נחלות בני יוסף

ב"ה

שבטי בני יוסף

כראובן ושמעון יהיו לי

          על ערש דווי,  כאשר יעקב משביע את יוסף לקבור אותו בארץ ישראל, הוא גם אומר לו שאפרים ומנשה יהיו כמו ראובן ושמעון (בראשית פרק מח,ה-ו):

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם.

          רש"י שם פירש:

לי הם - בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש כנגדו.

          הוי אומר: אפרים ומנשה יזכו ליטול חלק בארץ ישראל כשם שראובן ושמעון זכו בכך. בהמשך דבריו מסביר רש"י מה יקרה אם יוסף ימשיך להוליד בנים:

אם תוליד עוד, לא יהיו במניין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לענין הנחלה. ואף על פי שנתחלקה הארץ למניין גלגלותם כדכתיב: (במדבר כו,נד) "לרב תרבו נחלתו", וכל איש ואיש נטל בשווה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו.

          כלומר: גם הבנים שעתידים להיוולד ליוסף, יקבלו נחלה בארץ ישראל, שהרי חילקו את ארץ ישראל לפי האנשים – כל מי שנמנה בין יוצאי מצרים, קיבל נחלה. השאלה היא רק האם הם ייחשבו כשבטים שווים לשאר בניו של יעקב? אפרים ומנשה ייחשבו ממש כשבטים, ויקבלו נחלה שתיקרא "שבט אפרים" או "שבט מנשה", ואילו שאר בניו של יוסף, יקבלו נחלה, אך היא לא תיקרא על שם שבט נוסף.

          אמנם יש לשאול: היכן עתידים הבנים הצעירים של יוסף לקבל את נחלתם? האם משבט אפרים או משבט מנשה או מנחלה של שבט אחר?

האם ליוסף היו עוד בנים?

          אולם, לפני שמבררים כיד היו נוחלים בניו הנוספים של יוסף את נחלותיהם, צריך לברר קודם כל האם בכלל נולדו ליוסף עוד בנים? הרמב"ן (מח,טו) אומר שאכן נולדו ליוסף בנים נוספים:

ויגיד כי לא היה ליוסף זרע אחר, והייתה כל ברכתו בברכת אלה הנערים. או שיקראו שאר בניו על שם אחיהם ומברכתם יבורכו גם הם, והוא הנכון בעיני, כי הנביא אומר "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו", ודברו לא יהיה לריק, אבל הוליד אחרי כן בנים כדעת אונקלוס שאמר ובנין דתוליד בתריהון, ויהיה אשר הולדת עבר במקום עתיד, כמו אשר לקחתי מיד האמורי, ורבים מלבדו. כי על דרך הפשט יראה שכבר היו לו בנים שהוליד אחרי בואו אליו מצרימה ממה שהוצרך להאריך, ולא אמר "ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר תוליד לך יהיו". וזה טעם מה שאמר (לעיל מא,נ) "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב", כי אחרי הרעב נולדו לו עוד בנים אחרים, והכתוב לא יזכיר אותם כי אין בהם צורך.

          מסקנת הרמב"ן היא שלא רק שנולדו ליוסף בנים אחרי ברכתו של יעקב, אלא שגם לפני ברכתו של יעקב, נולדו לו בנים. הרמב"ן מדייק זאת מהפסוק בו כתוב שמנשה ואפרים הם הבנים שנולדו ליוסף לפני הרעב, משמע שהיו גם בנים שנולדו לאחר הרעב, אלא שהכתוב לא הזכיר אותם, משום שאין בכך צורך. כמו כן, יעקב אומר "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו", ולפי פירוש אונקלוס הכוונה ללשון עתיד, ויעקב אמר בדברים אלו שיוסף עתיד להוליד עוד בנים על מנשה ואפרים. עלינו לברר לפי דבריו שני עניינים:

• מדוע אם כן זכו דווקא מנשה ואפרים להיות מנויים בשבטים, ולא הבנים הנוספים?
• מה עלה בגורלם של שאר בני יוסף?

לפני שנעבור לבירור דברי הרמב"ן, נביא את דעת המהר"ל החולק על הרמב"ן וסובר שמנשה ואפרים היו שני הבנים היחידים של יוסף. בגור אריה (שם) כתב:

ואפשר עוד לומר כי יעקב הוצרך לומר זה, אף על גב דידע יעקב ברוח הקודש שלא יהיו ליוסף עוד בנים, היה יוסף אומר דאפרים ומנשה הם כראובן ושמעון - וחלקי לא אבדתי, ואם יהיו לי בנים אחרים הם יורשים את נחלתי כמו שאר שבטים, דבשביל שאפרים ומנשה בניו במנין השבטים - עדיין חלק יוסף במקומו עומד לשאר בניו שיוליד, ואף על גב דבסוף לא יוליד בנים, הרי יאמרו אפרים ומנשה - אם היו בנים ליוסף אבינו בניו היו יורשים חלק יוסף, עכשיו דאין לו בנים אנו יורשים חלק יוסף אבינו, ויהיה לנו ג' חלקים, אמר יעקב "ומולדתך וגומר", אם תוליד עוד יהיו על שם אחיהם - לא על נחלתך, ואם כן אין ליוסף חלק בפני עצמו. וכדי שלא יהיו אומרים בני אדם שלא ידע יעקב שלא יהיו עוד ליוסף בנים, אמר "אשר הולדת" לשון עבר, כלומר כמו שאין לך בנים כבר - כך לא תוליד עוד, אלא עיקר דבר זה שלא ירשו בני אפרים ומנשה חלק עוד, ומה שלא אמר דלא יהיה ליוסף עוד חלק, דזה הוה גנאי ליוסף, ויהיו סוברים כי אין ראוי יוסף ליטול חלק בארץ, ונתן לבניו אפרים ומנשה.

          לדבריו, לא היו ליוסף עוד בנים מעבר למנשה ואפרים, ודברי יעקב על הבנים הנוספים נועדו לומר בדרך מכובדת שיוסף עצמו לא יקבל נחלה בארץ ישראל, אלא בניו יקבלו במקומו. יעקב ידע ברוח הקודש שלא יהיו ליוסף עוד בנים, וממילא לא עולות השאלות שעלו מדברי הרמב"ן.

          לכאורה יש להביא סיוע לדברי המהר"ל. בכל שלושת המניינים שנעשו במדבר (בפרשות כי תשא, במדבר ופנחס), לא נזכרו עוד שבטים. יתירה מכך, אם נסביר לפי דברי הרמב"ן שבני יוסף הנותרים נוספו לשבטי אפרים ומנשה, נראה שסכום הנמנים של השבטים האלה קטן באופן משמעותי מהמנויים במניינים האחרים. חז"ל הסבירו ששבט לוי היה קטן משום שהארון היה מכלה בהם, ולא מצאנו שום הסבר בחז"ל לקוטן של שבטי מנשה ואפרים.

אופן חילוק הנחלות

          נקודה נוספת שצריך לקחת בחשבון היא אופן חילוק הנחלות בין השבטים והנכנסים לארץ. ישנה מחלוקת בין רש"י לרמב"ן לגבי האופן שבו התחלקו הנחלות. רש"י (במדבר כו,נד) סובר שהארץ התחלקה לשבטים: כל שבט קיבל נחלה בגודל שונה בהתאם לגודל השבט. לדוגמה: אם שבט ראובן גדול יותר משבט שמעון, הוא יקבל גם נחלה גדולה יותר. לשיטתו, גודל הנחלה נקבע לפי מספר הגולגולות, כלומר, הראשים שהיו בכל שבט. רמב"ן (שם) הסביר שכל השבטים קיבלו נחלה שווה בגודלה, ולאחר מכן בתוך השבט, חילקו את הנחלות בין בתי האבות לפי גודלם. גם את הספרי שלכאורה משמע ממנו כשיטת רש"י הסביר שם הרמב"ן באופן שונה.[1]

          מחלוקת זו בין רש"י לרמב"ן באה לידי ביטוי גם בעניין דבריו של יעקב ליוסף. רש"י (בפירושו לפסוק ו) כתב שלמרות שיעקב אמר שמנשה ואפרים יקבלו נחלה כמו ראובן ושמעון, זה לא ישפיע על גודל הנחלה שהם יקבלו, משום שהארץ נחלקה לפי ראשי הנכנסים לארץ, כלומר: הנחלות חולקו לפי גודל השבטים ולפי מספר בתי האב שהיו בכל אחד מהם. לכן, גם אם היו בנים נוספים ליוסף, הם היו מקבלים נחלה שווה לשאר הנחלות שנחלו יושבי הארץ.

          הרמב"ן (שם) דוחה את דבריו של רש"י. אם הארץ חולקה לפי גולגולות, כלומר, לפי כמות האנשים שבכל שבט, אזי אין שום רווח בכך שמנשה ואפרים קיבלו נחלה יחד עם שאר בני יעקב, שהרי אם שבט יוסף באמת היה גדול יותר משאר השבטים, הוא בכל מקרה היה מקבל נחלה גדולה יותר משאר האחים. לכן פירש הרמב"ן שכל השבטים קיבלו חלק שווה בנחלה, ויוסף קיבל חלק כפול מכל שבט אחר, משום שאפרים ומנשה שקול כנגד שאר השבטים.

          ממילא יוצא שלפי רש"י, אין שום שאלה לגבי מה היה קורה לו יוסף היה מוליד עוד בנים (רש"י לא כתב שמוכח שהיו ליוסף בנים נוספים). הבנים הנוספים גם הם היו מקבלים נחלה בארץ בדיוק כמו שאר בני ישראל, אלא שהחלקה שלהם הייתה מתווספת שלבט מנשה או לשבט אפרים או שייתכן שהם התחלקו ביניהם. בסופו של דבר, גודל הנחלה של צאצאי יוסף לא היה מושפע מכך שהם לא היו נקראים בשם של שבט מעצמם, אלא הם היו מתווספים למנשה ואפרים ובכך היו מוסיפים להם חבלי ארץ נוספים שייקראו "נחלת שבט מנשה" או/ו "נחלת שבט אפרים". לעומת זאת לפי הרמב"ן צריך להסביר מה קרה לשאר בני יוסף לעניין הנחלות.

הסברים

          ההסבר הראשון הוא של הפרשת דרכים (דרוש שלישי). דבריו לא כתב המגיד משנה אם הוא סובר כשיטת רש"י או הרמב"ן, אבל לכאורה מדבריו משמע שהוא סובר כמו הרמב"ן:

אלא ודאי מה שאמרתי דשאר הבנים לא יטלו עם משנה ואפרים, כי אם בחלק הפשיטות ולא חלק בכורה, מזה תלמוד שאין מתנתי כי אם למנשה ואפרים.

          אפרים ומנשה קיבלו כל אחד שני חלקים. חשוב להדגיש. הכוונה כנראה איננה שגם מנשה קיבל שני חלקים וגם אפרים קיבל שני חלקים, אלא הכוונה היא שיחד הם קיבלו שני חלקים. אולם, החלק של כל אחד מהם היה מורכב משני חלקים: חצי מנחלתם הם קיבלו כפשוט, וחצי מנחלתם הם קיבלו כבכור. שאר בני יוסף הצטרפו לנחלת שבטי מנשה ואפרים, אבל רק לחלק הנחלה שהם קיבלו כבן פשוט. יוצא שמנשה ואפרים לא הפסידו מנחלתם, למרות שהם צירפו את אחיהם לנחלתם. התוספת המשמעותית שהם קיבלו כנגד שאר האחים נותרה מיוחדת אך ורק להם, ואילו אחיהם נגסו רק בחצי הנחלה שהם קיבלו כפשוטים.

          הרא"ם (שם,ה) כתב באופן אחר שלכאורה תמוה:

אבל יש לתמוה, שאחר שפירוש "לא נקראו שבטים אלא אלו" הוא שלא נקראו הנולדים אחרי אפרים ומנשה בשם שבטים לנחלה אלא אפרים ומנשה בלבד, על כרחך לומר שהקושיא של "ואף על פי שנחלקה הארץ למנין גולגלותם" היא על אפרים ומנשה עם הנולדים אחריהם, ומאי קושיא והא לא נחלקה הארץ אלא לגולגלות השבטים ולגלגלות אפרים ומנשה בלבד, אבל לא לגולגלות הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה, כנראה ממאמר (במדבר כו,נג-נו) "לאלה תחלק הארץ", אבל הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה אינם מכלל השבטים לענין הנחלה. ופירוש "על שם אחיהם יקראו בנחלתם" שיתנו להם אפרים ומנשה חלק מנחלתם, לא שיטלו חלק בארץ למנין גולגלותם כראובן ושמעון ושאר השבטים.

          אם נבדוק ברשימה בפרשת פנחס את האנשים שעתידים לרשת חלקים בארץ ישראל, נמצא שם רק את צאצאי אפרים ומנשה, ואין שם צאצאים נוסף של יוסף. מכאן, שהם באמת לא קיבלו חלק בארץ ישראל, אלא הם נגסו בנחלת שבטי אפרים ומנשה, לכאורה בלי שהוסיפו למנשה ואפרים נחלה נוספת. למרות שארץ ישראל חולקה לגולגולת לפי רש"י, הכוונה רק לגולגולת השבטים עצמן, ובני יוסף הנותרים לא נחשבים לשבטים. לפי פירוש זה, שאמנם נאמר בדעת רש"י, ניתן להסביר את דברי הרמב"ן גם כן: אמנם מנשה ואפרים קיבלו נחלה שווה לשאר השבטים, אך הם היו צריכים לכלול בתחומם גם את שאר צאצאיו של יוסף. לכאורה דבריו קשים, וכפי שכתב שם לבוש האורה (בפירושו לפסוק ו):

באמת נפלאתי מאוד מאוד על רבינו הרא"ם ז"ל שהוא נאמן ביתו של רש"י ז"ל בכל מקום, ויפרש כאן דבריו באופן שיש לבוא לידי תמיהה גדולה כזו, שאם היה מפרש אותו כמו שפירשתי שכך הייתה ברכתו שהיו צריכין לחשוב גם אותם הבנים הנולדים אחריהם בתוך מניין גולגולת שך שבטי מנשה ואפרים, ולפיכך היו צריכין גם כן להרבות תחומי ארצות נחלתם של מנשה ואפרים כדי שיוכלו לתת חלק גם לאחיהם הנולדים אחריהם בתוך נחלתם, ויקראו על שמם, לא שיגרעו בשבילם נחלתם גולגלות בני מטות אפרים ומנשה, אז אין מקום לתמיהתו זאת.

ומה שהביא מאמר "לאלה תחלק הארץ" שפירושו לאלה הנזכרים באותה פרשה, ולא הוזכרו שם מבני יוסף, רק מנשה ואפרים, ולא בניו הנולדים ליוסף אחריהם, מי יכריחני לומר כן שבא הכתוב לאפוקי הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה, אפילו אם היו לו, שמא משום שכך היה האמת בשעה שנאמר "לאלה" וגו' שלא היו ליוסף עוד בנים.

          את העניין העקרוני שקשה על הרא"ם, פתר לבוש האורה כפי שהצענו בתחילה. שאר בני יוסף לא היו אמורים לנגוס בנחלת מנשה ואפרים, אלא הוסיפו להם נחלה כפי מספר בתי האב. על הוכחתו של הרא"ם מפרשת פנחס שלא מנויים בני יוסף נוספים שנחלו בארץ (ומשם הסיק הרא"ם שהם קיבלו חלק מנחות מנשה ואפרים) כתב לבוש האורה שייתכן שבאמת לא היו ליוסף עוד בנים.

          על פי מה שביארנו עד עכשיו, מובן מדוע דווקא מנשה ואפרים קיבלו נחלה נוספת לפי הרמב"ן. יעקב העביר ליוסף את הבכורה, ובמקום שראובן יקבל שתי נחלות, קיבל יוסף נחלה כפולה. לכן היה ניתן לתת את הנחלה רק לשני הבנים הראשונים של יוסף, ושאר הצאצאים התכנסו פנימה לתוך אותה נחלה.

כיצד קבעו מי נחל עם מנשה ומי עם אפרים

          בספר רינת יצחק תניינא כתב:

אולם צריך עיון דאותם בנים שנולדו אחר כך איפה יהיו נכללים – בשבט אפרים או בשבט מנשה. ונראה שחלקו אותם, חצים בשבט מנשה וחצים בשבט אפרים, וזה דכתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם, רוצה לומר שחילקו אותם חצים בשבט מנשה וחצים בשבט אפרים, ולשיטת רש"י דנתחלקה הארץ למנין גולגולותם, ולשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ולא היו החלקים שוין, אם כן היו צריכין להגדיל חלק אפרים ומנשה כפי מנין גולגולותם של הבנים הנולדים ליוסף אחר אפרים ומנשה, ואחר כך הטילו גורל בין הנולדים עצמם מי יטול חלקו באפרים ומי יטול חלקו במנשה.

          אם כן, יוצא שהיה גורל על מנת לקבוע מי מכל צאצאיו של יוסף יקבל את נחלתו יחד עם שבט מנשה ומי יקבל יחד עם שבט אפרים, אבל שאר צאצאי יוסף נחלו עם שבטי מנשה ואפרים.

סיכום

• יעקב אמר שרק מנשה ואפרים ייחשבו שבטים לעניין נחלה כמו בניו האחרים.
• ישנה מחלוקת האם ליוסף היו בנים נוספים על מנשה ואפרים.
• ישנה מחלוקת האם חילקו את הנחלות לפי גודל השבטים, או שכל שבט קיבל נחלה בגודל שווה.
• לפי הסוברים שהיה ליוסף בנים נוספים, צריך לומר שהם קיבלו את נחלתם יחד עם שבטי מנשה ואפרים: או שהגדילו את נחלת שבטי מנשה ואפרים לפי האנשים משאר צאצאי יוסף שנוספו עליהם, או שצאצאי יוסף הנוספים קיבלו חלק בחצי הנחלה שהגיע למנשה ואפרים בתור שבטים רגילים, ואילו בתוספת שהם קיבלו כבכורות, לא נוספו מצאצאי יוסף, או שבאמת מנשה ואפרים היו צריכים לשתף בגבול נחלתם גם שבטים אחרים ועל כך קיבלו נחלה קטנה יותר.
• בפסוקים בפרשת פנחס שמנויים יורשי הארץ, לא נמנו צאצאים נוספים של יוסף. ישנה מחלוקת בסיבת הדבר: האם בגלל שהם קיבלו את הנחלה עם מנשה ואפרים (ובכך הקטינו את נחלתם) ולכן לא היה צריך למנות אותם, או משום שבאמת לא היו ליוסף בנים נוספים.

[1] הרחבנו על כך באוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר, אוצר המאמרים.