ואעשך לגוי גדול - פתיחה לשעם עם ישראל

ואעשך לגוי גדול – פתיחה לשער "עם ישראל"

          כפי שכתבנו בהקדמה לספר, המציאות של עם ישראל מבוססת על האבות הקדושים, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים". הבטחת ה' לאברהם "ואעשך לגוי גדול", מהווה את הבסיס שעליו מושתת קיומו של עם ישראל, עם שממשיך את מסורת האבות. בשורות הבאות, נשתדל לעסוק מעט בעניינו של עם ישראל ובתפקידו בעולם.

          לימוד מהותו ותפקידו של עם ישראל בעולם הוא לימוד חשוב מעין כמותו. מעבר למצוות לימוד תורה שאדם מקיים בלימוד זה, כאשר אדם לומד על מהותו על עם ישראל, הוא נפגש עם ריבונו של עולם. יש קשר ישיר בין לימוד על עם ישראל לבין המפגש עם הקב"ה. כך מובא בשיחות הרב צבי יהודה (בראשית עמ' 22): 

ראשית כל יש ללמוד מהו עם ישראל, מתוך כך נבין מהי תורה וגם נבין מיהו ריבונו של עולם.

שאלה: איך מביאים אנשים להכרה שיש בורא?

הרב: על פי מה שנאמר בישעיהו "אתם עדי", אתם עם ישראל, "אתם עדי נאם ד'". לא רק "השמים מספרים כבודו", אלא גם עם ישראל הנצחי וההיסטורי. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". העובדה הנצחית של מציאות היהודים בעולם הזה לדורות עולם הוא עד.

שאלה: אדם שאינו מאמין והוא שואל מהי אמונה – איך מסבירים לו?

הרב: "אתם עדי" – עדי אמת. אנו מכירים את ריבונו של עולם דרך נצח ישראל. אדם הרוצה ללמוד אמונה, אינו יכול לעשות זאת אלא מתוך הבנה, הכרה ושייכות לעם ישראל. כך בנויה כל התורה כולה. היא סיפור ובירור מהו עם ישראל, איך הוא נוצר, ומה הם שורשיו. כל מצוות התורה משולבות במהלכים ההיסטוריים של עם ישראל.

          לימוד והבנה על מהותו של עם ישראל, מביא את האדם לידי אמונה ומעמיק אותה. לעם ישראל תפקיד מכריע בגילוי הופעת ה' בעולם, ורק על ידי הבנה של מהותו, ניתן להבין את ההופעה האלוקית המתגלה דרכו (דרך עם ישראל). כך כתב מרן הרב זצ"ל בספרו אורות, שבנו הרצי"ה היה אומר שספר זה הוא "קודש קדשים" משום שעיקר עניינו הוא בירור מעלתו ותפקידו של עם ישראל בעולם (אורות, אורות ישראל ותחייתו, א):

ישראל מספרים תהילת ה' בעולם. כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם, ומרומם על כל ברכה ותהילה, זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כח מעשי ד', ישראל מכיר ומעיד עדות אל גיבור יוצר כל לבדו: "ואתם עדי נאם ד' ואני אל" ... והעם אשר ד' אלוהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר שאלוהי ישראל אלוהי עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד.

וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אמן, בבירור תולדתו, בניצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד.

          דבריו של מרן הרב זצ"ל ושל רבינו הרצי"ה חלים בכל דור ודור: יש עניין מיוחד ללמוד על מהות עם ישראל ועל תפקיד עם ישראל בעולם היות ולימוד זה מוביל לאמונה גדולה ושלמה יותר. אולם, דומה שבדורנו, יש חובה מיוחדת ללמוד על מהותו של עם ישראל. כך כתב הרב עזריאל טאובר שליט"א (פרקי מחשבה, אתה בחרתנו, עמ' כח):

בדורנו כבתה שלהבת ההשכלה. אין יותר אידיאולוגיות ותנועות. כבר לא נמצא כמעט יהודי שעוזב את הדת בגלל גאווה, בגלל שהיא מיושנת חלילה, והוא מבין יותר.

היום, עוזבים את הדת בגלל סיבה הפוכה. יהודים אינם מכירים בערך עצמם, אינם יודעים את הכוחות שלהם. לכן, נשברים ומתייאשים, מנסים לברוח מהייאוש על ידי עזיבת הדת רח"ל. וגם אם לא עוזבים את הדת, לא משתמשים ביכולת האין סופית שיש לכל יהודי. כיוון שיהודי מתייאש מעצמו, אינו משתדל להתעלות ולהוציא אל הפועל את כוחותיו הרוחניים.

לכן, חובתנו בשעה זו להתמקד דווקא בסוגיא השלישית של התורה – מהו יהודי ועד היכן מגיעה כוחו ויכולתו.