ויקרא פרק כו

ביאור ושננם עם חלק מההערות לספר ויקרא פרק כו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | י' אדר תשע"ח

ויקרא פרק כו

(א) לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם אל תעשו לכם אלילים,[1] וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וכן אל תקימו לכם פסל או מצבת אבן על מנת לעבוד עבודה זרה,[2] וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ וכן אל תתנו כיסוי אבן על הרצפה שלכם כדי להשתחוות עליו, אל תכסו את הרצפה שלכם באבנים כדי להשתחוות עליהן בפישוט ידיים ורגליים, אפילו לשם שמיים,[3] כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אני ה' אלוקיכם, ואינני עוזב אתכם גם בשעה שאתם משועבדים לגויים[4]: (ב) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ תשמרו את השבתות שציוויתי אתכם גם בימי גלותכם,[5] וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ וכן תהיו מלאי יראה בשעה שאתם נכנסים לבית המקדש,[6] אֲנִי יְקֹוָק אני ה' נאמן לשלם על כך שכר[7]:

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ אם אתם (בני ישראל) תלכו בחוקים שאני (ה') ציוויתי אתכם,[8] וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ ואם אתם תשמרו את מצוותי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ואם אתם תעשו את המצוות שציוויתי אתכם[9]: (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם (אם תקיימו את מצוותיי) אני (ה') אוריד גשמים בזמנים נוחים לכם (כגון בשעה שאין דרך בני אדם לצאת החוצה),[10] וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ והארץ תוציא את יבולה,[11] וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ והעצים שבשדות ייתנו את פרים[12]: (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר יהיו לכם כל כך הרבה גידולים מהארץ, שתהיו עסוקים עדיין בדישה (שהיא הוצאת התבואה מגבעוליה) עד שיגיע הזמן לבצור את הענבים שבכרמים,[13] וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וכן, בגלל שיהיו לכם הרבה פירות, תקופת הבציר תימשך עד לשעת הזריעה,[14] וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע אתם תאכלו את לחמיכם עד שתהיו שבעים,[15] וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם ואתם תשבו בארץ ישראל בטוחים מכל אויב: (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ אני (ה') אתן שיהיה שלום בארץ, ולא ייצאו נגדכם למלחמות,[16] וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד אתם תוכלו לישון בלי לפחד שמא יבואו עליכם לסטים או חיות רעות,[17] וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ אני (ה') אבטל את החיות הרעות מהארץ, כך שלא יציקו לכם,[18] וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם חיילים של עם אחר לא יעברו דרך ארצכם אפילו כדי להילחם נגד עם אחר[19]: (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם אתם תרדפו אחרי אויביכם, וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב אויביכם ייפלו לפניכם בחרבותיהם, בלי שאתם תהרגו אותם, אלא כל אחד מהם יהרוג את השני בשעת בריחתם[20]: (ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה אפילו חמישה חיילים חלשים שבכם יוכלו לרדוף אחרי מאה מחיילי האויב,[21] וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וכן מאה חיילים מכם ירדפו אחרי עשרת אלפים חיילים של האויב,[22] וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב אויביכם ייפלו לפניכם בחרבותיהם, שלא בדרך הטבע[23]: (ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם אני (ה') אתפנה מכל עיסוקיי כדי לשלם את שכרכם,[24] וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם אני ארבה אתכם עם הרבה בנים ובנות,[25] וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם אני אתן לכם ללכת בקומה זקופה וגאה, לא תהיו מושפלים בעיני העמים האחרים,[26] וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם אני אקיים את בריתי שתהיו רבים ככוכבי השמים וכעפר הארץ[27]: (י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן אתם תאכלו תבואה ופירות ישנים, כיוון שגידולי הארץ ישתמרו לאורך זמן רב ולא ירקיבו,[28] וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ התבואה הישנה תישאר כל כך הרבה זמן, עד שתהיו חייבים להוציא אותה, כדי שתוכלו להכניס לתוך הגרנות את התבואה החדשה. הגרנות יהיו מלאים בתבואה ישנה, והם לא יתרוקנו (בגלל שהתבואה הישנה תישמר) וכך תיאלצו להוציא את התבואה הישנה מפני התבואה החדשה[29]: (יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם אני אשים את בית המקדש ביניכם,[30] וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם נפשי לא תפלוט אתכם, אני (ה') לא אמאס בכם ולא אפלוט אתכם[31]: (יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם אני (ה') אשרה את שכינתי בתוככם,[32] וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים אני אהיה לכם  לאלוקים, ואנהיג אתכם ללא שום דבר אמצעי שיפריד ביננו,[33] וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם ואתם, על ידי שתקיימו את מצוותיי, תהיו לי לעם: (יג) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים אני ה' שהוצאתי אתכם מעבדות מצרים, והלכך, אתם יכולים להאמין שאני יכול לעשות ככל אשר הבטחתי,[34] וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם שברתי את היתד שהמצרים תקעו בכם, כדי להטיל עליכם את עול העבדות. ה' דימה כאן את שיעבוד המצרים בישראל למין יתד תקועה, שהמצרים תקעו בישראל כדי למנוע מהם מלצאת לחירות, וה' שבר את המוט הזה על מנת להוציא את בני ישראל מהעבדות שבארץ מצרים,[35] וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת הולכתי אתכם לחרות[36]: (יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי אך אתם (בני ישראל) אם לא תקבלו על עצמכם לשמוע לדבריי (של ה'),[37] וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה ולא תעשו את כל המצוות שאני ציוויתי אתכם[38]: (טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ ואם תמאסו באחרים המקיימים את מצוותיי,[39] וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם ואם אתם תשנאו את החכמים המלמדים אתכם את משפטיי,[40] לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי ואם תמנעו מאחרים לקיים את מצוותיי,[41] לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי ובכך אתם, עם ישראל, תפרו את הברית איתי, ה', לגמרי[42]: (טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם (אם אתם תמאסו בחוקותיי) גם אני (ה') אפר את בריתי איתכם (בני ישראל),[43] וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם אני אצווה שיבואו עליכם (דברים אלה מפורטים בהמשך),[44] בֶּהָלָה אני (ה') אצווה שהפורענויות שיבואו עליכם יבהילו אתכם, יכניסו אתכם למצב שתהיו מבוהלים ולא תדעו מה לעשות,[45] אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת (אני אצווה שיבואו עליכם) מחלות שנקראות שחפת וקדחת,[46] מְכַלּוֹת עֵינַיִם השחפת והקדחת גורמות לעיניים חשוכות,[47] וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וכן גורמות השחפת והקדחת למפח נפש, לעגמת נפש, כיוון שקרובי החולה מצפים שהחולה יירפא, ואין החולה מתרפא בסוף,[48] וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם אתם תזרעו את זרעיכם לשווא, כיוון שהתבואה לא תצמח,[49] וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם מעט התבואה שתצמח, תיאכל על ידי אויביכם[50]: (יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם אני אתפנה מכל עיסוקיי כדי להעניש אתכם,[51] וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם אתם תישברו במלחמות מול שונאיכם, אתם תפסידו במלחמות שתילחמו מול שונאיכם,[52] וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם השונאים שלכם ישלטו בכם,[53] וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם אתם תנוסו משדה הקרב מרוב פחד, גם כשאף אחד לא ירדוף אחריכם [54]: (יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי אם גם לאחר עונשים אלו לא תחזרו בתשובה ולא תשמעו לי,[55] וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם אני אוסיף לייסר אתכם בסוגים נוספים של ייסורים,[56] שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם אני אוסיף לייסר אתכם בשבעה ייסורים, על החטאים בהם חטאתם[57]: (יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם אני אחלל  את קדושת בית המקדש, כמו שהיה בזמן היוונים,[58] וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל אני (ה') אגרום לשמים שלכם להיות כברזל, שלא יורידו גשמים,[59] וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה ולארץ אגרום להיות כנחושת. אחת מתכונות הנחושת היא שהנחושת מזיעה, וזיעה זו תגרום לפירות להרקיב[60]: (כ) וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם אתם תשקיעו את כוחותיכם בעבודת השדה לשווא,[61] וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ (הסיבה שעבודת האדמה תהיה לשווא היא) שארץ ישראל לא תוציא יבול כלל, גם את הזרעים עצמם שתזרעו, הארץ לא תוציא. בשעת זריעה, אדם זורע זרע אחד כדי שיצמחו מספר גידולים, וכאן, מהזרעים שתזרעו, לא יצמח אפילו זרע אחד,[62] וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ והעצים שלכם לא יוציאו פירות, ובמעט המקרים שהם כן יוציאו פירות, הפירות ינשרו מהעצים כך שלא תוכלו לאכול אותם[63]: (כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי אם תלכו עימי בקושי, אם תימנעו מללכת בדרכי,[64] וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי ולא תסכימו לשמוע בקולי,[65] וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם אני אוסיף להכות אתכם בשבע פורענויות כפי חטאתכם[66]: (כב) וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה אני ה' אגרה בכם את חיות השדה, חיות השדה יבואו עליכם,[67] וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם חיות הארץ יהרגו בכם, גם חיות הארץ שאינן רגילות להרוג, כמו חמורים, יהרגו את בניכם הקטנים,[68] וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם חיות הארץ ישמידו את בהמותיכם,[69] וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם חיות הארץ ימעיטו את האנשים שנמצאים בתוך הערים, על ידי שיהרגו אותם,[70] וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם דרכיכם תהיינה שוממות. ספירת שבע הפורענויות המוזכרות כאן: 1) ה' ישלח חיות כדי להרוג בישראל. 2) גם הבהמות יהרגו בישראל. 3) לחיות ולבהמות יצטרפו גם נחשים ועוד סוגים של זוחלים. 4) הריגת הבנים הקטנים. 5) השמדת הבהמות של ישראל. 6) הריגת הרבה אנשים גדולים בתוך הערים. 7) שממון הדרכים[71]: (כג) וְאִם בְּאֵלֶּה אם גם לאחר עונשים אלו, לֹא תִוָּסְרוּ לִי לא תהיו מיוסרים מספיק כדי לחזור אליי,[72] וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי ותמשיכו להימנע מללכת בחוקותיי: (כד) וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי גם אני אלך איתכם בקושי, אני אקשה עליכם,[73] וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם אני אביא עליכם עוד שבע פורענויות: (כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית אני אביא עליכם חרב, כדי שתתנקם בכם, על שעברתם על הברית,[74] וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם אתם תיאלצו להיאסף לתוך עריכם מפני המצור שיטילו עליכם אויביכם,[75] וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם אני אשלח בתוך העיר הנצורה מגיפת דבר,[76] וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב וכך, על ידי מגיפת הדבר, תימסרו ביד אויביכם. אתם תצטרכו להוציא את המת מהעיר, ובשעה שתוציאו את המת מהעיר, אויביכם ייכנסו פנימה[77]: (כו) בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם כאשר אשבור את משענת הלחם שלכם, כאשר אני ארעיב אתכם,[78] וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד עשר נשים יאפו את לחמם בתנור אחד, כיוון שלא יהיו מספיק עצים כדי שכל אישה תאפה את לחמה בתנור נפרד,[79] וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל הנשים יחזירו לכם את הלחם במשקל. הנשים לא יוכלו לתת לכל אחד כיכר לחם, כיוון שהתבואה תהיה רקובה, והבצק יישבר בתנור לחתיכות, וכך, רק במשקל ניתן יהיה לחלק את הלחם שנאפה בתנור המשותף,[80] וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ גם לאחר שתאכלו, האוכל לא ישביע אתכם. קללה זו אומרת, שגם כאשר אדם יאכל, הוא לא יהיה שבע מכך. שבע הפורענויות: 1) חרב האויב. 2) מצור. 3) דבר. 4) רעב. 5) מחסור בעצים. 6) הלחם נשבר בתוך התנור בגלל ריקבון התבואה. 7) גם לאחר אכילה, אדם אינו נהיה שבע[81]: (כז) וְאִם בְּזֹאת אם גם אחרי עונשים אלו, לֹא תִשְׁמְעוּ לִי אתם לא תשמעו בקולי ולא תקיימו את מצוותיי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי ואתם תלכו איתי בקושי, ותימנעו ללכת בחוקותיי: (כח) וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי אני אלך עימכם בכעס גדול, אני אנהג איתכם בכעס גדול,[82] וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם אני אייסר אתכם בשבע פורענויות בגלל החטאים שלכם[83]: (כט) וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ אתם תהיו כל כך רעבים, עד שתאכלו את בשר בניכם ובנותיכם, וזוהי מדרגת הרעב הגדולה ביותר[84]: (ל) וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם אני אשמיד את המבצרים שלכם,[85] וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם אני אשמיד את בתי העבודה זרה שלכם (אין זה חלק מהקללות),[86] וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם גופותיכם ייפלו על העבודה הזרה שלכם. (כאשר הם היו רעבים, הם היו מוציאים את העבודה זרה ומנשקים אותה, ובאותו רגע היו מתים ברעב ונופלים על העבודה זרה שהחזיקו),[87] וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם אני אסלק את שכינתי מתוככם[88]: (לא) וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה עריכם יהיו מוחרבות, אף אחד לא יעבור ליד עריכם,[89] וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם אף אחד כבר לא יעלה לבית המקדש,[90] וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם לא אקבל ברצון את קרבנותיכם.[91] שבע הפורענויות שכאן: 1) רעב עד כדי אכילת בשר בנים ובנות 2) השמדת המגדלים. 3) נפילת הגופות של המתים על העבודה הזרה. 4) סילוק השכינה. 5) חורבן הערים. 6) אנשים כבר לא יעלו לבית המקדש. 7) ה' לא יקבל ברצון את קרבנותינו: (לב) וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ ארץ ישראל תהיה שוממה, (רש"י כתב שזוהי ברכה לישראל, שאויבי ישראל לא ירגישו טוב בארץ),[92] וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ בשעה שאויביכם יבואו לשבת בארץ ישראל, הם יושמדו[93]: (לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם אני (ה') אפזר אתכם, בני ישראל, בין העמים, וכך לא תוכלו לראות אחד את השני ולנחם אחד את השני על מצבכם בגלות,[94] וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב אני ארוקן את נרתיקה של החרב, כיוון שאני אשלוף את החרב כדי להכות בכם,[95] וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה ארץ ישראל תהיה שוממה מכם, אתם לא תחזרו מהר לארץ ישראל,[96] וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה ובגלל שלא תוכלו לחזור מהר לארצכם, הערים שלכם יהיו בעיניכם חריבות יותר. כאשר אדם עתיד לחזור אל ביתו, החורבן פחות מציק לו, אך כאן, בגלל שבני ישראל לא יחזרו מהר אל ארצם, חורבן הארץ יראה להם גרוע שבעתיים[97]: (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בזמן שארץ ישראל תהיה חריבה, הארץ תפייס את כעסו של ה' על שנות השמיטה שעברו עליה, שנות שמיטה בהם בני ישראל לא קיימו את מצוות השמיטה,[98] כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם כל הזמן שהארץ תהיה שוממה, ואתם תהיו בגלות, בארץ אויביכם,[99] אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בזמן גלותכם, הארץ תשבות ולא תעבדו אותה, והארץ תפייס את ה' על השנים בהן לא שבתה[100]: (לה) כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת כל זמן שהארץ תהיה שוממה, הארץ תשבות,[101] אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ הארץ תשבות את מספר השנים שאתם לא קיימתם את מצוות השמיטה. כאשר בני ישראל חטאו, בני ישראל לא קיימו שבעים פעמים את מצוות השמיטה, וכנגד שבעים שנים אלו, ה' הגלה את בני ישראל לבבל לשבעים שנה, וכך הארץ הייתה חריבה במשך אותן שבעים שנה[102]: (לו) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם הנשארים בעם ישראל, אותם שלא ימותו,[103] וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם אני אכניס פחד לליבם בזמן הגלות, כשיהיו בארצות אויביהם,[104] וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף אפילו כאשר העלים יתנופפו ברוח, ויפגעו האחד בשני, ועל ידי כך ישמיעו העלים קול, בני ישראל יחשבו שהאויב רודף אחריהם,[105] וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב בני ישראל יברחו מקול העלה הנידף, כיוון שיחשבו שהאויב רודף אחריהם,[106] וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף בשעת בריחתם, בני ישראל ייפלו במכשולים שבדרכים, וזאת למרות שאף אחד לא ירדוף אחריהם[107]: (לז) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב בשעה שבני ישראל יברחו בגלל שהם יחשבו שמישהו רודף אחריהם, כל אחד ייכשל על ידי השני, כך שייפול כאילו שחרב פגעה בו,[108] וְרֹדֵף אָיִן בני ישראל יברחו גם כאשר לא יהיה מישהו שירדוף אחריהם, וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם לא תהיה לכם עזרה בפני שונאיכם[109]: (לח) וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם כשתהיו פזורים בין הגויים, תהיו אבודים אחד מהשני,[110] וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם רבים מכם ימותו בארץ אויביכם, בארץ אליה גליתם[111]: (לט) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם חלק מכם שיישארו בחיים,[112] יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם יירקבו בגלל חטאיהם בארצות אויביהם,[113] וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ סיבה נוספת לכך שחלק מכם יירקבו היא בגלל חטאי אבותיהם. כתוצאה מכך שבני ישראל חטאו בחטאי אבותיהם, ה' יעניש אותם גם על חטאי אבותיהם[114]: (מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם לאחר כל העונשים האלו, חלק מבני ישראל יתוודו על החטאים שלהם ושל אבותיהם,[115] בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי (בני ישראל יתוודו על) חטאי אבותיהם שבעשייתם, אבותיהם בגדו בי,[116] וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי (וכן יתוודו בני ישראל) על החטאים שהם עצמם הלכו עימי בקושי, ונמנעו מללכת בחוקותיי[117]: (מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי גם אני אלך עם החוטאים שבבני ישראל בקושי,[118] וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אך אני עצמי אביא אותם אל ארץ אויביהם, וגם שם לא אעזוב אותם,[119] אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל (הסיבה שאני אלך איתם לארץ אויביהם היא) שמא בני ישראל יכניעו את ליבם האטום והם יחזרו בתשובה,[120] וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם ואז בני ישראל יכפרו על חטאיהם על ידי הייסורים[121]: (מב) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר אני אזכור את הבריתות שכרתי עם כל אחד מהאבות: אברהם, יצחק ויעקב,[122] וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר וכן אזכור את ארץ ישראל, ולאחר שבני ישראל יחזרו בתשובה, אוכל להחזירם לארץ ישראל, כך שהארץ כבר לא תצטרך להיות שוממה[123]: (מג) וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם ארץ ישראל תיעזב מעם ישראל במהלך השנים שבני ישראל יהיו בגלות,[124] וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם במשך השנים שהארץ תהיה שוממה מבני ישראל, הארץ תרצה את ה' על השמיטות שבני ישראל לא שמרו,[125] וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם וכן, במשך שנות הגלות, בני ישראל ירצו את ה' על חטאיהם,[126] יַעַן וּבְיַעַן כעונש על כך,[127] בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ שעם ישראל מאס במשפטים שלי, וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם ועל כך שבני ישראל הרחיקו את החוקים שלי[128]: (מד) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם גם כאשר בני ישראל יהיו בארץ אויביהם, בגלות,[129] לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם (גם כאשר בני ישראל יהיו בגלות) אני (ה') לא אמאס בבני ישראל ולא ארחיק את בני ישראל עד כדי כך שהם יכלו ויושמדו,[130] לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם וכן לא אפר לגמרי את בריתי שכרתי איתם, אלא רק אייסר אותם כדי שיחזרו אליי,[131] כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם שהרי אני אלוקיהם, ולכן אינני רוצה לייסרם יתר על המידה[132]: (מה) וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אני אזכור את ברית האבות שלמענם הוצאתי את בני ישראל מארץ מצרים,[133] לְעֵינֵי הַגּוֹיִם (הוצאתי את בני ישראל ממצרים) לעיני הגוים, לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים (הוצאתי את בני ישראל ממצרים) כדי להיות להם לאלוקים,[134] אֲנִי יְקֹוָק אני הוא אותו ה' שהוצאתי את בני ישראל ממצרים, ואני רוצה בטובתכם, וכל הסיבה שנענשתם היא מכיוון שאתם קלקלתם[135]: (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה אלה הם החוקים, המשפטים והתורות (מדובר על תורה שבכתב ותורה שבעל פה) שה' נתן בידיו של משה בהר סיני, כדי שמשה ייתן אותם לבני ישראל[136]:

 

[1] אונקלוס. רש"י וספורנו: אל תחשבו שבגלל שתשתעבדו לעובדי אלילים, שתוכלו לעשות אלילים וע"ז אחרת. א"ע: אל תשמשו את אדוניכם בע"ז ועל ידי חילול שבת.

[2] אונקלוס. א"ע: מצבה היא לפסל עצמו.

[3] רש"י. רשב"ם וא"ע: אבן משכית היא אבן שיש בה ציורים לע"ז.

[4] ספורנו.

[5] ספורנו. א"ע מדובר על שנות השמיטה. אוה"ח: התורה רצתה לומר, שכשם שע"ז שקולה כנגד כל התורה כולה, כך גם שבת שקולה כנגד כל התורה כולה. כן אמר שהתורה מדגישה את הקשר שבין שמיטה לקיום ביהמ"ק, וכאשר אין מקיימים את מצוות השמיטה, ביהמ"ק נחרב.

[6] אונקלוס. א"ע: מלשאון ראיה, תבואו לביהמ"ק בשלשת הרגלים, בפירושו השני פירש שהכוונה היא לשנת היובל. בפירושו השלישי כתב שבכל שבת יבואו בני ישראל להשתחוות לפני ה' ולא לע"ז. ספורנו: עליכם לירא גם מהמקומות המקודשים כמו בתי הכנסת וכדו, לאחר חורבן ביהמ"ק.

[7] רש"י. א"ע: אני ה' ששבתתי מכל מלאכה בשבת, והכבוד שלי מתגלה במקדש.

[8] אונקלוס. רש"י: שתהיו עמלים בתורה. ספורנו: חוקות הם גזירות המלך שנוהג בהם כאשר עוסק בענייני חייו. אוה"ח: מדובר על לימוד התורה, ונקרא בשם חוק כיוון שיש ציווי ללמוד עניין מסויים גם אם למדו אותו הרבה פעמים לפני כן, וכבר יודע את חוקי המצווה.

[9] רש"י: תהיו עמלים בתורה על מנת לקיים את התורה. ספורנו: עיון במצוות כדי לדעת איך לקיימם, וכך ייצא שתקיימו את המצוות מאהבה ולא מיראה.

[10] רש"י. רמב"ן: הקדים את עניין הגשמים, כיוון שכאשר יש גשמים בעיתם, האוויר הוא זך והטבע כולו מושפע לטובה. אוה"ח: ו' החיבור במילה "ונתתי" הוא כדי לומר שהשכר שבעוה"ז הוא בתוספת לשכר שבעוה"ב. א"ע: "ונתתי" הוא צורת עתיד.

[11] אונקלוס.

[12] אונקלוס. רש"י: אפי' אילנות הסרק ייתנו את פרים.

[13] רש"י.

[14] רש"י.

[15] אונקלוס. רש"י: הלחם שבתוך המעיים ישביע, גם כשיאכל מעט. אוה"ח: הלחם ישביע ולא יהיה צורך במאכלים נוספים.

[16] רש"י, והמיקום בין ההבטחות בעניין התבואה הוא כדי ללמדנו שהשלום שקול כנגד הכל. אוה"ח כתב שהיבה שהתורה חזרה לעניין התבואה הוא כדי לומר לנו שגם לאחר שה' ירבה את ישראל, עדיין יהיה הרבה תבואה ישנה. רמב"ן: השלום הוא בין איש לאחיו, או שלום מהחיות הרעות, ולאחר מכן כתב שהוא השלום הקול כנגד הכל, וייתכן שכוונת דבריו היא לשלום גמור הכולל את הכל. א"ע: ונתתי שלום – ביניכם.

[17] דעת מקרא.

[18] אונקלוס. רמב"ן כתב שהנכון הוא כר"ש שסובר שטבע החיות הרעות כבר לא יהיה רע והם כבר לא יטרפו את האדם, כיוון שבשעת קיום הברכות, העולם חוזר למצב שהיה לפני חטא אדם הראשון, ולפני החטא, לא היה רשות לבעלי החיים לטרוף. זאת בניגוד לדעת ר"י הסובר שהחיות הרעות לא יהיו כלל במקום יישוב.

[19] רש"י.

[20] רש"י.

[21] רש"י.

[22] אונקלוס. בהסבר ההבדל בחשבון, שבהתחלה כתוב שחמישה רודפים אחרי מאה, משמע שכל אחד רודף אחרי עשרים חיילי אויב, ואילו אח"כ כתוב שמאה רודפים אחרי עשרת אלפים חיילי אויב, משמע שכל אחד רודף אחרי מאה מחיילי האויב. רש"י: אינם דומים מועטים העושים את התורה לרבים העושים את התורה, וזכות הרבים נותנת להם אפשרות לרדוף אחרי יותר חיילי אויב. כלי יקר: בהתחלת הקרב, חמישה רודפים אחרי מאה, אך בהמשך, כשפחד האויב מתגבר, מאה רודפים עשרת אלפים. א"ע: אין דיוק במספרים, והתורה רק רצתה להדגיש שבני ישראל יוכלו לרדוף אחרי חיילי האויב ללא בעיה.

[23] רש"י, ובכך הסביר את הכפילות: פעם מדובר על עצם זה שייפלו, ופעם מדובר על כך שהדבר ייעשה על דרך נס. א"ע: האויבים ייפלו לפניכם מספר פעמים. רמב"ן: אותם חמישה שירדפו אחרי מאה בסופו של דבר יצליחו גם להרוג אותם.

[24] רש"י. אוה"ח: כיוון שהלידה היא אחת מהמפתחות של ה', ה' כביכול צריך לפנות אלינו בעצמו על מנת להרבות אותנו.

[25] רש"י. רמב"ן: לא יהיו עקרות בישראל, ועל ידי זה, ישראל ירבו.

[26] רש"י, והכוונה היא מלשון התרברבות.

[27] א"ע. רש"י: אכרות אתכם ברית חדשה, כיוון שהפרתם את הברית הקודמת. ספורנו: הברית הוא מה שאמר ה' לאבות שיהיה להם לאלוקים, וה' יקיים דבר זה גם בישראל, לא רק בזכות אבות, אלא בזכותם העצמית של ישראל. אוה"ח: הברית שה' כרת עם הארץ לאחר המבול שהארץ לא תשנה את סדריה ותוציא יבול. או שמדובר בכריתת ברית חדשה עם ישראל בדומה לרש"י. כלי יקר: הברית הוא על תבואת שנת השמיטה, שכפי שראינו היא תבואה מהשנה השישית, שלא תרקיב.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] רש"י. ספורנו: ה' ישרה את שכינתו בעם ישראל כפי שתכנן לעשות לפני חטא העגל.

[31] רש"י. א"ע: הכוונה היא גם בימי הגלות, ה' משרה בנו את שכינתו ואינו מואס בנו.

[32] אונקלוס. רש"י: אטייל איתכם בגן עדן. ספורנו: ה' ישרה את שכינתו בעם ישראל, לא רק במקום המקדש, אלא בכל מקום שיש שם צדיקים. רמב"ן: הנהגת ה' היא ההליכה בעם ישראל.

[33] ספורנו.

[34] רש"י.

[35] רש"י.

[36] אונקלוס. רש"י וא"ע: בקומה זקופה. כלי יקר מנה את הטעמים שהתורה לא הזכירה את השכר בעוה"ב. א. ההבטחות כאן הם להסיר את הדברים המונעים מהאדם לעבוד את ה', ואין בהם שכר (שי' הרמב"ם). ב. א"ע: אין האדם יכול לתאר את מתן השכר של העוה"ב. ג. ריבנו בחיי – השכר שבתורה היא שכר ניסי, ולנו מובן מאליו שאדם ששומר את מצוות ה' זוכה אל עוה"ב. ד. רצה ה' להרחיק את הכופרים על ידי הבטחת שכר גשמי שנראה להם, ובשכר רוחני לא ניתן לשכנע את הכופרים. ה. רס"ג ורמב"ם במו"נ: היה מקובל אז לעבוד כוכבים ומזלות כדי לזכות בכל מיני דברים טובים, וכאן ה' הבטיח, שגם ללא עבודת הכוכבים והמזלות, יזכו לאותם דברים. ו. כל הייעודים שהדתות האחרות הבטיחו שיהיו בעוה"ב, התורה נתנה לנו גם בעוה"ז, למשל: ע"י נבואה. ז. השכר כאן הוא לכלל ואילו השכר בעוה"ב הוא יחידי ואינדבדואלי. א"ע: יש שהאומרים שהקללות רבות יותר, אלא שהאמת היא שהקללות נאמרו בפירוט רב יור כדי להפחיד את ישראל, ואילו הברכות נאמרו באופן כללי.

[37] אונקלוס. רש"י: אם לא תעמלו בתורה.

[38] אונקלוס. רש"י: חוסר העמל בתורה יגרור לחוסר שמיעה אל ה'. גם אוה"ח מסביר שיש כאן תהליך: אם לא תשמעו לי בחוקים, כיוון שיצה"ר מפתה קודם כל בחוקים שאין בהם טעם, וממשיך אוה"ח להסביר את דרך ההידרדרות.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] רש"י. רמב"ן: אם אתם תגעלו מהדין שיש לעשות במי שעובר על משפטיי (כגון מי ששואל אוב), שהרי ברור שאף אחד אינו מתנגד למשפטים של ה' כמו דיני השור והבור, שהרי יש בהם הגיון.

[42] רמב"ן ודומה לו הא"ע ואונקלוס. רש"י: כאן כבר הגיע לידי כפירה בעיקר.

[43] ספורנו.

[44] רש"י.

[45] א"ע בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהחוליים יבואו באופן פתאומי. רש"י: המכות יהיו סמוכות ויבואו אחד אחרי השני.

[46] רש"י. א"ע דחה את הפירוש שמדובר במחלות שנמצאות בתבואה.

[47] אונקלוס. רש"י: כליון עיניים שהמחלה תירפא.

[48] אונקלוס + רש"י.

[49] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שתעמול לשווא בבנים, שהרי אתה תעמול בגידול הבנים והחט בא ומכלה אותם.

[50] רש"י.

[51] רש"י.

[52] אונקלוס. רש"י: המוות יכה בכם בפנים כשאתם נמצאים בתוך עריכם, ואויביכם מקיפים אתכם מבחוץ.

[53] רש"י.

[54] אונקלוס. רש"י: האויבים לא יחשיבו אתכם למסוכנים ולכן הם אפילו לא יתאמצו כדי לרדוף אחריכם.

[55] רש"י.

[56] רש"י.

[57] אונקלוס. רש"י: כנגד שבע חטאים בהם חטאו בני ישראל (כפי שמובא בהדרגה "ואם לא תשמעו לי ... ", ה' מביא על ישראל שבע עונשים. א"ע ורשב"ם: שבע מסמל ריבוי, ה' יעניש את ישראל בעונשים רבים, ולאו דווקא בשבע עונשים.

[58] רש"י, עפ"י באר בשדה. לא ניתן לומר הכוונה היא לחורבן בית המקדש כיוון שבפס' לא' כתוב "והשימותי את מקדשיכם", ושם פירש רש"י שהכוונה היא לכך שלא יעלו עולי רגלים לביהמ"ק, משמע שביהמ"ק עודנו קיים. א"ע ורשב"ם: הכוונה היא לכך שב' ישבור את השובע של בני ישראל.

[59] רש"י. כן כתב שהקללות כאן חמורות משל משה שאמר שהשמים לכל הפחות יזיעו והארץ תהיה כברזל כך שלא תרקיב את הפירות. כלי יקר: הקללות כאן כנגד בית ראשון, שם היו החטאים בין אדם למקום. לכן, הברזל שמייצג את הקושי הוא בשמים, ואילו ביהמ"ק השני, שכנגדם הקללות שבפרשת כי תבא, עיקר החטאים היו בבין אדם לחבירו, בארץ, ולכן הארץ היא זאת שהיא כברזל.

[60] רש"י.

[61] רש"י, א"ע, רשב"ם.

[62] רש"י.

[63] רש"י.

[64] אונקלוס + רש"י בפירוש השני ורשב"ם בפירוש הראשון. רש"י בפירוש הראשון ורשב"ם בפירוש השני: אם תלכו עימי בדרך ארעי, לפעמים כן ולפעמים לא. א"ע: אדם שאינו מנוצח, אם האדם אינו מרגיש מנוצח לאחר עונשים אלו. בפירושו השני פירש ג"כ מלשון מקרה.

[65] דעת מקרא.

[66] אונקלוס.

[67] אונקלוס ורש"י.

[68] רש"י.

[69] אונקלוס.

[70] רש"י.

[71] רש"י.

[72] רש"י.

[73] אונקלוס. כלי יקר: העונשים שאביא עליכם עכשיו, לא יהיו קשורים ישירות לחטאים שלכם, ולכן יקשה עליכם לראות בהם את יד ה'.

[74] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שיש חרב שאינה נוקמת נקם ברית, חרב שאינה מוזכרת כאן בעונשים, ובכל זאת ה' הביא אותה על ישראל, וזהו סימוי עיניו של צדקיה. א"ע רצה להוכיח מפסוק זה שפרשה זו נאמרה במעמד הברית של פרשת משפטים.

[75] רש"י.

[76] רש"י.

[77] רש"י. א"ע: אתם תירצו להינתן ביד האויב כדי להימנע מלמות בדבר.

[78] רש"י וא"ע.

[79] רש"י. רשב"ם וא"ע: אין הכוונה דווקא לעשר נשים, אלא הרבה נשים. רשב"ם: הסיבה שיאפו הרבה נשים בתנור אחד היא כיוון שאף אישה אינה יכולה למלא את התנור בפת, כיוון שאין מספיק.

[80] רש"י. א"ע ורשב"ם: הסיבה שיחלקו את הלחם במשקל היא כיוון שיהיה כל כך מעט לחם, יצטרכו לחלק אותה בצורה מדוייקת יותר מאשר לתת לכל אחד כיכר.

[81] רש"י.

[82] אונקלוס.

[83] אונקלוס.

[84] א"ע.

[85] רש"י. א"ע: אני אשבור את הבמות בהם הייתם זובחים אליי קרבנו כדי שלא תוכלו להתפלל אליי על הפורענות שבאה עליכם.

[86] רש"י. א"ע: בתים העשויים לעבודת החמה.

[87] רש"י. א"ע ורשב"ם: הבתים של הע"ז ייפלו עליהם.

[88] רש"י וא"ע. אוה"ח: הסתלקות הנבואה.

[89] רש"י. אוה"ח: עריכם לא יהיו אפילו כמו העיירות של הגויים, כל שכן שלא יהיו כדוגמת הערים בזמן שקיימתם רצון המקום.

[90] רש"י. אוה"ח: הכוונה היא להשראת הטומאה בביהמ"ק.

[91] אונקלוס ורש"י. אוה"ח: לא אתרצה גם בעשיית מעשיכם הטובים.

[92] רש"י. א"ע: בהתחלה הקללה היא על הערים של ישראל, ועכשיו הקללה היא על כל הארץ, וגם המקומות בהם יישבו האויבים יהיו שוממים.

[93] אונקלוס ורשב"ם.

[94] רש"י. אוה"ח: כאן היא אחת משבועותיו של ה' שלא יעלו בחומה.

[95] רש"י.

[96] רש"י.

[97] רש"י. א"ע: חלק זה של הפסוק שייך לפסוק שלאחריו. כאשר ארצכם תהיה שוממה, הארץ תרצה את שבתותיה.

[98] רש"י.

[99] רש"י.

[100] רש"י.

[101] אונקלוס.

[102] רש"י.

[103] א"ע. אוה"ח: הנשארים ברשעם שלא יחזרו בתשובה.

[104] רש"י.

[105] רש"י.

[106] רש"י.

[107] דעת מקרא.

[108] רש"י וא"ע, ואין הכוונה לאחים ממש. רש"י כתב מדרש חז"ל שכל אחד ייכשל בגלל חטא אחיו ומכאן שכל ישראל ערבים זה לזה.

[109] אונקלוס.

[110] רש"י.

[111] רש"י.

[112] א"ע.

[113] רש"י וא"ע.

[114] רש"י.

[115] ספורנו + אונקלוס.

[116] א"ע + דעת מקרא.

[117] א"ע + אונקלוס.

[118] אונקלוס.

[119] רש"י. ספורנו: גם כשבנ"י חזרו לא"י הם היו תחת ממשלתו של כורש. כעין זה פירש הרמב"ן: גם לאחר הוידוי, אני אחזיר את בני ישראל לא"י, ויהיו אנשים שיצרו להם, כדי שייכנעו יותר. א"ע פירש שהגלות המוזכרת לאחר הוידוי על החטאים היא לומר שה' גרם לבנ"י לחזור בתשובה על ידי הייסורים שהביא עליהם. אוה"ח: הוידוי מועיל לבטל את הגזירות הרעות, אך כדי לחזור לארץ ישראל, צריך זכות אבות.

[120] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון: אם ייכנע לבבם הערל, אז אני אהיה איתם בארץ אויביהם. רמב"ן: יש כאן שתי אפשרויות לסיום הגלות: או על ידי חזרה בתשובה, או כשבנ"י יכפרו על חטאיהם בייסורים.

[121] רש"י.

[122] אונקלוס. רש"י: הסיבה שנמנו כל האבות אחורנית היא כדי לומר לנו שיעקב עצמו כדאי לכך, ואם אינו כדאי לכך, הרי שיצחק עימו, ואם גם יצחק אינו כדאי לכך, הרי שאברהם עימו. הסיבה שלא נאמרה זכירה אצל יצחק היא כיוון שאפרו צבור על גבי המזבח. ספורנו: זכירת הברית היא על ידי בניין ביהמ"ק השני. א"ע בשם רס"ג: הסיבה שיעקב הוא האחרון, כיוון שכל שנותיו היו בברית, לעונת אברהם שהברית נכרתה איתו באמצע חייו. לפי הא"ע, וכעין זה כתבנו בפנים, פשט הפסוק אומר שה' יזכור את הברית של כל אחד מהאבות, וצריך לקרוא את הפסוק כך: וזכרתי את בריתי יעקב, ואף זכרתי את בריתי יצחק וכו' ". לפי רמב"ן, הכוונה היא שה' יזכור את האבות עצמם, ואת הזכויות שיוצא בעקבותיהם.

[123] דעת מקרא.

[124] אונקלוס. רמב"ן: גם לאחר הכרזת כורש, הארץ תהיה שוממה במשך תשע עשרה שנה, כדי להשלים את מניין השמיטות שבני ישראל לא שמרו, ולאחר תשע עשרה שנה, נבנה בית המקדש. א"ע: זכירת הארץ היא שהארץ הייתה שוממה בכדי לפרוע את עוונות בני ישראל, ועכשיו כבר ניתן להפריח את הארץ, כיוון שעם ישראל חזר בתשובה.

[125] אונקלוס.

[126] אונקלוס.

[127] רש"י. א"ע ורשב"ם: כל יען הוא כנגד צלע אחר של הפסוק. צלע אחד כנגד במשפטי מאסו וצלע שני כנגד ואת חוקותי געלה נפשם. אוה"ח: שתי סיבות גרמו לישראל לגלות, ולו בני ישראל היו חוטאים רק באחד מהם, לא היו גולים אלא היו נענשים בצורה אחרת: שמירת השמיטות ולימוד התורה.

[128] אונקלוס.

[129] א"ע: "ואף גם זאת" הוא כפילות לצחות הלשון, כמו "המבלי אין קברים".

[130] רש"י + אונקלוס.

[131] א"ע.

[132] דעת מקרא.

[133] רשב"ם. רש"י: הברית עם השבטים. א"ע: הברית שנכרתה בסיני, ובני ישראל שבדור זה נקראים ראשונים, כיוון שהם ראשונים לעומת בניהם שיגלו מהארץ. ובפירוש השני כתב שהכוונה היא לאבות.

[134] ספורנו.

[135] ספורנו.

[136] רש"י. ספורנו: הכוונה האי למצוות השמיטה שנאמרה לפני פרשת בחוקותיי, ולמרות שגם המצוות שנכתבו לאחר מכן (דיני הקדש) נאמרו ג"כ בסיני, הם לא נאמרו בברית. א"ע: מדובר במצוות הכתובות בפרשות יתרו, משפטים ובהר.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב