שמות פרק כז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמות פרק כז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם | ח' אדר תשע"ח

שמות פרק כז

ו. מזבח החיצוני.

(א) וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים יש לעשות מזבח מעצי שיטים, חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ המזבח יהיה בצורת ריבוע, דהיינו, שמידת אורכו תהיה כמידת רוחבו. כשם שאורך המזבח צריך להיות חמש אמות, כך גם רוחב המזבח צריך להיות חמש אמות, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ גובה המזבח צריך להיות עשר אמות. כוונת התורה בכך שאמרה שגובה המזבח הוא שלש אמות היא שמהסובב ומעלה היו שלש אמות, אך היו עוד שבע אמות מתחת לסובב, כך שבסך הכל היה המזבח גבוה עשר אמות[1]: (ב) וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו יש לעשות ארבע קרניים על המזבח, קרן אחת על כל פינה. הגובה, האורך והרוחב של כל אחת מהקרנות היו אמה. קרני המזבח היו באמה העשירית של המזבח, וכך יוצא שהמזבח ללא הקרנות היה בגובה של תשע אמות,[2] מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו הקרנות צריכות להיעשות יחד עם המזבח, כלומר, אסור לעשות קרנות בנפרד ולחברן אל המזבח, אלא בשעת ניסור הקרשים למזבח, יש להכין את הקרנות יחד עם שאר המזבח,[3] וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת יש לצפות את המזבח כולו בנחושת[4]: (ג) וְעָשִׂיתָ התורה מונה את כלי המזבח שיש לעשותם גם כן מנחושת: 1) סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ פסכתר, מעין דלי, שלתוכו שמו את הדשן של המזבח,[5] 2) וְיָעָיו מגרפה שבעזרתה גרפו את הדשן,[6] 3) וּמִזְרְקֹתָיו כלי קיבול בו קיבלו את דם הקרבן,[7] 4) וּמִזְלְגֹתָיו מזלגות ששימשו לצורך הפיכת הבשר על גבי המזבח,[8] 5) וּמַחְתֹּתָיו מחתה, מעין יעה, בעזרתו לקחו גחלים מהמזבח כדי לשים אותם על גבי המזבח הפנימי לצורך הקטורת,[9] לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת את כל כליו המנויים כאן, יש לעשות מנחושת[10]: (ד) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת יש לעשות על גבי המזבח מעין רשת שהייתה עשויה מנחושת (פסוק זה מסורס).[11] רשת הנחושת עטפה את המזבח, הייתה גבוהה אמה והייתה על האמה השישית של המזבח, כאשר תחתיתה הגיעה עד לחצי הגובה של המזבח (כך יוצא שתחתית המכבר הייתה על האמה החמישית של המזבח והחלק העליון שלה הגיע לאמה השישית של המזבח),[12] וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת על רשת הנחושת יש לעשות ארבע טבעות מנחושת, עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו את הטבעות יש לעשות בארבע הזוויות של המזבח[13]: (ה) וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה כרכוב המזבח הוא הסובב. באמה השביעית של המזבח, הייתה בליטה לשם נוי שהקיפה את כל המזבח שנקראה "סובב". על בליטה זו, שגובהה טפח, היו חרוצים ציורים של פרחים, ציצים (ענפים) וקלעים (מעין צמות). התורה מצווה לתלות את מכבר הנחושת מתחת לסובב, וכך יוצא שמכבר הנחושת היה על האמה השישית ובאמה השביעית היה הסובב,[14] וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ מכבר הנחושת היה תלוי על חצי גובהו של המזבח, כלומר, באמה השישית של המזבח, כך שתחתיתו עמדה על חצי גובה המזבח[15]: (ו) וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים יש לעשות מוטות מעצי שיטים שישמשו לנשיאת המזבח, וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת יש לצפות את בדי עצי השיטים בנחושת: (ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת את הבדים היו מכניסים לטבעות שהיו על גבי מכבר הנחושת,[16] וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ הבדים היו על שני צידי המזבח בשעת נשיאת המזבח: (ח) נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ לוחות המזבח יהיו חלולים. כפי שראינו מידות המזבח היו חמש אמות אורך, חמש אמות רוחב ושלש אמות גובה. התורה אומרת שתוך המזבח יהיה חלול.[17] כאשר בני ישראל היו חונים, היו ממלאים את החלל שבין דפנות המזבח באדמה. לגבי גג המזבח מצאנו מחלוקת: יש הסוברים שהאדמה בה מילאו את המזבח שימשה גם לגג ויש הסוברים שהיה גג מעל דפנות המזבח,[18] כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ בצורה שה' יראה לך בהר סיני לעשות את המזבח, כך עליך לעשות את המזבח:

מילואים למזבח הנחושת: כדי לעלות למזבח הנחושת, היה צורך בכבש. הכבש היה בדרום מזבח הנחושת, גובהו היה תשע אמות, ואורך שיפועו היה שלשים אמות.[19]

 

ז. חצר המשכן.

(ט) וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן יש לעשות חצר למשכן, כפי שיפורט בפסוקים הבאים, לִפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה בצד הדרומי של המשכן, קְלָעִים לֶחָצֵר (בצד הדרומי של המשכן) יש לעשות קלעים, יריעות שהיו עשויות מחוטים שהיו קלועים אחד בשני וכך היו בהן נקבים, (זאת לעומת היריעות האחרות שהיו במשכן שנעשו דרך אריגה),[20] שֵׁשׁ מָשְׁזָר היריעות ששימשו כקלעים, היו עשויות משש, פשתן, שהיה שזור משישה חוטי פשתן קטנים, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת בצד הדרומי, אורך החצר שמוקפת בקלעים הוא מאה אמה: (י) וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים בצד הדרומי של החצר, היו עשרים עמודים, עליהם עמדו היריעות. כך יצא שכל חמש אמות היה עמוד אחד שהחזיק את הקלעים,[21] וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת יש לעשות לצד הדרומי של חצר המשכן, עשרים אדנים מנחושת. כל עמוד היה נתון בתוך אדן אחד,[22] וָוֵי הָעַמֻּדִים על גבי העמודים היו ווים שנעשו מכסף, ששימשו לתליית היריעות עליהם. היריעות היו תלויות על העמודים בצורה הבאה. על העמוד עצמו היה וו. על הוו תלו טבעת שהייתה מחוברת לקרש קטן שאורכו היה ששה טפחים ורוחבו היה שלשה טפחים. מסביב לקרש ליפפו את יריעות החצר, וכך תלו את היריעות על גבי העמודים,[23] וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף גם החישוקים שהיו על גבי העמודים היו עשויים מכסף. החישוקים הם חוטים מכסף שליפפו כל אחד מהעמודים[24]: (יא) וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ כמו שנעשה בצד הדרומי של המשכן, כך יש לעשות גם בצד הצפוני, ששימש גם הוא כאורך של חצר המשכן.  קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ הקלעים עמדו על אורך מאה האמות של הצד הצפוני של המשכן, וְעַמּוּדָיו עֶשְׂרִים גם בצד הצפוני היו עשרים עמודים עליהם עמדו הקלעים, וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת עשרים העמודים שעל צידו הצפוני של חצר המשכן היו נתונים בתוך עשרים אדני נחושת, כל עמוד היה נתון בתוך אדן נחושת אחד, וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף גם הווים שהיו על העמודים וגם החוטים שליפפו את העמודים שהיו בצידו הצפוני של חצר המשכן היו עשויים מכסף: (יב) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת יָם הצד המערבי של חצר המשכן שימש לרוחב החצר, קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה בצד המערבי, הקלעים עמדו לאורך חמישים אמה,[25] עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה בצד הדרומי של חצר המשכן היו עשרה עמודים וכל אחד מהעמודים היה נתון לתוך אדן אחד. יחס זה, שעל כל חמש אמות היה עמוד אחד, הוא אותו יחס שהיה בצידי האורך של חצר המשכן: (יג) וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה הצד המזרחי של החצר, היה גם הוא לאורך חמישים אמה (כמו הצד המערבי). אמנם, לא כל הצד המזרחי היה מכוסה על ידי קלעים כפי שנראה בפסוק הבא[26]: (יד) וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף מהעבר האחד של הצד המזרחי של חצר המשכן, מילאו הקלעים אורך של חמש עשרה אמה,[27] עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה הקלעים שמילאו חמש עשרה אמה אלו, היו מונחים על גבי שלשה עמודים, כאשר כל אחד מהעמודים היה נתון על אדן אחד: (טו) וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה קְלָעִים מהעבר השני של הצד המזרחי של חצר המשכן, מילאו הקלעים חמש עשרה אמה נוספים, עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה גם בצד זה, עמדו היריעות שמילאו חמש עשרה אמות, על שלשה עמודים, כשכל עמוד היה נתון לתוך אדן אחד. כך, שבאמצע הצד המזרחי של חצר המשכן, היה חלל של עשרים אמה, שהרי כל הצד המזרחי של חצר המשכן היה חמישים אמה, ובכל אחד מקצותיו היו חמש עשרה אמה של יריעות: (טז) וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה בשער החצר, בעשרים האמה האמצעיים של הצד המזרחי (כפי שראינו, הקלעים לא מילאו עשרים אמה אלו), יש לעשות וילון,[28] תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר הוילון היה עשוי משזירה של חוטי תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. כל חוט של הוילון היה שזור (כלומר: מורכב) מארבעה סוגים של חוטים דקים: 1) שש (פשתן), 2) תכלת (צמר הצבוע בדם חילזון), 3) ארגמן (צמר שצבוע בצבע ארגמן), 4) תולעת שני (צמר הצבוע בצבע אדום), החוטים הדקים היו בעצמם שזורים משישה חוטים של אותו הסוג (חוט השש היה שזור מששה חוטים של שש), וכך כל חוט ששימש לעשיית היריעות היה מורכב מעשרים וארבעה חוטים, מַעֲשֵׂה רֹקֵם הוילון נעשה על ידי מעשה רקמה, היינו שהציורים לא היו נראים משני הצדדים (בניגוד למעשה חושב),[29] עַמֻּדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְאַדְנֵיהֶם אַרְבָּעָה הוילון היה מונח על ארבעה עמודים, וכל אחד מהעמודים היה מונח על אדן אחד: (יז) כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת כל העמודים שהקיפו את חצר המשכן היו מחושקים בכסף, כלומר, ליפפו סביבם חוט של כסף. כמו כן היו עליהם ווים שהיו עשויים מכסף, וכמו כן הם היו מונחים בתוך אדני נחושת – כל עמוד היה נתון בתוך אדן אחד של נחושת[30]: (יח) אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה האורך של חצר המשכן (הצד הדרומי והצד הצפוני) היה מאה אמות, וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים רוחב החצר בצד המזרחי של המשכן היה ריבוע של חמישים אמה על חמישים אמה. כפי שראינו, אורך חצר המשכן היה מאה אמה. המשכן עצמו היה נתון לאחר חמישים אמה מהקצה המזרחי של חצר המשכן, כך שבמזרח החצר, נוצר שטח של חמישים אמה על חמישים אמה. אורך המשכן היה שלשים אמה, וממילא יוצא שמהקצה של המשכן בצדו המערבי, ועד לקצה חצר המשכן בצדה המערבי, יש עשרים אמה. רוחב המשכן היה עשר אמות והמשכן היה מונח ממש באמצע הרוחב של החצר, כך שלצד הצפוני ולצד הדרומי של החצר יש רווח של עשרים אמה,[31] וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת הקלעים היו בגובה של חמש אמות,[32] שֵׁשׁ מָשְׁזָר הקלעים היו שזורים מחוטים של פשתן, וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת גם האדנים ששימשו לבסיס של העמודים של המסך שהיה בצד המזרחי של המשכן היו עשויים מנחושת[33]: (יט) לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ כל הכלים ששימשו להקמת המשכן (כמו פטישים וכדו'),[34] וְכָל יְתֵדֹתָיו וכן היתדות שקיבעו את יריעות המשכן לקרקע. היריעות (וכן הקלעים) היו קשורות במיתרים ליתדות שקיבעו אותן אל הקרקע,[35] וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר וכן היתדות שקיבעו את הקלעים של החצר אל הקרקע,[36] נְחֹשֶׁת (כלי המשכן והיתדות) היו עשויים מנחושת[37]:

פרשת תצוה

ח. הציווי על לקיחת שמן למאור:

(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ (ה' אומר אל משה)[38] תצווה את בני ישראל, שיתרמו למשכן שמן זית זך. שמן זית זך הוא שמן ללא שמרים, כך שהוא דולק יותר טוב משמן שיש בו שמרים. כדי להימנע משמרים בשמן, לא היו טוחנים את הזיתים ברחיים, אלא היו כותשים אותם במכתשת,[39]  כָּתִית השמן שבני ישראל מצווים לתרום עכשיו חייב להיות כתית, דהיינו: רק הטיפה הראשונה שיוצאת לאחר הכתישה כשרה להדלקת המנורה, ושאר השמן יכול לשמש לדברים אחרים שצריכים שמן (כמו המנחות) אך לא להדלקת המנורה,[40] לַמָּאוֹר שמן הכתית שימש כדי להאיר בלילה,[41] לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד שמן הכתית שימש להעלאת נר תמיד במנורה של בית המקדש. נרות המנורה דלקו במשכן בכל לילה ולאורך כל הלילה[42]: (כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד במשכן,[43] מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת מחוץ לפרוכת שנמצאת לפני ארון העדות, לפני ארון הברית,[44]  יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו אהרון וצאצאיו הכהנים צריכים להכין את המנורה להדלקה: לנקות את שיירי השמן והפתילות שלא בערו, ולמלא את הנרות בשמן,[45] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר כמות השמן שצריך לשים בנרות המנורה צריכה להספיק, כך שהשמן ידלק מהערב עד הבוקר,[46] לִפְנֵי יְקֹוָק חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם חוק זה, של הדלקת המנורה, יהיה חוק קבוע. לאורך כל הדורות, הכהנים צריכים להדליק את המנורה, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל השמן להדלקת המנורה צריך לבוא מאת בני ישראל. יחידים אינם יכולים לתרום שמן להדלקת המנורה[47]:

 

[1] רש"י: זהו דעת ר' יוסי וכדבריו סתמה הגמרא במסכת שבת. לדברי ר' יוסי, חלקי המזבח היו כך: בבסיס המזבח היתה בליטה של אמה מעצי שיטים שסובבה את כל המזבח (ויש הסוברים שלא סובבה את כל המזבח) והיא נקראה יסוד המזבח. היסוד היה עשוי מעין בית קיבול שקיבל את הדם של הקרבנות. בטפח השישי היה את המכבר ובטפח השביעי את הסובב. לעומת ר' יוסי, ר' יהודה לומד את הפסוק כפשוטו, שגובה המזבח היה שלש אמות. מידות המזבח כוללות את קרנות המזבח ואינן כוללות את ציפוי הנחושת שהיה עליו. עובי ציפוי הנחושת של המזבח היה כדינר זהב.

[2] רש"י זבחים נט: אמנם יש שחלקו על רש"י וסוברים שהקרניים היו קטנות יותר (שיטת הרוקח ור"א בן הרמב"ם).

[3] רש"י.

[4] אונקלוס. נחלקו המפרשים אם גם מתחת למכבר הנחושת היה ציפוי: המלבי"ם סובר שכן והאברבנאל סובר שלא.

[5] אונקלוס + רש"י.

[6] רש"י.

[7] רש"י.

[8] רש"י.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] רש"י.

[12] דעת מקרא + רש"י עפ"י ההסבר בספר מלאכת המשכן וכליו, עמ' רל', הערה 35. אמנם, בספר לקח טוב כתב שהמכבר היה בחצי התחתון של המזבח. המכבר התחיל בחלק התחתון של המזבח והגיע עד לחצי הגובה של המזבח. הרש"ס כתב שהמכבר היה מתחיל מאמה לאחר היסוד ועולה עד לחצי הגובה של המזבח. הסיבה שהמכבר היה נקוב נמצא גם הוא במחלוקת: יש האומרים שמטרת הנקבים היא כדי להפחית ממשקל המכבר, ויש האומרים שמטרת הנקבים היא כדי שיראו שהמכבר איננו חלק ממשי מהמזבח.

[13] דעת מקרא.

[14] רש"י. בספר מלאכת המשכן וכליו דייק מדברי רש"י על התורה שהכרכוב הינו חריץ ואילו מדברי רש"י על הש"ס נראה שהכרכוב הוא מעין בליטה. בטעם הכרכב נחלקו המפרשים ג"כ: יש הסוברים שהכרכוב שימש להבדלה בין דמים תחתונים לעליונים. יש הסוברים שהוא כדי שלא יפול אש על דופני המזבח. ניתן לומר שתפקיד הכרכוב הוא כדי להבדיל בין הדמים רק לסוברים שהמכבר היה בחצי התחתון של המזבח, אך לסוברים שהמכבר היה על החצי העליון של המזבח, הרי שהמכבר עצמו שימש לחלוקה בין דמים עליונים לתחתונים.

[15] עפ"י רש"י. יש הסוברים שהמכבר היה בגובה של חמש אמות והוא עטף ממש חצי מזבח ויש הסוברים שהוא היה רחב שתי אמות מעל למחצית המזבח. האברבנאל סובר כר' יהודה שהמזבח היה גבוה שלש אמות וכתב שהמכבר היה בכל החצי העליון של המזבח. מטרת המכבר לדעת רש"י היא כדי להבדיל בין דם הקרבנות שצריך להינתן בחלק העליון של המזבח לדם הקרבנות שצריך להינתן בחלק התחתון של המזבח. לדעת תרגום יונתן המכבר שימש בית קיבול לגחלים ולבשר שנפל מהמזבח.

[16] רש"י.

[17] רש"י.

[18] עיין ספר מלאכת המשכן וכליו, עמ' רכ'. בעניין גג המזבח, המרווח שבין הקרנות נקרא "בין הקרנות", והיה רחב אמה. לאחר מכן היה מקום בו הכהנים הלכו, וגם הוא היה רחב אמה, ובאמצע המזבח היה את המערכה שהיה אמה על אמה. שפת המזבח והמערכה הייתה גבוהה יותר ממקום הילוך הכהנים, כך ששפת המזבח שימשה לכהנים למעקה כדי שלא יחליקו. אמנם בפירוש רבינו מיוחס כתוב שהמקום שנקרא בין הקרנות הוא אותו מקום בו הלכו הכהנים, ואילו היסוד מיעט מרוחב חמש האמות של המזבח.

[19] הסתפקו אם גם למזבח הנחושת שהיה במשכן היו עוד שני כבשים שהובילו לאמת היסוד ולאמת הסובב.

[20] רש"י. רשב"ם: גם על יריעות אלו היו ציורים.

[21] רש"י. ריב"א סובר שהעמודים נעשו מעצי שיטים. יש אומרים שלא היו מצופים כלל, ויש אומרים שהעמודים היו מצופים בנחושת ויש אומרים שהעמודים היו מצופים בכסף. העמדים היו אמה על אמה, ויש אומרים שלא היה שיעור אחיד לעובי העמודים, אלא חלקם היה פי שניים מהאחרים: עמודי מזרח ומערב היו שלשה טפחים ועמודי צפון ודרום היו טפח וחצי. כמו"כ האברבנאל סובר שהעמודים הצפוניים והדרומיים היו רחבים טפח וחצי ואילו עובי עמודי המערב היו טפח וחמישית, ולא פירש את עובי עמודי המזרח. בצורת העמודים נחלקו המפרשים: יש אומרים שצורתם היה עגול ויש אומרים שהיו מרובעים ויש אומרים שהיו להם שש עשרה צלעות.

[22] רש"י.

[23] רש"י. ישנה מחלוקת במפרשים האם הקלעים היו תלויים על החלק החיצוני של העמודים או על החלק הפנימי.

[24] רש"י. רש"י עצמו כתב שאינו יודע איזה חלק מהעמוד ליפפו חישוקי הכסף, אך מפרשים אחרים כתבו כמה מהעמוד היה מלופף בחישוקים.

[25] בפירוש טעם כתב שהקלעים שבכל צד היו תפורים לקלעים שבצד האחר.

[26] רש"י.

[27] אונקלוס.

[28] רש"י בפסוק יד'.

[29] בספר מלאכת המשכן וכליו עמ' תע"ט כתב שעל המסך היו מצוירים אריות.

[30] רש"י. כמו כן כתב שהסיבה שהתורה הייתה צריכה לומר זאת היא מכיוון שהתורה עוד לא פירשה שיש לעמודים שנמצאים בצדדים המזרחי והמערבי ווים, חישוקים. אמנם, לפי דברי רש"י אין מובן מדוע התורה הייתה צריכה לכתוב שהיו אדנים על עמודים אלו.

[31] רש"י.

[32] רש"י. בגמ' מצאנו דעה נוספת הסוברת שהקלעים היו גבוהים חמש עשרה אמות, וכוונת התורה היא שהקלעים היו גבוהים חמש אמות יותר מגובה המזבח.

[33] רש"י.

[34] רש"י.

[35] רש"י. כן כתב רש"י שאינו יודע כיצד קיבעו היתדות את היריעות לקרקע, האם היתדות עצמם היו תקועים בקרקע, או שמא רק על ידי כובדם, קיבעו היתדות את היריעות לקרקע. רשב"ם כתב שהיו תוקעים את היתדות בקרקע.

[36] רש"י.

[37] רש"י.

[38] רמב"ן וספורנו: הטעם לציווי בלשון "ואתה" הוא כדי לומר למשה שעליו לצוות בעצמו ולא על ידי אחרים, בניגוד לשאר מלאכת המשכן שמשה היה יכול לצוות אחרים. רשב"ם: הסיבה לשינוי ללשון ציווי במקום לשון עשיה שמופיע עד עכשיו במלאכת המשכן היא כיוון שציווי הוא לשון לדורות לעומת לשון עשיה שהוא לאותו זמן.

[39] רש"י. רמב"ן: הנשיאים הביאו את שמן המאור.

[40] רש"י.

[41] א"ע.

[42] רש"י. לפי רש"י, כוונת התורה באומרה "תמיד" הוא בכל לילה, ולמרות שהנר לא דלק ביום, שייך לומר תמיד על דבר שדולק בכל לילה, כמו שעולת התמיד נקראת תמיד למרות שהיא מוקרבת בכל יום, וכמו שמנחת חביתין נקראת מנחת התמיד ומוקרבת מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. כדבריו פירש גם הא"ע. לעומתם, סובר הרמב"ן שהציווי במנורה על תמיד הוא על הנר המערבי שהיה דולק תמיד.

[43] אונקלוס.

[44] רשב"ם.

[45] כך משע מלשון אונקלוס שתרגם "יסדר" וכך גם כתב הא"ע בשם יפת. אמנם, הא"ע הוסיף אלמנט נוסף שסידור הנרות כולל בתוכו גם הפניית הפתילות כלפי הנר האמצעי.

[46] רש"י.

[47] אוה"ח. במפרשים מצאנו מחלוקת מי הביא את השמן הראשון: רמב"ן סובר שהנשיאים הביאו את שמן המאור ואילו א"ע סובר שהנשיאים הביאו את שמן המשחה ואילו את שמן המאור, גם בעת הקמת המשכן, הביאו בני ישראל.

איוב פרק ה

.אוצר המקרא לספר איוב פרק ה .פירוש פשוט על פי הפשט עם חלק מהערות השוליים שבהם מתבררים מחלוקות הפרשנים ושאלות ותשובות שעולות בפשט הפסוקים .קיצור אוצר מפרשי התנ"ך
אוצר המקרא על התנך

חידון ישעיהו נז - נח

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו נז -נח (ח אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נה - נו

חידון התנ"ך העולמי המקוון - תשפ"ב - ישעיהו פרקים נה-נו (ז אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב

חידון ישעיהו נג - נד

חידון התנ"ך העולמי המקוון תשפ"ב - ישעיהו - פרקים נג - נד (ו אב)
חידון התנ"ך תשפ"ב