מיעקב לעם ישראל - לפרשת וישלח
יעקב אבינו נאבק עם עשיו ועם שרו. מעשה אבות סימן לבנים. גם הגויים יכולים אולי לפגוע בכף הירך של עם ישראל, אך הם אינם יכולים להכניע את העם היהודי.
מערכת אוצר התורה - ושננתם | כסלו תשע"ט
ב"ה
מיעקב לעם ישראל
הרב צבי יהודה תיאר את חייו של אברהם אבינו כחיים מלאים בסיבוכים. האבות שקדמו לו נתקלו אמנם בקשיים, אבל מזעריים בהשוואה לקשייו של יעקב. אברהם אבינו זכה להיקרא "נשיא אלוקים" בעיני בני חת, ובעמק שווה המליכו אותו על כל באי העולם. יעקב, עוד מבטן אימו מתחיל במאבק עם עשיו, לבן הוסיף לו כנראה שערות לבנות רבות, ובפרשה הבאה הוא סוף סוף מנסה לשבת בשלווה עד שקופצת עליו רוגזו של יוסף. מדוע?
אצל חז"ל רואים שמאבקיו של יעקב אבינו עזרו לו לצמוח. התורה מעידה על יעקב שהוא "שלם" גם בתורתו, גם לאחר כל מאבקיו. לכן יעקב נקרא בחיר האבות. אמנם הוא לא היה צריך לחדש דרך בעבודת ה' כפי שנאלץ אברהם אבינו לשנות את כיוון כל העולם, אבל אותם סיבוכים עליהם מדבר הרב צבי יהודה וההתמודדות עימם גרמו לו להיקרא בפי חז"ל "בחיר האבות".
בסוף פרשת תולדות כתוב שיעקב יצא לחרן. הדבר חוזר על עצמו פעם נוספת בתחילת פרשת ויצא. מדוע הכפילות הזו? הרב קמינצקי מסביר שכביכול יעקב נאלץ לצרת פעמיים לכיוון חרן. בפעם הראשונה הוא יוצא כאיש תם ונטמן בבית המדרש ארבע עשרה שנים. לאחר מכן, הוא יוצא פעם נוספת, אדם שלם יותר, אדם שאמנם לא מוותר כי הוא זה מצדקותו, אבל יודע כיצד להיאבק ברמאי כלבן ובכל זאת לא לוותר על זהותו.
בתחילת פרשת וישלח, נאבק יעקב עם עשו ולאחר מכן עם שרו. הרמב"ן לשיטתו שמעשה אבות סימן לבנים, מסביר שהמאבק עם עשו מראה שלא יוכלו בני עשיו להשמיד את היהודים, אלא רק להזיק להם ולהפחיד אותם.
במאבק עם שרו של עשיו, המלאך מצליח לפגוע ביעקב בגיד הנשה, וכתוצאה מכך אסור לבני ישראל לאכול את גיד הנשה. מסביר ספר החינוך (מצווה ג'):
משרשי מצוה זו, כדי שתהיה רמז לישראל שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגליות מיד העמים ומיד בני עשו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר. ובזכרם תמיד ענין זה על יד המצוה שתהיה לזכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם. ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו, שבא בקבלה שהיה שרו של עשו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער. כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו, אמן במהרה בימינו.
טעם האיסור לאכול את גיד הנשה הוא כדי שנזכור שאמנם המלאך הצליח לפגוע ביעקב, אך הוא לא הכניע אותו. בסך הכל הצליח המלאך לפגוע בכף ירך יעקב. אי אפשר להשמיד את עם ישראל. העם נופל וקם. הקב"ה לא עוזב את חסדו של מעם ישראל ובכל דור ודור יש עשיו שמצליח לפגוע בכף ירכו, אך איננו מצליח להכניע אותנו.