ביצה

ב"ה

שאלות ותשובות למשניות מסכת ביצה

שאלות – פרק א':

משנה א':

1. "ביצה שנולדה ביום טוב":

• מהו דין ביצה שנולדה ביום טוב – לפי בית שמאי ולפי בית הלל? מהי סברת כל אחד מהם?

בית שמאי סוברים שמותר לאכול את הביצה משום שאנחנו לא גוזרים יום טוב רגיל אטו יום טוב שחל לאחר השבת. בית הלל סוברים שאסור לאכול את הביצה, גזירה יום טוב רגיל אטו שבת.

• באיזה מקרה יודו בית שמאי לבית הלל? מדוע?

במקרה והביצה נולדה ביום טוב שלאחר השבת, משום שהביצה נגמרה בשבת ויש איסור הכנה.

2. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשיעור חיוב ביעור חמץ? מהי סברת כל אחד מהם?

בית שמאי מחלקים בין שאור ששיעורו בכזית לחמץ ששיעורו בככותבת משום שהם סוברים שמכך שהתורה חילקה בפסוק וכתבה גם שאור וגם חמץ, סימן שיש חילוק ביניהם. בית הלל סוברים שכשם שלעניין אכילה אין לחלק בשיעוריהם, כך אין לחלק בביעור בין שניהם.

3. הסבר מהו שיעור ככותבת.

שיעור תמר.

4. באיזה מקרה יודו גם בית הלל וגם בית שמאי שאין לחלק בין שיעור שאור לשיעור חמץ?

במקרה של אכילת חמץ בפסח.

משנה ב':

1. באלה בעלי חיים אמרה התורה שיש חובה לכסות את דמם?

חיה ועוף טהורים.

2. מהו דקר?

יתד.

3. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל לגבי כיסוי הדם ביום טוב? דייק בתשובתך וכתוב כיצד ישפיע הדבר על היתר שחיטה ביום טוב.

בית שמאי – יש אפשרות לכסות את הדם במקרה ויש דקר שנעוץ בעפר תיחוח, וכל מה שצריך לעשות זה רק להוציא את הדקר. לפי בית שמאי יהיה מותר לשחוט חיה או עוף ביום טוב.

בית הלל – אסור לכתחילה לשחוט חיה או עוף, אלא אם כן יש לאדם עפר מוכן לכך מערב יום טוב ואז העפר אינו מוקצה.

4. באיזה מקרה מתירים בית הלל בדיעבד לשחוט חיה או עוף טהורים, גם אם אין לו עפר מוכן מערב יום טוב?

במקרה ויש לו דקר נעוץ בעפר תיחוח.

5. "שאפר כירה מוכן הוא":

• מדוע מותר להשתמש באפר כירה על מנת לכסות איתו את הדם?

מכיוון שדעתו של האדם על האפר כבר לפני כן, ואין על האפר דין מוקצה.

• באיזה מקרה אסור להשתמש באפר כירה? מדוע?

במקרה והאפר נוצר במהלך יום טוב, מכיוון שדעתו של אדם אינה על האפר וממילא יש על האפר דין של מוקצה.

• באיזה מקרה מותר להשתמש באפר כירה גם אם הסיקו את הכירה ביום טוב? מדוע?

במקרה והאפר עדיין חם מספיק כדי לבשל בו, הואיל ומותר להשתמש בו לחימום תבשילים, האפר אינו מוקצה.

משנה ג':

1. שובך ביום טוב:

• מהו הדין לפי בית שמאי ומהו הדין לפי בית הלל? מדוע?

לפי בית שמאי אסור לטלטל אותו משום שאנחנו חוששים שמא אחרים יחשבו שהוא הולך לתקן את השובך שלו, ואילו לפי בית הלל מותר ואין חוששים.

• באיזה מקרה יתירו בית שמאי להחליף את מיקום הסולם? מדוע?

כאשר אינו מטלטל אלא רק מטה אותו מחלון לחלון. משום שאין כאן חשש שמא יאמרו שהוא מטלטל את הסולם ע"מ לתקן איתו.

2. מהי הבריכה הראשונה? מדוע יש סברא לומר שדין היונים של הבריכה הראשונה שונה משאר היונים?

היונים שנולדו ראשונים. משום שהאדם חס עליהם.

3. מהו דין היונים של הברכה הראשונה לפי בית שמאי ולפי בית הלל? מדוע?

בית שמאי סוברים שאסור לקחת את היונים של הבריכה הראשונה ביום טוב אלא אם ייחדם מערב יום טוב על ידי נענוע, היות והאדם חס על היונים של הבריכה הראשונה. בית הלל סוברים שמותר לקחת אותם כל עוד ייחד אותם גם אם לא נענע אותם.

משנה ד':

1. במקרה ואדם החליט שהוא רוצה לאכול יונים ביום טוב, והוא ייחד את היונים מערב יום טוב. מה הדין בכל אחד מהמקרים הבאים ומדוע?

• זימן יונים שחורות ומצא יונים לבנות.

אסור ליטלן לשחיטה משום שאין אלה הגוזלות שזימן.

• זימן יונים לבנות ומצא יונים שחורות.

אסור ליטלן לשחיטה משום שאין אלה הגוזלות שזימן.

• זימן שני יונים ומצא שלשה.

אסור ליטלן מכיוון שאנחנו יודעים שאחת היונים התווספה והוא לא ייחד אותה.

• זימן שלשה יונים ומצא שניים.

מותר ליטלן היות ואנחנו אומרים ששתי היונים שנמצאות הן אלה שייחד והיונה השלישית פרחה לה.

2. מה הדין במקרה ואדם ייחד יונים בתוך הקן שלו, וביום טוב נמצאו היונים לפני הקן (ולא בתוכה). פרט ונמק.

במקרה רגיל אסור לו ליטלן היות ואנחנו אומרים שייתכן שאין אלה היונים שלו. רק אם אין באזור יונים נוספות, מותר לו לקחתן משום שאז אנחנו אומרים שאלה הן היונים שלו.

 משנה ה':

1. תריסין:

• מהן תריסין?

דלתות של תיבה וארונות.

• מהו המעשה שבו דנה המשנה לגבי התריסין? מהו האב מלאכה עליו אנחנו דנים?

החזרת התריס. בניין.

• באיזה מקרה נחלקו בית שמאי ובית הלל בדין תריסים ביום טוב? מה סברתו של כל אחד מהם?

במקרה ולתריסים יש ציר אך הוא באמצע. לפי בית שמאי, אנחנו גוזרים שלא יחזיר משום מקרה שבו הציר נמצא על הצד ואילו לבית הלל איננו גוזרים משום מקרה שהציר נמצא על הצד.

• באיזה מקרה מודים בית שמאי לבית הלל ובאיזה מקרה מודים בית הלל לבית שמאי?

בית שמאי לבית הלל – במקרה ואין בכלל ציר. בית הלל לבית שמאי – במקרה והציר נמצא על הצד.

2. עלי:

• מהו העלי?

גליל שהיו כותשים איתו.

• מהו דין עלי ביום טוב לפי בית שמאי ולפי בית הלל? מהי סברת כל אחד מהם?

לפי בית שמאי – אסור להשתמש בו, הואיל והוא כלי שמלאכתו לאיסור. לפי בית הלל מותר להשתמש בו לצורך גופו.

3. עור בהמה שנשחטה ביום טוב:

• מהם שני הדברים שאסור בית שמאי לעשות עם עור בהמה שנשחטה ביום טוב? מדוע?

אסור להניח את העור במקום שיהיו רבים שידרסו אותו משום שיש בכך עיבוד העור, וכן אסור להגביה אותו משום שהוא מוקצה.

• מדוע לא אסרו בית הלל את שני הדברים שאסרו בית שמאי עליהם כתבת בסעיף א'?

משום שיש חשש שאם נאסור עליו שני דברים אלה, הוא לא ישחט בהמה ביום טוב ויימנע משמחת החג.

• באיזה מקרה מתירים בית שמאי להגביה את עור הבהמה שנשחטה ביום טוב? מדוע?

במקרהו יש עליו כזית בשר – משום שאז הוא כבר אינו מקוצה, שהרי הבשר מותר בטלטול.

4. טלטול ביום טוב:

• מהו המכנה המשותף (בתיאור ולא בדין) בין החפצים הבאים: ילד קטן, לולב וספר תורה?

שאין בטלטול החפצים האלה משום אוכל נפש.

• מהו דין טלטול שלשת הדברים (ילד קטן, לולב וספר תורה)? פרט ונמק.

בית שמאי אוסרים היות ואין בהם משום אוכל נפש ובית הלל מתירים משום שהם מתירים להוציא מרשות לרשות גם במקרה ואין צורך של אוכל נפש.

משנה ו':

1. "חלה ומתנות":

• הסבר מהם החלות והמתנות.

חלה שהופרשה מעיסה ומתנות כהונה הקשורות לכהן: זרוע לחיים וקיבה.

• אלו חלקים של בהמה המוקרבת לקרבן יש להביא לכהן?

זרוע, לחיים וקיבה.

• מהו דין הבאת חלה ומתנות לכהן ביום טוב? מהי סברת כל אחת מהשיטות?

לפי בית שמאי אסור להביאם לכהן, כשם שאסור להביא תרומה ומעשרות לכהנים ולויים (מפני שאסור להפריש ביום טוב תרומות ומעשרות). לפי בית הלל יש לחלק בין תרומות ומעשרות, שאף פעם חיובם להפרשה לא יחול ביום טוב לבין חלה ומתנות, שמותר ללוש עיסה ולהקריב קרבן, ועל ידי כך להתחייב בהבאתם ביום טוב עצמו.

משנה ז':

2. מהו ההבדל בין האופן שבו כותשים ביום טוב תבלינים ומלח ביום טוב לפי בית שמאי ולפי בית הלל? מהי סברת כל אחד מהם?

משנה ח':

1. נחלקו התנאים בדין אופן ברירת אוכל ביום טוב. מהן שלשת השיטות, ומהי סברת כל אחת מהן?

בית שמאי – יש לברור רק אוכל מתוך פסולת ולאכול מיד, היות וצריך לברור על ידי שינוי.

בית הלל – מותר לברור כדרכו ובכלים מיוחדים לכך, אך לא על ידי טבלה, נפה וכברה.\ היות ובברירה על ידיהם מראה שהוא רוצה לברור לצורך יום המחרת.

רבן גמליאל – יכול להכניס את הקטניות לכלי מלא במים ולגרום לפסולת שלהם לצוף.

2. מדוע לפי בית הלל יש לחלק בין ברירה על ידי טבלא, נפה וכברה, לשאר הכלים?

משום שברירה על ידי נפה וכברה וטבלא – נראה כבורר לצורך יום המחרת.

משנה ט':

1. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לשליחת מיני אוכלים זה לזה ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

בית שמאי סוברים שמותר לשלוח רק בשר ולא בהמות עצמן, משום שצריך שהמאכלים שנשלחים יהיו ראויים לאכילה ובית הלל סוברים שמותר אפילו לשלוח בעלי חיים עצמם, היות והם ראויים לשחיטה ביום טוב ומותר להכינם לאכילה.

2. הסבר: "מנות".

מאכלים שכבר ראויים לאכילה.

3. הבא 4 דוגמאות לדברי מאכל שמותר לשלוח אותם זה לזה ביום טוב אליבא דכל הדעות.

יינות, שמנים, סלתות וקטניות.

4. מהי מחלוקת תנא קמא ור' שמעון לגבי דין שליחת תבואה ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

ת"ק – אסור לשלוח תבואה ביום טוב – היות וביום טוב אסור לטחון את התבואה.

ר"ש – מותר לשלוח תבואה ביום טוב – נכון הדבר שאסור לטחון את התבואה, אך מותר לכתוש אותו במכתשת.

משנה י':

1. שליחת בגדים ביום טוב:

• האם מותר לשלוח בגדים זה לזה ביום טוב? מדוע?

כן, היות והבגדים ראויים ללבישה ביום טוב.

• האם מותר לשלוח זה לזה בגדים שאינם תפורים ביום טוב? מדוע?

כן, משום הם ראויים לשימוש ביו"ט בתור כיסוי.

• מה דין בגדי כלאיים ביום טוב? מדוע?

אם הבגד קשה כך שאפשר להשתמש בו לישיבה – מותר לשלח אותו.

• אלו שני סוגי נעליים מוזכרים במשנה כנעליים שאסור לשלוח אותם ביום טוב אליבא דכל הדעות? מדוע? פרט.

נעליים מחופות במסמרים – אסור להשתמש בהם ביום טוב, משום אסון שקרה איתם.

נעליים שאינן תפורות – משום שאינם ראויים לשימוש בחג עצמו.

2. איזה סוג של נעליים אסר ר' יהודה לשלוח ביום טוב? מדוע?

נעליים לבנות, משום שאי אפשר להשתמש בהם, שהרי במקום מגוריו של ר' יהודה היו הולכים רק עם נעליים שחורות וממילא לא היו משתמשים בנעליים לבנות. יוצא שנעליים אלה אינן ראויות לשימוש ביום טוב עצמו ללא צביעת האומן.

3. מהו הכלל שכתבה המשנה לגבי הדברים שמותר לשלחם לחברו ביום טוב והדברים שאסור לשלחם לחברו ביום טוב?

כל דבר שניתן להשתמש בו ביום טוב – מותר בשליחה.

שאלות – פרק ב':

משנה א':

1. עירוב תבשילין:

• באיזה מקרה יש לעשות "עירוב תבשילין"? ציין את המקרה ואת הפעולה שברצוננו לעשות.

במקרה ויום טוב חל בערב שבת, ורוצים לבשל ביום טוב עבור שבת.

• מנה שני טעמים לצורך בעירוב תבשילין.
• שלא יבוא לשכוח את הבישולים בשבת.
• כדי שאנשים ידעו שאסור לבשל מיום טוב ליום חול על ידי שיעשו ק"ו: אם לשבת אסור לבשל ביו"ט, ק"ו שאסור לבשל ליום חול.
• כיצד מועיל עירוב התבשילין לבישול ביום טוב עבור שבת?

כאשר מבשלים את התבשיל בערב יום טוב, הוא מערבב בכך את התבשילים שמבשל לצורך שבת ואת התבשילים שמבשל לצורך יום טוב.

• כמה תבשילים צריך לבשל בעירוב התבשילין? מדוע?

בית שמאי – צריך לבשל שני תבשילים היות ואדם בד"כ מבשל שני תבשילים לשבת, ואם יבשל רק תבשיל אחד, לא יהיה הדבר ניכר שהוא מבשל לצורך שבת.

בית הלל – מספיק שיבשל רק תבשיל אחד משום שלעיתים אדם מסתפק בהכנת תבשיל אחד לשבת.

• באיזה מקרה מודים בית שמאי לבית הלל? מדוע?

במקרה ומכין מאכל של דג שעליו ביתה, מכיוון שהדבר נחשב לשני תבשילים.

2. מה הדין אם עירוב התבשילין אבד או נאכל לפני שהספיק לבשל לשבת?

אסור לו לבשל בשבת.

3. מהו השיעור של התבשיל מעירוב התבשילין שצריך להישאר, על מנת שיהיה מותר לאוכלו?

כזית.

משנה ב':

1. מדוע יש איסור להטביל כלים ביום טוב?

משום שיש בדבר מעין "תיקון" – שלפני כן לא היה הכלי ראוי לטבילה ועכשיו הוא כן.

2. מלא את הטבלה הבאה על פי המשנה:

משנה ג':

1. השקת כלים:

• הבא דוגמא לכלי המקבל טומאה ולכלי שאינו מקבל טומאה.

כלי המקבל טומאה – כלי עץ. כלי שאינו מקבל טומאה – כלי עץ.

• הסבר מהי השקת מים. מדוע השקת מים מותרת ביום טוב?

הכנסת מים שנטמאו לתוך כלי שאינו מקבל טומאה ולאחר מכן הטבלת הכלי במקווה באופן שהמים הטמאים ייגעו במים הטהורים, ועל ידי כך ייטהרו.

2. "אבל לא מטבילין":

• מהי פעולת ההטבלה?

הכנסת המים הטמאים לכלי והשקתם במים טהורים במקווה.

• באיזה כלי ההטבלה שבמשנה אסורה?

בכלי המקבל טומאה.

• מדוע אסורה ההטבלה?

משום שכאשר הוא מכניס את המים הטמאים לכלי, הכלי נטמא, ואז כאשר מטביל את הכלי בתוך המים של המקווה, הוא בעצם מטהר את הכלי.

3. הסבר: "מטבילין מגב לגב". מדוע פעולה זו מותרת?

מותר להטביל את הכלים על מנת לשנותם משם לשם. עד עתה ראינו שאסור להטביל ביום טוב את הכלים כדי להעלותם מטומאה לטהרה משום שיש בכך משום תיקון הכלי. אולם, יש טבילה מסוג אחר, טבילה שיש בה כדי לשנות משם לשם. לדוגמא: אדם שטבל את כליו על מנת להשתמש בהם לשם חולין ועתה הוא רוצה להשתמש בהם לשם תרומה, צריך להטבילם שוב, והמשנה אומרת שמותר להטבילם במקרה זה משום שאין בטבילה זו משום תיקון ממש, שהרי אין הטבילה מעלה את הכלי מטומאה לטהרה, אלא יש כאן רק תוספת של טהרה.

4. הסבר: "ומחבורה לחבורה". מדוע פעולה זו מותרת?

אדם שטבל את הכלי על מנת לאכול את בשר קרבן הפסח יחד עם חבורה, ולאחר מכן נמנה על חבורה אחרת, חייב הוא להטביל את הכלי שוב. המשנה אומרת שמותר להטביל במקרה זה ביום טוב עצמו, משום שגם כאן אין הטבילה מעלה את הכלי מטומאה לטהרה, אלא היא רק בגדר חומרה יתירה.

5. לסיכום – מהם שלושת האופנים במשנה שבהם מותר להטביל כלי ביום טוב?

• השקת מים בכלי שאינו מקבל טומאה.
• הטבלה על מנת ליצור שינוי בייעוד הכלי מחולין לתרומה.
• הטבלה על מנת לשנות את האכילה של קרבן פסח עם חבורה זו לאכילה עם חבורה אחרת.

משנה ד':

1. מלא את הטבלה הבאה על פי המשנה:

2. מדוע נחלקו בית שמאי ובית הלל אם מותר לסמוך את ידיו על גבי קרבנות השלמים ביום טוב?

בית שמאי – אינם סוברים שתיכף לסמיכה שחיטה, ויכול לסמוך את ידיו על הקרבן בערב יום טוב, אך ביום טוב עצמו אסור לסמוך משום שהוא צריך לסמוך על הקרבן בכל כוחו, וזה נחשב כשימוש בבעלי חיים ביום טוב. בית הלל סוברים שאומרים תיכף לסמיכה שחיטה, ולכן אינו יכול לסמוך בערב יום טוב וחייב לסמוך ביום טוב עצמו.

3. לפי בית שמאי – מדוע יש הבדל בדין הקרבת קרבנות עולה ביום טוב להקרבת קרבנות שלמים ביום טוב?

משום שהם סוברים שאדם אוכל את בשר קרבנות שלמים, ובהקרבת הקרבן הדבר נחשב כאילו שהוא מכין לעצמו סעודה, לעומת קרבן עולה שאין אוכלים את בשרו, ולכן אין בהקרבת הקרבן אכילה של סעודה.

4. מדוע מתירים בית הלל להקריב קרבנות עולה ביום טוב?

משום שכתוב "חג לה'" וממילא כל דבר שקשור לחג ה' מותר בהקרבה ביום טוב.

משנה ה':

1. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לחימום מים ביום טוב לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו? מהי סברת כל אחד מהם?

בית שמאי אוסרים מכיוון שאין בדבר משום אוכל נפש, ובית הלל מתירים מכיוון שהם סוברים שמתוך שהותרה הבערת אש ביום טוב לצורך הכנת אוכל נפש – מותר גם שלא לצורך אוכל נפש.

2. באיזה מקרה מודים בית שמאי לבית הלל שמותר לרחוץ את פניו ידיו ורגליו במים שחוממו ביום טוב?

במקרה והמים חוממו לצורך שתייה ונותר מים. משום שעצם החימום לא היה לצורך רחיצת גופו אלא לצורך אוכל נפש שזהו דבר היתר.

3. מהו הדין הנוסף שהביאה המשנה, בו אנו רואים שבית הלל מתירים להבעיר אש ביום טוב גם כשלא מדובר בהבערה לצורך אוכל נפש?

הדלקת מדורה והתחממות כנגדה.

משנה ו':

1. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לתבשילים בהם מועיל עירוב תבשילין?

בית שמאי – עירוב התבשילין מועיל רק לתבשילין ואינו מועיל לחמין, ולכן על מנת לחמם חמין ביו"ט הצמוד לשבת, יש גם לחמם חמין בעיו"ט.

בית הלל – עירוב התבשילין מועיל הן לתבשילין והן לחמין, וכאשר אדם עירב עירוב תבשילין בערב יום טוב, הדבר מועיל גם לעניין חמין.

2. מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לחיבור מנורה המורכבת מחלקים שונים? מהי סברת כל אחד מהם?

בית שמאי – אסור משום שהדבר נראה כבונה.

בית הלל – הדבר מותר היות ואין בניין בכלים.

3. אפייה ביום טוב:

• מהי מחלוקת בית שמאי ובית הלל בדין אפייה ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

בית שמאי – אסור לאפות עוגות גדולות, כיוון שבאפייתן האדם משקיע מאמצים רבים.

בית הלל – מותר לאפות גם עוגות גדולות, כיוון שריבוי האפייה בתנור מועיל למיני המאפה.

• כיצד רצה רבן גמליאל להוכיח שהלכה כבית שמאי לעניין אפייה? מדוע לא קיבלו חכמים את דעתו?

לאורך הדורות, בית אביו היו אופים רק עוגות קטנות. חכמים לא קיבלו את דעתו משום שהם סברו שבית אביו של רבן גמליאל החמירו רק על עצמם לעניין זה אך לשאר עם ישראל הם התירו לאפות גם עוגות גדולות.

4. באלו שלש מחלוקות פסק רבן גמליאל כפי בית שמאי?

• שבעירוב תבשילין – אם לא עירב חמין, העירוב אינו מועיל גם לחמין.
• שאסור לחבר מנורה של חוליות.
• שאסור לאפות עוגות גדולות.

5. הסבר:

• פיתין – סוג של עוגה גדולה.
• גריצין – סוג של עוגה גדולה.
• רקיקין – עוגות דקות.

משנה ז':

1. מהי מחלוקת רבן גמליאל וחכמים בדין טאטוא בין המיטות ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

חכמים – אוסרים לטאטא בין המיטות. היות ורצפת בתיהם הייתה עשויה חול ועל ידי טאטוא היה ניתן להשוות את גומות הבית בכך, ועל ידי כך לעבור על איסור בונה.

רבן גמליאל – הטאטוא אסור רק בבית כולו אך בשטח קטן כבין המיטות שעליהם היו מסבים – הטאטוא מותר.

2. היכן עוד במסכת מצאנו מחלוקת בנושא בונה ביום טוב?

בהקשר למנורה של חוליות.

3. מוגמר:

• מהו מוגמר?

בשמים.

• מהי מחלוקת חכמים ורבן גמליאל בנושא שימוש במוגמר ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

חכמים סוברים שאסור לשים מוגמר על גבי האש –  היות ורק עשירים או אנשים שריחם רע היו עושים כן, אין זה נחשב כצורך אוכל נפש, היות ואין זה דבר השווה בכל.

רבן גמליאל – מתיר היות וכל הגוף נהנה מהריח, הרי זה נחשב כמעין אוכל נפש.

4. גדי מקולס:

• מהו גדי מקולס?

גדי שהיו צולים אותו שלם.

• מהי מחלוקת רבן גמליאל וחכמים בנוגע לגדי מקולס? מהי סברתו של כל אחד מהם?

חכמים אוסרים לצלות גדי מקולס בליל פסח – היות וזה נראה כמו שאוכלים קרבן פסח בחוץ, וזה נראה כאוכל קדשים בחוץ.

רבן גמליאל – סובר שהדבר מותר במעין זכר למקדש.

5. לסיכום המשנה: באלו שלשה דברים הקל רבן גמליאל בניגוד לשיאת חכמים?

• טאטוא הבית ביום טוב – בין המיטות.
• להניח מוגמר על האש.
• לצלות גדי קלוס בליל פסח.

משנה ח':

1. מהי מחלוקת רבי אלעזר בן עזריה וחכמים בנוגע ליציאת פרה ברצועה שבין קרניה? מהי סברת כל אחד מהם?

חכמים – אוסרים, היות ולא כל הפרות יוצאות כך – יש בדבר משום משוי.

ראב"ע – מתיר היות והרצועה נועדה לנוי.

2. "ומקרדין את הבהמה ביום טוב":

• הסבר משפט זה.

הכוונה היא שמגרדים את הבהמה במגרדת של ברזל.

• מהי מחלוקת ר' אלעזר בן עזריה וחכמים בדין זה? מהי סברת כל אחד מהם?

חכמים אוסרים לגרד במגרדת של ברזל, היות ועל ידי הגירוד נעשים פצעים בבהמה ויש בכך משום עושה חבורה.

ראב"ע- מתיר לגרד היות ועשיית הפצעים היא בגדר דבר שאינו מתכוון.

3. מהי מחלוקת ר' אלעזר בן עזריה וחכמים בעניין שחיקת פלפלין? מהי סברת כל אחד מהם?

חכמים – אסור להשתמש בריחיים של הפלפלין היות והן גדולות ובשימושן יש טורח רב, ולכן מותר להשתמש רק בריחיים קטנות.

ראב"ע- מתיר להשתמש גם בריחיים של פלפלין היות ומדובר על עשיית אוכל נפש.

4. לסיכום: מנה את שלושת המחלוקות בו הקל ר' אלעזר בן עזריה לעומת דעת חכמים.

• יציאה של פרה ברצועה שבין קרניה.
• גירוד בהמה על ידי מגרדת.
• שחיקת פלפלין על ידי הריחיים המיוחדות שלהן.

5. מהי מחלוקת ר' יהודה וחכמים בדין גירוד בהמה ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

ר' יהודה סובר שאמנם אסור לגרד על ידי מגרדת ברזל מכיוון שמגרדת הברזל גורמת לפצעים, אך הוא מתיר לגרד על ידי מגרדת עץ, היות ומגרדת העץ אינה גורמת לפצעים.

חכמים סוברים שאסור לגרד גם במגרדת עץ, שמא על ידי הגירוד במגרדת עץ יבוא לגרד גם במגרדת ברזל.

משנה ט':

1. ריחיים של פלפלין:

• מכמה חלקים הייתה עשויה?

3

• אלו שני חומרים הרכיבו את חלקי הריחיים?

עץ ומתכת.

• מדוע טמא כל אחד מחלקי ריחיים הפלפלין?

העליונה והתחתונה משום כלי עץ שיש לו בית קיבול. האמצעי משום כלי מתכת פשוטים.

משנה י':

1. עגלה של קטן:

• מהו אותו עגלה?

דבר שהילדים הקטנים נשענים עליו על מנת ללמוד ללכת.

• מהם שלושת הדינים שנאמרו לגבי עגלה של קטן? מהו טעמו של כל אחד מהדינים?

מטמא מדרס – היות והקטן נשען עליו בשעה שהוא הולך.

מותר לטלטל את העגלה ולהניח עליה דברים – מכיוון שהיא אינה מוקצה שהרי יש לה שימוש בשבת.

מותר לגרור אותה רק על גבי כלים אך לא על גבי רצפת חול – מכיוון שברצפת חול היא גורמת לחריצים, וכאשר הוא גורם לחריצים יש בכך משום חופר גומות.

2. באיזה דין חולק ר' יהודה על תנא קמא בעגלה של קטן? מהי סברתו?

ר' יהודה מתיר לגרור את העגלה על פני רצפת חול היות והוא סובר שהעגלה אינה גורמת לחריצים, אלא היא גורמת להורדת העפר לארץ (לכבישת הקרקע).

3. באיזו טומאה נאמרה טומאת מדרס?

טומאת זב.

4. מדוע פטור אדם במקרה שמלאכתו נכללת בגדר "דבר שאינו מתכוון"?

היות ובשבת וביום טוב יש צורך שהמלאכה תיעשה במתכוון על מנת להתחייב בה.

שאלות – פרק ג':

משנה א':

1. מהו ביבר?

בריכה של דגים.

2. מהם שני האיסורים שאסור לעשות בביבר של דגים ביום טוב? מהו טעם האיסור של כל אחד מהם?

• אסור לצוד את הדגים ביום טוב – היות והיה ניתן לצוד אותם עוד בערב יום טוב.
• אסור להאכיל את הדגים שבביברין משום שאנחנו חוששים שמא אם יאכיל את הדגים בביברין, יבוא לצוד אותם.

3. מהו ההבדל בדין בין חיות ועופות שנמצאים בביברין לבין דגים? מהי סיבת ההבדל?

מותר לצוד חיות ועופות שנמצאות בביברין (וממילא מותר להאכיל אותם). הסיבה לחילוק הוא משום שיותר קל לצוד חיות ועופות.

4. מהו הכלל אותו אמר רבן שמעון בן גמליאל על מנת להסביר באיזה מקרה מותר לצוד מהביבר ובאיזה מקרה אסור?

כאשר בעל החיים מחוסר צידה, כלומר: יש קושי גדול לצוד אותו, הצידה אסורה. אך כאשר בעל החיים אינו מחוסר צידה ואין בצידתו טורח רב – הדבר מותר.

משנה ב':

1. מהו "ספק מוכן" ומהו דינו?

ספק מוכן – כאשר יש לי ספר אם הדבר שראוי לאכילה היה מוכן לאכילה עוד בערב יום טוב.

2. הבא דוגמא לספק מוכן.

בהמה שניצודה במלכודה ואינני יודע אם היא ניצודה ביום טוב או בערב יום טוב.

3. מהו התנאי שמותר לאכול בעל חיים שמצאתי לכוד במלכודת שלי ביום טוב? מדוע?

מותר לאוכלו רק אם ברור לי שהוא ניצוד בערב יום טוב – משום שאם לא ברור לי שהוא ניצוד בערב יום טוב, ייתכן שניצוד ביום טוב עצמו, ואז הוא בגדר ספק מוכן.

4. מהו המקרה שהביאה המשנה הנוגע לדגים שהביאו לרבן גמליאל? מדוע הביאה המשנה סיפור זה?

נכרי הביא לרבן גמליאל ביום טוב דגים, וזהו ספק מוכן, ורבן גמליאל אמר שהדגים מותרים, אלא שלא רצה ליהנות מהם היות ורצה להחמיר על עצמו.

5. מהו דין "ספק מוכן" לפי רבן גמליאל? הוכח.

מותר, משום שסבר שהדגים מוכנים.

6. מדוע לא רצה רבן גמליאל לאכול את הדגים שהביא לו הנכרי?

משום שרצה להחמיר על עצמו.

משנה ג':

1. בהמה מסוכנת:

• מהי בהמה מסוכנת? מדוע חשוב לבעל הבית שלחוט אותה ביום טוב?

בהמה גוססת שאינני בטוח שהיא תשרוד את יום טוב. בעל הבית רוצה לשחוט אותה משום שאם היא תמות לפני שישחטו אותה, הוא לא יוכל לאכול את בשרה ויהיה לו הפסד גדול מזה.

• מהו דין בהמה מסוכנת לפי כל אחת מהשיטות? מי מקל יותר?

ת"ק – מותר לשחוט אותה באם נותר מיום טוב מספיק זמן לצלות את הבהמה ולאכול כזית ממנה.

ר"ע – מקל יותר מתנא קמא וסובר שגם אם אין מספיק זמן לצלות את הבהמה, אך יש מספיק זמן שהוא יאכל כזית חי מהבהמה (וממקום שחיטתה שאז לא צריך הפשט עור) הדבר מותר.

2. אדם ששחט בהמה בשדה – באיזה אופן אסור לו להביא את בשר הבהמה לביתו ובאיזה אופן מותר לו? מדוע?

אסור לו להביא את הבשר על ידי מוטות, היות ועל ידי כך גורם לפרסום הדבר ולמעין זלזול ביום טוב. מותר לו להביא את הבשר איברים איברים ולהכניסם פנימה למרות שבכך מרבה הוא את מספר הפעמים שעליו ללכת לשדה.

משנה ד':

1. מהו דין בכור? (ללא קשר ליום טוב)

בכור בהמה ללא מום – צריך להקריבו בבית המקדש. בכור בהמה שיש בו מום – מותר לשוחטו ככל בהמה אחרת.

2. מהי מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בנוגע לדין בכור בהמה טהורה שיש בו מום שנפל לבור? מהי סברת כל אחד מהם?

ר' יהודה – יש להוריד מומחה לבדוק אם המום קבוע. אם המום קבוע – מותר להעלות את הבהמה ולשחוט אותה, משום שהבהמה מותרת באכילה. אם המום אינו קבוע (וניתן להקריב את הבכור כקרבן) אסור להעלות את הבהמה, היות ואסור לשוחטה ביום טוב, וממילא היא מוקצה.

ר' שמעון – אסור לראות מומין ביום טוב ולכן אם לא היה ברור מערב יום טוב שהמום הוא מום קבוע, אסור להעלות את הבהמה.

3. לשיטת ר' יהודה – במקרה ולבכור יש מום שאינו קבוע – מדוע אסור להעלותו?

משום שיש להקריבו כקרבן וממילא אסור לשוחטו ביום טוב וחל עליה דין של מוקצה.

4. מדוע סובר ר' שמעון שאסור לראות מומין ביום טוב?

משום שיש בכך מעין פסק דין.

משנה ה':

1. מה ההבדל בין בהמת קדשים שמתה ביום טוב לבהמת חולין שמתה ביום טוב? מה הסיבה להבדל זה?

בהמת חולין – מותר להזיזה ולחלק את בשרה לכלבים אם הייתה מסוכנת מאתמול והיה הבשר מוכן לחלוקה לכלבים.

בהמת קדשים – אסור להזיזה ממקומה משום שחייבים לקוברה ואסור לעשות דבר עם בשרה, וממילא היא מוקצה.

2. המשנה השוותה את בשר בהמת קדשים שמתה ביום טוב עם דין נוסף. מהו דין זה ומדוע השוותה המשנה את הדינים?

חלה שנטמאה ביום טוב. כיוון שגם חלה טמאה צריכה שריפה ואסור לשורפה ביום טוב, וממילא חל עליה דין של מוקצה.

משנה ו':

1. "אין נמנין על הבהמה":

• מהו דין זה שהביאה המשנה? מהי סיבת האיסור?

אסור לחבורה לבוא לחנווני ולומר לו שיקנו את הבהמה ביום טוב תמורת סכום מסוים. הסיבה היא שיש בכך משום מקח וממכר.

• באיזה מקרה התירה המשנה שחבורה תתאסף יחד ותחלק בין בני החבורה את חלקי הבהמה ביום טוב תמורת סכום כסף?

במקרה והם כבר קנו את הבהמה בערב יום טוב, ורק נותר לקבוע כמה מתוך סכום התשלום לחנווני כל אחד משלם, לפי החלק שהוא אוכל.

2. שקילת בשר ביום טוב:

• מהי מחלוקת ר' יהודה וחכמים בנוגע לשקילת בשר ביום טוב?

ר' יהודה מתיר לשקול את הבשר בדרך עקיפה, לשים כלי על המאזניים ולאחר יום טוב לשקול את הכלי וכך לדעת את משקל הבשר במוצאי יום טוב.

חכמים אוסרים את השימוש במאזניים ביום טוב לגמרי.

• באיזה אופן אסור לשקול בשר לדעת כולם?

על ידי שימוש רגיל במאזניים.

משנה ז':

1. כיצד מותר להשחיז סכין ביום טוב וכיצד אסור? מדוע?

מותר – על ידי שפשוף הסכין בסכין אחרת אך אסור על ידי שימוש בכלי המיוחד להשחזה משום שזהו תיקון כלי ביו"ט.

2. כיצד אסור לקחת בשר מהשוחט ביום טוב? מדוע?

על ידי שאומר לו שייתן לו בשר בסכום מסוים – כיוון שיש בזה משום מקח וממכר.

3. כיצד מותר לחלק את הבשר ביום טוב? הסבר.

על ידי שכל אחד נוטל את חלקו ולאחר יום טוב כל אחד משלם לפי חלקו.

משנה ח':

1. מהי מחלוקת תנא קמא ור' יהודה בנוגע לאופן המותר למלא כלי ביום טוב? מהי סברת כל אחד מהם?

תנא קמא – מתיר למלא כלי שיש בה מידה מסוימת, כל עוד אינו מזכיר את מידת הכלי. ר' יהודה אוסר משום שהוא סובר שגם במילוי כלי במידה מדויקת, הדבר נחשב כאילו מודד ביום טוב.

2. באיזה אופן מודה תנא קמא לר' יהודה שאסור למלא כלי ביום טוב?

כאשר הוא אומר לחנווני למלא לו כלי במידה מסוימת ביום טוב – ומזכיר במפורש את מידת הכלי.

3. כיצד רצתה המשנה להוכיח כשיטת ר' יהודה מאבא שאול בן בטנית?

מכך שהיה ממלא את הכלים דווקא מערב יום טוב, ומכאן שסבר שאסור למלא את הכלי ביום טוב עצמו.

4. אבא שאול וחכמים דחו בשני אופנים את הוכחת המשנה ממעשהו של אבא שאול בן בטנית. כיצד? הסבר ופרט.

אבא שאול – היה עושה כן גם בימי חול המועד, והסיבה שהיה עושה כן היא משום שהיה לו קשה לכוון בידה המדויקת כשהיו באים אליו, ולכן היה מתארגן בלילה לפני שהיו באים אליו הקונים.

חכמים – היה עושה כן בכל יום כדי שיוכל למצות עד תום את מילוי הכלי במידה.

5. כיצד מותר לקחת ביום טוב אוכל מחנווני? מדוע דרך זו מותרת?

על ידי שאומר לחנווני לתת לו מניין מסוים של ביצים או אגוזים (או כל מוצר אחר). האדם משתמש גם בתוך ביתו במניין של אוכלים אלה, ולכן אין זה דרך מקח וממכר.

שאלות – פרק ד':

משנה א':

1. אדם המוליך כדים ממקום למקום ביום טוב – כיצד מותר הדבר וכיצד אסור? מדוע?

אסור לו להניח את הכדים בתוך סל או קופה – היות וזהו דרך המעשה ביום חול.

מותר לו להביאם על כתפו או בין ידיו היות וכך הדבר נעשה על ידי שינוי.

2. כיצד מוליך אדם את התבן ביום טוב? מדוע דווקא כך?

מחזיק את התבן לפניו ולא מפשיל אותו על כתפו – כדי שיהיה בדבר משום שינוי.

3. מהיכן מותר לקחת עצים ביום טוב ומהיכן אסור? מדוע?

מותר לקחת מערמת עצים – היות והעצים מוכנים לכך.

אסור לקחת מהמוקצה – כיוון שאין דעתו של האדם לקחת את העצים מהמוקצה.

4. מהו מוקצה ומה דינו? מדוע?

רחבה המיועדת לשימור העצים שם. אסור לקחת משם עצים משום שהאדם אינו מתכוון להשתמש בעצים אלה ביום טוב.

משנה ב':

1. מדוע אסור ליטול עצים מהסוכה ביום טוב?

משום שיש כאן סתירת בניין.

2. מהו התנאי שבו מותר להביא עצים מהשדה? מדוע?

אם העצים מכונסים – משום שאז הם מוכנים לשימוש ביום טוב.

3. קרפף:

• באיזה אופן מותר להביא עצים מהקרפף כאשר באותו האופן אסור להביא מהשדה? מהי סיבת ההבדל?

מהקרפף מותר להביא גם מעצים מפוזרים – מכיוון שכל עץ שנמצא בקרפף נקרא מוכן.

• מהי מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי לגבי הגדרת קרפף? מהי סברת כל אחד מהם?

ר' יהודה סובר שקרפף נקרא רק מקום שקרוב לעיר, משום שרק אז דעתו על העצים ששם. ר' יוסי סובר שכל עוד הקרפף נמצא בתוך תחום שבת של העיר וכל עוד יש מנעול שאפשר לפותחו, נחשב הדבר שמותר להשתמש בעצים שם, היות ודעתו על כל העצים האלה.

משנה ג':

1. מהם שני המקרים אותם ציינה המשנה שאסור לבקע עצים להסקה מקורות? מהי סיבת האיסור בכל אחד מהמקרים?

מקורה גדולה – משום שהקורה אינה מזומנת להבקעת עצים אלא לבניין.

מקורה שנשברה ביום טוב – מכיוון שהקורה לא הייתה מוזמנת להבקעת עצים מערב יום טוב.

2. באלו כלים מותר לבקע קורה שנשברה מערב יום טוב ובאלו כלים אסור? מהי הסיבה לכך?

מותר – קופיץ משום שיש בכך שינוי.

אסור בקרדום, מגירה (=מסור) ומגל.

3. מהי מחלוקת תנא קמא ור' מאיר במקרה ויש פירות בתוך בית שנסתם על ידי לבנים ללא טיט וביום טוב נעשה פתח בבית? מהי סברת כל אחד מהם?

תנא קמא – מותר לקחת פירות רק דרך הפתח, גם אם נעשה ביום טוב עצמו – היות ומדאורייתא הבית אינו נחשב לסתום, שהרי אין טיט בין הלבנים.

ר' מאיר – מותר אפילו לעשות פתח אחר – היות והלבנים אינן מחוברות בטיט.

 משנה ד':

1. "אין פותחין את הנר" – מהו האיסור המובא במשנה במשפט זה ומדוע הוא אסור?

אסור לעשות גומא בנר על ידי תחבת אגרוף, משום שבכך הוא יוצר כלי.

2. מדוע אסור להניח ביום טוב גחלים בצד על מנת להפוך אותם לגחלים?

משום שכך היו עושים צורפי הזהב ולכ נחשב הדבר לעשיית כלי.

3. מהי מחלוקת תנא קמא ור' יהודה לגבי חתיכת הפתילה ביום טוב?

תנא קמא סובר שאסור בשום אופן לחתוך את הפתילה לשניים. ר' יהודה סובר שמותר לעשות זאת על ידי שמכניסים את הפילות לשתי נרות ושמים את הלהבה באמצע.

משנה ה':

1. המשנה מנתה שני דברים שאסור לעשות אותם על מנת להניח אותם על רשת מתכת בשעת צליית דג מלוח. מהם שני הדברים האלה ומדוע הם אסורים?

• לשבור חתיכת חרס להניח על הרשת.
• לחתוך חתיכת נייר ולהניחה על הרשת.

סיבת האיסור היא משום שיש בדבר משום עשיית כלי.

2. מדוע אסור לגרוף טיט שנפל לתוך תנור או כירה?

משום שיש בכך משום תיקון כלי.

3. מהו האיסור שנאמר במשנה לגבי שימוש בשתי חביות? מהי סיבת האיסור?

אסור להעמיד שתי חביות על מנת שיהיו בסיס לשים קדרה מעליהן ואש מתחת לקערה. סיבת האיסור היא משום שיש בכך משום בונה.

4. חתיכות קטנות של עץ.

• מהם שני הדברים אותם מנתה המשנה שאסור לעשותם עם חתיכות העץ הקטנות?

לסמוך קדרה ולסמוך דלת.

• מהי סיבת האיסור?

משום שעצים מיודעים ביום טוב רק להסקה ולשאר הדברים (כגון שימוש בהם לסמיכה) הם בגדר מוקצה.

5. מהי מחלוקת תנא קמא ורבי אליעזר בנוגע להנהגת בהמה ביום טוב? מהי סברתו של תנא קמא?

נחלקו ת"ק ור"א אם מותר להנהיג את הבהמה על ידי הקאתה במקל. ת"ק אוסר משום שהדבר נראה כאילו הוא מוליך אותו לשוק ור"א מתיר.

משנה ו':

1. מהי מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בנוגע לשימוש בחתיכת עץ להוציא את שאריות האוכל מבין שיניו? מהי סברתו של כל אחד מהם?

ר"א – מותר להשתמש בחתיכת העץ לצורך זה היות ואין העץ נחשב למוקצה.

חכמים – אסור להשתמש בעץ לצורך כך היות ולצורך הוצאת שאריות האוכל נחשב העץ למוקצה.

2. מהי מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בנוגע ללקיחת עצים מהחצר להסקה? מהי סברתו של כל אחד מהם?

ר' אליעזר – כל עוד העצים בחצר, אין זה משנה אם הם מכונסים ליד ביתו או מפוזרים – כל העצים מיודעים לשימוש ביום טוב.

חכמים – רק העצים הנמצאים ליד ביתו נחשבים לעצים שמותר להשתמש בהם.

משנה ז':

1. מהם ארבעת האופנים שאוסרת המשנה להדליק על ידם אש ביום טוב? מהי הסיבה לכך?

• על ידי שפשוף של עצים זה בזה.
• על ידי שפשוף של אבנים זו בזו.
• על ידי חפירה בעפר.
• על ידי מילוי כלי זכוכית במים והצבתו בשמש.

סיבת האיסור היא משום שההיתר להעברת אש ביום טוב היא רק על ידי הבערה מאש קיימת ולא יצירת אש חדשה.

2. מהו האיסור אותו כתבה המשנה בנוגע לרעפים חדשים ומהי סיבת האיסור?

אסור לצלות דבר על רעפים אלה, משום שחום האש מועיל לרעפים ואז הרעפים מתחזקים ויש בכך משום תיקון כלי.

3. מוקצה:

• מהו מוקצה על פי המבואר במשנתינו?

מקום שבו היו מיבשים פירות.

• מהי מחלוקת ר' אליעזר וחכמים בנוגע לאכילה ביום טוב מפירות שנמצאים במקוצה? מהי סברתו של כל אחד מהם?

ר' אליעזר – מותר לאדם לומר בערב יום טוב שהוא עתיד לאכול מפירות המוקצה ולא להגדיר במפורש אלו פירות הוא הולך לאכול.

חכמים – אם לא הגדיר במפורש מערב יום טוב מאילו פירות הוא אוכל – הדבר אסור.

סיבת המחלוקת היא שר"א סובר שאומרים ברירה וחכמים אומרים שאין אומרים ברירה.

• מהי "ברירה"?

האם אנחנו אומרים שכשאני עושה עכשיו פעולה מסוימת – התברר למפרע שגם לפני כן כוונתי הייתה דווקא לפעולה זו.

שאלות – פרק ה':

משנה א':

1. פירות שנמצאות על הגג ביום טובו יש חשש שיירטבו על ידי גשמים – כיצד מותר להכניסם לתוך הבית וכיצד אסור? מהי הסיבה לכך?

מותר להכניסם דרך הארובה היות ואין בכך טורח רב.

אסור להכניסם דרך החלון משום שיש בכך טורח רב.

2. באיזה מקרה אסור להכניס פירות דרך הארובה?

בשבת.

3. אלו דברים מנתה המשנה שמותר לכסותם ביום טוב על ידי כלים על מנת שלא יירטבו?

פירות, כדי יין וכדי שמן.

4. מדוע היה חשוב למשנה לכתוב שמותר לכסות כדי יין וכדי שמן ביום טוב למרות שכבר השמיעה לנו דין זה בפירות?

משום שבכדי יין וכדי שמן אין הפסד מרובה.

5. מה התירה המשנה לעשות בשבת במקרה ויש דליפה של מים אל תוך הבית? מהו התנאי להיתר זה?

מותר להניח כלי לקבל בו את טיפות המים – אך זאת רק אם המים ראויים לשתייה.

משנה ב':

1. מהם שלושת סוגי האיסורים אותם מנתה המשנה שאסורים ביום טוב משום שהם אסורים בשבת?

• דבר שאסור משום שבות.
• דבר שאסרו אותו משום שלא תמיד הוא מצווה.
• דבר שאסרו אותו למרות שהוא מצווה.

2. מלא את הטבלה הבאה על פי המשנה:

3. הסבר את הביטויים הבאים:

• מטפיחין – מכים עם כף היד על הברך.
• מחרימין – להקדיש דבר על ידי שאומרים שהוא חרם לה'.
• מעריכין – אדם שקובע את סכום הכסף שיקדיש לה' על פי הערך הקבוע לו בתורה.

משנה ג':

1. מהו המרחק שמותר להוליך בהמה או כלים ביום טוב? הסבר.

כמרחק של הבעלים שלו – אם לבעלים אסור לצאת מחוץ לתחום בגלל שהם לא עירבו, כך גם דינם של הכלים.

2. מה הדין במקרה ואדם מסר בהמה או כלים לבנו או לרועה?

הכלים והבהמה הולכים אחרי הבעלים.

3. כאשר יש כלים בבית – באיזה מקרה הכלים הולכים אחר אדם אחד (לעניין עירוב) גם אם אינו משתמש בהם ובאיזה מקרה דין הכלים תלוי דווקא באדם המשתמש בהם?

במקרה והכלים מיוחדים לאדם אחד – הם הולכים אחריו – גם אם אדם אחר משתמש בהם.

במקרה ואינם מיוחדים לאדם אחד – הכלים הולכים אחר המשתמש בהם.

משנה ד':

1. אדם ששאל כלי מחברו – באיזה מקרה הכלי הולך אחרי השואל (לעניין המרחק שמותר להוליכו ביום טוב) ובאיזה מקרה הכלי הולך אחר המשאיל? מדוע?

במקרה והכלי הושאל בערב יום טוב – הוא הולך אחרי השואל מכיוון שבשעת כניסת יום טוב הכלי היה כבר אצלו. במקרה והכלי הושאל ביום טוב עצמו – הוא הולך אחרי המשאיל.

2. אישה ששאלה מחברתה ביום טוב מרכיבים לתבשיל או לאפיית לחם

• מה דינם לעניין המקום אליהם מותר להוציא כלים אלה? מדוע?

מותר להוציא למקום שלשתיהן מותר ללכת. מכיוון שהמרכיבים כבר מעורבים בתבשיל. הלכך – אסור להוציא את התבשיל מחוץ למקום המשאיל בגלל המרכיב ואסור להוציא מחוץ לתחום השואל בגלל שאר התבשיל.

• באיזה מקרה חולק ר' יהודה על תנא קמא? מדוע?

במקרה של מים לעיסה – מכיוון שהמים מתבטלים לעיסה עצמה.

משנה ה':

1. גחלת ושלהבת:

• מהי הסיבה להבדל ביניהם בדינים?

מכיוון שגחלת יש בה ממש ושלהבת אין בה ממש.

• מנה שלוש הבדלים בדין בין גחלת לשלהבת.
• גחלת – הולך אחרי המשאיל ושלהבת מותר לכל מקום.
• בגחלת יש מעילה ובשלהבת אין.
• בגחלת חייב אם הוציאה בשבת ובשלהבת פטור.
• מדוע אסור ליהנות משלהבת של הקדש?

מדין דרבנן.

2. אדם שמילא מים מבור – מהו דין המים לעניין המרחק שמותר להוציאם? פרט.

אם מדובר על בור ששייך לאדם פרטי – דין המים כדין בעל הבור. אם הבור שייך לתושבי עיר מסוימת, דין המים כדין אותם אנשי עיר. ואם המים נשאבו מבורות שחפרו עולי בבל לצורך עוברי הדרכים – דין המים כדין ממלא המים

משניות ו' – ז':

1. אדם שהיו לו פירות בעיר אחרת – באיזה מקרה מותר שאחרים יביאו לו את פירותיו ובאיזה מקרה אסור? מדוע?

אם עירב – מותר ואם לא – אסור. הסיבה היא שהפירות הולכים אחריו.

2. אדם שהזמין אליו אורחים ביום טוב –באיזה מקרה מותר לאורחים להחזיר איתם מנות אוכל לביתם ובאיזה מקרה אסור להם? מדוע?

בד"כ אסור להם מכיוון שמנות האוכל הולכות אחרי רגלי המזמין. אם הקנה להם את המנות בערב יום טוב, מותר להם להוליך איתם את המנות, היות ואז אומרים שהכל הולך אחרי רגלי האורחים.

3. מדבריות וביתות:

• הסבר מהן בהמות מדבריות ומהן בהמות ביתות.

מדבריות הן אלה שלנות מחוץ לתחום וביתות הן אלה החוזרות מהמרעה ולנות בתוך העיר.

• מה ההבדל בדין בין בהמות מדבריות לביתות? מדוע?

מדבריות אסור לשחוט וביתות מותר. לפי שמדבריות אינן מן המוכן.