פרק ג

פרק ג'

פרק ג' משנה א'

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם (מִיָּד), מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת:

*

סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלוּ הָאָמוּר, בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה ארבע סדרות התעניות המוזכרות בפרק א' (שבתחילה יחידים מתענים ולאחר מכן הציבור מתענה שלוש סדרות של תעניות כאשר כל סדרה חמורה יותר מחברתה) הן רק כאשר לא ירדו גשמים ברביעה ראשונה, דהיינו, כשלא ירדו גשמים בחודש חשוון. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם מִיָּד אולם, במקרה וירד גשם, אך הצמחים שגדלו מהגשמים, גדלו בצורה משונה, ויש להם מראה רע, כבר בסדרת התעניות הראשונה (כמו שעושים בסדרת התעניות האחרונה במקרה ולא ירדו גשמים), מתריעים בשופרות ואין מחכים לסדרת התעניות השלישית. וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶם (מִיָּד), מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצֹּרֶת וגם במקרה שירדו גשמים, אלא שהייתה הפסקה גדולה של ארבעים ימים שבהם לא ירדו גשמים, כאשר מתענים, מתריעים מיד בשופרות ואין מחכים לסדרת התעניות האחרונה כדי להתרות:

פרק ג' משנה ב'

יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת, מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד:

*

יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן במקרה וירדו גשמים בנחת, שגשמים אלו מועילים לגדילת הצמחים, אך גשמים אלו אינם מועילים לגדילת האילנות, לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִים או במקרה וירדו גשמים בחוזקה, גשמים שמועילים לגדילת האילנות אך אין הם מועילים לגדילת הצמחים, לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת או במקרה וירדו גשמים שמועילים לאילנות ולצמחים, אך המים לא היו מספיקים כדי למלא את בורות המים (בורות שיחין ומערות הם סוגים שונים של מאגרי מים), מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד בשלושת המקרים האלה (ירדו גשמים לצמחים אך לא לאילנות, או שירדו גשמים לאילנות ולא לצמחים, או שירדו גשמים שמועילים לאילנות ולצמחים אך אין הם מועילים למילוי מאגרי המים) מתריעים כבר בסדרת התעניות הראשונה, כיוון שמוכח שיש כאן מכת בצורת:

פרק ג' משנה ג'

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְשָׁמִים, דִּכְתִיב (עמוס ד) וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וגו', אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת:

*

וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְשָׁמִים, דִּכְתִיב (עמוס ד) וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר, חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וגו', אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת במקרה ורק על עיר אחת לא ירדו גשמים, אך על שאר הארץ ירדו גשמים, ובמקרה זה מתקיימים דברי הנביא שה' ימטיר גשם על עיר אחת ועל העיר האחרת לא ימטיר גשמים, אותה העיר שבה לא ירדו גשמים, מתענה, ומיד בסדרת התעניות הראשונה, אותה העיר מתריעה בשופרות, והערים שמסביב לעיר זו רק מתענות כדי להשתתף בצער העיר, אך הן אינן מתריעות. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת ר' עקיבא סובר שהערים הסמכות לעיר שבה לא ירדו גשמים רק מתריעות בשופרות אך הן אינן מתענות:

פרק ג' משנה ד'

וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת, וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת. אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. פָּחוּת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶבֶר:

*

וְכֵן עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דֶּבֶר אוֹ מַפֹּלֶת בעיר שיש בה מחלת דבר או שיש בה רעידת אדמה הגורמת לאנשי אותה העיר למות, אוֹתָהּ הָעִיר מִתְעַנָּה וּמַתְרַעַת העיר שיש בה דבר או מפולת מתענה ומיד בסדרת התעניות הראשונה היא מתריעה בשופרות. וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ מִתְעַנּוֹת וְלֹא מַתְרִיעוֹת ואילו הערים שמסביב לעיר מוכת הדבר או רעידת האדמה מתענות, אך הן אינן מתריעות בשופרות. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מַתְרִיעוֹת וְלֹא מִתְעַנּוֹת ר' עקיבא סובר שהערים הסמוכות לעיר שיש בה דבר או מפולת רק מתריעות בשופרות והן אינן מתענות. אֵיזֶהוּ דֶּבֶר, עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי, וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, הֲרֵי זֶה דֶּבֶר. פָּחוּת מִכָּאן, אֵין זֶה דֶבֶר המשנה מגדירה מהי מכת דבר. במקרה ויש עיר שיש בה חמש מאות גברים (חוץ מילדים נשים וזקנים) ובמשך שלושה ימים רצופים יצאו מעיר זו שלושה מתים, כלומר: מת אחד בכל יום מחמת הדבר, הרי זה נחשב למכת דבר. אך אם עדיין לא עברו שלושה ימים רצופים של מתים מחמת המחלה, או שעברו רק שני ימים ומתו שלושה אנשים, או שבעיר אין חמש מאות גברים, הרי שזו אינה מכת דבר שעליה מתענים ומתריעים:

פרק ג' משנה ה'

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם, עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל חַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת:

*

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּכָל מָקוֹם על הצרות הבאות מתריעים בכל המקומות, גם במקומות רחוקים מהעיר המוכה. עַל הַשִּׁדָּפוֹן וְעַל הַיֵּרָקוֹן, עַל הָאַרְבֶּה וְעַל הֶחָסִיל, וְעַל חַיָּה רָעָה וְעַל הַחֶרֶב (על ששת הדברים הבאים מתריעים בכל המקומות, גם במקומות שאינם סמוכים לעיר המוכה) 1) שידפון – התייבשות התבואה. 2) ירקון – מחלה שיש בתבואה. 3) ארבה. 4) חסיל (מעין ארבה שמשחית גם הוא את יבול הארץ). 5) חיות טורפות שנראו ביום במקום שיש בו יישוב של בני אדם. 6) על גייסות של אנשים העוברים ממקום למקום דרך אותה העיר, ואפילו אם הם לא באו לתקוף את אותה העיר, אלא הם באו רק לעבור דרך אותה העיר. מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכָּה מְהַלֶּכֶת על שש המכות הללו מתריעים בשופרות בכל מקום, היות ומכות אלו הן מכות שמתפשטות והן יכולות בסופו של דבר להגיע לכל מקום:

פרק ג' משנה ו'

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה:

*

מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵנִים מִירוּשָׁלַיִם לְעָרֵיהֶם, וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן היה מקרה בו ירדו חכמים מירושלים חזרה לערים שבהן היו גרים, ובדרך הם ראו באשקלון, שהיא עיר פלשתית הסמוכה לארץ ישראל, תבואה שדופה (תבואה יבשה) שהיה ניתן לעשות ממנה מספיק לחם כדי למלא תנור שלם, ובגלל תבואה יבשה זו שהייתה באשקלון, גזרו החכמים תענית בכל מקום. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן תנא קמא סובר שמקרה נוסף שגזרו חכמים תענית על כל המקומות, היה מכיוון שבעבר הירדן המזרחי ראו שזאבים אכלו שני תינוקות, ויש למקרה זה דין של חיה רעה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ אֶלָּא עַל שֶׁנִּרְאָה ר' יוסי חולק על תנא קמא וסובר שהזאבים לא אכלו את התינוקות, אלא חכמים גזרו תענית על עצם ראיית הזאבים בעבר הירדן המזרחי:

פרק ג' משנה ז'

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם אוֹ נָהָר, וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזָרָה וְלֹא לִצְעָקָה. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

*

עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בַּשַּׁבָּת על שלוש המכות הבאות, מתריעים בשבת. אמנם, בניגוד למשניות הקודמות שם ההתרעה הייתה על ידי תקיעה בשופר, כאן אין הכוונה לתקיעה בשופר, אלא הכוונה היא לתפילה שמוסיפים, והיא תפילת "עננו". עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גוֹיִם עיר שגויים הקיפו אותה כדי להטיל עליה מצור (מתריעים על כך בשבת), אוֹ נָהָר במקרה שנהר עלה על גדותיו ויש חשש שמא יהיה שיטפון, וְעַל סְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם או על ספינה שמטלטלת בים והיא עומדת להישבר. לפי תנא קמא, בכל אחד משלושת המקרים הללו (עיר שגויים הקיפו אותה כדי להטיל עליה מצור, נהר שעולה על גדותיו וספינה המטלטלת), מתריעים ומתפללים תפילת עננו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעֶזָרָה וְלֹא לִצְעָקָה ר' יוסי סובר שאסור להרבות בתחינות בשבת. הלכך, אם מטרת ההתרעה בשלוש המכות הללו, היא כדי להזעיק עזרה, מותר להזעיק עזרה בכל אחד משלושת המקרים שנמנו לעיל. אך אם מטרת ההתרעה היא רק להתפלל, אזי אסור להוסיף תפילת "עננו", אפילו בשלושת המקרים הללו, כיוון שאין מרבים תחינות בשבת. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, אַף עַל הַדֶּבֶר, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים שמעון התמני סבר שגם על מכת דבר היו מתריעים בשבת, אך חכמים חלקו עליו וסוברים שעל מכת דבר, אין מתריעים בשבת:

פרק ג' משנה ח'

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר (לְפָנָיו), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִיקְנָן, עַד שֶׁיָּצְּאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפָּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוב אוֹמֵר, (משלי כג) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ:

*

עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא עַל הַצִּבּוּר, מַתְרִיעִין עָלֶיהָ, חוּץ מֵרוֹב גְּשָׁמִים על כל צרה שבאה על הציבור ביום חול, מתריעים בשופרות ומתענים, חוץ ממקרה בו יורדים גשמים רבים מידי, שאז אין מתריעים ואין מתפללים. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל, הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים היה מקרה שאמרו לחוני המעגל להתפלל כדי שירדו גשמים. אָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמּוֹקוּ אמר חוני לאנשים שיכניסו את התנורים בהם צלו את קרבן הפסח, היות ותנורים אלו היו עשויים מכלי חרס, וחוני ידע שתפילתו תיענה וירדו גשמים, ואם התנורים יישארו בחוץ, התנורים ירטבו. הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים חוני התחיל להתפלל, ולמרות תפילתו, לא ירדו גשמים. מֶה עָשָׂה, עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר (לְפָנָיו), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ לאחר שחוני ראה שתפילתו לא התקבלה, עשה חוני עיגול בקרקע ונעמד בתוכו, ואמר לה': בניך, בני ישראל, סומכים עליי מכיוון שאני (חוני) כבן בית לפניך. אני (חוני) נשבע בשמך (ה') שאני לא זז מתוך המעגל שעשיתי עד שירדו גשמים. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין לאחר דברי חוני אלו, התחילו גשמים לטפטף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת (אחרי שהגשמים התחילו לטפטף) אמר חוני שהוא לא ביקש גשמים שמטפטפים, אלא הוא ביקש גשמים שיכולים למלא את מקורות המים. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף. אָמַר, לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה התחילו גשמים לרדת בחוזקה. אמר חוני לה': לא ביקשתי גשמי זעף, אלא ביקשתי גשמי רצון, לא גשמים מטפטפים ולא גשמי זעף. יָרְדוּ כְתִיקְנָן, עַד שֶׁיָּצְּאוּ יִשְׂרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים התחילו לרדת גשמים בנחת עד שירדו כל כך הרבה גשמים, שישראל היו צריכים לעלות להר הבית שהוא הנקודה הגבוהה ביותר בירושלים, בגלל שהגשם גרם לשיטפון בכל המקומות הנמוכים יותר בירושלים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפָּלַלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ כָּךְ הִתְפַּלֵל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן באו ואמרו לחוני, שכמו שהוא התפלל על הגשמים שירדו, כך עכשיו, הואיל וירדו כל כך הרבה גשמים שגרמו לשיטפון, שיתפלל על הגשמים שיפסיקו לרדת. אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים אמר חוני לאנשים, שכל עוד שהמים לא גבוהים כל כך שהם מכסים את "אבן הטועים", הוא (חוני) לא יתפלל שהגשמים ייפסקו. אבן הטועים היא אבן גבוהה מאוד בירושלים וכל מי שמצא אבידה היה מכריז על האבידה כשהוא עומד על גבי האבן. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח שלח שמעון בן שטח שליח לחוני המעגל ואמר לו, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי (השליחים אמרו לחוני בשם שמעון בן שטח) לולי שהיית חוני המעגל, הייתי גוזר עליך נידוי, כיוון שלכאורה דיברת בלי דרך ארץ לה' כשאמרת לו "לא כך ביקשתי". אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוב אוֹמֵר, (משלי כג) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ אולם, היות ואתה חוני, אינני יכול לגזור עליך נידוי, שהרי אתה "מתחטא", "מתפנק" לפני ה' כמו בן שמבקש דבר מאביו, ואביו שומע בקול בנו. עליך חוני, שאתה כבן בית לפני ה', נאמר הפסוק: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך":

פרק ג' משנה ט'

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוּד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל:

*

הָיוּ מִתְעַנִּין וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, לֹא יַשְׁלִימוּ אם גזרו תענית על כך שלא ירדו גשמים, וגשמים ירדו לפני נץ החמה של התענית, וממילא התבטלה סיבת התענית, אין משלימים את הצום, אלא מותר לאכול ולשתות באותו יום. לְאַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, יַשְׁלִימוּ אולם, אם קבעו צום, ולאחר נץ החמה של יום הצום ירדו גשמים, יש חובה להשלים את הצום עד לחשיכה, למרות שהתבטלה סיבת הצום. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קֹדֶם חֲצוֹת לֹא יַשְׁלִימוּ, לְאַחַר חֲצוֹת יַשְׁלִימוּ ר' אליעזר סובר שהזמן ביום הקובע אם להשלים את התענית או לא אינו נץ החמה, אלא הוא חצות היום. כלומר: ר' אליעזר סובר שאם גזרו תענית על כך שלא ירדו גשמים, וגשמים ירדו לפני חצות היום של התענית, וממילא התבטלה סיבת התענית, אין משלימים את הצום, אלא מותר לאכול ולשתות באותו יום. אולם, אם קבעו צום, ולאחר חצות היום של יום הצום ירדו גשמים, יש חובה להשלים את הצום עד לחשיכה, למרות שהתבטלה סיבת הצום. מַעֲשֶׂה שֶׁגָּזְרוּ תַעֲנִית בְּלוּד, וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם חֲצוֹת. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, צְאוּ וְאִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב. וְיָצְאוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְעָשׂוּ יוֹם טוֹב, וּבָאוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם וְקָרְאוּ הַלֵּל הַגָּדוֹל היה מקרה בעיר לוד שגזרו שם תענית על אי ירידת גשמים, וירדו גשמים לפני חצות היום של התענית, וממילא התבטלה סיבת התענית. ר' טרפון שהיה גר בעיר לוד אמר לתושבי העיר לצאת לאכול ולשתות ולעשות יום טוב (כפי שיטת ר' אליעזר), ולא להשלים את התענית. ואכן, תושבי לוד יצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובשמחתם קראו את ההלל הגדול. "הלל הגדול" היינו פרק קלו' בתהילים שם כתוב: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, הודו לאלוקי האלוקים כי לעולם חסדו":