן שאחד מאיבריו גדול יותר מהאיבר השני מאותו סוג. לדוגמא: אדם שאחת מידיו גדולה יותר מהיד השנייה[43]: (יט) 5) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל כהן שיש לו רגל שבורה, 6) אוֹ שֶׁבֶר יָד כהן שיש לו יד שבורה: (כ) 7) אוֹ גִבֵּן כהן שהשערות שבגבות עיניו ארוכות מאוד,[44] 8) אוֹ דַק כהן שיש לו קרום בעין שלו,[45] 9) אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ כהן שיש לו פס לבן לרוחב אישון עינו,[46] 10) אוֹ גָרָב כהן שהוא חולה בסוג של שחין שנקרא גרב,[47] 11) אוֹ יַלֶּפֶת כהן שחולה בסוג של שחין שנקרא ילפת,[48] 12) אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ כהן שביציו מעוכים[49]: (כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן כהן שיש לו מום נוסף שאינו מפורט כאן. התורה פירטה שנים עשר (12) מומים הפוסלים כהן מלעבוד את עבודת המקדש, אך ישנן תולדות לאותם מומים, מומים דומים שלא נכתבו בתורה שגם הם פוסלים את הכהן,[50] לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְקֹוָק (כהן בעל מום) לא יתקרב להקריב את קרבנות ה',[51] מוּם בּוֹ האיסור הוא רק בעוד הכהן בעל מום, אך כשהוא כבר אינו בעל מום, הוא אינו פסול מלעבוד במקדש,[52] אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב בעוד הכהן בעל מום, אסור לו להקריב את קרבנות ה'[53]: (כב) לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל גם כהן בעל מום יכול לאכול מבשר קרבנות קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים[54]: (כג) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא אולם, לכהן בעל מום אסור לבא ולהזות את שבע ההזאות של דם על הפרוכת,[55] וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ וכן לא יגש הכהן בעל המום אל המזבח החיצון על מנת להקריב עליו קרבנות,[56] כִּי מוּם בּוֹ הסיבה שאסור לו לבוא אל הפרוכת או אל המזבח החיצון היא כיוון שיש בו מום, וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי בכך שהכהן בעל המום לא יעבוד במקדש, הוא לא יחלל את עבודת המקדש, שהרי כהן בעל מום שעבד במקדש, עבודתו מחוללת,[57] כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשָׁם אני ה' מקדש את המקדש ואת כליו, ולכן עליכם להיזהר שלא תחללו את עבודת המקדש[58]: (כד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו משה ציווה את אהרון ואת בניו שכהן בעל מום לא יעבוד במקדש,[59] וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וכן ציווה משה את בתי הדין שבישראל, שימנעו מהכהנים בעלי המומים מלעבוד במקדש[60]:

 

[1] רש"י, וכך מפרשת את הכפילות "אמור", "ואמרת". ספורנו: האמירה הראשונה מוסבת על המצוות שנאמרו בפרשת קדושים והאמירה השנייה מוסבת על הציוויים שבפרשת אמור, וכן פירש הא"ע בפירושו השני. רמב"ן: פירוש הכפילות הוא כמו "דבר אל בני ישראל ואמרת להם", ה"אמור" הראשון הוא כמו "דבר" וצורת ציווי זה מופיע בציוויים שה' רוצה להזהיר בצורה חזקה יותר מציווי רגיל, ויש אומרים ש"דבר אל בני ישראל" הוא לאסוף את בני ישראל ואחר כך "ואמרת אליהם". אוה"ח: הציווי הראשון, "אמור אל הכהנים" הוא ציווי על הכהנים שלא ייטמאו, והציווי השני "ואמרת אליהם" הוא ציווי על בני ישראל שלא יטמאו את הכהנים.

[2] א"ע ורשב"ם בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב הרשב"ם שהכוונה היא שכהן השייך ל"עם הכהנים" לא ייטמא למת. רש"י: אסור לכהן להיטמא לנפש שנמצא בעמיו, להוציא מת מצווה.

[3] א"ע.

[4] רש"י, ו"אחותו הקרובה", היינו אחותו שהיא ארוסה אך לא נשואה. א"ע: "אחותו הקרובה" היינו אחות שהיא גם מאב וגם מאם.

[5] רש"י בפס' ב'.

[6] רש"י. רשב"ם: פירוש הפסוק הוא שאסור לבעל להיטמא לאשתו בכלל, שהרי אם ייטמא לה, הוא יחולל מהכהונה, ובכך מפרש בניגוד לחז"ל שאמרו שמותר לכהן להיטמא לאשתו. רמב"ן וספורנו: הכהן אינו נטמא כיוון שהוא צריך להיות "בעל בעמיו", אדם חשוב בעיני העם, ואין ראוי שיחלל את כהונתו על ידי שייצא להיטמא.

[7] רש"י, וכתב שהאיסור חל בשווה על כהנים ושאינן כהנים. א"ע כתב שהדגש הוא על כהנים כיוון שלאדם קירח ומלא בשריטות אין ראוי לעבוד במקדש. כלי יקר: אם התורה הייתה כותבת את הדין רק בישראל, הייתי חושב שעל כהן שמיתתו עושה יותר רושם, ראוי לנהוג במנהגי האבלות אותם אסרה התורה. ומנגד, אם התורה הייתה כותבת איסורים אלו רק אצל כהנים, הייתי חושב שרק על כהן אסרה התורה מנהגי אבלות אלו כיוון שלכהן מובטח עולם הבא.

[8] רש"י.

[9] רש"י, והתורה חזרה על כך כדי ללמדנו שחייב על כל שריטה בנפרד.

[10] רמב"ן. לדבריו: קדושה = פרישות. רש"י: על בית דין לקדש את הכהנים על מנת שיעבדו במקדש על פי ההלכות.

[11] רמב"ם הלכות ביאת מקדש.

[12] אונקלוס.

[13] אונקלוס.

[14] רש"י.

[15] רש"י.

[16] אונקלוס.

[17] אונקלוס.

[18] רש"י. א"ע: יש לקדש את הכהן במחשבתנו ובדיבורנו.

[19] אונקלוס.

[20] רש"י.

[21] רמב"ן, והסתפק אם "אני ה' מקדישכם" מוסב כלפי הכהנים, או כלפי עם ישראל כולו. בסוף דבריו כתב הרמב"ן שייתכן שסוף הפסוק מוסב על תחילת הפסוק, ואז הכוונה היא שצריך להכריח את הכהן לגרש את האישה האסורה לו, כיוון שה' מקדש את הכהנים.

[22] רש"י. רש"י פירש "תחל" מלשון חילול, שבת הכהן התחללה על ידי זנות. א"ע כתב שיש אומרים שהוא מלשון תחילה, ובסוף הסכיפ עם רש"י שהוא מלשון חילול. נחלקו חכמי אם גם מהאירוסין או רק מהנישואין.

[23] רש"י.

[24] אונקלוס.

[25] אונקלוס.

[26] דעת מקרא.

[27] רש"י.

[28] כך נראה שפירש הא"ע, וכך למדו חז"ל את הלכות אבלות, מכך שהתורה אסרה זאת על הכהן הגדול, הרי ששאר האנשים צריכים לנהוג כן במנהגי אבלות, משמע שמדובר על מנהגי אבלות.

[29] רש"י.

[30] רש"י.

[31] רש"י, וכן כתב שאינו יוצא ללוות את המת. רמב"ן האריך להסביר כיצד ניתן ללמוד מהפסוקים את שני הדברים גם יחד. א"ע דחה פירוש שמדובר בשבעת ימי המילואים וכתב, בנוסף לפירושו של רש"י, שייתכן שהכוונה היא שהכה"ג אינו יוצא מהמקדש אלא לדבר מצווה.

[32] רש"י. ספורנו: אם הכה"ג ייצא מהמקדש כדי ללוות את המת, יהיה בכך משום חילול העבודה, כיוון שהוא מראה שכבוד המת חשוב יותר מכבוד המקדש.

[33] דעת מקרא.

[34] רמב"ן.

[35] א"ע.

[36] רש"י.

[37] רש"י. רמב"ן: פסוק זה נאמר כדי לעבור עליו בשני לאוין.

[38] אונקלוס. רמב"ן: התורה אמרה דווקא על מישהו מזרע אהרון, כיוון שלאהרון עצמו לא יקרה מום, וכן בפרק כב' פס' ד' לעניין הצרעת. אוה"ח: הציווי הוא על אהרון והכהנים הגדולים להפריש את הכהנים בעלי המומים. כלי יקר: חכמי ישראל היו יודעים על המום שיווצר באדם, לפני שהמום נולד בו, למשל: מי שהיה מתגאה היה נהיה בעל מום ברגלו.

[39] אונקלוס.

[40] רש"י.

[41] אונקלוס.

[42] רש"י.

[43] רש"י.

[44] רש"י. א"ע: אדם מאוד שמן.

[45] דעת מקרא עפ"י רש"י. וכתב שם פירוש נוסף, שכמותו מפרש הא"ע שהכוונה היא לאדם מאוד נמוך.

[46] רש"י.

[47] רש"י. א"ע: זוהי מחלה בעין.

[48] רש"י. א"ע: מחלה בעין או שזהו איזשהו סוג של עיוות.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] אונקלוס.

[52] רש"י.

[53] אונקלוס.

[54] רש"י, והסביר את הטעם שהתורה כתבה גם את דין קדשי קדשים וגם את דין קדשים קלים. אם היה כתוב רק קדשים קלים, הייתי חושב שקדשי קדשים, שקדושתם רבה יותר, אסורים לבעל מום. ואם היה כתוב קדשי קדשים, הייתי חושב שבגלל שקדשי קדשים היו מותרים לזר, למשה בשבעת ימי המילואים, אך קדשים קלים אסורים.

[55] רש"י.

[56] רש"י.

[57] רש"י.

[58] דעת מקרא.

[59] רש"י. רמב"ן בפרק כג' פס' מד': הטעם שהיה צורך לצוות את בי"ד הוא מכיוון שייתכן שהכהן ינסה לכסות על מומו.

[60] רש"י. א"ע: שבני ישראל לא ייתנו לכהן בעל מום להקריב להם קרבנות.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב