קניין רוחני אישי

ב"ה

קניין רוחני אישי

אלפיים שנות תורה

          מורי ורבי, מרן הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, היה חוזר פעמים רבות על הדברים הבאים. הגמרא במסכת עבודה זרה (ט,א) מחלקת את ששת אלפים השנים של קיום העולם לשלוש תקופות: אלפיים השנים הראשונות היו אלפיים שנות תוהו, אלפיים השנים האמצעיות הן אלפיים שנות תורה, והאלפיים האחרונות הן אלפיים שנות משיח. הגמרא אומרת שאלפיים שנות התורה מתחילות מהפסוק שמופיע בפרשתנו: "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ומכאן שעשיית הנפשות נעשות על ידי התורה.

          יש בדברים אלו בכדי ללמד אותנו על חשיבותה של התורה ועל מקומה היסודי בכל קיומנו. התורה איננה דבר חיצוני לאדם, אלא יסוד נפשו, ולכן עשיית הנפשות מובילות את העולם לאלפיים שנות תורה. גם לפני אברהם אבינו למדו תורה (ורש"י כתב שנח למד תורה), אבל עיקר עניינה של התורה היא לא להיות מוגבלת לאדם זה או אחר, אלא לעבור מאדם לאדם. "כל הלומד תורה על מנת ללמד" מהווה יסוד חשוב בעצם עניינה של התורה.

          אולם, אם נתבונן, נראה שאותן נפשות לא הצטרפו לעם ישראל. על אף שחז"ל מסבירים לנו שאברהם היה מכון גיור ענק, שבו הוא מגייר את הגברים ושרה את הנשים, גרים אלו לא באמת הצטרפו לעם ישראל. בירידה למצרים לא מנויים אותם גרים ואיננו יודעים להיכן בדיוק הם נעלמו, אבל ברור לנו שהם לא מנויים כחלק מכלל ישראל. אם כן, אנחנו רואים כבר יסוד אחד: על אף שעשיית הנפשות לא הטביעה את חותמה באותם אנשים, אם הם או צאצאיהם בסופו של דבר לא המשיכו להיות חלק מעם ישראל, ההשפעה על העולם כולו, המעבר לאלפיים שנות תורה, לא השתנתה.

דרכו ועושרו של אברהם

          יתירה מכך. בפרשת לך לך אנחנו קוראים על עושרו של אברהם אבינו. האבן עזרא בפרשת תולדות אומר שיצחק אבינו איבד את כל עושרו העצום של אברהם אבינו. אבל לא רק בענייני ממון אנחנו עוסקים. אנחנו רואים שינוי גדול גם בהנהגתו של יצחק אבינו שאינו עוסק באותו קירוב רחוקים שאברהם אבינו עסק בו. הספורנו (בתחילת פרשת תולדות) מסביר שזו הסיבה שה' לא התגלה ליצחק אבינו בתחילה. כל עוד שיצחק אבינו לא התחיל לקרוא בשם ה', ה' תלה לו את זכויותיו בזכויות של אברהם אבינו, והוא גם לא ראה הצלחה בכריית הבארות, שני דברים שהשתנו לאחר שיצחק בנה מזבח וקרא בשם ה'.

          היסוד שרואים הוא שצריך שלאדם יהיה קניין עצמי. אין המשך טבעי לאברהם אבינו. נכון, מכח שאנחנו צאצאיו, יש בנו כוחות טמונים, כוחות שבלעדיהם לא היינו זוכים להיות עם ה', אבל צריך גם שכל אחד ששייך לעם ישראל יקנה קניין עצמי. במובן מסוים, היה צריך שיצחק אבינו יתחיל מנקודת אפס, כדי שהוא יכול לקנות גם מעלה עצמית ולא להתבסס על קנייניו של אברהם אבינו. משום כל הוא היה צריך להתעורר בעצמו לקרוא בשם ה' ומשום כך גם העבודה הרוחנית של אברהם אבינו לא המשיכה עם אותם אנשים שהוא גייר. בספר אוצר לדרך כרך ה הסברנו גם את היחס בין העבודה של אברהם אבינו לעבודתו של יצחק, וחשוב להדגיש פעם נוספת שנכון שאנחנו עוסקים בקניין מעלה עצמית, אבל בהיות יצחק בנו של אברהם יש גם יסודות שהועברו לו בירושה.

מילתו של ישמעאל

          היסוד של קניין עצמי בולט גם אצל ישמעאל. על הפסוק שבו כתוב את הגיל של אברהם בשעה שהוליד את ישמעאל כתוב (בראשית טז,טז):   

וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:

          כתב רש"י:

לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשנימול ולא עכב.

          אלא שלכאורה יש להקשות: יש פסוק מפורש שכותב את גילו ישמעאל כשמל (בראשית יז,כה). כיצד יתכן אם כן שרש"י כותב שהפסוק מדבר על שבחו של ישמעאל אם גילו של ישמעאל מופרש בכתובים? מסביר השפתי חכמים במקום:

ואם תאמר, והא לקמן (יז כה) בהדיא כתיב וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה? ויש לומר דמשום הכי נכפל ללמד שהכתוב עצמו מעיד על זה שעשה זה משום מצות השם ולא משום יראת אביו שהכריחו לזה.

          הוי אומר שהכתוב בא ללמד על ישמעאל שנימול משום שהוא רצה בכך ולא משום שהוא היה מוכרח. גיל שלוש עשרה הוא גיל שבו האדם כבר עומד ברשות עצמו, ולכן הכתוב מדגיש את היותו של ישמעאל בגיל זה שבו הוא כבר היה יכול להימנע מהמילה ובכל זאת נימול.

          אם נאמרו הדברים לגבי ישמעאל, כל שכן שהם נכונים לגבי יהודי שמעצם טבעו רוצה לעשות טוב כלפי ה'. יהיה רצון שנזכה לכך.