שמות פרק כד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק כד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ח' אדר תשע"ח

שמות פרק כד

(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר לאחר מתן תורה, ה' אמר למשה,[1] עֲלֵה אֶל יְקֹוָק תעלה לפני ה', להר סיני,[2] אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (תעלה להר סיני) יחד עם נדב, אביהוא, ושבעים מזקני ישראל, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק ותשתחוו בריחוק מהתגלות שכינתו של ה' על הר סיני. ה' התגלה על הר סיני על ידי ערפל, ומשה, אהרון, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל צוו להשתחוות בריחוק מהערפל[3]: (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְקֹוָק משה ייגש לבד אל ה' שהתגלה על הר סיני על ידי ערפל,[4] וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ אך שאר העולים להר סיני (אהרון, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל) לא יתקרבו לערפל,[5] וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ ושאר עם ישראל לא יעלו כלל אל הר סיני עם משה[6]: (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה משה ירד מהר סיני ובא לפני בני ישראל,[7] וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק משה סיפר לבני ישראל את כל מצוות העשה ומצוות הלא תעשה שכתובות מסוף פרשת יתרו ועד לתחילת פרק זה,[8] וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וכן סיפר משה לבני ישראל את כל המשפטים הנוגעים לדיני ממונות שישנם מתחילת פרשת משפטים ועד לסוף פרק כג',[9]  וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד העם ענה למשה יחד בקול אחד, כאילו היו אדם אחד,[10] וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו למשה בתשובתם, כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה אנחנו נעשה ככל אשר דיבר ה', אנחנו נקיים את כל המצוות שה' ציווה[11]: (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק משה כתב את כל מצוות ה' שנאמרו לו מסוף פרשת יתרו ועד לסוף פרק כג',[12] וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר משה קם מוקדם בבוקר ביום ז' סיון,[13] וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר משה בנה מזבח מתחת להר סיני, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וכן בנה משה שתים עשרה מצבות. לכל שבט מישראל עשה משה מצבה אחת[14]: (ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל משה שלח את הבכורות שבבני ישראל,[15] וַיַּעֲלוּ עֹלֹת הבכורות העלו קרבנות עולה, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק וכן הקריבו הבכורות לה' קרבנות שלמים,[16] פָּרִים הקרבנות שהקריבו הבכורות היו פרים[17]: (ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם משה לקח חצי מדם קרבנות העולה והשלמים,[18] וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת משה שם את חצי הדם בשתי אגנות. האגנות הם כלים עגולים, והיו שני אגנות, אחד לדם העולה ואחד לדם השלמים,[19] וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ את החצי השני של דם קרבנות העולה והשלמים, זרק משה על המזבח שבנה: (ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית משה לקח את ספר הברית שבו היה כתוב את כל המצוות מסוף פרשת יתרו ועד לסוף פרק כג',[20] וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם משה קרא את ספר הברית באזני בני ישראל, וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו לאחר ששמעו את ספר הברית, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע אנחנו נעשה את כל מה שה' ציווה אותנו עד עתה, ונשמע את כל מה שה' עתיד לצוות אותנו[21]: (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם משה לקח את חצי הדם שלא זרק על המזבח (הדם ששם באגנות), וַיִּזְרֹק עַל הָעָם משה הזה את החצי השני של הדם שוב על המזבח כדי לכפר על בני ישראל. יוצא שמשה הזה מדם הקרבנות על המזבח פעמיים: פעם אחת לפני שקרא את ספר הברית באוזני עם ישראל, ופעם שנייה לאחר שקרא את ספר הברית באוזני עם ישראל,[22] וַיֹּאמֶר משה אמר לבני ישראל: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זהו דם הברית שה' כרת איתכם על הדברים שכתובים בספר הברית[23]: (ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל משה, אהרון, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל עלו להר סיני[24]: (י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נדב, אביהוא וזקני ישראל, ראו בלבם את כבוד ה', והם התחייבו על כך מיתה,[25] וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר מתחת לכסא הכבוד הייתה אבן יקרה שעמדה שם כדי להזכיר לה' את שיעבוד בני ישראל במצרים על ידי לבנים (שהן גם אבנים),[26] וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר וכן מתחת לכסא הכבוד היה מראה של שמים ברורים וצלולים שסימלו את גאולת בני ישראל ממצרים[27]: (יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ ה' לא הזיק לאנשים החשובים בעם ישראל שראו אותו (נדב, אביהוא וזקני ישראל), למרות שהם היו ראויים לעונש. הסיבה שה' עדיין לא העניש אותם היא מכיוון שה' לא רצה להשבית את שמחת מתן תורה,[28] וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ נדב, אביהוא ושבעים הזקנים הסתכלו בה' מתוך גסות רוח וחוסר כבוד, ולא היה אכפת להם לאכול ולשתות בשעה שהסתכלו בה'[29]: (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה ה' אמר למשה לאחר שמשה החזיר את העם לאוהלים שלהם (בתאריך ז' סיון):[30] עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה תעלה אליי להר סיני, וֶהְיֵה שָׁם תהיה בהר סיני במשך ארבעים ימים,[31] וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן כשתעלה אל הר סיני, אני אתן לך את לוחות האבנים עליהם כתובים עשר הדברות, וְהַתּוֹרָה וכן אני אתן לך את התורה שבכתב,[32] וְהַמִּצְוָה וכן אני אתן לך את התורה שבעל פה,[33] אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם (אני אתן לך את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה) שכתבתי כדי ללמד את בני ישראל את המצוות[34]: (יג) וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ משה קם ממחנה ישראל יחד עם יהושע שהיה המשמש שלו,[35] וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים משה עלה אל ההר שהתגלה עליו כבודו של ה', להר סיני[36]: (יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר משה אמר אל הזקנים, בשעה שיצא מהמחנה,[37] שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה תתעכבו במחנה ישראל כדי שתוכלו לשפוט את עם ישראל בכל הזמן שאהיה על הר סיני,[38] עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם (תתעכבו במחנה ישראל) עד שאנחנו (משה ויהושע) נחזור למחנה ישראל, וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם אהרון וחור (שהיה בנה של מרים) יישארו איתכם במחנה,[39] מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם מי שיש לו דין שאינו יכול לפתור לבד, שייגש לאהרון וחור[40]: (טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר משה עלה אל הר סיני, וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר הענן כיסה את הר סיני: (טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי כבודו של ה' כבר שרה על הר סיני, עוד לפני שמשה עלה אל ההר,[41] וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים הענן כיסה את הר סיני במשך ששת הימים שלאחר עלייתו של משה להר סיני (מתאריך ז' סיון ועד ליב' סיון),[42] וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן ביום השביעי לעלייתו של משה (בתאריך יג' סיון) ה' קרא אל משה מתוך הענן: (יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק המראה שראו בני ישראל בשעה שה' התגלה על הר סיני היה,[43]  כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר (המראה של התגלות ה' נראה) כמו להבות שבערו בראש הר סיני,[44] לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זוהי ההתגלות של מראה השכינה לעיני בני ישראל: (יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן משה נכנס לתוך שביל שה' עשה לו בתוך הענן,[45] וַיַּעַל אֶל הָהָר משה עלה אל פסגת הר סיני,[46] וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה משה שהה על הר סיני במשך ארבעים ימים וארבעים לילות:

 

[1] ביארנו עפ"י רוב המפרשים, ועתה נפרט את סדר הדברים לפי המפרשים:

רש"י כתב שהנאמר בפסוק זה נאמר לפני מתן תורה, ומשה כרת את הברית המוזכר כאן בפסוק עם בנ"י לפני מתן תורה, ורק הדברים מפס' יב' שם כתוב "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה ..." נאמר לאחר מתן תורה. לפי רש"י, כל הברית כאן נעשתה ביום ה' סיון, בו' סיון עלה משה לקבל את התורה, ולאחר מכן עלה משה אל הר סיני שוב.

אמנם, רוב המפרשים (א"ע, רמב"ן, רשב"ם, ספורנו ואוה"ח) כתבו שהנאמר בפסוק זה נאמר לאחר מתן תורה. סדר הדברים לפי פירושם הוא כך: מתן תורה היה בו' סיון, ובשעת ירידת משה מהר סיני, ה' כבר אמר לו לעלות שוב להר יחד עם אהרון, נדב ואביהו וזקני ישראל. משה ירד מהר סיני, ואמר לעם את כל דברי ה' מסוף פרשת יתרו ועד לתחילת פרק כד', וכן כתב את הדברים בספר. ביום שלאחר מכן בנה משה מזבח וכרת את הברית עם בנ"י ועלה אל הר סיני לארבעים יום. אמנם הרמב"ן הביא מכילתא שם נחלקו התנאים האם הברית נכרתה לפני מתן תורה, דהיינו, בה' סיון, או שנכרתה לאחר מתן תורה, בז' סיון.

כמו"כ הסביר הרמב"ן (בפס' ג') את סדר הדברים לגבי מעמד הר סיני. בשעת אמירת עשרת הדברות על ידי ה', משה היה קרוב אל מקום הערפל, והעם עמד בשיפולי הר סיני, ולאחר עשרת הדברות, כאשר משה התחיל לרדת מהר סיני, נגשו ראשי השבטים אל משה במקום בו עמדו הכהנים על הר סיני, וביקשו שמשה יאמר להם את דברי התורה ושישמש להם למתווך כדי לשמוע את דברי ה', לגבי שאר המצוות, כיוון שהם חשבו שה' רוצה לומר לבני ישראל בעצמו גם את שאר התורה. וכאשר משה עלה שוב על קצה הר סיני יחד עם הזקנים, אמר לו ה' שהוא שמע את בקשת העם, ושבאמת הוא ייתן רק לו, למשה, את התורה, וציווה ה' את משה לשלוח חזרה את כל העם לאוהלים שלהם, ומשה לבדו עלה אל הר סיני למשך ארבעים יום.

בדבר נוסף נחלקו המפרשים: האם מי שדיבר עם משה היה מלאך (כך פירש רשב"ם ודעה אחת ברמב"ן) או שה' הוא המצווה את משה לעלות להר סיני, ו"עלה אל ה'" היינו כינוי כמו שלמך אמר "נשי למך". כמו"כ כתב הרמב"ן שהדיבור היה גם אל אהרון.

[2] אונקלוס.

[3] עפ"י רש"י בפס' הבא.

[4] אונקלוס + רש"י.

[5] אונקלוס.

[6] אונקלוס.

[7] א"ע.

[8] א"ע. לפי רש"י מדובר על מצוות הגבלה ופרישה. מדובר על סוף פרשת יתרו ועד לתחילת פרשת משפטים.

[9] א"ע. ספורנו: מדובר על פרשת משפטים עד עכשיו.

[10] רש"י.

[11] אונקלוס.

[12] רמב"ן בפס' א'. לפי רש"י משה כתב את התורה מתחילת פרשת בראשית ועד למתן תורה.

[13] אונקלוס + רמב"ן וסיעתו. לפי רש"י היה זה בה' סיון.

[14] א"ע.

[15] רש"י ורשב"ם, שהרי הבכורות היו מיועדים לעבודת הקרבנות. א"ע: מדובר על הבחורים שהיו ילדי הזקנים שעתידים לעלות עם משה להר סיני. רמב"ן: מדובר על נערי בני ישראל שעוד לא היו נשואים ושעדיין לא טעמו טעם חטא.

[16] אונקלוס.

[17] אמנם בגמ' במס' חגיגה נחלקו האם הכוונה היא שרק קרבנות השלמים היו פרים או שמא גם קרבנות העולה היו פרים. א"ע כתב שרק קרבנות השלמים היו פרים, כיוון שהיו הרבה אנשים שהיו צריכים לאכול מבשר הקבנות, ולכן הקריבו פרים. רמב"ן: כל הקרבנות שהעלו בנ"י כאן היו פרים, והסיבה היא שהם פחדו ממידת הדין המיוצגת ע"י הפרים, וזאת גם הייתה טעותם בחטא העגל.

[18] א"ע. רש"י: המלאך חילק את הדם.

[19] א"ע + רש"י. בפנים ביארנו כרש"י שהיו שתי אגנות, אחד לדם העולה ואחד לדם השלמים, אך הא"ע פירש שהיו שתי אגנות, אחד לדם שייזרק על המזבח והשני כדי לזרוק על העם.

[20] עפ"י הרמב"ן וא"ע. לפי רש"י מדובר על מבראשית ועד למתן תורה.

[21] רשב"ם. ספורנו: נעשה את דברי ה' בגלל שאנחנו רוצים לשמוע בקול ה' ולא כדי לקבל פרס.

[22] אונקלוס ורש"י. א"ע: הכוונה היא שמשה הזה דם על זקני ישראל שהיו נציגים של העם. לפי ספורנו, משה ממש זרק חצי מהדם על העם.

[23] אונקלוס.

[24] א"ע, וכתב שאין צורך להזכיר שהם עלו להר סיני עצמו בפסוק.

[25] רש"י עפ"י שפ"ח ורא"ם. אמנם אהרון לא הסתכל במראה כבוד ה' שהרי לא נענש על כך. רש"י אומר שה' המתין מלהעניש את נדב ואביהוא עד לחנוכת המשכן ואילו כדי להעניש את הזקנים, המתין ה' עד למתאוננים (ועל סיבת ההבדל פירשו מפרשי רש"י שהיא בגלל שנדב ואביהוא הסתכלו בעמוק גדול יותר) ואילו אהרון אינו מוזכר. כמו"כ, בפירוש ואל אצילי בני ישראל, לא כתב רש"י שה' נמנע מלהעניש את אהרון. א"ע כתב שהראיה הייתה במראה הנבואה. רשב"ם: הם ראו את אחורי ה'.

[26] אונקלוס + רש"י. א"ע: כתב בשם רס"ג שהספיר הוא לבן והוא עצמו פירש שהספיר הוא אדום, והספיר הוא כמו פנינים. וכוונת הפסוק היא שהם ראו לבנה שהייתה עשויה מספיר, והוא דמות כסא הכבוד, ומתחת לכסא ראו את הרקיע. רמב"ן כתב עפ"י הפשט שהכוונה היא שהם ראו את זכותם של האבות, ועל דרך האמת כתב שהם ראו התגלות בדרגה גבוהה יותר משאר בני ישראל. ספורנו כתב שמתחת, היינו על הארץ, וכתב שמעשה לבנת הספיר היא הנפש האנושית השכלית. ולעומת החומר האנושי, השמים היו ברורים וצלולים.

[27] רש"י ואונקלוס.

[28] אונקלוס + רש"י. רמב"ן: נקרא נאצלים מכיוון שרוח אלוקים נאצלה עליהם. כמו כן הסביר הרמב"ן שהסיבה שה' לא שלח את ידו בהם הוא בגלל שהם הקפידו שלא לעלות על הר סיני יותר מהמקום אליו היה מותר להם, והם היו ראויים להתגלות זו של הנבואה. ספורנו: ה' לא שלח ידו כדי להוציא את נדב ואביהוא והזקנים מחושיהם, בניגוד לשאר הנביאים שצריכים להתפשט מחושיהם כדי לזכות לנבואה. אוה"ח: הסיבה שה' לא שלח את ידו כדי להזיק להם היא בגלל שהם היו החשובים שבבני ישראל, אך אם היו אנשים אחרים, היו ניזוקים. כמו כן הסביר שהם נהנו מזיו השכינה והם הגיעו למדרגה גבוהה בנבואה וה' לא שלח את ידו כדי למנוע מהם להגיע למדרגה זו, אך הם לא הגיעו למדרגת נבואתו של משה רבינו, ולכן ה' היה צריך למנוע ממשה להגיע למדרגה גבוהה יותר בראיית ה'.

[29] רש"י. אונקלוס: נדב, אביהוא וזקני ישראל ראו את כבודו של ה' והם שמחו מאוד כאילו הם אכלו ושתו. רמב"ן: האכילה הייתה של הקרבנות, כיוון שהייתה חובה לאכול את הקרבנות בתחתית ההר, כמו שיש חובה לאכול את הקרבנות לפנים מהקלעים, והשתייה הייתה בגלל שעשו משתה על שמחת קבלת התורה. א"ע: הכוונה היא שהם היו שמחים בשעה שהם ירדו מההר, והם אכלו את הקרבנות. ספורנו: הם עשו משתה לשמוח על כך שלא השתנו החושים שלהם בשעת הנבואה. הכלי יקר מפרש בשתי דרכים. האחת: שהם לא היו צריכים לאכול, כיוון שהם היו במדרגת נבואה, כמו שמשה לא אכל על הר סיני. בפירושו השני כתב הפוך, בניגוד למשה שלא אכל על הר סיני, הם כן היו צריכים לאכול.

[30] עפ"י שיטת הרמב"ן לאורך הפרק. גם רש"י מסכים שאמירה זו הייתה לאחר מתן תורה.

[31] רש"י.

[32] א"ע.

[33] א"ע. בפירושו השני כתב שהתורה הם שתי הדברות הראשונות, והמצווה הם שמונת הדברות האחרות. רש"י כתב שהכוונה היא לעשרת הדברות שכל תרי"ג מצוות בכללם, כמו שכתב רס"ג. ספורנו כתב שהתורה היא החלק העיוני של התורה והמצוות הם החלק המעשי של התורה. ולולי שחטאו ישראל, היו מקבלים את כל התורה חתומה בשעה שהיה יורד משה מהר סיני.

[34] אונקלוס. רמב"ן פירש את הפסוק כך: ה' אמר למשה, אני אתן לך את לוחות האבן שכתבתי, ואת התורה והמצוות שעליך ללמד את בני ישראל. בשם חז"ל כתב שיש מכאן רמז לכך שכל התורה כולה הייתה כתובה לפני ה' עוד לפני בריאת העולם.

[35] אונקלוס. רש"י: יהושע ליווה את משה עד למקום הרחוק ביותר אליו היה מותר לו לעלות. רמב"ן: יהושע היה אחד משבעים הזקנים, וכאשר משה פרש משאר הזקנים, יהושע ליווה אותו כמה שהיה יכול. א"ע: יהושע חיכה למשה בתחתית ההר ואכל את המן.

[36] אונקלוס.

[37] רש"י.

[38] רש"י. רמב"ן: משה מינה את הזקנים שיישבו בבי"ד וישפטו יחד עם אהרון וחור, והם יהיו אחראים על שרי האלפים ושאר השרים. הסבר זה מסתדר עם שיטתו של הרמב"ן שיתרו בא לפני מתן תורה.

[39] רש"י.

[40] רש"י.

[41] אונקלוס + א"ע.

[42] רש"י, וכתב שהדבר נמצא במחלוקת בחז"ל. יש אומרים שהכוונה היא לששת הימים מר"ח סיון ועד לקבלת תורה, ויש אומרים שהכוונה היא לשש הימים שלאחר מתן תורה, לימים הראשונים בהם עלה משה להר סיני, כדי ללמדנו שמי שנכנס למחנה שכינה, טעון פרישה שישה ימים. א"ע כתב שהענן כיסה את משה.

[43] ספורנו.

[44] דעת מקרא.

[45] רש"י.

[46] א"ע.

חידון מסכם לה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקון, ספר ישעיהו חידון מסכם פרקים לה - סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סה - סו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו פרקים סה- סו
חידון התנ"ך תשפ"ב

ישעיהו מסכם נז - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - ישעיהו - מסכם נז - סד
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו סג - סד

חידון התנ"ך העולמי המקוון - קיץ תשפ"ב - ישעיהו סג -סד
חידון התנ"ך תשפ"ב