מה החלום שלך - ענייני חלומות באספקלריא תורנית

מה החלום שלך?

הקדמה        

חלומות מופיעים פעמים רבות במקרא. בחלק מהמקרים, כמו חלום פרעה או חלום נבוכדנצר, הפסוקים עצמם מציינים שמדובר בחלום. בנוסף יש מחלוקת מאוד גדולה בין הרמב"ם לרמב"ן האם נבואות נאמרו רק בחלום (שיטת הרמב"ם), או שהן נאמרו מחוץ לחלום. בחז"ל מצאנו אמירות שונות, מצד אחד אמרו (סנהדרין ל,א) "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין", ומצד שני אמרו (ברכות נז,ב) שהחלום הוא אחד משישים מנבואה.

כך גם ברמב"ם יש לכאורה סתירה בהתייחסות לחלומות – הלכה למעשה. במקום אחד (זכיה ומתנה י,ז) כתב שאין משמעות לדברי החלומות:

הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ולא ידע היכן החביאם ואמרו לו בחלום כך וכך הם במקום פלוני הן ושל פלוני הן ושל מעשר שני הן, ומצאו במקום פלוני שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, זה היה מעשה ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.

לפי הלכה זו, למרות שהתברר שהמעות היו במקום שהראו לו בחלום, הדין איננו שהוא צריך לתת את המעות לאחרים או למעשר, אלא המעות הן שלו. מצד שני כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ז,יב) דברים הפוכים:

מי שנידוהו בחלום אפילו ידע מי נידהו צריך עשרה בני אדם ששונין הלכות להתירו מנידויו, ואם לא מצא טורח אחריהם עד פרסא לא מצא מתירים לו אפילו עשרה ששונים משנה, לא מצא מתירין לו עשרה שיודעים לקרות בתורה, לא מצא מתירין לו אפילו עשרה שאינן יודעין לקרות, לא מצא במקומו עשרה מתירין לו אפילו שלשה.

          בהלכה זו קבע הרמב"ם שצריך להתחשב בחלום ולהתיר אותו כפי שמתירים נידוי רגיל. כיצד ניתן ליישב את הדברים? במאמר זה נשתדל לסקור את ענייני החלומות במבט התורני, ולעסוק בסתירות העולות בדברי חז"ל ביחס אליהם.

מהו חלום – סקירה מדעית

            השינה מורכבת ממספר מחזורי שינה שחוזרים על עצמם, בעלות אורך של כמאה דקות כל אחת. כל מעגל מורכב ממספר מצבים או שלבים. שבירת מצב באחד המעגלים, עשוי לפגוע באיכות השינה.

• מצב ראשון – מעבר מעוררות לשינה. במצב זה יתכנו הזיות.
• מצב שני – שינה קלה.
• מצב שלישי – שינה עמוקה.
• מצב רביעי – REM: RAPID EYES MOVEMENT. בשלב זה האדם חולם ואם יעירו אותו באמצע השלב, יש סיכוי גבוה שהוא יזכור את חלומו. בסוף שלב זה האדם מתעורר קצת, ומיד חוזר לישון. יש פעמים שהוא לא יתעורר בכלל והוא יעבור חזרה למצב השני במחזור.

ההתייחסות התורנית לחלום

            בפרשת וישב, יעקב אבינו גער ביוסף על שסיפר לכולם את חלומותיו. הזוהר הקדוש בתחילת פרשת וישב כתב שיוסף לא היה צריך לספר את החלומות שלו לאחיו, משום שלא מספרים חלומות אלא למי שאוהב את החולם. על ידי סיפור החלומות, התגשמות החלומות התעכב עשרים ושתיים שנה:

ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו, מהכא דלא מבעי ליה לבר נש למימר חלמיה בר לההוא בר נש דרחים ליה, ואי לאו איהו גרים ליה, דאי ההוא חלמא מתהפך לגוונא אחרא איהו גרים לסלקא, תא חזי, דיוסף איהו אמר חלמא לאחוהי, ועל דא גרמו ליה לסלקא חלמיה תרין ועשרין שנין דאתעכב, רבי יוסי אמר מנלן, דכתיב ויוסיפו עוד שנא אותו, מאי שנא אותו, דגרמו ליה קטרוגין בדא. מה כתיב ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה.

            מכאן שאפשר להבין מדוע יעקב גער ביוסף על סיפור החלומות. הרמב"ן (בראשית לז,י) כתב שתי אפשרויות להסבר גערת יעקב ביוסף, ולפי שני הפירושים, הגערה איננה על סיפור החלומות, אלא על עצם ההתייחסות לחלום או לחלום עצמו:

וטעם מה החלום הזה אשר חלמת - כמו מה אדם ותדעהו (תהלים קמד ג), כלומר מה החלום הזה, אינו כלום שתגידנו, כי אינם אלא דברים בטלים. או טעם הגערה לומר איך נשאך לבך לחלום החלום הזה, אין זה כי אם גובה לב ונערות שיעלו דברים כאלו על לבבך, כענין שנאמר בחלומות (דניאל ב כט) רעיונך על משכבך סליקו. וכתוב (שם ד ב) והרהורין על משכבי.

            לפי הפירוש הראשון, אין שום משמעות לחלום. לפי הפירוש השני, החלום נובע מהמחשבות שאדם חושב לאורך היום. לפי שני הפירושים, אין הכרח שהחלום באמת יתממש. פירושו השני של רמב"ן עולים בקנה אחד עם הגמרא במסכת ברכות (נו,א):

אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי (חנינא) +מסורת הש"ס: [חנניא]+ אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא.

          כלומר: החלום משקף את מה שעבר עלינו ביום. אולי זו גם מטרת השינה – לעבד את מה שעבר עלינו ביום. עיקרון זה גם נוגע להלכה (כתובות מו,א):

ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה.

          ומרן הרב קוק ביאר באורות הקודש (חלק ג עמוד דש) את עניינה של השינה כמשחררת את האדם מהגבולות שלו, והמקומות אליהם הוא יגיע תלויים בדרגתו הרוחנית:

השינה משחררת את האדם מהשיעבוד של העולם החיצוני ועל ידי זה יכול הוא לפשט את נפשו בהפשטה פנימית, בכל אורך שיעור קומתו הרוחנית. ביחס החיים שכלפי העולם החיצוני נפשו מצטמצמת. אבל ביחס חייה הפנימיים הרי היא מתפשטת, מאריכה את מהותה. ונמצא שהיא יורדת עד כל עומק התחתית שבחיים מצד זה, שכל זמן שהאדם הוא קשור עם העולם החיצוני, אין העולם הסביבי מניח אותו לרדת כל כך לעומק התחתית, ולמעלה הוא עולה לעומק הרום של החיים שלו, והרי הוא תופס את כללות העולם.

ואיזה צד מתגבר בו ביותר, הצד התחתיתי או העליוני, ואיזה מהם ניכר בו ביותר בזמן שהוא מתעורר משנתו ובזמן השינה עצמה, זה תלוי לפי מעמדו הרוחני, התלוי במדרגת נשמתו ובבחירתו. כל מה שהוא אחוז יותר בקדושה ובטהרה, באמונה שלימה ובביטחון, ובקדושת ישראל ובאהבתם, באהבת הבריות ובצפיית הישועה, הרי הוא מתעלה, והצד העליוני שבו מתגבר, ושולח הוא את השפעתו גם לעומק התחתית, לכל שפלות החיים, וכל האדים העולים וגורמים מחשבות והרהורים, ציורים וטיפוסים שונים, הכל נעשה קדוש ונעלה, הכל בא מטללי גן עדן העליון, ורוח ה' חופף עליו, בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך.

סוגים שונים של חלומות

          חלק מרבותינו ז"ל התמודדו עם היחס האמביוולנטי של חז"ל לחלומות, וכתבו שיש סוגים שונים של חלומות. כך האברבנאל בתחילת פרשת מקץ מבאר בארוכה את עניין החלומות:

והנני מבאר ענין החלומות והפתרונים בכלל ובפרט ביוסף ... ואומר שהחלומות אין ראוי שנחשוב שהם ממין אחד ומפועל אחד אבל נאמר שהם ממין או מסוג נבדלים ומתחלפים בעצמם

            מסביר האברבנאל שיש סוגים שונים של חלומות, ועתה הוא עובר להסביר כל אחד מהם:

כי הנה יש מין מהחלומות שהם כלם דמיוניים, ומפועל הכח המדמה שהוא מעצמו מרכיב הרכבות ומדמה דמויים. ובמין הזה אין בו שפע מחוץ כלל ומאלה הם החלומו' הבאים מהמזונו' והיינות ופרקי השנה ומזגי החולמים ובריאותם או חליים כמו שזכרתי, הם כלם חלומו' שאין בהם ממש כחלומות שחולמי' הב"ח בעת שינתם. ומזה המין מהחלומו' (קהלת ה' ב') אמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין וקול כסיל ברוב דברים כי ברוב חלומות והבלים, וכן ישעיהו אמר כי כאש' יחלו' החול'. וירמיה אל תשמעו אל חלומותי וגו' כי כלם ודומיה' על התלומות הדמיונים שאין בהם שפע כלל ידברו, ולכן אמר זכריה כי התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו. והתבונן כי לא אמר והחלומו' שוא ידברו כגזור על החלומות בכלל שהם שקר וכזב אלא שחלומות השוא והם הדמיונים היו מדברי' ומספרים אותם ובאמרו וחלומו' שוא הבדיל' מחלומות הצדק ועל החלומות הדמיוני' הרקים ההם אחז"ל (בראשית רבה פ"ט) שדברי חלומו' לא מעלין ולא מורידין. וראוי שיאמרו גם כן שהולכים אחר הפה, עם היות בזה המאמר כוונה אחרת באמת תתבאר אחר זה.

            הרמה הנכונה של החלומות נובע מכל הדמיון, והם יכולים לקבל חיזוק על ידי אכילה של מאכלים מסויימים או שתיית אלכוהול. יתכן והאברבנאל מדבר על הזיות שקורות בשלבים הראשונים של השינה, אך יתכן שדבריו מכוונים גם לחלומות שמופיעות בשלבים של השינה העמוקה. חלומות אלו אינם מעלים ואינם מורידים – המידע שבהם שגוי ואינו מגלה לנו על העתידות. הרמה הבאה גבוהה יותר:

ויש מין אחר שונים מהחלומות שהם צודקים, והפועל בהם הם הגרמים השמימיים כי בהיות הנפש בשינה פנוי מעסקי החושים בהסתלק ממנה המונע שהוא המחשב' במה שהביאו החושים אליה הוכנה להתדבק בעצמים העליונים ויוטבעו בנפש מה שבאותם העצמים השמימיים מצורות הדברים, כ"ש מה שנתיחס לתשוקת הנפש ושוטטות מחשבתה, ותהי' הטבעת אותה הצור' מהם בנפש האדם באותו דבקו' בהטבעת צורה ממראה אחת למראה אחרת תקבל אותה בהסתלק המסך מבין שתיהן. שכל מה שתהיה באחת משתי מראות יגיע באחרת בשוה. והחלומות אשר כאלה שהם מפועל הגרמי' השמימיים והודעתם אינם מהדברי' המקריים, כי אם מהדברי' העתידין לבא כפי מה שסודרו מהגרמי' השמימיים על האדם כפי מצבם בעת מולדתו וגם על עם ועם כפי מזלם. והחלומות כאלה ימצא הצדק בהם כפי מה שתגזור המערכ' העליונה. ולהיות החלומות צודקים נזכרו בתורה ובדברי הנביאי' ונשען גדעון על מה ששמע מהחלום שהיה מספר האיש לרעהו במחנה אויביו אם היה מזה המין החלום ההוא. והתרעם שאול במה שלא ענהו השם בחלומות וגם אפשר שעל זה אמר אליהוא כי באחת ידבר אל בחלום חזיון לילה וגו' כי הנה הגרמים השמימיים לשמירת האדם והנהגתו ישפיעו ההודעות האלה בחלומות. ואחשוב שעל זה המין ארז"ל שהחלום אחד מששים לנבואה ...

          הרמה השניה מגיע כאשר אדם ישן והוא מדבק את עצמו לגרמי השמים. חלומות אלו, שמקורן רוחני, מביאות לידי ידיעת העתידות, עד כדי כך שעליהם נאמר שהם אחד משישים בנבואה. הרמה השלישית היא כבר בגדר נבואה:

ויש הנה מין שלישי מהחלומו' והם המגיעים לאדם מפאת ההשגחה האלדית ע"י שכל נבדל יהיה השכל הפועל אם מציאתו כאשר אמרו הפלוסופים או שכל אחר ולכן יודעו במין הזה מן החלומות והדברים המקריים מקרה גמור והדברים הפרטיים ובהגבלת זמן לפי שהידיעה האלדית מקפת בפרטים וההשגחה תהיה כפי הידיעה והדברים שהם מקריים אצלינו כפי עצמם הן לטוב הן לרע הם נמשכים מהשגחתו יתברך כי בערכנו המקבלים הם דברים מקריים מפני שבאו אלינו בלי כוונה אבל בערך הפועל אותם הם דברים מושגים ע"ד שכר לעבדיו או עונש לעוברי רצונו ומזה המין מהחלומות הצודקים אמרה התורה ויבא אלדים אל אבימלך בחלום הלילה וכן ללבן על השגחתו יתברך על אברהם ושרה ועל יעקב השפיע אל אבימלך ועל לבן בחלומותיהם מה שהשפיע. ואחשוב שהחלום ששמע גדעון מזה המין היה שהשפיע השם יתברך על האיש הזה שיחלום כך וגם על הפותר שיפתר לו כך כדי להיישיר את גדעון בהצלחת מלחמתו. וגם מה שאמר שאול שלא ענהו השם בחלומות לא באורים ולא בנביאים היה מזה המין שכלם היו השפעות נבואיות אלהית ...

            אם החלום הוא בגדר נבואה, כיצד יתכן שלא כל מה שנאמר בחלום מתקיים? עונה על כך האברבנאל:

 כי עכ"פ כשהמדמה יגשים השפע הנשפע עליו אין המלט משיתערבו בו דברים דמיוניים שאינם מכלל השפע כבר זכרו (שם) חז"ל זה במקום הנזכר אמרו לא חלמא טבא מתקיים כולה ולא חלמא בישא מתקיי' כולה אמר ר' שמעון בן יוחאי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים אמר ר' ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כלו אינו מתקיים...

ומפני זה יחסו חז"ל כל דברי החלומות להשגחת השם יתברך (שם) ואמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. ופר"שי שאין מראין לאדם טוב חלו' טוב כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו. ולאדם רע אין מראין לו חלו' רע כדי שיאכל עולמו בחייו ע"כ ...

חלוקה בין חלומות שיש בהם אמת לחלומות שאין בהם אמת     

התשב"ץ (חלק ב תשובה קכח) שלא ניתן להבדיל בין החלומות השונים, ולכן כשהדבר נוגע להלכה, צריך בכל פעם להחמיר:

מעתה אחר שנתישב לנו מדברי חכמינו ז"ל והשכל מעיד עליו כי יש חלומות צודקים ראוי לחוש להם. ויש חלומות בלתי צודקים אין לחוש להם אנחנו מסופקים בזה החלום אם הוא צודק או הוא בלתי צודק אם יש לנו לחוש בדבר הראוי לחוש ושלא לחוש בדבר שאין ראוי לחוש כפי שרשי התלמוד. וידוע הוא כי בכל דבר שבממון יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר הי' קודם החלום דברי חלומות בכענין זה לא מעלין ולא מורידין להוציא הממון מחזקתו וכן כתוב זה בשאלתא דויהי מקץ וכן בההוא אפטרופא דהוי מזבין ארעא מספקא לא יהבי ליה רשותא למזבן בלאו דינא. אבל במי שנדוהו בחלום אם על ידי מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע"י שד הוא אינו מנודה וא"כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסור' אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד' אמות אם לא ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסור' שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים.

לעומתו, סבור האברבנאל (בסיום דבריו שהובאו לעיל), שניתן להבדיל בין חלום נבואי לחלום דמיוני:

וכי תאמר בלבבך במה יבדלו חלומות השוא המשובשים מהחלומות הצודקים המושפעים אצל החולם אותם אני אשיבך מלין שכבר ימצאו על זה שני אותות עצמיים האחד הוא שהחלום הצודק יבא מסודר ונכון כי להיותו מושפע עם היות שהכח המדמה יגשים השפע ההוא ויחקהו במשלים ודמיונים אחרים אין ספק שיבא תמיד בסדר נכון ומוכן יורה על מה שיורה. אמנם חלומות השוא יבואו מבלי סדור מבולבלים עם ערוב דברי זרים ממנו וכמאמר שלמה כי בא החלום ברוב ענין.

 והאות הב' הוא שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים כי כמו שהחלום הנבואיי יעשה רושם והפעלות עצום בנפש הנביא וכמ"ש ותהי בלבי כאש בוערת וגו' מה שלא יעשה כ"כ רושם החלום הצודק הבלתי נבואיי וכמו שביאר הרב המורה במה שכתב פמ"ה ח"ב שהנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. ככה בחלומות הבלתי נבואיי יעשה החלום הצודק מהם רושם והתפעלות בנפש החולם אותו מה שלא יעשה בו החלו' הדמיוני המשובש כי שוא תהיה תמורתו וכבר זכר זה ג"כ הפלוסוף בחוש ומוחש. ולכן התפעלו אבימלך ולבן ממה שחלמו מעניני אברהם ויעקב והכירו בעצמם שהיה דבר מושפע מאת האלדים ומפני זה נאמר בחלומות פרעה כשחלם ענין הפרות ויקץ קודם ענין השבלים להודיע שהתפעל כל כך מאותו חלום על הפרות להוראתו על חוזק השפע המגיע בו שהקיץ ונפסק' שינתו מאותו התפעלות והרגש גדול שהרגיש וכן בנבוכדנצר נאמר ותתפעם רוחו כי ההתפעמות היא הוראה גדולה באמתת החלום וזהו אמרו שם ג"כ ושנתו נהייתה עליו כלומר נשברה ונפסקה ממנו מלשון נהייתי ונחלתי ואין כן בחלומות השוא כי הנה החולם בשכרותו ורוב מאכליו לא יתן לב לדבר במה שיחלו'.

            חלום שיש בו סדר הוא חלום שיש בו נבואה. חלום שאין בו סדר נובע מדמיון. ההיגיון בדבריו של האברבנאל פשוט – כאשר חלום נובע מדמיון, לדמיון אין גבולות. כאשר החלום נובע מהתגלות אלוקית, המסר שבו מסודר, מכיוון שה' סידר את מה המסר שהאדם צריך לקבל.

פתרון חלומות

            כבר בתנ"ך אנו פוגשים מספר מקומות שבהם יש פתרון חלומות. האלוף בפתרון חלומות הוא יוסף הצדיק שפתר את החלומות שלו, של שר המשקים ושר האופים וכמובן של פרעה. הגמרא (ברכות נז) הביאה מספר מקרים שבהם מימוש החלום תלוי בפתרון שנותנים לו. הגמרא שם אפילו מספרת על בר הדיא שהיה פותר לכל אחד את חלומו לפי התשלום שהיה מקבל עבור פתרון החלום:

בר הדיא מפשר חלמי הוה, מאן דיהיב ליה אגרא - מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא - מפשר ליה לגריעותא.

            כיצד יתכן שפתרון החלום תלוי בפותר? בשו"ת מן השמים (סימן כב) כתב:

אף אתה אל תתמה על אלו כי יש אנשים שמזל תולדותם להיות פותרי חלומות ויתקיים בין לרעה בין לטובה, ובלבד שיהיה לפי הענין +/רא"ב/ כ"ה בס' חסידים סי' תמ"ד והוא שיהיה הפתרון מעין החלום ודומה לו+ ובר הדיא היה מהם. +ע' תוס' ברכות נ"ה ב ד"ה פותרי חלומות, פי' ר"י דמזל שעת הלידה גרים ואין הדבר תלוי בחכמה [יתכן דהאי ר"י הוא רבינו יעקב ממרויש דינן], ובמהרש"א שם ד"ה שכל החלומות כו' אין זה דבר זר לקבל כי כמו שמצינו שיש כח בנפש האדם לפעול בעינו לטוב כדכתיב טוב עין הוא יבורך, וכן בהיפך ברע עין כבלעם ובכ"מ כו' וכן הוא הדבר הזה שניתן כח לפה להוליך את החלום כפי פתרונו אם הוא מעין החלום.

מרן הרב קוק הסביר בעין איה באופן דומה (ברכות נו):

באשר החלומות יש להם ברובם צדדים של הוראות, והפתרונות תלויים כפי הכשר רוחו של הפותר. כל מאן דיהיב ליה אגרא, והייתה נטיתו הפנימית נוטה לטובתו של זה, היו ציוריו הפנימיים עוזרים לו למצוא הוראות של טובה. ומאן דלא יהיב ליה אגרא, מתוך רעת עינו, היו נוטים ציוריו לצייר עליו הוראות של רעה. והדעה נותנת שאף על פי שהחלומות הולכים אחר הפה, מכל מקום הצטיירות הנפש של הפותר המיוחד לזה בתולדתו, יש לה ודאי איזה יחס עם נפש החולם מצד כח המצייר שלהם, כיחס של מהפנט על נפשות העלולות להתפעל על ידו.

          הוי אומר: החלום איננו חד משמעי, הוא מודלרי, וניתן להתחבר לחלק הטוב שבו או חלילה לחלק הרע שבו. כאשר אדם היה משלם לבר הדיא על פתרון החלום, בא הדיא היה מתחבר לצד הטוב של החלום, מתחבר לנפשו, וגורם לחלק הטוב שבו לצאת אל הפועל. כאשר החולם לא היה משלם לבר הדיא, הוא היה מתחבר לצד הרע שבו, מתחבר אליו ומוציא חלק זה אל הפועל. הערבי נחל (פרשת מקץ) הסביר שזו הסיבה ששר האופים לא רצה לספר את חלומו ליוסף, ומשום כך גם נפתר לו החלום לרעה:

והנה אלו השרים דאגו באומרם (מ, ח) חלום חלמנו ופותר אין אותו, ר"ל שצריכין לפותר כדי שיפתור לטוב וילכו חלומותיהם אחר פיו, ופירשו המפרשים ששר האופים ירא תחלה להגיד החלום ליוסף אולי אינו איש טוב ויפתור רע, כנודע ממעשה דבר הדיא בברכות (נו א), ולז"א (מ, טז) וירא שר האופים כי טוב פתר, ר"ל שראה שאיש טוב הוא וטובות יגיד, אז סיפר לו חלומו ע"ש, ולכן מצא יוסף עכשיו עילה להתקשר עמהם באהבה כאמור, ועשה מיד טובה לשר המשקים ופתר לו טוב, וגם להאופה היה פותר טוב, רק לפי שפתח באף (שם) כמבואר בז"ח איכה ע"ש, ונתקיים בהאופה פחד פחדתי ויאתני (איוב ג, כה), כי ירא מתחלה להגיד החלום ליוסף פן יפתור לו רע, וכך עלתה לו.

            האברבנאל הסביר באופן אחר:

וזה באמת מה שאמר רבי בנאה שהיו ארבעה ועשירם פותרי חלומות בירושלים, ושהלך אצל כולם לפתור חלום אחד, ושמה שפתר לו זה לא פתר לו זה, ונתקיימו כולם. כי הנה כבר היה אפשר זה לפי שכבר היו בחלום הוראות רבות, וישיג הפותר האחד הוראה אחת מהנה, ויחשוב שיהיה הנשאר מאותו החלום עצמו כולו לבטלה ממותרי הדמיון. והפותר האחר ישער בו הוראה אחת מהנה, ויחשוב שיהיה הנשאר מאותו החלום עצמו כולו לבטלה, ובזה הדרך היו כל הכד' פותרים מתחלפים בהוראותיהם וכולם מתקיימות ...

ואולם מה שאמרו שם שכל החלומות הולכים אחר הפה, אין הכוונה שכפי מה שידבר הפותר לרצונו יתקיים במציאותו, אלא שכאשר הפותר יפתור החולם החלום כפי אמיתתו והצודק שבו, אז החולם יתן אל ליבו אותו פתרון וידע ויכיר בקיומו. אמנם שאר ההוראות שבאותו חלום שלא נפתרו, עם היות שנתקיימו בהכרח, הנה לא ירגיש ולא יכיר בהם החולם, לפי שלא קדמה לו ידיעה בפתרונם ...

ואמנם בר הדיא דהוה מפשר חלמא, ומאן דיהיב ליה אגרא היה פותר אותו לטוב ולמי שלא היה נותן לו שכר היה פותר אותו לרע, הנה עניינו של רוב בקיאותו בחכמה ההיא היה מכיר בחלומות ההוא עניינים מתחלפים, וכאשר היו נותנים לו שכר היה מהבשר על הטובה שבהורואותיו והיה מסתיר ושותק מההוראה הרעה שהיה בחלום ההוא ...

            לכל חלום יש רבדים רבים, וכאשר אדם פותר את החלום, הוא בעצם מפנה כלפי אירועים שיראו שהצדדים האלו נפתרו, אך יש באותו חלום צדדים נוספים שגם יתקיימו, אך החולם לא יקשור אותם לפתרון החלום, כי הדברים לא נאמרו לו.

          הכתב והקבלה (בראשית ל,לז) הסביר באופן אחר, וסובר שהוצאת החלום אל הפועל תלויה גם בעשיית מעשה. ללא המעשה, החלום נשאר כדבר ארטילאי שיש לו פירושים רבים, וכל אחד מהם יכול להתממש:

אף שהחלום מורה לחולמו איזו גדולה וטובה, עדיין אפשרי הוא להתבטל עד בוא הפותר האמתי ופותר את המכוון ומוציאו בשפתיו, עקימת שפתים בזה הוי מעשה להחליט קיומו, כן יעקב כאשר ראה בחלום העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים עשה מעשה המקלות להחליט קיום החלום.

            יהי רצון שתמיד נחלום חלומות מועילים.