לימוד גמרא בישיבות התיכוניות

כי הם חיינו

זכינו שהרב נאומברג שליט"א, לו זכויות רבות בהרבצת תורה ובבניית תלמידים, התייחס בבמה מכובדת זו בגליון הקודם לנקודה כואבת: הוראת הגמרא במערכת החינוך. לשיטתו, הרמי"ם שאמורים ללמד גמרא, משקיעים את עיקר כוחותיהם בחינוך בעניינים חינוכיים שאינם קשורים ישירות לגמרא, וכך, במקום להיות רבנים – מחנכים, עיסוק שכולל גם הוראה וגם חינוך, הם מפרים את האיזון, מזניחים את הצד הלימודי ומדגישים יתר על המידה את הצד החינוכי.

כל מי שמצוי ברזיה של מערכת החינוך יודע שהרב צודק. עלינו לחזק את נושא לימוד הגמרא, על ידי שהרמי"ם באמת ילמדו גמרא – בהיקף, בעומק ובחיות. על מנת שתלמיד יצמח עם אהבת תורה, עליו קודם להכיר את התורה אחרת הוא לא יידע מה לאהוב, ולשם כך עליו ללמוד גמרא בהיקף שעות גדול, על ידי רמי"ם שחיים את הגמרא: "כי הם חיינו". כאשר חברותא שלי יצא לראיון הראשון למשרת ר"מ בישיבה תיכונית, השאלה הראשונה שהוא נשאל הייתה האם הוא יודע לנגן בגיטרה. הבריחה מהלימוד אל מחוזות אחרים מפריעה להצמחת התלמידים בעולמה של תורה.

הרב הוטנר בספר פחד יצחק מציין שהרמח"ל ביסס את הספר שלו על הברייתא של ר' פנחס בן יאיר שהתורה מביאה לידי זהירות שמביאה לידי זריזות וכו', ושאל: מדוע הרמח"ל לא דיבר על המדרגה של תורה כפי שהוא דיבר על שאר המדרגות, וביאר: כאשר אדם לומד תורה, התורה שלו עולה למדרגה של זהירות, ומשם היא עולה למדרגה של זריזות וכן הלאה. ברור שהתורה היא הבסיס לכל התפתחות האישיות של אדם מישראל.

אך לענ"ד נצרך תיקון גדול ומערכתי יותר ממה שהרב הציע. השינוי כולל כמה רבדים, ואציין רק שניים מהם.

הרובד הציבורי

לטענתו, בדור הקודם לימדו רמי"ם, ביניהם גם חרדים, שהגמרא הייתה בנשמת אפם, ולכן הם הצליחו להטמיע את לימוד הגמרא בתלמידיהם. ההתרפקות על העבר, על מערכת החינוך של הישיבות התיכוניות שלפני שלושים שנה הצליחה להעמיד תלמידי חכמים גדולים יותר מהיום, מורגשת בדבריו של הרב. אולם עלינו לשאול האם זו הייתה המציאות.

ב"ה זכיתי ללמוד בישיבה תיכונית תורנית. הכיתה שלי הייתה ברמה תורנית גבוהה אפילו ביחס לשאר הישיבה. זכינו שהרמי"ם שלימדו אותנו היו כולם תלמידי חכמים, ולהם אני חייב את תורתי ואת תורת תלמידיי. בשנות הלימוד בישיבה, מילאנו מחברות של סיכומי ראשונים ואחרונים, ו"בלענו" את הש"ס. בימים נוראים, הייתה מעין תחרות מי יקנה עליה לתורה, על ידי לימוד של אלפי דפי גמרא (עם מספר חזרות). ועדיין, ממרחק של שנים, רק קבוצה קטנה מבין חבריי נשארה קשורה ללימוד גמרא, הן בתפקידים התורניים והן כבעלי בתים תורניים. לרוב חבריי בספסל הלימודים לא בוער שהבנים שלהם ילמדו גמרא, והבנים שלהם הם שממלאים היום את ספסלי הישיבות.

מצב זה נכון גם לגבי חלק לא מבוטל של מלמדי הגמרא, הרמי"ם, הפירות של הרמי"ם שלימדו לפני שלושים שנה, שנמנע מללמד גמרא באותה אינטנסיביות שבה הם למדו, לא תמיד בגלל שמונעים מהם את השעות או את הכלים לעשות זאת, אלא בגלל שאין דרישה חד משמעית, פנימית או חיצונית, ללימוד גמרא ברמה גבוהה.

על מנת להעלות את קרן לימוד הגמרא, עלינו בראש ובראשונה לייצר תנופה ציבורית, חינוכית, ערכית ומעשית, על מנת שהמודעות לחשיבות לימוד הגמרא תעלה ותקבל את מקומה הראוי במערכת הערכים שאנחנו מציבים לעצמנו ולתלמידנו. העלאת המודעות תיצור דרישה חד משמעית: מכל תלמיד – שילמד, וממי שמלמד – ללמד. עלינו להנחיל בציבור שכל אחד שמשקיע בלימוד תורתנו הקדושה בעמל ובחשק, הוא בונה את כלל ישראל, ומי שחלילה נמנע מכך גוזל את נחלת אבותיו.

לעיתים הציבור האידאליסט שלנו, שלקח על עצמו כל כך הרבה משימות, מסתפק בבינוניות בלימוד תורה בכלל ובלימוד גמרא בפרט. הדברים עולים הרבה פעמים מאנשים שסבורים שאדם יכול לצמוח לתלמיד חכם גדול בלי שנים רבות של עמל ושקיעה בלימוד תורה שבעל פה, תוך כדי עיסוק באידאלים גדולים ורבים אחרים. הרמת קרנה של תורה, של כל דקת לימוד בה, של כל סוגיא, חשובה מאוד. בציבור החרדי הצליחו לעשות זאת, וזו נקודה שעלינו לקחת מהם, והדרישה הציבורית לתוספת של תורה תחלחל לכל תלמיד ולכל ר"מ. "כי הם חיינו".

לענ"ד זה גם הפיתרון למחסור שקיים היום ברמי"ם בישיבות. השליחות הציבורית הגדולה של העברת מסורת התורה מדור לדור, מקבלת מקום משני, ביחס למשימות חשובות אחרות שעליהן הציבור "מתנפל" ומקבל עליו ברצון. כאשר נבין את מקום לימוד התורה בסט הערכים שלנו, ואת הייחודיות בלימוד תורה שבעל פה מתוך עמל, אני מאמין שהתלמידים ילמדו והרמי"ם יבואו ללמד.

לסיכום הרובד הראשון עלינו להרים בכל הציבור את המטרה בלימוד תורתנו הקדושה בכלל, ובפרט בלימוד הגמרא שהיא היסוד לתורה שבעל פה.

רובד הוראת הגמרא

יש תלמידים שלא אוהבים ללמוד מתמטיקה בגלל שקשה להם. יש ששונאים ללמוד אנגלית, תולדות עם ישראל (היסטוריה) או כל מקצוע אחר, משום שהם נתקלים בקשיים בלמידה. הגמרא כוללת את הקשיים הפדגוגיים של כל המקצועות. התורה לא רק כוללת את כל הטובות שבעולם לימוד שלה בעמקות דורש התמודדות עם כל הקשיים הפדגוגיים בכל המקצועות: שפה, לוגיקה ועוד. לכן, ברובד הזה, עלינו "להוריד את המחיר" שנדרש מהתלמידים לשלם, כדי להגיע אל עבר המטרה הנכספת של לימוד גמרא.

יש לא מעט רמי"ם שמשקיעים הרבה שעות בהכנה של מה לומר בשיעור, אך משקיעים פחות באיך לומר אותו. כך, התלמידים לעיתים יוצאים מהשיעור בלי שמשנתם סדורה עליהם. לא רק שהסוגיות אינן ברורות דיין, אלא גם הרבה פעמים התלמיד לא רוכש את אבני היסוד של לימוד עצמי ורכישת היכולת ללימוד עצמאי של דף. לפעמים יש מטרה לרוץ הרבה דפים במחיר של הבנה או זיכרון. המרצה לפסיכולוגיה במכון הוראה שאל אותנו למה אדם שלומד ארבע שנים פסיכולוגיה יכול להרצות בקלות בלי להכין, ובחור ישיבה שלומד כמה שנים אינו יכול לעשות זאת.

"כי הם חיינו" איננו רק בלימוד התורה, אלא גם בהעברתה לדור הבא. לענ"ד, כשם שבמקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית יש הקבצות, רכז מקצוע, ודיונים משמעותיים בפדגוגיה, כך צריך להיות גם בגמרא. לכל ר"מ יש סגנון לימוד משלו, וחשוב שהשונות הזו תישמר, אך התאמת הלימוד לתלמידים שונים עם יכולות שונות, דורשת דיון ומאמץ משותף, בנוסף להכנה רצינית של השיעור. יש צורך בבינה מיוחדת גם כדי ללמד, ואין זה מקרה שאנו מתפללים על בינה זו: "ותן בליבנו בינה להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד". הוראה היא מקצוע והוראת גמרא היא מקצוע שדורש התמחות.

לפני שנים רבות קראתי סיפור על ר' אלחנן וסרמן שהזמין את הרב דוד רפפורט להיות מגיד שיעור אצלו בישיבה. הם לא נפגשו לפני כן, ובתחנת הרכבת ראה ר' אלחנן שהמקדש דוד מגמגם מעט, וחשש שהתלמידים לא יבינו את דבריו בשיעור. לכן החליט ר' אלחנן שהוא ילמד את התלמידים הצעירים יותר, שזקוקים לדגש גדול יותר על הבנה, והרב רפפורט ילמד את הבחורים המבוגרים יותר. חיפשתי את הסיפור בשנים האחרונות ולא מצאתי אותו כתוב, אך העיקרון נכון: כאשר מלמדים תורה, צריך לחשוב בעיקר על הבנת התלמיד ולא על מה מלמדים. זה לא אומר שצריך להתעלם מהעלאת הרמה של הסוגיות הנלמדות, אך צריך לפרק גם מהלכים מורכבים בגמרא ובראשונים באופן שהתלמידים יבינו.

ולסיום: תפקיד הר"מ הוא להיות גם רב וגם מחנך, אך מעל הכל הוא צריך להיות מתווך – הוא מתווך את הקב"ה ואת תורתו. מתווך טוב איננו מסתפק בהעברת נתונים יבשים של הדירה: הוא מראה את היופי שבדירה, איך הדירה מתאימה לקונה, את הפוטנציאל הגלום בה ועוד. על כולנו מוטלת מלאכה זו, שהיא אחת החשובות ביותר: להנחיל לכולם "כי הם חיינו".

ב"ה התברכנו בתלמידי חכמים גדולים שיכולים לעזור לרומם את העם למצב של הכרה בכך שהתורה היא באמת יסוד החיים שלנו. יה"ר שנזכה לנצל את הכלים שניתנו לנו על מנת להנחיל את מסורת התורה מדור לדור.