מטרת הבגדים

ב"ה

בגדי המלך החדשים – לפרשת תצווה

הצגת השאלות

בפרשת תצווה, התורה מצווה להכין את בגדי הכהונה. בשעת העבודה, הכהנים אינם לובשים את הבגדים הרגילים שבני אדם לובשים ביום יום, ובימים אלו שבהם אנחנו גם מתקרבים לפורים, חג התחפושות, וגם קוראים בפרשה את הציווי על הבגדים, זו הזדמנות לבדוק מה תפקיד הבגדים באדם.

          בבריאת העולם, אדם וחוה מצד אחד נבראו ערומים, והם אפילו לא התביישו הסתובב כך (בראשית ב,כה):

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

רק אחרי החטא, הקב"ה בכבודו ובעצמו הכין להם בגדים (שם, ג, כא):

וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.

          וכאן עולות מספר שאלות:

• מדוע ה' ברא את אדם וחוה ערומים ומדוע הם נשארו כך עד שהם חטאו?
• מה הצורך שנוצר בבגדים אחרי חטא אדם הראשון?
• מדוע הקב"ה בכבודו ובעצמו הכין את הבגדים לאדם וחוה?
• יש בתורה מספר ציוויים לגבי בגדים, רובם מצוות לא תעשה: איסור כלאיים, איסור שאיש ילבש בגדי אישה וההיפך. חלק מהמצוות לא תעשה מובנות, ולגבי כלאים יש מחלוקת רש"י ורמב"ן האם מדובר על חוק או על מצווה שאנחנו יכולים להבין את הטעם שלה. בשני מקומות בתורה יש ציווי חיובי הקשורה לבגדים: בגדי הכהן הגדול, וציצית. מה החשיבות של המצוות האלה, ומה הקשר גם לתחפושת בפורים?

תפקיד הלבוש

          בעולם הקבלה, וכך גם בעולם החסידות שמאוד הושפע ממנה, הלבוש איננו מייצג רק בגד. יש לבגד תפקיד לחצוץ בין אור גדול לבין החומריות של העולם הזה. יש לכך כמה רבדים:

הרובד הראשון שנעסוק בו הוא גוף האדם. הגוף של האדם נקרא לבוש ביחס לנשמה האלוקית שלו. כלומר: הנשמה האלוקית איננה יכולה להתגלות במלוא עוצמתה בעולם החומרי שלנו, ולכן הקב"ה יצר את האדם כשהוא מורכב מנשמה אלוקית רוחנית, וגוף חומרי. הדבר מופיע הרבה מאוד במקורות ונסתפק באחד. בפרשת ויגש כתוב שיוסף נתן לאחיו בגדים (בראשית מה,כב):

לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת.

מדוע נתן יוסף לאחיו דווקא בגדים, ומדוע בנימין קיבל פי חמש בגדים משאר אחיו? מסביר השפת אמת:

ובפסוק לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין כו' חמש חליפות שמלות. והרמז הוא כי יוסף לימד להם להיות להם התפשטות הגשמיות שהוא המלבוש ולהתלבש בלבוש רוחני שהוא לבוש הנפש. ובאמת יש כמה מיני התלבשות ממדריגה למדריגה כי הגוף מלבוש החיצון אל הנפש. והנפש אל הרוח. רוח לנשמה. וכן למעלה למעלה. לכן לבנימין נתן חמש חליפות.

          כלומר: יוסף לימד את אחיו שיש התפשטות של הגשמיות כלפי רוחניות, ואילו את בנימין לימד שיש מדרגות בהתפשטות הגשמיות. יש כנראה צורך מיוחד בלימוד זה לפני הירידה למצרים, שם יורדים בני יעקב לארץ הטומאה, וההבנה שגם שם צריך למצוא את הרוחניות.

          כך הסביר רבי צדוק הכהן מלובלין את עניין עץ החיים שהיה אסור לאדם הראשון לאכול ממנו (דובר צדק עמ' קכח):

אבל חמדות עולם הזה הוא רק כאשר יש העלם קצת ואז העסק הוא בעניני עולם הזה. והיינו להכיר גם מתוך ההעלם. אבל עץ חיים הוא בגן עדן היינו כשיוצא האדם מלבוש הגופניי לגמרי שם יש חמדות ותאוות דבוקות בעץ חיים. וזהו מעין עולם הבא אבל לא בארץ שאז אין בהירות כל כך.

         אם אדם הראשון היה אוכל מעץ החיים, הוא היה מגיע לשלב שבו אין כל גבולות או מגבלות ברוחניות בעולם הזה, ודבר זה לא ניתן, משום שהרוחניות בעולם הזה נסתרת. אם כן, אכילה מעץ החיים מבטלת לגמרי את עבודת האדם בעולם הזה, ולכן אדם הראשון צווה על כך.

          בחסידות מסבירים שגם קיום מצוות הן בעצם לבוש למעשים הרוחניים של האדם. אדם מקיים מעשה רוחני בגוף הגשמי שלו, ובכך הוא חושף עוד רובד של העולם הרוחני בעולם הזה.

          כך מסבירים גם את הציווי על עשיית ציצית (שפת אמת, שלח, תרמ):

והי' לכם לציצית לכם דייקא כי הגוף הוא מלבוש הנשמה והרמז בציצית לדבק כל דבר בפנימיות לכן ציצית בכנפות.

         הציצית בעצם אמורה ללמד אותנו שכל הלבוש הוא רק חיצוני ובאמת צריך ללכת אחרי הדברים הפנימיים יותר באדם.

בגדי אדם וחוה

          על פי היסודות שלעיל, ניתן להסביר את עניין הבגדים אצל אדם וחוה, אך קודם נעסוק במחלוקת במדרש לגבי טיב הבגדים שהקב"ה תיקן להם (בראשית רבה כ,יב):

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון ... אמר רבי לוי למדתך תורה דרך ארץ לפום חילך אכול, ופרא מן מה דאת לביש ויתיר ממה דאת שרי, לפום חילך אכול, מכל עץ הגן אכול תאכל, ופרא מן מה דאת לביש, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו, ויתיר ממה דאת שרי, שהרי שנים היו שרוין בכל העולם כולו.

          רבי מאיר טען שלא יתכן שהקב"ה הכין בגדים כל כך פשוטים לאדם וחוה, ולכן סבר שצריך לומר שהקב"ה תיקן להם כתנות אור ולא כתנות עור. לעומתו סובר לוי, שהקב"ה בכוונה עשה את הבגדים ברמה בינונית. המחלוקת ביניהם נובעת מכך שהקב"ה הוא שעשה את הבגדים, אך אם אדם עושה את בגדיו, ברור שהוא צריך לעשות את בגדיו ברמה בינונית, משום שהבגדים אינן מטרה בפני עצמן, אלא נועדו להגביל את התפשטות הרוחניות.

          כאשר אדם וחוה נבראו, לא היה צורך בבגדים. העולם היה טבעי, ללא מחיצות. אדם וחוה אפילו זכו לנבואה כשהיו ערומים, כביכול גם הגוף שלהם היה מלא בקדושה.[1] רק אחרי שהם חטאו, היה צורך בהגנה נוספת על הרוחניות שלהם, מחיצה בינם לבין הרוחניות. ומי שעשה את הבגד היה הקב"ה בכבודו ובעצמו, כיוון שהיה צריך שהקב"ה יקבע את הגבול בין הרוחני לבין הגשמי.

          במשכן, הקב"ה ציווה שיהיו בגדי כהונה, וכהן מחוסר בגדים חייב מיתה. אולם, בגדי הכהן ההדיוט הם בגדים פשוטים: מצד אחד אלה הם הבגדים המינימאליים כדי שאדם יוכל לכסות את עצמו (וכך אסור לעשות מדרגות במזבח כדי שלא ייגלה כביכול חלק מגופו של הכהן כשהוא עולה עליו – למרות שיש לו מכנסיים), ומצד שני הבגדים פשוטים מאוד, ואסור לו להוסיף עילהם. הכהן הגדול לבש בגדי מלכות (רמב"ן).

תחפושת

ענין הבגדים תופס חלק גדול ממגילת אסתר, הן בפשט והן בדרש. בפשט: מרדכי לבש בגדי אבלים וסירב לקבל את הבגדים ששלחה אסתר, מרדכי יצא לבוש בלבושי מלכות ועוד. מבחינת מדרשי חז"ל, אחשוורוש לבש את בגדי הכהונה.

שינוי הבגדים: אצל מרדכי ואחשוורוש, מראים שאנחנו בגלות, שהסדר האלוקי איננו מתקיים, שמלך זר לובש בגדי כהן גדול, מרדכי לובש בגדי מלכי פרס והעבודה בבית המקדש הופסקה. עלינו לוודא שנצליח בעז"ה להשיב תמידים כהלכתם, שהכהנים ילבשו את בגדיהם, שמלכי עם ישראל ילבשו בגדי מלכות שלהם ובעז"ה נזכה בביאת גואל.

[1] ראה שמואל א יט,כד וברד"ק שם.